Ami Klin: A new way to diagnose autism

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

I always wanted to become a walking laboratory of social engagement:

מאז ומתמיד רציתי להפוך

למעבדה מהלכת ליחסים חברתיים,

כדי לשקף ולהדהד לאנשים את רגשותיהם, מחשבותיהם,

to resonate other people's feelings, thoughts, intentions, motivations,

כוונותיהם, מניעיהם, תוך כדי המגע עימם.

in the act of being with them.

As a scientist, I always wanted to measure that resonance,

כמדען, תמיד רציתי למדוד את התהודה הזו,

that sense of the other that happens so quickly,

את תפישת הזולת, שמתרחשת כה מהר,

in the blink of an eye.

בהרף-עין.

We intuit other people's feelings;

אנו חשים אינטואיטיבית את רגשות הזולת.

we know the meaning of their actions even before they happen.

אנו יודעים מהי משמעות מעשיו

עוד לפני שהם מתרחשים.

We're always in this stance

אנו נמצאים תמיד בעמדה של היותנו

of being the object of somebody else's subjectivity.

הנושא לסובייקטיביות של מישהו אחר.

We do that all the time. We just can't shake it off.

אנו עושים זאת כל הזמן. איננו יכולים לחדול מכך.

It's so important that the very tools we use to understand ourselves,

זה כה חשוב, שאותם הכלים בהם אנו משתמשים

כדי להבין את עצמנו, כדי להבין

to understand the world around us,

את העולם סביבם, מעוצבים בידי עמדה זו.

are shaped by that stance.

We are social to the core.

אנו חברתיים עד העצם.

So my journey in autism really started

מסעי אל האוטיזם החל כשגרתי

when I lived in a residential unit for adults with autism.

בדיור מוגן לאוטיסטים בוגרים.

רוב אותם אנשים בילו את מרבית חייהם

Most of those individuals had spent most of their lives

in long-stay hospitals.

באישפוזים ממושכים. זה היה לפני זמן רב.

This is a long time ago.

And for them, autism was devastating.

ובשבילם, האוטיזם היה נורא.

They had profound intellectual disabilities.

הם סבלו מפיגור שכלי עמוק.

They didn't talk.

הם לא דיברו. אך מעל לכל,

But most of all,

הם היו מבודדים להפליא

they were extraordinarily isolated from the world around them,

מהעולם סביבם, מסביבתם

from their environment

ומאנשים אחרים.

and from the people.

In fact, at the time, if you walked into a school

למעשה, אילו נכנסתם אז לבית-ספר

for individuals with autism,

לאוטיסטים, הייתם שומעים המון רעש,

you'd hear a lot of noise,

plenty of commotion, actions, people doing things.

מהומה רבה, פעילות, אנשים שעושים דברים,

But they're always doing things by themselves.

אך הם תמיד עשו דברים בינם לבין עצמם.

So they may be looking at a light in the ceiling,

למשל, הם היו בוהים במנורת התקרה,

or they may be isolated in the corner,

או מתבודדים באיזו פינה,

or they might be engaged in these repetitive movements,

או עוסקים בתנועות חוזרות ונשנות,

in self-stimulatory movements that led them nowhere.

בתנועות גירוי-עצמי שלא הובילו לשום מקום.

Extremely, extremely isolated.

מבודדים עד קיצוניות.

Well, now we know that autism is this disruption,

היום אנו יודעים שהאוטיזם

הוא ההפרעה הזו, ההפרעה בתהודה הזו,

the disruption of this resonance that I am telling you about.

שעליה אני מספר לכם.

These are survival skills.

מדובר בכישורי הישרדות.

These are survival skills that we inherited

אלו כישורי הישרדות שירשנו

מזה מאות אלפי שנים

over many, many hundreds of thousands of years of evolution.

של אבולוציה.

You see, babies are born in a state of utter fragility.

תינוקות הרי נולדים במצב של פגיעות מוחלטת.

Without the caregiver, they wouldn't survive,

ללא האדם שמטפל בו, התינוק לא ישרוד, ולכן הגיוני

so it stands to reason that nature would endow them

להניח שהטבע יעניק לו

with these mechanisms of survival.

את מנגנוני ההישרדות האלה.

התינוק מתביית על המטפל בו.

They orient to the caregiver.

From the first days and weeks of life,

החל מהימים והשבועות הראשונים לחייו,

babies prefer to hear human sounds,

התינוק מעדיף לשמוע קולות אנוש מאשר סתם

rather than just sounds in the environment.

צלילים מן הסביבה.

They prefer to look at people rather than at things,

הוא מעדיף להביט בפני אנשים מאשר על חפצים,

and even as they're looking at people, they look at people's eyes,

ולא רק זה: כשהוא מביט באנשים,

הוא מביט בעיניהם, כי

because the eye is the window to the other person's experiences,

העיניים הן חלון לנסיון חייו של הזולת,

so much so that they even prefer to look at people

עד כדי כך שהוא מעדיף להביט באנשים

who are looking at them rather than people who are looking away.

שמביטים בו, במקום באנשים שמביטים הצידה.

Well, they orient to the caregiver.

הוא מתביית אם כן במטפל.

The caregiver seeks the baby.

המטפל מחפש את התינוק.

And it's out of this mutually reinforcing choreography

ובכוריאוגרפיה הזו, שנותנת חיזוק הדדי

that a lot that is of importance to the emergence of mind --

טמונה חשיבות כה רבה לצמיחת הנפש,

the social mind, the social brain -- depends on.

הנפש החברתית, המוח החברתי, שתלוי בכך.

We always think about autism

אנו תמיד רואים באוטיזם

as something that happens later on in life.

משהו שמתרחש בהמשך החיים.

It doesn't; it begins with the beginning of life.

זה לא כך. זה מתחיל בשחר החיים.

As babies engage with caregivers, they soon realize that, well,

כשהתינוק יוצר מעורבות עם המטפל שלו, הוא מבין במהרה

שבין האוזניים יש משהו

there is something between the ears that is very important --

שיש לו חשיבות רבה--

it's invisible, you can't see it, but it's really critical.

הוא סמוי, לא רואים אותו-- אבל חשיבותו מכרעת,

And that thing is called attention.

ולדבר הזה קוראים "תשומת-לב".

And they learn soon enough,

והתינוק לומד מהר מאד, עוד לפני שהוא מסוגל

even before they can utter one word,

להוציא מילה מפיו, שביכולתו ללכוד תשומת-לב זו

that they can take that attention and move somewhere

ולהפנות אותה לאן-שהוא כדי להשיג את רצונו.

in order to get things they want.

They also learn to follow other people's gazes,

הוא גם לומד לעקוב אחרי מבטם של אנשים,

because whatever people are looking at is what they are thinking about.

כי הדבר שבו אנשים מתבוננים

זה הדבר שעליו הם חושבים.

And soon enough, they start to learn about the meaning of things,

ובמהרה הוא מתחיל ללמוד את משמעותם

של דברים, כי כשמישהו מביט במשהו

because when somebody is looking at something

or somebody is pointing at something,

או כשמישהו מצביע על משהו,

התינוק לא רק מקבל מכך רמז כיווני,

they're not just getting a directional cue.

They are getting the other person's meaning of that thing,

אלא גם קולט את המשמעות שיש לאותו אדם

לגבי המשהו הזה, את גישתו, ובמהרה,

the attitude.

And soon enough, they start building this body of meanings,

הוא מתחיל לבנות מאגר של משמעויות,

but meanings that were acquired within the realm of social interaction.

ומדובר במשמעויות שנרכשו במסגרת

יחסי-גומלין חברתיים.

Those are meanings that are acquired

מדובר במשמעויות שנרכשו כחלק

as part of their shared experiences with others.

מהחוויות המשותפות שלו עם אחרים.

Well, this is a 15-month-old little girl,

ובכן, זו ילדה בת 15 חודשים,

והיא אוטיסטית.

and she has autism.

And I am coming so close to her that I am maybe two inches from her face,

אני מתקרב אליה עד כדי כך שאני בערך

במרחק 5 ס"מ מפניה, והיא לגמרי מתעלמת ממני.

and she's quite oblivious to me.

Imagine if I did that to you, came two inches from your face.

תארו לעצמכם אילו עשיתי זאת לכם

והייתי מתקרב כדי 5 ס"מ מפרצופכם.

You'd do probably two things, wouldn't you?

הייתם ודאי עושים שני דברים, נכון?

You would recoil. You would call the police.

הייתם נרתעים, וקוראים למשטרה. [צחוק]

(Laughter)

You would do something,

הייתם עושים משהו, כי זה ממש בלתי-אפשרי

because it's literally impossible to penetrate somebody's physical space

לפלוש למרחב הפיזי של מישהו

מבלי לזכות בתגובה.

and not get that reaction.

We do so, remember, intuitively, effortlessly.

זיכרו שאנו עושים זאת אינטואיטיבית, ללא מאמץ.

This is our body wisdom;

זאת חוכמת הגוף שלנו. זה לא משהו

it's not something mediated by our language.

שמועבר ע"י השפה. הגוף שלנו פשוט יודע את זה,

Our body just knows that.

ואנו מכירים את זה כבר זמן רב.

And we've known that for a long time.

And this is not something that happens to humans only.

וזה לא קורה רק אצל בני-אדם.

It happens to some of our phyletic cousins,

זה קורה אצל כמה מהדודנים שלנו,

because if you're a monkey, and you look at another monkey,

כי אם אתה קוף,

ואתה מביט בקוף אחר,

and that monkey has a higher hierarchy position than you,

ואותו קוף נמצא במעמד חברתי גבוה ממך,

and that is considered to be a signal or threat,

זה נחשב לאות של איום,

well, you are not going to be alive for long.

ואתה לא תזכה לחיות עוד הרבה.

So something that in other species are survival mechanisms,

אז משהו שאצל מינים אחרים הוא מנגנוני הישרדות,

שבלעדיהם, עקרונית, הם לא יוכלו לחיות,

without which they wouldn't basically live,

we bring into the context of human beings,

אנו מביאים זאת להקשר האנושי,

and this is what we need to simply act, socially.

וזה משהו שאנו זקוקים לו כדי לתפקד מבחינה חברתית.

Now, she is oblivious to me and I'm so close to her,

אז היא מתעלמת ממני, ואני כה קרוב אליה,

and you think, maybe she can see you,

ואולי אתם חושבים, "היא לא יכולה לראות אותך,

maybe she can hear you.

או לשמוע אותך."

Well, a few minutes later,

אז אחרי כמה רגעים היא הולכת לפינת החדר

she goes to the corner of the room,

מוצאת ממתק קטן, אם-אנד-אם.

and she finds a tiny little piece of candy, an M&M.

So I could not attract her attention,

אני לא הצלחתי למשוך את תשומת ליבה,

but something -- a thing -- did.

אבל משהו, דבר מסוים, הצליח.

Now, most of us make a big dichotomy

רובנו עושים הפרדה גדולה

between the world of things and the world of people.

בין עולם החפצים ועולם האנשים.

Now, for this girl, that division line is not so clear,

אך עבור הילדה הזו, הקו המפריד איננו כה ברור,

and the world of people is not attracting her

ועולם האנשים לא מושך אותה

as much as we would like.

כפי שהיינו רוצים.

Now, remember that we learn a great deal by sharing experiences.

זיכרו שאנו לומדים המון

דרך השתתפות בחוויות.

What she is doing right now is that her path of learning is diverging,

ומה שהיא עושה כרגע הוא,

שנתיב הלימוד שלה סוטה יותר ויותר

moment by moment,

as she is isolating herself further and further.

והיא מבודדת את עצמה עוד ועוד.

So we feel sometimes that the brain is deterministic,

לעתים נראה לנו שהמוח הוא דטרמיניסטי,

the brain determines who we're going to be.

שהמוח מחליט מי נהיה.

But, in fact, the brain also becomes who we are,

אך למעשה המוח גם הופך למי שאנו.

and at the same time that her behaviors are taking away

אז בה-בעת שההתנהגויות שלה מרחיקות אותה

from the realm of social interaction,

מתחום יחסי הגומלין החברתיים, זה קורה גם

this is what's happening with her mind,

בנפש שלה, וזה קורה גם במוח שלה.

and this is what's happening with her brain.

האוטיזם הוא הבעיה הכי גנטית במקורה

Well, autism is the most strongly genetic condition

of all developmental disorders.

מכל הליקויים ההתפתחותיים,

וזהו ליקוי מוחי.

And it's a brain disorder.

It's a disorder that begins much prior to the time

זהו ליקוי שמתחיל הרבה לפני המועד

that the child is born.

בו נולד הילד.

We now know that there is a very broad spectrum of autism.

היום אנו יודעים שיש קשת רחבה של סוגי אוטיזם.

יש פרטים בעלי פיגור שכלי עמוק,

There are those individuals who are profoundly intellectually disabled

אבל ישנם גם המוכשרים.

but there are those that are gifted.

There are those individuals who don't talk at all;

יש פרטים שכלל אינם מדברים.

יש פרטים שמדברים יותר מדי.

there are those individuals who talk too much.

יש פרטים שכשצופים בהם

There are those individuals that if you observe them in their school,

בביה"ס, רואים שהם ירוצו לאורך הגדר ההיקפית

you see them running the periphery fence all the school day if you let them,

כל היום כולו, אם יניחו להם,

to those individuals who cannot stop coming to you

ועד אותם פרטים שלא יכולים לחדול מלבוא

ולנסות להעסיק אותך שוב ושוב, ללא לאות.

and trying to engage you repeatedly, relentlessly,

אך לעתים קרובות באופן משונה,

but often in an awkward fashion,

ללא אותה תהודה מיידית.

without that immediate resonance.

Well, this is much more prevalent than we thought at the time.

זה הרבה יותר רווח מכפי שחשבנו פעם.

When I started in this field,

כשהתחלתי לעסוק בתחום זה, חשבנו שיש

we thought there were four individuals with autism per 10,000 --

ארבעה פרטים עם אוטיזם לכל 10,000,

מצב נדיר ביותר.

a very rare condition.

Well, now we know it's more like one in 100.

אז היום אנו יודעים שזה קרוב יותר לאחד מכל מאה.

There are millions of individuals with autism all around us.

יש מיליוני פרטים אוטיסטיים בכל מקום מסביבנו.

The societal cost of this condition is huge,

המחיר החברתי של המצב הזה הוא עצום.

in the US alone, maybe 35 to 80 billion dollars.

רק בארה"ב, בערך 35-80 מיליארד דולר,

And you know what?

ואתם יודעים מה? רוב הכספים האלה מופנים

Most of those funds are associated with adolescents and particularly adults

למתבגרים ובמיוחד למבוגרים

who are severely disabled,

בעלי נכות חמורה,

individuals who need wraparound services --

פרטים שזקוקים לשירותים מסביב לשעון,

services that are very, very intensive.

שירותים מאד מאד אינטנסיביים, ושירותים אלה

And those services can cost in excess of 60,000 to 80,000 dollars a year.

יכולים להסתכם ב-60 עד 80 אלף דולר בשנה.

Those are individuals who did not benefit from early treatment,

מדובר בפרטים שהטיפול המוקדם לא עזר להם,

כי כעת אנו יודעים שהאוטיזם יוצר את עצמו

because now we know that autism creates itself

as individuals diverge in that pathway of learning that I mentioned to you.

כשהאוטיסטים סוטים מנתיב הלמידה

כפי שציינתי בפניכם.

Were we to be able to identify this condition

לו יכולנו לזהות מצב זה

at an earlier point, and intervene and treat --

בשלב מוקדם יותר, ולהתערב ולטפל,

I can tell you, this has been probably something that has changed my life

אני מבטיח לכם, וזה ודאי היה משהו

ששינה את חיי ב-10 השנים האחרונות,

in the past 10 years,

this notion that we can absolutely attenuate this condition.

הרעיון הזה שאנו בהחלט מסוגלים לשכך

את הבעיה הזו.

Also, we have a window of opportunity,

יש לנו גם חלון הזדמנויות,

because the brain is malleable for just so long,

כי למשך זמן-מה, המוח ניתן לעיצוב,

and that window of opportunity happens in the first three years of life.

וחלון הזדמנויות זה נפתח

ב-3 שנות החיים הראשונות.

It's not that that window closes; it doesn't.

לא שהחלון נסגר. לא.

אבל הוא מצטמצם באורח משמעותי.

But it diminishes considerably.

And yet, the median age of diagnosis in this country

ועדיין, הגיל החציוני לאבחון בארץ הזאת

הוא עדיין בערך חמש שנים,

is still about five years,

and in disadvantaged populations,

ובאוכלוסיות המקופחות,

אלה שאין להן גישה לשירותי רפואה,

the populations that don't have access to clinical services,

rural populations, minorities,

אוכלוסיות כפריות, מיעוטים,

the age of diagnosis is later still,

גיל האבחון גבוה אף יותר,

שזה כמעט כמו לומר

which is almost as if I were to tell you

that we are condemning those communities to have individuals with autism

שאנו דנים אוכלוסיות אלה לכך שיהיו בהן פרטים

אוטיסטיים, שמצבם אפילו יחמיר.

whose condition is going to be more severe.

So I feel that we have a bioethical imperative.

כך שלדעתי יש לנו חובה ביו-מוסרית.

The science is there.

הכלים המדעיים קיימים,

But no science is of relevance

אבל שום מדע אינו רלוונטי אם אין לו השפעה

if it doesn't have an impact on the community.

על הקהילה, ואנו פשוט לא יכולים לאבד

And we just can't afford that missed opportunity,

את ההזדמנות הזו.

because children with autism become adults with autism.

כי ילדים עם אוטיזם הופכים למבוגרים עם אוטיזם,

ולדעתנו, לדברים שביכולתנו לעשות

And we feel that those things we can do

for these children, for those families, early on,

למען ילדים אלה, למען משפחות אלה, בשלב מוקדם,

will have lifetime consequences --

תהיינה השלכות לכל החיים,

על הילד, על המשפחה, ועל הקהילה בכללותה.

for the child, for the family, and for the community at large.

אז זאת השקפתנו על האוטיזם.

So this is our view of autism.

יש מעל 100 גנים המשוייכים לאוטיזם.

There are over a hundred genes that are associated with autism.

למעשה, אנו מאמינים שיתברר

In fact, we believe there are going to be

שיש בין 300 ל-600 גנים המשוייכים לאוטיזם,

something between 300 and 600 genes associated with autism,

and genetic anomalies, much more than just genes.

וגם אנומליות גנטיות, הרבה יותר מגנים בלבד.

ולמעשה ניצבת מולנו כאן שאלה מסוימת,

And we actually have a bit of a question here,

because if there are so many different causes of autism,

כי אם יש סיבות כה רבות לאוטיזם,

how do you go from those liabilities to the actual syndrome?

איך עוברים מהגורמים האלה

לתסמונת עצמה? כי אנשים כמוני,

Because people like myself,

כשאנו נכנסים לחדר-משחקים,

when we walk into a playroom,

we recognize a child as having autism.

אנו מזהים ילד כאוטיסטי.

So how do you go from multiple causes

אז איך עוברים מהסיבות המרובות

לתסמונת שיש לה אחידות מסוימת?

to a syndrome that has some homogeneity?

And the answer is what lies in between,

התשובה היא: מה שיש באמצע,

which is development.

וזו ההתפתחות.

And in fact, we are very interested in those first two years of life,

למעשה אנו מתעניינים מאד באותן

שנות החיים הראשונות, כי גורמים אלה

because those liabilities don't necessarily convert into autism.

לא בהכרח הופכים לאוטיזם.

Autism creates itself.

האוטיזם יוצר את עצמו.

Were we to be able to intervene during those years of life,

אם נוכל להתערב במשך השנים האלה,

we might attenuate for some, and God knows, maybe even prevent for others.

נצליח לשכך את האוטיזם אצל אחדים, ומי יודע,

אולי אפילו למנוע אותו אצל אחרים.

So how do we do that?

אז איך עושים את זה?

How do we enter that feeling of resonance,

איך מכניסים את תחושת התהודה הזו,

how do we enter another person's being?

איך נכנסים לעצם הוויתו של אדם אחר?

אני זוכר, כשעבדתי עם אותה ילדה בת 15 חודשים,

I remember when I interacted with that 15-month-old,

the thing that came to my mind was,

הדבר שעלה בדעתי היה,

"How do you come into her world?

"איך להיכנס לעולם שלה?

האם היא חושבת עלי? האם היא חושבת על אחרים?"

Is she thinking about me? Is she thinking about others?"

Well, it's hard to do that,

קשה לעשות זאת, אז היה עלינו ליצור

so we had to create the technologies.

את הטכנולוגיה. היה עלינו בעצם להיכנס לתוך הגוף.

We had to basically step inside a body.

We had to see the world through her eyes.

היה עלינו לראות את העולם דרך עיניה.

ומזה שנים רבות אנו בונים

And so in the past many years,

we've been building these new technologies

טכנולוגיות חדשות המבוססות על מעקב עיניים.

that are based on eye tracking.

We can see, moment by moment, what children are engaging with.

אנו יכולים לראות רגע אחר רגע

את מה שמעניין את הילד.

זהו עמיתי, וורן ג'ונס, שאיתו

This is my colleague, Warren Jones,

with whom we've been building these methods, these studies,

אנו מפתחים את השיטות האלה, את המחקרים האלה,

for the past 12 years.

ב-12 השנים האחרונות.

And you see there a happy five-month-old,

כאן אתם רואים ילד שמח בן 5 חודשים,

ילד שמח בן 5 חודשים שמיד יתבונן בדברים

a five-month little boy who is going to watch things

that are brought from his world:

שיובאו לפניו, מתוך עולמו,

his mom, the caregiver,

אימו, המטפלת, אך גם חוויות

but also experiences that he would have were he to be in his daycare.

שאותן יעבור כשיהיה במעון יום.

What we want is to embrace that world and bring it into our laboratory,

אנו מעוניינים ללכוד את העולם הזה

ולהביאו למעבדה שלנו,

but in order for us to do that,

אך לשם כך עלינו ליצור

we had to create these very sophisticated measures,

מדדים מתוחכמים ביותר,

שמודדים איך אנשים, איך תינוקות,

measures of how people, how little babies,

how newborns, engage with the world, moment by moment.

ילדים בני-יומם, יוצרים קשר עם העולם,

רגע אחר רגע,

מה חשוב ומה לא.

What is important and what is not.

Well, we created those measures,

אז יצרנו את המדדים הללו, וכאן,

and here, what you see is what we call a funnel of attention.

אתם רואים את מה שאנו מכנים "משפך תשומת-לב".

You're watching a video --

זאת צפיה בסרטון -

those frames are separated by about a second --

בין הפריימים האלה מפרידה כשניה אחת -

through the eyes of 35 typically developing two-year-olds.

דרך עיניהם של 35 תינוקות בהתפתחות טיפוסית,

בני שנתיים,

And we freeze one frame,

ואנו מקפיאים פריים אחד,

and this is what the typical children are doing.

וזה מה שהילדים האופייניים עושים.

In this scan pass, in green here, are two-year-olds with autism.

במעבר הסורק הזה, כאן בירוק אלה בני השנתיים האוטיסטיים.

So on that frame, the children who are typical are watching this,

בפריים הזה, הילדים הטיפוסיים

צופים בזה,

the emotion of expression of that little boy

הבעת רגשות אצל הילד הקטן הזה,

as he's fighting a little bit with the little girl.

כשהוא רב מעט עם הילדה הקטנה.

What are the children with autism doing?

מה עושים הילדים האוטיסטיים?

They are focusing on the revolving door,

הם ממוקדים בדלת המסתובבת,

opening and shutting.

שנפתחת ונסגרת.

Well, I can tell you that this divergence that you're seeing here

אז אני יכול לומר לכם שהסטיה הזו

שאתם רואים כאן,

doesn't happen only in our five-minute experiment.

לא מתרחשת רק בניסוי שלנו, בן חמש הדקות.

It happens moment by moment in their real lives,

היא מתרחשת בכל רגע בחייהם הממשיים,

and their minds are being formed and their brains are being specialized

והנפשות שלהם מתעצבות,

והמוחות שלהם מתמחים במשהו שונה

in something other than what is happening with their typical peers.

מאשר מה שקורה אצל בני-גילם הטיפוסיים.

Well, we took a construct from our pediatrician friends,

לקחנו תבנית

מידידינו, רופאי הילדים,

את הרעיון של טבלאות גדילה,

the concept of growth charts --

you know, when you take a child to the pediatrician,

אתם יודעים, כשלוקחים ילד לרופא הילדים,

ורושמים את הנתונים הפיזיים של הגובה והמשקל.

and you have physical height and weight.

Well, we decided we were going to create growth charts

החלטנו לנהל טבלת גדילה

של מעורבות חברתית,

of social engagement.

We sought children from the time they're born.

וחיפשנו ילדים החל מגיל הלידה,

What you see here on the x-axis

ואתם רואים כאן על ציר האיקס שניים, שלושה, ארבעה,

is two, three, four, five, six months and nine,

חמישה, שישה, תשעה חודשים, בערך עד גיל 24 חודש,

until about the age of 24 months.

This is the percent of their viewing time

וזהו אחוז זמן הצפיה שלהם

that they're focusing on people's eyes,

שבו הם מתמקדים בעיני אנשים,

and this is their growth chart.

וזו טבלת הגדילה שלהם.

הם מתחילים כאן, הם אוהבים עיניים של אנשים,

They start over here -- they love people's eyes --

and it remains quite stable.

וממשיכים די ביציבות.

It sort of goes up a little bit in those initial months.

זה קצת עולה בחודשים הראשונים.

Now, let's see what's happening with babies who became autistic.

כעת הבה נראה מה קורה עם תינוקות

שנעשים אוטיסטיים.

It's something very different.

קורה משהו שונה לגמרי.

It starts way up here, but then it's a free fall.

זה מתחיל כאן למעלה, אך בהמשך זו צניחה חופשית.

It's very much like they brought into this world the reflex

ממש כאילו שהם הביאו לעולם את הרפלקס

that orients them to people, but it has no traction.

שמכוון אותם לאנשים, אבל אין לו המשכיות.

It's almost as if that stimulus -- you --

זה כמעט כאילו הגירוי הזה, אתם,

you're not exerting influence on what happens

אינכם משפיעים על המתרחש

as they navigate their daily lives.

כשהם מנווטים את חיי היומיום שלהם.

Now, we thought those data were so powerful, in a way,

ואנו חשבנו שהנתונים האלה כל-כך משמעותיים,

במובן מסוים, שרצינו לראות מה קורה

that we wanted to see what happened in the first six months of life,

בששת חודשי החיים הראשונים, כי אם אתם יוצרים יחסי-גומלין

because if you interact with a two- and a three-month-old,

עם תינוקות גדולים יותר, בני חודשיים ושלושה חודשים,

תופתעו להיווכח כמה הם נעשו חברתיים.

you'd be surprised by how social those babies are.

And what we see in the first six months of life

ומה שאנו רואים בששת חודשי החיים הראשונים

הוא שניתן להבדיל בקלות רבה בין שתי הקבוצות האלה.

is that those two groups can be segregated very easily.

And using these kinds of measures and many others,

ובעזרת המדדים האלה, ורבים אחרים,

גילינו שהכלים המדעיים שלנו יכולים למעשה

what we found out is that our science could, in fact,

identify this condition early on.

לזהות בעיה זו מוקדם מאד.

We didn't have to wait for the behaviors of autism

לא היה עלינו להמתין שההתנהגויות האוטיסטיות

to emerge in the second year of life.

יופיעו בשנת החיים השניה.

אם נמדוד דברים, שמבחינה אבולוציונית

If we measured things that are, evolutionarily, highly conserved,

השתמרו היטב, ושמופיעים מוקדם מאד מבחינה התפתחותית,

and developmentally very early-emerging --

things that are online from the first weeks of life --

דברים שקיימים כבר בשבועות הראשונים לחיים,

we could push the detection of autism

נוכל להקדים את איתור האוטיזם

all the way to those first months,

כבר לאותם חודשים ראשונים,

and that's what we are doing now.

וזה מה שאנו עושים כעת.

Now, we can create the very best technologies

אבל אנו יכולים ליצור את מיטב הטכנולוגיות

and the very best methods to identify the children,

ואת מיטב השיטות לזיהוי הילדים האלה,

אך כל זה יהיה לשווא אם לא תהיה לנו השפעה

but this would be for naught if we didn't have an impact

on what happens in their reality in the community.

על מה שקורה במציאות שלהם בקהילה.

Now we want those devices, of course,

כמובן שאנו רוצים שהמכשירים האלה

to be deployed by those who are in the trenches --

יוכנסו לפעולה ע"י הלוחמים בחזית,

our colleagues, the primary care physicians, who see every child --

עמיתינו, הרופאים המטפלים,

שרואים כל ילד וילד,

and we need to transform those technologies

ועלינו להפוך את הטכנולוגיות האלה

into something that is going to add value to their practice,

למשהו שייתן ערך מוסף לפרקטיקה שלהם,

because they have to see so many children.

כי עליהם לראות ילדים רבים כל-כך.

And we want to do that universally so that we don't miss any child.

ואנו רוצים לעשות זאת בכל העולם

כדי שלא נחמיץ אף ילד,

But this would be immoral

אבל זה יהיה בלתי-מוסרי

if we also did not have an infrastructure for intervention, for treatment.

אם לא תהיה לנו במקביל תשתית שתאפשר התערבות,

לצרכי טיפול.

We need to be able to work with the families, support the families,

עלינו להיות מסוגלים לעבוד עם המשפחות,

לתמוך במשפחות, לנהל את אותן שנים ראשונות

to manage those first years with them.

יחד איתן. צריכה להיות לנו היכולת לעבור

We need to be able to really go

from universal screening to universal access to treatment,

מסינון כלל-עולמי לגישה כלל-עולמית לטיפול,

because those treatments are going to change

כי הטיפולים האלה עתידים לשנות

these children's and those families' lives.

את חיי הילדים והמשפחות האלה.

כשאנו חושבים על מה שנוכל לעשות

Now, when we think about what we [can] do in those first years,

באותן שנים ראשונות,

I can tell you, having been in this field for so long,

אני יכול לומר לכם,

מנסיוני הממושך בתחום הזה,

שזו הרגשה של מרץ מחודש.

one feels really rejuvenated.

There is a sense that the science that one worked on

יש תחושה שהמדע שהושקעה בו עבודה זו

יכול ממש להשפיע על המציאות,

can actually have an impact on realities,

preventing, in fact, those experiences

למנוע למעשה את החוויות

that I really started in my journey in this field.

שפגשתי בתחילת מסעי בתחום הזה.

I thought at the time that this was an intractable condition.

חשבתי אז שזו בעיה בלתי-פתירה.

No longer. We can do a great deal of things.

לא עוד. אנו יכולים לעשות המון.

And the idea is not to cure autism.

והרעיון איננו לרפא את האוטיזם.

That's not the idea.

לא זה הרעיון.

What we want is to make sure

אנו רוצים להבטיח

that those individuals with autism can be free

שאותם פרטים אוטיסטיים יוכלו להשתחרר

from the devastating consequences that come with it at times,

מהתוצאות המצערות שמתלוות לכך לפעמים,

the profound intellectual disabilities, the lack of language,

מהפיגור השכלי העמוק, מהעדר השפה,

the profound, profound isolation.

מהבידוד העמוק כל-כך.

We feel that individuals with autism, in fact,

לדעתנו, לפרטים האוטיסטיים

have a very special perspective on the world,

יש למען האמת נקודת-מבט מיוחדת על העולם,

and we need diversity.

אנו זקוקים למגוון, והם מסוגלים לעבוד בצורה מעולה

And they can work extremely well in some areas of strength:

בתחומי חוזקות מסוימים:

predictable situations, situations that can be defined.

מצבים ברי-חיזוי, מצבים שניתן להגדיר.

Because after all, they learn about the world

כי אחרי הכל, הם מתוודעים לעולם

almost, like, about it,

מתוך למידה עליו, ולא מתוך למידה איך לתפקד בו.

rather than learning how to function in it.

But this is a strength if you're working, for example, in technology.

אבל זו חוזקה, אם עובדים, למשל,

בתחום הטכנולוגיה.

And there are those individuals who have incredible artistic abilities.

וישנם פרטים שיש להם

יכולות אמנותיות מדהימות.

We want them to be free to do that.

אנו רוצים שהם ישתחררו.

אנו רוצים שהדור הבא של אוטיסטים

We want that the next generations of individuals with autism

will be able not only to express their strengths,

יוכלו לא רק לבטא את החוזקות שלהם,

but to fulfill their promise.

אלא גם להגשים את ההבטחה הגלומה בהם.

Well, thank you for listening to me.

תודה רבה לכם על הקשבתכם. [מחיאות כפיים]

(Applause)