Anil Ananthaswamy: What it takes to do extreme astrophysics

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Sigal Tifferet

I would like to talk today

ברצוני לדבר היום על מה שלדעתי

about what I think is one of the greatest adventures

היא אחת ההרפתקאות הגדולות ביותר

human beings have embarked upon,

שבני-אדם אי-פעם יצאו למסע בעקבותיה,

which is the quest to understand the universe

שהיא החקירה להבנת היקום

and our place in it.

ואת מקומנו בו.

My own interest in this subject, and my passion for it,

העניין האישי שלי בנושא, ותשוקתי אליו,

began rather accidentally.

החלו די במקריות.

I had bought a copy of this book,

קניתי עותק זה של הספר,

"The Universe and Dr. Einstein" --

"היקום וד"ר איינשטיין" --

a used paperback from a secondhand bookstore in Seattle.

בעל כריכה רכה מחנות ספרי יד-שניה בסיאטל.

A few years after that, in Bangalore,

כמה שנים לאחר-מכן, בבנגלור,

I was finding it hard to fall asleep one night,

התקשתי להירדם לילה אחד,

and I picked up this book,

ולכן נטלתי את הספר,

thinking it would put me to sleep in 10 minutes.

בחושבי שהוא יגרום לי להירדם תוך 10 דקות.

And as it happened,

ומה שקרה הוא שקראתי אותו

I read it from midnight to five in the morning in one shot.

מחצות עד שעה 5:00 בבוקר ברצף אחד.

And I was left with this intense feeling

ונותרתי עם התחושה החזקה

of awe and exhilaration

של יראת-כבוד והתרוממות-רוח

at the universe

מפני היקום

and our own ability to understand as much as we do.

ומיכולתנו שלנו להבין כה הרבה כפי שאנו מבינים.

And that feeling hasn't left me yet.

ותחושה זו עדיין לא עזבה אותי.

That feeling was the trigger for me

אותה תחושה גירתה אותי

to actually change my career --

בעצם לשנות את הקריירה שלי --

from being a software engineer to become a science writer --

להפוך ממהנדס תוכנה לכותב-מדעי --

so that I could partake in the joy of science,

כדי שאוכל לקחת חלק בהנאה שהמדע מעניק,

and also the joy of communicating it to others.

ובהנאה של העברת החוויה הזו לאחרים.

And that feeling also led me

ואותה תחושה גם הובילה אותי

to a pilgrimage of sorts,

לכל מיני מסעות של עליות-לרגל,

to go literally to the ends of the earth

ללכת ממש לקצוות העולם

to see telescopes, detectors,

כדי לראות טלסקופים, חיישנים,

instruments that people are building, or have built,

מכשירים שאנשים בונים או בנו,

in order to probe the cosmos

כדי לחקור את היקום

in greater and greater detail.

בפירוט הולך וגדל.

So it took me from places like Chile --

זה לקח אותי למקומות כמו צ'ילי --

the Atacama Desert in Chile --

מדבר האטקאמה בצ'ילי --

to Siberia,

לסיביר,

to underground mines

למכרות תת-קרקעיים,

in the Japanese Alps, in Northern America,

באלפים היפנים, באמריקה הצפונית,

all the way to Antarctica

ועד לאנטארקטיקה

and even to the South Pole.

ואפילו לקוטב הדרומי.

And today I would like to share with you

והיום ברצוני לחלוק אתכם

some images, some stories of these trips.

כמה תמונות וסיפורים ממסעות אלה.

I have been basically spending the last few years

בעיקרון, העברתי את השנים האחרונות

documenting the efforts

בתיעוד המאמצים

of some extremely intrepid men and women

של כמה אנשים ונשים אמיצים בצורה יוצאת-דופן

who are putting,

אשר לפעמים שמים ממש

literally at times, their lives at stake

את נפשם בכפם

working in some very remote and very hostile places

כאשר הם עובדים במקומות שכוחי-אל ועויינים

so that they may gather the faintest signals from the cosmos

כדי שהם יוכלו לקלוט את האותות החלשים ביותר מהחלל,

in order for us to understand this universe.

וזה כדי שאנו נצליח להבין את היקום.

And I first begin with a pie chart --

אתחיל עם תרשים עוגה.

and I promise this is the only pie chart

אני מבטיח שזהו תרשים העוגה היחיד

in the whole presentation --

בכל ההרצאה.

but it sets up the state of our knowledge of the cosmos.

אבל הוא מגדיר את מצב הידע שלנו על היקום.

All the theories in physics that we have today

כל התאוריות בפיזיקה שיש לנו כיום

properly explain what is called normal matter --

מסבירות היטב את מה שנקרא החומר הרגיל --

the stuff that we're all made of --

החומר שממנו כולנו עשויים --

and that's four percent of the universe.

והוא מהווה 4 אחוז מהיקום.

Astronomers and cosmologists and physicists think

אסטרונומים וקוסמולוגים ופיזיקאים סבורים

that there is something called dark matter in the universe,

שקיים ביקום משהו שנקרא חומר אפל,

which makes up 23 percent of the universe,

שמהווה 23 אחוז מהיקום,

and something called dark energy,

ומשהו שנקרא אנרגיה שחורה,

which permeates the fabric of space-time,

אשר חודרת אל תוך המארג של חלל-זמן,

that makes up another 73 percent.

והמהווה 73 אחוז נוספים.

So if you look at this pie chart, 96 percent of the universe,

לכן אם מסתכלים על תרשים עוגה זה, 96 אחוז מהיקום,

at this point in our exploration of it,

בנקודת-זמן זו של חיפושינו,

is unknown or not well understood.

אינו מוכר או שאינו מובן כראוי.

And most of the experiments, telescopes that I went to see

ברוב הניסויים, הטלסקופים שראיתי

are in some way addressing this question,

מנסים לענות על החידה בדרך כלשהי,

these two twin mysteries of dark matter and dark energy.

על שתי התעלומות הללו של חומר אפל ואנרגיה שחורה.

I will take you first to an underground mine

תחילה אקח אתכם למכרה תת-קרקעי

in Northern Minnesota

במינסוטה צפונית

where people are looking

ששם אנשים מחפשים

for something called dark matter.

אחר משהו שנקרא חומר אפל.

And the idea here is that they are looking for a sign

והרעיון כאן הוא שהם מחפשים סימן

of a dark matter particle hitting one of their detectors.

של חלקיק מחומר אפל הפוגע בחיישנים שלהם.

And the reason why they have to go underground

והסיבה שהם צריכים לרדת מתחת לפני-הקרקע

is that, if you did this experiment on the surface of the Earth,

היא שאם היו מבצעים ניסוי זה על פני-הקרקע,

the same experiment would be swamped by signals

אותו ניסוי היה מוצף באותות

that could be created by things like cosmic rays,

העשויים להיגרם מגורמים כמו קרניים קוסמיות,

ambient radio activity,

גלי-רדיו מהסביבה,

even our own bodies. You might not believe it,

ואפילו מהגופים שלנו עצמנו. קשה להאמין,

but even our own bodies are radioactive enough to disturb this experiment.

אבל אפילו גופינו פולטים קרינת רדיו שדי בה להפריע לניסוי זה.

So they go deep inside mines

לכן הם יורדים עמוק לתוך מכרות

to find a kind of environmental silence

כדי לאתר מין שקט סביבתי

that will allow them to hear

שיאפשר להם להאזין

the ping of a dark matter particle hitting their detector.

לצליל החבטה של חלקיק חומר אפל בחיישנם.

And I went to see one of these experiments,

הלכתי לראות אחד מהניסויים האלה,

and this is actually -- you can barely see it,

וזה למעשה -- בקושי ניתן לראות זאת,

and the reason for that is it's entirely dark in there --

והסיבה לכך היא שחשוך שם לגמרי.

this is a cavern that was left behind by the miners

זוהי מערה גדולה שכורים השאירו אותה מאחור

who left this mine in 1960.

כאשר עזבו אותה ב-1960.

And physicists came and started using it

הפיזיקאים באו והתחילו להשתמש בה

sometime in the 1980s.

איפה שהוא בשנות ה-80.

And the miners in the early part of the last century

הכורים, בראשית המאה הקודמת,

worked, literally, in candlelight.

עבדו לאור נרות.

And today, you would see this inside the mine,

והיום, זה מה שהיינו רואים בתוך המערה,

half a mile underground.

יותר מחצי ק"מ מתחת לאדמה.

This is one of the largest underground labs in the world.

זוהי אחת המעבדות התת-קרקעיות הגדולות בעולם.

And, among other things, they're looking for dark matter.

ובין השאר, הם מחפשים חומר אפל.

There is another way to search for dark matter,

זוהי דרך נוספת לחפש חומר אפל,

which is indirectly.

דרך עקיפה.

If dark matter exists in our universe,

אם קיים חומר אפל ביקום,

in our galaxy,

בגלקסיה שלנו,

then these particles should be smashing together

אז חלקיקים אלה אמורים להתנגש זה בזה

and producing other particles that we know about --

וליצור חלקיקים אחרים שאנו מכירים --

one of them being neutrinos.

אחד מהם הוא ניוטרינו.

And neutrinos you can detect

וניתן לגלות ניוטרינו

by the signature they leave

באמצעות הסימן שהם משאירים

when they hit water molecules.

כאשר הם פוגעים במולקולות מים.

When a neutrino hits a water molecule

כאשר ניוטרינו פוגע במולקולת מים,

it emits a kind of blue light,

הוא פולט מין אור כחול,

a flash of blue light,

הבזק של אור כחול,

and by looking for this blue light,

ועל-ידי חיפוש אחר אור כחול זה,

you can essentially understand something about the neutrino

ניתן להבין משהו על הניוטרינו

and then, indirectly, something about the dark matter

ואז, באופן עקיף, גם על החומר האפל

that might have created this neutrino.

שאולי יצר את הניוטרינו.

But you need very, very large volumes of water

אבל דרוש נפח מאוד, מאוד גדול של מים

in order to do this.

כדי לבצע זאת.

You need something like tens of megatons of water --

צריך משהו כמו עשרות מיליוני טונות של מים --

almost a gigaton of water --

כמעט מיליארד טון מים --

in order to have any chance of catching this neutrino.

כדי שיהיה סיכוי כלשהו ללכוד ניוטרינו.

And where in the world would you find such water?

ואיפה בעולם ניתן למצוא כל-כך הרבה מים?

Well the Russians have a tank in their own backyard.

לרוסים יש מיכל כזה בחצר האחורית שלהם.

This is Lake Baikal.

זהו אגם באיקל.

It is the largest lake in the world. It's 800 km long.

זהו האגם הגדול ביותר בעולם. אורכו 800 ק"מ.

It's about 40 to 50 km wide

רוחבו כ-40 עד 50 ק"מ

in most places,

ברוב המקומות,

and one to two kilometers deep.

ועומקו 1 עד 2 ק"מ.

And what the Russians are doing

ומה שהרוסים עושים

is they're building these detectors

זה לבנות את החיישנים

and immersing them about a kilometer beneath the surface of the lake

ולשקע אותם כק"מ מתחת לפני האגם

so that they can watch for these flashes of blue light.

כך שהם יוכלו לצפות בהבזקים של אור כחול.

And this is the scene that greeted me when I landed there.

וזה המראה שקיבל את פני כאשר הגעתי לשם.

This is Lake Baikal

זהו אגם באיקל

in the peak of the Siberian winter.

בשיאו של החורף הסיבירי.

The lake is entirely frozen.

האגם כולו קפוא.

And the line of black dots

ושורת הנקודות השחורות

that you see in the background,

שרואים ברקע,

that's the ice camp where the physicists are working.

זהו מחנה הקרח בו עובדים הפיזיקאים.

The reason why they have to work in winter

הסיבה שהם צריכים לעבוד בחורף

is because they don't have the money to work in summer and spring,

היא בגלל שאין להם את הכסף לעבוד בקיץ ואביב,

which, if they did that,

שאם הם עשו זאת,

they would need ships and submersibles to do their work.

הם היו זקוקים לאוניות ולתאי-צלילה כדי לבצע את עבודתם.

So they wait until winter --

לכן הם ממתינים לחורף --

the lake is completely frozen over --

עד שהאגם קפוא לגמרי --

and they use this meter-thick ice

והם משתמשים בקרח זה שעוביו מטר

as a platform on which to establish their ice camp and do their work.

בתור משטח עליו הם מקימים את מחנה הקרח ועושים את עבודתם.

So this is the Russians working on the ice

אז אלה הם הרוסים שעובדים על הקרח

in the peak of the Siberian winter.

בשיאו של החורף הסיבירי.

They have to drill holes in the ice,

עליהם לקדוח חורים בקרח,

dive down into the water -- cold, cold water --

לצלול לתוך המים -- מים קרים ביותר --

to get hold of the instrument, bring it up,

כדי לתפוס את הציוד ולהעלותו,

do any repairs and maintenance that they need to do,

לעשות בו תיקונים ואחזקה הנדרשים,

put it back and get out before the ice melts.

להחזירו בחזרה ולהסתלק לפני שהקרח נמס.

Because that phase of solid ice lasts for two months

מכיוון שהקרח במצב מוצק מתקיים במשך חודשיים

and it's full of cracks.

והוא מלא סדקים.

And you have to imagine, there's an entire sea-like lake

ותדמיינו שמתחת יש אגם שלם

underneath, moving.

כמו ים כמעט, זע ונע.

I still don't understand this one Russian man

אני עדיין לא מבין את האיש הרוסי הזה

working in his bare chest,

שעובד בחזה חשוף,

but that tells you how hard he was working.

אבל זה אומר לנו כמה קשה הוא עובד.

And these people, a handful of people,

וקומץ האנשים האלה,

have been working for 20 years,

עובדים כך 20 שנה,

looking for particles that may or may not exist.

מחפשים חלקיקים שאולי קיימים ואולי לא.

And they have dedicated their lives to it.

והם הקדישו לכך את חייהם.

And just to give you an idea,

ורק כדי לקבל מושג,

they have spent 20 million over 20 years.

הם הוציאו 20 מיליון במשך 20 שנה.

It's very harsh conditions.

התנאים מאוד קשים.

They work on a shoestring budget.

הם עובדים בתקציב זעום.

The toilets there are literally holes in the ground

בתי-השימוש שם הם פשוט חורים באדמה

covered with a wooden shack.

המכוסים עם קרש עץ.

And it's that basic,

הכל מאוד בסיסי,

but they do this every year.

אבל הם עושים זאת כל שנה.

From Siberia to the Atacama Desert in Chile,

מסיביר למדבר אטקאמה בצ'ילי,

to see something called The Very Large Telescope.

כדי לראות מה שמכונה הטלסקופ המאוד גדול.

The Very Large Telescope

הטלסקופ המאוד גדול --

is one of these things that astronomers do --

זה משהו שאסטרונומים עושים --

they name their telescopes rather unimaginatively.

הם נותנים שמות חסרי-מעוף לטלסקופים שלהם.

I can tell you for a fact,

אני יכול כבר לומר לכם

that the next one that they're planning is called The Extremely Large Telescope.

שלטלסקופ הבא הם מתכננים לקרוא הטלסקופ הגדול באופן קיצוני.

(Laughter)

(צחוק)

And you wouldn't believe it,

וקשה להאמין,

but the one after that is going to be called The Overwhelmingly Large Telescope.

אבל לזה שיבוא אחריו הם יקראו הטלסקופ הגדול בצורה מכרעת.

But nonetheless,

בכל אופן,

it's an extraordinary piece of engineering.

זוהי חתיכת עבודה הנדסית יוצאת-דופן.

These are four 8.2 meter telescopes.

אלה הם 4 טלסקופים בעלי קוטר 8.2 מטר כל אחד.

And these telescopes, among other things,

והטלסקופים הללו, בין יתר הדברים,

they're being used to study

ישמשו לחקור

how the expansion of the universe is changing with time.

כיצד התפשטות היקום משתנה עם הזמן.

And the more you understand that,

וככל שנבין את זה יותר טוב,

the better you would understand

נבין יותר טוב

what this dark energy that the universe is made of is all about.

מה זו בכלל האנרגיה השחורה שממנה עשוי היקום.

And one piece of engineering that I want to leave you with

עבודה הנדסית אחת שאני רוצה לציין בפניכם

as regards this telescope

בקשר לטלסקופ זה

is the mirror.

היא המראה.

Each mirror, there are four of them,

כל מראה, ישנן 4 כאלה,

is made of a single piece of glass,

עשויה מחתיכה אחת של זכוכית,

a monolithic piece of high-tech ceramic,

קרמיקה העשויה בטכנולוגיית-עילית והעשויה כמקשה אחת,

that has been ground down and polished to such accuracy

שעברה שיוף וליטוש בדיוק כזה

that the only way to understand what that is

שהדרך היחידה להבין את משמעותם

is [to] imagine a city like Paris,

היא לדמיין שעיר כמו פריס,

with all its buildings and the Eiffel Tower,

עם כל בנייניה ומגדל אייפל,

if you grind down Paris to that kind of accuracy,

אם נשייף את פריז באותו דיוק,

you would be left with bumps that are one millimeter high.

יישארו ממנה בליטות שגובהן לא יותר ממ"מ.

And that's the kind of polishing that these mirrors have endured.

המראות עברו את אותה רמת ליטוש.

An extraordinary set of telescopes.

מערכת יוצאת-דופן של טלסקופים.

Here's another view of the same.

הנה עוד מבט עליהם.

The reason why you have to build these telescopes

הסיבה שצריך למקם את הטלסקופים

in places like the Atacama Desert

במקומות כמו מדבר אטקאמה,

is because of the high altitude desert.

היא בגלל הגובה הרב של המדבר.

The dry air is really good for telescopes,

האויר היבש הוא ממש טוב לטלסקופים,

and also, the cloud cover is below the summit of these mountains

וגם שכבת העננים היא מתחת לפסגת ההר

so that the telescopes have

כך שהטלסקופים זוכים

about 300 days of clear skies.

לכ-300 ימים של שמיים נקיים.

Finally, I want to take you to Antarctica.

לבסוף, אקח אתכם לאנטארקטיקה.

I want to spend most of my time on this part of the world.

ברצוני לבלות את רוב זמני בחלק זה של העולם.

This is cosmology's final frontier.

זוהי החזית הקדמית של קוסמולוגיה.

Some of the most amazing experiments,

כמה מהניסויים היותר מדהימים,

some of the most extreme experiments,

כמה מהניסויים היותר מרחיקי-לכת,

are being done in Antarctica.

מתבצעים באנטארקטיקה.

I was there to view something called a long-duration balloon flight,

נכחתי שם כדי לחזות במשהו שנקרא טיסת בלון ממושכת,

which basically takes telescopes and instruments

אשר בעיקרון לוקח טלסקופים ומכשירים

all the way to the upper atmosphere,

אל האטמוספירה העליונה,

the upper stratosphere, 40 km up.

הסטרטוספירה העליונה, 40 ק"מ מעלה.

And that's where they do their experiments,

ושם הם מבצעים את ניסוייהם,

and then the balloon, the payload, is brought down.

ולאחר-מכן, הבלון והמטען מובאים למטה.

So this is us landing on the Ross Ice Shelf in Antarctica.

כאן אלה אנחנו שנחתנו על מדף הקרח רוס, באנטארקטיקה.

That's an American C-17 cargo plane

זה מטוס מטען אמריקאי C-17

that flew us from New Zealand

שהטיס אותנו מני-זילנד

to McMurdo in Antarctica.

למקמורדו באנטארקטיקה.

And here we are about to board our bus.

וכאן אנו עומדים לעלות לאוטובוס.

And I don't know if you can read the lettering,

איני יודע אם אתם יכולים לקרוא את האותיות,

but it says, "Ivan the Terribus."

אבל כתוב שם, "איוון הטריבוס".

And that's taking us to McMurdo.

והוא לוקח אותנו למקמורדו.

And this is the scene that greets you in McMurdo.

וזה המראה שמקבל את פנינו במקמורדו.

And you barely might be able to make out

וניתן בקושי להבחין

this hut here.

בצריף כאן.

This hut was built by Robert Falcon Scott and his men

צריף זה נבנה על-ידי רוברט פלקון סקוט ואנשיו

when they first came to Antarctica

כאשר הם באו לראשונה לאנטארקטיקה

on their first expedition to go to the South Pole.

במשלחת הראשונה שלהם שהגיעה לקוטב הדרומי.

Because it's so cold,

בגלל שקר כל-כך,

the entire contents of that hut is still as they left it,

כל תכולת הצריף נשארה עדיין כמו שהיתה כאשר הם עזבו,

with the remnants of the last meal they cooked still there.

עם השאריות שעדיין שם מהארוחה האחרונה שהם בישלו.

It's an extraordinary place.

זהו מקום מיוחד במינו.

This is McMurdo itself. About a thousand people work here in summer,

זוהי מקמורדו עצמה. כאלף אנשים עובדים כאן בקיץ,

and about 200 in winter

וכמאתיים בחורף

when it's completely dark for six months.

כאשר אז חשוך לגמרי למשך 6 חודשים.

I was here to see the launch

הייתי כאן כדי לחזות בשיגור

of this particular type of instrument.

של הציוד הזה מסוג מסויים.

This is a cosmic ray experiment

זהו ניסוי הקשור בקרינה קוסמית

that has been launched all the way to the upper-stratosphere

ששוגר כל הדרך עד הסטרטוספירה העליונה

to an altitude of 40 km.

לגובה של 40 ק"מ.

What I want you to imagine is this is two tons in weight.

אני מבקש שתדמיינו שזה משקל של 2 טון.

So you're using a balloon

ומשתמשים בבלון כדי

to carry something that is two tons

לשאת משהו במשקל 2 טון

all the way to an altitude of 40 km.

כל הדרך עד לגובה של 40 ק"מ.

And the engineers, the technicians, the physicists

והמהנדסים, הטכנאים, הפיזיקאים,

have all got to assemble on the Ross Ice Shelf,

היו כולם צריכים להתאסף על מדף הקרח רוס,

because Antarctica -- I won't go into the reasons why --

מפני שאנטארקטיקה -- לא אכנס לסיבות --

but it's one of the most favorable places for doing these balloon launches,

אבל היא אחת המקומות המועדפים ביותר בשביל

except for the weather.

לשגר את הבלונים, למעט מזג-האויר.

The weather, as you can imagine,

מזג-האויר, כפי שניתן לדמיין,

this is summer, and you're standing on 200 ft of ice.

זהו קיץ, עומדים על 70 מטר קרח.

And there's a volcano behind,

ויש הר-געש מאחור,

which has glaciers at the very top.

שיש קרחונים על פיסגתו.

And what they have to do

ומה שעליהם לעשות

is they have to assemble the entire balloon --

זה להרכיב את הבלון כולו --

the fabric, parachute and everything -- on the ice

את האריג, המצנח וכל השאר -- על הקרח

and then fill it up with helium.

ואז למלאו בהליום.

And that process takes about two hours.

התהליך הזה לוקח כשעתיים.

And the weather can change as they're putting together this whole assembly.

ומזג-האויר יכול להשתנות בעודם עושים את כל ההרכבה.

For instance, here they are laying down the balloon fabric behind,

לדוגמא, כאן הם מניחים על הקרקע את אריג הבלון,

which is eventually going to be filled up with helium.

אשר בסופו של דבר ימולא בהליום.

Those two trucks you see at the very end

שתי המשאיות שם שרואים ממש בקצה

carry 12 tanks each of compressed helium.

נושאות כל אחת 12 מיכלים של הליום דחוס.

Now, in case the weather changes before the launch,

במקרה בו מזג-האויר משתנה לפני השיגור,

they have to actually pack everything back up into their boxes

אז עליהם לארוז ממש הכל בחזרה לתוך קופסותיהם

and take it out back to McMurdo Station.

ולקחתן בחזרה לתחנת מקמורדו.

And this particular balloon,

והבלון המסויים הזה,

because it has to launch two tons of weight,

בגלל שעליו לשאת משקל של 2 טון,

is an extremely huge balloon.

הוא גדול עד מאוד.

The fabric alone weighs two tons.

האריג לבדו שוקל 2 טון.

In order to minimize the weight,

כדי לצמצם למינימום את המשקל,

it's very thin, it's as thin as a sandwich wrapper.

האריג דק מאוד, הוא דק כמו עטיפת כריך.

And if they have to pack it back,

ואם עליהם לארוז אותו בחזרה,

they have to put it into boxes

עליהם לשים אותו בחזרה בקופסאות

and stamp on it so that it fits into the box again --

ולדרוך עליו כך שהוא יתאים לקופסה --

except, when they did it first,

מלבד המקרה של פעם ראשונה,

it would have been done in Texas.

שזה נעשה בטקסס.

Here, they can't do it with the kind shoes they're wearing,

כאן, הם לא יכולים לעשות זאת עם סוג הנעליים שהם נועלים,

so they have to take their shoes off,

לכן עליהם לחלוץ את נעליהם,

get barefoot into the boxes, in this cold,

לדרוך יחפים בתוך הקופסאות בקור כזה

and do that kind of work.

ולעשות את העבודה.

That's the kind of dedication these people have.

זה סוג המסירות שיש לאנשים אלה.

Here's the balloon being filled up with helium,

כאן הבלון בתהליך מילוי הליום,

and you can see it's a gorgeous sight.

וניתן לראות את המראה היפהפה.

Here's a scene

הנה תמונה

that shows you the balloon and the payload end-to-end.

המראה את הבלון ואת המטען.

So the balloon is being filled up with helium on the left-hand side,

הבלון מתמלא בהליום מצד שמאל,

and the fabric actually runs all the way to the middle

והאריג פרוס עד לאמצע

where there's a piece of electronics and explosives

ששם יש ציוד אלקטרוני וחומרי-נפץ

being connected to a parachute,

המתחברים למצנח,

and then the parachute is then connected to the payload.

ואז המצנח מחובר למטען.

And remember, all this wiring is being done

וצריך לזכור, כל החיווט מתבצע

by people in extreme cold, in sub-zero temperatures.

על-ידי אנשים בקור קיצוני, בטמפרטורות מתחת לאפס.

They're wearing about 15 kg of clothing and stuff,

הם לובשים ביגוד שמשקלו 15 ק"ג,

but they have to take their gloves off in order to do that.

אבל עליהם להסיר את הכפפות כדי לבצע זאת.

And I would like to share with you a launch.

הייתי רוצה לשתף אתכם בשיגור.

(Video) Radio: Okay, release the balloon,

(סרטון) רדיו: בסדר, לשחרר את הבלון,

release the balloon, release the balloon.

לשחרר את הבלון, לשחרר את הבלון.

Anil Ananthaswamy: And I'll finally like to leave you with two images.

אניל אננטסוואמי: ולבסוף, אשאיר אתכם עם שתי תמונות.

This is an observatory in the Himalayas, in Ladakh in India.

זהו מצפה-כוכבים בהרי ההימלאיה, בלדאק שבהודו.

And the thing I want you to look at here

והדבר שאני רוצה שתסתכלו עליו

is the telescope on the right-hand side.

הוא הטלסקופ למעלה מצד ימין.

And on the far left there

והרחק מצד שמאל

is a 400 year-old Buddhist monastery.

נמצא מנזר בודהיסטי בן 400 שנה.

This is a close-up of the Buddhist monastery.

זהו תקריב של המנזר.

And I was struck by the juxtaposition

ומה שהרשים אותי זו הסמיכות

of these two enormous disciplines that humanity has.

של שני ענפי הידע האנושי האלה.

One is exploring the cosmos on the outside,

האחד חוקר ומגלה את היקום בחוץ,

and the other one is exploring our interior being.

והשני חוקר ומגלה את העולם הפנימי.

And both require silence of some sort.

ושניהם זקוקים לסוג של שקט.

And what struck me was

ומה שהרשים אותי היה

every place that I went to to see these telescopes,

שבכל מקום שהלכתי לראות את הטלסקופים,

the astronomers and cosmologists

האסטרונומים והקוסמולוגים

are in search of a certain kind of silence,

מחפשים מין סוג של שקט,

whether it's silence from radio pollution

בין אם זה שקט מפני הפרעות גלי-רדיו

or light pollution or whatever.

ובין אם זה מפני הפרעות אור או מפני כל דבר אחר.

And it was very obvious

ולי זה היה מאוד נהיר

that, if we destroy these silent places on Earth,

שאם אנו הורסים את המקומות השקטים שעל הארץ,

we will be stuck on a planet without the ability to look outwards,

ניתקע כאן ללא היכולת להביט החוצה,

because we will not be able to understand the signals that come from outer space.

מכיוון שלא נהיה מסוגלים להבחין ולפענח את האותות המגיעים מהחלל החיצון.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)