Are China and the US doomed to conflict? | Kevin Rudd

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

G'day, my name's Kevin.

יומטוב, שמי קווין.

I'm from Australia. I'm here to help.

אני מאוסטרליה. אני כאן כדי לעזור.

(Laughter)

(צחוק)

Tonight, I want to talk about a tale of two cities.

הערב אני רוצה לדבר על סיפורן של שתי ערים.

One of those cities is called Washington, and the other is called Beijing.

אחת מערים אלו נקראת וושינגטון, והשנייה נקראת בייג'ין

Because how these two capitals shape their future

משום שהאופן בו שתי בירות אלו מעצבות את עתידן

and the future of the United States and the future of China

ואת עתידה של ארה"ב ועתידה של סין

doesn't just affect those two countries,

לא רק משפיע על שתי מדינות אלו,

it affects all of us

זה משפיע על כל אחד מאיתנו

in ways, perhaps, we've never thought of:

בדרכים, שאולי, מעולם לא חשבנו עליהן:

the air we breathe, the water we drink,

האוויר שאנו נושמים, המים שאנו שותים,

the fish we eat, the quality of our oceans,

הדגים שאנו אוכלים איכות האוקיאנוסים שלנו,

the languages we speak in the future,

השפות שנדבר בעתיד,

the jobs we have, the political systems we choose,

מקומות העבודה שיש לנו, השיטות הפוליטיות שאנו בוחרים,

and, of course, the great questions of war and peace.

וכמובן, השאלות הגדולות של מלחמה ושלום.

You see that bloke? He's French.

אתם רואים את הטיפוס הזה? הוא צרפתי.

His name is Napoleon.

שמו נפוליאון.

A couple of hundred years ago,

לפני כמה מאות שנים,

he made this extraordinary projection:

הוא חזה חיזוי יוצא דופן זה:

"China is a sleeping lion, and when she awakes,

"סין היא אריה ישן, וכשהיא תתעורר

the world will shake."

העולם ירעד."

Napoleon got a few things wrong;

נפוליאון טעה בכמה דברים;

he got this one absolutely right.

בזה הוא צדק לחלוטין.

Because China is today not just woken up,

משום שסין היום לא רק התעוררה,

China has stood up and China is on the march,

סין קמה וסין צועדת,

and the question for us all

והשאלה לכולנו

is where will China go

היא לאן סין תלך

and how do we engage this giant of the 21st century?

ואיך אנו עוסקים בענק זה של המאה ה-21?

You start looking at the numbers, they start to confront you in a big way.

כשאתם מתחילים להסתכל על המספרים, הם מתחילים להתעמת אתכם בגדול.

It's projected that China will become,

צפוי שסין תהפוך

by whichever measure -- PPP, market exchange rates --

על פי כל מידה -- PPP , שיעורי חליפין שוק,

the largest economy in the world

הכלכלה הגדולה בעולם

over the course of the decade ahead.

במהלך העשור הקרוב.

They're already the largest trading nation,

הם כבר המדינה המסחרית הגדולה ביותר,

already the largest exporting nation,

כבר מדינת היצוא הגדולה ביותר,

already the largest manufacturing nation,

כבר מדינת הייצור הגדולה ביותר,

and they're also the biggest emitters of carbon in the world.

והם גם פולטי הפחמן הגדולים בעולם.

America comes second.

אמריקה היא השנייה.

So if China does become the world's largest economy,

אז אם סין הופכת להיות הכלכלה, הגדולה בעולם,

think about this:

חישבו על כך:

It'll be the first time

זו תהיה הפעם הראשונה

since this guy was on the throne of England --

מאז שהאדם הזה ישב על הכס באנגליה --

George III, not a good friend of Napoleon's --

ג'ורג' השלישי, לא חבר טוב של נפוליאון -

that in the world we will have as the largest economy

שתהיה לנו בעולם ככלכלה הגדולה ביותר

a non-English speaking country,

מדינה שאינה דוברת אנגלית,

a non-Western country,

מדינה לא-מערבית,

a non-liberal democratic country.

מדינה לא דמוקרטית ליברלית

And if you don't think that's going to affect

ואם אינכם חושבים שזה הולך להשפיע

the way in which the world happens in the future,

על הדרך שבה העולם יהיה בעתיד,

then personally, I think you've been smoking something,

אז אישית, אני חושב שעישנתם משהו,

and it doesn't mean you're from Colorado.

וזה לא אומר שאתם מקולורדו.

So in short, the question we have tonight is,

אז בקצרה, השאלה שעומדת בפנינו היום היא,

how do we understand this mega-change,

כיצד אנו מבינים את המגה-שינוי הזה,

which I believe to be the biggest change for the first half of the 21st century?

שלדעתי הוא השינוי הגדול ביותר במחצית הראשונה של המאה ה -21?

It'll affect so many things.

זה ישפיע על כל כך הרבה דברים.

It will go to the absolute core.

זה יחדור ממש לליבה.

It's happening quietly. It's happening persistently.

זה קורה בשקט. זה קורה באופן עקבי.

It's happening in some senses under the radar,

זה קורה במובנים שונים מתחת לרדאר,

as we are all preoccupied with

בעוד אנו עסוקים

what's going in Ukraine, what's going on in the Middle East,

במה שקורה באוקראינה, מה קורה במזרח התיכון,

what's going on with ISIS, what's going on with ISIL,

מה קורה עם דאעש, מה קורה עם המדינה האיסלאמית,

what's happening with the future of our economies.

מה קורה עם עתיד הכלכלות שלנו.

This is a slow and quiet revolution.

זוהי מהפכה איטית ושקטה.

And with a mega-change comes also a mega-challenge,

ועם מגה-שינוי מגיע גם מגה-אתגר,

and the mega-challenge is this:

והמגה-אתגר הוא זה:

Can these two great countries,

האם תוכלנה שתי מדינות גדולות אלו,

China and the United States --

סין וארצות הברית --

China,

סין,

the Middle Kingdom,

הממלכה התיכונה,

and the United States,

וארצות הברית

Měiguó --

מייגואו --

which in Chinese, by the way, means "the beautiful country."

שבסינית, אגב, פירושו "הארץ היפה."

Think about that -- that's the name that China has given this country

חישבו על כך, זה השם שסין נתנה לארץ זו

for more than a hundred years.

במשך יותר ממאה שנים.

Whether these two great civilizations, these two great countries,

האם שתי תרבויות גדולות אלו שתי מדינות גדולות אלו,

can in fact carve out a common future

יוכלו למעשה לסלול דרך לעתיד משותף

for themselves and for the world?

לעצמן ולעולם?

In short, can we carve out a future

בקצרה, האם נוכל לסלול דרך לעתיד

which is peaceful and mutually prosperous,

שהוא שליו ומשגשג הדדית,

or are we looking at a great challenge

או שאנחנו מסתכלים על אתגר גדול

of war or peace?

של מלחמה או שלום?

And I have 15 minutes to work through war or peace,

ויש לי 15 דקות לעבור דרך מלחמה או שלום

which is a little less time

שזה מעט פחות זמן

than they gave this guy to write a book called "War and Peace."

משנתנו לאדם הזה לכתוב ספר בשם "מלחמה ושלום."

People ask me, why is it that a kid growing up in rural Australia

אנשים שאלים אותי, איך זה שילד שגדל באוסטרליה הכפרית

got interested in learning Chinese?

החל מתעניין בלימוד סינית?

Well, there are two reasons for that.

ובכן, יש שתי סיבות לכך.

Here's the first of them.

הנה הראשונה בהן.

That's Betsy the cow.

זוהי בטסי הפרה.

Now, Betsy the cow was one of a herd of dairy cattle

כעת, בטסי הפרה היתה אחת מעדר פרות לחלב

that I grew up with on a farm in rural Australia.

שגדלתי אתו בחווה באוסטרליה הכפרית.

See those hands there? These are not built for farming.

רואים את הידיים שם? הן לא בנויות לחוואות.

So very early on, I discovered that in fact, working in a farm

אז בשלב מוקדם מאוד, גיליתי שלמעשה עבודה בחווה

was not designed for me, and China was a very safe remove

לא נועדה עבורי, וסין היתה הרחקה בטוחה

from any career in Australian farm life.

מקריירה כלשהי של חוואי באוסטרליה.

Here's the second reason.

היה הסיבה השנייה.

That's my mom.

Anyone here ever listen to what their mom told them to do?

זו אמא שלי.

מישהו כאן הקשיב אי פעם למשהו שאמו אמרה לו לעשות?

Everyone ever do what their mom told them to do?

מישהו עשה אי פעם את מה שאמו אמרה לו לעשות?

I rarely did,

אני, כמעט ולא,

but what my mom said to me was,

אבל מה שאמי אמרה לי היה,

one day, she handed me a newspaper,

יום אחד היא הושיטה לי עיתון,

a headline which said, here we have a huge change.

כותרת שאמרה, כאן יש לנו שינוי עצום.

And that change is China entering the United Nations.

ושינוי זה הוא כניסתה של סין לאומות המאוחדות

1971, I had just turned 14 years of age,

1971, זה עתה מלאו לי 14,

and she handed me this headline.

והיא הושיטה לי את הכותרת הזו.

And she said, "Understand this, learn this,

ואמרה: " כדאי שתבין את זה, תלמד את זה,

because it's going to affect your future."

כי זה הולך להשפיע על העתיד שלך."

So being a very good student of history,

אז בהיותי תלמיד טוב מאוד להיסטוריה,

I decided that the best thing for me to do was, in fact,

החלטתי שהדבר הטוב ביותר בשבילי היה, למעשה

to go off and learn Chinese.

ללכת וללמוד סינית.

The great thing about learning Chinese

הדבר הגדול בלימוד סינית

is that your Chinese teacher gives you a new name.

הוא שהמורה שלך לסינית נותן לך שם חדש.

And so they gave me this name:

וכך,הם נתנו לי את השם הזה:

Kè, which means to overcome or to conquer,

קה, שמשמעו, להתגבר או לכבוש,

and Wén, and that's the character for literature or the arts.

ו-וון, שזו האות שמייצגת את הספרות, או האמנות

Kè Wén, Conqueror of the Classics.

קה וון, כובש הקלאסיקות.

Any of you guys called "Kevin"?

מישהו מכם נקרא "קווין"?

It's a major lift from being called Kevin to be called Conqueror of the Classics.

זו עליית מדרגה גדולה מלהיקרא קווין, להיקרא "כובש הקלאסיקות."

(Laughter)

(צחוק)

I've been called Kevin all my life.

נקראתי קווין כל חיי,

Have you been called Kevin all your life?

האם נקראתם קווין כל ימיכם?

Would you prefer to be called Conqueror of the Classics?

האם תעדיפו להיקרא "כובש הקלאסיקות"?

And so I went off after that and joined the Australian Foreign Service,

והלכתי לאחר מכן והצטרפתי לשירות החוץ האוסטרלי,

but here is where pride -- before pride, there always comes a fall.

וכאן זה המקום שגאווה -- לפני הגאווה, תמיד באה נפילה.

So there I am in the embassy in Beijing,

אז הנה אני בשגרירות בבייג'ין,

off to the Great Hall of the People

מחוץ ל"אולם הגדול של העם"

with our ambassador, who had asked me to interpret for his first meeting

עם השגריר שלנו, שביקש ממני לתרגם במפגש הראשון שלו

in the Great Hall of the People.

ב"אולם הגדול של העם."

And so there was I.

וכך הייתי אני.

If you've been to a Chinese meeting, it's a giant horseshoe.

אם הייתם בכינוס סיני, זו פרסה ענקית,

At the head of the horsehoe are the really serious pooh-bahs,

בראש הפרסה ישנם הביג שוטס ממש,

and down the end of the horseshoe are the not-so-serious pooh-bahs,

ולמטה בקצה הפרסה הביג-שוטס הפחות כבדים,

the junior woodchucks like me.

יצורים זוטרים כמוני.

And so the ambassador began with this inelegant phrase.

וכך השגריר פתח עם המשפט המגושם הזה.

He said, "China and Australia are currently enjoying a relationship

הוא אמר: "סין ואוסטרליה נהנות ממערכת יחסים

of unprecedented closeness."

של קירבה חסרת תקדים."

And I thought to myself,

וחשבתי לעצמי,

"That sounds clumsy. That sounds odd.

"זה נשמע מסורבל, זה נשמע מוזר.

I will improve it."

אני אשפר את זה."

Note to file: Never do that.

הערה לתיק: לעולם לא לעשות זאת.

It needed to be a little more elegant, a little more classical,

זה צריך להיות קצת יותר אלגנטי, קצת יותר קלאסי,

so I rendered it as follows.

אז מסרתי זאת כך.

[In Chinese]

(בסינית)

There was a big pause on the other side of the room.

השתררה שתיקה גדולה בצד השני של החדר .

You could see the giant pooh-bahs at the head of the horseshoe,

יכולתם לראות את הביג שוטס בראש הפרסה,

the blood visibly draining from their faces,

מחווירים,

and the junior woodchucks at the other end of the horseshoe

והמשתתפים הזוטרים בצד האחר של הפרסה

engaged in peals of unrestrained laughter.

מתפוצצים מצחוק בלתי מרוסן.

Because when I rendered his sentence,

משום שכאשר מסרתי את המשפט שלו,

"Australia and China are enjoying a relationship

"אוסטרליה וסין נהנות ממערכת יחסים

of unprecedented closeness,"

של קרבה חסרת תקדים,"

in fact, what I said was that Australia and China

מה שלמעשה אמרתי היה שאוסטרליה וסין

were now experiencing fantastic orgasm.

חוות עכשיו אורגזמה פנטסטית.

(Laughter)

{צחוק}

That was the last time I was asked to interpret.

זו היתה הפעם האחרונה שהתבקשתי לתרגם.

But in that little story, there's a wisdom, which is,

אבל בסיפור הקטן הזה טמונה חוכמה, שהיא,

as soon as you think you know something about this extraordinary civilization

ברגע שאתם חושבים שאתם יודעים משהו על תרבות מופלאה זו

of 5,000 years of continuing history,

של 5000 שנות היסטוריה מתמשכת,

there's always something new to learn.

יש תמיד משהו חדש ללמוד.

History is against us

ההיסטוריה היא נגדנו

when it comes to the U.S. and China

כשהיא מגיעה לארצות הברית, וסין

forging a common future together.

כשהיא מחשלת עתיד משותף יחד

This guy up here?

אדם זה כאן?

He's not Chinese and he's not American.

אינו סיני ולא אמריקאי.

He's Greek. His name's Thucydides.

הוא יווני ושמו תוקידידס.

He wrote the history of the Peloponnesian Wars.

הוא כתב את ההיסטוריה של המלחמות הפלפונסיות.

And he made this extraordinary observation

והוא עשה את האבחנה יוצאת הדופן הזו

about Athens and Sparta.

על אתונה וספרטה.

"It was the rise of Athens and the fear that this inspired in Sparta

" זו היתה עלייתה של אתונה והפחד שזה הטיל בספרטה

that made war inevitable."

שהפך את המלחמה לבלתי נמנעת."

And hence, a whole literature about something called the Thucydides Trap.

ומכאן, ספרות שלמה אודות משהו שנקרא מלכודת תוקידידס.

This guy here? He's not American and he's not Greek. He's Chinese.

האיש כאן? הוא לא אמריקאי, ולא יווני. הוא סיני.

His name is Sun Tzu. He wrote "The Art of War,"

שמו הוא סון דזה, הוא כתב את "אמנות המלחמה,"

and if you see his statement underneath, it's along these lines:

ואם אתם רואים את הצהרתו מתחת, היא פחות אות יותר אומרת:

"Attack him where he is unprepared, appear where you are not expected."

"התקיפו אותו במקום שהוא אינו מוכן, הופיעו במקום שבו אתם לא צפויים."

Not looking good so far for China and the United States.

זה לא נראה טוב עד כה, לסין ולארצות הברית.

This guy is an American. His name's Graham Allison.

אדם זה הוא אמריקאי. שמו גרהם אליסון.

In fact, he's a teacher at the Kennedy School

למעשה הוא מורה ב"בית הספר קנדי"

over there in Boston.

שם בבוסטון.

He's working on a single project at the moment, which is,

הוא עובד על פרוייקט אחד כרגע, שהוא,

does the Thucydides Trap about the inevitably of war

האם מלכודת תוקידידס על מלחמה כבלתי נמנעת

between rising powers and established great powers

בין מעצמות עולות למעצמות גדולות מבוססות

apply to the future of China-U.S. relations?

תחול על העתיד של יחסי סין - ארה"ב?

It's a core question.

זו שאלת ליבה.

And what Graham has done is explore 15 cases in history

ומה שגרהם עשה הוא לחקור 15 מקרים בהיסטוריה

since the 1500s

מאז 1500

to establish what the precedents are.

כדי לקבוע מהם התקדימים

And in 11 out of 15 of them,

ו-11 מתוך 15 מהם,

let me tell you,

תנו לי לומר לכם,

they've ended in catastrophic war.

הסתיימו במלחמה נוראה

You may say, "But Kevin --

אתם עשויים לומר, "אבל קווין --

or Conqueror of the Classics --

או כובש הקלאסיקות --

that was the past.

זה היה בעבר.

We live now in a world of interdependence and globalization.

אנו חיים עכשיו בעולם של תלות הדדית וגלובליזציה.

It could never happen again."

זה לא יוכל לקרות שוב."

Guess what?

נחשו מה?

The economic historians tell us that in fact,

ההיסטוריונים הכלכליים מספרים לנו שלמעשה,

the time which we reached the greatest point

הזמן שבו הגענו לנקודת השיא

of economic integration and globalization

של אינטגרציה וגלובליזציה כלכלית

was in 1914,

היה ב-1914,

just before that happened, World War I,

ממש לפני שפרצה מלחמת העולם ה-I,

a sobering reflection from history.

השתקפות מפכחת מההיסטוריה.

So if we are engaged in this great question

אז אנחנו עסוקים בשאלה גדולה זו

of how China thinks, feels,

כיצד סין חושבת, מרגישה,

and positions itself towards the United States,

ומציבה את עצמה כלפי ארצות הברית,

and the reverse,

וההפך,

how do we get to the baseline

איך אנחנו מגיעים לקו ההתחלה

of how these two countries and civilizations

כיצד שתי מדינות אלה ותרבויות אלו

can possibly work together?

יכולות אולי לעבוד יחד?

Let me first go to, in fact,

תנו לי קודם כל ללכת אל, למעשה,

China's views of the U.S. and the rest of the West.

לדעותיה של סין על ארה"ב ושאר המערב.

Number one: China feels as if it's been humiliated

מס. 1: סין מרגישה כאילו היא הושפלה

at the hands of the West through a hundred years of history,

על ידי המערב לאורך מאות שנות היסטוריה,

beginning with the Opium Wars.

החל ממלחמות האופיום.

When after that, the Western powers carved China up into little pieces,

כאשר לאחר מכן מעצמות המערב פרסו את סין לפיסות קטנות,

so that by the time it got to the '20s and '30s,

כך שעד שהיא הגיעה לשנות ה-20 וה-30,

signs like this one appeared on the streets of Shanghai.

הופיעו שלטים כמו זה ברחובות שנחאי.

["No dogs and Chinese allowed"]

[" הכניסה אסורה לכלבים ולסינים"]

How would you feel if you were Chinese,

איך הייתם מרגישים לו הייתם סינים,

in your own country, if you saw that sign appear?

בארצכם, לו הייתם רואים שלטים כאלה מופיעים?

China also believes and feels

סין גם מאמינה ומרגישה

as if, in the events of 1919, at the Peace Conference in Paris,

שבארועי 1919 בועידת השלום בפריס,

when Germany's colonies were given back

כשמושבות גרמניות הוחזרו

to all sorts of countries around in the world,

לכל מיני ארצות ברחבי העולם,

what about German colonies in China?

מה לגבי מושבות גרמניות בסין?

They were, in fact, given to Japan.

הן למעשה ניתנו ליפן.

When Japan then invaded China in the 1930s

כאשר יפן לאחר מכן פלשה לסין בשנות ה -1930

the world looked away and was indifferent to what would happen to China.

העולם הסיט את מבטו והיה אדיש למה שיקרה לסין.

And then, on top of that, the Chinese to this day believe

ואז, בנוסף לכך, הסינים מאמינים עד היום

that the United States and the West

שארצות הברית והמערב

do not accept the legitimacy of their political system

לא מקבלים את הלגיטימיות של המערכת הפוליטית שלהם

because it's so radically different from those of us who come

משום שהיא שונה באופן כל כך קיצוני משל אלה מאיתנו שמגיעים

from liberal democracies,

מדמוקרטיות ליברליות,

and believe that the United States to this day is seeking

ומאמינים שארצות הברית מבקשת עד היום

to undermine their political system.

לערער את המערכת הפולטית שלהם.

China also believes that it is being contained

סין גם מאמינה שזה כולל

by U.S. allies and by those with strategic partnerships with the U.S.

גם את בעלי הברית של ארה"ב ואת השותפות האסטרטגיות שלה.

right around its periphery.

סביב הפריפריה שלה

And beyond all that, the Chinese have this feeling

ובנוסף לכל זה לסינים יש את התחושה הזו

in their heart of hearts and in their gut of guts

בלב ליבם ובעומקה של תחושת הבטן שלהם

that those of us in the collective West

שאלה מאיתנו במערב הקולקטיבי

are just too damned arrogant.

הם פשוט יהירים להחריד.

That is, we don't recognize the problems in our own system,

כלומר, אנחנו לא מכירים את הבעיות במערכת שלנו עצמה,

in our politics and our economics,

בפוליטיקה ובכלכלה שלנו,

and are very quick to point the finger elsewhere,

ואנו מהירים מאוד להפנות את האצבע למקום אחר,

and believe that, in fact, we in the collective West

ומאמינים שלמעשה, אנחנו במערב הקולקטיבי

are guilty of a great bunch of hypocrisy.

אשמים במידה רבה של צביעות.

Of course, in international relations,

כמובן, ביחסים בינלאומיים,

it's not just the sound of one hand clapping.

זה אינו רק הצליל של מחיאת כף יד אחת.

There's another country too, and that's called the U.S.

ישנה מדינה אחרת גם, והיא נקראת ארה"ב.

So how does the U.S. respond to all of the above?

אז כיצד מגיבה ארה"ב לכל האמור לעיל?

The U.S. has a response to each of those.

לארה"ב יש תגובה לכל אחד מאלה.

On the question of is the U.S. containing China,

בשאלה האם ארה"ב מרסנת את סין,

they say, "No, look at the history of the Soviet Union. That was containment."

הם אומרים, "לא, הביטו בהיסטוריה של ברית המועצות. זה היה ריסון."

Instead, what we have done in the U.S. and the West

תחת זאת, מה שעשינו בארה"ב, ובמערב

is welcome China into the global economy,

הוא לקבל את סין בברכה לכלכלה הגלובלית,

and on top of that, welcome them into the World Trade Organization.

ובנוסף לכך מקבלים אותם לארגון הסחר העולמי.

The U.S. and the West say China cheats

ארה"ב והמערב אומרים שסין מרמה

on the question of intellectual property rights,

בנושא של זכויות קניין רוחני,

and through cyberattacks on U.S. and global firms.

ובאמצעות מתקפות סייבר על חברות בארה"ב ובעולם.

Furthermore, the United States says that the Chinese political system

ובנוסף, ארה"ב אומרת שהמערכת הפוליטית הסינית.

is fundamentally wrong

שגוייה מיסודה

because it's at such fundamental variance

משום שהיא כל כך מנוגדת ביסודה

to the human rights, democracy, and rule of law that we enjoy

לזכויות אדם, דמוקרטיה, ושלטון החוק שאנו נהנים ממנו

in the U.S. and the collective West.

בארה"ב ובמערב הקולקטיבי.

And on top of all the above, what does the United States say?

ונוסף על כל האמור לעיל, מה ארצות הברית אומרת?

That they fear that China will, when it has sufficient power,

כי הם חוששים שסין כאשר תהיה לה מספיק עוצמה,

establish a sphere of influence in Southeast Asia and wider East Asia,

תקים תחום השפעה בדרום מזרח אסיה, ובאסיה המזרחית הרחבה יותר,

boot the United States out,

תבעט את ארה"ב החוצה,

and in time, when it's powerful enough,

ובזמן שהיא חזקה דיה,

unilaterally seek to change the rules of the global order.

תבקש באופן חד צדדי לשנות את הכללים של הסדר הגלובלי.

So apart from all of that, it's just fine and dandy,

אז מלבד כל זה, זה יאה ונאה,

the U.S.-China relationship.

יחסי ארה"ב - סין

No real problems there.

אין בעיות אמיתיות שם.

The challenge, though, is given those deep-rooted feelings,

האתגר, אולם, הוא בהתחשב באותם רגשות מושרשים, עמוקים אלה,

those deep-rooted emotions and thought patterns,

רגשות מושרשים עמוקים אלה ודפוסי חשיבה,

what the Chinese call "Sīwéi," ways of thinking,

מה שהסינים קוראים לו "סיווי" דרכי חשיבה,

how can we craft a basis for a common future between these two?

איך אנחנו יכולים לעצב בסיס לעתיד משותף בין שתי אלו?

I argue simply this:

אני טוען פשוט כך:

We can do it on the basis on a framework

אנו יכולים לעשות זאת על בסיס מסגרת

of constructive realism for a common purpose.

של ריאליזם קונסטרוקטיבי למען מטרה משותפת.

What do I mean by that?

למה אני מתכוון בכך?

Be realistic about the things that we disagree on,

להיות מציאותי לגבי הדברים שאיננו מסכימים עליהם,

and a management approach that doesn't enable

וגישת ניהול שאינה מאפשרת

any one of those differences to break into war or conflict

למי מההבדלים האלה להוביל למלחמה או לעימות

until we've acquired the diplomatic skills to solve them.

עד שנרכוש את הכישורים הדיפלומטיים לפתור אותם.

Be constructive in areas of the bilateral, regional and global engagement

להיות מציאותיים בתחומים של מחויבות בי-לטרלית וגלובלית

between the two,

בין השתיים,

which will make a difference for all of humankind.

שתעשה הבדל עבור כל המין האנושי.

Build a regional institution capable of cooperation in Asia,

להקים מוסדות אזוריים שמסוגלים לשיתוף פעולה באסיה,

an Asia-Pacific community.

קהילת אסיה-פסיפיק.

And worldwide, act further,

וברחבי העולם להוסיף ולפעול,

like you've begun to do at the end of last year

כפי שהתחלתם לעשות בסוף השנה שעברה

by striking out against climate change

על ידי מאבק נגד שינוי אקלים

with hands joined together rather than fists apart.

בידיים משולבות יחד ולא באגרופים מונפים

Of course, all that happens if you've got a common mechanism

כמובן, כל זה קורה אם יש לכם מנגנון משותף

and political will to achieve the above.

ורצון פוליטי להשיג זאת.

These things are deliverable.

דברים אלה הם ברי-מסירה

But the question is, are they deliverable alone?

אבל השאלה היא האם הם ניתנים למסירה לבד?

This is what our head tells us we need to do,

זה מה שהראש שלנו אומר לנו שאנו צריכים לעשות

but what about our heart?

אבל מה עם הלב שלנו?

I have a little experience in the question back home

יש לי מעט נסיון מהבית

of how you try to bring together two peoples

כיצד לנסות ולחבר בין שני עמים

who, frankly, haven't had a whole lot in common in the past.

שבאמת לא היה ביניהם הרבה מן המשותף בעבר.

And that's when I apologized to Australia's indigenous peoples.

וזה כאשר התנצלתי בפני העמים הילידים של אוסטרליה.

This was a day of reckoning in the Australian government,

זה היה יום של חשבון נפש עבור הממשלה האוסטרלית,

the Australian parliament, and for the Australian people.

הפרלמנט האוסטרלי, ועבור העם האוסטרלי.

After 200 years of unbridled abuse towards the first Australians,

אחרי 200 שנים של התעללות בלתי מרוסנת באוסטרלים הראשונים,

it was high time that we white folks said we were sorry.

הגיע זמן שאנו, האנשים הלבנים נאמר שאנחנו מצטערים.

The important thing --

הדבר החשוב -

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The important thing that I remember is staring in the faces

הדבר החשוב שאני זוכר הוא להביט בפרצופים

of all those from Aboriginal Australia

של כל האבוריג'ינים האוסטרלים

as they came to listen to this apology.

כשהם באו להקשיב להתנצלות זו.

It was extraordinary to see, for example,

זה היה יוצא דופן לראות, למשל,

old women telling me the stories of when they were five years old

נשים זקנות מספרות לי את הסיפורים שכשהיו בנות 5

and literally ripped away from their parents,

ופשוט נקרעו מידי הוריהם

like this lady here.

כמו הגברת הזאת כאן.

It was extraordinary for me to then be able to embrace

זה היה יוצא דופן עבורי להיות מסוגל לחבק

and to kiss Aboriginal elders as they came into the parliament building,

ולנשק זקנים אבוריג'ינים כשהם נכנסו לבניין הפרלמנט,

and one woman said to me,

ואישה אחת אמרה לי,

it's the first time a white fella had ever kissed her in her life,

זה הפעם הראשונה בחייה שבחור לבן נישק אותה,

and she was over 70.

והיא הייתה בת יותר מ -70.

That's a terrible story.

זה סיפור נורא.

And then I remember this family saying to me,

ואז אני נזכר במשפחה הזו שאמרה לי

"You know, we drove all the way from the far North down to Canberra

"נסענו כל הדרך מהצפון הרחוק לקנברה

to come to this thing,

כדי להגיע לדבר הזה.

drove our way through redneck country.

נהגנו דרך שכונת פועלים לבנים גזעניים.

On the way back, stopped at a cafe after the apology for a milkshake."

בדרך חזרה עצרנו בקפה למילקשייק, לאחר ההתנצלות

And they walked into this cafe quietly, tentatively, gingerly,

והם נכנסו לקפה הזה בשקט, בהיסוס ובזהירות.

a little anxious.

מעט מודאגים.

I think you know what I'm talking about.

אני חושב שאתם יודעים על מה אני מדבר.

But the day after the apology, what happened?

אבל ביום שלאחר ההתנצלות מה קרה?

Everyone in that cafe, every one of the white folks,

כולם בקפה ההוא, כל אחד מהאנשים הלבנים

stood up and applauded.

קמו והריעו.

Something had happened in the hearts of these people in Australia.

משהו התחולל בלבם של אנשים אלה באוסטרליה.

The white folks, our Aboriginal brothers and sisters,

האנשים הלבנים, אחינו ואחיותינו האבוריג׳ינים,

and we haven't solved all these problems together,

ולא פתרנו את כל הבעיות האלו בינינו,

but let me tell you, there was a new beginning

אבל הרשו לי לומר לכם שהיתה התחלה חדשה

because we had gone not just to the head,

כי לא הלכנו רק לראש,

we'd gone also to the heart.

הלכנו גם ללב.

So where does that conclude in terms of the great question

אז היכן זה מסתכם במונחים של השאלה הגדולה

that we've been asked to address this evening,

שהתבקשנו לדבר עליה הערב,

which is the future of U.S.-China relations?

שהיא עתיד יחסי ארה"ב וסין?

The head says there's a way forward.

הראש אומר שישנה דרך קדימה.

The head says there is a policy framework, there's a common narrative,

הראש אומר שיש מסגרת מדיניות, יש נרטיב משותף

there's a mechanism through regular summitry

יש מנגנון באמצעות קיום ועידת פסגה

to do these things and to make them better.

לעשות את הדברים האלה ולעשותם טוב יותר.

But the heart must also find a way to reimagine the possibilities

אבל הלב גם צריך למצוא דרך לשוב ולדמיין את האפשרויות

of the America-China relationship,

של יחסי אמריקה-סין,

and the possibilities of China's future engagement in the world.

והאפשרויות של השתלבותה של סין בעולם.

Sometimes, folks, we just need to take a leap of faith

לפעמים, מה שנחוץ זה קפיצת אמונה

not quite knowing where we might land.

לא ממש לדעת היכן אנו עשויים לנחות.

In China, they now talk about the Chinese Dream.

בסין הם מדברים עכשיו על "החלום הסיני."

In America, we're all familiar with the term "the American Dream."

באמריקה, כולנו מכירים את המונח "החלום האמריקאי".

I think it's time, across the world,

אני חושב שהגיע הזמן, ברחבי העולם,

that we're able to think also of something we might also call

שנהיה מסוגלים לחשוב גם על משהו שנוכל לכנותו גם

a dream for all humankind.

החלום לכל המין האנושי.

Because if we do that,

כי אם נעשה זאת

we might just change the way

אנו עשויים אולי לשנות את הדרך

that we think about each other.

בה אנו חושבים זה על זה.

[In Chinese]

(בסינית)

That's my challenge to America. That's my challenge to China.

זה האתגר שלי לאמריקה. זה האתגר שלי לסין.

That's my challenge to all of us,

זה האתגר שלי לכולנו,

but I think where there's a will and where there is imagination

אבל אני חושב שבמקום שיש רצון והיכן שיש דמיון

we can turn this into a future

אנו יכולים להפוך את זה לעתיד

driven by peace and prosperity

שמונע על ידי שלום ושגשוג

and not once again repeat

ולא שוב פעם לחזור

the tragedies of war.

על טרגדיות המלחמה

I thank you.

תודה רבה

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: Thanks so much for that. Thanks so much for that.

כריס אנדרסון: תודה רבה על זה. תודה רבה על זה.

It feels like you yourself have a role to play in this bridging.

זה מרגיש כאילו לך בעצמך יש תפקיד לשחק בגישור זה.

You, in a way, are uniquely placed to speak to both sides.

אתה, באופן כלשהו, ממוקם באופן ייחודי לדבר עם שני הצדדים.

Kevin Rudd: Well, what we Australians do best is organize the drinks,

קווין ראד: מה שאנחנו האוסטרלים מצטיינים בו זה לארגן את המשקאות,

so you get them together in one room, and we suggest this and suggest that,

אז הביאו אותם יחד לחדר אחד, ואנו מציעים את זה

then we go and get the drinks.

ואז אנו הולכים ומביאים את המשקאות.

But no, look, for all of us who are friends

אבל לא, תראו, לכל אלה מאיתנו שהם חברים

of these two great countries, America and China,

של שתי מדינות אלו אמריקה וסין,

you can do something.

אתם יכולים לעשות משהו.

You can make a practical contribution,

ביכולתכם לתרום תרומה מעשית,

and for all you good folks here,

ולכולכם, האנשים הטובים כאן,

next time you meet someone from China,

בפעם הבאה שאתם פוגשים מישהו מסין,

sit down and have a conversation.

שבו ונהלו שיחה.

See what you can find out about where they come from and what they think,

תראו מה אתם יכולים לגלות עליהם, מאין הם באים ומה הם חושבים

and my challenge for all the Chinese folks

והאתגר שלי לכל האנשים הסינים

who are going to watch this TED Talk at some time

שהולכים לצפות בשיחת TED זו מתישהו

is do the same.

הוא לעשות את אותו הדבר.

Two of us seeking to change the world can actually make a huge difference.

שניים מאיתנו שמבקשים לשנות את העולם יכולים לעשות שינוי עצום.

Those of us up the middle, we can make a small contribution.

אלה מאיתנו שבתווך, אנו יכולים לתרום תרומה קטנה.

CA: Kevin, all power to you, my friend. Thank you.

כ.א.: קווין, יישר כוח, ידידי, תודה לך.

KR: Thank you. Thank you, folks.

ק.ר.: תודה, תודה רבה לכם,

(Applause)

(מחיאות כפיים)