4 larger-than-life lessons from soap operas | Kate Adams

מתרגם: Tal Hemo מבקר: Ido Dekkers

In 1987, Tina Lord found herself in quite the pickle.

בשנת 1987, טינה לורד מצאה עצמה בבעיה.

See, this gold digger made sure she married sweet Cord Roberts

רודפת הבצע הזו דאגה להתחתן עם קורד רוברטס המתוק

just before he inherited millions.

בדיוק לפני שעמד לרשת מיליונים.

But when Cord found out Tina loved his money

אבל כשקורד גילה שטינה אוהבת את הכסף שלו

as much as she loved him,

כמו שהיא אוהבת אותו,

he dumped her.

הוא זרק אותה.

Cord's mother Maria was thrilled

אמו של קורד, מריה, הייתה מאושרת,

until they hooked up again.

עד שהם שבו להיות ביחד.

So Maria hired Max Holden to romance Tina

אז מריה שכרה את מקס הולדן לחזר אחרי טינה

and then made sure Cord didn't find out Tina was pregnant with his baby.

ודאגה שקורד לא יגלה שטינה בהריון עם התינוק שלו.

So Tina, still married but thinking Cord didn't love her

אז טינה, כשהיא עדיין נשואה אבל חושבת שקורד לא אוהב אותה,

flew to Argentina with Max.

טסה לארגנטינה עם מקס.

Cord finally figured out what was going on

קורד לבסוף הבין מה קרה

and rushed after them, but he was too late.

ויצא אחריהם, אך הוא הגיע מאוחר מדיי.

Tina had already been kidnapped,

טינה כבר נחטפה,

strapped to a raft and sent over a waterfall.

נקשרה אל רפסודה והושלכה אל מפל מים.

She and her baby were presumed dead.

היא והתינוק שלה נחשבו למתים.

Cord was sad for a bit,

קורד היה עצוב קצת,

but then he bounced right back

אבל אז חזר לעצמו

with a supersmart archaeologist named Kate,

עם ארכיאולוגית חכמה בשם קייט,

and they had a gorgeous wedding

והייתה להם חתונה מהממת

until Tina, seemingly back from the dead, ran into the church holding a baby.

עד שטינה, שחזרה מהמתים לכאורה, רצה אל הכנסייה עם תינוק בידיה.

"Stop!" she screamed.

"עצור!" היא צעקה.

"Am I too late?

"הגעתי מאוחר מדיי?

Cord, I've come so far.

קורד, עשיתי דרך ארוכה.

This is your son."

זה הבן שלך."

And that, ladies and gentlemen,

וכך, גבירותיי ורבותיי,

is how the soap opera "One Life to Live" introduced a love story

אופרת הסבון "One Life to Live" הציגה סיפור אהבה

that lasted 25 years.

שנמשך 25 שנה.

(Laughter)

(צחוק)

Now, if you've ever seen a soap opera,

עכשיו, אם אי פעם ראיתם אופרת סבון,

you know the stories and the characters can be exaggerated, larger than life,

אתם יודעים שהסיפורים והדמויות יכולים להיות מוגזמים, גדולים מהחיים,

and if you're a fan, you find that exaggeration fun,

ואם אתם מעריצים, אתם חושבים שההגזמה הזו היא כייפית,

and if you're not,

ואם אתם לא מעריצים,

maybe you find them melodramatic or unsophisticated.

אולי אתם חושבים שהם מלודרמטיים או לא מתוחכמים.

Maybe you think watching soap operas

אולי אתם חושבים שצפייה באופרות סבון

is a waste of time,

זה בזבוז זמן,

that their bigness means their lessons are small or nonexistent.

ושהגודל שלהן אומר שמוסרי ההשכל שלהן קטנים או כלל לא קיימים.

But I believe the opposite to be true.

אבל אני מאמינה שההפך הוא הנכון.

Soap operas reflect life, just bigger.

אופרות סבון משקפות את החיים, רק בגדול.

So there are real life lessons we can learn from soap operas,

אז יש שיעורי חיים שאנו יכולים ללמוד מאופרות סבון,

and those lessons are as big and adventurous

והשיעורים הללו גדולים והרפתקניים

as any soap opera storyline.

כמו כל עלילת אופרת סבון.

Now, I've been a fan since I ran home from the bus stop in second grade

עכשיו, אני מעריצה מאז שרצתי הביתה מתחנת האוטובוס בכיתה ב',

desperate to catch the end of Luke and Laura's wedding,

נואשת להספיק לצפות בסוף של החתונה של לוק ולורה,

the biggest moment in "General Hospital" history.

הרגע הכי גדול בהיסטוריה של "ג'נרל הוספיטל".

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So you can imagine how much I loved my eight years

אז אתם יכולים לדמיין כמה אהבתי את 8 השנים

as the assistant casting director on "As the World Turns."

שעבדתי כעוזרת מנהל הליהוק של "כשהעולם מסתובב".

My job was watching soap operas,

העבודה שלי הייתה לצפות באופרות סבון,

reading soap opera scripts

לקרוא תסריטים של אופרות סבון

and auditioning actors to be on soap operas.

ולהעביר אודישנים לשחקנים באופרות סבון.

So I know my stuff.

אז אני יודעת על מה אני מדברת.

(Laughter)

(צחוק)

And yes, soap operas

וכן, אופרות סבון

are larger than life,

הן גדולות מהחיים,

drama on a grand scale,

דרמה בקנה מידה גדול,

but our lives can be filled with as much intensity,

אבל החיים שלנו יכולים להיות מלאים באותה העוצמה,

and the stakes can feel just as dramatic.

והסיכונים יכולים להרגיש דרמטיים באותה המידה.

We cycle through tragedy and joy

אנחנו נעים במעגל של טרגדיה ושמחה

just like these characters.

בדיוק כמו הדמויות האלה.

We cross thresholds, fight demons and find salvation unexpectedly,

אנחנו חוצים גבולות, נלחמים בשדים ומוצאים גאולה במפתיע,

and we do it again and again and again,

ואנחנו עושים זאת שוב ושוב ושוב,

but just like soaps, we can flip the script,

אך בדיוק כמו אופרות הסבון, אנחנו יכולים לשנות את התסריט,

which means we can learn from these characters

מה שאומר שאנחנו יכולים ללמוד מהדמויות האלה

that move like bumblebees,

שזזות כמו דבורים,

looping and swerving through life.

מסתחררות ומסתובבות לאורך החיים.

And we can use those lessons

ואנחנו יכולים להשתמש בשיעורים האלה

to craft our own life stories.

לעצב את סיפורי חיינו.

Soap operas teach us to push away doubt

אופרות סבון מלמדות אותנו להרחיק את הספק

and believe in our capacity

ולהאמין בקיבולת שלנו

for bravery, vulnerability,

לאומץ לב, פגיעות,

adaptability and resilience.

הסתגלות וחוסן.

And most importantly, they show us

והחשוב מכל, הן מראות לנו

it's never too late to change your story.

שאף פעם לא מאוחר מדיי לשנות את הסיפור שלכם.

So with that, let's start with soap opera lesson one:

אז עם זה, בואו נתחיל עם שיעור אופרת הסבון מספר אחד:

surrender is not an option.

כניעה זו לא אופציה.

(Laughter)

(צחוק)

"All My Children"'s Erica Kane was daytime's version of Scarlett O'Hara,

אריקה קיין מ"כל ילדיי" הייתה הגרסה העכשווית של סקרלט אוהרה,

a hyperbolically self-important princess

נסיכה עם חשיבות עצמית מוגזמת

who deep down was scrappy and daring.

שבתוך תוכה הייתה קשוחה ונועזת.

Now, in her 41 years on TV, perhaps Erica's most famous scene

עכשיו, בכל 41 שנותיה בטלוויזיה, יתכן שהסצנה הכי מפורסמת של אריקה

is her alone in the woods

היא כשהיא לבד ביער

suddenly face to face with a grizzly bear.

ופתאום עומדת מול דוב גריזלי.

She screamed at the bear,

היא צעקה אל הדוב,

"You may not do this!

"אתה לא רשאי לעשות זאת!

Do you understand me?

אתה מבין אותי?

You may not come near me!

אתה לא רשאי להתקרב אליי!

I am Erica Kane

אני אריקה קיין

and you are a filthy beast!"

ואתה חיה מטונפת!"

(Laughter)

(צחוק)

And of course the bear left,

וכמובן שהדוב עזב,

so what that teaches us

ומה שזה מלמד אותנו

is obstacles are to be expected

הוא שמכשולים הם דבר צפוי

and we can choose to surrender or we can stand and fight.

ואנחנו יכולים לבחור להיכנע או שאנחנו יכולים לעמוד ולהילחם.

Pandora's Tim Westergren knows this better than most.

טים ווסטרגן של חברת פנדורה יודע זאת טוב יותר מרבים אחרים.

You might even call him the Erica Kane of Silicon Valley.

אתם אפילו יכולים להחשיב אותו לאריקה קיין של עמק הסיליקון.

Tim and his cofounders launched the company

טים והשותפים שלו הקימו חברה

with two million dollars in funding.

עם תקציב של שני מליון דולר.

They were out of cash the next year.

הם נשארו בלי כסף שנה לאחר מכן.

Now, lots of companies fold at that point, but Tim chose to fight.

עכשיו, הרבה חברות מתקפלות בשלב הזה, אבל טים בחר להילחם.

He maxed out 11 credit cards and racked up six figures in personal debt

הוא מיקסם 11 כרטיסיי אשראי וצבר חוב אישי בעל 6 ספרות

and it still wasn't enough.

וזה עדיין לא הספיק.

So every two weeks for two years on payday he stood in front of his employees

אז פעם בשבועיים במשך שנתיים, ביום המשכורת, הוא עמד בפני העובדים שלו

and he asked them to sacrifice their salaries,

וביקש מהם להקריב את המשכורות שלהם,

and it worked.

וזה עבד.

More than 50 people deferred two million dollars,

יותר מ-50 אנשים החזירו שני מליון דולר,

and now, more than a decade later,

ועכשיו, יותר מעשור מאז,

Pandora is worth billions.

פנדורה שווה מליארדים.

When you believe that there is a way

כשאתה מאמין שיש דרך

around or through whatever is in front of you,

עקיפה או ישירה לעבור כל דבר שעומד לפניך,

that surrender is not an option,

שכניעה זו לא אפשרות,

you can overcome enormous obstacles.

אתה יכול להתגבר על מכשולים אדירים.

Which brings us to soap opera lesson two:

מה שמביא אותנו אל השיעור השני:

sacrifice your ego and drop the superiority complex.

הקריבו את האגו שלכם והשתחררו מתסביך העליונות.

Now, this is scary.

זה מפחיד.

It's an acknowledgment of need or fallibility.

זה הכרה בצורך או במקום לטעויות.

Maybe it's even an admission

אולי זה אפילו הודאה

that we're not as special as we might like to think.

שאנחנו לא כאלה מיוחדים כפי שאנחנו חושבים.

Stephanie Forrester of "The Bold and the Beautiful"

סטפני פורסטר מ"יפים ואמיצים"

thought she was pretty darn special.

חשבה שהיא מיוחדת.

She thought she was so special,

היא חשבה שהיא כל כך מיוחדת,

she didn't need to mix with the riffraff from the valley,

שהיא לא צריכה להתערבב עם האספסוף בעמק,

and she made sure valley girl Brooke knew it.

והיא דאגה שהנערה מהעמק, ברוק, תדע זאת.

But after nearly 25 years of epic fighting,

אבל אחרי כמעט 25 שנה של לחימה אדירה,

Stephanie got sick and let Brooke in.

סטפני חלתה ונתנה לברוק להיכנס.

They made amends,

הן התפייסו,

archenemies became soul mates

אויבות מרות הפכו לנשמות תאומות

and Stephanie died in Brooke's arms,

וסטפני מתה בזרועותיה של ברוק.

and here's our takeaway.

וזה הלקח בשבילנו.

Drop your ego.

שחררו את האגו שלכם.

Life is not about you.

החיים לא סובבים סביבכם.

It's about us,

הם סובבים סביב כולנו,

and our ability to experience joy

וסביב היכולת שלנו לחוות אושר

and love and to improve our reality

ואהבה וכדי לשפר את המציאות שלנו

comes only when we make ourselves vulnerable

עלינו להפוך לפגיעים

and we accept responsibility for our actions

ולקבל את האחריות על המעשים שלנו

and our inactions,

ועל חוסר המעשים שלנו,

kind of like Howard Schultz, the CEO of Starbucks.

בערך כמו הווארד שולץ, המנכ"ל של סטארבאקס.

Now, after a great run as CEO,

אחרי כהונה טובה כמנכ"ל,

Howard stepped down in 2000,

הווארד פרש בשנת 2000,

and Starbucks quickly overextended itself

וסטארבאקס במהרה הרחיבה את עצמה יתר על המידה

and stock prices fell.

ומחירי המניות ירדו.

Howard rejoined the team in 2008,

הווארד חזר אל הצוות ב-2008,

and one of the first things he did

ואחד הדברים הראשונים שעשה

was apologize to all 180,000 employees.

היה להתנצל בפני כל 180,000 העובדים.

He apologized.

הוא התנצל.

And then he asked for help, honesty, and ideas in return.

ואחר כך כתמורה הוא ביקש עזרה, כנות ורעיונות.

And now, Starbucks has more than doubled

ועכשיו, סטארבאקס יותר מהכפילה

its net revenue since Howard came back.

את ההכנסות שלה מאז שהווארד חזר.

So sacrifice your desire to be right or safe all the time.

אז הקריבו את הרצון שלכם להיות צודקים ובטוחים כל הזמן.

It's not helping anyone, least of all you.

זה לא עוזר לאף אחד, במיוחד לא לכם.

Sacrifice your ego.

הקריבו את האגו שלכם.

Soap opera lesson three:

שיעור אופרות הסבון השלישי:

evolution is real.

אבולוציה היא דבר אמיתי.

You're not meant to be static characters.

לא נועדתם להיות דמות סטטית.

On television, static equals boring and boring equals fired.

בטלויזיה, סטטיות שווה לשיעמום ושיעמום שווה לפיטורים.

Characters are supposed to grow and change.

דמויות אמורות לגדול ולהשתנות.

Now, on TV, those dynamic changes

עכשיו, בטלויזיה, השינויים הדינמיים האלה

can make for some rough transitions,

יכולים לגרום לשינויים קשים,

particularly when a character is played by one person yesterday

במיוחד כשדמות שוחקה על ידי אדם אחד אתמול,

and played by someone new today.

ומשוחקת על ידי אדם אחר היום.

Recasting happens all the time on soaps.

ליהוק מחדש קורה כל הזמן באופרות סבון.

Over the last 20 years,

לאורך 20 השנה האחרונות,

four different actors have played the same key role

4 שחקניות שונות שיחקו את אותו תפקיד מפתח

of Carly Benson on "General Hospital."

של קארלי בנסון ב"ג'נרל הוספיטל".

Each new face triggered a change in the character's life and personality.

כל פרצוף חדש עורר שינוי בחייה ואופיה של הדמות.

Now, there was always an essential nugget of Carly in there,

תמיד היה חלק הכרחי של קארלי בפנים,

but the character and the story adapted to whomever was playing her.

אבל הדמות והסיפור התאימו את עצמם אל מי ששיחק את הדמות.

And here's what that means for us.

וזה מה שזה אומר בשבילנו:

While we may not swap faces in our own lives,

למרות שאנחנו לא יכולים להחליף פנים בחיים שלנו,

we can evolve too.

אנחנו יכולים להתפתח.

We can choose to draw a circle around our feet and stay in that spot,

אנחנו יכולים לבחור לשרטט עיגול מסביב לרגלינו ולהישאר בנקודה הזו,

or we can open ourselves to opportunities

או שאנחנו יכולים לפתוח את עצמינו אל הזדמנויות

like Carly, who went from nursing student to hotel owner,

כמו קארלי, שעברה מסטודנטית לאחיות אל בעלת מלון,

or like Julia Child.

או כמו ג'וליה צ'יילד.

Julia was a World War II spy,

ג'וליה הייתה סוכנת במלחמת העולם השניה,

and when the war ended, she got married, moved to France,

וכשהמלחמה הסתיימה היא התחתנה, עברה לגור בצרפת

and decided to give culinary school a shot.

והחליטה לתת הזדמנות לבית-ספר קולינרי.

Julia, her books and her TV shows revolutionized the way America cooks.

ג'וליה, הספרים שלה ותכניות הטלוויזיה שלה שינו את הדרך בה אמריקה מבשלת.

We all have the power to initiate change in our lives,

לכולנו יש את הכוח ליזום שינוי בחיים שלנו,

to evolve and adapt.

להתפתח ולהסתגל.

We make the choice,

אנחנו עושים את הבחירה,

but sometimes life chooses for us, and we don't get a heads up.

אבל לפעמים החיים בוחרים בשבילנו, ואנחנו לא מקבלים התראה מוקדמת.

Surprise slams us in the face.

ההפתעה מכה בנו בפרצוף.

You're flat on the ground, the air is gone,

אתם משתטחים על הריצפה, האוויר נגמר

and you need resuscitation.

ואתם צריכים החייאה.

So thank goodness for soap opera lesson four:

אז תודה לאל שיש את שיעור מספר 4 באופרות הסבון:

resurrection is possible.

שיבה לחיים היא אפשרית.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

In 1983, "Days of Our Lives"' Stefano DiMera died of a stroke,

בשנת 1983, סטיפנו דימרה מ"ימי חיינו" מת משבץ,

but not really, because in 1984

אבל לא לגמרי, כי ב-1984

he died when his car plunged into the harbor,

הוא מת כשהמכונית שלו צללה לתוך הנהר,

and yet he was back in 1985 with a brain tumor.

ובכל זאת הוא חזר ב-1985 עם גידול במוח.

(Laughter)

(צחוק)

But before the tumor could kill him,

אבל לפני שהגידול הספיק להרוג אותו,

Marlena shot him, and he tumbled off a catwalk to his death.

מרלנה ירתה בו, והוא נפל ממסלול דוגמנות אל מותו.

And so it went for 30 years.

וכך זה קרה במשך 30 שנה.

(Laughter)

(צחוק)

Even when we saw the body,

אפילו כשראינו את הגופה,

we knew better.

ידענו טוב יותר.

He's called the Phoenix for a reason.

הוא נקרא הפניקס מסיבה.

And here's what that means for us.

וזה מה שזה אומר לנו:

As long as the show is still on the air,

כל עוד התכנית עדיין משודרת,

or you're still breathing,

או שאתם עדיין נושמים,

nothing is permanent.

שום דבר לא קבוע.

Resurrection is possible.

שיבה לחיים היא אפשרית.

Now, of course, just like life,

עכשיו, כמובן, כמו החיים,

soap operas do ultimately meet the big finale.

אופרות סבון פוגשות בסופו של דבר את הסיום הגדול.

CBS canceled my show, "As The World Turns," in December 2009,

סי.בי.אס ביטלו את התכנית שלי, "כשהעולם מסתובב", בדצמבר 2009,

and we shot our final episode

וצילמנו את הפרק האחרון

in June 2010.

ביוני 2010.

It was six months of dying

אלו היו 6 חודשים של גסיסה

and I rode that train right into the mountain.

ונסעתי על הרכבת הזו ישר אל תוך ההר.

And even though we were in the middle of a huge recession

ולמרות שהיינו באמצע של מיתון ענקי

and millions of people were struggling to find work,

ומיליוני אנשים התקשו למצוא עבודה,

I somehow thought everything would be OK.

אני חשבתי שהכל יהיה בסדר.

So I packed up the kids and the Brooklyn apartment,

אז ארזתי את הילדים והדירה בברוקלין,

and we moved in with my in-laws

ועברנו לגור עם הורי בעלי

in Alabama.

באלבמה.

(Laughter)

(צחוק)

Three months later, nothing was OK.

שלושה חודשים אחר כך, שום דבר לא היה בסדר.

That was when I watched the final episode air,

זה היה כשצפיתי בשידור של הפרק האחרון,

and I realized the show was not the only fatality.

והבנתי שהתכנית לא הייתה ההרוגה היחידה.

I was one too.

גם אני הייתי.

I was unemployed and living on the second floor

הייתי מובטלת וחייתי בקומה השניה

of my in-laws' home,

בבית של הורי בעלי,

and that's enough to make anyone feel dead inside.

וזה מספיק כדי לגרום לכל אחד להרגיש מת מבפנים.

(Laughter)

(צחוק)

But I knew my story wasn't over,

אבל ידעתי שהסיפור שלי לא נגמר,

that it couldn't be over.

שהוא לא יכול להיגמר.

I just had to tap into everything I had ever learned about soap operas.

אני רק הייתי צריכה להתחבר לכל מה שאי פעם למדתי על אופרות סבון.

I had to be brave like Erica and refuse to surrender,

הייתי חייבת להיות אמיצה כמו אריקה ולסרב להיכנע,

so every day, I made a decision to fight.

אז בכל יום החלטתי להילחם.

I had to be vulnerable like Stephanie

היה עליי להיות פגיעה כמו סטפני

and sacrifice my ego.

ולהקריב את האגו שלי.

I had to ask for help a lot of times across many states.

הייתי צריכה לבקש עזרה המון פעמים על פני מדינות רבות.

I had to be adaptable like Carly

הייתי צריכה להיות סתגלנית כמו קארלי

and evolve my skills, my mindset, and my circumstances,

ולפתח את הכישורים שלי, דפוס החשיבה והנסיבות שלי,

and then I had to be resilient, like Stefano,

ואחר כך היה עליי להתאושש במהרה, כמו סטפאנו,

and resurrect myself and my career

ולהקים לתחיה את עצמי ואת הקריירה שלי

like a phoenix from the ashes.

כמו פניקס מהאפר.

Eventually I got an interview.

לבסוף קיבלתי ראיון.

After 15 years in news and entertainment,

אחרי 15 שנה בחדשות ובבידור,

nine months of unemployment

9 חודשים של אבטלה

and this one interview,

והראיון הזה,

I had an offer for an entry level job.

הציעו לי לעבוד במשרת מתמחים.

I was 37 years old

הייתי בת 37

and I was back from the dead.

וחזרתי מהמתים.

We will all experience what looks like an ending,

כולנו נחווה מה שנדמה לנו שהוא הסוף,

and we can choose to make it a beginning.

ואנחנו יכולים לבחור להפוך אותו להתחלה.

Kind of like Tina, who miraculously survived that waterfall,

קצת כמו טינה, שבאורח פלא שרדה את המפל ההוא,

and because I hate to leave a cliffhanger hanging,

ובגלל שאני שונאת להשאיר סיום מותח,

Tina and Cord did get divorced,

טינה וקורד אחרי הכל התגרשו,

but they got remarried three times before the show went off the air in 2012.

אבל הם נשאו חזרה שלוש פעמים לפני שהתכנית ירדה משידור ב-2012.

So remember,

אז זכרו,

as long as there is breath in your body,

כל עוד יש נשימה באפכם,

it's never too late to change your story.

זה אף פעם לא מאוחר מדיי לשנות את הסיפור שלכם.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)