Why we ignore obvious problems — and how to act on them | Michele Wucker

תרגום: noam vaizel עריכה: Ido Dekkers

So what if there were a highly obvious problem

מה אם הייתה בעיה ברורה ממש

right in front of you?

ממש מול העיניים שלכם?

One that everyone was talking about,

אחת כזאת שכולם מדברים עליה,

one that affected you directly.

אחת כזאת שמשפיעה עליכם ישירות.

Would you do everything within your power to fix things

האם תעשו כל מה שביכולתכם על מנת לפתור את הדברים

before they got worse?

לפני שהם יהיו גרועים יותר?

Don't be so sure.

אל תהיו כל כך בטוחים.

We are all much more likely than any of us would like to admit

יש סבירות גבוהה שכולנו, הרבה יותר משמישהו מאיתנו ירצה להודות

to miss what's right in front of our eyes.

נפספס מה שממש מולנו.

And in fact,

ולמעשה,

we're sometimes most likely to turn away from things

אנחנו לפעמים נוטים לדחות את עצמנו מדברים

precisely because of the threat that they represent to us,

בדיוק בגלל האיום שהם מייצגים עבורנו.

in business, life and the world.

בעסקים, בחיים ובעולם.

So I want to give you an example from my world, economic policy.

אז אני רוצה לתת לכם דוגמא מעולמי, מדיניות כלכלית.

So when Alan Greenspan was head of the Federal Reserve,

אז כשאלן גרינספן היה יושב ראש הבנק הפדרלי.

his entire job was to watch out for problems in the US economy

כל עבודתו הייתה לצפות בעיות בכלכלת ארה"ב.

and to make sure that they didn't spin out of control.

ולוודא שהם לא יוצאות מכלל שליטה.

So, after 2006,

אז , אחרי 2006.

when real estate prices peaked,

כשמחירי הנדל"ן קפצו,

more and more and more respected leaders and institutions

יותר ויותר ויותר מנהיגים מוערכים ומוסדות

started to sound the alarm bells

התחילו להשמיע "אזעקה"

about risky lending and dangerous market bubbles.

מפני הלוואות מסוכנות ובועות עסקיות מסוכנות.

As you know, in 2008 it all came tumbling down.

כפי שאתם יודעים, ב2008 הכל נפל.

Banks collapsed,

בנקים התמוטטו,

global stock markets lost nearly half their value,

מניות גלובליות בבורסה איבדו כמעט מחצית מערכן.

millions and millions of people lost their homes to foreclosure.

למיליוני אנשים עיקלו את בתיהם.

And at the bottom,

ובשורה התחתונה,

nearly one in 10 Americans was out of work.

כמעט אחד מתוך עשרה אמריקאים היה מחוסר עבודה.

So after things calmed down a little bit,

אז אחרי שדברים נרגעו מעט,

Greenspan and many others came out with a postmortem and said,

גרינספן והרבה אחרים יצאו בהצהרת אחרי מוות ואמרו,

"Nobody could have predicted that crisis."

"אף אחד לא יכל לחזות את המשבר הזה."

They called it "a black swan."

הם קראו לזה "ברבור שחור".

Something that was unimaginable,

משהו שהיה בלתי נתפס,

unforeseeable and completely improbable.

בלתי צפוי ולגמרי בלתי סביר.

A total surprise.

הפתעה מוחלטת.

Except it wasn't always such a surprise.

מלבד שזאת לא תמיד הייתה הפתעה כל כך גדולה.

For example, my Manhattan apartment nearly doubled in value

לדוגמא, דירתי במנהטן כמעט הכפילה את ערכה

in less than four years.

בפחות מארבע שנים.

I saw the writing on the wall and I sold it.

אני ראיתי את הכתובת על הקיר ומכרתי אותה.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(כפיים)

So, a lot of other people also saw the warning,

אז, הרבה אנשים אחרים ראו גם את האזהרה,

spoke out publicly

דיברו על כך בפומבי

and they were ignored.

והתעלמו מהם.

So we didn't know exactly what the crisis was going to look like,

אז לא ידענו בדיוק איך המשבר הולך להיראות,

not the exact parameters,

לא בדיוק את הפרמטרים,

but we could all tell

אבל יכולנו להגיד

that the thing coming at us was as dangerous, visible and predictable

שהדבר שמגיע אלינו יהיה מסוכן, גלוי וצפוי

as a giant gray rhino charging right at us.

כמו קרנף אפור שרץ ממש לכיוונינו.

The black swan lends itself

הברבור השחור הוביל את עצמו

to the idea that we don't have power over our futures.

לרעיון שאין לנו שליטה בעתיד שלנו.

And unfortunately, the less control that we think we have,

ולמרבה הצער,ככל שחשבנו שיש לנו פחות שליטה

the more likely we are to downplay it

כך יותר הפחתנו בערך של זה

or ignore it entirely.

או התעלמנו מכך לחלוטין.

And this dangerous dynamic masks another problem:

והדינמיקה המסוכנת הזאת הסתירה בעיה אחרת:

that most of the problems that we're facing

שרוב הבעיות שאנו מתמודדים עימן

are so probable and obvious,

כל כך ברורות וגלויות,

they're things that we can see, but we still don't do anything about.

שהם דברים שאנו יכולים לראות, אבל עדיין לא עושים כלום בנוגע לכך.

So I created the gray rhino metaphor

אז יצרתי את מטפורת הקרנף האפור

to meet what I felt was an urgent need.

להכיר בכך שמה שהרגשתי היה דחף בהול.

To help us to take a fresh look,

לאפשר לנו לקחת מבט מרענן,

with the same passion that people had for the black swan,

עם אותה תשוקה שלאנשים יש בנוגע לברבור השחור.

but this time, for the things that were highly obvious,

אבל הפעם, בנוגע לדברים שאנחנו מודעים אליהם ממש.

highly probable, but still neglected.

ממש ברורים, אך עדיין מוזנחים.

Those are the gray rhinos.

אלו הם הקרנפים האפורים.

Once you start looking for gray rhinos,

ברגע שתתחילו לחפש קרנפים אפורים,

you see them in the headlines every day.

תראו אותם בכותרות כל יום.

And so what I see in the headlines is another big gray rhino,

ומה שאני רואה בכותרות זה עוד קרנף אפור גדול.

a new highly probable financial crisis.

משבר פיננסי סביר מאוד וחדש.

And I wonder if we've learned anything in the last 10 years.

ואני תוהה לעצמי האם למדנו משהו בעשר השנים האחרונות.

So if you listen to Washington or Wall Street,

אז אם הקשבתם לוושינגטון או וול סטריט,

you could almost be forgiven for thinking that only smooth sailing laid ahead.

כמעט אפשר לסלוח לכם שחשבתם שההפלגה קדימה תהיה חלקה.

But in China, where I spend a lot of time,

אבל בסין, שם ביליתי הרבה זמן,

the conversation is totally different.

השיחה שונה לחלוטין.

The entire economic team,

כל הצוות הפיננסי,

all the way up to president Xi Jinping himself,

שבראשם הנשיא שי ג'ינפינג,

talk very specifically and clearly

מדברים בצורה מאוד מדוייקת וברורה.

about financial risks as gray rhinos,

על סיכונים כלכליים כקרנפים אפורים,

and how they can tame them.

ואיך הם יכולים לאלף אותם.

Now, to be sure, China and the US

עכשיו, תהיו בטוחים, לסין וארה"ב

have very, very different systems of government,

יש שיטת ממשל מאוד מאוד שונות,

which affects what they're able to do or not.

שמשפיעה על מה הם יכולים לעשות או לא.

And many of the root causes for their economic problems

והרבה ממקרי השורש של הבעיות הכלכליות שלהם

are totally different.

הן שונות לגמרי.

But it's no secret that both countries have problems

אך זהו לא סוד שלשתי המדינות יש בעיות

with debt, with inequality and with economic productivity.

עם חוב, עם אי שיוויון ועם פרודקטיביות כלכלית.

So how come the conversations are so different?

אז למה השיחות כל כך שונות?

You could actually ask this question,

אתם ממש יכולים לשאול את השאלה הזאת,

not just about countries,

לא רק על מדינות,

but about just about everyone.

אלא גם על כולם.

The auto companies that put safety first

חברות הרכב ששמות בטיחות בראש

and the ones that don't bother to recall their shoddy cars

ואלו שלא טורחות לבצע החזרה לרכבים הזולים שלהם

until after people die.

רק אחרי שאנשים מתים.

The grandparents who, in preparing for the inevitable --

הסבים שמתכוננים לבלתי נמנע-

the ones who have the eulogy written,

אותם אלה שיש להם הספד כתוב,

the menu for the funeral lunch.

התפריט לארוחת הצהריים בהלוויה.

(Laughter)

(צחוק)

My grandparents did.

לסבא וסבתא שלי היה.

(Laughter)

(צחוק)

And everything but the final date chiseled into the gravestone.

והכל חוץ מהתאריך הסופי חרוט על המצבה.

But then you have the grandparents on the other side,

ואז יש את הסבא והסבתא מהצד השני,

who don't put their final affairs in order,

שלא סידרו את העניינים האחרונים,

who don't get rid of all the junk

לא נפטרו מהזבל

they've been hoarding for decades and decades

שאגרו במשך עשרות על עשרות שנים

and leave their kids to deal with it.

ומותירים את ילדיהם להתמודד עם זה.

So what makes the difference between one side and the other?

אז מה עושה את ההבדל בין צד אחד לשני?

Why do some people see things and deal with them,

למה אנשים מסויימים רואים דברים ומתמודדים איתם,

and the other ones just look away?

ואחרים פשוט מתעלמים?

So the first one has to do with culture, society,

אז הדבר הראשון קשור לתרבות, חברה,

the people around you.

והאנשים שסביבכם.

If you think that someone around you

אם אתם חושבים שמישהו סביבכם

is going to help pick you up when you fall,

הולך לעזור להרים אתכם כשתיפלו,

you're much more likely to see a danger as being smaller.

יש סיכו גבוה יותר שתראו את הסכנה כעניין פעוט.

And that allows us to take good chances, not just the bad ones.

וזה מאפשר לנו לקחת הימורים, לא רק את הגרועים.

For example, like risking criticism

לדוגמא, כמו הסתכנות בביקורת

when you talk about the danger that nobody wants you to talk about.

כשאתם מדברים על הסכנה שאף אחד לא רוצה שתדברו עליה.

Or taking the opportunities that are kind of scary,

או לקחת את האפשרויות שדי מפחידות,

so in their own way are gray rhinos.

שהם קרנפים אפורים בדרכם.

So the US has a very individualist culture -- go it alone.

אז ארה"ב היא תרבות מאוד אינדיווידואלית -- תעשו את זה לבד.

And paradoxically,

ובאופן פרדוקסלי,

this makes many Americans much less open to change

זה הופך כל אמריקאי הרבה פחות פתוח לשינוי

and taking good risks.

ולקחת סיכון טוב.

In China, by contrast,

בסין, לעומת זאת,

people believe that the government is going to keep problems from happening,

אנשים מאמינים שהממשלה הולכת למנוע מצרות לקרות,

which might not always be what happens, but people believe it.

מה שלא תמיד קורה, אבל אנשים מאמינים בזה.

They believe they can rely on their families,

הם מאמינים שהם יכולים להישען על משפחותיהם.

so that makes them more likely to take certain risks.

אז זה מאפשר להם לקחת יותר סיכונים מסויימים.

Like buying Beijing real estate,

כמו לקנות נדל"ן בבייג'ין,

or like being more open about the fact that they need to change direction,

או להיות יותר פתוחים לעובדה שהם צריכים לשנות כיוון,

and in fact, the pace of change in China is absolutely amazing.

ולמעשה, הקצב של השינוי בסין הוא פשוט מדהים.

Second of all,

דבר שני,

how much do you know about a situation,

כמה אתם מודעים למצב,

how much are you willing to learn?

כמה אתם רוצים ללמוד?

And are you willing to see things even when it's not what you want?

והאם אתם מוכנים לראות דברים אפילו שזה לא מה שאתם רוצים?

So many of us are so unlikely

אז הרבה מאיתנו לא כל כך רוצים

to pay attention to the things that we just want to black out,

לשים לב לדברים שאנחנו רוצים למחוק,

we don't like them.

אנחנו לא אוהבים אותם.

We pay attention to what we want to see, what we like, what we agree with.

אנחנו שמים לב למה שאנחנו רוצים לראות.

מה שאנחנו אוהבים, מה שאנחנו מסכימים איתו.

But we have the opportunity and the ability

אבל יש לנו את האפשרות והיכולת

to correct those blind spots.

לתקן את הנקודות העיוורות הללו.

I spend a lot of time talking with people of all walks of life

ביליתי הרבה זמן בלדבר עם אנשים מכל תחומי החיים

about the gray rhinos in their life and their attitudes.

על הקרנפים האפורים בחייהם וגישתם.

And you might think

ואתם עלולים לחשוב

that the people who are more afraid of risk,

שהאנשים שיותר פוחדים לקחת סיכון,

who are more sensitive to them,

והיותר רגישים אליהם,

would be the ones who would be less open to change.

יהיו האלה שפחות פתוחים לשינוי.

But the opposite is actually true.

אך ההפך הוא הנכון.

I've found that the people

גיליתי שאנשים

who are wiling to recognize the problems around them

שרוצים להכיר בבעיות שמסביבם

and make plans

ולתכנן תכניות

are the ones who are able to tolerate more risk, good risk,

הם אלה שמסוגלים לסבול יותר סיכונים, סיכונים טובים.

and deal with the bad risk.

ומתמודדים עם סיכונים רעים.

And it's because as we seek information,

וזה בגלל שכשאנחנו מחפשים מידע,

we increase our power to do something about the things that we're afraid of.

אנחנו מגבירים את כוחינו לעשות משהו בנוגע

לדברים שאנו מפחדים מהם.

And that brings me to my third point.

וזה מוביל אותה לנקודה השלישית.

How much control do you feel that you have

כמה שליטה אתם מרגישים שיש לכם

over the gray rhinos in your life?

על הקרנפים האפורים בחייכם?

One of the reasons we don't act

אחת הסיבות שבגללן אנחנו לא פועלים

is that we often feel too helpless.

היא שאנחנו לעיתים מרגישים חסרי אונים.

Think of climate change, it can feel so big,

תחשבו על שינוי אקלים, זה יכול להרגיש כל כך גדול

that not a single one of us could make a difference.

שאף אחד מאיתנו לא יכול לעשות שינוי.

So some people go about life denying it.

אז אנשים מסויימים מעבירים את חייהם ומכחישים זאת.

Other people blame everyone except themselves.

אנשים אחרים מאשימים את כולם מלבד עצמם.

Like my friend who says he's not ever going to give up his SUV

כמו חברי שאומר שהוא לעולם לא יוותר על רכב הפנאי שטח שלו

until they stop building coal plants in China.

עד שיפסיקו לבנות תחנות כוח פחמיות בסין.

But we have an opportunity to change.

אך יש לנו אפשרות לשנות.

No two of us are the same.

כולנו שונים.

Every single one of us has the opportunity to change our attitudes,

לכל אחד ואחד מאיתנו יש את האפשרות לשנות את הגישה שלו,

our own and those of people around us.

שלנו ושל אלה שסובבים אותנו.

So today, I want to invite all of you

אז היום, אני רוצה להזמין את כולכם

to join me in helping to spark an open and honest conversation

להצטרף אליי וליצור ניצוץ בשיחה פתוחה וכנה

with the people around you,

עם האנשים הסובבים אתכם,

about the gray rhinos in our world,

על הקרנפים האפורים בעולמנו,

and be brutally honest about how well we're dealing with them.

ותהיו כנים באכזריות על איך כולנו מתמודדים איתם.

I hear so many times in the States,

אני שומעת כל כך הרבה פעמים בארה"ב,

"Well, of course we should deal with obvious problems,

"ובכן, כמובן שאנחנו צריכים להתמודד עם בעיות ברורות,

but if you don't see what's in front of you,

אך אם אתה לא רואה מה שממש מולך,

you're either dumb or ignorant."

אתה או טיפש או מתעלם."

That's what they say, and I could not disagree more.

זה מה שהם אומרים, ואני לא יכולה יותר לא להסכים.

If you don't see what's in front of you,

אם אתם לא רואים מה שממש מולכם.

you're not dumb, you're not ignorant,

אתם לא טיפשים, אתם לא חסרי תובנה,

you're human.

אתם בני אדם.

And once we all recognize that shared vulnerability,

וברגע שכולנו נכיר בפגיעות המשותפת,

that gives us the power to open our eyes,

זה יתן לנו את הכוח לפקוח את עינינו,

to see what's in front of us

לראות מה שמולנו

and to act before we get trampled.

ולפעול לפני שנירמס.

(Applause)

(כפיים)