Why should you read "Macbeth"? - Brendan Pelsue

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

There's a play so powerful that an old superstition says

יש מחזה כל כך חזק שאמונה טפלה אומרת

its name should never even be uttered in a theater,

שהשם שלו לא צריך אפילו להיות מוזכר בתאטרון,

a play that begins with witchcraft and ends with a bloody severed head,

מחזה שמתחיל בכישוף ונגמר בראש כרות מדמם,

a play filled with riddles, prophesies, nightmare visions,

מחזה מלא חידות, נבואות, וחלומות בלהות,

and lots of brutal murder,

והרבה רציחות אכזריות,

a play by William Shakespeare sometimes referred to as the "Scottish Play"

מחזה של וויליאם שייקספיר שלפעמים מתייחסים אליו כ"מחזה הסקוטי"

or the "Tragedy of Macbeth."

או "הטרגדיה של מקבת'."

First performed at the Globe Theater in London in 1606,

הוא הוצג בתאטרון הגלוב בלונדון ב 1606,

"Macbeth" is Shakespeare's shortest tragedy.

"מקבת'" הוא הטרגדיה הקצרה ביותר של שייקספיר.

It is also one of his most action-packed.

היא גם אחת מהכי מלאות פעולה.

In five acts, he recounts a story of a Scottish nobleman

בחמש מערכות, הוא משחזר את הסיפור של אציל סקוטי

who steals the throne,

שגונב את הכתר,

presides over a reign of terror,

מולך בשלטון מלא טרור,

and then meets a bloody end.

ואז פוגש את סופו המדמם.

Along the way, it asks important questions about ambition,

בדרך, הוא שואל שאלות חשובות בנוגע לשאיפות,

power,

כוח,

and violence

ואלימות

that spoke directly to the politics of Shakespeare's time

שמדברות ישירות לפוליטיקה של זמנו של שייקספיר

and continue to echo in our own.

וממשיכות להדהד בשלנו.

England in the early 17th century was politically precarious.

אנגליה בתחילת המאה ה 17 היתה בלתי יציבה פוליטית.

Queen Elizabeth I died in 1603 without producing an heir,

המלכה אליזבת הראשונה מתה ב 1603 בלי להותיר יורש,

and in a surprise move,

ובצעד מפתיע,

her advisors passed the crown to James Stewart, King of Scotland.

היועץ שלה העביר את הכתר לג'יימס סטיוארד מלך סקוטלנד.

Two years later, James was subject to an assassination attempt

שנתיים מאוחר יותר, ג'יימס היה קורבן לנסיון רצח

called the Gunpowder Plot.

שנקרא מזימת אבק השריפה.

Questions of what made for a legitimate king

שאלות של מה יוצר מלך לגיטימי

were on everyone's lips.

היו על שפתי כולם.

So Shakespeare must have known he had potent material

אז שייקספיר היה חייב לדעת שהיה לו חומר חזק

when he conflated and adapted the stories

כשהוא חיבר והתאים את הסיפורים

of a murderous 11th century Scottish King named Macbeth

של מלך סקוטי רצחני מהמאה ה 11 בשם מקבת'

and those of several other Scottish nobles.

ואלה של מספר אצילים סקוטים אחרים.

He found their annals in Hollinshed's "Chronicles,"

הוא גילה את קורותייהם ב"כרוניקלס" של הולינשד,

a popular 16th century history of Britain and Ireland.

הסטוריה פופולרית של בריטניה ואירלנד מהמאה ה 16.

Shakespeare would also have known he needed to tell his story

שייקספיר היה גם יודע שהוא צריך לספר את הסיפור

in a way that would immediately grab the attention

בדרך בה הוא יתפוש מיידית את תשומת הלב

of his diverse and rowdy audience.

של הקהל הפרוע והמגוון שלו.

The Globe welcomed all sections of society.

הגלוב קידם בברכה את כל חלקי החברה.

Wealthier patrons watched the stage from covered balconies

פטרונים עשירים יותר צפו בבמה ממרפסות מקורות

while poorer people paid a penny to take in the show

בעוד האנשים העניים שילמו פני לצפות בהופעה

from an open-air section called the pit.

מחלק פתוח לאויר שנקרא הבור.

Talking, jeering, and cheering was common during performances.

דיבור, קנטור ותרועות היו נפוצים במהלך ההופעות.

There are even accounts of audiences throwing furniture when plays were flops.

יש אפילו תעוד של קהלים שזרקו רהיטים כשהמחזות היו גרועים.

So "Macbeth" opens with a literal bang.

אז "מקבת'" פותח בפיצוץ.

Thunder cracks and three witches appear.

רעם מתגלגל ושלוש מכשפות מופיעות.

They announce they're searching

הן מודיעות שהן מחפשות

for a Scottish nobleman and war hero named Macbeth,

אציל סקוטי וגיבור מלחמה בשם מקבת',

then fly off while chanting a curse that predicts a world gone mad.

ואז עפות בעודן שרות קללה שחוזה עולם שהשתגע.

"Fair is foul and foul is fair. Hover through the fog and filthy air."

"הוגן הוא דוחה ודוחה הוא הוגן. מרחף דרך הערפל ואויר מזוהם."

As seen later, they find Macbeth and his fellow nobleman Banquo.

כמו שנראה מאוחר יותר, הן מגלות את מקבת' ועמיתו האציל בנקו.

"All hail Macbeth," they prophesize, "that shalt be king hereafter!"

"כולם הריעו למקבת", הן מנבאות, "שיהיה מלך מעכשיו!"

"King?" Macbeth wonders.

"מלך?" מקבת' תוהה.

Just what would he have to do to gain the crown?

מה הוא היה צריך לעשות כדי לזכות בכתר?

Macbeth and his wife Lady Macbeth

מקבת' ואשתו ליידי מקבת'

soon chart a course of murder, lies, and betrayal.

שרטטו במהרה מסלול של רצח, שקרים, ובגידה.

In the ensuing bloodbath,

במרחץ הדמים שהגיע,

Shakespeare provides viewers with some of the most memorable passages

שייקספיר מספק לצופים כמה מהפסוקים הכי זכורים

in English literature.

בספרות האנגלית.

"Out, damned spot! Out, I say!" Lady Macbeth cries when she believes

"החוצה, כתם ארור! החוצה, אני אומרת!" ליידי מקבת' בוכה כשהיא מאמינה

she can't wipe her victim's blood off her hands.

שהיא לא יכולה לנגב את דם הקרבן מידיה.

Her obsession with guilt is one of many themes that runs through the play,

האובססיה שלה עם אשמה היא נושא אחד מרבים שעוברים דרך המחזה,

along with the universal tendency to abuse power,

יחד עם הנטיה האוניברסלית להשתמש בכוח לרעה,

the endless cycles of violence and betrayal,

המחזור האין סופי של אלימות ובגידה,

the defying political conflict.

הקונפליקט הפוליטי המתריס.

As is typical with Shakespeare's language,

כמו שטיפוסי לשפה של שייקספיר,

a number of phrases that got their start in the play

מספר מונחים שהתחילו במחזה

have been repeated so many times that they now feel commonplace.

חזרו כל כך הרבה פעמים שהם נפוצים עכשיו.

They include "the milk of human kindness,"

הם כוללים "החלב של טוב הלב האנושי,"

"what's done is done,"

"מה שנעשה, נעשה,"

and the famous witches' spell,

והלחש המפורסם של המכשפות,

"Double, double toil and trouble; Fire burn, and caldron bubble."

"כפול, כפול עמל ובלגן; אש בוערת, וקדרה מבעבעת."

But Shakespeare saves the juiciest bit of all for Macbeth himself.

אבל שייקספיר שומר את החלק הכי עסיסי מכל למקבת' עצמו.

Towards the end of the play, Macbeth reflects on the universality of death

לקראת סוף המחזה, מקבת' מהרהר על האוניברסליות של המוות

and the futility of life.

וחוסר המשמעות של החיים.

"Out, out, brief candle!" he laments.

"כבה, כבה, נר חולף!" הוא מקונן.

"Life's but a walking shadow,

"החיים הם רק צל מתהלך,

a poor player that struts and frets his hour upon the stage

שחקן אומלל שמתהלך ומשחק את שעתו על הבמה

and then is heard no more.

ואז לא שומעים ממנו יותר.

It is a tale told by an idiot, full of sound and fury

זה סיפור שמסופר על ידי אידיוט, מלא בצלילים וזעם

signifying nothing."

שמסמלים כלום."

Life may be a tale told my an idiot, but "Macbeth" is not.

החיים הם אולי סיפור שמסופר על ידי אידיוט, אבל "מקבת'" לא.

Shakespeare's language and characters have entered our cultural consciousness

השפה של שייקספיר והדמויות נכנסו למודעות התרבותית שלנו

to a rare extent.

באופן נדיר בהיקפו.

Directors often use the story to shed light on abuses of power,

לעיתים קרובות, במאים משתמשים בסיפור כדי להאיר על ניצול לרעה של שלטון,

ranging from the American mafia

שנעים מהמאפיה האמריקאית

to dictators across the globe.

לדיקטטורים ברחבי הגלובוס.

The play has been adapted to film many times,

המחזה הותאם לקולנוע הרבה פעמים,

including Akira Kurosawa's "Throne of Blood,"

כולל "כס המלכות המדמם," של אקירה קורסאווה,

which takes place in feudal Japan,

שמתרחש ביפן הפאודלית,

and a modernized version called "Scotland, PA,"

והגרסה המודרנית שנקראת "סקוטלנד, PA"

in which Macbeth and his rivals

בה מקבת' ויריביו

are managers of competing fast food restaurants.

הם מנהלים של מסעדות מזון מהיר מתחרות.

No matter the presentation,

לא משנה ההצגה,

questions of morality,

שאלות של מוסר,

politics,

פוליטיקה,

and power are still relevant today,

וכוח עדיין רלוונטיות היום,

and so, it seems, is Shakespeare's "Macbeth."

וכך, נראה שגם "מקבת'" של שייקספיר.