Brian Skerry reveals ocean's glory -- and horror

מתרגם: Michael Swerdlik מבקר: Ido Dekkers

I would like to share with you this morning

אני רוצה לשתף אתכם הבוקר

some stories about the ocean

בכמה כתבות על האוקיינוס

through my work as a still photographer

במהלך עבודתי בתור צלם סטילס

for National Geographic magazine.

עבור המגזין נשיונל גיאוגרפיק.

I guess I became an underwater photographer

אני מניח שנהייתי צלם תת ימי

and a photojournalist

וצלם עיתונאי

because I fell in love with the sea as a child.

בגלל שבתור ילד התאהבתי בים.

And I wanted to tell stories

ורציתי לספר סיפורים

about all the amazing things I was seeing underwater,

על כל הדברים המדהימים אשר ראיתי מתחת לפני המים,

incredible wildlife and interesting behaviors.

חיות בר מדהימות והתנהגויות מעניינות.

And after even 30 years of doing this,

ואפילו לאחר 30 שנה שאני עושה זאת,

after 30 years of exploring the ocean,

אחרי 30 שנה של חקר האוקיינוס,

I never cease to be amazed

לא הפסקתי להידהם

at the extraordinary encounters that I have while I'm at sea.

על המפגשים יוצאי הדופן שקרו לי בזמן שאני בים.

But more and more frequently these days

אבל בימים אלו לעתים יותר ויותר קרובות

I'm seeing terrible things underwater as well,

אני גם רואה דברים נוראים מתחת למים,

things that I don't think most people realize.

דברים אשר אני לא חושב שמרבית האנשים מבינים.

And I've been compelled to turn my camera towards these issues

ואני מוכרח להפנות את מצלמתי כלפי הסוגיות הללו

to tell a more complete story.

על מנת לספר סיפור שלם יותר.

I want people to see what's happening underwater,

אני רוצה שאנשים יראו את המתרחש מתחת למים,

both the horror and the magic.

את הזוועות ואת הקסם יחדיו.

The first story that I did for National Geographic,

הכתבה הראשונה אשר עשיתי עבור נשיונל גיאוגרפיק,

where I recognized the ability to include

איפה שזיהיתי את האפשרות לכלול

environmental issues within a natural history coverage,

סוגיות סביבתיות בתוך כיסוי היסטוריה טבעית

was a story I proposed on harp seals.

הייתה כתבה אשר הצעתי על כלב ים הצלצל.

The story I wanted to do initially

הכתבה אשר רציתי לעשות, בהתחלה,

was just a small focus to look at the few weeks each year

הייתה רק התמקדות קטנה על מספר השבועות בכל שנה

where these animals migrate down from the Canadian arctic

אשר בהן חיות אלה נודדות מטה מקנדה הארקטית

to the Gulf of St. Lawrence in Canada

למפרץ סיינט לורנס בקנדה

to engage in courtship, mating and to have their pups.

כדי לעסוק בחיזור, הזדווגות ולהוליד את גוריהם.

And all of this is played out against

וכל זה על רקע

the backdrop of transient pack ice

גושי הקרח החולפים

that moves with wind and tide.

אשר זזים עם הרוח והגאות.

And because I'm an underwater photographer,

ובגלל שאני צלם תת ימי,

I wanted to do this story from both above and below,

רציתי לעשות את הכתבה ממעל ומתחת,

to make pictures like this that show one of these little pups

לעשות תמונות כמו זאת אשר מראה את אחד הגורים הקטנים האלו

making its very first swim in the icy 29-degree water.

עושה את שחייתו הראשונה במי קרח של מינוס 2 מעלות.

But as I got more involved in the story,

אבל ככל שנעשיתי יותר מעורב בכתבה,

I realized that there were two big environmental issues I couldn't ignore.

הבנתי שקיימות שתי סוגיות סביבתיות גדולות אשר לא יכולתי להתעלם.

The first was that these animals continue to be hunted,

הראשונה הייתה שבעלי חיים אלו ממשיכים להיות ניצודים,

killed with hakapiks at about eight, 15 days old.

נהרגים בעזרת אלות ציד בגיל 8 עד 15 יום.

It actually is the largest marine mammal

למעשה זהו הטבח הגדול בעולם

slaughter on the planet,

של יונקים ימיים,

with hundreds of thousands of these seals being killed every year.

עם מאות אלפי כלבי ים אשר נהרגים בכל שנה.

But as disturbing as that is,

אבל מטריד ככל שיהיה,

I think the bigger problem for harp seals

אני חושב שבעיה יותר גדולה עבור כלב ים הצלצל

is the loss of sea ice due to global warming.

היא איבוד קרח ימי עקב ההתחממות הגלובלית.

This is an aerial picture that I made that shows

זאת תמונה אווירית שעשיתי אשר מראה

the Gulf of St. Lawrence during harp seal season.

את מפרץ סיינט לורנס במהלך עונת כלבי הים.

And even though we see a lot of ice in this picture,

ולמרות שאנו רואים הרבה קרח בתמונה,

there's a lot of water as well, which wasn't there historically.

יש גם הרבה מים, אשר אינם אמורים להיות שם היסטורית.

And the ice that is there is quite thin.

והקרח אשר נמצא שם הוא דק למדי.

The problem is that these pups need a stable platform of solid ice

הבעיה היא שהגורים הללו צריכים פלטפורמה יציבה של קרח מוצק

in order to nurse from their moms.

על מנת לינוק מאמם.

They only need 12 days from the moment they're born until they're on their own.

הם צריכים רק 12 יום מהרגע שהם נולדים עד לרגע שהם עצמאיים.

But if they don't get 12 days,

אבל אם הם לא מקבלים 12 יום,

they can fall into the ocean and die.

הם יכולים ליפול לאוקיינוס ולמות.

This is a photo that I made showing

זאת תמונה שעשיתי אשר מראה

one of these pups that's only about five or seven days old --

אחד מאותם גורים אשר בערך בן 5 או 7 יום --

still has a little bit of the umbilical cord on its belly --

עדין עם שאריות מחבל הטבור על הבטן שלו --

that has fallen in because of the thin ice,

אשר נפל למים בגלל הקרח הדק,

and the mother is frantically trying to push it up to breathe

והאם מנסה לדחוף אותו בטירוף למעלה על מנת שינשום

and to get it back to stable purchase.

ולהחזירו לעמדה יציבה.

This problem has continued to grow each year since I was there.

הבעיה הזאת המשיכה לגדול בכל שנה מאז שהייתי שם.

I read that last year the pup mortality rate

אני קראתי, ששנה שעברה, שיעור תמותת הגורים

was 100 percent in parts of the Gulf of St. Lawrence.

עמד על 100 אחוז בחלקים שונים של מפרץ סיינט לורנס.

So, clearly, this species has a lot of problems going forward.

אז, בפירוש, למין הזה יש הרבה בעיות קיום.

This ended up becoming a cover story at National Geographic.

זה הסתיים בתור כתבת שער בנשיונל גיאוגרפיק.

And it received quite a bit of attention.

וקיבל לא מעט תשומת לב.

And with that, I saw the potential to begin

ועם זה, ראיתי את הפוטנציאל להתחיל

doing other stories about ocean problems.

לעשות כתבות אחרות על בעיות האוקיינוס.

So I proposed a story on the global fish crisis,

אז הצעתי כתבה על משבר הדגים הגלובלי,

in part because I had personally witnessed

בין השאר משום שהייתי עד באופן אישי

a lot of degradation in the ocean over the last 30 years,

לירידה ערך רבה באוקיינוס במהלך 30 שנה האחרונות,

but also because I read a scientific paper

אלא גם משום שקראתי מאמר מדעי

that stated that 90 percent of the big fish in the ocean

אשר טען כי 90 אחוז מהדגה הגדולה באוקיינוס

have disappeared in the last 50 or 60 years.

נעלמה ב50 או 60 שנה האחרונות.

These are the tuna, the billfish and the sharks.

אלו הם הטונה, דגי החנית, והכרישים.

When I read that, I was blown away by those numbers.

וכשקראתי זאת, הייתי בהלם מהמספרים הללו.

I thought this was going to be headline news in every media outlet,

חשבתי שזאת תהיה הכותרת הראשית בכל אמצעי תקשורת.

but it really wasn't, so I wanted to do a story

אבל היא לא הייתה באמת, אז רציתי לעשות כתבה

that was a very different kind of underwater story.

אשר תהיה מסוג מאוד שונה לכתבה תת ימית.

I wanted it to be more like war photography,

רציתי שהיא תהיה יותר כמו צילום מלחמתי,

where I was making harder-hitting pictures

איפה שאני אעשה תמונות מזעזעות

that showed readers what was happening

אשר מראות לקוראים מה קורה

to marine wildlife around the planet.

לבעלי חיים ימיים מסביב לעולם.

The first component of the story that I thought was essential, however,

אולם, הרכיב הראשון שחשבתי לנחוץ בכתבה

was to give readers a sense of appreciation

היה לתת לקוראים תחושת הערכה

for the ocean animals that they were eating.

לבעלי חיים ימיים אשר אותם הם אוכלים.

You know, I think people go into a restaurant,

אתם יודעים, אני חושב שאנשים הולכים למסעדה

and somebody orders a steak, and we all know where steak comes from,

ומישהו מזמין סטייק, וכולנו יודעים מאיפה הסטייק הזה הגיע,

and somebody orders a chicken, and we know what a chicken is,

ומישהו מזמין עוף, וכולנו יודעים עוף מה הוא,

but when they're eating bluefin sushi,

אבל מתי שהם אוכלים סושי מטונה כחולה,

do they have any sense of the magnificent animal that they're consuming?

האם יש להם שמץ של מושג על החיה המופלאה שהם אוכלים?

These are the lions and tigers of the sea.

אלה הם האריות והנמרים של הים.

In reality, these animals have no terrestrial counterpart;

במציאות, אין לחיות האלה מקביל יבשתי.

they're unique in the world.

הם ייחודיים בעולם.

These are animals that can practically swim

החיות הללו יכולות למעשה לשחות

from the equator to the poles

מקו המשווה לקטבים

and can crisscross entire oceans in the course of a year.

ויכולים לחצות אוקיינוסים שלמים במהלך השנה.

If we weren't so efficient at catching them, because they grow their entire life,

אם לא היינו יעילים כל כך בלתפוס אותם, מכיוון שהם גדלים במהלך כל חייהם,

would have 30-year-old bluefin out there that weigh a ton.

היו יכולים להיות בטבע פריטים בני 30 שנה ולשקול טונה.

But the truth is we're way too efficient at catching them,

אבל האמת היא שאנחנו יעילים מדי בתפיסה שלהם,

and their stocks have collapsed worldwide.

והמלאי שלהם התמוטט ברחבי העולם.

This is the daily auction at the Tsukiji Fish Market

זוהי מכירה יומית בשוק הדגים צוקיג'י

that I photographed a couple years ago.

אשר צילמתי לפני כמה שנים.

And every single day these tuna, bluefin like this,

ובכל יום ויום טונה כחולה, כמו זאת

are stacked up like cordwood,

נערמת כמו בולי עץ,

just warehouse after warehouse.

מחסן אחר מחסן.

As I wandered around and made these pictures,

ותוך כדי שהסתובבתי באזור וצילמתי את התמונות הללו,

it sort of occurred to me that the ocean's not a grocery store, you know.

התבהר לי שהאוקיינוס הוא לא מכולת, אתם יודעים.

We can't keep taking without expecting

אנחנו לא יכולים לקחת מבלי לצפות

serious consequences as a result.

להשלכות חמורות כתוצאה.

I also, with the story, wanted to show readers

כמו כן, עם הסיפור, רציתי להראות לקורא

how fish are caught, some of the methods that are used to catch fish,

איך דגים נתפסים, כמה מהשיטות המשמשות לתפיסת דגים,

like a bottom trawler, which is one of the most common methods in the world.

כמו סירת המכמורת, אשר מהווה אחת מהשיטות הכי נפוצות בעולם.

This was a small net that was being used in Mexico to catch shrimp,

זאת הייתה רשת קטנה אשר שומשה במקסיקו לתפיסת שרימפס,

but the way it works is essentially the same everywhere in the world.

אבל אופן הפעולה זהה למעשה בכל מקום בעולם.

You have a large net in the middle

יש לך רשת גדולה באמצע

with two steel doors on either end.

עם שתי דלתות פלדה בכל קצה.

And as this assembly is towed through the water,

ותוך כדי הגרירה של המבנה זה בתוך המים,

the doors meet resistance with the ocean,

הדלתות פוגשות בהתנגדות מצד האוקיינוס,

and it opens the mouth of the net,

וזה פותח את פה הרשת,

and they place floats at the top and a lead line on the bottom.

והם מציבים מצופים מלמעלה וכבל הובלה בתחתית.

And this just drags over the bottom, in this case to catch shrimp.

וזה פשוט נגרר על התחתית, במקרה זה כדי לתפוס שרימפסים.

But as you can imagine, it's catching everything else in its path as well.

אבל כמו שאתם יכולים לדמיין, זה תופס כל דבר אחר בדרכו גם כן.

And it's destroying that precious benthic community on the bottom,

והורס את כל הקהילה הקרקעית רבת הערך בתחתית,

things like sponges and corals,

דברים כמו ספוגיות ואלמוגים,

that critical habitat for other animals.

אשר קיומם קריטי לבעלי חיים אחרים.

This photograph I made of the fisherman

זאת תמונה שצילמתי של דייג

holding the shrimp that he caught after towing his nets for one hour.

המחזיק שרימפ שהוא תפס אחרי שהוא גרר את הרשתות שלו במשך שעה.

So he had a handful of shrimp, maybe seven or eight shrimp,

אז היה לו חופן של שרימפס, אולי שבע או שמונה פריטים,

and all those other animals on the deck of the boat are bycatch.

וכל אותם חיות אחרות על סיפון הספינה כשלל לא רצוי.

These are animals that died in the process,

אלו החיות שמתו בתהליך,

but have no commercial value.

אבל אין להם שום ערך כלכלי.

So this is the true cost of a shrimp dinner,

אז זהו המחיר האמיתי לארוחת עם שרימפס,

maybe seven or eight shrimp

אולי שבע או שמונה שרימפסים

and 10 pounds of other animals that had to die in the process.

ו4.5 קילו של חיות אחרות שהיו צריכים למות בתהליך.

And to make that point even more visual, I swam under the shrimp boat

וכדי לעשות את הנקודה יותר ויזואלית, שחיתי מתחת לסירת השרימפס

and made this picture of the guy shoveling

ועשיתי תמונה של הבחור גורף

this bycatch into the sea as trash

את כל השלל הלא רצוי לים כאשפה

and photographed this cascade of death,

וצילמתי את מפל המוות הזה,

you know, animals like guitarfish, bat rays,

אתם יודעים, חיות כמו דג גיטרן, מחבטן הסנפירים,

flounder, pufferfish, that only an hour before,

דג סנדל, נפוחית, אשר רק לפני שעה,

were on the bottom of the ocean, alive,

היו בתחתית האוקיינוס, חיים,

but now being thrown back as trash.

נזרקים עכשיו חזרה בתור אשפה.

I also wanted to focus on the shark fishing industry

ואני גם רציתי להתמקד על תעשיית דייג הכרישים

because, currently on planet Earth,

בגלל שכרגע, על כדור הארץ,

we're killing over 100 million sharks

אנחנו הורגים מעל למאה מיליון כרישים

every single year.

בכל שנה.

But before I went out to photograph this component,

אבל לפני שהלכתי לצלם את הרכיב הזה,

I sort of wrestled with the notion of how do you make a picture of a dead shark

אני סוג של נאבקתי עם הרעיון איך ליצור תמונה של כריש מת

that will resonate with readers

אשר יהדהד עם הקוראים.

You know, I think there's still a lot of people out there who think

אתם יודעים, אני חושב שיש עדין הרבה אנשים בעולם שחושבים

the only good shark is a dead shark.

שכריש טוב הוא כריש מת.

But this one morning I jumped in and found this thresher

אבל בוקר אחד קפצתי פנימה ומצאתי את הכריש הזה

that had just recently died in the gill net.

אשר מת לא מזמן ברשת הזימים.

And with its huge pectoral fins and eyes still very visible,

ועם סנפירי החזה הענקיים שלו והעיניים עדין מאוד גלויות,

it struck me as sort of a crucifixion, if you will.

זה הכה בי כסוג של צליבה, אם תרצו.

This ended up being the lead picture

זה בסופו של דבר הפך לתמונה מובילה

in the global fishery story in National Geographic.

בסיפור הדייג הגלובלי בנשיונל גיאוגרפיק.

And I hope that it helped readers to take notice

ואני מקווה שזה עזר לקוראים לשים לב

of this problem of 100 million sharks.

לבעיה הזאת של מאה מיליון כרישים.

And because I love sharks -- I'm somewhat obsessed with sharks --

ובגלל שאני אוהב כרישים -- ואיכשהו אובססיבי לגבי כרישים --

I wanted to do another, more celebratory, story about sharks,

רציתי לעשות עוד סיפור, יותר חגיגי, על כרישים,

as a way of talking about the need for shark conservation.

כאל דרך לדיבור על הצורך בשימור על כרישים.

So I went to the Bahamas

אז נסעתי אל איי בהאמה

because there're very few places in the world

בגלל שיש מספר מאוד קטן של מקומות בעולם

where sharks are doing well these days,

שבו כרישים מסתדרים היטב בימים אלו,

but the Bahamas seem to be a place where stocks were reasonably healthy,

אבל בבהאמה נראה כמו המקום איפה שהמלאי יחסית בריא,

largely due to the fact that the government there

בעיקר עקב העובדה שהממשלה שם

had outlawed longlining several years ago.

אסרה על דייג מערך חכות לפני מספר שנים.

And I wanted to show several species

ואני רציתי להראות מספר מינים

that we hadn't shown much in the magazine and worked in a number of locations.

אשר לא הראנו הרבה במגזין ועבדנו במספר מקומות.

One of the locations was this place called Tiger Beach,

אחד המקומות האלה היה מקום שנקרא טייגר ביץ',

in the northern Bahamas where tiger sharks

באיי בהאמה הצפוניים שבו כרישי טיגריס

aggregate in shallow water.

מתכנסים במים רדודים.

This is a low-altitude photograph that I made

זאת תמונה מגובה נמוך שעשיתי

showing our dive boat with about a dozen of these big old tiger sharks

המראה את סירת הצלילה שלנו עם בערך תריסר כרישי טיגריס גדולים ומבוגרים האלה

sort of just swimming around behind.

פשוט שוחים מסביב מאחור.

But the one thing I definitely didn't want to do with this coverage

אבל דבר אחד שבהחלט לא רציתי לעשות עם הכיסוי הזה

was to continue to portray sharks as something like monsters.

היה להמשיך להציג את הכרישים כבתור מפלצות.

I didn't want them to be overly threatening or scary.

אני לא רציתי שהם יהיו מאיימים או מפחידים מדי.

And with this photograph of a beautiful

ועם התמונה הזאת

15-feet, probably 14-feet, I guess,

4.5 מטר, כנראה 4.2 מטר אני מניח,

female tiger shark,

של נקבת כריש טיגריס יפה,

I sort of think I got to that goal,

אני די חושב שהשגתי את אותה המטרה,

where she was swimming with these little barjacks off her nose,

איפה שהיא שוחה עם הדגים הקטנים האלה מעל אפה,

and my strobe created a shadow on her face.

וההבזק שלי יצר צל על פניה.

And I think it's a gentler picture, a little less threatening,

ואני חושב זאת תמונה עדינה יותר, קצת פחות מאיימת,

a little more respectful of the species.

קצת יותר מכבדת את הזן.

I also searched on this story

אני חיפשתי בסיפור הזה

for the elusive great hammerhead,

אחר כריש ראש הפטיש הגדול והחמקמק,

an animal that really hadn't been photographed much

חיה אשר באמת לא צולמה כל כך הרבה

until maybe about seven or 10 years ago.

עד לפני כשבע או עשר שנים.

It's a very solitary creature.

זהו יצור מאוד מתבודד.

But this is an animal that's considered data deficient by science

אבל זהו בעל חיים אשר נחשב כחסר נתונים על ידי המדע

in both Florida and in the Bahamas.

גם בפלורידה וגם באיי הבהאמה.

You know, we know almost nothing about them.

אתם יודעים, אנחנו כמעט לא יודעים כלום עליהם.

We don't know where they migrate to or from,

אנחנו לא יודעים מאיפה או לאן הם נודדים,

where they mate, where they have their pups,

איפה הם מזדווגים, איפה הם משריצים,

and yet, hammerhead populations in the Atlantic

ועדין, אוכלוסיית הפטישונים באוקיינוס האטלנטי

have declined about 80 percent in the last 20 to 30 years.

ירדה ב80 אחוז ב 20 ועד ה30 שנה האחרונות.

You know, we're losing them faster than we can possibly find them.

אתם יודעים, אנחנו מאבדים אותם מהר יותר מאשר מצליחים למצוא אותם.

This is the oceanic whitetip shark,

זהו כריש ארך גף,

an animal that is considered the fourth most dangerous species,

בעל חיים זה נחשב המין הרביעי הכי מסוכן,

if you pay attention to such lists.

אם אתם שמים לב לרשימות כאלה.

But it's an animal that's about 98 percent in decline

אבל זהו בעל חיים אשר נמצא בירידה של 98 אחוז

throughout most of its range.

לאורך רוב הטווח שלו.

Because this is a pelagic animal and it lives out in the deeper water,

בגלל שזהו בעל חיים פלאגי והוא חי במים העמוקים,

and because we weren't working on the bottom,

ובגלל שאנחנו לא עבדנו על הקרקעית,

I brought along a shark cage here,

הבאתי עמי כלוב לכאן,

and my friend, shark biologist Wes Pratt is inside the cage.

וחבר שלי, ביולוג הכרישים ווס פראט נמצא בתוך הכלוב.

You'll see that the photographer, of course, was not inside the cage here,

אתם תראו שהצלם, כמובן, אינו בתוך הכלוב כאן,

so clearly the biologist is a little smarter than the photographer I guess.

אז אני מניח שהביולוג טיפה יותר חכם מהצלם.

And lastly with this story,

ולבסוף עם הכתבה הזאת,

I also wanted to focus on baby sharks, shark nurseries.

אני גם רציתי להתמקד על טיפול בתינוקות כרישים.

And I went to the island of Bimini, in the Bahamas,

ונסעתי לאי בימיני אשר בבהאמה,

to work with lemon shark pups.

לעבוד עם תינוקות כריש לימוני.

This is a photo of a lemon shark pup,

תמונה זאת של כריש לימוני תינוק,

and it shows these animals where they live for the first two to three years of their lives

והיא מראה את בעלי החיים הללו איפה שהם חיים בשנתיים-שלוש הראשונות לחייהם

in these protective mangroves.

במנגרובים ההגנתיים האלה.

This is a very sort of un-shark-like photograph.

זאת תמונה מאוד לא אופיינית לכריש.

It's not what you typically might think of as a shark picture.

זה לא מה שאתם בדרך כלל עלולים לחשוב על תמונת כריש.

But, you know, here we see a shark that's maybe 10 or 11 inches long

אבל, אתם יודעים, כאן אנחנו רואים כריש באורך 25 עד 28 ס"מ

swimming in about a foot of water.

שוחה במים בעומק של 30 ס"מ.

But this is crucial habitat and it's where they spend the first two, three years of their lives,

אבל זהו בית גידול הכרחי ושם הם מבלים בשנתיים-שלוש השנים הראשונות לחייהם,

until they're big enough to go out on the rest of the reef.

עד שהם גדולים מספיק לצאת לשאר השונית.

After I left Bimini, I actually learned

אחרי שעזבתי את בימיני, אני בעצם למדתי

that this habitat was being bulldozed

שבית גידול זה שוטח

to create a new golf course and resort.

ליצירת מסלול גולף חדש ואתר נופש.

And other recent stories have looked at

וכתבות אחרונות אחרות הסתכלו על

single, flagship species, if you will,

מינים בודדים, מובילים, אם תרצו,

that are at risk in the ocean

אשר נמצאים בסכנה באוקיינוס

as a way of talking about other threats.

כבתור דרך לדבר על איומים אחרים.

One such story I did documented the leatherback sea turtle.

בכתבה אחת כזאת תיעדתי את צב הים הגלדי.

This is the largest, widest-ranging,

זהו הגדול, רחב ההיקפים,

deepest-diving and oldest of all turtle species.

צולל הכי עמוק והמבוגר שבכל זני הצבים.

Here we see a female crawling

כאן אנו רואים נקבה זוחלת

out of the ocean under moonlight

מתוך האוקיינוס תחת אור הירח

on the island of Trinidad.

על האי טרינידד.

These are animals whose lineage dates back about 100 million years.

אלה בעלי חיים אשר שלשלת הדורות שלהם הולכת אחורה בערך 100 מיליון שנה.

And there was a time in their lifespan

והיו זמנים בתוחלת השנים שלהם

where they were coming out of the water to nest

שהם היו יוצאים מהמים לקנן

and saw Tyrannosaurus rex running by.

והיו רואים טירנוזאור רקס חולף בריצה.

And today, they crawl out and see condominiums.

והיום, הם זוחלים החוצה ורואים בתי דירות.

But despite this amazing longevity,

אבל, למרות אריכות הימים המדהימה הזאת,

they're now considered critically endangered.

הם עכשיו נחשבים בסכנת הכחדה חמורה.

In the Pacific, where I made this photograph,

באוקיינוס השקט, איפה שצילמתי את התמונה הזאת,

their stocks have declined about 90 percent

הכמות שלהם ירדה בערך ב90 אחוז

in the last 15 years.

ב15 שנה האחרונות.

This is a photograph that shows a hatchling

התמונה הזאת מראה צעיר שרק בקע

about to taste saltwater for the very first time

עומד לטעום מי מלח בפעם הראשונה

beginning this long and perilous journey.

המתחיל במסע האורך והמסוכן הזה.

Only one in a thousand

רק אחד מאלף

leatherback hatchlings will reach maturity.

צבי ים גלדים צעירים יגיעו לבגרות.

But that's due to natural predators

אבל זה עקב טורפים טבעיים

like vultures that pick them off on a beach

כמו נשרים אשר אוספים אותם מהחוף

or predatory fish that are waiting offshore.

או דגי טרף אשר מחכים רחוק מהחוף.

Nature has learned to compensate with that,

הטבע למד לפצות על כך,

and females have multiple clutches of eggs

ולנקבות יש מספר הטלות של ביצים

to overcome those odds.

על מנת להתגבר על הסיכויים האלה.

But what they can't deal with is anthropogenic stresses,

אבל עם מה שהם לא יכולים להתמודד הוא לחץ אנתרופוגניים,

human things, like this picture that shows

דברים של בני אדם, כמו התמונה הזאת המראה

a leatherback caught at night in a gill net.

צב ים הנתפס בלילה ברשת דיג.

I actually jumped in and photographed this,

למעשה קפצתי פנימה וצילמתי זאת,

and with the fisherman's permission,

ועם אישורו של הדייג,

I cut the turtle out, and it was able to swim free.

חתכתי את הרשת, והצב הצליח לשחות לחופשי.

But, you know, thousands of other leatherbacks each year

אבל, אתם יודעים, אלפי צבי ים בכל שנה

are not so fortunate,

לא כל כך ברי מזל.

and the species' future is in great danger.

ועתידו של המין הזה בסכנה גדולה.

Another charismatic megafauna species that I worked with

זן כריזמטי נוסף שעבדתי עמו

is the story I did on the right whale.

הייתה כתבה שעשיתי על הלווייתנים הבלניים.

And essentially, the story is this with right whales,

ולמעשה, הסיפור עם הבלניים הוא כזה,

that about a million years ago, there was

שלפני בערך מיליון שנה, היה

one species of right whale on the planet,

זן אחד של לווייתנים בלניים על הכוכב,

but as land masses moved around and oceans became isolated,

אבל תוך תזוזת היבשות והאוקיינוסים נעשו מבודדים,

the species sort of separated,

המין הופרד במידת מה,

and today we have essentially two distinct stocks.

והיום למעשה יש לנו שני זנים נבדלים.

We have the Southern right whale that we see here

יש לנו את הלווייתן הבלני הדרומי שאנו רואים כאן

and the North Atlantic right whale that we see here

ואת הלוויתן הבלני הצפוני שאנו רואים כאן

with a mom and calf off the coast of Florida.

עם האם והעגל לחופי פלורידה.

Now, both species were hunted to the brink of extinction

עכשיו, שני הזנים היו ניצודים על סף ההכחדה

by the early whalers,

על ידי ציידי הלווייתנים הראשונים,

but the Southern right whales have rebounded a lot better

אבל הבלני הדרומי התאושש הרבה יותר טוב

because they're located in places

בגלל שהם ממוקמים במקומות

farther away from human activity.

רחוקים יותר מפעילות אנושית.

The North Atlantic right whale is listed as

הבלני הצפוני רשום כבתור זן הלוייתנים הנמצא

the most endangered species on the planet today

בסכנת הכחדה הגדולה ביותר על הכוכב היום

because they are urban whales; they live along the east coast

בגלל שהם לווייתנים עירוניים. הם חיים לאורך החוף המזרחי

of North America, United States and Canada,

של צפון אמריקה, ארה"ב וקנדה,

and they have to deal with all these urban ills.

והם צריכים להתמודד עם הצרות העירוניות האלה.

This photo shows an animal popping its head out at sunset off the coast of Florida.

התמונה הזאת מראה בעל חיים מוציא את ראשו מהמים בשקיעה מול חופי פלורידה.

You can see the coal burning plant in the background.

אתם יכולים לראות את מפעלי שרפת הפחם ברקע.

They have to deal with things like toxins and pharmaceuticals

הם צריכים להתמודד עם דברים כמו רעלים ותרופות

that are flushed out into the ocean,

הנשטפים לתוך האוקיינוס,

and maybe even affecting their reproduction.

ויכול להיות שאפילו משפיעים על הרביה שלהם.

They also get entangled in fishing gear.

הם גם מסתבכים בציוד דיג.

This is a picture that shows the tail of a right whale.

תמונה זאת מראה את זנבו של הלוויתן הבלני.

And those white markings are not natural markings.

והסימנים הלבנים האלה הם אינם סימנים טבעיים.

These are entanglement scars.

אלה צלקות מהסתבכויות.

72 percent of the population has such scars,

ל72 אחוז מהאוכלוסייה יש כאלה צלקות,

but most don't shed the gear, things like lobster traps and crab pots.

אבל רובם אינם מסירים את הציוד, דברים כמו מלכודות לובסטר וסירי סרטנים.

They hold on to them, and it eventually kills them.

הם נשארים איתו, עד שלבסוף הוא הורג אותם.

And the other problem is they get hit by ships.

והבעיה האחרת היא שהם נפגעים מספינות.

And this was an animal that was struck by a ship

וזה היה בעל חיים שנפגע מספינה.

in Nova Scotia, Canada

בנובה סקוטיה, קנדה

being towed in, where they did a necropsy

נגרר פנימה, איפה שביצעו נתיחה לאחר מוות

to confirm the cause of death,

כדי לאשר את סיבת המוות,

which was indeed a ship strike.

שאכן התבררה להיות פגיעה של ספינה.

So all of these ills are stacking up against these animals

אז כל הרעות האלה מצטברות נגד בעלי החיים האלה

and keeping their numbers very low.

ושומרים על מספרם נמוך מאוד.

And to draw a contrast with that beleaguered North Atlantic population,

וכדי להבהיר את הניגוד עם האוכלוסייה הצפון אטלנטית המוטרדת הזאת,

I went to a new pristine population of Southern right whales

נסעתי לאוכלוסייה קדומה של לווייתנים בלניים דרומיים

that had only been discovered about 10 years ago

אשר התגלה רק לפני בערך 10 שנים

in the sub-Antarctic of New Zealand, a place called the Auckland Islands.

באיים הסאב אנטרקטיים של ניו זילנד, מקום הנקרא איי אוקלנד.

I went down there in the winter time.

ירדתי לשם בתקופת החורף.

And these are animals that had never seen humans before,

ואלה בעלי חיים אשר מעולם לא ראו בני אדם.

and I was one of the first people they probably had ever seen.

ואני הייתי כנראה אחד מהאנשים הראשונים שהם ראו.

And I got in the water with them,

ונכנסתי למים איתם,

and I was amazed at how curious they were.

ונדהמתי לראות כמה סקרנים הם היו.

This photograph shows my assistant standing on the bottom at about 70 feet

צילום זה מראה את העוזר שלי עומד בקרקעית בעומק של 21 מטר בערך

and one of these amazingly beautiful, 45-foot,

ואחד הלווייתנים היפים להפליא האלו, 14 מטר,

70-ton whales,

ושוקל 70 טונות,

like a city bus just swimming up, you know.

כמו אוטובוס עירוני רק שוחה למעלה, אתם יודעים.

They were in perfect condition,

הם היו במצב מושלם,

very fat and healthy, robust, no entanglement scars,

מאוד שמנים ובריאים, חסונים, ללא צלקות מהסתבכויות,

the way they're supposed to look.

הדרך שבה הם אמורים להיראות.

You know, I read that the pilgrims, when they landed at Plymouth Rock

אתם יודעים, אני קראתי שהחלוצים, כאשר נחתו על סלע פלימות',

in Massachusetts in 1620,

אשר במסצ'וסטס בשנת 1620,

wrote that you could walk across Cape Cod Bay

כתבו שיכולת ללכת לאורך מפרץ קייפ קוד

on the backs of right whales.

על גבם של הלווייתנים הבלניים.

And we can't go back and see that today,

ואנו לא יכולים לחזור אחורה ולראות את זה היום,

but maybe we can preserve what we have left.

אבל אולי אנחנו יכולים לשמר את מה שנשאר.

And I wanted to close this program with a story of hope,

ורציתי לסיים את התכנית הזאת עם כתבה של תקווה,

a story I did on marine reserves

כתבה שעשית על שימור ימי

as sort of a solution

כסוג של פתרון

to the problem of overfishing, the global fish crisis story.

לבעיית הדייג יתר, כתבת המשבר דגים העולמי.

I settled on working in the country of New Zealand

התמקמתי לעבוד במדינת ניו זילנד

because New Zealand was rather progressive,

כי ניו זילנד הייתה מתקדמת למדי,

and is rather progressive in terms of protecting their ocean.

ועדין מתקדמת למדי שמונחים של הגנת האוקיינוס שלהם.

And I really wanted this story to be about three things:

ואני רציתי שהכתבה הזאת תהיה באמת על שלושה דברים,

I wanted it to be about abundance,

רציתי שהיא תהיה על שפע,

about diversity and about resilience.

על גיוון ועל חוסן.

And one of the first places I worked

ואחד המקומות הראשונים בהם עבדתי

was a reserve called Goat Island

הייתה שמורה ימית בשם גואט איילנד

in Leigh of New Zealand.

בליי אשר בניו זילנד.

What the scientists there told me was that

מה שהמדענים שם אמרו לי הוא

when protected this first marine reserve in 1975,

שכאשר השמורה הראשונה הזאת מוגנה ב-1975,

they hoped and expected that certain things might happen.

הם קיוו וציפו שדברים מסוימים עשויים לקרות.

For example, they hoped that certain species of fish

הם קיוו למשל, שזנים מסוימים של דגים

like the New Zealand snapper would return

כמו הלוטיינוס הניו זילנדי, יחזרו

because they had been fished to the brink of commercial extinction.

כי הם נדוגו עד לסף הכחדה מסחרית.

And they did come back. What they couldn't predict was that other things would happen.

והם אכן חזרו. מה שהם לא יכלו לחזות היה שדברים אחרים יקרו.

For example, these fish

לדוגמה, דגים אלו

predate on sea urchins,

ניזונים מקיפודי ים.

and when the fish were all gone,

וכאשר כל הדגים נעלמו,

all anyone ever saw underwater

הדבר היחיד שראו מתחת למים

was just acres and acres of sea urchins.

היה רק דונמים ודונמים של קיפודי ים.

But when the fish came back

אבל כאשר הדגים חזרו

and began predating and controlling the urchin population,

והתחילו לטרוף ולשלוט באוכלוסיית קיפודי הים,

low and behold, kelp forests emerged in shallow water.

הסתכלו וראו, יער אצות ים הגיח במים הרדודים.

And that's because the urchins eat kelp.

וזה מכיוון שקיפודי ים אוכלים אצות.

So when the fish control the urchin population,

אז כאשר הדגים שולטים באוכלוסיית הקיפודים,

the ocean was restored to its natural equilibrium.

האוקיינוס הוחזר למצב האיזון הטבעי שלו.

You know, this is probably how the ocean looked here

אתם יודעים, זה כנראה כיצד האוקיינוס נראה כאן

one or 200 years ago, but nobody was around to tell us.

לפני מאה או מאתיים שנה, אבל אף אחד לא היה באזור כדי לספר לנו.

I worked in other parts of New Zealand as well,

עבדתי בחלקים אחרי של ניו זילנד גם כן,

in beautiful, fragile, protected areas

באזורים יפים, שבירים, ומוגנים

like in Fiordland, where this sea pen colony was found.

כמו בפיורדלנד, איפה שמושבה זאת של נוצות ים נמצאה.

Little blue cod swimming in for a dash of color.

בקלה כחולה קטנה שוחה פנימה עבור קורטוב של צבע.

In the northern part of New Zealand,

בחלק הצפוני של ניו זילנד,

I dove in the blue water, where the water's a little warmer,

צללתי במים הכחולים, איפה שהמים טיפה יותר חמים,

and photographed animals like this giant sting ray

וצילמתי בעלי חיים כמו הטריגון הענק הזה

swimming through an underwater canyon.

השוחה דרך קניון תת ימי,

Every part of the ecosystem in this place

כל חלק במערכת האקולוגית במקום הזה

seems very healthy,

נראית מאוד בריאה,

from tiny, little animals like a nudibrank

מהזעירות, חיות קטנות כגון החשופית

crawling over encrusting sponge

הזוחלת מעל הספוג המקרים

or a leatherjacket

או החדקוצי

that is a very important animal in this ecosystem

זהו בעל חיים מאוד חשוב במערכת אקולוגית

because it grazes on the bottom and allows new life to take hold.

בגלל שהוא משתפשף בקרקעית ומאפשר ליצור חיים חדשים.

And I wanted to finish with this photograph,

ורציתי לסיים עם התצלום הזה,

a picture I made on a very stormy day in New Zealand

תמונה שעשיתי ביום מאוד סוער בניו זילנד

when I just laid on the bottom

כאשר פשוט נשכבתי על הקרקעית

amidst a school of fish swirling around me.

בתוך קבוצה של דגים מסתחררים סביבי.

And I was in a place that had only been protected

והייתי במקום אשר שומר רק

about 20 years ago.

לפני בערך 20 שנה.

And I talked to divers that had been diving there for many years,

ודברתי עם צוללנים אשר צוללים במקום מזה שנים,

and they said that the marine life was better here today

והם אמרו שהחיים הימיים כאן טובים יותר

than it was in the 1960s.

מאשר היו בשנות ה60.

And that's because it's been protected,

וזה בגלל שהוא שומר,

that it has come back.

החיים חזרו.

So I think the message is clear.

אז אני חושב המסר הוא ברור.

The ocean is, indeed, resilient and tolerant to a point,

האוקיינוס הוא, אכן, עמיד וסובלני עד לנקודה מסוימת,

but we must be good custodians.

אבל אנחנו חייבים להיות אפוטרופוס טובים.

I became an underwater photographer

נעשיתי צלם תת ימי

because I fell in love with the sea,

בגלל שהתאהבתי בים,

and I make pictures of it today because I want to protect it,

ואני עושה תמונות שלו היום כי אני רוצה להגן עליו,

and I don't think it's too late.

ואני לא חושב שזה מאוחר מדי.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.