The Aztec myth of the unlikeliest sun god - Kay Almere Read

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

Nanahuatl, weakest of the Aztec gods, sickly and covered in pimples,

ננאהואט, החלש באלי האצטקים, חלשלוש ומכוסה פצעונים,

had been chosen to form a new world.

נבחר ליצור עולם חדש.

There had already been four worlds, each set in motion by its own “Lord Sun,"

כבר היו ארבעה עולמות, כל אחד הוקם על ידי "אל שמש," משלו,

and each, in turn, destroyed:

וכל אחד בתורו, הושמד:

the first by jaguars, the next by winds,

הראשון על ידי יגוארים, השני על ידי רוחות,

the next by rains of fire, and the fourth by floods.

הבא על ידי גשם ואש, והרביעי על ידי שטפונות.

To establish the Fifth Sun,

כדי לכונן שמש חמישית,

Lord Quetzalcoatl, the “Feathered Serpent,”

לורד קואצלקואט, ה"נחש המנוצה,"

had gone to the underworld and returned with the bones of earlier people,

ירד לעולם התחתון וחזר עם העצמות של האנשים הקודמים,

nourishing them with his own blood to create new life.

הזין אותן בדמו שלו כדי ליצור חיים.

But for them to have a world to live in,

אבל כדי שיהיה להם עולם לחיות בו,

another god had to leap into the great bonfire and become the fifth sun.

אל נוסף היה חייב לזנק למדורה הגדולה ולהפוך לשמש החמישית.

The Lord of Sustenance and the Lord of Fire had chosen Nanahuatl for this task,

אל ההזנה ואל האש בחרו את ננאהואט למשימה,

while the Lord of Rain and the Lord of the Four Quarters

בעוד אל הגשם ואל ארבע העונות

had picked their own offering: the proud, rich Tecciztecatl.

בחרו מועמד משלהם: טקזיסטקט הגאה והעשיר.

First, the chosen ones had to complete a four-day fasting and bloodletting ritual.

ראשית, הנבחר היה צריך להשלים צום של ארבעה ימים וטקס הקזת דם.

Nanahuatl had nothing but cactus thorns with which to bleed himself,

אבל לננהאואט היו רק קוצי קקטוס כדי להקיז את דמו,

and fir branches to paint with his red offering,

וענפי אשוח כדי לצייר עם מנחתו האדומה,

but he resolved to try his best.

אבל הוא החליט לנסות כמיטב יכולתו.

Meanwhile, Tecciztecatl flaunted his riches,

בינתיים, טקזיסטקט נפנף בעושרו,

using magnificent jade spines and branches adorned with iridescent quetzal feathers

בשימוש באבני הירקן המופלאות ובענפים מעוטרים בנוצות קואצל ססגוניות

for his own blood offering.

להצעת הדם שלו.

When four days had passed, the fire was roaring high.

כשארבעה ימים חלפו, האש בערה גבוה.

Four times proud Tecciztecatl approached the flames,

טקזיסטקט הגאה ניגש ללהבות ארבע פעמים,

and four times he pulled back in fear.

וארבע פעמים הוא נסוג בפחד.

Humble Nanahuatl stepped forward.

ננאהואט הצנוע צעד קדימה.

The other gods painted him chalky white and glued feathers to him.

האלים האחרים צבעו אותו בלבן גיר והדביקו עליו נוצות.

Without hesitation, he threw himself into the flames.

ללא היסוס, הוא זרק את עצמו לתוך הלהבות.

A fire-blackened eagle swooped over the fire,

עיט שחור מאש עט מעל האש,

grabbed Nanahuatl and carried him into the sky.

תפס את ננאהואט ונשא אותו לשמים.

There, Lord and Lady Sustenance bathed him,

שם, האל ואלת ההזנה רחצו אותו,

sat him on a feathered throne, and wrapped a red band around his head.

הושיבו אותו על כס מנוצה, ועטפו סרט אדום סביב ראשו.

Inspired by Nanahuatl,

בהשראת ננאהואט,

Tecciztecatl threw himself into what was left of the fire: cooled ashes.

טקזיסטקט זרק את עצמו לתוך מה שנשאר מהאש: אפר קריר.

A jaguar jumped over the fire pit, but couldn’t carry Tecciztecatl into the sky.

יגואר קפץ מעל בור האש, אבל לא היה יכול לשאת אז טקזיסטקט לשמים.

When Tecciztecatl reached the horizon, a band of goddesses dressed him in rags.

כשטקיזטקט הגיע לאופק, חבורת אלות הלבישה אותו בסחבות.

Still, he shined just as brightly as Nanahuatl.

ועדיין, הוא זרח חזק בבהירות כמו ננאהואט.

But since he had shown far less bravery and much more pride,

אבל מאחר והראה הרבה פחות אומץ והרבה יותר גאווה,

one of the gods picked up a rabbit and tossed it in his face,

אחד האלים הרים ארנבת וזרק אותה על פניו,

dimming his light.

ועמעם את אורו.

But the fifth world still wasn’t truly established.

אבל העולם החמישי עדיין לא הוקם.

Nanahuatl, Lord Sun, shined for four days straight

ננאהואט, אל השמש, זרח במשך ארבעה ימים ברציפות

without moving through the sky like all the previous suns had moved.

בלי לזוז בשמים כמו שכל האלים הקודמים זזו.

Back in their home, Teotihuacan, the gods began to worry.

בחזרה בביתם, טאוטיבואקן, האלים החלו לדאוג.

They sent Obsidian Hawk up to ask what was wrong.

הם שלחו נץ אובסידי כדי לשאול אותו מה לא בסדר.

Nanahuatl replied that just as he had sacrificed himself to become Lord Sun,

ננאהואט ענה שממש כמו שהקריב את עצמו כדי להפוך לאל שמש,

he now needed the nourishing blood of the other gods

הוא עכשיו צריך את הדם המזין של האלים האחרים

in order to move through the sky.

כדי לנוע בשמים.

Enraged at this suggestion, Lord Dawn stepped up and shot an arrow at Lord Sun.

זועם על ההצעה, אל השחר צעד קדימה וירה חץ באל השמש.

Lord Sun shot back,

אל השמש ירה חזרה,

and his quetzal-feathered arrows struck Lord Dawn in the face,

וחיצי הקטצל המנוצים שלו פגעו באל השחר בפנים,

turning him to frost.

והפכו אותו לקרה.

Before anyone else could act rashly,

לפני שמישהו היה יכול לפעול בחיפזון,

the other gods turned to each other to discuss what to do.

האלים האחרים פנו אחד לשני ודנו במה לעשות.

Of course, no one wanted to sacrifice themselves,

כמובן, אף אחד לא רצה להקריב את עצמו,

but nor did anyone want to act like Lord Dawn.

אבל אף אחד גם לא רצה לפעול כמו אל השחר.

Besides, Nanahuatl had held up his end of the bargain to nourish the earth—

חוץ מזה, ננהאהואט קיים את הצד שלו בעסקה והזין את כדור הארץ --

how could they refuse to nourish him in return?

איך יוכלו לסרב להזין אותו בתמורה?

They remembered how even the wimpy Tecciztecatl

הם זכרו איך אפילו טקזיסטקט החלשלוש

had eventually managed to emulate Nanahuatl's bravery.

הצליח לבסוף לחקות את האומץ של ננהאהואט.

At long last, five other gods agreed to sacrifice themselves.

לבסוף, חמישה אלים אחרים הסכימו להקריב את עצמם.

One by one, Lord Death stabbed them in the heart with an obsidian knife,

אחד אחד, אל המוות דקר אותם בליבם בסכין אובסידי,

offering their bodies to their new Lord Sun.

והציע את גופותיהם לאל השמש החדש.

As the last god made the sacrifice,

כשהאל האחרון הקריב את עצמו,

Lord Quetzalcoatl blew the embers of the great fire back to life,

לורד קטצלקואט נשף בגחלים של האש הגדולה בחזרה לחיים,

and the sun began to move through the sky at last,

והשמש החלה לנוע בשמים לבסוף,

ushering in the fifth age.

והביאה את העידן החמישי.

Thanks to a pimply weakling whose fortitude inspired all the other gods,

תודות לחלשלוש מחוצ'קן שאומץ ליבו נתן השראה לכל האלים האחרים,

the sun moves along its daily path,

השמש נעה במסלולה היומי,

the rabbit-faced moon following in its wake.

הירח עם פני הארנב עוקב אחריה.