Infinity according to Jorge Luis Borges - Ilan Stavans

תרגום: Alsa Saal עריכה: Ido Dekkers

When Ireneo Funes looked at a glass of wine on a table,

כאשר אירנאו פונס הביט בכוס היין שעל השולחן

he saw “all the shoots, clusters, and grapes of the vine.

הוא הבחין "בכל זלזל, אשכול וענב של הגפן.

He remembered the shapes of the clouds in the south

הוא זכר את צורתם של העננים בדרום

at the dawn of the 30th of April of 1882,

בשחר ה- 30 באפריל 1882,

and he could compare them in his recollection with the marbled grain

והוא יכול היה להשוות אותם בדמיונו עם הגרגרים המשוישים

in the design of a leather-bound book which he had seen only once,

בעיצוב של ספר בכריכת עור שהוא ראה רק פעם אחת,

and with the lines in the spray which an oar raised

ועם הפסים בנתז שהעלה משוט

in the Rio Negro on the eve of the battle of the Quebrancho.”

בריו נגרו בערב הקרב על הקברצ'ו".

In the short story “Funes, the Memorious,”

בסיפור הקצר "פונס הזכרן",

Jorge Luis Borges explores what it would be like to have a perfect memory.

חורחה לואיס בורחס חוקר איך זה להיות בעל זכרון מושלם.

His character not only remembers everything he has ever seen,

הגיבור שלו לא רק זוכר כל מה שאי פעם ראה,

but every time he has seen it in perfect detail.

אלא גם כל פעם שראה זאת בפירוט מושלם.

These details are so overwhelming

הפרטים הללו הם כה מדהימים

Funes has to spend his days in a dark room,

עד שפונס חייב להעביר את ימיו בחדר חשוך,

and can only sleep by imagining a part of town he has never visited.

ויכול להרדם רק כאשר הוא מדמיין חלק של העיר שמעולם לא ביקר בו.

According to Borges,

לפי בורחס,

Funes’s memories even rendered him incapable of real thought,

הזכרונות של בורחס אפילו מונעים ממנו לחשוב בצורה אמיתית,

because “To think is to forget a difference, to generalize, to abstract.

מפני ש"לחשוב פירושו לשכוח את ההבדלים, להכליל, להפשיט.

In the overly replete world of Funes there were nothing but details.”

בעולמו הגדוש מדי של פונס לא היה דבר מלבד פרטים".

Funes’ limitless memory was just one of Borges’s many explorations of infinity.

הזכרון האינסופי של פונס היה רק אחת מהחקירות של בורחס את האינסוף.

Born in Argentina in 1899,

כמי שנולד בארגנטינה ב- 1899,

he admired the revolutionaries of his mother’s family

הוא העריץ את המהפכנים ממשפחתה של אמו

but took after his father’s bookish clan.

אבל הלך בעקבות השושלת הלמדנית של אביו.

His body of essays, poems, and stories, or, as he called them, ficciones

אוסף החיבורים, השירים והסיפורים שלו, או, כפי שהוא קרא להם, בדיות

pioneered the literary style of “lo real maravilloso,”

היו חלוציים בסגנון הספרותי של "Lo Real Maravilloso"

known in English as Magical Realism—

שנודע באנגלית כריאליזם קסום --

and each was just a few pages long.

וכל אחד מהם היה בן עמודים בודדים בלבד.

Though Borges was not interested in writing long books,

למרות שבורחס לא התעניין בכתיבת ספרים ארוכים,

he was an avid reader,

הוא היה קורא להוט,

recruiting friends to read to him after he went blind in middle age.

והוא גייס חברים שיקראו עבורו אחרי שהפך עיוור בגיל העמידה.

He said his image of paradise was an infinite library,

הוא אמר שהתמונה שלו של גן עדן הוא ספריה אינסופית,

an idea he brought to life in “The library of Babel.”

רעיון שהוא עורר לחיים ב"הספריה של בבל".

Built out of countless identical rooms,

בנויה ממספר אינסופי של חדרים זהים,

each containing the same number of books of the same length,

שכל אחד מהם מכיל את אותו מספר של ספרים באותו אורך,

the library of babel is its own universe.

הספריה של בבל היא עולם בפני עצמו.

It contains every possible variation of text,

היא מכילה כל וריאציה אפשרית של טקסט,

so there are some profound books,

כך שישנם כמה ספרים מעמיקים,

but also countless tomes of complete gibberish.

אך גם אין-ספור כרכים של ג'יבריש מושלם.

The narrator has spent his entire life

הכותב הקדיש את כל חייו

wandering this vast labyrinth of information

כשהוא תועה ברחבי מבוך המידע הזה

in a possibly futile search for meaning.

בנסיון עקר כנראה לחפש משמעות.

Labyrinths appeared over and over in Borges’ work.

מבוכים הופיעו שוב ושוב בעבודותיו של בורחס.

In “The Garden of Forking Paths,”

ב"גן השבילים המתפצלים",

as Yu Tsun winds his way through country roads,

כאשר יו צון מפלס את דרכו בכבישי הכפר,

he remembers a lost labyrinth built by one of his ancestors.

הוא נזכר במבוך עתיק שנבנה על ידי אחד מאבות אבותיו.

Over the course of the story,

לאורך הסיפור,

he finds out the labyrinth is not a physical maze but a novel.

הוא מגלה שהמבוך אינו מבוך פיזי אלא רומן.

And this novel reveals that the real Garden of Forking Paths is time:

והרומן הזה חושף שגן השבילים המתפצלים האמיתי הוא הזמן:

in every instant, there are infinite possible courses of action.

בכל רגע, יש מספר אינסופי של דרכי פעולה.

And as one moment follows another,

כאשר רגע אחד רודף אחרי אחר,

each possibility begets another set of divergent futures.

כל אפשרות מולידה קבוצה אחרת של עתידים מסתעפים.

Borges laid out infinite expanses of time in his labyrinths,

בורחס בילה כמויות זמן אינסופיות במבוכים שלו,

but he also explored the idea of condensing all of time

אך הוא גם חקר את האפשרות של דחיסת כל הזמן

into a single moment.

לתוך רגע אחד.

In “The God’s Script,”

ב"כתב האל",

at the very beginning of the world

בראשית ימי העולם

the god writes exactly one message

אלוהים כותב בדיוק מסר אחד

into the spots of the jaguars,

לתוך הכתמים של היגוארים,

who then “love and reproduce without end,

שאז "אוהבים ומתרבים ללא סוף,

in caverns, in cane fields, on islands,

במערות, בשדות קנים, על איים,

in order that the last men might receive it.”

שמא שאחרוני בני האדם יקבלו אותו".

The last man turns out to be a tenacious old priest

האדם האחרון מתברר ככומר זקן עקשן

who spends years memorizing and deciphering the jaguar’s spots,

שמקדיש שנים לשינון ולפענוח כתמי היגוארים,

culminating in an epiphany where he finally understands the god’s message.

מתעלה בהתגלות אלוהית, שם הוא מבין לבסוף את המסר של האל.

Imprisoned deep underground,

בהיותו כלוא מתחת לקרקע,

he has no one to share this meaning with,

אין לו איש שעמו הוא יכול לחלוק את המשמעות,

and it changes nothing about his circumstances,

וזה אינו משנה דבר באשר לנסיבות שלו,

but he doesn’t mind:

אבל לא אכפת לו:

in that one moment,

ברגע האחד הזה,

he has experienced all the experience of everyone who has ever existed.

הוא חווה את כל מה שחוו כל מי שאי פעם התקיימו.

Reading Borges, you might catch a glimpse of infinity too.

אם תקראו את בורחס, אולי תתפסו גם אתם פיסה מהאינסוף.