Cradle to cradle design | William McDonough

מתרגם: Tal'or Cohen מבקר: Shahar Kaiser

In 1962, with Rachel Carson's "Silent Spring,"

בשנת 1962, עם ספרה של רייצ'ל קרסון - "האביב הדומם".

I think for people like me in the world of the making of things,

אני חושב שלאנשים כמוני בעולם של ייצור דברים

the canary in the mine wasn't singing.

הקנרית במכרה לא שרה.

And so the question that we might not have birds

לכן העובדה שאולי לא יהיו לנו ציפורים

became kind of fundamental to those of us wandering around

הפכה להיות שאלה בסיסית לאלו מאיתנו שמסתובבים סביב

looking for the meadowlarks that seemed to have all disappeared.

ומחפשים את ציפורי השיר שנראה כאילו נעלמו לחלוטין.

And the question was, were the birds singing?

והשאלה אז הייתה, האם הציפורים שרות?

Now, I'm not a scientist, that'll be really clear.

עכשיו, אני לא מדען, זה יהיה מאוד ברור.

But, you know, we've just come from this discussion of what a bird might be.

אבל, אתם יודעים, אנחנו רק הגענו מהדיון על מה ציפור עלולה להיות.

What is a bird?

מהי ציפור?

Well, in my world, this is a rubber duck.

טוב, בעולמי שלי, זה ברווז מגומי.

It comes in California with a warning --

בקליפורניה הוא מגיע עם אזהרה:

"This product contains chemicals known by the State of California

" המוצר הזה מכיל כימיקלים אשר ידועים למדינת קליפורניה

to cause cancer and birth defects or other reproductive harm."

כגורם לסרטן או למומים מולדים או לבעיות רבייה אחרות."

This is a bird.

זאת ציפור.

What kind of culture would produce a product of this kind

איזו מין תרבות תייצר מוצר שכזה

and then label it and sell it to children?

ואז תתייג אותו ותמכור אותו לילדים קטנים?

I think we have a design problem.

אני חושב שזאת בעיה בעיצוב.

Someone heard the six hours of talk that I gave

מישהו שמע את ההרצאה בת שש השעות שנתתי

called "The Monticello Dialogues" on NPR, and sent me this as a thank you note --

הוא התקשר ל"דיאלוגים של מונטיסלו" בNRP ושלח לי את פתק התודה הזה:

"We realize that design is a signal of intention,

"הבנו שעיצוב הוא ייצוג של כוונה,

but it also has to occur within a world,

אבל בכל זאת צריך להתקיים בתוך עולם,

and we have to understand that world in order to

ואנחנו חייבים להבין את העולם בכדי

imbue our designs with inherent intelligence,

להחדיר את העיצובים באינטיליגנציה הטבועה בנו,

and so as we look back at the basic state of affairs

ובזמן שנסתכל אחורה למצב הראשוני של התחום

in which we design, we, in a way, need to go to the primordial condition

בו אנו מעצבים, אנחנו, בדרך מסוימת, צריכים לחזור למצב הבראשיתי

to understand the operating system and the frame conditions of a planet,

בכדי להבין איך פעולות המערכות ואת מסגרת התנאים של העולם,

and I think the exciting part of that is the good news that's there,

ואני חושב שהחלק המרתק של זה הוא הבשורות הטובות ששם,

because the news is the news of abundance,

בגלל שהבשורות הן בשורות של שפע,

and not the news of limits,

ולא בשורות של גבולות,

and I think as our culture tortures itself now

ואני חושב שכמו שהתרבות מענה את עצמה עכשיו

with tyrannies and concerns over limits and fear,

עם רודנות ודאגות על גבולות ופחד,

we can add this other dimension of abundance that is coherent,

אנחנו יכולים להוסיף עוד מימד של שפע שהוא עיקבי

driven by the sun, and start to imagine

מונעים על ידי השמש ומתחילים לדמיין

what that would be like to share."

איך זה יהיה לחלוק"

That was a nice thing to get.

זה היה דבר נחמד לקבל.

That was one sentence.

זה היה משפט אחד.

Henry James would be proud.

הנרי ג'יימס יהיה גאה.

This is -- I put it down at the bottom,

זה - אני שם את זה למטה בתחתית,

but that was extemporaneous, obviously.

אבל זה היה בבירור, מאולתר.

The fundamental issue is that, for me,

הנושא המהותי הוא, בשבילי,

design is the first signal of human intentions.

עיצוב הוא קודם ייצוג של כוונות אנושיות.

So what are our intentions, and what would our intentions be --

אז מה הכוונות שלנו, ומה הכוונות שלנו יהיו

if we wake up in the morning, we have designs on the world --

אם נתעורר בבוקר, ישנם עיצובים בעולם

well, what would our intention be as a species

טוב, מה יהיו הכוונות שלנו בתור מין

now that we're the dominant species?

עכשיו שאנחנו המין השולט?

And it's not just stewardship and dominion debate,

וזה לא רק ניהול ודיון על ריבונות,

because really, dominion is implicit in stewardship --

מפני שבאמת , ריבונות היא דבר המשתמע מניהול,

because how could you dominate something you had killed?

מפני שאיך תהיה ריבון למשהו שהרגת?

And stewardship's implicit in dominion,

וניהול משפיע על ריבונות,

because you can't be steward of something if you can't dominate it.

מפני שאינך יכול לנהל משהו אם אתה לא יכול להיות ריבון עליו.

So the question is, what is the first question for designers?

אז השאלה היא, מה היא השאלה הראשונה עבור מעצבים?

Now, as guardians -- let's say the state, for example,

עכשיו בתור מגוננים,בוא נגיד המדינה, למשל,

which reserves the right to kill, the right to be duplicitous and so on --

אשר שומרים על הזכות להרוג, הזכות לצביעות, וכו'

the question we're asking the guardian at this point is

השאלה שאנחנו שואלים את המגוננים בנקודה זו היא

are we meant, how are we meant,

האם אנחנו אמורים, איך אנחנו אמורים,

to secure local societies, create world peace

לשמור על קהילות מקומיות, ליצור שלום עולמי

and save the environment?

ולהגן על הסביבה?

But I don't know that that's the common debate.

אבל אני לא יודע אם זה הדיון הציבורי.

Commerce, on the other hand, is relatively quick,

מסחר, מצד שני, הוא מהיר יחסית.

essentially creative, highly effective and efficient,

ביסודו הוא יצירתי, מאוד אפקטיבי ומאוד יעיל.

and fundamentally honest, because we can't exchange

ולכן בעיקרו כנה, מפני שאנחנו לא יכולים לסחור

value for very long if we don't trust each other.

סחורות לזמן ארוך אם לא נסמוך אחד על השני.

So we use the tools of commerce primarily for our work,

אנחנו משתמשים בכלי המסחר בעיקר עבור העבודה.

but the question we bring to it is,

אבל השאלה שאנחנו מביאים לכאן היא,

how do we love all the children of all species for all time?

איך נאהב את הילדים של כל המינים לאורך זמן?

And so we start our designs with that question.

ולכן אנחנו מתחילים בעיצובים שלנו עם השאלה הזאת.

Because what we realize today is that modern culture

מפני שאנחנו מבינים היום שהתרבות המודרית

appears to have adopted a strategy of tragedy.

כך מתסתמן, אימצה אסטרטגיה של טרגדיה.

If we come here and say, "Well, I didn't intend

אם אנחנו מגיעים לכאן ואומרים, "טוב, לא התכוונו

to cause global warming on the way here,"

לגרום להתחממות גלובלית בדרך לכאן,"

and we say, "That's not part of my plan,"

אנחנו אומרים, "זה לא חלק מהתוכנית שלי,"

then we realize it's part of our de facto plan.

אז אנחנו מבינים שזה חלק מהתוכנית בפועל.

Because it's the thing that's happening because we have no other plan.

מפני שזה מה שקורה שאין לנו שום תוכנית אחרת.

And I was at the White House for President Bush,

כשהייתי בבית הלבן בתקופת בוש,

meeting with every federal department and agency,

נפגשתי עם כל מחלקה וסוכנות פדרלית,

and I pointed out that they appear to have no plan.

וציינתי שנראה שאין להם שום תוכנית.

If the end game is global warming, they're doing great.

אם השלב הסופי במשחק (כמו בשחמט) הוא התחממות גלובלית, הם מתנהלים מצוין.

If the end game is mercury toxification of our children

אם השלב הסופי במשחק הוא זיהום רעיל של כספית עבור ילדינו,

downwind of coal fire plants as they scuttled the Clean Air Act,

אם הרוח נושבת בכיוון מפעלים שמונעים ע"י פחם בזמן שהם נחפזים לחוק האויר הנקי,

then I see that our education programs should be explicitly defined as,

אז אני רואה שתוכניות החינוך צריכות להיות מוגדרות בפירוש כ:

"Brain death for all children. No child left behind."

"מוות מוחי של כל הילדים, אף ילד לא נשאר מאחור"

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So, the question is, how many federal officials

אז, השאלה היא, כמה נציגי ממשל

are ready to move to Ohio and Pennsylvania with their families?

מוכנים לעבור לאוהיו ופנסילבניה עם המשפחות שלהם?

So if you don't have an endgame of something delightful,

אם השלב הסופי במשחק שלנו איננו מלבב,

then you're just moving chess pieces around,

אנחנו רק מזיזים סתם חיילי שחמט,

if you don't know you're taking the king.

בלי לדעת אם נקח את המלך.

So perhaps we could develop a strategy of change,

אולי נוכל לפתח אסטרטגיה של שינוי,

which requires humility. And in my business as an architect,

אשר דורשת צניעות. ובמקצוע שלי כארכיטקט,

it's unfortunate the word "humility" and the word "architect"

זה מצער שהמילה צניעות והמילה ארכיטקט,

have not appeared in the same paragraph since "The Fountainhead."

לא הופיע ביחד בפסקה מאז (הספר) "כמעיין המתגבר".

So if anybody here has trouble with the concept of design humility,

אז אם למישהו יש בעיה עם הרעיון של עיצוב צנוע,

reflect on this -- it took us 5,000 years

חישבו על זה, לקח לנו 5,000 שנים,

to put wheels on our luggage.

לשים גלגלים למזוודות שלנו.

So, as Kevin Kelly pointed out, there is no endgame.

כמו שקווין קלי ציין, אין שלב סופי למשחק.

There is an infinite game, and we're playing in that infinite game.

המשחק הוא אינסופי, אנחנו משחקים בתוך המשחק האינסופי הזה.

And so we call it "cradle to cradle,"

לכן נקרא לזה "מעריסה לעריסה",

and our goal is very simple.

והמטרה שלנו מאוד פשוטה.

This is what I presented to the White House.

זה מה שהצגתי ל"בית הלבן".

Our goal is a delightfully diverse, safe, healthy and just world,

מטרה שלנו היא עולם עם מגוון מלבב, בטוח, בריא וצודק,

with clean air, clean water, soil and power --

עם אוויר נקי, מים נקיים, אדמה ואנרגיה

economically, equitably, ecologically and elegantly enjoyed, period.

באופן כלכלי, הוגן וצודק, אקולוגי , אלגנטי מהנה, נקודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

What don't you like about this?

מה אתם לא אוהבים בזה?

Which part of this don't you like?

איזה חלק בזה אתם לא אוהבים?

So we realized we want full diversity,

הבנו שאנחנו רוצים מגוון רב,

even though it can be difficult to remember what De Gaulle said

אפילו שקשה לנו לזכור מה אמר דה גול

when asked what it was like to be President of France.

כשנשאל איך היה להיות נשיא צרפת.

He said, "What do you think it's like trying to run a country with 400 kinds of cheese?"

הוא אמר, " איך אתה חושב שזה לנסות לנהל מדינה עם 400 סוגי גבינה?"

But at the same time, we realize that our products are not safe and healthy.

באותו זמן, אנחנו מבינים שהמוצרים שלנו אינם בטוחים ואינם בריאים.

So we've designed products

עיצבנו מוצרים

and we analyzed chemicals down to the parts per million.

ובדקנו כימיקלים עד רמה של מיליון חלקיקים בחומר.

This is a baby blanket by Pendleton that will give your child nutrition

זאת שמיכה לתינוק שיוצרה ע"י פנדלטון שתיתן לילדכם תזונה

instead of Alzheimer's later in life.

במקום אלצהיימר מאוחר יותר בחייו.

We can ask ourselves, what is justice,

אנחנו שואלים את עצמנו, מהו צדק,

and is justice blind, or is justice blindness?

והאם הצדק עיוור, או האם מעוורים את הצדק?

And at what point did that uniform turn from white to black?

ובאיזו נקודה הפכו המדים האלו מלבנים לשחורים?

Water has been declared a human right by the United Nations.

מים הוגדרו כזכות אנושית ע"י האומות המאוחדות.

Air quality is an obvious thing to anyone who breathes.

איכות האוויר היא דבר ברור לכל מי שנושם.

Is there anybody here who doesn't breathe?

יש פה מישהו שלא נושם?

Clean soil is a critical problem -- the nitrification, the dead zones

אדמה נקיה זאת בעיה קריטית, המרת חנקן, האזורים המתים

in the Gulf of Mexico.

במפרץ מקסיקו.

A fundamental issue that's not being addressed.

נושא מרכזי שלא התייחסו אליו.

We've seen the first form of solar energy

ראינו את הצורה הראשונית של אנרגיה סולארית,

that's beat the hegemony of fossil fuels in the form of wind

אשר מנצחת את העליונות של דלק מאובנים בצורת רוח

here in the Great Plains, and so that hegemony is leaving.

פה במישורים הגדולים, והעליונות עוזבת.

And if we remember Sheikh Yamani when he formed OPEC,

אם נזכור את שייח' ימני שהקים את OPEC (ארגון מהמדינות שמייצאות דלקים)

they asked him, "When will we see the end of the age of oil?"

הוא נשאל, "מתי נראה את סוף עידן הנפט?"

I don't know if you remember his answer, but it was,

אני לא יודע אם אתם זוכרים את התשובה שלו, אבל היא הייתה,

"The Stone Age didn't end because we ran out of stones."

"עידן האבן לא נגמר כי אזלו האבנים."

We see that companies acting ethically in this world

אנחנו רואים שחברות שמתנהגות בצורה אתית בעולם

are outperforming those that don't.

בעלות ביצועים טובים יותר מאלו שלא.

We see the flows of materials in a rather terrifying prospect.

אנחנו תופסים את זרימת החומרים בתור תחזית מחרידה.

This is a hospital monitor from Los Angeles, sent to China.

זה מוניטור מבית חולים בלוס אנג'לס, שנשלח לסין.

This woman will expose herself to toxic phosphorous,

האישה הזאת תחשוף את עצמה לזרחן רעיל,

release four pounds of toxic lead into her childrens' environment,

תשחרר שתי קילו של עופרת רעילה לסביבה של ילדיה,

which is from copper.

אשר עשויה מנחושת.

On the other hand, we see great signs of hope.

מצד שני, אנחנו רואים סימנים גדולים של תקווה.

Here's Dr. Venkataswamy in India, who's figured out

הנה ד"ר ונקטסוואמי מהודו, אשר הבין

how to do mass-produced health.

איך לשווק בריאות בכמות מסחרית.

He has given eyesight to two million people for free.

הוא איפשר ראייה לשני מיליון אנשים ללא תשלום.

We see in our material flows that car steels don't become car steel again

אנחנו רואים בזרימת החומרים שלנו שמכונית עשויה מברזל לא יכול לההיפך שוב למכונית מברזל

because of the contaminants of the coatings --

בגלל שכבות הציפוי שמזהמות את החומר

bismuth, antimony, copper and so on.

ביסמות (יסוד מתכתי), אנטמון (חומר רעיל), נחושת וכו'

They become building steel.

הם נהפכים לברזל בניה.

On the other hand, we're working with Berkshire Hathaway,

מצד שני, אנחנו עובדים עם ברקשיר הטווואי,

Warren Buffett and Shaw Carpet,

וורן באפט ושטיחי שאו,

the largest carpet company in the world.

חברת השטיחים הגדולה בעולם.

We've developed a carpet that is continuously recyclable,

פתחנו שטיח שניתן להמשיך למחזרו ללא הפסקה,

down to the parts per million.

עד רמה של מיליון חלקיקים בחומר.

The upper is Nylon 6 that can go back to caprolactam,

החלק העליון הוא ניילון 6 אשר ניתן לפרקו לקפלוטם (מולקולה אורגנית)

the bottom, a polyolephine -- infinitely recyclable thermoplastic.

התחתית, היא פוליפיין, תרמופלסטיק בעל מחזור אינסופי.

Now if I was a bird, the building on my left is a liability.

עכשיו אם הייתי ציפור, הבניין לשמאלי הוא מעמסה.

The building on my right, which is our corporate campus for The Gap

הבניין לימיני, בניין המשרדים של חברת גאפ שעיצבנו

with an ancient meadow, is an asset -- its nesting grounds.

עם המרעה העתיק, הוא נכס, זהו אזור קינון.

Here's where I come from. I grew up in Hong Kong,

מפה אני מגיע. אני גדלתי בהונג קונג.

with six million people in 40 square miles.

עם שישה מיליון אנשים ב64 ק"מ מרובע.

During the dry season, we had four hours of water every fourth day.

בזמן העונה היבשה, היו ארבע שעות של גשם בכל יום רביעי.

And the relationship to landscape was that of farmers who have been

והקשר בין האדמה היה שחקלאים

farming the same piece of ground for 40 centuries.

שעיבדו את אותה פיסת אדמה במשך 4000 שנים.

You can't farm the same piece of ground for 40 centuries

אינך יכול לעבד את אותה פיסת אדמה למשך 4000 שנים

without understanding nutrient flow.

בלי להבין את אופן ההזנה שלה.

My childhood summers were in the Puget Sound of Washington,

ימי הקיץ בילדותי היו בפגט סאונד בוושינגטון,

among the first growth and big growth.

בזמן הצמיחה הראשונה והצמיחה הגדולה.

My grandfather had been a lumberjack in the Olympics,

סבא שלי היה חוטב עצים במשחקים האולימפים,

so I have a lot of tree karma I am working off.

אז יש לי הרבה קרמה של עצים שאני צריך להיפטר ממנה.

I went to Yale for graduate school,

הלכתי לאוניברסיטת ייל לתואר השני,

studied in a building of this style by Le Corbusier,

למדתי בבניין מהסגנון הזה שעיצב לה קורבוזיה,

affectionately known in our business as Brutalism.

אשר ידוע בחיבה במקצועינו כברוטאליזם.

If we look at the world of architecture,

אם נסתכל על עולם הארכיטקטורה,

we see with Mies' 1928 tower for Berlin,

נראה עם מגדליו של מיס בברלין ב1928,

the question might be, "Well, where's the sun?"

השאלה עלולה להיות, "טוב, איפה השמש?"

And this might have worked in Berlin, but we built it in Houston,

וזה אולי עבד בברלין, אבל בנינו אותו ביוסטון,

and the windows are all closed. And with most products

וכל החלונות סגורים. ועם רוב המוצרים

appearing not to have been designed for indoor use,

נדמה שהם לא מעוצבים לשימוש ביתי,

this is actually a vertical gas chamber.

זה בעצם תא גזים אנכי.

When I went to Yale, we had the first energy crisis,

כשהלכתי לאוניברסיטת ייל, התקיים משבר האנרגיה הראשון,

and I was designing the first solar-heated house in Ireland

ואני עיצבתי את הבית הראשון שמחומם ע"י אנרגיה סולרית באירלנד

as a student, which I then built --

כתלמיד, כאשר בניתי אז

which would give you a sense of my ambition.

זה ייתן לכם תחושה של השאפתנות שלי.

And Richard Meier, who was one of my teachers,

וריצ'ארד מיירס שהיה אחד המורים שלי,

kept coming over to my desk to give me criticism,

המשיך לבוא לשולחני לתת לי ביקורת,

and he would say, "Bill, you've got to understand- --

והוא היה אומר, " ביל, אתה חייב להבין

solar energy has nothing to do with architecture."

לאנרגיה סולרית אין שום קשר עם ארכיטקטורה."

I guess he didn't read Vitruvius.

אני משאר שהוא לא קרא את ספריו של ויטרוביוס.

In 1984, we did the first so-called "green office" in America

בשנת 1984, עשינו את מה שנקרא "המשרדים הירוקים" הראשונים באמריקה

for Environmental Defense.

למשרד להגנת הסביבה.

We started asking manufacturers what were in their materials.

התחלנו לשאול יצרנים מה יש בחומרים שלהם.

They said, "They're proprietary, they're legal, go away."

הם אמרו, "הם קניינינו, הם חוקיים, לכו מפה."

The only indoor quality work done in this country at that time

הפעילות האיכותית היחידה שהתקיימה בתוך מבנה במדינה הזאת באותו זמן

was sponsored by R.J. Reynolds Tobacco Company,

הייתה ממומנת על-ידי חברת הטבק של ר.ג' רינולדס,

and it was to prove there was no danger

והיא הוכיחה שאין כל סכנה

from secondhand smoke in the workplace.

בעישון פסיבי במקום העבודה.

So, all of a sudden, here I am, graduating from high school in 1969,

אז, פתאום, הנה אני, מסיים את התיכון בשנת 1969,

and this happens, and we realize that "away" went away.

וזה קורה, ואנחנו מבינים ש"לאיפשהו" הלך לאיפשהו.

Remember we used to throw things away, and we'd point to away?

זוכרים שהיינו זורקים דברים לאיפשהו, והיינו מצביעים לאיפשהו?

And yet, NOAA has now shown us, for example --

ועדיין, הסוכנות האמריקנית לאוקינוגרפיה ואטמוספרה מראה לנו עכשיו, לדוגמא

you see that little blue thing above Hawaii?

אתם רואים את הדבר הכחול הקטן הזה מעל הוואי?

That's the Pacific Gyre.

זהו הסיבוב המעגלי של האוקיינוס השקט.

It was recently dragged for plankton by scientists,

לאחרונה הוא נדגם לבדיקת פלנקטון על ידי מדענים,

and they found six times as much plastic as plankton.

והם מצאו פי 6 פלסטיק מפלנקטון.

When asked, they said, "It's kind of like a giant toilet that doesn't flush."

כשהם נשאלו, הם אמרו, "זה כמו שירותים ענקיים שאי אפשר להוריד בהם את המים".

Perhaps that's away.

אולי זה לאיפשהו.

So we're looking for the design rules of this --

אז אנחנו מסתכלים על חוקי העיצוב של זה

this is the highest biodiversity of trees in the world, Irian Jaya,

זה המגוון הביולוגי הגדול ביותר של עצים בעולם, איריאן ג'איה,

259 species of tree, and we described this

259 מינים של עצים, ואנחנו מתארים את זה

in the book, "Cradle to Cradle."

בספר, "מעריסה לעריסה".

The book itself is a polymer. It is not a tree.

הספר עצמו הוא פולימר. הוא איננו עץ.

That's the name of the first chapter -- "This Book is Not a Tree."

זהו השם של הפרק הראשון - "הספר הזה אינו עץ".

Because in poetics, as Margaret Atwood pointed out,

כי בשירה, כמו שציינה מרגרט אטווד,

"we write our history on the skin of fish

"אנחנו כותבים את ההיסטוריה שלנו על עור של דגים

with the blood of bears."

עם דם של דובים.

And with so much polymer, what we really need

ועם כל כך הרבה פולימר, מה שאנחנו באמת צריכים

is technical nutrition, and to use something

היא הזנה טכנית, ובכדי להשתמש במשהו

as elegant as a tree -- imagine this design assignment:

אלגנטי כמו עץ, תדמיינו את משימת העיצוב:

Design something that makes oxygen, sequesters carbon,

עצב משהו שמייצר חמצן, מרחיק פחמן,

fixes nitrogen, distills water, accrues solar energy as fuel,

מקבע חנקן, מזקק מים, צובר אנרגיה סולארית בתור דלק,

makes complex sugars and food, creates microclimates,

מייצר סוכר מורכב ומזון, מייצר מיקרו-אקלים,

changes colors with the seasons and self-replicates.

משנה צבעים עם העונות ומייצר עותקים בעצמו.

Well, why don't we knock that down and write on it?

טוב, למה שלא נכרות אותו ונכתוב עליו?

(Laughter)

(צחוק)

So, we're looking at the same criteria

אנחנו מסתכלים על אותה אמת מידה

as most people -- you know, can I afford it?

כמו רוב האנשים, אתם יודעים, האם אני יכול לעמוד במחיר של זה?

Does it work? Do I like it?

האם זה עובד? האם אני אוהב את זה?

We're adding the Jeffersonian agenda, and I come from Charlottesville,

אנחנו מוסיפים את הגישה הג'פרסונית, ואני מגיע משרלוטוויל,

where I've had the privilege of living in a house designed by Thomas Jefferson.

שם הייתה לי הזכות לחיות בבית שעוצב ע"י תומס ג'פרסון.

We're adding life, liberty and the pursuit of happiness.

אנחנו מוסיפים חיים, חופש והמרדף אחרי האושר.

Now if we look at the word "competition,"

עכשיו אם תסתכלו על המילה תחרות,

I'm sure most of you've used it.

אני בטוח שרובכם השתמשתם בה.

You know, most people don't realize it comes from

אתם יודעים, רוב האנשים לא מבינים

the Latin competere, which means strive together.

שהיא מגיעה מהמילה הלטינית competre, שפרושה ל"שאוף (למטרה) ביחד".

It means the way Olympic athletes train with each other.

הכוונה שאתלטים שמשתתפים באוליפידיה מתאמנים ביחד.

They get fit together, and then they compete.

הם נכנסים לכושר ביחד, ואז הם מתחרים.

The Williams sisters compete -- one wins Wimbledon.

האחיות וויליאם מתחרות, רק אחת מנצחת בווימבלדון.

So we've been looking at the idea of competition

אנחנו מסתכלים על הרעיון של תחרותיות

as a way of cooperating in order to get fit together.

כדרך ליצור שיתוף פעולה בכדי להתאים יחד.

And the Chinese government has now --

ועכשיו הממשלה הסינית,

I work with the Chinese government now --

אני עובד עם הממשלה הסינית עכשיו,

has taken this up.

אימצה את הרעיון.

We're also looking at survival of the fittest,

אנחנו גם בודקים את השרדות החזקים.

not in just competition terms in our modern context

לא רק את תנאי התחרות בהקשר המודרני

of destroy the other or beat them to the ground,

של הריסה של האחר או הבסה עד עפר,

but really to fit together and build niches

אבל באמת בכדי להתאים את עצמנו יחד ולבנות נישה

and have growth that is good.

ולהביא לצמיחה זה טוב.

Now most environmentalists don't say growth is good,

רוב הסביבתיים לא אומרים שצמיחה היא דבר טוב,

because, in our lexicon, asphalt is two words: assigning blame.

מפני, שבלקסיקון שלנו, אספלט היא מילה שמסמנת אשמה.

But if we look at asphalt as our growth,

אבל אם נסתכל על אספלט בתור הצמיחה שלנו,

then we realize that all we're doing is destroying

אז נבין שכל מה שאנחנו עושים הוא להרוס

the planetary's fundamental underlying operating system.

את היסוד העולמי שהוא הבסיס של מערכת ההפעלה.

So when we see E equals mc squared come along, from a poet's perspective,

אז שאנחנו רואים את E=mc2 מצטרף, מנקודת מבט של משורר,

we see energy as physics, chemistry as mass,

אנחנו רואים אנרגיה כמו פיזיקאים, כימיה כמו מסה,

and all of a sudden, you get this biology.

ולפתע, אתה מקבל את כל הביולוגיה.

And we have plenty of energy, so we'll solve that problem,

ויש לנו המון אנרגיה, אז אנחנו נפתור את הבעיה,

but the biology problem's tricky, because as we put through

אבל הבעיה הביולוגית היא מסובכת, מפני שבזמן שאנחנו שמים את

all these toxic materials that we disgorge,

כל החומרים הרעילים שאנחנו פולטים,

we will never be able to recover that.

לעולם לא נוכל להחלים מהם.

And as Francis Crick pointed out, nine years

וכמו שפרנסיס קריק ציין, תשע שנים

after discovering DNA with Mr. Watson,

אחרי הגילוי של הDNA עם מר ווטסון,

that life itself has to have growth as a precondition --

שהחיים עצמם חייבים לצמוח כתנאי מקדים

it has to have free energy, sunlight

חייבת להיות אנרגיה חופשית, אור השמש

and it needs to be an open system of chemicals.

וצריכה להיות מערכת פתוחה של כימיקלים.

So we're asking for human artifice to become a living thing,

אנחנו מבקשים מיומנות אנושית להפוך לדבר חי,

and we want growth, we want free energy from sunlight

אנחנו רוצים צמיחה, אנחנו רוצים אנרגיה חופשית מאור השמש

and we want an open metabolism for chemicals.

ואנחנו רוצים הזנה חופשית לכימיקלים.

Then, the question becomes not growth or no growth,

ואז השאלה הופכת להיות נגד גדילה או ללא גדילה,

but what do you want to grow?

אלא מה אתה רוצה לגדל?

So instead of just growing destruction,

במקום רק לגדל הרס,

we want to grow the things that we might enjoy,

אנחנו רוצים לגדל את הדברים שאולי נהנה מהם,

and someday the FDA will allow us to make French cheese.

ואולי יום אחד המועצה למזון ותרופות תאשר לנו לייצר גבינה צרפתית.

So therefore, we have these two metabolisms,

לכן, יש לנו את שתי שיטות ההזנה,

and I worked with a German chemist, Michael Braungart,

עבדת עם כימאי גרמני, מיכאל בראונגרט,

and we've identified the two fundamental metabolisms.

וזיהינו את שתי צורות הזנה הבסיסיות.

The biological one I'm sure you understand,

הביולוגית, אותה אתם בטוח מבינים,

but also the technical one, where we take materials

אבל גם את הטכנית, אשר בה אנחנו לוקחים חומרים

and put them into closed cycles.

ומכניסים אותם לתוך מעגלים סגורים (של מחזור).

We call them biological nutrition and technical nutrition.

אנחנו קוראים להם הזנה ביולוגית והזנה טכנית.

Technical nutrition will be in an order of magnitude of biological nutrition.

ההזנה הטכנית תהיה בעלת אותה חשיבות כמו ההזנה הביולוגית.

Biological nutrition can supply about 500 million humans,

הזנה ביולוגית יכולה לספק כ500 מיליון בני אדם,

which means that if we all wore Birkenstocks and cotton,

זה אומר שאם כולנו נלבש נעלי בירקנשטוק וכותנה,

the world would run out of cork and dry up.

בעולם יגמר כל השעם והוא יתייבש.

So we need materials in closed cycles,

לכן אנחנו צריכים חומרים במעגלים סגורים,

but we need to analyze them down to the parts per million

אבל אנחנו צריכים לנתח אותם עד לרמה של מיליון חלקיקים בחומר

for cancer, birth defects, mutagenic effects,

עבור סרטן, מומים מולדים, השפעות של מוטגן,

disruption of our immune systems, biodegradation, persistence,

הריסה של מערכת החיסון שלנו, כילוי ביולוגי, התעקשות,

heavy metal content, knowledge of how we're making them

תכולה של מתכות כבדות, ידע של איך אנחנו מייצרים אותם

and their production and so on.

ואת המוצרים שלהם וכך הלאה.

Our first product was a textile where we analyzed 8,000 chemicals

הפרוייקט הראשון שלנו היה אריג בו ניתחנו 8,000 כימיקלים

in the textile industry.

בתעשיית הטקסטיל.

Using those intellectual filters, we eliminated [7,962.]

תוך שימוש במסננים האינטלקטואלים האלו, פסלנו 7,962.

We were left with 38 chemicals.

נשארנו עם 38 כימיקלים.

We have since databased the 4000 most commonly used chemicals

מאז יצרנו מאגר של 4000 הכימקלים השמישים ביותר

in human manufacturing, and we're releasing this database into the public in six weeks.

בתעשיית הייצור, ואנחנו משחררים את המאגר הזה לציבור בעוד 6 שבועות.

So designers all over the world can analyze their products

מעצבים בכל העולם יוכלו לנתח את המוצרים שלהם

down to the parts per million for human and ecological health.

עד לרמה של מיליון חלקיקים בחומר עבור בריאות האדם והאקולוגיה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

We've developed a protocol so that companies can send

אנחנו פיתחנו תקנים שחברות יוכלו לשלוח

these same messages all the way through their supply chains,

את אותן הודעות לאורך כל שרשרת הספקים שלהם,

because when we asked most companies we work with -- about a trillion dollars

כי כששאלנו את רוב החברות שאנחנו עובדים איתן - בטריליונים של דולרים-

-- and say, "Where does your stuff come from?" They say, "Suppliers."

ואמרנו, "מאיפה הדברים שלכם מגיעים?" הם אמרו, "מהספקים".

"And where does it go?"

"ולאיפה הם הולכים?"

"Customers."

"ללקוחות".

So we need some help there.

אז אנחנו צריכים עזרה כלשהי שם.

So the biological nutrients, the first fabrics --

אז ההזנה הביולוגית, הבדים הראשונים

the water coming out was clean enough to drink.

המים שיצאו החוצה מהמפעל היו מספיק נקיים לשתייה.

Technical nutrients -- this is for Shaw Carpet, infinitely reusable carpet.

הזנה טכנית- זה היה עבור שטיחי שאו, שטיחים בעלי שימוש חוזר אינסופי.

Here's nylon going back to caprolactam back to carpet.

הנה ניילון שחוזר להיות קפלוטם (מולקולה אורגנית) שחוזר להיות שטיח.

Biotechnical nutrients -- the Model U for Ford Motor,

הזנה ביוטכנית- מודל U עבור חברת הרכב פורד,

a cradle to cradle car -- concept car.

מכונית מעריסה לעריסה- מכונית עם קונספט.

Shoes for Nike, where the uppers are polyesters, infinitely recyclable,

נעלים עבור נייקי, שהחלק העליון הוא פוליאסטר, בעל מחזור אינסופי,

the bottoms are biodegradable soles.

התחתית היא סוליה שמתכלה ביולוגית.

Wear your old shoes in, your new shoes out.

שחק את הנעליים הישנות שלך, לבש את הנעליים החדשות שלך.

There is no finish line.

אין קו סיום.

The idea here of the car is that some of the materials

הרעיון של המכונית הוא שחלק מהחומרים

go back to the industry forever, some of the materials go back to soil --

תמיד חוזרים אל התעשיה, חלק מהחומרים חוזרים אל האדמה

it's all solar-powered.

הכל מונע מאנרגיה סולארית.

Here's a building at Oberlin College we designed

הנה בניין במכללת אוברלין שעיצבנו

that makes more energy than it needs to operate and purifies its own water.

שמייצר יותר אנרגיה מאשר הוא צריך לתפעולו ומטהר את המים שלו.

Here's a building for The Gap, where the ancient grasses

הנה בניין עבור חברת גאפ, אשר הדשאים העתיקים

of San Bruno, California, are on the roof.

של סן ברונו, קליפורניה, הם על גג הבניין.

And this is our project for Ford Motor Company.

וזה הפרוייקט שלנו עבור חברת הרכב פורד,

It's the revitalization of the River Rouge in Dearborn.

הפחת חיים חדשים בנהר הרוז' בדירבורן.

This is obviously a color photograph.

זאת בטוח תמונת צבע.

These are our tools. These are how we sold it to Ford.

אלו הם הכלים שלנו. ככה מכרנו את זה לפורד.

We saved Ford 35 million dollars doing it this way, day one,

בעזרת הדרך שלנו, חסכנו לפורד 35 מיליון דולר, היום הראשון,

which is the equivalent of the Ford Taurus

סכום שווה ערך בדגם פורד טאאורוס

at a four percent margin of an order for 900 million dollars worth of cars.

ל4% מהזמנת מכוניות בשווי ערך של 900 מיליון דולר.

Here it is. It's the world's largest green roof, 10 and a half acres.

הנה זה כאן. הגג הירוק הגדול בעולם, 42 דונם.

This is the roof, saving money,

זהו הגג, שחוסך כסף,

and this is the first species to arrive here. These are killdeer.

וזהו המין הראשון שהגיע לכאן. אלו הם חופמי כפול-צווארון.

They showed up in five days.

הם הופיעו אחרי חמישה ימים.

And we now have 350-pound auto workers

ועכשיו יש לנו עובדים ששוקלים 130 קילו

learning bird songs on the Internet.

שלומדים שירי ציפורים באינטרנט.

We're developing now protocols for cities --

עכשיו אנחנו מפתחים תקנים עבור ערים

that's the home of technical nutrients.

שהם בתים להזנה טכנית.

The country -- the home of biological. And putting them together.

הארץ - הבית של הביולוגיה. ולחבר אותם יחד.

And so I will finish by showing you a new city

אני אסיים בהצגה של עיר חדשה

we're designing for the Chinese government.

שאנחנו מעצבים עבור ממשלת סין.

We're doing 12 cities for China right now,

אנחנו עכשיו בונים 12 ערים עבור סין,

based on cradle to cradle as templates.

שמבוססים על תבנית מעריסה לעריסה.

Our assignment is to develop protocols for the housing

המשימה שלנו היא לפתח תקנים עבור דיור

for 400 million people in 12 years.

ל400 מיליון אנשים ב12 שנים.

We did a mass energy balance -- if they use brick,

עשינו מאזן מסה ואנרגיה, אם הם ישתמשו בלבנים,

they will lose all their soil and burn all their coal.

הם ישתמשו בכל האדמה שלהם וישרפו את כל הפחם.

They'll have cities with no energy and no food.

יהיו להם ערים בלי אנרגיה ובלי מזון.

We signed a Memorandum of Understanding --

חתמנו על מסמך הבנות,

here's Madam Deng Nan, Deng Xiaoping's daughter --

הנה גברת דנג לאן, ביתו של דנג שיאופינג,

for China to adopt cradle to cradle.

שסין תאמץ את ערש אל לערש.

Because if they toxify themselves, being the lowest-cost producer,

מפני שאם הם ירעילו את עצמם, כאשר הם היצרנים הזולים ביותר,

send it to the lowest-cost distribution -- Wal-Mart --

ששולחים למפיצים הזולים ביותר - וואלמארט,

and then we send them all our money, what we'll discover is that

ואז אנחנו שולחים להם את כל הכסף שלנו, מה שנגלה זה

we have what, effectively, when I was a student,

שיש לנו, בעצם, כשהייתי סטודנט,

was called mutually assured destruction.

קראו לזה שיתוף פעולה הרסני.

Now we do it by molecule. These are our cities.

עכשיו אנחנו עושים את זה בעזרת מולקולה. אלו הם הערים שלנו.

We're building a new city next to this city; look at that landscape.

אנחנו בונים עיר חדש לצד העיר הזאת. תסתכלו על הנוף.

This is the site.

זהו האתר.

We don't normally do green fields, but this one is about to be built,

בדרך כלל אנחנו לא עושים שדות ירוקים, אבל הפעם זה עומד להיבנה,

so they brought us in to intercede.

אז הביאו אותנו לתווך.

This is their plan.

זאת התוכנית שלהם.

It's a rubber stamp grid that they laid right on that landscape.

זוהי רשת יריעות גומי שהם הניחו ישירות על הנוף.

And they brought us in and said, "What would you do?"

הם הביאו אותנו ואמרו, "מה אתם תעשו?"

This is what they would end up with, which is another color photograph.

זה מה שהם היו מסיימים איתו, זאת עוד תמונת צבע.

So this is the existing site, so this is what it looks like now,

זהו האתר הקיימים, ככה הוא נראה עכשיו,

and here's our proposal.

וזאת ההצעה שלנו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So the way we approached this

אז הדרך שאנחנו ניגשנו איתה

is we studied the hydrology very carefully.

היא שלמדנו בפירוט רב את מערכת המים.

We studied the biota, the ancient biota,

למדנו את הצמחייה וחיי הבר, את הצמחייה וחיי הבר העתיקים,

the current farming and the protocols.

את החקלאות העכשווית ואת התקנים.

We studied the winds and the sun to make sure everybody in the city

למדנו על הרוחות והשמש בכדי לוודא שלכולם בעיר

will have fresh air, fresh water and direct sunlight

יהיו אוויר נקי, מים נקיים ואור שמש ישיר

in every single apartment at some point during the day.

בכל דירה בזמן מסוים במהלך היום.

We then take the parks and lay them out as ecological infrastructure.

לאחר מכן מיקמנו את הפרקים בתור תשתיות אקולוגיות.

We lay out the building areas.

מיקמנו את אזורי המבנים.

We start to integrate commercial and mixed use

והתחלנו לשלב אזורי מסחר ולערבב שימושים

so the people all have centers and places to be.

כדי שלכל האנשים יהיו מרכזים ומקומות להיות בהם.

The transportation is all very simple,

התחבורה הציבורית מאוד פשוטה,

everybody's within a five-minute walk of mobility.

כולם במרחק חמש דקות הליכה מהתניידות.

We have a 24-hour street, so that there's always a place that's alive.

יש רחוב שפועל 24 שעות, כך שתמיד יש מקום חי.

The waste systems all connect.

כל מערכות האשפה מחוברות.

If you flush a toilet, your feces will go to the sewage treatment plants,

אם אתה מוריד מים בשירותים, הצואה שלך תגיע למפעל לטיפול בשפכים,

which are sold as assets, not liabilities.

שנמכרים בתור נכס, לא מחויבות.

Because who wants the fertilizer factory that makes natural gas?

כי מי ירצה מפעל דשנים שמייצר גז טבעי?

The waters are all taken in to construct the wetlands for habitat restorations.

המים נלקחים לבניית הביצות לשיקום בתי גידול טבעיים.

And then it makes natural gas, which then goes back into the city

ואז מייצרים גז טבעי, שחוזר לתוך העיר

to power the fuel for the cooking for the city.

לשמש בתור הדלק לבישול של העיר.

So this is -- these are fertilizer gas plants.

אז זה, אלו הם מפעלי דשן וגז.

And then the compost is all taken back

והקומפוסט נלקח גם הוא בחזרה

to the roofs of the city, where we've got farming,

לגגות של העיר, ששם יש לנו חקלאות,

because what we've done is lifted up the city,

כי מה שעשינו הוא להרים מעלה את העיר,

the landscape, into the air to -- to restore the native landscape

את הנוף, לתוך האוויר, לשחזר את הנוף הטבעי

on the roofs of the buildings.

על גגות הבתים.

The solar power of all the factory centers

האנרגיה הסולארית של כל מרכזי המפעלים

and all the industrial zones with their light roofs powers the city.

ושכל כל אזורי התעשייה עם הגגות המוארים מייצרים אנרגיה לעיר.

And this is the concept for the top of the city.

וזה הרעיון של צמרת העיר.

We've lifted the earth up onto the roofs.

אנחנו הרמנו את האדמה אל הגגות.

The farmers have little bridges to get from one roof to the next.

לחקלאים יש גשרים קטנים בכדי לעבור מגג אחר לגג הבא.

We inhabit the city with work/live space on all the ground floors.

יישבנו את העיר עם עבודה/ חללי מחייה בכל קומות הקרקע.

And so this is the existing city, and this is the new city.

וזאת העיר הקיימת וזאת העיר החדשה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)