Rebecca Onie: What if our healthcare system kept us healthy?

Translator: Timothy Covell Reviewer: Morton Bast

מתרגם: eva green מבקר: Ido Dekkers

So my freshman year of college

אז בשנה הראשונה שלי במכללה

I signed up for an internship in the housing unit

נרשמתי לסטז' במחלקת הביות

at Greater Boston Legal Services.

בשירותים המשפטיים של בוסטון.

Showed up the first day

הופעתי ביום הראשון

ready to make coffee and photocopies,

מוכנה להכין קפה ולשכפל,

but was paired with this righteous, deeply inspired attorney

אבל הוצמדתי עם עורך דין צדיק ומלא השראה

named Jeff Purcell,

ששמו ג'ף פורסל,

who thrust me onto the front lines

שדחף אותי לטווח הירי

from the very first day.

מהיום הראשון.

And over the course of nine months

ובמשך תשעה חודשים

I had the chance

הייתה לי הזדמנות

to have dozens of conversations

לערוך עשרות שיחות

with low-income families in Boston

עם משפחות קשות יום בבוסטון

who would come in presenting with housing issues,

שהיו באים ומעלים בעיות בדיור,

but always had an underlying health issue.

אבל תמיד הסתתרו בעיות בריאות.

So I had a client who came in,

אז היה לי לקוח שנכנס,

about to be evicted because he hasn't paid his rent.

שרצו לגרש אותו מביתו כי הוא לא שילם שכר דירה.

But he hasn't paid his rent, of course,

אבל הוא לא שילם שכר דירה כמובן,

because he's paying for his HIV medication

כי הוא משלם לתרופות לאיידס.

and just can't afford both.

והוא לא יכול לשלם לשניהם.

We had moms who would come in,

היו לנו אמהות שהיו נכנסות,

daughter has asthma,

לבת יש אסטמה,

wakes up covered in cockroaches every morning.

מתעוררת מכוסה בג'וקים כל בוקר.

And one of our litigation strategies

ואחד משיטות העבודה שלנו

was actually to send me into the home of these clients

היה לשלוח אותי לבתים של הקליינטים האלו

with these large glass bottles.

עם בקובוקים גדולים מזכוכית,

And I would collect the cockroaches,

והייתי אוספת את הג'וקים,

hot glue-gun them to this poster board

מדביקה אותם עם דבק חם ללוח

that we'd bring to court for our cases.

שהיינו מביאים לבית המשפט.

And we always won

ותמיד נצחנו

because the judges were just so grossed out.

כי השופטים היו כל כך מוגעלים.

Far more effective, I have to say,

הרבה יותר יעיל, אני חייבת לציין,

than anything I later learned in law school.

מכל דבר אחר שלמדתי באוניברסיטה.

But over the course of these nine months,

אבל לאורך תשעת החודשים הללו,

I grew frustrated with feeling

נהייתי מתוסכלת כי הרגשתי

like we were intervening too far downstream

שאנחנו מתערבים בחיי הלקוחות

in the lives of our clients --

בשלב מאוחר מידי בחייהם--

that by the time they came to us,

שכאשר הם הגיעו אלינו,

they were already in crisis.

הם כבר היו במשבר.

And at the end of my freshman year of college,

ובסוף השנה הראשונה שלי במכללה,

I read an article about the work

קראתי מאמר על העבודה

that Dr. Barry Zuckerman was doing

שד"ר בארי צוקרמן עשה

as Chair of Pediatrics

כיושב ראש של מחלקת ילדים

at Boston Medical Center.

במרכז הרפואי בבוסטון.

And his first hire was a legal services attorney

והאיש הראשון שהוא העסיק היה עורך דין

to represent the patients.

לייצג את המטופלים.

So I called Barry,

אז התקשרתי לבארי,

and with his blessing, in October 1995

ועם ברכתו, באוקטובר 1995

walked into the waiting room

נכנסתי לחדר המתנה

of the pediatrics clinic at Boston Medical Center.

באחד ממרפאות הילדים במרכז הרפואי בבוסטון.

I'll never forget,

אני לעולם לא אשכח,

the TVs played this endless reel of cartoons.

את הטלוויזיות המקרינות סרטים מצויירים ללא סוף

And the exhaustion of mothers

והלאות של אמהות

who had taken two, three, sometimes four buses

שלקחו שניים, שלושה ולפעמים ארבעה אוטובוסים

to bring their child to the doctor

כדי להביא את הילד שלהם לרופא

was just palpable.

היה מורגש באוויר.

The doctors, it seemed,

לרופאים, כך נראה,

never really had enough time for all the patients,

לא היה מספיק זמן לכל המטופלים,

try as they might.

לא משנה כמה ניסו.

And over the course of six months,

ובמשך שישה חודשים,

I would corner them in the hallway

הייתי תופסת אותם במסדרון

and ask them a sort of naive but fundamental question:

ושואלת אותם שאלות תמימות אבל עקרוניות:

"If you had unlimited resources,

"אם היה לך משאבים ללא הגבלה,

what's the one thing you would give your patients?"

מה הדבר שהיית נותן למטופלים?"

And I heard the same story again and again,

ושמעתי את אותו הסיפור שוב ושוב,

a story we've heard hundreds of times since then.

סיפור ששמענו מאות פעמים מאז.

They said, "Every day we have patients that come into the clinic --

הם אמרו "בכל יום יש לנו מטופלים שבאים למרפאה--

child has an ear infection,

לילד יש דלקת באוזן,

I prescribe antibiotics.

אני נותן מרשם לאנטניביוטיקה.

But the real issue is there's no food at home.

אבל הבעיה האמיתית היא שאין אוכל בבית.

The real issue

הבעיה האמיתית

is that child is living with 12 other people

היא שהילד חי עם עוד 12 אנשים

in a two-bedroom apartment.

בדירת שני חדרים.

And I don't even ask about those issues

ואני אפילו לא שואל על הבעיות האחרות

because there's nothing I can do.

כי אין לי מה לעשות בעניין.

I have 13 minutes with each patient.

יש לי 13 דקות עם כל מטופל.

Patients are piling up in the clinic waiting room.

מטופלים נערמים בחדרי ההמתנה.

I have no idea where the nearest food pantry is.

אין לי מושג איפה מזווה האוכל הקרוב.

And I don't even have any help."

ואפילו אין לי עזרה."

In that clinic, even today,

במרפאה הזאת, אפילו היום,

there are two social workers

יש שתי עובדות סוציאליות

for 24,000 pediatric patients,

לכל 24,000 המטופלים במחלקת ילדים,

which is better than a lot of the clinics out there.

שזה מצב טוב לעומת מרפאות אחרות.

So Health Leads was born of these conversations --

אז ."בריאות מובילה" נוצרה מהשיחות האלו --

a simple model

מודל פשוט

where doctors and nurses

שרופאים ואחיות

can prescribe nutritious food,

יכולים לתת מרשמים לאוכל מזין,

heat in the winter

חימום בחורף

and other basic resources for their patients

ועוד משאבים בסיסים למטופלים שלהם

the same way they prescribe medication.

באותו האופן שהם נותנים מרשם לתרופות.

Patients then take their prescriptions

מטופלים לוקחים את המרשמים

to our desk in the clinic waiting room

לשולחן שלנו בחדר ההמתנה של המרפאה

where we have a core of well-trained college student advocates

שם יש לנו גרעין של סטודנטים שעברו הכשרה

who work side by side with these families

שעובדים יחד עם המשפחות הללו

to connect them out

לחבר אותם

to the existing landscape of community resources.

למשאבים שנמצאים בקהילה שלהם.

So we began with a card table in the clinic waiting room --

אז התחלנו עם שולחן קטן בחדר המתנה-

totally lemonade stand style.

ממש כמו עמדת ילדים מוכרי לימונדה.

But today we have a thousand college student advocates

אבל היום יש לנו אלף סטודנטים תומכים

who are working to connect nearly 9,000 patients and their families

שעובדים עם כמעט 9,000 מטופלים ומשפחותיהם

with the resources that they need to be healthy.

עם המשאבים שהם צריכים כדי להיות בריאים.

So 18 months ago

אז לפני 18 חודשים

I got this email that changed my life.

קבלתי אימייל ששינה את חיי

And the email was from Dr. Jack Geiger,

האימייל היה מד"ר ג'ק גייגר,

who had written to congratulate me on Health Leads

שכתב מכתב לברך אותי על "בריאות מובילה"

and to share, as he said,

ולחלוק, כפי שהוא אמר,

a bit of historical context.

קצת מידע היסטורי.

In 1965 Dr. Geiger founded

ב1965 ד"ר גייגר ייסד

one of the first two community health centers in this country,

את אחד משני מרכזי הבריאות הראשונים בארץ הזאת,

in a brutally poor area in the Mississippi Delta.

באיזור עוני מחפיר בדלתא של מיסיסיפי.

And so many of his patients came in

וכל כך הרבה מהמטופלים שהגיעו אליו

presenting with malnutrition

סבלו מתת תזונה

that be began prescribing food for them.

שהוא התחיל לתת מרשמים למזון.

And they would take these prescriptions to the local supermarket,

והם היו לוקחים את המרשמים למכולת השכונתית

which would fill them

ששם הם היו ממלאים את המרשמים

and then charge the pharmacy budget of the clinic.

ובעלי המכולת היו מחייבים את בית המרקחת של המרפאה.

And when the Office of Economic Opportunity in Washington, D.C. --

וכאשר המשרד להזדמנות כלכלית בוושינגטון --

which was funding Geiger's clinic --

שמימן את המרפאה של גייגר --

found out about this,

שמע על העסק הזה,

they were furious.

הם היו נסערים.

And they sent this bureaucrat down

והם שלחו ביורוקרט

to tell Geiger that he was expected to use their dollars

להגיד לגייגר שהוא מצופה להשתמש בדולרים שלהם

for medical care --

לטיפול רפואי --

to which Geiger famously and logically responded,

ולטענה זו גייגר ענה תשובה מפורסמת והגיונית,

"The last time I checked my textbooks,

"בפעם האחרונה שבדקתי את הספרים שלי,

the specific therapy for malnutrition was food."

הטיפול הייעודי לתת תזונה הוא אוכל."

(Laughter)

(צחוק)

So when I got this email from Dr. Geiger,

אז כשקיבלתי את האימייל הזה מד"ר גייגר,

I knew I was supposed to be proud

ידעתי שהייתי צריכה להיות גאה

to be part of this history.

להיות jkק מההיסטוריה הזאת.

But the truth is

אבל האמת היא

I was devastated.

שנשברתי.

Here we are,

הנה אנחנו

45 years after Geiger has prescribed food for his patients,

45 שנה לאחר שגייגר נתו מרשמי מזון למטופלים שלו,

and I have doctors telling me,

ויש לי רופאים שאומרים לי,

"On those issues, we practice a 'don't ask, don't tell' policy."

"בנושאים אלו אנו פועלים לפי שיטת ה'לא שואל לא מגלה'"

Forty-five years after Geiger,

ארבעים וחמש שנה לאחר גייגר,

Health Leads has to reinvent

"בריאות מובילה" צריכה להמציא מחדש

the prescription for basic resources.

את המרשם לצרכים בסיסיים.

So I have spent hours upon hours

אז ישבתי שעות על גבי שעות

trying to make sense of this weird Groundhog Day.

לנסות להבין את היום המוזר הזה.

How is it that if for decades

איך זה אם לדורות

we had a pretty straightforward tool for keeping patients,

היה לנו כלי די פשוט לשמור על מטופלים

and especially low-income patients, healthy,

במיוחד מטופלים קשיי יום שיהיו בריאים,

that we didn't use it?

ולא השתמשנו בו?

If we know what it takes to have a healthcare system

ואם ידענו מה צריך על מנת שיהיה לנו מערכת בריאות

rather than a sick-care system,

לעומת מערכת לטיפול בחולי,

why don't we just do it?

למה לא עשינו זאת?

These questions, in my mind,

השאלות האלו בראשי,

are not hard because the answers are complicated,

אינן קשות כי התשובות מורכבות,

they are hard because they require that we be honest with ourselves.

הם קשות כי הם מצריכות מאיתנו להיות כנים.

My belief is that it's almost too painful

האמונה שלי היא שזה כואב מידי

to articulate our aspirations for our healthcare system,

לבטא את השאיפות שלנו למערכת הבריאות,

or even admit that we have any at all.

או אפילו להודות שיש לנו כאלה.

Because if we did,

כי אם היינו עושים זאת,

they would be so removed

הם היו כל כך רחוקים

from our current reality.

מהמציאות.

But that doesn't change my belief

אבל זה לא משנה את האמונה שלי

that all of us, deep inside,

שכולנו, עמוק בפנים,

here in this room and across this country,

כאן בחדר הזה וברחבי הארץ הזאת,

share a similar set of desires.

שותפים לרצונות דומים.

That if we are honest with ourselves

ואם נהיה כנים עם עצמנו

and listen quietly,

ונקשיב,

that we all harbor

כולנו מצפינים עמוק בלב

one fiercely held aspiration for our healthcare:

שאיפה אחת למערכת הבריאות שלנו:

that it keep us healthy.

שתשמור אותנו בריאים.

This aspiration that our healthcare keep us healthy

השאיפה הזאת שמערכת הבריאות תשמור אותנו בריאים

is an enormously powerful one.

היא עוצמתית מאוד.

And the way I think about this

והדרך שאני חושבת על זה

is that healthcare is like any other system.

היא שמערכת הבריאות היא כמו כל מערכת אחרת.

It's just a set of choices that people make.

זה רק מערכת של בחירות של אנשים.

What if we decided

ואם נחליט

to make a different set of choices?

לבחור בחירות שונות?

What if we decided to take all the parts of healthcare

ואם נחליט לקחת את כל החלקים של מערכת הבריאות

that have drifted away from us

ששטו רחוק מאיתנו

and stand firm and say, "No.

ולעמוד איתנים ולהגיד "לא!

These things are ours.

הדברים האלו שלנו.

They will be used for our purposes.

הם ישומשו למטרות שלנו.

They will be used to realize

הם ישומשו לממש

our aspiration"?

את השאיפות שלנו"?

What if everything we needed

מה אם כל מה שאנחנו צריכים

to realize our aspiration for healthcare

לממש את השאיפות שלנו למערכת הבריאות שלנו

was right there in front of us

היה עומד לפנינו

just waiting to be claimed?

רק מחכה שנשתמש בו?

So that's where Health Leads began.

אז פה "בריאות מובילה" מתחילה.

We started with the prescription pad --

התחלנו עם פנקסי מרשמים --

a very ordinary piece of paper --

פיסת נייר רגילה --

and we asked, not what do patients need to get healthy --

ושאלנו, לא מה המטופלים צריכים על מנת להבריא --

antibiotics, an inhaler, medication --

אנטיביוטיקה, משאף, תרופות --

but what do patients need to be healthy,

אלא מה המטופלים צריכים כדי להיות בריאים,

to not get sick in the first place?

ולא לחלות מלכתחילה?

And we chose to use the prescription

ובחרנו להשתמש במרשם

for that purpose.

למטרה הזאת.

So just a few miles from here

אז רק קילומטרים ספורים מכאן

at Children's National Medical Center,

במרכז הרפואי הארצי לילדים,

when patients come into the doctor's office,

כשמטופלים באים לחדר הרופא,

they're asked a few questions.

הם נשאלים כמה שאלות.

They're asked, "Are you running out of food at the end of the month?

הם נשאלים "אם האוכל אוזל בסוף החודש?

Do you have safe housing?"

יש לך בית בטוח?"

And when the doctor begins the visit,

וכשרופאה מתחילה את הביקור,

she knows height, weight, is there food at home,

היא יודעת משקל, גובה, אם יש אוכל בבית,

is the family living in a shelter.

אם המשפחה גרה בבית מחסה.

And that not only leads to a better set of clinical choices,

וזה לא רק מוביל למערכת בחירות מרפאתית טובה יותר,

but the doctor can also prescribe those resources for the patient,

אבל הרופא יכול גם לתת מרשמים למשאבים אלו למטופל,

using Health Leads like any other sub-specialty referral.

כאשר הם משתמשים ב"בריאות מובילה" כהפניה.

The problem is,

הבעיה היא,

once you get a taste of what it's like

כשברגע שטועמים איך זה

to realize your aspiration for healthcare,

לממש את השאיפות שלך למערכת הבריאות,

you want more.

אתה רוצה עוד.

So we thought,

אז חשבנו,

if we can get individual doctors

אם אנחנו יכולים להשיג רופאים פרטיים

to prescribe these basic resources for their patients,

לתת מרשמים למשאבים הבסיסיים למטופלים שלהם

could we get an entire healthcare system

האם אנחנו יכולים להשיג מערכת בריאות שלמה

to shift its presumption?

שתשנה את החזקה שלה?

And we gave it a shot.

אז ניסינו.

So now at Harlem Hospital Center

אז היום במרכז הרופאי בבית חולים הארלם

when patients come in with an elevated body mass index,

כשמטופלים באים עם מדד מסת גוף גבוה,

the electronic medical record

הרישומים הרפואיים האלקטרוניים

automatically generates a prescription for Health Leads.

אוטומטית נותים מרשם ל"בריאות מובילה".

And our volunteers can then work with them

והמתנדבים שלנו יכולים לעבוד איתם

to connect patients to healthy food and excercise programs

לחבר את אותם המטופלים לאוכל בריא ותכוניות התעמלות

in their communities.

בקהילות שלהם.

We've created a presumption

יצרנו חזקה

that if you're a patient at that hospital

שאם אתה מטופל בבית החולים הזה

with an elevated BMI,

עם מדד מסת גוף גבוה,

the four walls of the doctor's office

ארבע הקירות של חדר הרופא

probably aren't going to give you everything

בדרך כלל לא יספקו את כל

you need to be healthy.

מה שאתה צריך כדי להיות בריא.

You need more.

אתה צריך יותר.

So on the one hand,

אז מצד אחד

this is just a basic recoding

זה רק רישום בסיסי

of the electronic medical record.

של רישום רפואי אלקטרוני.

And on the other hand,

אבל מצד שני,

it's a radical transformation

זה שינוי דרמטי

of the electronic medical record

של הרשם הרפואי האלקטרוני

from a static repository of diagnostic information

מהמאגר הסטטי של מידע דיאגנוסטי

to a health promotion tool.

לכלי שמשווק בריאות.

In the private sector,

במגזר הפרטי,

when you squeeze that kind of additional value

כשאתה מוציא את הערך המוסף

out of a fixed-cost investment,

מהשקעה של עלות קבועה,

it's called a billion-dollar company.

זה חברה ששווה מליארד דולר.

But in my world,

אבל בעולם שלי,

it's called reduced obesity and diabetes.

זה נקרא הפחתת השמנת יתר וסכרת.

It's called healthcare --

זה נקרא מערכת בריאות --

a system where doctors can prescribe solutions

מערכת בה רופאים נותנים פתרונות

to improve health,

לשיפור הבריאות,

not just manage disease.

ולא רק לנהל מחלה.

Same thing in the clinic waiting room.

אותו הדבר מחדר ההמתנה.

So every day in this country

כל יום במדינה הזאת

three million patients

שלושה מליון מטופלים

pass through about 150,000 clinic waiting rooms in this country.

עוברים דרך בערך 150,000 חדרי המתנה במרפאות.

And what do they do when they're there?

ומה הם עושים כשהם שם?

They sit, they watch the goldfish in the fish tank,

הם יושבים, בוהים בדגי הזהב באקווריום,

they read extremely old copies

קוראים עותקים מיושנים

of Good Housekeeping magazine.

של מגזינים.

But mostly we all just sit there forever, waiting.

אבל בעיקר כולנו יושבים לעד, מחכים.

How did we get here

איך הגענו למצב הזה

where we devote hundreds of acres and thousands of hours

שאנחנו משקיעים מאות דונמים ואלפי שעות

to waiting?

להמתנה?

What if we had a waiting room

מה אם היה לנו חדר המתנה

where you don't just sit when you're sick,

שבו אתה לא רק יושב כשאתה חולה,

but where you go to get healthy.

אלא אתה הולך לשם כדי להבריא.

If airports can become shopping malls

אם שדות תעופה יכולים להפוך לקניונים

and McDonald's can become playgrounds,

ומק'דולנדס יכול להפוך לגן שעשועים,

surely we can reinvent the clinic waiting room.

בטח אנחנו יכולים להמציא מחדש את חדרי ההמתנה.

And that's what Health Leads has tried to do,

וזה מה ש"בריאות מובילה" מנסה לעשות,

to reclaim that real estate and that time

לקחת בחזרה את הקרקעות והזמן הזה.

and to use it as a gateway

ולהשתמש בה כשער

to connect patients

לחבר בין מטופלים

to the resources they need to be healthy.

למשאבים שהם צריכים על מנת להיות בריאים.

So it's a brutal winter in the Northeast,

אז זה חורף קשה מצפון מזרח,

your kid has asthma, your heat just got turned off,

ולבן שלך יש אסטמה, כיבו לך את החימום,

and of course you're in the waiting room of the ER,

וכמובן שאתה בחדר ההמתנה בטיפול נמרץ,

because the cold air triggered your child's asthma.

כי הקור השפיע על האסטמה של הבן שלך.

But what if instead of waiting for hours anxiously,

אבל מה עם במקום לחכות שעות בחשש,

the waiting room became the place

חדר ההמתנה היה המקום

where Health Leads turned your heat back on?

ש"בריאות מובילה" הפעילה את החימום שלך מחדש?

And of course all of this requires

וכמובן כל זה דורש

a broader workforce.

כוח אדם גדול יותר.

But if we're creative, we already have that too.

אבל אם אנחנו יצירתיים, יש לנו גם את זה.

We know that our doctors and nurses

אנחנו יודעים שהרופאים והאחיות

and even social workers

ואפילו העו"סים

aren't enough,

לא מספיקים,

that the ticking minutes of health care

והדקות הספורות של מערכת הבריאות

are too constraining.

מגבילים מאוד.

Health just takes more time.

בריאות לוקחת יותר זמן.

It requires a non-clinical army

זה דורש צבא לא רפואי

of community health workers and case managers

של עובדי בריאות קהילתיים ומארגני תיקים

and many others.

ועוד הרבה.

What if a small part of that next healthcare workforce

אבל מה אם חלק קטן של אותה מערכת בריאות באה

were the 11 million college students in this country?

היו ה11 מליון סטודנטים בארץ הזאת?

Unencumbered by clinical responsibilities,

משוחררים מהאחריות של המרפאה,

unwilling to take no for an answer

לא מוכנים לקבל "לא" כתשובה

from those bureaucracies

מהביורוקרטיות האלו

that tend to crush patients,

שנוטים למחוץ את המטופלים,

and with an unparalleled ability

ועם יכולות מדהימות

for information retrieval

להוצאת מידע

honed through years of using Google.

הנובע משימוש בגוגל במשך שנים.

Now lest you think it improbable

עכשיו אתם חושבים שזה לא מציאותי

that a college volunteer

שסטודנט שמתנדב

can make this kind of commitment,

יכול להתחייב בצורה הזאת

I have two words for you:

יש לי שני מילים בשבילכם:

March Madness.

טירוף מרץ.

The average NCAA Division I men's basketball player

שחקן הכדורסל הממוצע

dedicates 39 hours a week to his sport.

משקיע 39 שעות בשבוע לספורט שלו.

Now we may think that's good or bad,

וללא תלות בדעה שלנו בעניין

but in either case it's real.

זה המציאות.

And Health Leads is based on the presumption

ו"בריאות מובילה" מבוססת על המסקנה

that for too long

שבמשך יותר מידי זמן

we have asked too little of our college students

דרשנו פחות מידי מהסטודנטים שלנו

when it comes to real impact in vulnerable communities.

בנוגע להשפעה אמיתית על קהילות במצוקה.

College sports teams say,

נבחרות ספורט של מכללות אומרות,

"We're going to take dozens of hours

"אנחנו ניקח עשרות שעות

at some field across campus at some ungodly hour of the morning

במגרש באיזה קמפוס בשעות לא שעות של הבוקר

and we're going to measure your performance, and your team's performance,

ואנחנו נמדוד את התפקוד שלך ושל הקבוצה שלך,

and if you don't measure up or you don't show up,

ואם אתה לא משתווה או לא מגיע,

we're going to cut you off the team.

אנחנו נוציא אותך מהקבוצה.

But we'll make huge investments

אבל אנחנו נשקיע המון

in your training and development,

באימון ופיתוח שלך,

and we'll give you an extraordinary community of peers."

וניתן לך חבורה מדהימה של עמיתים"

And people line up out the door

ואנשים מתייצבים בדלת

just for the chance to be part of it.

רק כדי לקבל הזדמנות להיות חלק מזה.

So our feeling is,

אז ההרגשה שלנו היא,

if it's good enough for the rugby team,

שאם זה מספיק טוב לקבוצת הרגבי,

it's good enough for health and poverty.

זה מספיק טוב לבריאות ועוני.

Health Leads too recruits competitively,

"בריאות מובילה" גם מגייסת אנשים בתחרותיות,

trains intensively,

מכשירה באינטנסיביות,

coaches professionally,

מאמנת במקצועיות,

demands significant time,

דורשת שעות רבות,

builds a cohesive team

בונה קבוצה מגובשת

and measures results --

ומודדת תוצאות --

a kind of Teach for America for healthcare.

מין תוכנית כמו "למד למען אמריקה" למערכת הבריאות.

Now in the top 10 cities in the U.S.

עכשיו בעשר הערים הגדולות בארה"ב

with the largest number of Medicaid patients,

עם המספר הגדול ביותר של מטופלים,

each of those has at least 20,000 college students.

לכל אחת מהן יש לפחות 20,000 סטודנטים.

New York alone has half a million college students.

לניו יורק לבד יש חצי מליון סטודנטים.

And this isn't just a sort of short-term workforce

וזה לא רק כוח אדם לטווח קצר

to connect patients to basic resources,

לחבר מטופלים למשאבים בסיסיים,

it's a next generation healthcare leadership pipeline

זה הדור הבא של מנהיגי מערכת הבריאות

who've spent two, three, four years

ששהו שנים, שלוש וארבע שנים

in the clinic waiting room

בחדרי ההמתנה של המרפאות

talking to patients about their most basic health needs.

ודברו עם מטופלים על הצרכים הבסיסיים שלהם.

And they leave with the conviction,

ועוזבים עם הידיעה,

the ability and the efficacy

היכולת והיעילות

to realize our most basic aspirations for health care.

לממש את השאיפות הבסיסיות שלנו למערכת הבריאות.

And the thing is, there's thousands of these folks already out there.

והקטע הוא, שיש אלפי אנשים כאלו כבר עכשיו.

So Mia Lozada is Chief Resident of Internal Medicine

אז מיה לוזאדה היא מתמחה ראשית במחלקה הפנימית

at UCSF Medical Center,

במרכז הרפואי אוניברסיטת סאן פרנסיסקו,

but for three years as an undergraduate

אבל למשך שלוש שנים כסטודנטית

she was a Health Leads volunteer

היא התנדבה ב"בריאות מובילה"

in the clinic waiting room at Boston Medical Center.

בחדר ההמתנה במרכז הרפואי בוסטון,

Mia says, "When my classmates write a prescription,

מיה אומרת "כאשר חברי לכיתה כותבים מרשם,

they think their work is done.

הם חושבים שהם סיימו את תפקידם.

When I write a prescription,

כשאני כותבת מרשם,

I think, can the family read the prescription?

אני חושבת, האם המשפחה יכולה לקרוא את המרשם?

Do they have transportation to the pharmacy?

יש להם דרך להגיע לבית המרקחת?

Do they have food to take with the prescription?

יש להם אוכל כדי לקחת עם התרופות?

Do they have insurance to fill the prescription?

יש להם ביטוח כדי למלא את המרשם?

Those are the questions I learned at Health Leads,

אלו השאלות שלמדתי ב"בריאות מובילה",

not in medical school."

לא בבית הספר לרפואה."

Now none of these solutions --

אף אחד מהפתרונות האלו --

the prescription pad, the electronic medical record,

פנקס המרשמים, הרשם הרפואי האלקטרוני,

the waiting room,

חדר ההמתנה,

the army of college students --

צבא הסטודנטים --

are perfect.

מושלמים.

But they are ours for the taking --

אבל הם לרשותנו --

simple examples

דוגמאות פשוטות

of the vast under-utilized healthcare resources

של משאבים לא מנוצלים של מערכת הבריאות

that, if we reclaimed and redeployed,

שאם ניקח בחזרה ונייעל אותם,

could realize our most basic aspiration

יכולים לממש את השאיפה הבסיסית

of healthcare.

למערכת בריאות.

So I had been at Legal Services for about nine months

אז הייתי בשירותים המשפטיים בערך תשעה חודשים

when this idea of Health Leads started percolating in my mind.

כשהרעיון התחיל להתגבש בראשי.

And I knew I had to tell Jeff Purcell, my attorney,

וידעתי שאני צריכה לספר לג'ף פורסל, עורך הדין שלי,

that I needed to leave.

שהחלטתי לעזוב.

And I was so nervous,

וחששתי נורא,

because I thought he was going to be disappointed in me

כי חשבתי שהוא יתאכזב ממני

for abandoning our clients for some crazy idea.

שאני נוטשת את הקליינטים שלנו למען רעיון משוגע.

And I sat down with him and I said,

וישבתי איתו ואמרתי,

"Jeff, I have this idea

"ג'ף, יש לי רעיון

that we could mobilize college students

שאנחנו יכולים להזיז סטודנטים

to address patients' most basic health needs."

לעזור לצרכים הבסיסיים של מטופלים".

And I'll be honest,

ואני היה כנה,

all I wanted was for him to not be angry at me.

כל מה שרציתי הוא שהוא לא יכעס עלי.

But he said this,

אבל הוא אמר כך,

"Rebecca, when you have a vision,

"רבקה, כשיש לך חזון,

you have an obligation to realize that vision.

יש לך מחויבות לממש אותו,

You must pursue that vision."

את חייבת ללכת אחר החזון."

And I have to say, I was like "Whoa.

וכל מה שהיה לי לומר היה "וואו.

That's a lot of pressure."

זה קצת מלחיץ."

I just wanted a blessing,

כל מה שרציתי הוא ברכה,

I didn't want some kind of mandate.

לא רציתי מנדט.

But the truth is

אבל האמת היא

I've spent every waking minute nearly since then

שכל דקה בחיי מאז

chasing that vision.

אני רודפת אחר החזון הזה.

I believe that we all have a vision

אני מאמינה כי לכולנו יש חזון

for healthcare in this country.

למערכת הבריאות בארץ הזאת.

I believe that at the end of the day

ואני מאמינה כי בסוף היום

when we measure our healthcare,

כשאנחנו מודדים את מערכת הבריאות שלנו,

it will not be by the diseases cured,

זה לא יהיה על פי מחלות שנרפאו,

but by the diseases prevented.

אלא על פי מחלות שנמנעו.

It will not be by the excellence of our technologies

זה לא יהיה על ידי פלאי הטכנולוגיה

or the sophistication of our specialists,

או התחכום של המתמחים שלנו,

but by how rarely we needed them.

אלא על ידי הנדירות בהם משתמשים בהם.

And most of all,

וחשוב מכל

I believe that when we measure healthcare,

אני מאמינה שכאשר נמדוד את מערכת הבריאות,

it will be, not by what the system was,

זה היה לא על פי איך המערכת הייתה ,

but by what we chose it to be.

אלא על פי מה שבחרנו שתהייה..

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)