Steve Ramirez and Xu Liu: A mouse. A laser beam. A manipulated memory.

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

Steve Ramirez: My first year of grad school,

סטיב רמירז: בשנה הראשונה שלי ללימודי התואר השני,

מצאתי את עצמי בחדר השינה שלי

I found myself in my bedroom

eating lots of Ben & Jerry's

זולל הרבה "בן אנד ג'רי'

watching some trashy TV

צופה קצת בתוכניות זבל בטלויזיה

and maybe, maybe listening to Taylor Swift.

ואולי, אולי מקשיב לטיילור סוויפט.

I had just gone through a breakup.

עברתי תהליך של פרידה.

(Laughter)

(צחוק)

So for the longest time, all I would do

אז במשך זמן רב, כל מה שהייתי עושה

is recall the memory of this person over and over again,

הוא להיזכר באדם הזה שוב ושוב,

wishing that I could get rid of that gut-wrenching,

מקווה שאוכל להיפטר מהיפוך הקרביים המטריד

visceral "blah" feeling.

ותחושת ה-בלה.

Now, as it turns out, I'm a neuroscientist,

עכשיו, כפי שמסתבר, אני נוירולוג,

so I knew that the memory of that person

אז ידעתי שהזיכרון מהאדם הזה

and the awful, emotional undertones that color in that memory,

והנימה הרגשית שצובעת את הזיכרון הזה,

are largely mediated by separate brain systems.

במידה רבה מתווכים על ידי מערכות מוח נפרדות.

And so I thought, what if we could go into the brain

אז חשבתי, מה אם היינו יכולים לחדור למוח

and edit out that nauseating feeling

ולערוך את התחושה המבחילה

but while keeping the memory of that person intact?

אבל בעוד שאנו שומרים על הזיכרון מאותו אדם בשלמותו?

Then I realized, maybe that's a little bit lofty for now.

ואז הבנתי, אולי זה קצת יומרני מדי לעכשיו.

So what if we could start off by going into the brain

אז מה אם יכולנו להתחיל להיכנס לתוך המוח

and just finding a single memory to begin with?

ורק למצוא זיכרון יחיד להתחיל אתו?

Could we jump-start that memory back to life,

האם נוכל להתניע את הזיכרון הזה חזרה לחיים.

maybe even play with the contents of that memory?

אולי אפילו לשחק עם התכנים של הזיכרון הזה?

All that said, there is one person in the entire world right now

עם כל מה שנאמר, יש אדם אחד בכל העולם כרגע

that I really hope is not watching this talk.

שאני באמת מקווה שאינו צופה בשיחה הזאת.

(Laughter)

(צחוק)

So there is a catch. There is a catch.

אז יש פה מילכוד. יש פה מילכוד.

These ideas probably remind you of "Total Recall,"

רעיונות אלה כנראה מזכירים לכם את "זיכרון גורלי".

"Eternal Sunshine of the Spotless Mind,"

"שמש נצחית בראש צלול"

or of "Inception."

או "התחלה".

But the movie stars that we work with

אבל כוכבי הסרטים שאנחנו עובדים אתם

are the celebrities of the lab.

הם הידוענים של המעבדה.

Xu Liu: Test mice.

שו ליו: עכברי ניסוי.

(Laughter)

(צחוק)

As neuroscientists, we work in the lab with mice

כמדעני מוח, אנחנו עובדים במעבדה עם עכברים

trying to understand how memory works.

כשאנו מנסים להבין איך הזיכרון עובד .

And today, we hope to convince you that now

והיום, אנו מקווים לשכנע אותכם שעכשיו

we are actually able to activate a memory in the brain

אנחנו באמת מסוגלים להפעיל זיכרון במוח

at the speed of light.

במהירות האור.

To do this, there's only two simple steps to follow.

כדי לעשות זאת, יש צורך לעקוב רק אחרי שני צעדים פשוטים .

First, you find and label a memory in the brain,

ראשית, מוצאים ומתייגים זיכרון במוח,

and then you activate it with a switch.

לאחר מכן באפשרותכם להפעיל אותו עם מתג.

As simple as that.

כל כך פשוט.

(Laughter)

(צחוק)

SR: Are you convinced?

ס.ר.: אתה בטוח?

So, turns out finding a memory in the brain isn't all that easy.

אז, מסתבר שמציאת זיכרון במוח אינה כל כך קלה.

XL: Indeed. This is way more difficult than, let's say,

ש.ל: אכן. זה הרבה יותר קשה מאשר, נניח.

finding a needle in a haystack,

למצוא מחט בערימת שחת,

because at least, you know, the needle is still something

כי לפחות, אתם יודעים, המחט היא עדיין משהו

שניתן פיזית לשים עליה את אצבעותיך.

you can physically put your fingers on.

But memory is not.

אבל לא על זיכרון.

And also, there's way more cells in your brain

כמו כן, יש הרבה יותר תאים במוח שלכם

than the number of straws in a typical haystack.

מאשר מספר אניצי הקש בערימת שחת טיפוסית.

So yeah, this task does seem to be daunting.

אז כן, משימה זו נראית מרתיעה.

But luckily, we got help from the brain itself.

אבל למרבה המזל, יש לנו עזרה מהמוח עצמו.

It turned out that all we need to do is basically

התברר שכל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא בעצם

to let the brain form a memory,

לתת למוח ליצור זיכרון,

and then the brain will tell us which cells are involved

ואז המוח יספר לנו אילו תאים מעורבים

in that particular memory.

בזיכרון המסוים הזה.

SR: So what was going on in my brain

ס.ר: אז מה קורה במוח שלי

while I was recalling the memory of an ex?

בזמן שהעליתי בזכרוני את זכרה של אקסית?

If you were to just completely ignore human ethics for a second

אם תוכלו לגמרי להתעלם מהאתיקה האנושית לרגע

and slice up my brain right now,

ולפרוס לפרוסות את המוח שלי עכשיו.

you would see that there was an amazing number

הייתם רואים שהיה מספר מדהים

of brain regions that were active while recalling that memory.

של אזורים במוח שהיו פעילים בעת ההיזכרות בזיכרון הזה.

Now one brain region that would be robustly active

עכשיו אזור אחד במוח שיהיה פעיל באופן נמרץ

in particular is called the hippocampus,

במיוחד נקרא ההיפוקמפוס,

which for decades has been implicated in processing

אשר במשך עשרות שנים היה מעורב בעיבוד

the kinds of memories that we hold near and dear,

הסוגים של הזיכרונות שאנחנו מחזיקים ומוקירים קרוב,

which also makes it an ideal target to go into

מה שהופך אותו גם למטרה אידיאלית להיכנס

and to try and find and maybe reactivate a memory.

ולנסות למצוא ואולי להפעיל מחדש זיכרון.

XL: When you zoom in into the hippocampus,

ק.ל: כאשר מתמקדים מקרוב בהיפוקמפוס,

of course you will see lots of cells,

כמובן שתוכלו לראות הרבה תאים,

but we are able to find which cells are involved

אך אנו יכולים למצוא אילו תאים מעורבים

in a particular memory,

בזיכרון מסוים,

because whenever a cell is active,

כי בכל פעם שתא פעיל,

like when it's forming a memory,

.כמו בעת יצירת זיכרון,

it will also leave a footprint that will later allow us to know

הוא גם ישאיר טביעת רגל שתאפשר לנו לדעת מאוחר יותר

these cells are recently active.

שתאים אלה פעילים לאחרונה.

SR: So the same way that building lights at night

ס.ר.: אז באותה הדרך שאורות בנין בלילה

מיידעים אותך שמישהו כנראה עובד שם בכל רגע נתון,

let you know that somebody's probably working there at any given moment,

במובן מאוד אמיתי, ישנם חיישנים ביולוגיים

in a very real sense, there are biological sensors

within a cell that are turned on

בתוך תא שנדלקים

only when that cell was just working.

רק כאשר התא הזה עבד זה עתה.

They're sort of biological windows that light up

הם מעין חלונות ביולוגיים שנדלקים

to let us know that that cell was just active.

כדי שנדע שהתא הזה היה פעיל זה עתה.

XL: So we clipped part of this sensor,

ק.ל: אז קיצצנו חלק מחיישן זה,

and attached that to a switch to control the cells,

והצמדנו זאת למתג כדי לפקח על התאים,

and we packed this switch into an engineered virus

והכנסנו מתג זה לתוך וירוס מהונדס

and injected that into the brain of the mice.

והזרקנו זאת לתוך המוח של העכברים.

So whenever a memory is being formed,

כך שבכל פעם שנוצר זיכרון,

any active cells for that memory

כל התאים הפעילים בזיכרון זה

will also have this switch installed.

גם כן יותקן בהם מתג זה.

SR: So here is what the hippocampus looks like

ס.ר.: אז הנה איך שההיפוקמפוס נראה

לאחר יצירת זיכרון פחד, לדוגמה.

after forming a fear memory, for example.

The sea of blue that you see here

הים כחול שאתם רואים כאן

are densely packed brain cells,

אלה תאי מוח ארוזים בצפיפות,

but the green brain cells,

אבל תאי המוח הירוקים,

the green brain cells are the ones that are holding on

תאי המוח הירוקים הם אלה שנאחזים

בזכרונות פחד ספציפי.

to a specific fear memory.

So you are looking at the crystallization

אז אתם מסתכלים על ההתגבשות

of the fleeting formation of fear.

של היווצרות חולפת של פחד.

You're actually looking at the cross-section of a memory right now.

אתם בעצם מסתכלים על חתך הרוחב של זיכרון ממש עכשיו.

XL: Now, for the switch we have been talking about,

ק.ל: עכשיו, עבור המתג שאנחנו מדברים עליו,

ideally, the switch has to act really fast.

באופן אידיאלי, על המתג לפעול מהר מאוד.

It shouldn't take minutes or hours to work.

זה לא אמור לקחת דקות או שעות של עבודה.

It should act at the speed of the brain, in milliseconds.

זה צריך לפעול במהירות של המוח, באלפיות שניה.

SR: So what do you think, Xu?

ס.ר: אז מה אתה חושב, שו?

Could we use, let's say, pharmacological drugs

האם נוכל, למשל להשתמש בסמים תרופתיים

to activate or inactivate brain cells?

כדי להפעיל או להשבית תאי מוח?

XL: Nah. Drugs are pretty messy. They spread everywhere.

ש.ל.: לא. סמים זה בלגן. הם מתפשטים לכל מקום.

And also it takes them forever to act on cells.

וזה גם לוקח להם המון זמן לפעול על תאים.

So it will not allow us to control a memory in real time.

אז זה לא יאפשר לנו לשלוט בזיכרון בזמן אמת.

So Steve, how about let's zap the brain with electricity?

אז, סטיב, מה דעתך על כך שנתקוף את המוח עם חשמל?

SR: So electricity is pretty fast,

ס.ר: אז חשמל הוא די מהיר.

but we probably wouldn't be able to target it

אבל כנראה לא היינו מסוגלים לכוון זאת

to just the specific cells that hold onto a memory,

רק לתאים ספציפים שאוחזים בזיכרון.

and we'd probably fry the brain.

וכנראה שנטגן את המוח.

XL: Oh. That's true. So it looks like, hmm,

ש.ל.: הו. . זה נכון . אז זה נראה כמו, אממ,

indeed we need to find a better way

אכן אנחנו צריכים למצוא דרך טובה יותר

to impact the brain at the speed of light.

להשפיע על המוח במהירות האור.

SR: So it just so happens that light travels at the speed of light.

ס.ר.: אז מסתבר שאור נע במהירות האור.

So maybe we could activate or inactive memories

אז אולי היינו יכולים להפעיל או להשבית זיכרונות

by just using light --

רק על ידי שמוש באור --

XL: That's pretty fast.

ש.ל.: זה די מהר.

SR: -- and because normally brain cells

ס.ר.: -- ומשום שבדרך כלל תאי מוח

don't respond to pulses of light,

לא מגיבים לפולסים של אור,

so those that would respond to pulses of light

אז אלה שמגיבים לפולסים של אור

are those that contain a light-sensitive switch.

הם אלה שמכילים מתג רגיש לאור.

Now to do that, first we need to trick brain cells

עכשיו, לעשות את זה, קודם אנחנו צריכים להוליך שולל את תאי המוח

to respond to laser beams.

כדי להגיב לקרני לייזר.

XL: Yep. You heard it right.

ש.ל.: כן. שמעת את זה נכון.

We are trying to shoot lasers into the brain.

אנחנו מנסים לשלוח לייזרים לתוך המוח.

(Laughter)

(צחוק)

SR: And the technique that lets us do that is optogenetics.

ס.ר.: והטכניקה שמאפשרת לנו לעשות את זה היא אופטוגנטיקה.

Optogenetics gave us this light switch that we can use

אופטוגנטיקה נתנה לנו את מתג האור שאנחנו יכולים להשתמש בו

to turn brain cells on or off,

כדי להפעיל או להשבית את תאי המוח.

and the name of that switch is channelrhodopsin,

ושמו של המתג הזה הוא ציאנל-רודוספין (תעלות רודוספין),

seen here as these green dots attached to this brain cell.

שנראה כאן כאן כמו נקודות ירוקות אלה שצמודות לתא מוח זה.

You can think of channelrhodopsin as a sort of light-sensitive switch

אתה יכול לחשוב על ציאנל-רודוספין כסוג של מתג רגיש לאור

that can be artificially installed in brain cells

שיכול להיות מותקן באופן מלאכותי בתאי מוח

so that now we can use that switch

כך שעכשיו אנו יכולים להשתמש במתג הזה

to activate or inactivate the brain cell simply by clicking it,

כדי להפעיל או להשבית את תא המוח פשוט על ידי הקשה עליו,

and in this case we click it on with pulses of light.

ובמקרה זה אנחנו מקישים עליו בעזרת פולסים של אור.

XL: So we attach this light-sensitive switch of channelrhodopsin

ש.ל.: אז אנו מצמידים מתג רגיש לאור זה מצ'אנל-רודופסין

to the sensor we've been talking about

לחיישן שעליו דיברנו

and inject this into the brain.

ומזריקים את זה לתוך המוח.

So whenever a memory is being formed,

כך שכל פעם שנוצר זיכרון,

any active cell for that particular memory

בכל תא שפעיל עבור הזיכרון המסוים הזה

will also have this light-sensitive switch installed in it

יהיה מותקן גם מתג רגיש לאור זה

so that we can control these cells

כך שאנחנו יכולים לשלוט על תאים אלה

by the flipping of a laser just like this one you see.

על-ידי היפוך של לייזר בדיוק כמו זה שאתם רואים.

SR: So let's put all of this to the test now.

ס.ר.: אז בואו ונבחן את כל זה עכשיו.

What we can do is we can take our mice

מה שאפשר לעשות זה שאנו יכולים לקחת את העכברים שלנו

and then we can put them in a box that looks exactly like this box here,

ואז נוכל לשים אותם בתוך תיבה שנראית בדיוק כמו זו כאן.

and then we can give them a very mild foot shock

ואז אנו יכולים לתת להם הלם קל מאוד ברגל

so that they form a fear memory of this box.

כך שהם יוצרים זיכרון פחד של תיבה זו.

They learn that something bad happened here.

הם לומדים שמשהו רע קרה כאן.

Now with our system, the cells that are active

עכשיו עם המערכת שלנו, התאים שפעילים

in the hippocampus in the making of this memory,

בהיפוקמפוס בהתהוות של הזיכרון,

only those cells will now contain channelrhodopsin.

רק תאים אלה יכילו עכשיו ציאנלרודופסין.

XL: When you are as small as a mouse,

ש.ל.: כאשר אתה קטן כמו עכבר,

it feels as if the whole world is trying to get you.

זה מרגיש כאילו כל העולם מנסה לתפוס אותך.

So your best response of defense

אז תגובת ההגנה הטובה ביותר שלך

is trying to be undetected.

זה לנסות לא להחשף.

Whenever a mouse is in fear,

בכל פעם שעכבר שרוי בפחד

it will show this very typical behavior

הוא יראה התנהגות אופיינית מאוד זו

על ידי שהייה באחת הפינות של התיבה,

by staying at one corner of the box,

trying to not move any part of its body,

כשהוא מנסה לא להזיז שום חלק מגופו,

and this posture is called freezing.

ותנוחה זו נקראת קְפִיאָה.

So if a mouse remembers that something bad happened in this box,

אז אם עכבר זוכר שמשהו רע קרה בתיבה זו.

and when we put them back into the same box,

וכאשר אנחנו מחזירים אותם לאותה תיבה,

it will basically show freezing

הוא למעשה יציג קְפִיאָה

because it doesn't want to be detected

כי הוא לא רוצה לחשוף עצמו

by any potential threats in this box.

לאיומים פוטנציאליים כלשהם בתיבה זו.

SR: So you can think of freezing as,

ס.ר.: אז אתם יכולים לחשוב על קפיאה,

you're walking down the street minding your own business,

כעל משהו בדומה להליכה במורד הרחוב כשאתה שקוע בענייניך,

and then out of nowhere you almost run into

ואז משום מקום אתה כמעט נתקל

באקסית, או באקס שלך,

an ex-girlfriend or ex-boyfriend,

and now those terrifying two seconds

ועכשיו שתי שניות מפחידות אלו

where you start thinking, "What do I do? Do I say hi?

הן מתי שאתה מתחיל לחשוב, "מה אני עושה? האם לומר היי?

Do I shake their hand? Do I turn around and run away?

האם אני לוחץ את היד שלהם? האם אני מסתובב ובורח?

Do I sit here and pretend like I don't exist?"

האם אני יושב כאן ומעמיד פנים שאינני קיים?"

Those kinds of fleeting thoughts that physically incapacitate you,

סוג זה של מחשבות חולפות שמנטרלות אותך פיזית,

that temporarily give you that deer-in-headlights look.

שמשוות לך באופן זמני את המבט של צבי שמאירים עליו בפנסים קדמיים.

XL: However, if you put the mouse in a completely different

ש.ל.: עם זאת, אם אתה מכניס את העכבר לתיבה חדשה

new box, like the next one,

שונה לחלוטין, כמו הבאה,

it will not be afraid of this box

הוא לא יפחד מתיבה זו

because there's no reason that it will be afraid of this new environment.

בגלל שאין שום סיבה שיפחד מסביבה חדשה זו.

But what if we put the mouse in this new box

אבל מה אם נשים את העכבר בתיבה חדשה זו

but at the same time, we activate the fear memory

אבל באותו הזמן, אנו מפעילים את זיכרון הפחד

using lasers just like we did before?

באמצעות לייזרים בדיוק כמו שעשינו בעבר?

Are we going to bring back the fear memory

אנחנו הולכים להחזיר את זיכרון הפחד

for the first box into this completely new environment?

של התיבה הראשונה לתוך סביבה חדשה לחלוטין זו?

SR: All right, and here's the million-dollar experiment.

ס.ר.: בסדר, וכאן הוא ניסוי מיליון הדולר.

Now to bring back to life the memory of that day,

עכשיו כדי להחזיר לחיים את הזיכרון של היום ההוא,

I remember that the Red Sox had just won,

אני זוכר כי ה"רד סוקס" זה עתה ניצחו,

it was a green spring day,

זה היה יום אביבי ירוק,

perfect for going up and down the river

מושלם לטיול במעלה ובמורד הנהר

and then maybe going to the North End

ואז אולי ללכת לקצה הצפוני

to get some cannolis, #justsaying.

כדי לקבל קצת קנולי, (לא ברור)

Now Xu and I, on the other hand,

עכשיו שו ואני, לעומת זה,

were in a completely windowless black room

היינו בתוך חדר אפל וחסר חלונות

not making any ocular movement that even remotely resembles an eye blink

לא עושים שום תנועת עין שאפילו קצת דומה למצמוץ

because our eyes were fixed onto a computer screen.

כי העיניים שלנו היה נעוצות על מסך המחשב.

We were looking at this mouse here trying to activate a memory

הסתכלנו על העכבר הזה כאן מנסה להפעיל זיכרון

בפעם הראשונה באמצעות הטכניקה שלנו.

for the first time using our technique.

ש.ל.: וזה מה שראינו.

XL: And this is what we saw.

When we first put the mouse into this box,

כאשר אנחנו שמנו לראשונה את העכבר לתוך תיבה זו,

it's exploring, sniffing around, walking around,

הוא חקר, ריחרח, הסתובב סביב,

minding its own business,

כשהוא עסוק בענייניו.

because actually by nature,

כי למעשה בטבעם,

mice are pretty curious animals.

עכברים הם בעלי חיים די סקרנים.

They want to know, what's going on in this new box?

הם רוצים לדעת, מה קורה בתיבת חדשה זו?

It's interesting.

זה מעניין.

But the moment we turned on the laser, like you see now,

אבל ברגע שהפעלנו את הלייזר, כפי שאתם רואים.

all of a sudden the mouse entered this freezing mode.

פתאום העכבר נכנס למצב זה של קפיאה.

It stayed here and tried not to move any part of its body.

הוא שהה כאן, וניסה לא להזיז שום חלק מגופו.

Clearly it's freezing.

ברור שהוא קפוא.

So indeed, it looks like we are able to bring back

אז אכן, זה נראה כאילו אנחנו יכולים להחזיר

the fear memory for the first box

את זיכרון הפחד מהתיבה הראשונה

in this completely new environment.

לסביבה חדשה לגמרי זו.

While watching this, Steve and I

תוך כדי צפייה בזה, סטיב ואני

are as shocked as the mouse itself.

שרויים בהלם בדיוק כמו העכבר עצמו.

(Laughter)

(צחוק)

So after the experiment, the two of us just left the room

אז לאחר הניסוי, שנינו פשוט עזבנו את החדר

without saying anything.

מבלי לומר דבר.

After a kind of long, awkward period of time,

לאחר פרק זמן ארוך, ומביך

Steve broke the silence.

סטיב שבר את השתיקה.

SR: "Did that just work?"

ס.ר.: "האם זה פשוט עבד?"

XL: "Yes," I said. "Indeed it worked!"

ש.ל.: "כן", אמרתי. "אכן זה עבד!"

We're really excited about this.

אנחנו ממש נרגשים על כך.

And then we published our findings

ואז פירסמנו את הממצאים שלנו

in the journal Nature.

בכתב העת "נייצ'ר".

Ever since the publication of our work,

מאז הפרסום של העבודה שלנו,

we've been receiving numerous comments

אנחנו מקבלים הערות רבות

from all over the Internet.

מכל רחבי האינטרנט.

Maybe we can take a look at some of those.

אולי נוכל להעיף מבט על כמה מאלה.

["OMGGGGG FINALLY... so much more to come, virtual reality, neural manipulation, visual dream emulation... neural coding, 'writing and re-writing of memories', mental illnesses. Ahhh the future is awesome"]

["OMG לבסוף. הרבה יותר עומד להגיע, מציאות מדומה, מניפולציות עצביות, הדמיית חלום חזותי. קידוד עצבי , 'כתיבה וכתיבה מחדש של זכרונות', מחלות נפש. אההה העתיד הוא מדהים"]

SR: So the first thing that you'll notice is that people

ס.ר.: אז הדבר הראשון שתבחינו בו זה שלאנשים

have really strong opinions about this kind of work.

יש דעות ממש חזקות על סוג זה של עבודה.

Now I happen to completely agree with the optimism

עכשיו אני נוטה להסכים לחלוטין עם האופטימיות

of this first quote,

של ציטוט ראשון זה,

because on a scale of zero to Morgan Freeman's voice,

מכיוון שבקנה מידה של אפס לקולו של מורגן פרימן,

it happens to be one of the most evocative accolades

זה אחד מרגעי התהילה המרגשים

that I've heard come our way.

ששמעתי בדרכנו.

(צחוק)

(Laughter)

But as you'll see, it's not the only opinion that's out there.

אבל כפי שתראו, זו לא הדעה היחידה שיש שם.

["This scares the hell out of me... What if they could do that easily in humans in a couple of years?! OH MY GOD WE'RE DOOMED"]

[". זה מפחיד אותי עד מוות.. ? מה אם הם יוכלו לעשות זאת בקלות אצל בני אדם בעוד כמה שנים?! או אלוהים אנחנו אבודים"]

XL: Indeed, if we take a look at the second one,

ש.ל.: אכן, אם אנחנו נסתכל על השנייה,

I think we can all agree that it's, meh,

אני חושב שכולנו נסכים שזה , אה,

probably not as positive.

כנראה לא ממש חיובי.

But this also reminds us that,

אבל זה גם מזכיר לנו,

although we are still working with mice,

שלמרות שאנחנו עדיין עובדים עם עכברים,

it's probably a good idea to start thinking and discussing

זה כנראה רעיון טוב להתחיל לחשוב ולדון

about the possible ethical ramifications

על ההשלכות האתיות האפשריות

of memory control.

של השליטה בזיכרון.

SR: Now, in the spirit of the third quote,

ס.ר.: עכשיו, וברוח הציטוט השלישי,

we want to tell you about a recent project that we've been

אנחנו רוצים לספר לכם על הפרויקט האחרון שאנחנו עובדים

working on in lab that we've called Project Inception.

עליו במעבדה שקראנו לו פרוייקט תְּחוּלָה.

["They should make a movie about this. Where they plant ideas into peoples minds, so they can control them for their own personal gain. We'll call it: Inception."]

["הם היו צריכים לעשות על זה סרט . איך הם שותלים רעיונות למיינד של האנשים, כך שיוכלו לשלוט בהם לצורך רווח אישי משלהם. אנחנו קוראים לזה: תחולה. "]

So we reasoned that now that we can reactivate a memory,

אז הנחנו שעכשיו אנחנו יכולים להפעיל מחדש זיכרון,

what if we do so but then begin to tinker with that memory?

מה אם נעשה זאת אבל אז להתחיל להתעסק עם הזיכרון הזה?

Could we possibly even turn it into a false memory?

האם נוכל אפילו להפוך אותו לזיכרון שקרי?

XL: So all memory is sophisticated and dynamic,

ש.ל.: אז כל זיכרון הוא מתוחכם ודינמי,

but if just for simplicity, let's imagine memory

אבל אם רק למען הפשטות, בואו ונדמיין זיכרון

as a movie clip.

כמו סרטון.

So far what we've told you is basically we can control

עד כה מה שסיפרנו לכם הוא בעצם שאנחנו יכולים לשלוט

this "play" button of the clip

בלחצן "התחל" של הסרטון

so that we can play this video clip any time, anywhere.

כך שנוכל להציג סרטון וידאו זה בכל זמן, בכל מקום.

But is there a possibility that we can actually get

אבל האם יש סיכוי שנוכל למעשה

inside the brain and edit this movie clip

להיכנס למוח ולערוך את הסרטון הזה

so that we can make it different from the original?

כך שנוכל לעשות אותו שונה מהמקור?

Yes we can.

כן, אנחנו יכולים.

Turned out that all we need to do is basically

התברר כי כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא בעצם

reactivate a memory using lasers just like we did before,

להפעיל מחדש זיכרון באמצעות לייזרים בדיוק כמו שעשינו קודם,

but at the same time, if we present new information

אבל באותו זמן, אם אנו מציגים מידע חדש

and allow this new information to incorporate into this old memory,

ומאפשרים למידע החדש הזה להשתלב לתוך זיכרון ישן זה,

this will change the memory.

פעולה זו תשנה את הזיכרון.

It's sort of like making a remix tape.

זה בערך כמו ליצור קלטת רמיקס.

SR: So how do we do this?

ס.ר.: אז איך אנו עושים זאת?

Rather than finding a fear memory in the brain,

במקום למצוא זיכרון פחד במוח,

we can start by taking our animals,

אנחנו יכולים להתחיל על ידי כך שניקח את החיות שלנו,

and let's say we put them in a blue box like this blue box here

ובואו ונגיד שאנחנו שמים אותם בתיבה כחולה כמו התיבה הכחולה כאן

and we find the brain cells that represent that blue box

ואנחנו מוצאים את תאי המוח המייצגים את התיבה הכחולה ההיא

and we trick them to respond to pulses of light

ואנחנו עובדים עליהם כדי שיגיבו על פולסים של אור

exactly like we had said before.

בדיוק כמו שאמרנו קודם.

Now the next day, we can take our animals and place them

כעת, למחרת, אנחנו יכולים לקחת את החיות שלנו ולהכניס אותם

in a red box that they've never experienced before.

לתיבה אדומה. שהם מעולם לא חוו בעבר.

We can shoot light into the brain to reactivate

אנחנו יכולים לשלוח אור לתוך המוח כדי להפעיל מחדש

the memory of the blue box.

את הזיכרון של התיבה הכחולה.

So what would happen here if, while the animal

אז מה יקרה כאן אם, בעוד החיה

is recalling the memory of the blue box,

נזכרת בזיכרון של התיבה הכחולה,

we gave it a couple of mild foot shocks?

נתנו לה כמה מכות קלות ברגל?

So here we're trying to artificially make an association

אז כאן אנחנו מנסים ליצור באופן מלאכותי שיוך

between the memory of the blue box

בין הזיכרון של התיבה הכחולה

and the foot shocks themselves.

למכות ברגל עצמן.

We're just trying to connect the two.

אנחנו רק מנסים לחבר את השניים.

So to test if we had done so,

אז כדי לבדוק אם עשינו זאת,

we can take our animals once again

אנחנו יכולים לקחת את החיות שלנו שוב

and place them back in the blue box.

ולהכניס אותן לתיבה הכחולה.

Again, we had just reactivated the memory of the blue box

שוב, אנחנו פשוט הפעלנו מחדש את הזיכרון של התיבה הכחולה

while the animal got a couple of mild foot shocks,

בזמן שהחיה קיבלה כמה מכות קלות ברגל,

and now the animal suddenly freezes.

ועכשיו החיה פתאום קופאת.

It's as though it's recalling being mildly shocked in this environment

זה כאילו שהיא נזכרה שקיבלה הלם מתון בסביבה זו.

even though that never actually happened.

אפילו למרות שזה לא קרה מעולם.

So it formed a false memory,

אז היא יצרה זיכרון כוזב,

because it's falsely fearing an environment

משום שהיא באופן כוזב חוששת מסביבה

where, technically speaking,

שבה מבחינה טכנית,

שום דבר רע באמת לא קרה לה.

nothing bad actually happened to it.

XL: So, so far we are only talking about

ש.ל.: אז, עד כה אנחנו רק מדברים על

this light-controlled "on" switch.

מתג "הפעל" זה שנשלט על ידי אור

In fact, we also have a light-controlled "off" switch,

למעשה, יש לנו גם מתג "כבה" שנשלט על ידי אור,

and it's very easy to imagine that

וומאוד קל לדמיין שעל ידי

by installing this light-controlled "off" switch,

התקנת מתג "כבה" שמשלט על ידי אור,

we can also turn off a memory, any time, anywhere.

אנחנו יכולים גם לבטל זיכרון, בכל זמן, בכל מקום.

So everything we've been talking about today

אז כל מה שאנו מדברים עליו היום

is based on this philosophically charged principle of neuroscience

מבוסס על עיקרון פילוסופי טעון של מדע המוח

that the mind, with its seemingly mysterious properties,

זה המיינד, עם תכונותיו המסתוריות לכאורה,

is actually made of physical stuff that we can tinker with.

שבעצם עשוי מחומר פיזי שאנחנו יכולים להתעסק אתו.

SR: And for me personally,

ס.ר.: ולגבי באופן אישי,

I see a world where we can reactivate

אני רואה עולם שבו אנחנו יכולים להפעיל מחדש

any kind of memory that we'd like.

כל סוג של זיכרון שנרצה.

I also see a world where we can erase unwanted memories.

אני גם רואה עולם שבו אנו יכולים למחוק זיכרונות לא רצויים.

Now, I even see a world where editing memories

עכשיו, אני אפילו רואה עולם שבו עריכת זכרונות

is something of a reality,

הינה משהו של מציאות,

because we're living in a time where it's possible

כי אנחנו חיים בתקופה שבה זה אפשרי

to pluck questions from the tree of science fiction

לקטוף שאלות מן העץ של מדע בדיוני

and to ground them in experimental reality.

ולקרקע אותן במציאות ניסיונית.

XL: Nowadays, people in the lab

ש.ל.: בימינו, אנשים במעבדה

and people in other groups all over the world

ואנשים בקבוצות אחרות בכל רחבי העולם

are using similar methods to activate or edit memories,

משתמשים בשיטות דומות כדי להפעיל או לערוך זכרונות,

whether that's old or new, positive or negative,

בין אם הם ישנים או חדשים, חיוביים או שליליים.

all sorts of memories so that we can understand

כל מיני זיכרונות. כך שנוכל להבין

how memory works.

איך עובד הזיכרון.

SR: For example, one group in our lab

ס.ר.: לדוגמה, קבוצה אחת במעבדה שלנו

was able to find the brain cells that make up a fear memory

הצליחה למצוא את תאי המוח המרכיבים את זיכרון הפחד

and converted them into a pleasurable memory, just like that.

והמירה אותם לזיכרון מענג, פשוט ככה.

That's exactly what I mean about editing these kinds of processes.

זה בדיוק מה שאני מתכוון לגבי עריכת סוגים אלו של תהליכים.

Now one dude in lab was even able to reactivate

עכשיו בחור אחד במעבדה היה מסוגל אפילו להפעיל מחדש

memories of female mice in male mice,

זיכרונות של עכברים ממין נקבה בעכברים זכרים,

which rumor has it is a pleasurable experience.

שהשמועה אומרת שהיא חוויה מענגת.

XL: Indeed, we are living in a very exciting moment

ש.ל.: אכן, אנו חיים ברגע מרגש מאוד

where science doesn't have any arbitrary speed limits

שבו למדע אין כל הגבלת מהירות שרירותית

but is only bound by our own imagination.

אלא הוא נמדד רק על ידי הדמיון שלנו.

SR: And finally, what do we make of all this?

ס.ר.: ולבסוף, מה אנו עושים עם כל זה?

How do we push this technology forward?

איך אנו דוחפים קדימה טכנולוגיה זו?

These are the questions that should not remain

אלו הן השאלות שלא צריכות להישאר

just inside the lab,

רק בתוך המעבדה

and so one goal of today's talk was to bring everybody

וכך מטרה אחת של השיחה היום היתה לגרום לכולם

up to speed with the kind of stuff that's possible

להתעדכן בסוג הדברים האפשריים

in modern neuroscience,

במדע המוח המודרני.

but now, just as importantly,

אבל עכשיו, לא פחות חשוב,

to actively engage everybody in this conversation.

לשתף באופן פעיל את כולם בשיחה זו.

So let's think together as a team about what this all means

אז בואו נחשוב יחד כצוות על המשמעות של כל זה

ולאן אנחנו יכולים וצריכים ללכת מכאן,

and where we can and should go from here,

because Xu and I think we all have

כי שו ואני חושבים שהרבה

some really big decisions ahead of us.

החלטות חשובות מאוד עומדות לפנינו.

Thank you. XL: Thank you.

תודה. ש.ל.: תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)