Insults by Shakespeare

עלבונות מפי שייקספיר - אפריל גודנרת'

Translator: Bedirhan Cinar

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sonia Barchilon

(מוזיקה)

Why do we cringe when we hear "Shakespeare?"

למה אנחנו נרתעים כשאנחנו שומעים את השם "שייקספיר?"

If you ask me, it's usually because of his words.

אם תשאלו אותי, זה בדרך כלל בגלל המילים שלו.

All those thines and thous and therefores

כל ההטיות המיושנות והמילים הגבוהות

and wherefore-art-thous can be more than a little annoying.

יכולים להיות די מעצבנות.

But you have to wonder, why is he so popular?

אבל עליכם לשאול את עצמכם למה הוא כזה פופולרי?

Why have his plays been made and remade more than any other playwright?

למה המחזות שלו הועלו שוב ושוב יותר מכל כותב מחזות אחר?

זה בגלל המילים שלו.

It's because of his words.

Back in the late 1500s and early 1600s,

בשלהי המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17,

that was the best tool that a person had,

זה היה הכלי הטוב ביותר שהיה לאדם,

and there was a lot to talk about.

והיה הרבה על מה לדבר.

However, most of it was pretty depressing.

עם זאת, הרוב היה די מדכא.

You know, with the Black Plague and all.

אתם יודעים, עם המגפה השחורה והכל.

שייקספיר באמת משתמש בהמון מילים.

Shakespeare does use a lot of words.

One of his most impressive accomplishments is his use of insults.

אחת מההישגים הכי מרשימים שלו הוא השימוש בעלבונות.

They would unify the entire audience;

הם איחדו את כל הקהל;

and no matter where you sat, you could laugh at what was going on onstage.

ולא משנה איפה ישבתם, יכולתם לצחוק על מה שקרה על הבמה.

משתמשים במילים, בעיקר דיאלוג במצב דרמטי,

Words, specifically dialogue in a drama setting,

are used for many different reasons:

מסיבות רבות ומגוונות:

to set the mood of the scene,

כדי לקבוע את מצב הרוח של הסצנה,

to give some more atmosphere to the setting,

להוסיף אווירה לבמה,

and to develop relationships between characters.

ולפתח את היחסים בין הדמויות.

Insults do this in a very short and sharp way.

עלבונות עושים את זה קצר וקולע.

Let's first go to "Hamlet."

בואו נתחיל עם "המלט."

Right before this dialogue,

ממש לפני הדיאלוג הזה,

Polonius is the father of Ophelia, who is in love with Prince Hamlet.

פולוניוס הוא האבא של אופליה, שמאוהבת בנסיך המלט.

King Claudius is trying to figure out why Prince Hamlet is acting so crazy

המלך קלאודיוס מנסה להבין למה הנסיך המלט מתנהג כמו מטורף

since the king married Prince Hamlet's mother.

מאז שהמלך התחתן עם אמא של המלט.

Polonius offers to use his daughter to get information from Prince Hamlet.

פולוניוס מציע להשתמש בביתו

כדי להשיג מידע מהנסיך המלט.

Then we go into Act II Scene 2.

אז אנחנו עוברים לתמונה השניה במערכה השניה.

Polonius: "Do you know me, my lord?"

פולוניוס: "אתה מכיר אותי, אדוני?"

Hamlet: "Excellent well. You're a fishmonger."

המלט: "מכיר מצוין. אתה תגרן דגים."

Polonius: "Not I, my lord."

פולוניוס: "לא, לא, אדוני."

Hamlet: "Then I would you were so honest a man."

המלט: "אז חשבתי שאתה אדם הוגן."

Now, even if you did not know what "fishmonger" meant,

עכשיו, אפילו אם לא ידעתם מה המשמעות של "תגרן דגים" ,

you can use some contextual clues.

אפשר להיעזר ברמזים מההקשר.

One: Polonius reacted in a negative way, so it must be bad.

אחד: פולוניוס הגיב בצורה שלילית, אז זה כנראה רע.

שניים: דגים מסריחים, אז זה כנראה רע.

Two: Fish smell bad, so it must be bad.

And three: "monger" just doesn't sound like a good word.

ושלוש: "תגרן" פשוט לא נשמע כמו מילה טובה.

So from not even knowing the meaning,

אז אפילו בלי לדעת את המשמעות,

you're beginning to construct some characterization

אתם מתחילים לבנות כמה מאפיינים

of the relationship between Hamlet and Polonius,

של היחסים בין המלט לפולוניוס,

which was not good.

שלא היו טובים.

But if you dig some more, "fishmonger" means a broker of some type,

אבל אם תחפרו עוד קצת, "תגרן דגים" משמעו מתווך מסוג כלשהו,

and in this setting, would mean like a pimp,

ובהקשר הזה, משמעו יהיה כמו סרסור,

like Polonius is brokering out his daughter for money,

כאילו שפולוניוס מנסה לסרסר בביתו עבור כסף,

which he is doing for the king's favor.

מה שהוא עושה למען המלך.

This allows you to see that Hamlet is not as crazy as he's claiming to be,

זה מאפשר לנו לראות שהמלט לא משוגע כמו שהוא טוען,

and intensifies the animosity between these two characters.

ומגביר את העוינות בין שתי הדמויות האלו.

רוצים עוד דוגמה?

Want another example?

"Romeo and Juliet" has some of the best insults of any of Shakespeare's plays.

ב"רומיאו ויוליה" יש כמה מהעלבונות הכי טובים מכל מחזות שייקספיר.

זה מחזה על שתי כנופיות,

It's a play about two gangs,

and the star-crossed lovers that take their own lives.

ועל אוהבים שהגורל הפריד שמתאבדים.

Well, with any fisticuffs

ובכן, ידוע שכל קרב אגרופים מלווה גם בדיבור מלוכלך.

you know that there is some serious smack talk going on.

And you are not disappointed.

ולא תתאכזבו.

In Act I Scene 1, right from the get-go

בתמונה הראשונה של המערכה הראשונה, ישר מההתחלה

we are shown the level of distrust and hatred

מראים לנו את רמת החשדנות והשנאה

the members of the two families, the Capulets and Montagues, meet.

ששוררות בין בני שתי המשפחות, משפחת קפולט ומונטגיו.

גרגורי: "אני אזעיף פנים כשאחלוף על פניהם,

Gregory: "I will frown as I pass by, and let them take it as they list."

ואדאג שיראו את זה."

Sampson: "Nay, as they dare, I will bite my thumb at them,

סמפסון: "לא, שהם יתחילו. אנשוך את אגודלי לעומתם,

which is a disgrace to them, if they bear it."

זה עלבון, והם יהיו חייבים להגיב."

Enter Abraham and Balthasar.

נכנסים אברהם ובלתזר.

Abraham: "Do you bite your thumb at us, sir?"

אברהם: "האם אתה נושך את אגודלך לעומתנו, אדוני?"

Sampson: "I do bite my thumb, sir."

סמפסון: "אכן נשכתי את אגודלי, אדוני."

Abraham: "Do you bite your thumb at us, sir?"

אברהם: "האם אתה נושך את אגודלך לעומתנו, אדוני?"

אוקיי, אז איך ההתפתחות הזו עוזרת לנו להבין את מצב הרוח והדמויות?

Okay, so how does this development help us understand mood or character?

Well, let's break it down to the insult.

ובכן, בואו נפרק את העלבון הזה.

Biting your thumb today may not seem like a big deal,

נשיכת האגודל אולי לא נראית היום כעניין גדול,

but Sampson says it is an insult to them.

אבל סמפסון אומר שזה כן עלבון.

If they take it so, it must have been one.

אם הם נפגעים, זה כנראה היה עלבון.

This begins to show us the level of animosity

זה מתחיל להראות לנו את רמת העוינות

between even the men who work for the two Houses.

אפילו בין האנשים שעובדים עבור שני הבתים האלה.

And you normally would not do anything to someone

ואתם בדרך כלל לא הייתם עושים משהו למישהו אלא אם הייתם רוצים לגרום להם לריב,

unless you wanted to provoke them into a fight,

which is exactly what's about to happen.

שזה בדיוק מה שעומד לקרות.

Looking deeper, biting your thumb in the time in which the play was written

אם מביטים יותר לעומק, נשיכת האגודל בזמן שהמחזה נכתב

is like giving someone the finger today.

זה כמו להראות למישהו אצבע משולשת היום.

רגשות די חזקים מגיעים עם זה,

A pretty strong feeling comes with that,

אז עכשיו אנחנו מתחילים להרגיש את המתח בסצנה.

so we now are beginning to feel the tension in the scene.

Later on in the scene, Tybalt, from the House of the Capulets,

בהמשך התמונה, טיבלט מבית קפולט

lays a good one on Benvolio from the House of the Montagues.

מנחית אחת טובה לבנווליו מבית מונטגיו.

Tybalt: "What, art thou drawn among these heartless hinds?

טיבלט: "מה, אתה נמשך לצביות ערלות הלב הללו?

הסתובב, בנווליו, והבט במותך."

Turn thee, Benvolio, and look upon thy death."

Benvolio: "I do but keep the peace; put up thy sword,

בנווליו: "אני רק שומר על השקט; אבל הרם את חרבך,

or manage it to part these men with me."

או השתמש בה כדי להפריד את האנשים האלה ממני."

Tybalt: "What, drawn and talk of peace!

טיבלט: "מה, שולף ומדבר על שקט!

I hate the word, as I hate hell, all Montagues, and thee.

אני שונא את המילה, כשם שאני שונא את הגיהינום, את כל בני מונטגיו, ואותך.

Have at thee, coward!"

הילחם נגדי, פחדן!"

Okay, heartless hinds.

אוקיי, צביות ערלות לב.

We know that once again, it's not a good thing.

שוב, אנחנו יודעים שזה לא דבר טוב.

Both families hate each other, and this is just adding fuel to the fire.

שתי המשפחות שונאות זו את זו, וזה רק מוסיף לאש.

אבל כמה כואבת בדיוק העקיצה הזו?

But just how bad is this stinger?

A heartless hind is a coward,

צבייה ערלת לב פרושה פחדן,

and calling someone that in front of his own men, and the rival family,

ולקרוא למישהו כך מול אנשיו, והמשפחה היריבה,

means there's going to be a fight.

אומר שעומדת להיות מריבה.

Tybalt basically calls out Benvolio,

טיבלט בעיקרון מתגרה בבנווליו,

and in order to keep his honor, Benvolio has to fight.

וכדי לשמור על כבודו, בנווליו חייב להילחם.

This dialogue gives us a good look

הדיאלוג נותן לנו מבט יסודי על האפיון של שתי הדמויות האלו.

at the characterization between these two characters.

Tybalt thinks that the Montagues are nothing but cowardly dogs,

טיבלט חושב שבני מונטגיו הם פשוט כלבים פחדנים,

and has no respect for them.

ואין לו שום כבוד אליהם.

Once again, adding dramatic tension to the scene.

שוב, זה מוסיף מתח דרמתי לסצנה.

Okay, now here's a spoiler alert.

אוקיי, עכשיו הנה אזהרת ספוילר.

Tybalt's hotheadedness and severe hatred of the Montagues

חמימות המוח והשנאה העזה של טיבלט לבני מונטגיו

is what we literature people call his hamartia,

הן מה שאנשי הספרות קוראים לו המרטיה,

or what causes his downfall.

או מה שגורם לנפילתו.

ו-כן, הוא נופל לידיו של רומיאו.

Oh, yes.

He goes down at the hands of Romeo.

אז כשאתם מסתכלים בשייקספיר,

So when you're looking at Shakespeare, stop and look at the words,

עיצרו והביטו במילים,

because they really are trying to tell you something.

מפני שהן באמת מנסות להגיד לכם משהו.