Can art amend history? | Titus Kaphar

מתרגם: Alon Alboher מבקר: Ido Dekkers

I love museums.

אני אוהב מוזיאונים.

Have you guys ever been to the Natural History Museum?

הייתם פעם במוזיאון היסטורית הטבע?

In New York City?

בניו יורק?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So one of the things that I do is I take my kids to the museum.

אז אחד הדברים שאני עושה הוא לקחת את הילדים שלי למוזיאון.

Recently I took them to the Natural History Museum.

לאחרונה, למוזיאון היסטורית הטבע.

I had my two sons with me, Sabian and Dabith.

היו איתי שני הבנים שלי, סביאן ודבית'.

And we go into the front entrance of the museum,

והגענו לכניסה למוזיאון,

and there's that amazing sculpture of Teddy Roosevelt out there.

ובכניסה יש פסל מדהים של טדי רוזוולט.

You guys know which one I'm talking about.

אתם יודעים על איזה פסל אני מדבר.

Teddy Roosevelt is sitting there with one hand on the horse,

טדי רוזבלט יושב על הסוס, המושכות ביד אחת,

bold, strong, sleeves rolled up.

אמיץ, חזק, השרוולים שלו מקופלים.

I don't know if he's bare-chested, but it kind of feels like it.

אני לא יודע אם החזה שלו חשוף, אבל זה קצת מרגיש ככה.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

And on the left-hand side of him is a Native American walking.

ובצד שמאל שלו, הולך יליד אמריקאי.

And on the right-hand side of him is an African-American walking.

ובצד ימין שלו, הולך אפריקאי-אמריקאי.

And as we're moving up the stairs,

וככל שאנו עולים למעלה, במעלה המדרגות,

getting closer to the sculpture,

מתקרבים יותר ויותר לפסל,

my oldest son, who's nine, says,

הבן הבכור שלי, בן ה9, אומר:

"Dad, how come he gets to ride,

"אבא, למה הוא יושב על הסוס,

and they have to walk?"

"והם צריכים ללכת?"

It stopped me in my tracks.

זה מיד עצר אותי במקום.

It stopped me in my tracks.

זה עצר אותי במקום.

There was so much history

הייתה כל כך הרבה היסטוריה

that we would have to go through to try to explain that,

שיכלנו לעבור עליה כדי לנסות ולהסביר את זה,

and that's something I try to do with them anyways.

וזה משהו שאני בכל מקרה מנסה לעשות איתם.

It's a question that I probably would have never really asked.

זו שאלה שאני כנראה מעולם לא הייתי שואל.

But fundamentally what he was saying was,

אבל בבסיס מה שהבן שלי אמר הוא:

"That doesn't look fair.

"זה לא נראה הוגן."

Dad, that doesn't look fair.

"אבא, זה לא נראה הוגן."

And why is this thing that's so not fair

"ולמה הדבר הזה שלא הוגן

sitting outside of such an amazing institution."

יושב ככה בחוץ, מחוץ למוסד מדהים שכזה?"

And his question got me wondering,

והשאלה שלו גרמה לי לתהות,

is there a way for us to amend our public sculptures,

האם יש דרך שבה אנחנו יכולים לתקן את הפסלים הציבוריים שלנו,

our national monuments?

את האנדרטאות הלאומיות שלנו?

Not erase them,

לא למחוק אותן,

but is there a way to amend them?

אבל האם יש דרך לתקן אותן?

Now, I didn't grow up going to museums.

אני לא גדלתי על ללכת למוזיאונים.

That's not my history.

זו לא ההיסטוריה שלי.

My mother was 15 years old when I was born.

אמא שלי הייתה בת 15 כשנולדתי.

She is amazing.

היא מדהימה.

My father was struggling with his own things

אבא שלי נאבק מאבקים משל עצמו

for most of my life.

במשך רוב חיי.

If you really want to know the truth,

אם אתם באמת רוצים לדעת את האמת,

the only reason I got into art is because of a woman.

הסיבה היחידה שנכנסתי לתחום האומנות זה בגלל אשה.

There was this amazing, amazing, fantastic, beautiful, smart woman,

הייתה אשה מדהימה, פנטסטית, יפייפיה וחכמה,

four years older than me,

ומבוגרת ממני ב4 שנים,

and I wanted to go out with her.

ורציתי לצאת איתה.

But she said, "You're too young

אבל היא אמרה: "אתה צעיר מדי

and you're not thinking about your future."

"ואתה לא חושב על העתיד שלך."

So I ran on down to the junior college,

אז רצתי למכינה אקדמאית,

registered for some classes,

ונרשמתי לכמה קורסים,

ran on back,

ורצתי בחזרה,

and basically was like, "I'm thinking about my future now."

ובעקרון הייתי כזה: "אני חושב על העתיד שלי עכשיו."

(Laughter)

(צחוק)

"Can we go out?"

"יש מצב שנצא?"

For the record, she's even more amazing.

לפרוטוקול, היא אפילו יותר מדהימה.

I married her.

התחתנתי איתה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So when I randomly ran down to the junior college

אז כשבצורה רנדומלית רצתי להירשם למכללה

and registered for classes,

ונרשמתי לכמה קורסים,

I really wasn't paying attention to what I was registering to.

לא באמת שמתי לב לאילו קורסים אני נרשם.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

So I ended up with an art history class,

מצאתי את עצמי בקורס ההיסטוריה של האומנות,

and I didn't know a thing about art history.

ולא ידעתי כלום על היסטוריה של האמנות.

But something amazing happened when I went into that class.

אבל משהו מדהים קרה כשהלכתי לקורס הזה.

For the first time in my academic career,

בפעם הראשונה בקריירה האקדמאית שלי,

my visual intelligence was required of me.

נדרש ממני להפעיל את האינטיליגנציה הויזואלית שלי.

For the first time.

בפעם הראשונה.

The professor would put up an image,

הפרופסור העלה תמונה,

bold strokes of blues and yellows, and say, "Who's that?"

משיכות מכחול רחבות של כחול וצהוב, ושאל: "מי זה?"

And I'd go, "That's Van Gogh. Clearly that is Van Gogh.

ואני הייתי אומר: "ואן גוך, ברור שזה ואן גוך

I got this."

"אני יודע את זה."

(Laughter)

(הקהל צוחק)

I got a B in that class.

קיבלתי 80 בקורס הזה.

For me, that was amazing.

בשבילי, זה היה מדהים.

In high school, let's just say I wasn't a great student. OK?

בתיכון, בואו נגיד שלא הייתי התלמיד הכי מצטיין, טוב?

In high school, my GPA was .65.

בתיכון, הממוצע שלי היה 0.65 (שווה ערך ל30)

(Laughter)

(הקהל צוחק)

Decimal point first, six five.

נקודה עשרונית קודם, שש וחמש.

So me getting a B was huge, huge,

אז כשקיבלתי 80 זה היה ענק, ענק,

absolutely huge.

ממש ענק.

And because of the fact that I realized that I was able to learn things visually

ובזכות העובדה שהבנתי שאני יכול ללמוד דברים בצורה ויזואלית

that I couldn't learn in other ways,

שלא יכלתי ללמוד בדרכים אחרות,

this became my strategy, this became my tactic

זו הפכה להיות האסטרטגיה שלי, זו הפכה להיות הטקטיקה שלי

for understanding everything else.

כדי להבין את כל הדברים האחרים.

I wanted to stay in this relationship. Things were going well.

רציתי להישאר במערכת היחסים הזו. הדברים הלכו בצורה מצויינת.

I decided, let me keep taking these art history classes.

החלטתי, תנו לי להמשיך בקורסים של היסטוריה של האומנות.

One of the last art history classes, I will not forget, I will never forget.

באחד מהקורסים האחרונים, אני לא אשכח, אני אף פעם לא אשכח.

It was one of those survey art history classes.

זה היה אחד מקורסי סיקור שכאלה.

Anybody ever have one of those survey art history classes,

מישהו אי פעם עבר את אחד מקורסי הסיקור האלה,

where they try to teach you the entire history of art

שמנסים ללמד אותך את כל ההיסטוריה של האומנות

in a single semester?

בסמסטר אחד?

I'm talking about cave paintings and Jackson Pollock

אני מדבר על ציורי מערות וג'קסון פולוק

just crunched together all in the same --

פשוט דחוסים ביחד כאילו הם אותו דבר --

It doesn't really work, but they try anyway.

זה לא באמת עובד, אבל הם מנסים את זה בכל מקרה.

Well, at the beginning of the semester,

טוב, בתחילת הסמסטר,

I looked at the book,

הסתכלתי בספר,

and in this 400-page book was about a 14-page section

ובספר הזה של 400 עמודים היה פרק של 14 עמודים

that was on black people in painting.

שדיבר על אנשים שחורים בציורים.

Now, this was a crammed in section

עכשיו זה היה פרק ממש דחוס

that had representations of black people in painting

שהיו בו ייצוגים של אנשים שחורים בציורים

and black people who painted.

ושל אנשים שחורים שציירו.

It was poorly curated, let's just put it that way.

והאוצרות שם הייתה ממש חלשה, בואו נגיד ככה.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

Nonetheless I was really excited about it,

ולמרות זאת ממש התרגשתי לגבי זה,

because in all the other classes that I had,

בגלל שבכל הקורסים האחרים שהיו לי,

we didn't even have that conversation.

אפילו לא הייתה לנו השיחה הזו.

We didn't talk about it at all.

לא דיברנו על זה בכלל.

So imagine my surprise

אז דמיינו לכם את ההפתעה שלי

when I get to class

כשהגעתי לקורס

and on the day that we're supposed to go over that particular chapter,

וביום שאנחנו אמורים לעבור על הפרק הספציפי הזה,

my professor announces,

הפרופסור שלי מודיעה,

"We're going to skip this chapter today

"אנחנו הולכים לדלג על הפרק הזה היום,

because we do not have time to go through it."

"כי אין לנו זמן לעבור עליו."

"Whoa, I'm sorry, hold on, professor, professor.

"ווהו, סליחה, עצרי רגע, פרופסור, פרופסור.

I'm sorry. This is a really important chapter to me.

"אני מצטער אבל זה פרק ממש חשוב לי."

Are we going to go over it at any point?"

"אנחנו הולכים לעבור עליו בשלב כלשהו?"

"Titus, we don't have time for this."

"טיטוס, אין לנו זמן לזה."

"I'm sorry, I'm sorry, I'm sorry, I'm sorry,

"סליחה, אני מצטער, סליחה, אני מצטער,

please, I really need to understand.

"בבקשה, אני ממש חייב להבין."

Clearly the author thinks that this is significant.

"בבירור מחבר הספר חושב שהפרק הזה חשוב."

Why are we skipping over this?"

"למה אנחנו מדלגים עליו?"

"Titus, I do not have time for this."

"טיטוס, אין לי זמן לזה."

"OK, last question, I'm really sorry here.

"או.קיי, שאלה אחרונה, ואני ממש מצטער.

When can we talk, because we need to talk."

"מתי אפשר לדבר? כי אנחנו צריכים לדבר."

(Laughter)

(הקהל צוחק)

I went to her office hours.

הלכתי למשרד שלה בשעות הקבלה.

I ended up getting kicked out of her office.

והיא בעטה אותי החוצה.

I went to the dean.

הלכתי לדיקן.

The dean finally told me, "I can't force her to teach anything."

עד שהדיקן לבסוף אמר לי: "אני לא יכול להכריח אותה ללמד שום דבר."

And I knew in that moment if I wanted to understand this history,

וידעתי ברגע הזה, שאם אני רוצה להבין את ההיסטוריה הזו,

if I wanted to understand the roles of those folks who had to walk,

אם אני רוצה להבין את התפקיד של האנשים האלו שהיו חייבים ללכת,

I was probably going to have to figure that out myself.

כנראה שהייתי צריך להבין אותו בעצמי.

So ...

אז...

above you right here on the slide

מעליכם, ממש כאן במצגת

is a painting by Frans Hals.

נמצא ציור של פרנץ הלס.

This is one of the kinds of images

זו תמונה אחת מתוך סוגי התמונות

that was in that chapter.

שהיו בפרק ההוא.

I taught myself how to paint

לימדתי את עצמי איך לצייר

by going to museums and looking at images like this.

ע"י הליכה למוזיאונים וצפייה בתמונות כאלו.

I want to show you something.

אני רוצה להראות לכם משהו.

I made this.

אני עשיתי את זה.

I --

אני --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I made some alterations.

אני עשיתי כמה שינויים.

You'll see there are some slight differences in the painting.

אתם תראו הבדלים קטנים בין התמונות.

All this art history that I had been absorbing

כל ההיסטוריה של האמנות הזו שספגתי

helped me to realize that painting is a language.

עזרה לי להבין שציור הוא שפה.

There is a reason

יש הגיון

why he is the highest in the composition here.

למה הוא הגבוה מבין כל הקומפוזיציות כאן.

There is a reason

יש היגיון

why the painter is showing us this gold necklace here.

למה הצייר מראה לנו את שרשרת הזהב פה.

He's trying to tell us something about the economic status

הוא מנסה לומר משהו על המצב הכלכלי

of these people in these paintings.

של האנשים האלו בציורים האלו.

Painting is a visual language

ציור הוא שפה ויזואלית

where everything in the painting

שבה כל דבר בציור

is meaningful, is important.

הוא בעל משמעות, וחשוב.

It's coded.

זה קוד.

But sometimes, because of the compositional structure,

אבל לפעמים, בגלל המבנה של הקומפוזיציה,

because of compositional hierarchy,

בכל ההיררכיה של הקומפוזיציה,

it's hard to see other things.

קשה לראות דברים אחרים.

This silk is supposed to tell us also that they have quite a bit of money.

המשי הזה אמור להראות לנו שגם יש להם לא מעט כסף.

There's more written

יש יותר דברים שכתובים

about dogs in art history

על כלבים בהיסטוריה של האומנות

than there are about this other character here.

מאשר שכתוב על הדמות השנייה הזו כאן.

Historically speaking, in research on these kinds of paintings,

מבחינה היסטורית, במחקר על ציורים מסוג זה,

I can find out more about the lace

אני יכול למצוא יותר מידע על התחרה

that the woman is wearing in this painting --

שהאשה בציור הזה לובשת --

the manufacturer of the lace -- than I can about this character here,

היצרן של התחרה -- משאני יכול למצוא על הדמות הזו כאן,

about his dreams, about his hopes,

על החלומות שלו, על התקוות שלו,

about what he wanted out of life.

על מה שהוא רצה להשיג בחיים.

I want to show you something.

אני רוצה להראות לכם משהו.

I don't want you to think

אני לא רוצה שתחשבו

that this is about eradication.

שזה קשור לעקירה.

It's not.

זה לא.

The oil that you saw me just put inside of this paint

השמן שראיתם אותי שם כרגע בתוך הצבע הזה

is linseed oil.

זה שמן זרעי פשתן.

It becomes transparent over time,

הוא הופך לשקוף עם הזמן,

so eventually what's going to happen

ככה שבסופו של דבר מה שיקרה

is these faces

זה שהפנים האלו

will emerge a little bit.

יצוצו קצת.

What I'm trying to do,

מה שאני מנסה לעשות,

what I'm trying to show you,

מה שאני מנסה להראות לכם,

is how to shift your gaze just slightly,

זה איך לשנות את המבט שלכם קצת,

just momentarily,

רק לרגע,

just momentarily,

רק לרגע,

to ask yourself the question,

כדי לשאול את עצמכם את השאלה,

why do some have to walk?

למה חלק צריכים ללכת ברגל?

What is the impact of these kinds of sculptures at museums?

מה ההשפעה של פסלים מהסוג הזה במוזיאון?

What is the impact of these kinds of paintings

מה ההשפעה של ציורים מהסוג הזה

on some of our most vulnerable in society,

על חלק מאלו שהכי פגיעים בחברה שלנו,

seeing these kinds of depictions of themselves all the time?

כשהם רואים דימויים מהסוג הזה של עצמם כל הזמן?

I'm not saying erase it.

אני לא מנסה למחוק את זה.

We can't erase this history.

אי אפשר למחוק היסטוריה.

It's real. We have to know it.

זה אמיתי. אנחנו חייבים להכיר אותה.

I think of it in the same way

אני חושב על זה באותה הצורה

we think of --

שאנחנו חושבים על --

Let me step back a second.

תנו לי לחזור לאחור רגע.

You remember old-school cameras,

זוכרים את המצלמות של הדור הישן,

where when you took a picture, you actually had to focus. Right?

כשרציתם לצלם תמונה, והייתם צריכים באמת למקד את הפוקוס, נכון?

You'd put the camera up,

הייתם מרימים את המצלמה,

and if I wanted you in focus,

ואם הייתי רוצה שאתם תיהיו בפוקוס,

I would move the lens a little to the left

הייתי מסובב את העדשה קצת לשמאל

and you would come forward.

וזה היה מקרב אתכם קדימה.

I could move the lens a little to the right,

אני יכול לסובב את העדשה קצת לימין,

and you would go back and the folks in the background would come out.

ואתם הייתם חוזרים לאחור, והחברה ברקע היו מתקדמים לפנים.

I'm just trying to do that here.

אני בסה"כ מנסה לעשות את זה כאן.

I'm trying to give you that opportunity.

אני מנסה לתת לכם את האפשרות.

I'm trying to answer that question

אני מנסה לתת תשובה לשאלה

that my son had.

שהבן שלי שאל.

I want to make paintings,

אני רוצה לצייר ציורים,

I want to make sculptures

אני רוצה לפסל פסלים,

that are honest,

שהם כנים.

that wrestle with the struggles of our past

שנאבקים באתגרי העבר

but speak to the diversity and the advances of our present.

אבל מדברים על הגיוון והקדמה של ההווה.

And we can't do that by taking an eraser and getting rid of stuff.

ואנחנו לא יכולים לעשות את זה בכך שניקח מחק, וניפטר מדברים.

That's just not going to work.

זה פשוט לא הולך לעבוד.

I think that we should do it in the same way

אני חושב שאנו צריכים לעשות זאת באותה הדרך

the American Constitution works.

שבה עובדת החוקה האמריקאית.

When we have a situation

כשיש לנו מצב

where we want to change a law in the American Constitution,

שאנחנו צריכים לשנות חוק בחוקה האמריקאית,

we don't erase the other one.

אנחנו לא מוחקים את האחר.

Alongside that is an amendment,

לידו אנחנו שמים תיקון,

something that says,

משהו שאומר,

"This is where we were, but this is where we are right now."

"שם זה איפה שהיינו, וכאן זה איפה שאנחנו עכשיו"

I figure if we can do that,

אני מאמין שאם נוכל לעשות את זה,

then that will help us understand a little bit

אז זה יעזור לנו להבין קצת

about where we're going.

לאן אנחנו מתקדמים.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)