Susan Solomon: The promise of research with stem cells

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Orr Schlesinger מבקר: Mark Freehoff

So, embryonic stem cells

תאי גזע עובריים

are really incredible cells.

הם תאים מדהימים.

They are our body's own repair kits,

הם ערכות התיקון של הגוף שלנו,

and they're pluripotent, which means they can morph into

והם פלוריפוטנטים, מה שאומר שהם יכולים להפוך

all of the cells in our bodies.

לכל תא בגופינו.

Soon, we actually will be able to use stem cells

בקרוב, נוכל אפילו להשתמש בתאי גזע

to replace cells that are damaged or diseased.

על מנת להחליף תאים פגועים או חולים.

But that's not what I want to talk to you about,

אבל זה לא הנושא שאני רוצה לדבר עליו,

because right now there are some really

כיוון שעכשיו יש כמה

extraordinary things that we are doing with stem cells

דברים מדהימים באמת שאנחנו עושים עם תאי גזע

that are completely changing

שמשנים לחלוטין

the way we look and model disease,

את הדרך בה אנו מסתכלים על מחלות ומדגימים אותה,

our ability to understand why we get sick,

היכולת שלנו להבין מדוע אנחנו נעשים חולים,

and even develop drugs.

ואפילו מפתחים תרופות.

I truly believe that stem cell research is going to allow

אני באמת מאמינה שמחקר בתאי גזע הולך לאפשר

our children to look at Alzheimer's and diabetes

לילדינו להסתכל על אלצהיימר, סכרת

and other major diseases the way we view polio today,

ומחלות נוספות בדרך שבה אנו מסתכלים על מחלת הפוליו כיום,

which is as a preventable disease.

שהיא מחלה שניתנת למניעה.

So here we have this incredible field, which has

אז יש לפנינו את התחום המדהים, שיש בו

enormous hope for humanity,

תקווה גדולה לאנושות,

but much like IVF over 35 years ago,

אבל ממש כמו הפריית מבחנה לפני יותר מ35 שנה,

until the birth of a healthy baby, Louise,

עד הלידה של תינוקת בריאה, לואיז,

this field has been under siege politically and financially.

התחום הזה היה תחת מצור פוליטי וכלכלי.

Critical research is being challenged instead of supported,

מחקר קריטי מעוכב במקום לקבל תמיכה,

and we saw that it was really essential to have

וראינו שזה חיוני שיהיה

private safe haven laboratories where this work

מפלט מוגן למעבדות הללו היכן שהעבודה

could be advanced without interference.

בנושא תוכל להמשיך ללא הפרעה.

And so, in 2005,

ב 2005,

we started the New York Stem Cell Foundation Laboratory

הקמנו את הקרן למעבדה של תאי גזע בניו יורק

so that we would have a small organization that could

כדי שיהיה לנו ארגון קטן כדי שנוכל

do this work and support it.

לעשות את העבודה הזאת ולתמוך בה.

What we saw very quickly is the world of both medical

מה שראינו מאוד מהר זה שעולם המחקר הרפואי

research, but also developing drugs and treatments,

וגם פיתוח של תרופות וטיפולים,

is dominated by, as you would expect, large organizations,

נשלט, כצפוי, בידי ארגונים גדולים,

but in a new field, sometimes large organizations

אבל בתחום חדש, לפעמים ארגונים גדולים

really have trouble getting out of their own way,

נתקלים בבעיות כאשר היא באים לגשת אליו,

and sometimes they can't ask the right questions,

לפעמים הם אינם מסוגלים לשאול את השאלות הנכונות,

and there is an enormous gap that's just gotten larger

וישנו פער עצום שהולך וגדל

between academic research on the one hand

בין המחקר האקדמי מצד אחד

and pharmaceutical companies and biotechs

וחברות הפרמצבטיות והביוטק

that are responsible for delivering all of our drugs

שאחראיות להעברת התרופות

and many of our treatments, and so we knew that

והטיפולים שלנו, כך שידענו

to really accelerate cures and therapies, we were going

שכדי באמת להאיץ את הטיפולים הללו, אנחנו צריכים

to have to address this with two things:

להתייחס לשני דברים:

new technologies and also a new research model.

טכנולוגיות חדשות וגם מודל מחקרי חדש.

Because if you don't close that gap, you really are

בגלל שאם לא נסגור את הפער הזה, אנחנו נשאר

exactly where we are today.

בדיוק היכן שאנחנו נמצאים היום.

And that's what I want to focus on.

וזה מה שאני רוצה להתמקד בו.

We've spent the last couple of years pondering this,

העברנו את השנים האחרונות בהרהורים בנושא הזה,

making a list of the different things that we had to do,

תוך הכנת רשימה של דברים שאנחנו צריכים לעשות,

and so we developed a new technology,

אז פיתחנו טכנולוגיה חדשה,

It's software and hardware,

שהיא חומרה ותכנה,

that actually can generate thousands and thousands of

שיכולה למעשה ליצור אלפים על גבי אלפים של

genetically diverse stem cell lines to create

קווים של תאי גזע שונים על מנת ליצור

a global array, essentially avatars of ourselves.

מערך עולמי, של למעשה אווטרים של עצמינו.

And we did this because we think that it's actually going

ועשינו זאת בגלל שאנו חושבים שזה מתקדם

to allow us to realize the potential, the promise,

לכוון שבו יאפשרו לנו להגשים את הפוטנציאל, ההבטחה,

of all of the sequencing of the human genome,

שטמונה בפרוייקט ריצוף הגנום האנושי,

but it's going to allow us, in doing that,

אבל בכך שנעשה זאת, זה יאפשר לנו

to actually do clinical trials in a dish with human cells,

לעשות ניסויים קליניים בצלחת עם תאים אנושיים,

not animal cells, to generate drugs and treatments

לא תאים לא אנושיים, על מנת לפתח תרופות וטיפולים

that are much more effective, much safer,

שהם הרבה יותר אפקטיביים, בטוחים,

much faster, and at a much lower cost.

מהירים וזולים בהרבה.

So let me put that in perspective for you

אני רוצה לשים את זה בפרספקטיבה בשבילכם

and give you some context.

על מנת לשים את זה בהקשר.

This is an extremely new field.

זהו תחום חדש מאוד.

In 1998, human embryonic stem cells

ב-1998, תאי גזע עובריים אנושיים

were first identified, and just nine years later,

זוהו לראשונה, ורק תשע שנים לאחר מכן,

a group of scientists in Japan were able to take skin cells

קבוצה של מדענים ביפן יכלו לקחת תאי עור

and reprogram them with very powerful viruses

ולתכנת אותם מחדש בעזרת ווירוסים עצמתיים

to create a kind of pluripotent stem cell

על מנת ליצור סוג של תאי גזע פלוריפוטנטים

called an induced pluripotent stem cell,

שנקראים תאי גזע פלוריפוטנטים מושרים,

or what we refer to as an IPS cell.

או איך שאנו מתייחסים אליהם בקיצור, תאי IPS.

This was really an extraordinary advance, because

זאת הייתה באמת התקדמות מדהימה, כיוון

although these cells are not human embryonic stem cells,

שלמרות שאלה לא תאי גזע עובריים אנושיים,

which still remain the gold standard,

שעדיין נשארו הסטנדרט הגבוה,

they are terrific to use for modeling disease

הם מצויינים לשימוש כמודל למחלות שונות

and potentially for drug discovery.

ובעלי פוטנציאל לגילוי תרופות חדשות.

So a few months later, in 2008, one of our scientists

כמה חודשים מאוחר יותר, ב 2008, אחד החוקרים שלנו

built on that research. He took skin biopsies,

הסתמך על המחקר הזה. הוא לקח תאי עור,

this time from people who had a disease,

מאנשים שהיו חולים ב-ALS (ניוון שרירים),

ALS, or as you call it in the U.K., motor neuron disease.

או איך שקוראים לה בבריטניה, מחלת העצבים המוטוריים.

He turned them into the IPS cells

הוא הפך את התאים לתאי IPS

that I've just told you about, and then he turned those

שבדיוק סיפרתי לכם עליהם, ואז הוא הפך אותם

IPS cells into the motor neurons that actually

לתאי עצב מוטוריים

were dying in the disease.

שהציגו תסמינים של תאים שמתים מניוון שרירים.

So basically what he did was to take a healthy cell

בעקרון, מה שעשינו זה לקחת תא בריא

and turn it into a sick cell,

והפכנו אותו לתא חולה,

and he recapitulated the disease over and over again

והוא שיחזר את המחלה שוב ושוב

in the dish, and this was extraordinary,

בצלחת, זה היה מדהים,

because it was the first time that we had a model

כיוון שזו היתה הפעם הראשונה שבה היה לנו מודל

of a disease from a living patient in living human cells.

למחלה מחולה חי בתאים אנושיים חיים.

And as he watched the disease unfold, he was able

כאשר הוא צפה במחלה מתקדמת, הוא יכל

to discover that actually the motor neurons were dying

לראות שלמעשה העצבים המוטורים מתו

in the disease in a different way than the field

בדרך שונה ממה

had previously thought. There was another kind of cell

שחשבו עד אז. היה עוד סוג של תא

that actually was sending out a toxin

שלמעשה הפריש רעלן

and contributing to the death of these motor neurons,

שתרם למות תאי העצב הללו,

and you simply couldn't see it

ופשוט לא יכלו לראות זאת

until you had the human model.

עד שהיה בידם מודל אנושי.

So you could really say that

ממש אפשר להגיד

researchers trying to understand the cause of disease

שחוקרים המנסים להבין את הגורם למחלה

without being able to have human stem cell models

מבלי להיות יכולים לעבוד על מודל של תאי גזע אנושיים

were much like investigators trying to figure out

הם כמו בלשים שמנסים להבין

what had gone terribly wrong in a plane crash

מה הגורם להתרסקות מטוס נוראית

without having a black box, or a flight recorder.

מבלי יכולת להשתמש בקופסה השחורה, או במקליט נתוני הטיסה.

They could hypothesize about what had gone wrong,

הם יכולים להעריך מה השתבש,

but they really had no way of knowing what led

אבל אין להם דרך לקבוע בוודאות מה הוביל

to the terrible events.

לרצף האירועים הקטלני.

And stem cells really have given us the black box

תאי גזע הם כמו הקופסה השחורה

for diseases, and it's an unprecedented window.

של מחלות, זה פותח חלון חסר תקדים של אפשרויות.

It really is extraordinary, because you can recapitulate

זה באמת מדהים, כיוון שאפשר לשחזר

many, many diseases in a dish, you can see

הרבה הרבה מחלות בצלחת אחת, אפשר לראות

what begins to go wrong in the cellular conversation

מה מתחיל להשתבש בדו שיח הבין-תאי

well before you would ever see

הרבה לפני שאפשר לראות

symptoms appear in a patient.

סימפטומים בגופו של חולה.

And this opens up the ability,

זה פותח בפנינו את האפשרות,

which hopefully will become something that

שבתקווה תהפוך למשהו

is routine in the near term,

שהוא שיגרתי בזמן הקרוב,

of using human cells to test for drugs.

של שימוש בתאים אנושיים על מנת לבחון תרופות.

Right now, the way we test for drugs is pretty problematic.

כיום, הדרך שבה אנו בודקים תרופות הי דיי בעייתית.

To bring a successful drug to market, it takes, on average,

על מנת להגיע עם תרופה חדשה למצב שאפשר להוציא אותה לשוק, זה לוקח בממוצע,

13 years — that's one drug —

13 שנים -- לתרופה אחת --

with a sunk cost of 4 billion dollars,

עם 4 מיליארד דולר שהושקעו בדרך,

and only one percent of the drugs that start down that road

כאשר רק אחוז אחד מהתרופות שהחלו את התהליך

are actually going to get there.

יגיעו גם למצב שבו הן יוצאות לשוק.

You can't imagine other businesses

בלתי אפשרי לדמיין עסק אחר

that you would think of going into

שתסכים להיכנס אליו

that have these kind of numbers.

כאשר עומדים בפניך המספרים הללו.

It's a terrible business model.

זה מודל עסקי נוראי.

But it is really a worse social model because of

אבל זה באמת מודל חברתי גרוע בגלל

what's involved and the cost to all of us.

מה שיהיה המחיר של זה לגבינו.

So the way we develop drugs now

אז הדרך שבה אנו מפתחים תרופות כיום

is by testing promising compounds on --

היא ניסוי של תרכובות מבטיחות על --

We didn't have disease modeling with human cells,

לא היה לנו מודל למחלות עם תאים אנושיים,

so we'd been testing them on cells of mice

אז אנחנו מבצעים את הניסויים על תאים מעכברים

or other creatures or cells that we engineer,

או יצורים אחרים או תאים אחרים שאנו מהנדסים,

but they don't have the characteristics of the diseases

אבל אין להם את המאפיינים של המחלות

that we're actually trying to cure.

שאנו רוצים למעשה לרפא.

You know, we're not mice, and you can't go into

אתם מבינים, אנחנו לא עכברים, ואנחנו לא יכולים

a living person with an illness

ללכת לאדם כלשהו עם המחלה

and just pull out a few brain cells or cardiac cells

ופשוט לשלוף כמה תאי מוח או תאי לב

and then start fooling around in a lab to test

על מנת לשחק איתם במעבדה ולנסות עליהם

for, you know, a promising drug.

את התרופה המבטיחה החדשה שלנו.

But what you can do with human stem cells, now,

אבל מה שאפשר לעשות היום עם תאי גזע אנושיים,

is actually create avatars, and you can create the cells,

הוא למעשה ליצור אווטרים, ניתן ליצור את התאים,

whether it's the live motor neurons

בין אם הם תאי עצב מוטוריים

or the beating cardiac cells or liver cells

או תאי שריר לב פועמים או תאי כבד

or other kinds of cells, and you can test for drugs,

או תאים אחרים, ואתה יכול לנסות את התרופה,

promising compounds, on the actual cells

את התרכובת המבטיחה, על התאים האמיתיים

that you're trying to affect, and this is now,

שעליהם אתה מנסה להשפיע, זה קורה עכשיו,

and it's absolutely extraordinary,

וזה מדהים ביותר,

and you're going to know at the beginning,

ואתם יכולים לדעת בהתחלה,

the very early stages of doing your assay development

ממש בשלבים הראשונים של פיתוח הניסוי

and your testing, you're not going to have to wait 13 years

והבדיקות, ולא תצטרך לחכות 13 שנים

until you've brought a drug to market, only to find out

עד להוצאת התרופה לשוק, רק בשביל לגלות

that actually it doesn't work, or even worse, harms people.

שהיא לא עובדת, או יותר גרוע, פוגעת באנשים.

But it isn't really enough just to look at

אבל זה לא מספיק להסתכל רק

the cells from a few people or a small group of people,

על מספר מצומצם של תאים ממספר קטן של נבדקים,

because we have to step back.

כיוון שאנו צריכים לחזור לאחור.

We've got to look at the big picture.

אנחנו צריכים להסתכל על התמונה הכוללת.

Look around this room. We are all different,

הסתכלו באולם מסביבכם. כולנו שונים,

and a disease that I might have,

ומחלות שיכול להיות שיש לי,

if I had Alzheimer's disease or Parkinson's disease,

אם זה אלצהיימר או פרקינסון,

it probably would affect me differently than if

כנראה ישפיעו עלי בצורה שונה מאשר

one of you had that disease,

היו משפיעות על אחד מכם לו חלה,

and if we both had Parkinson's disease,

ואם לשנינו יש פרקינסון,

and we took the same medication,

ואנחנו ניקח את אותה התרופה,

but we had different genetic makeup,

אבל יש לנו רקע גנטי שונה,

we probably would have a different result,

סביר להניח שהתוצאות יהיו שונות,

and it could well be that a drug that worked wonderfully

ואפשרי בהחלט שתרופה שתעבוד מצויין

for me was actually ineffective for you,

בשבילי תהיה חסרת ערך בשבילך.

and similarly, it could be that a drug that is harmful for you

ובאופן דומה, יכול להיות שהתרופה יכולה לפגוע בך,

is safe for me, and, you know, this seems totally obvious,

ובטוחה לשימוש אצלי. זה נראה מובן מאליו,

but unfortunately it is not the way

אבל לרוע המזל זו לא הדרך

that the pharmaceutical industry has been developing drugs

שבה חברות התרופות פיתחו תרופות עד כה

because, until now, it hasn't had the tools.

בגלל שעד עכשיו לא היו להם את הכלים.

And so we need to move away

אם כן, אנחנו צריכים לנטוש את הרעיון

from this one-size-fits-all model.

של מודל אחד שמתאים להכל.

The way we've been developing drugs is essentially

הדרך שבה פיתחו תרופות עד כה משולה

like going into a shoe store,

לכניסה לחנות נעליים,

no one asks you what size you are, or

כשאף אחד לא שואל אותך מה המידה שלך, או

if you're going dancing or hiking.

אם אתה צריך נעליים לריקוד או הליכה.

They just say, "Well, you have feet, here are your shoes."

פשוט אומרים לך: "אוקיי, יש לך רגליים, הנה הנעליים שלך."

It doesn't work with shoes, and our bodies are

זה לא עובד כך בנעליים, וגופינו הוא

many times more complicated than just our feet.

מורכב הרבה יותר מאשר רק הרגליים שלנו.

So we really have to change this.

אז כאן חייב לבוא השינוי.

There was a very sad example of this in the last decade.

היתה דוגמא מאוד עצובה לכך בעשור האחרון.

There's a wonderful drug, and a class of drugs actually,

ישנה תרופה מדהימה, קבוצת תרופות למען האמת,

but the particular drug was Vioxx, and

אבל התרופה המסויימת הייתה ויוקס (Vioxx),

for people who were suffering from severe arthritis pain,

ובשביל אנשים שחוו כאבים חזקים כתוצאה מדלקת פרקים,

the drug was an absolute lifesaver,

התרופה היתה ממש מצילת חיים,

but unfortunately, for another subset of those people,

אבל לרוע המזל, לקבוצה אחרת של אנשים,

they suffered pretty severe heart side effects,

היו תופעות לוואי לבביות קשות,

and for a subset of those people, the side effects were

ואצל חלק מהאנשים הללו, תופעות הלוואי

so severe, the cardiac side effects, that they were fatal.

היו כל כך קשות, שהן היו אפילו קטלניות.

But imagine a different scenario,

דמיינו תסריט שונה,

where we could have had an array, a genetically diverse array,

שבו יש לנו מערך שונות גנטית,

of cardiac cells, and we could have actually tested

של תאי לב שונים, שאנחנו יכולנו לבצע את הבדיקות

that drug, Vioxx, in petri dishes, and figured out,

של ויוקס עליהם, בצלחת פטרי, ולגלות,

well, okay, people with this genetic type are going to have

שאנשים עם מאפיינים גנטים מסויימים יסבלו

cardiac side effects, people with these genetic subgroups

מתופעות לוואי לבביות כאלה, ואנשים עם מאפיינים גנטיים אחרים

or genetic shoes sizes, about 25,000 of them,

או "מידת נעליים" גנטית אחרת, בערך 25,000 כאלה,

are not going to have any problems.

לא יסבלו מבעיות כלל.

The people for whom it was a lifesaver

האנשים שבשבילם התרופה היתה מצילת חיים

could have still taken their medicine.

עדיין יכלו להמשיך לקבל את התרופה.

The people for whom it was a disaster, or fatal,

האנשים שבשבילם התרופה היא בעלת תופעות שליליות או קטלניות,

would never have been given it, and

לעולם לא היו מקבלים את התרופה,

you can imagine a very different outcome for the company,

כך שאתם יכולים לדמיין את התוצאה השונה בתכלית עבור החברה,

who had to withdraw the drug.

שהיתה צריכה להפסיק את ייצור התרופה.

So that is terrific,

אז זה מצויין,

and we thought, all right,

וחשבנו, טוב, בסדר,

as we're trying to solve this problem,

היות שאנו מנסים לפתור את הבעיה הזו,

clearly we have to think about genetics,

אנחנו ללא ספק צריכים לחשוב על גנטיקה,

we have to think about human testing,

אנו צריכים לחשוב על בדיקת אנשים,

but there's a fundamental problem,

אבל יש בעיה בסיסית,

because right now, stem cell lines,

כיוון שנכון לעכשיו, קווים של תאי גזע,

as extraordinary as they are,

מדהימים ככל שיהיו,

and lines are just groups of cells,

קווים הם בסך הכל קבוצות של תאים,

they are made by hand, one at a time,

מכינים אותם ביד, כל אחד בתורו,

and it takes a couple of months.

וזה לוקח מספר חודשים.

This is not scalable, and also when you do things by hand,

זה לא ניתן לביצוע בקנה מידה גדול יותר, בנוסף, כאשר עושם דברים בצורה ידנית,

even in the best laboratories,

אפילו במעבדות הטובות ביותר,

you have variations in techniques,

יש הבדלים בטכניקות,

and you need to know, if you're making a drug,

ואתה צריך לדעת, אם אתה מכין תרופה,

that the Aspirin you're going to take out of the bottle

שהאספירין שאתה הולך להוציא מהבקבוק

on Monday is the same as the Aspirin

ביום שני, זהה לאספירין

that's going to come out of the bottle on Wednesday.

שהולך לצאת מהבקבוק ביום רביעי.

So we looked at this, and we thought, okay,

אז הסתכלנו על זה, וחשבנו, אוקיי,

artisanal is wonderful in, you know, your clothing

עבודת יד היא דבר מצויין, אתם יודעים, בבגדים שלכם,

and your bread and crafts, but

בלחם וביצירות אמנות, אבל

artisanal really isn't going to work in stem cells,

עבודת יד לא ממש הולכת לעבוד בהקשר של תאי גזע,

so we have to deal with this.

ועלינו להתמודד עם העובדה הזו.

But even with that, there still was another big hurdle,

ועם זאת, עדיין ישנה משוכה גדולה נוספת,

and that actually brings us back to

וזה מביא אותנו חזרה

the mapping of the human genome, because

למיפוי הגנום האנושי, בגלל

we're all different.

שכולנו שונים אחד מרעיהו.

We know from the sequencing of the human genome

אנו יודעים מריצוף הגנום האנושי

that it's shown us all of the A's, C's, G's and T's

שהראה לנו את כל הA,C,G ו T

that make up our genetic code,

שמרכיבים את הקוד הגנטי שלנו,

but that code, by itself, our DNA,

אבל הקוד הזה, בפני עצמו, ה DNA שלנו,

is like looking at the ones and zeroes of the computer code

זה כמו להסתכל על ה-1 וה-0 בקוד של מחשב

without having a computer that can read it.

ללא אפשרות לקחת מחשב שיודע לקרוא אותו.

It's like having an app without having a smartphone.

זה כמו שיהיה לך אפליקציה בלי שיהיה לך טלפון חכם.

We needed to have a way of bringing the biology

אנחנו צריכים שתהיה לנו האפשרות להוציא את הביולוגיה

to that incredible data,

מתוך המידע הרב הזה,

and the way to do that was to find

והדרך לעשות זאת היא למצוא

a stand-in, a biological stand-in,

פלטפורמה, פלטפורמה ביולוגית,

that could contain all of the genetic information,

שיכולה להכיל את כל המידע הגנטי הזה,

but have it be arrayed in such a way

כך שיהיה מסודר במין מערך

as it could be read together

שאותו נוכל לקרוא

and actually create this incredible avatar.

ובכך ליצור את אותו ההגשמה הזאת.

We need to have stem cells from all the genetic sub-types

אנחנו צריכים שיהיו לנו תאי גזה מכל תתי הסוגים הגנטיים

that represent who we are.

שמייצגים את מה שאנחנו.

So this is what we've built.

אז זה מה שבנינו.

It's an automated robotic technology.

זו טכנולוגיה רובוטית אוטומטית.

It has the capacity to produce thousands and thousands

יש לה את היכולת לייצר אלפי

of stem cell lines. It's genetically arrayed.

קווים של תאי גזע. הם מסודרים במערך גנטי.

It has massively parallel processing capability,

יש לו יכולת עיבוד של מספר רב של מטלות בו זמנית,

and it's going to change the way drugs are discovered,

והוא הולך לשנות את הדרך שבה מגלים תרופות חדשות,

we hope, and I think eventually what's going to happen

אנו מקווים, ואני חושבת שמה שיקרה בסוף

is that we're going to want to re-screen drugs,

זה שנרצה לסרוק מחדש תרופות,

on arrays like this, that already exist,

על מערכים כאלה, שכבר קיימות,

all of the drugs that currently exist,

כל התרופות שכבר קיימות,

and in the future, you're going to be taking drugs

ובעתיד, אתם הולכים להשתמש בתרופות

and treatments that have been tested for side effects

ובטיפולים שנבדקו להמצאות תופעות לוואי

on all of the relevant cells,

על כל התאים הרלוונטים,

on brain cells and heart cells and liver cells.

על תאי מח, תאי לב ותאי כבד.

It really has brought us to the threshold

זה באמת הביא אותנו לסף

of personalized medicine.

של רפואה אישית.

It's here now, and in our family,

זה כאן עכשיו, ובמשפחה שלנו,

my son has type 1 diabetes,

לבן שלי יש סכרת נעורים,

which is still an incurable disease,

שהיא עדיין מחלה חשוכת מרפא,

and I lost my parents to heart disease and cancer,

ואני איבדתי את הוריי למחלות לב וסרטן,

but I think that my story probably sounds familiar to you,

אבל אני חושבת שהסיפור שלי נשמע מוכר לכם,

because probably a version of it is your story.

כיוון שגירסה טיפה שונה שלו היא הסיפור שלכם.

At some point in our lives, all of us,

בנקודה כלשהי בחיינו, של כולנו,

or people we care about, become patients,

או בחייהם של אנשים שקרובים אלינו, אנו הופכים לפציינטים,

and that's why I think that stem cell research

ולכן אני חושבת שמחקר בתאי גזע

is incredibly important for all of us.

חשוב מאוד לכולנו.

Thank you. (Applause)

תודה רבה. (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)