How to manage your time more effectively (according to machines) - Brian Christian

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

[אנו מעבירים את היום כפי שאנו מעבירים את החיים - אנני דילארד]

In the summer of 1997,

בקיץ 1997,

NASA's Pathfinder spacecraft landed on the surface of Mars,

החללית פאת'פיינדר של נאס"א נחתה על פני המאדים

and began transmitting incredible, iconic images back to Earth.

והתחילה לשדר תמונות מדהימות ואיקוניות חזרה לכדור הארץ.

But several days in, something went terribly wrong.

אבל אחרי כמה ימים, משהו השתבש לגמרי.

The transmissions stopped.

השידור נפסק.

Pathfinder was, in effect, procrastinating:

הפאת'פיינדר למעשה התנהגה בדחיינות:

keeping itself fully occupied but failing to do its most important work.

היא היתה עסוקה, אבל לא עשתה את המטלה הכי חשובה שלה.

What was going on?

מה קרה?

There was a bug, it turned out, in its scheduler.

היה באג, מסתבר, במערכת התזמון.

Every operating system has something called the scheduler

לכל מערכת הפעלה יש משהו שנקרא מערכת תזמון

that tells the CPU how long to work on each task before switching,

שאומרת למעבד כמה זמן לעבוד על כל משימה לפני שהוא עובר לאחרת,

and what to switch to.

ולמה לעבור.

Done right, computers move so fluidly between their various responsibilities,

כשעושים זאת נכון, מחשבים עוברים בקלות בין המשימות השונות שלהם,

they give the illusion of doing everything simultaneously.

ולכן יוצרים אשליה שהם עושים הכל באותו זמן.

But we all know what happens when things go wrong.

אבל כולנו יודעים מה קורה כשדברים משתבשים.

This should give us, if nothing else, some measure of consolation.

לכל הפחות, זה יכול קצת לנחם אותנו.

Even computers get overwhelmed sometimes.

אפילו המחשבים יכולים להיות מוצפים.

Maybe learning about the computer science of scheduling

אם נלמד על המדע מאחורי תזמון של מחשבים

can give us some ideas about our own human struggles with time.

אולי נקבל רעיונות על המאבק האנושי בזמן.

One of the first insights is that all the time you spend prioritizing your work

אחת התובנות הראשונות היא שכל הזמן שאתם מקדישים לתעדוף מטלות

is time you aren't spending doing it.

הוא זמן שאתם לא מקדישים לעשייתן.

For instance, let's say when you check your inbox, you scan all the messages,

לדוגמה, כשאתם בודקים את האימייל שלכם, אתם יכולים לסרוק את כל ההודעות,

choosing which is the most important.

לבחור את הכי חשובה.

Once you've dealt with that one, you repeat.

אחרי שטיפלתם בה, חוזרים שוב על התהליך.

Seems sensible, but there's a problem here.

נראה הגיוני, אבל יש כאן בעיה.

This is what's known as a quadratic-time algorithm.

זה נקרא אלגוריתם זמן קואדרטי.

With an inbox that's twice as full, these passes will take twice as long

עם תיבת דואר מלאה פי שניים, המעברים האלה יקחו פי שניים זמן

and you'll need to do twice as many of them!

ותצטרכו לעשות פי שניים מהם!

This means four times the work.

זה אומר פי ארבעה עבודה.

The programmers of the operating system Linux

תוכניתני מערכת ההפעלה לינוקס

encountered a similar problem in 2003.

נתקלו בבעיה דומה ב-2003.

Linux would rank every single one of its tasks in order of importance,

לינוקס דירגה כל אחת מהמשימות שלה לפי סדר חשיבות,

and sometimes spent more time ranking tasks than doing them.

ולפעמים בילתה יותר זמן בדרוג המשימות מאשר בביצוען.

The programmers’ counterintuitive solution was to replace this full ranking

הפתרון המנוגד לאינטואיציה של המתכנתים היה להחליף את הדרוג המלא הזה

with a limited number of priority “buckets.”

במספר מוגבל של "דליי" עדיפות.

The system was less precise about what to do next

המערכת היתה פחות מדוייקת בנוגע למה לעשות עכשיו

but more than made up for it by spending more time making progress.

אבל בהחלט פיצתה על זה בהקדשת יותר זמן לביצוע תהליכים.

So with your emails, insisting on always doing the very most important thing first

אז אם תתעקשו לענות במייל שלכם על מה שהכי חשוב קודם,

could lead to a meltdown.

זה יכול להוביל להתמוטטות.

Waking up to an inbox three times fuller than normal

תיבת דואר מלאה פי שלושה מהרגיל

could take nine times longer to clear.

תקח פי תשעה זמן לרוקן.

You’d be better off replying in chronological order, or even at random!

עדיף לכם לענות בסדר כרונולוגי, או אפילו באופן אקראי!

Surprisingly, sometimes giving up on doing things in the perfect order

למרבה הפלא, לפעמים ויתור על ביצוע של דברים בסדר מושלם

may be the key to getting them done.

יכול להיות המפתח להשלמתם.

Another insight that emerges from computer scheduling

תובנה נוספת שעולה מתזמון ממוחשב

has to do with one of the most prevalent features of modern life: interruptions.

נוגעת לאחת התכונות הכי נפוצות בחיים המודרניים: הפרעות.

When a computer goes from one task to another,

כשמחשב עובר ממשימה אחת לאחרת,

it has to do what's called a context switch,

הוא צריך לבצע החלפת הֶקְשֵׁר,

bookmarking its place in one task,

לסמן את המקום בו הייתם במשימה אחת,

moving old data out of its memory and new data in.

להוציא מידע ישן מהזיכרון ולהכניס מידע חדש.

Each of these actions comes at a cost.

לפעולות האלה יש מחיר.

The insight here is that there’s a fundamental tradeoff

התובנה פה היא שיש שקלול תמורות בסיסי

between productivity and responsiveness.

בין יצרנות והיענות.

Getting serious work done means minimizing context switches.

לעשות עבודה רצינית אומר להפחית את החלפות ההֶקְשֵׁר.

But being responsive means reacting anytime something comes up.

אבל היענות משמעה להגיב כל פעם שמשהו עולה.

These two principles are fundamentally in tension.

שני העקרונות האלו נמצאים במתח בסיסי.

Recognizing this tension allows us

הכרה במתח הזה מאפשרת לנו

to decide where we want to strike that balance.

להחליט איפה אנחנו רוצים לקבוע את האיזון.

The obvious solution is to minimize interruptions.

הפיתרון הברור הוא להפחית הפרעות.

The less obvious one is to group them.

הפיתרון הברור פחות הוא לקבץ אותן.

If no notification or email requires a response

אם אף התרעה או אימייל לא דורשים תגובה

more urgently than once an hour, say,

יותר דחופה מפעם בשעה, נניח,

then that’s exactly how often you should check them. No more.

אז זו בדיוק הדחיפות שאתם צריכים לבדוק אותן. לא יותר.

In computer science, this idea goes by the name of interrupt coalescing.

במדעי מחשב, הרעיון הזה נקרא מיזוג הפרעות.

Rather than dealing with things as they come up –

במקום להתמודד עם דברים כשהם מתרחשים --

Oh, the mouse was moved?

אוה, העכבר זז?

A key was pressed?

מקש נלחץ?

More of that file downloaded? –

הקובץ המשיך לרדת? --

the system groups these interruptions together

המערכת מקבצת את ההפרעות האלו יחד

based on how long they can afford to wait.

בהתבסס על כמה זמן אפשר לתת להן לחכות.

In 2013, interrupt coalescing

ב-2013, מיזוג הפרעות

triggered a massive improvement in laptop battery life.

הביא שיפור מסיבי באורך חיי הסוללות של המחשבים הניידים.

This is because deferring interruptions lets a system check everything at once,

כי עיכוב הפרעות מאפשר למערכת לבדוק הכל יחד,

then quickly re-enter a low-power state.

ואז לחזור במהירות למצב של חסכון בחשמל.

As with computers, so it is with us.

כמו במחשבים, כך גם איתנו.

Perhaps adopting a similar approach

אולי אימוץ גישה דומה

might allow us users to reclaim our own attention,

תאפשר לנו, המשתמשים, לקבל בחזרה את הקשב שלנו,

and give us back one of the things that feels so rare in modern life: rest.

ולהחזיר לנו את אחד הדברים הנדירים בחיים המודרניים: מנוחה.

האם מעניין אתכם לשפר את ניהול זמנכם ומטלותיכם?

אם כן, אנו ממליצים על Algorithms to Live By

"אלגוריתמים לחיים, מדע המחשב שמאחורי קבלת ההחלטות האנושית"

תוכלו להוריד חינם גירסת אודיו של הספר

בכתובת audible.com/teded

וכל הורדה תעודד אתר זה להמשיך לתמוך בייעוד ללא כוונת רווח של TEDED