Miguel Nicolelis: A monkey that controls a robot with its thoughts. No, really.

Translator: Timothy Covell Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

The kind of neuroscience that I do and my colleagues do

סוג מדע מערכת העצבים שאני והעמיתים שלי עוסקים בו

is almost like the weatherman.

הוא כמעט כמו חזאות.

We are always chasing storms.

אנחנו תמיד רודפים אחר סופות.

We want to see and measure storms -- brainstorms, that is.

אנחנו רוצים לראות ולמדוד סערות - כלומר,סערות מוח.

And we all talk about brainstorms in our daily lives,

וכולנו מדברים על סערות-מוח בחיי היומיום שלנו,

but we rarely see or listen to one.

אבל אנחנו רק לעתים נדירות רואים או מקשיבים לאחת.

So I always like to start these talks

אז אני תמיד אוהב להתחיל שיחות אלה

by actually introducing you to one of them.

בהצגת אחת מהן ממש.

Actually, the first time we recorded more than one neuron --

למעשה, הפעם הראשונה שהקלטנו יותר מנוירון אחד -

a hundred brain cells simultaneously --

מאה תאי מוח תאים בו זמנית-

we could measure the electrical sparks

יכולנו למדוד את ניצוצות החשמל

of a hundred cells in the same animal,

של מאה תאים חיים באותו בעל חיים,

this is the first image we got,

זו התמונה הראשונה שקיבלנו,

the first 10 seconds of this recording.

10 הדקות הראשונות של הקלטה זו.

So we got a little snippet of a thought,

אז קיבלנו את פיסת מחשבה קטנה,

and we could see it in front of us.

יכולנו לראות אותה לפנינו.

I always tell the students

אני תמיד אומר לתלמידים

that we could also call neuroscientists some sort of astronomer,

שיכולנו גם לקרוא למדען מוח סוג כלשהו, של אסטרונום,

because we are dealing with a system

כי אנו מתמודדים עם מערכת

that is only comparable in terms of number of cells

שדומה רק מבחינת מספר תאים

to the number of galaxies that we have in the universe.

למספר הגלקסיות שיש לנו ביקום.

And here we are, out of billions of neurons,

וכאן אנחנו, מתוך מיליארדי נוירונים,

just recording, 10 years ago, a hundred.

מקליטים רק , לפני 10 שנים, מאה.

We are doing a thousand now.

אנחנו עושים עכשיו אלף.

And we hope to understand something fundamental about our human nature.

ואנו מקווים להבין משהו בסיסי אודות הטבע האנושי.

Because, if you don't know yet,

שכן, אם אתם עדיין לא יודעים,

everything that we use to define what human nature is comes from these storms,

כל מה שאנחנו משתמשים בו כדי להגדיר מהו טבע האדם שמגיע מסערות אלו,

comes from these storms that roll over the hills and valleys of our brains

מגיע מסערות אלו שמתגלגלות מעל הגבעות והעמקים של מוחותינו

and define our memories, our beliefs,

ומגדירות את הזיכרונות שלנו, האמונות שלנו,

our feelings, our plans for the future.

הרגשות שלנו, התוכניות שלנו לעתיד.

Everything that we ever do,

כל מה שאנו עושים אי פעם,

everything that every human has ever done, do or will do,

כל דבר שכל אדם אי פעם עשה, עושה או יעשה,

requires the toil of populations of neurons producing these kinds of storms.

מצריך את העמל של אוכלוסיות נוירונים שמפיקות סוגים אלה של סערות.

And the sound of a brainstorm, if you've never heard one,

והצליל של סערת מוח, אם מעולם לא שמעתם אחת,

is somewhat like this.

הוא קצת כמו זה.

You can put it louder if you can.

אתה יכול להגביר זאת אם אתה יכול.

My son calls this "making popcorn while listening to a badly-tuned A.M. station."

הבן שלי מכנה זאת "קליית פופקורן תוך האזנה לתחנת בוקר בלתי מכוונת".

This is a brain.

זהו מוח.

This is what happens when you route these electrical storms to a loudspeaker

זה מה שקורה בעת שסערות חשמליות אלה מנותבות לרמקול

and you listen to a hundred brain cells firing,

ואתה מקשיב לירי של מאה תאי מוח,

your brain will sound like this -- my brain, any brain.

המוח שלך נשמע כך - המוח שלי, כל מוח.

And what we want to do as neuroscientists in this time

ומה שאנחנו רוצים לעשות כמדעני מוח בזמן הזה

is to actually listen to these symphonies, these brain symphonies,

הוא להאזין למעשה לסימפוניות אלו, לסימפוניות אלו של המוח,

and try to extract from them the messages they carry.

ולנסות לחלץ מהן את ההודעות שהן נושאות..

In particular, about 12 years ago

באופן מיוחד, לפני כ- 12 שנים

we created a preparation that we named brain-machine interfaces.

יצרנו מכשיר שקראנו לו ממשק מכונת-מוח.

And you have a scheme here that describes how it works.

ויש לכם תרשים כאן שמתאר איך זה עובד.

The idea is, let's have some sensors that listen to these storms, this electrical firing,

הרעיון הוא, בואו ונציב חיישנים אחדים כדי להאזין לסערות אלו, לירי חשמלי זה,

and see if you can, in the same time that it takes

ונראה אם אפשר, באותו פרק זמן שלוקח

for this storm to leave the brain and reach the legs or the arms of an animal --

לסערה זו לעזוב את המוח ולהגיע לרגליים או לידיים של בעל חיים-

about half a second --

שהוא כחצי שניה-

let's see if we can read these signals,

בואו ונראה אם אנחנו יכולים לקרוא אותות אלה,

extract the motor messages that are embedded in it,

לחלץ הודעות מוטוריות המוטבעות בתוכה,

translate it into digital commands

לתרגם את זה לפקודות דיגיטליות

and send it to an artificial device

ולשלוח אותן למכשיר מלאכותי

that will reproduce the voluntary motor wheel of that brain in real time.

שישחזר את הגלגל המוטורי הרצוני של מוח זה בזמן אמת.

And see if we can measure how well we can translate that message

ונראה אם אנו יכולים למדוד כמה טוב אנחנו יכולים לתרגם את ההודעה

when we compare to the way the body does that.

כאשר אנו משווים לאופן שבו הגוף עושה זאת.

And if we can actually provide feedback,

ואם אנחנו בעצם יכולים לספק משוב

sensory signals that go back from this robotic, mechanical, computational actuator

אותות חישה שחוזרים ממפעיל רובוטי, מכני, ממוחשב זה.

that is now under the control of the brain,

שהינו כעת תחת השליטה של המוח,

back to the brain,

חזרה אל המוח,

how the brain deals with that,

כיצד המוח מתמודד עם זה

of receiving messages from an artificial piece of machinery.

עם קבלת הודעות מפיסת מכונה מלאכותית.

And that's exactly what we did 10 years ago.

וזה בדיוק מה שעשינו לפני 10 שנים.

We started with a superstar monkey called Aurora

התחלנו עם קופה סופרסטאר בשם אורורה

that became one of the superstars of this field.

שהפכה לאחת מכוכבות העל של תחום זה.

And Aurora liked to play video games.

אורורה אהבה לשחק משחקי וידאו.

As you can see here,

כפי שאתם יכולים לראות כאן,

she likes to use a joystick, like any one of us, any of our kids, to play this game.

היא אוהבת להשתמש בג'ויסטיק, כמו כל אחד מאיתנו, כל אחד מהילדים שלנו, כדי לשחק במשחק הזה.

And as a good primate, she even tries to cheat before she gets the right answer.

וכמו פרימטית טובה, היא אפילו מנסה לרמות לפני שהיא מקבלת את התשובה הנכונה.

So even before a target appears that she's supposed to cross

כך שאפילו לפני שהיא אמורה לחצות את המטרה שמופיעה

with the cursor that she's controlling with this joystick,

עם הסמן שבשליטתה, עם ג'ויסטיק זה,

Aurora is trying to find the target, no matter where it is.

אורורה מנסה למצוא את המטרה, לא משנה איפה היא.

And if she's doing that,

ואם היא עושה זאת, זה משום

because every time she crosses that target with the little cursor,

שבכל פעם שהיא חוצה את המטרה עם הסמן הקטן,

she gets a drop of Brazilian orange juice.

היא מקבלת טיפה של מיץ תפוזים ברזילאי.

And I can tell you, any monkey will do anything for you

ואני יכול לומר לכם, שכל קוף יעשה הכול בשבילכם

if you get a little drop of Brazilian orange juice.

אם תהיה לכם טיפה של מיץ תפוזים ברזילאי .

Actually any primate will do that.

למעשה כל יונקי העל עושים את זה.

Think about that.

חישבו על זה.

Well, while Aurora was playing this game, as you saw,

ובכן, בעוד אורורה שיחקה במשחק הזה, כפי שראיתם,

and doing a thousand trials a day

ועשתה אלף ניסויים ליום

and getting 97 percent correct and 350 milliliters of orange juice,

וקיבלה 97 אחוזים נכונים ו- ו- 350 מיליליטר מיץ תפוזים,

we are recording the brainstorms that are produced in her head

אנחנו רושמים את סערות-המוח שמיוצרות בראשה

and sending them to a robotic arm

ושולחים אותן אל זרוע רובוטית

that was learning to reproduce the movements that Aurora was making.

שלמדה לשחזר את התנועות שאורורה עשתה.

Because the idea was to actually turn on this brain-machine interface

כי הרעיון היה בעצם להפעיל את ממשק מכונת-מוח זו.

and have Aurora play the game just by thinking,

ולגרום לאורורה לשחק את המשחק פשוט על-ידי חשיבה,

without interference of her body.

ללא הפרעה של הגוף שלה.

Her brainstorms would control an arm

סערת המוח שלה מסוגלת לשלוט בזרוע

that would move the cursor and cross the target.

שתזיז את הסמן ותחצה את המטרה.

And to our shock, that's exactly what Aurora did.

ולתדהמתנו, זה בדיוק מה שאורורה עשתה.

She played the game without moving her body.

היא שיחקה את המשחק מבלי להזיז את גופה.

So every trajectory that you see of the cursor now,

לכן על כל מסלול של הסמן שאתם רואים כעת,

this is the exact first moment she got that.

זהו במדויק הרגע הראשון שהיא הבינה את זה.

That's the exact first moment

זהו בדיוק הרגע הראשון

a brain intention was liberated from the physical domains of a body of a primate

שכוונת המוח השתחררה מהתחומים הפיזיים של גוף של הפרימט

and could act outside, in that outside world,

ויכלה לפעול בחוץ, בעולם החיצוני הזה,

just by controlling an artificial device.

רק על-ידי שליטה בהתקן מלאכותי.

And Aurora kept playing the game, kept finding the little target

ואורורה המשיכה לשחק את המשחק, המשיכה לשמור על מציאת המטרה הקטנה

and getting the orange juice that she wanted to get, that she craved for.

ולקבל את מיץ התפוזים שהיא רצתה לקבל, שהיא השתוקקה לו.

Well, she did that because she, at that time, had acquired a new arm.

ובכן, היא עשתה זאת כי, בשלב ההוא, היא רכשה זרוע חדשה.

The robotic arm that you see moving here 30 days later,

הזרוע הרובוטית שאתם רואים כאן, 30 יום מאוחר יותר,

after the first video that I showed to you,

לאחר הסרטון הראשון שהראיתי לכם,

is under the control of Aurora's brain

נמצא תחת השליטה של המוח של אורורה

and is moving the cursor to get to the target.

והוא מעביר את הסמן כדי להגיע אל המטרה.

And Aurora now knows that she can play the game with this robotic arm,

אורורה עכשיו יודעת שהיא יכולה לשחק את המשחק עם זרוע רובוטית זו,

but she has not lost the ability to use her biological arms to do what she pleases.

אך היא לא איבדה את היכולת להשתמש בזרועותיה הביולוגיות כדי לעשות מה שהיא רוצה.

She can scratch her back, she can scratch one of us, she can play another game.

היא יכולה לגרד לעצמה את הגב, היא יכולה לגרד אחד מאתנו, היא יכולה לשחק משחק אחר.

By all purposes and means,

לכל המטרות והאמצעים,

Aurora's brain has incorporated that artificial device

המוח של אורורה כלל את אותו התקן מלאכותי

as an extension of her body.

כהרחבה של גופה.

The model of the self that Aurora had in her mind

הדגם של העצמי שהיה במיינד של אורורה

has been expanded to get one more arm.

הורחב כדי לקבל זרוע אחת נוספת.

Well, we did that 10 years ago.

ובכן, עשינו זאת לפני 10 שנים.

Just fast forward 10 years.

ורק הרצה קדימה של 10 שנים.

Just last year we realized that you don't even need to have a robotic device.

רק בשנה שעברה הבנו שאתם אפילו לא צריכים שיהיה לכם מכשיר רובוטי.

You can just build a computational body, an avatar, a monkey avatar.

אתם יכולים רק לבנות גוף ממוחשב, אוואטאר, קוף אוואטאר.

And you can actually use it for our monkeys to either interact with them,

ולמעשה ניתן להשתמש בו עבור הקופים שלנו כדי לתקשר איתם,

or you can train them to assume in a virtual world

או באפשרותכם לאמן אותם שיקבלו בעולם וירטואלי

the first-person perspective of that avatar

את נקודת המבט של האדם - של אווטאר זה

and use her brain activity to control the movements of the avatar's arms or legs.

ולהשתמש בפעילות המוח שלה כדי לשלוט על התנועות של הידיים או הרגליים של האווטאר.

And what we did basically was to train the animals

ומה עשינו בעצם היה לאמן את בעלי החיים

to learn how to control these avatars

ללמוד כיצד לשלוט באוואטארים אלה

and explore objects that appear in the virtual world.

ולחקור אובייקטים שמופיעים בעולם וירטואלי.

And these objects are visually identical,

ואובייקטים אלה הם זהים מבחינה חזותית,

but when the avatar crosses the surface of these objects,

אבל כאשר האוואטאר חוצה את פני השטח של אובייקטים אלה,

they send an electrical message that is proportional to the microtactile texture of the object

הם שולחים הודעה חשמלית פרופורציונלית למרקם המיקרו-טקטילי של האובייקט

that goes back directly to the monkey's brain,

שחוזר ישירות למוחו של הקוף,

informing the brain what it is the avatar is touching.

ומיידע את המוח מהו הדבר שבו נוגע האוואטאר.

And in just four weeks, the brain learns to process this new sensation

ובתוך ארבעה שבועות בלבד, המוח לומד לעבד את התחושה החדשה הזו

and acquires a new sensory pathway -- like a new sense.

ורוכש נתיב חושי חדש – כמו תחושה חדשה.

And you truly liberate the brain now

ואתה באמת משחרר את המוח עכשיו

because you are allowing the brain to send motor commands to move this avatar.

כי אתה מאפשר למוח לשלוח פקודות מוטוריות כדי להניע את האוואטאר הזה.

And the feedback that comes from the avatar is being processed directly by the brain

והמשוב שמגיע מהאוואטאר מעובד ישירות על-ידי המוח

without the interference of the skin.

ללא ההפרעה של העור.

So what you see here is this is the design of the task.

אז מה שאתם רואים כאן הוא התרשים של הפעילות.

You're going to see an animal basically touching these three targets.

אתם הולכים לראות בעל-חיים שבעצם נוגע בשלושת המטרות האלו.

And he has to select one because only one carries the reward,

ועליו לבחור אחת משום שרק אחת נושאת את הגמול,

the orange juice that they want to get.

את מיץ הפוזים שהם רוצים לקבל.

And he has to select it by touch using a virtual arm, an arm that doesn't exist.

ועליו לבחור בה באמצעות מגע בשימוש בזרוע וירטואלית, זרוע שאינה קיימת.

And that's exactly what they do.

וזה בדיוק מה שהם עושים.

This is a complete liberation of the brain

זהו שחרור מלא של המוח

from the physical constraints of the body and the motor in a perceptual task.

מהאילוצים הפיזיים של הגוף ווהמוטוריות במשימה תפיסתית.

The animal is controlling the avatar to touch the targets.

בעל החיים שולט באווטר כדי לגעת במטרות.

And he's sensing the texture by receiving an electrical message directly in the brain.

והוא חש את המרקם על-ידי קבלת מסר חשמלי ישירות במוח.

And the brain is deciding what is the texture associated with the reward.

והמוח מחליט מהו המרקם שקשור לגמול.

The legends that you see in the movie don't appear for the monkey.

הכיתובים שאתם רואים בסרט אינם מופיעים עבור הקוף.

And by the way, they don't read English anyway,

ואגב, הם לא קוראים אנגלית בכל מקרה,

so they are here just for you to know that the correct target is shifting position.

אז הם כאן רק בשביל שתדעו שהיעד הנכון משנה מיקום.

And yet, they can find them by tactile discrimination,

ובכל זאת, הם יכולים למצוא אותם על ידי הבחנה טקטלית,

and they can press it and select it.

והם יכולים ללחוץ עליו ולבחור אותו.

So when we look at the brains of these animals,

אז כאשר אנו מביטים במוחם של בעלי חיים אלה,

on the top panel you see the alignment of 125 cells

בפאנל העליון אתם רואים את המערך של 125 תאים

showing what happens with the brain activity, the electrical storms,

שמראים מה קורה עם פעילות המוח, הסערות החשמליות.

of this sample of neurons in the brain

של דוגמה זו של נוירונים במוח

when the animal is using a joystick.

כאשר בעל החיים משתמש בג'ויסטיק.

And that's a picture that every neurophysiologist knows.

וזו תמונה שכל נוירופיזיולוג מכיר .

The basic alignment shows that these cells are coding for all possible directions.

המערך הבסיסי מראה שתאים אלה הם קידוד עבור כל הכיוונים האפשריים.

The bottom picture is what happens when the body stops moving

התמונה התחתונה היא מה שקורה כאשר הגוף מפסיק להעביר

and the animal starts controlling either a robotic device or a computational avatar.

ובעל החיים מתחיל לשלוט, או בהתקן רובוטי או באוואטאר ממוחשב.

As fast as we can reset our computers,

מהר ככל שנוכל לאפס את המחשבים שלנו,

the brain activity shifts to start representing this new tool,

פעילות המוח זזה כדי לייצג כלי חדש זה,

as if this too was a part of that primate's body.

כאילו גם הוא היה חלק מגוף הפרימאט.

The brain is assimilating that too, as fast as we can measure.

המוח מטמיע זאת גם, מהר ככל שנוכל למדוד.

So that suggests to us that our sense of self

כך זה מציע לנו כי תחושת העצמי שלנו

does not end at the last layer of the epithelium of our bodies,

אינה מסתיימת בשכבת האפיתל האחרונה של גופנו,

but it ends at the last layer of electrons of the tools that we're commanding with our brains.

אלא מסתיימת בשכבה האחרונה של אלקטרונים של הכלים שעליהם אנו מפקדים עם המוח שלנו.

Our violins, our cars, our bicycles, our soccer balls, our clothing --

הכינורות שלנו, המכוניות שלנו, האופניים שלנו, הכדורגל שלנו, הבגדים שלנו-

they all become assimilated by this voracious, amazing, dynamic system called the brain.

כולם נבלעים על ידי מערכת להוטה מדהימה, דינמית זו שנקראת המוח.

How far can we take it?

כמה רחוק אנחנו יכולים לקחת את זה?

Well, in an experiment that we ran a few years ago, we took this to the limit.

ובכן, בניסוי שהרצנו לפני כמה שנים, לקחנו את זה עד הקצה.

We had an animal running on a treadmill

היה לנו בעל חיים שרץ על הליכון

at Duke University on the East Coast of the United States,

באוניברסיטת דיוק שבחוף המזרחי של ארצות הברית,

producing the brainstorms necessary to move.

שהפיק סערת מוח הכרחית כדי לנוע.

And we had a robotic device, a humanoid robot,

והיה לנו מכשיר רובוטי, רובוט דמוי אדם,

in Kyoto, Japan at ATR Laboratories

בקיוטו, יפן במעבדות ATR

that was dreaming its entire life to be controlled by a brain,

שחלם כל חייו להיות נשלט על ידי מוח,

a human brain, or a primate brain.

מוח אנושי, או מוח של פרימט.

What happens here is that the brain activity that generated the movements in the monkey

מה שקורה כאן הוא שפעילות המוח שהפיקה את התנועות בקוף

was transmitted to Japan and made this robot walk

שודרה ליפן וגרמה לרובוט זה ללכת

while footage of this walking was sent back to Duke,

בעוד וידאו של הליכה זו נשלח בחזרה ל"דיוק",

so that the monkey could see the legs of this robot walking in front of her.

כך שהקופה יכלה לראות את רגליו של הרובוט הזה הולכות מול עיניה.

So she could be rewarded, not by what her body was doing

אז אפשר היה לתגמל אותה, לא עבור מה שגופה עשה

but for every correct step of the robot on the other side of the planet

אבל תמורת כל צעד נכון של הרובוט בצד השני של כדור הארץ

controlled by her brain activity.

שנשלט על ידי פעילות המוח שלה.

Funny thing, that round trip around the globe took 20 milliseconds less

הדבר המצחיק הוא, שמסע הלוך ושוב מסביב לעולם לקח 20 אלפיות שניה פחות

than it takes for that brainstorm to leave its head, the head of the monkey,

ממה שלוקח לסערת המוח לעזוב את הראש, את ראשו של הקוף,

and reach its own muscle.

ולהגיע לשרירים שלו.

The monkey was moving a robot that was six times bigger, across the planet.

הקוף הניע רובוט שהיה גדול פי שש, לרוחב כדור הארץ.

This is one of the experiments in which that robot was able to walk autonomously.

זהו אחד הניסויים שבהם הרובוט הזה היה מסוגל ללכת באופן עצמאי.

This is CB1 fulfilling its dream in Japan

זהו CB1 מגשים את חלומו ביפן

under the control of the brain activity of a primate.

תחת הבקרה של פעילות המוח של פרימאט.

So where are we taking all this?

אז לאן אנחנו לוקחים את כל זה?

What are we going to do with all this research,

מה אנחנו הולכים לעשות עם כל המחקר הזה

besides studying the properties of this dynamic universe that we have between our ears?

מלבד ללמוד את המאפיינים של היקום הדינמי שיש לנו בין האוזניים שלנו?

Well the idea is to take all this knowledge and technology

טוב, הרעיון הוא לקחת את כל הידע והטכנולוגיה הזו

and try to restore one of the most severe neurological problems that we have in the world.

ולנסות לשחזר אחת מהבעיות הנוירולוגיות החמורות ביותר שיש לנו בעולם.

Millions of people have lost the ability to translate these brainstorms

מיליוני אנשים איבדו את היכולת לתרגם את סערות המוח האלו

into action, into movement.

לפעולה, לתנועה.

Although their brains continue to produce those storms and code for movements,

למרות שהמוח שלהם ממשיך לייצר את הסערות האלו ואת הקוד לתנועות,

they cannot cross a barrier that was created by a lesion on the spinal cord.

הם לא יכולים לחצות מחסום שנוצר על-ידי פגיעה בעמוד השדרה.

So our idea is to create a bypass,

אז הרעיון שלנו הוא ליצור מעקף,

is to use these brain-machine interfaces to read these signals,

הוא להשתמש בממשקי מכונות-מוח אלה לשם קריאת אותות אלה,

larger-scale brainstorms that contain the desire to move again,

סערות מוח גדולות יותר שיכילו את הרצון לנוע שוב,

bypass the lesion using computational microengineering

לעקוף את הפגיעה באמצעות מיקרו-הנדסה ממוחשבת

and send it to a new body, a whole body called an exoskeleton,

ולשלוח אותה לגוף חדש, גוף שלם המכונה שלד-חיצוני,

a whole robotic suit that will become the new body of these patients.

חליפה רובוטית שלמה שתיהפך לגוף החדש של חולים אלה.

And you can see an image produced by this consortium.

ובאפשרותכם לראות תמונה שמיוצרת על ידי קונסורציום זה.

This is a nonprofit consortium called the Walk Again Project

זהו קונסורציום ללא מטרות רווח בשם הפרוייקט של "לשוב וללכת."

that is putting together scientists from Europe,

כי הוא מאחד מדענים מאירופה,

from here in the United States, and in Brazil

מכאן בארצות הברית, ומברזיל

together to work to actually get this new body built --

שיעבדו יחד כדי לקבל למעשה גוף חדש זה שנבנה- -

a body that we believe, through the same plastic mechanisms

גוף שאנו מאמינים, באמצעות אותם מנגנוני פלסטיק

that allow Aurora and other monkeys to use these tools through a brain-machine interface

שמאפשרים לאורורה ולקופים אחרים להשתמש בכלים אלה באמצעות ממשק מוח-מחשב

and that allows us to incorporate the tools that we produce and use in our daily life.

וזה מאפשר לנו לשלב את הכלים שאנו יוצרים ומשתמשים בהם בחיי היומיום שלנו.

This same mechanism, we hope, will allow these patients,

אותו מנגנון עצמו, אנו מקווים, יאפשר לחולים אלה,

not only to imagine again the movements that they want to make

לא רק לדמיין שוב את התנועות שהם רוצים לעשות

and translate them into movements of this new body,

ולתרגם אותן לתוך תנועות של גוף חדש זה,

but for this body to be assimilated as the new body that the brain controls.

אבל בשביל גוף זה להיות מוטמע כגוף החדש שבו המוח שולט.

So I was told about 10 years ago

אז אמרו לי לפני כעשר שנים

that this would never happen, that this was close to impossible.

שזה לעולם לא יקרה, שזה היה כמעט בלתי אפשרי.

And I can only tell you that as a scientist,

ואני יכול רק לומר לכם שכמדען,

I grew up in southern Brazil in the mid-'60s

גדלתי בדרום ברזיל באמצע שנות השישים

watching a few crazy guys telling [us] that they would go to the Moon.

צופה בכמה בחורים משוגעים שאומרים [לנו] שהם יגיעו לירח.

And I was five years old,

והייתי בן חמש,

and I never understood why NASA didn't hire Captain Kirk and Spock to do the job;

ומעולם לא הבנתי מדוע נאסא לא שכרה את קפטן קירק וספוק כדי לעשות את העבודה;

after all, they were very proficient --

אחרי הכל, הם היו מאוד מיומנים-

but just seeing that as a kid

אבל רק לראות זאת כילד

made me believe, as my grandmother used to tell me,

גרם לי להאמין, כמו שסבתא שלי נהגה לומר לי,

that "impossible is just the possible

שה "בלתי אפשרי הוא רק אפשרי

that someone has not put in enough effort to make it come true."

שמישהו לא השקיע מספיק מאמץ כדי לגרום לו להתגשם."

So they told me that it's impossible to make someone walk.

אז הם אמרו לי שאי אפשר לגרום למישהו ללכת.

I think I'm going to follow my grandmother's advice.

אני חושב שאני אלך בעקבות העצה של סבתא שלי.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)