Ancient Rome’s most notorious doctor - Ramon Glazov

תרגום: Allon Sasson עריכה: Ido Dekkers

In the middle of the 16th century,

באמצע המאה ה- 16,

a talented young anatomist named Andreas Vesalius made a shocking discovery:

רופא מנתח צעיר ומוכשר בשם אנדריאס וסאליוס חשף גילוי מדהים:

the most famous human anatomy texts in the world were wrong.

הטקטסטים המפורסמים ביותר בעולם בנושא האנטומיה של האדם היו שגויים.

They not only failed to account for many details of the human body,

לא רק שהם לא כללו פרטים רבים לגבי גוף האדם,

they also described the organs of apes and other mammals.

הם גם תיארו איברים של קופים ושל יונקים אחרים.

While Vesalius knew he was right,

בעוד שוסאליוס ידע שהוא צודק,

announcing these errors would mean challenging Galen of Pergamon–

הצהרה על טעויות אלו פירושה היה קריאת תגר על גלנוס איש פרגמון --

the most renowned physician in medical history.

הרופא הנודע ביותר בהיסטוריה של הרפואה.

But who was this towering figure?

אבל מי היתה הדמות הרמה הזו?

And why did doctors working more than 1,300 years later so revere and fear him?

ומדוע רופאים שעבדו 1,300 שנים מאוחר יותר עדין העריצו אותו ופחדו ממנו כל כך?

Born in 129 CE,

גלנוס נולד בשנת 129,

Galen left home as a teen to scour the Mediterranean for medical wisdom.

ועזב את הבית בשנות העשרה כדי לתור במזרח התיכון אחר ידע רפואי.

He returned home a gifted surgeon with a passion for anatomy

הוא חזר הביתה כמנתח מוכשר עם תשוקה לאנטומיה

and a penchant for showmanship.

ונטיה לראוותנות.

He gleefully entered public anatomy contests,

הוא נרשם בשמחה לתחרויות אנטומיה ציבוריות

eager to show up his fellow physicians.

כשהוא נחוש להביך את עמיתיו הרופאים.

In one demonstration,

באחת ההדגמות,

he caused a pig to lose its voice by tying off one of its nerves.

הוא גרם לחזיר לאבד את קולו כשקשר את אחד העצבים שלו.

In another, he disemboweled a monkey and challenged his colleagues to repair it.

באחרת הוא הוציא את איבריו הפנימיים של קוף ואיתגר את עמיתיו להחזיר אותו לקדמותו.

When they couldn’t, he did.

כשהם לא הצליחו, הוא עשה זאת.

These grizzly feats won him a position as surgeon to the city’s gladiators.

המעשים המוחצנים הללו זיכו אותו בתפקיד הרופא של הגלדיאטורים בעיר.

Eventually, he would leave the arena to become the personal physician

לבסוף הוא עזב את הזירה והפך לרופא פרטי

to four Roman Emperors.

של ארבעה קיסרים רומיים.

While his peers debated symptoms and their origins,

בזמן שעמיתיו דנו על סימפטומים ועל מקורם,

Galen obsessively studied anatomy.

גלנוס למד אנטומיה באובססיביות.

He was convinced that each organ had a specific function.

הוא היה משוכנע שלכל איבר יש תפקיד ספציפי.

Since the Roman government largely prohibited working with human cadavers,

מאחר והשלטון הרומי אסר כמעט לחלוטין על עבודה עם גופות אדם,

Galen conducted countless dissections of animals instead.

גלנוס ביצע במקום זאת אינספור ניתוחים בגופות של בעלי חיים.

Even with this constraint,

אפילו עם אילוץ זה,

his exhaustive investigations yielded some remarkably accurate conclusions.

מחקריו המקיפים הניבו מספר מסקנות מדויקות להפליא.

One of Galen’s most important contributions

אחת התרומות החשובות ביותר של גלנוס

was the insight that the brain, not the heart, controlled the body.

היתה התובנה שהמוח, ולא הלב, הוא ששולט בגוף.

He confirmed this theory by opening the cranium of a living cow.

הוא אישש תיאוריה זו באמצעות פתיחת גולגולת של פרה חיה.

By applying pressure to different parts of the brain,

על ידי הפעלת לחץ על חלקים שונים במוח,

he could link various regions to specific functions.

הוא הצליח לקשר איזורים שונים לתיפקודים ספציפיים.

Other experiments allowed him to distinguish sensory from motor nerves,

ניסויים אחרים איפשרו לו להבחין בין עצבים של חישה לעצבים של תנועה,

establish that urine was made in the kidneys,

לקבוע ששתן נוצר בכליות,

and deduce that respiration was controlled by muscles and nerves.

ולהסיק שנשימה נשלטת על ידי שרירים ועצבים.

But these wild experiments also produced extraordinary misconceptions.

אולם הניסויים הפראיים הללו הניבו גם טעויות תפיסתיות יוצאות דופן.

Galen never realized that blood cycles continuously throughout the body.

גלנוס מעולם לא הבין שדם זורם במחזוריות בכל הגוף.

Instead, he believed the liver constantly produces an endless supply of blood,

במקום זאת, הוא האמין שהכבד מייצר כל הזמן אספקה בלתי מוגבלת של דם,

which gets entirely depleted on its one-way trip to the organs.

שמתדלדל לחלוטין בדרכו החד-כיוונית אל האיברים.

Galen is also credited with solidifying the popular theory of the Four Humours.

לגלנוס מייחסים גם את גיבוש התיאוריה המפורסמת של ארבע הליחות.

Introduced by Hippocrates centuries earlier,

היא הוצגה על ידי היפוקרטס מאות שנים קודם לכן,

this misguided hypothesis attributed most medical problems

וההיפותזה השגויה הזו ייחסה את רוב הבעיות הרפואיות

to an imbalance in four bodily fluids called humours.

לחוסר איזון בארבעה נוזלי גוף המכונים ליחות.

To correct the balance of these fluids, doctors employed dangerous treatments

על מנת לתקן את חוסר האיזון בנוזלים אלו, רופאים יישמו טיפולים מסוכנים

like bloodletting and purging.

כמו הקזת דם או טיהור.

Informed by his poor understanding of the circulatory system,

נוכח ההבנה המצומצמת שלו בנושא מערכת הובלת הדם,

Galen was a strong proponent of these treatments,

גלנוס היה תומך נלהב של טיפולים אלו,

despite their sometimes lethal consequences.

למרות ההשלכות הקטלניות שלהם לעיתים.

Unfortunately, Galen’s ego drove him to believe that

למרבה הצער, האגו של גלנוס הוביל אותו להאמין

all his discoveries were of the utmost importance.

שכל הגילויים שלו היו בעלי חשיבות עליונה.

He penned treatises on everything from anatomy to nutrition to bedside manner,

הוא חיבר מסות על כל דבר החל מאנטומיה דרך תזונה ועד לאופן הטיפול בחולה,

meticulously cataloguing his writings to ensure their preservation.

כשהוא מקטלג באדיקות את כתביו כדי להבטיח את שימורם.

Over the next 13 centuries,

במשך 13 המאות הבאות,

Galen’s prolific collection dominated all other schools of medical thought.

האוסף הפורה של גלנוס שלט מעל כל אסכולות הרפואה האחרות.

His texts became the standard works taught to new generations of doctors,

הטקסטים שלו הפכו לספרי הבסיס שלמדו דורות חדשים של רופאים,

who in turn, wrote new essays extolling Galen’s ideas.

שבתורם כתבו חיבורים חדשים שהיללו את רעיונותיו של גלנוס.

Even doctors who actually dissected human cadavers

אפילו רופאים שניתחו גופות אדם

would bafflingly repeat Galen’s mistakes,

נאלצו לחזור במבוכה על הטעויות של גלנוס,

despite seeing clear evidence to the contrary.

למרות שראו בבירור הוכחות סותרות.

Meanwhile, the few practitioners bold enough to offer conflicting opinions

בינתיים, העוסקים ברפואה הבודדים שהיו אמיצים דיים להעלות דעות מנוגדות

were either ignored or ridiculed.

זכו להתעלמות או הפכו ללעג.

For 1,300 years, Galen’s legacy remained untouchable–

במשך 1,300 שנים, המורשת של גלנוס נותרה כמות שהיא --

until renaissance anatomist Vesalius spoke out against him.

עד שהרופא המנתח של הרנסנס וסאליוס יצא כנגדו בפומבי.

As a prominent scientist and lecturer,

בתור מדען ומרצה מוערך,

his authority influenced many young doctors of his time.

הסמכות שלו השפיעה על רופאים צעירים רבים בתקופתו.

But even then, it took another hundred years

אבל גם אז, נדרשו מאה שנים נוספות

for an accurate description of blood flow to emerge,

עד שהופיע תיאור מדויק של מחזור הדם,

and two hundred more for the theory of the Four Humours to fade.

ומאתיים שנים נוספות עד שתיאוריית ארבע הליחות נעלמה.

Hopefully, today we can reap the benefits of Galen’s experiments

אפשר לקוות שהיום אנחנו יכולים לקצור את פירות הניסויים של גלנוס

without attributing equal credence to his less accurate ideas.

מבלי לייחס אמינות זהה לרעיונות הפחות מדוייקים שלו.

But perhaps just as valuable

אבל אולי חשובה לא פחות

is the reminder that science is an ever-evolving process,

היא התזכורת שמדע הוא תהליך בהתפתחות מתמדת,

which should always place evidence above ego.

שבו תמיד צריך להעדיף ראיות על פני אגו.