Miguel Nicolelis: Brain-to-brain communication has arrived. How we did it

מתרגם: Michael Coslovsky מבקר: Ido Dekkers

On June 12, 2014, precisely at 3:33

ב-12 ביוני, 2014, ב-3:33 בדיוק,

in a balmy winter afternoon in São Paulo, Brazil,

באחר-צהריים חורפי דביק בסאו-פאולו, ברזיל,

a typical South American winter afternoon,

אחר-צהריים חורפי טיפוסי לדרום-אמריקה,

this kid, this young man that you see celebrating here

הילד הזה, האיש הצעיר הזה שאתם רואים כאן חוגג

like he had scored a goal,

כאילו הבקיע שער,

Juliano Pinto, 29 years old, accomplished a magnificent deed.

ג'וליאנו פינטו, בן 29, השלים מעלל מרהיב.

Despite being paralyzed

למרות היותו משותק

and not having any sensation from mid-chest to the tip of his toes

ובלי שום תחושה מאזור אמצע החזה עד לקצות בהונותיו

as the result of a car crash six years ago that killed his brother

כתוצאה מתאונת דרכים שקרתה לפני שש שנים והרגה את אחיו

and produced a complete spinal cord lesion that left Juliano in a wheelchair,

ויצרה קרע מוחלט בחוט השדרה שלו שהשאיר את ג'וליאנו בכסא גלגלים,

Juliano rose to the occasion, and on this day did something

ג'וליאנו התמודד עם האתגר, וביום הזה עשה משהו

that pretty much everybody that saw him in the six years deemed impossible.

שבערך כל מי שראה אותו בשש השנים הקודמות חשב לבלתי אפשרי.

Juliano Pinto delivered the opening kick

ג'וליאנו פינטו בעט את בעיטת הפתיחה

of the 2014 Brazilian World Soccer Cup here

של גביע העולם הברזילאי בכדורגל, 2014, כאן

just by thinking.

על ידי כוח המחשבה בלבד.

He could not move his body,

הוא לא יכול היה להזיז את גופו,

but he could imagine the movements needed to kick a ball.

אבל הוא יכל לדמיין את התנועות הדרושות על מנת לבעוט בכדור.

He was an athlete before the lesion. He's a para-athlete right now.

הוא היה אתלט לפני הפציעה. כרגע הוא פרא-אתלט.

He's going to be in the Paralympic Games, I hope, in a couple years.

הוא הולך להשתתף במשחקים הפראלימפיים, אני מקווה, בעוד כמה שנים.

But what the spinal cord lesion did not rob from Juliano

אבל מה שהנגע בחוט השדרה לא לקח לג'וליאנו

was his ability to dream.

היא היכולת שלו לחלום.

And dream he did that afternoon, for a stadium of about 75,000 people

ובאחר-הצהריים ההוא הוא חלם, עבור איצטדיון של כ-75,000 איש

and an audience of close to a billion watching on TV.

וקהל של קרוב למיליארד צופים בטלוויזיה.

And that kick crowned, basically, 30 years of basic research

והבעיטה ההיא היתה גולת הכותרת, בעצם, של 30 שנים של מחקר בסיסי

studying how the brain,

על איך המוח,

how this amazing universe that we have between our ears

איך היקום המופלא הזה שיש לנו בין האוזניים

that is only comparable to universe that we have above our head

שמשתווה רק ליקום שיש לנו מעל ראשינו,

because it has about 100 billion elements

כיוון שיש בו כ-100 מיליארדי אלמנטים

talking to each other through electrical brainstorms,

שמדברים אחד עם השני דרך סופות חשמליות במוח,

what Juliano accomplished took 30 years to imagine in laboratories

מה שג'וליאנו השיג לקח 30 שנה לדמיין במעבדות

and about 15 years to plan.

ובערך 15 שנים לתכנן.

When John Chapin and I, 15 years ago, proposed in a paper

כאשר ג'ון צ'פין ואני הצענו במאמר לפני 15 שנה,

that we would build something that we called a brain-machine interface,

שאנחנו נבנה את מה שקראנו לו ממשק המוח-מכונה,

meaning connecting a brain to devices

כלומר לחבר את המוח למכשירים

so that animals and humans could just move these devices,

כך שחיות ואנשים יוכלו פשוט להזיז את המכשירים האלו,

no matter how far they are from their own bodies,

לא חשוב כמה רחוקים הם מגופם שלהם,

just by imagining what they want to do,

רק על ידי כך שהם ידמיינו את מה שהם רוצים לעשות,

our colleagues told us that we actually needed professional help,

העמיתים שלנו אמרו לנו בעצם שאנחנו זקוקים לעזרה מקצועית

of the psychiatry variety.

מהסוג הפסיכיאטרי.

And despite that, a Scot and a Brazilian persevered,

ולמרות זאת, סקוטי אחד וברזילאי אחד התמידו,

because that's how we were raised in our respective countries,

כיוון שזו הדרך בה חונכנו, כל אחד במדינתו,

and for 12, 15 years,

ובמשך 12, 15 שנים,

we made demonstration after demonstration suggesting that this was possible.

עשינו הדגמה אחרי הדגמה, מציעים שזה אפשרי.

And a brain-machine interface is not rocket science,

וממשק מוח-מכונה זה לא מדע טילים,

it's just brain research.

זה רק מחקר מוח.

It's nothing but using sensors

זה לא יותר משימוש בחיישנים

to read the electrical brainstorms that a brain is producing

בכדי לקרוא את הסופות-החשמליות שהמוח מפיק

to generate the motor commands

בכדי ליצור את הפקודות המוטוריות

that have to be downloaded to the spinal cord,

שצריכות לרדת לחוט השדרה,

so we projected sensors that can read

אז אנחנו צפינו חיישנים שיכולים לקרוא

hundreds and now thousands of these brain cells simultaneously,

מאות, ועכשיו אלפים, מתאי המוח הללו באותו הזמן,

and extract from these electrical signals

ולהוציא מהאותות החשמליים האלו

the motor planning that the brain is generating

את התכנון המוטורי שהמוח מייצר

to actually make us move into space.

על מנת ממש להזיז אותנו במרחב.

And by doing that, we converted these signals into digital commands

ועל ידי כך שעשינו את זה, המרנו את האותות האלו לפקודות דיגיטליות

that any mechanical, electronic, or even a virtual device can understand

שכל מכשיר מכני, אלקטרוני, ואפילו וירטואלי יכול להבין

so that the subject can imagine what he, she or it wants to make move,

כך שהמשתתף יכול לדמיין את מה שהוא, או היא, רוצים להזיז,

and the device obeys that brain command.

והמכשיר מציית לפקודה המוחית ההיא.

By sensorizing these devices with lots of different types of sensors,

על ידי העמסת המכשירים האלו בהרבה סוגי חיישנים שונים,

as you are going to see in a moment,

כפי שתראו בעוד רגע,

we actually sent messages back to the brain to confirm

אנחנו בעצם שלחנו מסרים חזרה למוח בכדי לאשר

that that voluntary motor will was being enacted, no matter where --

שהתנועה המוטורית הוולונטרית הזו תצא לפועל, לא חשוב איפה -

next to the subject, next door, or across the planet.

ליד המשתתף, בדירה ליד, או בצד השני של כדור הארץ.

And as this message gave feedback back to the brain,

ובזמן שהמסר הזה נתן משוב חזרה למוח,

the brain realized its goal: to make us move.

המוח הבין את המטרה שלו: לגרום לנו לזוז.

So this is just one experiment that we published a few years ago,

אז זהו רק ניסוי אחד שפירסמנו לפני כמה שנים

where a monkey, without moving its body,

בו קוף, בלי להזיז את הגוף שלו,

learned to control the movements of an avatar arm,

למד לשלוט בתנועות של יד חלופית,

a virtual arm that doesn't exist.

יד ווירטואלית שלא קיימת.

What you're listening to is the sound of the brain of this monkey

מה שאתם מקשיבים לו הוא הצליל של המוח של הקוף הזה

as it explores three different visually identical spheres

בזמן שהוא חוקר שלוש ספירות שונות זהות מבחינה וויזואלית

in virtual space.

במרחב ווירטואלי.

And to get a reward, a drop of orange juice that monkeys love,

ובכדי לקבל את התגמול, טיפת מיץ תפוזים שקופים אוהבים,

this animal has to detect, select one of these objects

החיה הזו צריכה לזהות, לבחור

by touching,

אחד מהעצמים הללו על ידי מגע,

not by seeing it, by touching it,

לא על ידי ראייה של העצם, אלא על ידי מגע בו,

because every time this virtual hand touches one of the objects,

כיוון שכל פעם שהיד הווירטואלית הזו נוגעת באחד העצמים,

an electrical pulse goes back to the brain of the animal

אות חשמלי חוזר למוח של החיה

describing the fine texture of the surface of this object,

ומתאר את המרקם העדין של פני העצם הזה,

so the animal can judge what is the correct object that he has to grab,

כך שהחיה יכולה להעריך איזה הוא העצם הנכון שהיא צריכה לתפוס,

and if he does that, he gets a reward without moving a muscle.

ואם היא עושה זאת היא מקבלת תגמול מבלי להזיז שריר.

The perfect Brazilian lunch:

ארוחת הצהריים הברזילאית המושלמת:

not moving a muscle and getting your orange juice.

לא להזיז אף שריר ולקבל את מיץ התפוזים שלך.

So as we saw this happening,

אז בזמן שראינו את זה קורה,

we actually came and proposed the idea that we had published 15 years ago.

בעצם באנו והעלינו את הרעיון שפירסמנו 15 שנים קודם לכן.

We reenacted this paper.

אנחנו שיחזרנו את המאמר הזה.

We got it out of the drawers,

הוצאנו אותו מהמגירות,

and we proposed that perhaps we could get a human being that is paralyzed

והצענו שאולי נוכל לגרום לאדם משותק

to actually use the brain-machine interface to regain mobility.

להשתמש בממשק המוח-מכונה הזה בכדי להחזיר לעצמו את יכולת התנועה.

The idea was that if you suffered --

הרעיון היה שאם נפגעתם --

and that can happen to any one of us.

וזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.

Let me tell you, it's very sudden.

תרשו לי לומר לכם, זה קו דק מאד.

It's a millisecond of a collision,

זו אלפית השנייה של התנגשות,

a car accident that transforms your life completely.

תאונת דרכים שמשנה את החיים שלך לחלוטין.

If you have a complete lesion of the spinal cord,

אם יש לכם קרע מלא של חוט השדרה, אתם לא יכולים לזוז

you cannot move because your brainstorms cannot reach your muscles.

כי הסופות-החשמליות של המוח שלכם

לא יכולות להגיע לשרירים שלכם.

However, your brainstorms continue to be generated in your head.

עם זאת, הסופות החשמליות של המוח שלכם ממשיכות להיווצר בראש שלכם.

Paraplegic, quadriplegic patients dream about moving every night.

חולים עם שיתוק חלקי או מלא, חולמים בכל לילה על תזוזה.

They have that inside their head.

זה יושב להם בתוך הראש.

The problem is how to get that code out of it

הבעיה היא איך להוציא מזה את הקוד הזה

and make the movement be created again.

ולגרום לתנועה להיווצר שוב.

So what we proposed was, let's create a new body.

אז מה שהצענו היה, בואו ניצור גוף חדש.

Let's create a robotic vest.

בואו ניצור חליפה רובוטית.

And that's exactly why Juliano could kick that ball just by thinking,

וזו בדיוק הסיבה שג'וילאנו יכול היה לבעוט בכדור ההוא בכוח המחשבה בלבד,

because he was wearing the first brain-controlled robotic vest

כיוון שהוא לבש את החליפה הרובוטית הראשונה הנשלטת על ידי המוח

that can be used by paraplegic, quadriplegic patients to move

בה משותקים חלקיים או מלאים יכולים להשתמש בכדי לזוז

and to regain feedback.

ולהחזיר לעצמם משוב.

That was the original idea, 15 years ago.

זה היה הרעיון המקורי, 15 שנים קודם לכן.

What I'm going to show you is how 156 people from 25 countries

מה שאני עומד להראות לכם זה איך 156 אנשים מ-25 מדינות

all over the five continents of this beautiful Earth,

מכל חמשת היבשות של כדור הארץ היפיפה הזה,

dropped their lives, dropped their patents,

עזבו את חייהם, עזבו את הפטנטים שלהם,

dropped their dogs, wives, kids, school, jobs,

עזבו את הכלבים שלהם, הנשים, ילדים, בתי-ספר, משרות,

and congregated to come to Brazil for 18 months to actually get this done.

והתאספו בכדי לבוא לברזיל ל-18 חודשים ולהוציא את זה ממש לפועל.

Because a couple years after Brazil was awarded the World Cup,

כי כמה שנים אחרי שהעניקו לברזיל את גביע העולם,

we heard that the Brazilian government wanted to do something meaningful

שמענו שממשלת ברזיל רוצה לעשות משהו בעל ערך

in the opening ceremony

בטקס הפתיחה

in the country that reinvented and perfected soccer

במדינה שהמציאה מחדש את הכדורגל והביאה אותו לכדי שלמות,

until we met the Germans, of course.

עד שפגשנו בגרמנים, כמובן.

(Laughter)

(צחוק)

But that's a different talk,

אבל זו הרצאה אחרת,

and a different neuroscientist needs to talk about that.

ומדען מוח אחר צריך לדבר על זה.

אבל מה שברזיל רצתה לעשות היה להפגין

But what Brazil wanted to do is to showcase

a completely different country,

שזו מדינה אחרת לגמרי,

a country that values science and technology,

מדינה שמעריכה מדע וטכנולוגיה,

and can give a gift to millions, 25 million people around the world

ויכולה לתת מתנה למיליונים, 25 מיליוני אנשים סביב העולם

that cannot move any longer because of a spinal cord injury.

שלא יכולים לזוז יותר בשל פגיעה בחוט השדרה.

Well, we went to the Brazilian government and to FIFA and proposed,

ובכן, אנחנו פנינו לממשלת ברזיל ולפיפ"א והצענו,

well, let's have the kickoff of the 2014 World Cup

שבעיטת הפתיחה של גביע העולם 2014

be given by a Brazilian paraplegic

תנתן על ידי ברזילאי משותק

using a brain-controlled exoskeleton that allows him to kick the ball

בעזרת שלד חיצוני שנשלט על ידי המוח ושמאפשר לו לבעוט את הכדור

and to feel the contact of the ball.

ולהרגיש את מגעו של הכדור.

They looked at us, thought that we were completely nuts,

הם הסתכלו עלינו, חשבו שהשתגענו לגמרי,

and said, "Okay, let's try."

ואמרו, "בסדר, בואו ננסה".

We had 18 months to do everything from zero, from scratch.

היו לנו 18 חודשים לעשות הכל מאפס, מכלום.

We had no exoskeleton, we had no patients,

לא היה לנו שלד חיצוני, לא היו מטופלים,

we had nothing done.

לא היה לנו דבר מוכן.

These people came all together

האנשים הללו התכנסו כולם יחדיו

and in 18 months, we got eight patients in a routine of training

ובתוך 18 חודשים, היו לנו שמונה מטופלים בשגרת אימונים

and basically built from nothing this guy,

ובעצם בנינו מכלום את הבחור הזה

that we call Bra-Santos Dumont 1.

לו אנחנו קוראים ברזיל סאנטוס דומונט 1.

The first brain-controlled exoskeleton to be built

השלד החיצוני שנשלט על ידי המוח, הראשון להיבנות

was named after the most famous Brazilian scientist ever,

נקרא אחרי המדען הברזילאי המפורסם ביותר אי-פעם

Alberto Santos Dumont,

אלברטו סנסטוס דומונט,

who, on October 19, 1901, created and flew himself

שב-19 לאוקטובר, 1901, יצר והטיס בעצמו

the first controlled airship on air in Paris for a million people to see.

את ספינת האוויר הנשלטת הראשונה, באוויר, בפריס מול מיליון אנשים.

Sorry, my American friends,

אני מתנצל, חבריי האמריקאים,

I live in North Carolina,

אני גר בצפון-קרוליינה

but it was two years before the Wright Brothers flew

אבל זה היה שנתיים לפני שהאחים רייט טסו

on the coast of North Carolina.

בחוף של צפון-קרוליינה.

(Applause)

(מחיאות כפייםׂׂ)

Flight control is Brazilian. (Laughter)

טיסה נשלטת היא דבר ברזילאי . (צחוק)

So we went together with these guys

אז הלכנו יחד עם החבר'ה האלה

and we basically put this exoskeleton together,

ובעצם הרכבנו את השלד החיצוני הזה,

15 degrees of freedom, hydraulic machine

מכונה הידראולית, 15 דרגות חופש,

that can be commanded by brain signals

בה אפשר לשלוט בעזרת אותות מהמוח

recorded by a non-invasive technology called electroencephalography

שנקלטים על ידי טכנולוגיה לא חודרנית שנקראת אלקטרוצפאלוגרפיה

that can basically allow the patient to imagine the movements

שבעצם מאפשרת למטופל לדמיין את התנועות

and send his commands to the controls, the motors,

ולשלוח את פקודותיו לבקרות, למנועים,

and get it done.

ולגרום לזה לקרות.

This exoskeleton was covered with an artificial skin

השלד החיצוני היה מכוסה בעור מלאכותי

invented by Gordon Cheng, one of my greatest friends, in Munich,

שהומצא על ידי גורדון צ'נג, אחד החברים הטובים ביותר שלי, במינכן,

to allow sensation from the joints moving and the foot touching the ground

כדי לאפשר לתחושות מהמפרקים הזזים ומכף הרגל שנוגעת בקרקע

to be delivered back to the patient through a vest, a shirt.

להיות מועברים חזרה למטופל דרך אפוד, חולצה.

It is a smart shirt with micro-vibrating elements

זו חולצה חכמה עם אלמנטים של מיקרו-רטט

that basically delivers the feedback and fools the patient's brain

שבעצם מעבירים את המשוב ומרמים את מוחו של המטופל

by creating a sensation that it is not a machine that is carrying him,

על ידי יצירת התחושה שזו לא מכונה שסוחבת אותו

but it is he who is walking again.

אלא שהוא זה ששוב הולך.

So we got this going, and what you'll see here

אז התחלנו את זה, ומה שאתם תראו כאן

is the first time one of our patients, Bruno, actually walked.

זו הפעם הראשונה שאחד המטופלים שלנו, ברונו, ממש הלך.

And he takes a few seconds because we are setting everything,

וזה לוקח כמה שניות כי אנחנו מכינים את הכל

and you are going to see a blue light cutting in front of the helmet

ואתם עומדים לראות אור כחול מופיע לפני הקסדה

because Bruno is going to imagine the movement that needs to be performed,

כיוון שברונו הולך לדמיין את התנועות שצריך לבצע,

the computer is going to analyze it, Bruno is going to certify it,

המחשב הולך לנתח את זה, ברונו ייאמת את זה,

and when it is certified,

וברגע שזה מאומת,

the device starts moving under the command of Bruno's brain.

המתקן מתחיל לנוע תחת הפיקוד של המוח של ברונו.

And he just got it right, and now he starts walking.

והוא בדיוק תפס את זה, ועכשיו הוא מתחיל ללכת.

After nine years without being able to move,

אחרי תשע שנים ללא יכולת לזוז,

he is walking by himself.

הוא הולך בכוחות עצמו.

And more than that --

ויותר מכך --

(Applause) --

(מחיאות כפיים) --

more than just walking,

יותר מפשוט ללכת,

he is feeling the ground,

הוא מרגיש את האדמה,

and if the speed of the exo goes up,

ואם המהירות של השלד מתגברת,

he tells us that he is walking again on the sand of Santos,

הוא מספר לנו שהוא שוב הולך בחול של סנטוס,

the beach resort where he used to go before he had the accident.

החוף אליו נהג ללכת לפני התאונה.

That's why the brain is creating a new sensation in Bruno's head.

זו הסיבה שהמוח יוצר תחושה חדשה בראש של ברונו.

So he walks, and at the end of the walk -- I am running out of time already --

אז הוא הולך, ובסוף ההליכה -- מתחיל להגמר לי הזמן --

he says, "You know, guys,

הוא אומר, "אתם יודעים, חבר'ה,

I need to borrow this thing from you when I get married,

אני צריך לשאול את זה מכם כשאני מתחתן,

because I wanted to walk to the priest

כי אני רוצה ללכת אל הכומר

and see my bride and actually be there by myself.

ולראות את כלתי, וממש להיות שם בעצמי."

Of course, he will have it whenever he wants.

כמובן שהוא יקבל את זה מתי שהוא רוצה.

And this is what we wanted to show during the World Cup, and couldn't,

וזה מה שרצינו להראות במהלך גביע העולם, ולא יכולנו,

because for some mysterious reason, FIFA cut its broadcast in half.

כי מאיזו סיבה מסתורית, פיפ"א קיצצה את השידור בחצי.

What you are going to see very quickly is Juliano Pinto in the exo doing the kick

מה שאתם עומדים לראות מהר מאד זה את ג'וליאנו פינטו בשלד מבצע את הבעיטה

a few minutes before we went to the pitch

כמה דקות לפני שיצאנו למגרש

and did the real thing in front of the entire crowd,

ועשינו את הדבר האמיתי לפני הקהל כולו,

and the lights you are going to see just describe the operation.

והאורות שתראו רק מתארים את המבצע.

Basically, the blue lights pulsating indicate that the exo is ready to go.

בעיקרון, האורות הכחולים המהבהבים מאותתים שהשלד מוכן לפעולה.

It can receive thoughts and it can deliver feedback,

הוא יכול לקבל מחשבות והוא יכול להעביר משוב,

and when Juliano makes the decision to kick the ball,

וכאשר ברונו מקבל את ההחלטה לבעוט בכדור,

you are going to see two streams of green and yellow light

אתם עומדים לראות שני זרמי אור, ירוק וצהוב,

coming from the helmet and going to the legs,

יוצאים מהקסדה שלו ועוברים לרגליים,

representing the mental commands that were taken by the exo

שמייצגים את הפקודות המנטליות שהתקבלו על ידי השלד

to actually make that happen.

בכדי לגרום לזה לקרות.

And in basically 13 seconds,

וב-13 שניות בעיקרון,

Juliano actually did.

ג'וליאנו ממש עשה זאת.

You can see the commands.

אתם יכולים לראות את הפקודות.

He gets ready, the ball is set, and he kicks.

הוא מתכונן, מכינים את הכדור, והוא בועט.

And the most amazing thing is,

והדבר המדהים ביותר הוא,

10 seconds after he did that, and looked at us on the pitch,

ש-10 שניות אחרי שהוא עשה זאת, והביט בנו על המגרש,

he told us, celebrating as you saw,

הוא אמר לנו, חוגג כמו שראיתם,

"I felt the ball."

"הרגשתי את הכדור".

And that's priceless.

ולזה אין מחיר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So where is this going to go?

אז לאן זה הולך?

I have two minutes to tell you

יש לי שתי דקות לספר לכם

that it's going to the limits of your imagination.

שזה הולך לקצה גבול הדמיון שלכם.

Brain-actuating technology is here.

טכנולוגיית תנועה בשליטה מוחית היא כאן.

This is the latest: We just published this a year ago,

זה הדבר האחרון: פרסמנו את זה לפני שנה,

the first brain-to-brain interface

ממשק המוח-למוח הראשון

that allows two animals to exchange mental messages

שמאפשר לשני בעלי-חיים להחליף מסרים מנטליים

so that one animal that sees something coming from the environment

כך שחיה אחת שרואה משהו שמגיע מהסביבה

can send a mental SMS, a torpedo, a neurophysiological torpedo,

יכולה לשלוח מסרון מנטלי, טורפדו, טורפדו נוירופיזיולוגי,

to the second animal,

לחיה השניה,

and the second animal performs the act that he needed to perform

והחיה השניה מבצעת את הפעולה שהיא היתה צריכה לבצע

without ever knowing what the environment was sending as a message,

בלי לדעת בכלל מה הסביבה שלחה כמסר,

because the message came from the first animal's brain.

כיוון שהמסר הגיע מהמוח של החיה הראשונה.

So this is the first demo.

אז זו ההדגמה הראשונה.

I'm going to be very quick because I want to show you the latest.

אני אהיה מאד מהיר עכשיו, כי אני רוצה להראות לכם את ההדגמה החדשה ביותר.

But what you see here is the first rat getting informed

אבל מה שתראו כאן זה את החולדה הראשונה מקבלת מידע

by a light that is going to show up on the left of the cage

על ידי אור שהולך להופיע בצד שמאל של הכלוב

that he has to press the left cage to basically get a reward.

שהיא צריכה ללחוץ על הכלוב השמאלי על מנת לקבל תגמול.

He goes there and does it.

אז היא הולכת ועושה את זה.

And the same time, he is sending a mental message

ובאותו הזמן, היא שולחת מסר מנטלי

to the second rat that didn't see any light,

לחולדה הראשונה, שלא ראתה שום אור,

and the second rat, in 70 percent of the times

והחולדה השנייה, ב-70 אחוזים מהמקרים

is going to press the left lever and get a reward

הולכת ללחוץ על המנוף השמאלי ולקבל תגמול

without ever experiencing the light in the retina.

בלי שאי פעם חוותה אור ברשתית.

Well, we took this to a little higher limit

טוב, לקחנו את זה לגבול קצת יותר גבוה

by getting monkeys to collaborate mentally in a brain net,

בכך שגרמנו לקופים לשתף פעולה באופן מנטלי ברשת מוחות,

basically to donate their brain activity

בעיקרון לתרום את הפעילות המוחית שלהם

and combine them to move the virtual arm that I showed you before,

ולשלב אותם בכדי להזיז את הזרוע הווירטואלית שהראיתי לכם קודם לכן,

and what you see here is the first time the two monkeys combine their brains,

ומה שאתם רואים כאן זו הפעם הראשונה ששני הקופים משלבים את מוחותיהם,

synchronize their brains perfectly to get this virtual arm to move.

מסנכרנים את המוחות שלהם באופן מושלם כדי לגרום לזרוע הווירטואלית הזו לזוז.

One monkey is controlling the x dimension,

קוף אחד שולט במימד ה-X,

the other monkey is controlling the y dimension.

והקוף האחר שולט במימד ה-Y.

But it gets a little more interesting when you get three monkeys in there

אבל זה נהיה עוד קצת יותר מעניין כשמכניסים שלושה קופים לשם

and you ask one monkey to control x and y,

ומבקשים מקוף אחד לשלוט ב-X ו-Y,

the other monkey to control y and z,

את הקוף האחר לשלוט ב-Y ו-Z,

and the third one to control x and z,

והקוף השלישי לשלוט ב-X ו-Z,

and you make them all play the game together,

ואתם גורמים להם לשחק את המשחק כולם ביחד,

moving the arm in 3D into a target to get the famous Brazilian orange juice.

ומזיזים את הזרוע בתלת-מימד למטרה

כדי לקבל את מיץ התפוזים הברזילאי המפורסם.

And they actually do.

והם ממש עושים זאת.

The black dot is the average of all these brains working

הנקודה השחורה היא הממוצע של כל המוחות הללו פועלים במקביל,

in parallel, in real time.

בזמן אמת.

That is the definition of a biological computer,

זו ההגדרה של מחשב ביולוגי,

interacting by brain activity and achieving a motor goal.

מקיימים אינטראקציה על ידי פעילות מוחית ומשיגים מטרה מוטורית.

Where is this going?

לאן זה הולך?

We have no idea.

אין לנו מושג.

We're just scientists.

אנחנו רק מדענים.

(Laughter)

(צחוק)

We are paid to be children,

משלמים לנו שנהיה ילדים,

to basically go to the edge and discover what is out there.

בשביל שנלך עד לקצה ונגלה מה יש שם בחוץ.

But one thing I know:

אבל דבר אחד אני יודע:

One day, in a few decades,

יום אחד, בעוד כמה עשורים,

when our grandchildren surf the Net just by thinking,

כשהנכדים שלנו ייגלשו ברשת בכוח המחשבה בלבד

or a mother donates her eyesight to an autistic kid who cannot see,

או שאמא תתרום את ראייתה לילד אוטיסטי שאינו יכול לראות,

or somebody speaks because of a brain-to-brain bypass,

או שמישהו ידבר בגלל מעקף מוח-למוח,

some of you will remember that it all started on a winter afternoon

חלק מכם ייזכרו שזה הכל התחיל באחר-צהריים חורפי אחד

in a Brazilian soccer field with an impossible kick.

במגרש כדורגל ברזילאי, עם בעיטה בלתי אפשרית.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה רבה.

ברונו ג'וסאני: מיגל, תודה שנצמדת לזמן שלך.

Bruno Giussani: Miguel, thank you for sticking to your time.

I actually would have given you a couple more minutes,

בעצם הייתי נותן לך עוד כמה דקות,

because there are a couple of points we want to develop, and, of course,

כי יש כמה נקודות שאנחנו רוצים לפתח, וכמובן,

זה ברור שזה נראה שאנחנו זקוקים למוחות מחוברים כדי להבין לאן זה הולך.

clearly it seems that we need connected brains to figure out where this is going.

אז בוא נחבר את כל זה יחד.

So let's connect all this together.

So if I'm understanding correctly,

אז אם הבנתי נכון,

one of the monkeys is actually getting a signal

אחד הקופים בעצם מקבל אות

and the other monkey is reacting to that signal

והקוף האחר מגיב לאות הזה

just because the first one is receiving it and transmitting the neurological impulse.

רק בגלל שהראשון מקבל את זה ומשדר את השדר הנוירולוגי.

Miguel Nicolelis: No, it's a little different.

מיגל ניקולליס: לא, זה קצת אחרת.

No monkey knows of the existence of the other two monkeys.

אף אחד מהקופים לא יודע מקיומם של שני הקופים האחרים.

They are getting a visual feedback in 2D,

הם מקבלים משוב וויזואלי בשני מימדים,

but the task they have to accomplish is 3D.

אבל המשימה שעליהם לפתור היא במרחב תלת-מימדי.

They have to move an arm in three dimensions.

הם צריכים להזיז זרוע בשלושה מימדים.

But each monkey is only getting the two dimensions on the video screen

אבל כל קוף מקבל רק את שני המימדים על מסך הוידאו

that the monkey controls.

בו הקוף שולט.

And to get that thing done,

ובשביל לגרום לדבר הזה לקרות,

you need at least two monkeys to synchronize their brains,

אתה צריך שלפחות שני קופים ייסנכרנו את מוחותיהם,

but the ideal is three.

אבל האידיאלי זה שלושה.

So what we found out is that when one monkey starts slacking down,

אז מצאנו שכשאחד הקופים מתחיל לזייף,

the other two monkeys enhance their performance

שני הקופים האחרים מגבירים את ביצועיהם

to get the guy to come back,

כדי לגרום לאחר לחזור,

so this adjusts dynamically,

כך שזה מותאם באופן דינמי,

but the global synchrony remains the same.

אבל הסינכרוניזציה הכללית נשארת אותו הדבר.

Now, if you flip without telling the monkey

עכשיו, אם תחליף, בלי לומר לקוף,

the dimensions that each brain has to control,

את המימדים בהם כל מוח צריך לשלוט,

like this guy is controlling x and y,

כמו שהבחור הזה שולט ב-X וב-Y,

but he should be controlling now y and z,

אבל הוא אמור לשלוט עכשיו ב-Y ו-Z,

instantaneously, that animal's brain forgets about the old dimensions

מיד, המוח של החיה ההיא שוכח מהמימדים הישנים

and it starts concentrating on the new dimensions.

והוא מתחיל להתמקד במימדים החדשים.

So what I need to say is that no Turing machine,

אז מה שאני צריך לומר זה שאף מכונת טורינג,

no computer can predict what a brain net will do.

אף מחשב, אינו יכול לחזות מה רשת מוחות תעשה.

So we will absorb technology as part of us.

אז אנחנו נספוג טכנולוגיה כחלק מאיתנו.

Technology will never absorb us.

טכנולוגיה לעולם לא תספוג אותנו.

It's simply impossible.

זה פשוט בלתי אפשרי.

BG: How many times have you tested this?

ב"ג: כמה פעמים בחנתם את זה?

And how many times have you succeeded versus failed?

וכמה פעמים הצלחתם לעומת כמה כשלונות?

MN: Oh, tens of times.

מ"ג: הו, עשרות פעמים.

With the three monkeys? Oh, several times.

עם שלושת הקופים? הו, כמה פעמים.

I wouldn't be able to talk about this here unless I had done it a few times.

לא הייתי יכול לדבר על זה כאן, לוליא עשיתי את זה כמה פעמים.

And I forgot to mention, because of time,

ושכחתי לציין, משיקולי זמן,

that just three weeks ago, a European group

שרק לפני שלושה שבועות, קבוצה אירופאית

just demonstrated the first man-to-man brain-to-brain connection.

בדיוק הדגימה את החיבור הראשון בין מוח-למוח מאדם לאדם.

BG: And how does that play?

ב"ג: ואיך זה עובד?

MN: There was one bit of information -- big ideas start in a humble way --

מ"ג: היתה פיסת מידע אחת -- רעיונות גדולים מתחילים בדרך צנועה--

but basically the brain activity of one subject

אבל בעיקרון הפעילות המוחית של נבדק אחד

was transmitted to a second object, all non-invasive technology.

שודרה לנבדק אחר, הכל בטכנולוגיה לא חודרנית.

So the first subject got a message, like our rats, a visual message,

אז הנבדק הראשון קיבל מסר, כמו החולדות שלנו, מסר וויזואלי,

and transmitted it to the second subject.

ושידר את זה לנבדק השני.

The second subject received a magnetic pulse in the visual cortex,

הנבדק השני קיבל פולס מגנטי לקורטקס הוויזואלי,

or a different pulse, two different pulses.

או פולס אחר, שני פולסים שונים.

In one pulse, the subject saw something.

בפולס אחד, הנבדק ראה משהו.

On the other pulse, he saw something different.

בפולס האחר, הוא ראה משהו אחר.

And he was able to verbally indicate

והוא יכול היה לתאר במילים

what was the message the first subject was sending

את המסר שהנבדק הראשון שידר

through the Internet across continents.

דרך האינטרנט בין יבשות.

Moderator: Wow. Okay, that's where we are going.

מנחה: וואו. OK, לשם אנחנו הולכים.

That's the next TED Talk at the next conference.

זו הרצאת ה-TED הבאה בכנס הבא.

Miguel Nicolelis, thank you. MN: Thank you, Bruno. Thank you.

מיגל ניקולליס, תודה רבה. מ"נ: תודה, ברונו. תודה רבה.