Why is being scared so fun? - Margee Kerr

תרגום: Sigal Tifferet עריכה: Roni Ravia

Somewhere right now, people are lining up to scare themselves,

אי שם ברגעים אלה ממש, אנשים עומדים בתור כדי להפחיד את עצמם,

maybe with a thrill ride or horror movie.

אולי בנסיעה ברכבת הרים, או בצפייה בסרט אימה,

In fact, in October of 2015 alone,

למעשה, במהלך אוקטובר 2015,

about 28 million people visited a haunted house in the U.S.

כ-28 מיליון איש ביקרו בבית רדוף רוחות בארה"ב.

But many consider this behavior perplexing,

אבל רבים חושבים שההתנהגות הזו מתמיהה,

asking the question,

ושואלים:

"What could possibly be fun about being scared?"

"מה יכול להיות כ"כ כיף בלפחד?"

Fear has a bad rap, but it's not all bad.

לפחד יצא שם רע, אבל יש בו גם מן הטוב.

For starters, fear can actually feel pretty good.

קודם כל, פחד יכול לגרום להרגשה נעימה.

When a threat triggers our fight or flight response,

כשאיום מעורר בנו את תגובת ה'הילחם או ברח',

our bodies prepare for danger

הגוף שלנו מתכונן לסכנה

by releasing chemicals that change how our brains and bodies function.

ע"י שחרור כימיקלים שמשנים את תפקוד המוח והגוף.

This automatic response jumpstarts systems that can aid in survival.

תגובה אוטומטית זו מתניעה מערכות שיכולות לעזור להישרדות.

They do this by making sure we have enough energy

הן עושות זאת ע"י כך שהן מוודאות שיש לנו מספיק אנרגיה

and are protected from feeling pain,

ושאנחנו מוגנים מפני תחושת הכאב,

while shutting down nonessential systems, like critical thought.

ובו בזמן, הן חוסמות מערכות בלתי חיוניות כמו חשיבה ביקורתית.

Feeling pain-free and energized,

להרגיש מלאי אנרגיה, ונטולי כאב,

while not getting caught up in worrisome thoughts that normally occupy our brains,

מבלי להיות שקועים במחשבות טורדניות שבד"כ מעסיקות את מוחנו,

that all sounds great,

זה נשמע מצוין,

and it can be because this response is similar, though not exactly the same

אולי משום שהתגובה הזו דומה, אם כי לא זהה,

to what we experience in positive, high-arousal states,

למה שאנו חווים במצבי עוררות חיוביים,

like excitement, happiness, and even during sex.

כמו התרגשות, שמחה, ואפילו סקס.

The difference lays in the context.

ההבדל הוא בהקשר.

If we're in real danger, we're focused on survival, not fun.

אם אנחנו בסכנה אמיתית, אנחנו עסוקים בהישרדות, לא בכיף.

But when we trigger this high arousal response in a safe place,

אבל כשאנחנו מפעילים את תגובת העוררות הגבוהה הזו במקום בטוח,

we can switch over to enjoying the natural high of being scared.

אנחנו יכולים להנות מתחושת ה'היי' הטבעית המתרחשת במצבי פחד.

It's why people on roller coasters can go from screaming to laughing within moments.

זו הסיבה שאנשים ברכבת הרים יכולים לעבור מצרחות לצחוק תוך שניות.

Your body is already in a euphoric state.

גופכם נמצא כבר במצב אופורי.

You're just relabeling the experience.

אתם רק מגדירים מחדש את החוויה.

And though the threat response is universal,

ולמרות שהתגובה לאיום היא אוניברסלית,

research shows differences between individuals

מחקרים מראים שקיים שוני בין אנשים

in how the chemicals associated with the threat response work.

בדרך הפעולה של הכימיקלים המופרשים כתגובה לאיום.

This explains why some are more prone to thrill-seeking than others.

זה מסביר למה ישנם אנשים שמחפשים ריגושים יותר מאחרים.

Other normal physical differences explain

הבדלים גופניים אחרים מסבירים

why some may love the dizziness associated with a loop-de-loop,

למה חלק אוהבים את הסחרחורת שנגרמת בהיפוכי הבורג ברכבת הרים,

while loathing the stomach-drop sensation of a steep roller coaster,

אבל שונאים את תחושת הבטן המתהפכת שנגרמת במקטע ירידה תלול,

or why some squeal with delight inside a haunted house,

או למה חלק צווחים מהנאה בתוך בית רדוף רוחות,

but retreat in terror if taken to an actual cemetery.

אך נסוגים אחוזי אימה בביקור בבית קברות אמיתי.

Fear brings more than just a fun, natural high.

פחד מעורר לא רק תחושת 'היי' טבעית וכייפית.

Doing things that we're afraid of can give us a nice boost of self-esteem.

כשאנחנו עושים משהו שמפחיד אותנו זה יכול להעלות לנו את הדימוי העצמי.

Like any personal challenge,

כמו כל אתגר אישי,

whether it's running a race or finishing a long book,

אם זה השתתפות במרוץ או קריאת ספר ארוך,

when we make it through to the end,

כשאנחנו מגיעים לקו הסיום,

we feel a sense of accomplishment.

אנחנו חשים תחושת הישג.

This is true even if we know we're not really in any danger.

זה נכון גם כשאנחנו יודעים שאנחנו לא באמת עומדים בפני איום.

Our thinking brains may know the zombies aren't real,

המוח האנליטי שלנו אולי יודע שמתים הקמים לתחייה אינם אמיתיים,

but our bodies tell us otherwise.

אבל הגוף שלנו אומר משהו אחר.

The fear feels real,

הפחד מרגיש אמיתי,

so when we make it through alive,

אז כשאנחנו יוצאים מזה בחיים,

the satisfaction and sense of accomplishment also feel real.

הסיפוק ותחושת ההישג גם הם מרגישים אמיתיים.

This is a great evolutionary adaptation.

זו אדפטציה אבולוציונית נהדרת.

Those who had the right balance of bravery and wit

אלו שהיו בעלי איזון נכון בין אומץ לשכל,

to know when to push through the fear and when to retreat

שידעו מתי להילחם למרות הפחד, ומתי לסגת,

were rewarded with survival,

זכו לשרוד,

new food,

להשיג מזון חדש,

and new lands.

וקרקעות חדשות.

Finally, fear can bring people together.

לבסוף, פחד יכול לקרב בין אנשים.

Emotions can be contagious,

רגשות יכולים להיות מדבקים,

and when you see your friend scream and laugh,

וכשאתם רואים חבר צורח וצוחק,

you feel compelled to do the same.

אתם חשים צורך לעשות כמוהו.

This is because we make sense of what our friends are experiencing

זה משום שתחושותיהם של חברינו נעשות ברורות

by recreating the experience ourselves.

כי אנו יוצרים את הרגשות האלו בעצמנו.

In fact, the parts of the brain that are active when our friend screams

למעשה, האזורים הפעילים במוחם של חברינו הצורחים,

are active in us when we watch them.

פעילים גם אצלנו כשאנו צופים בהם.

This not only intensifies our own emotional experience,

זה לא רק מגביר את החוויה הרגשית שלנו,

but makes us feel closer to those we're with.

אלא גם מקרב אותנו לאלה שאיתנו.

The feeling of closeness during times of fear

תחושת הקירבה במצבי פחד

is aided by the hormone oxytocin released during fight or flight.

מחוזקת ע"י ההורמון אוקסיטוצין המופרש במצבי ׳הילחם או ברח׳.

Fear is a powerful emotional experience,

הפחד הוא חוויה רגשית עזה,

and anything that triggers a strong reaction

וכל דבר שמעורר תגובה עזה

is going to be stored in our memory really well.

נחרט היטב בזיכרוננו.

You don't want to forget what can hurt you.

אתם לא רוצים לשכוח מה עלול לפגוע בכם.

So if your memory of watching a horror film with your friends is positive

אז אם צפייה בסרט אימה יחד עם חבריכם

גרמה לזיכרון חיובי, והותירה תחושת סיפוק,

and left you with a sense of satisfaction,

then you'll want to do it over and over again.

אתם תרצו לחזור עליה שוב ושוב.