Are ghost ships real? - Peter B. Campbell

האם ספינות רפאים הן אמיתיות? - פיטר קמפבל

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

One foggy morning in 1884,

בוקר ערפילי אחד ב-1884,

the British steamer "Rumney" crashed into the French ship "Frigorifique."

הספינה הבריטית "רומני" התנגשה בספינה הצרפתית "פריגוריפיק."

Seeing their ship filling with water,

כשראו שהספינה מתמלאת במים,

the French crew climbed aboard the "Rumney."

הצוות הצרפתי טיפס על ה"רומני."

But as they sailed towards the nearest port,

אבל כשהם הפליגו לנמל הקרוב,

a silent form suddenly emerged from the fog:

צורה שקטה פתאום הופיעה מהערפל:

the abandoned "Frigorifique."

ה"פריגוריפיק" הנטושה.

It was too late to turn,

זה היה מאוחר מכדי להסתובב,

and the impact was enough to sink the "Rumney."

והפגיעה הספיקה כדי להטביע את ה"רומני."

As the sailors scrambled into the lifeboats,

כשהמלחים מיהרו לסירות ההצלה,

the empty "Frigorifique" sailed back into the fog,

ה"פריגוריפיק" הריקה הפליגה חזרה לערפל.

having seemingly taken its revenge.

כשנראה שנקמה את נקמתה.

In reality, the French sailors had left the engines running,

במציאות, המלחים הצרפתים השאירו את המנועים פועלים,

and the "Frigorifique" sailed in a circle before striking the "Rumney"

וה"פריגוריפיק" הפליגה במעגלים לפני שפגעה ב"רומני"

and finally sinking.

ולבסוף טבעה.

But its story became one of the many tales of ghost ships,

אבל הסיפור שלה הפך לאחד מסיפורים רבים של ספינות רפאים,

unmanned vessels that apparently sail themselves.

ספינות לא מאויישות שנראות כמפליגות מעצמן.

And although they've influenced works like "Dracula"

ולמרות שהן השפיעו על יצירות כמו "דרקולה"

and "Pirates of the Caribbean,"

ו"הפיראטים מהקריביים,"

crewless ships aren't the product of ghostly spirits,

ספינות ללא צוות הן לא תוצאה של רוחות רפאים,

just physics at work.

אלה רק של פיזיקה בפעולה.

One of the most famous ghost ships was the "Mary Celeste"

אחת מספינות הרפאים הכי מפורסמות היתה ה"מרי סלסט",

found sailing the Atlantic in 1872 with no one aboard,

שנמצאה מפליגה באוקיינוס האטלנטי ב-1872 ללא אדם על הסיפון,

water in its hold,

מים בתוכה,

and lifeboats missing.

וסירות ההצלה חסרות.

The discovery of its intact cargo and a captain's log that ended abruptly

מציאת המטען השלם שלה ויומן הקפטן שהסתיים בפתאומיות

led to wild rumors and speculation.

הובילו לשמועות והשערות.

But the real culprits were two scientific phenomena:

אבל האשמות האמיתיות היו שתי תופעות טבע:

buoyancy

ציפה

and fluid dynamics.

ודינמיקת נוזלים.

Here's how buoyancy works.

כך ציפה עובדת.

An object placed in a liquid displaces a certain volume of fluid.

עצם שמונח בנוזל מזיח כמות מסויימת של נוזל,

The liquid in turn exerts an upward buoyant force

הנוזל בתורו מפעיל כוח ציפה כלפי מעלה

equal to the weight of the fluid that's been displaced.

ששווה למשקל הנוזל שמוזח.

This phenomenon is called Archimedes's Principle.

התופעה הזו נקראת עיקרון ארכימדס.

Objects that are less dense than water,

עצמים שהם פחות דחוסים ממים,

such as balsa wood,

כמו עץ בלזה,

icebergs,

קרחונים,

and inflatable rafts

וסירות מתנפחות

always float.

תמיד צפים.

That's because the upward buoyant force

זה משום שכוח הציפה למעלה

is always stronger than the downward force of gravity.

תמיד חזק יותר מכוח הכבידה למטה.

But for objects or ships to float when they're made of materials, like steel,

אבל כדי שעצמים או ספינות יצופו כשהן עשויים חומרים כמו פלדה,

that are denser than water,

שדחוסים יותר ממים,

they must displace a volume of water larger than their weight.

הן חייבים להזיח נפח מים גדול יותר ממשקלם.

Normally, the water filling a ship's hull would increase its weight

באופן רגיל, המים שממלאים את גוף הספינה יגדילו את משקלה

and cause it to sink -

ויגרמו לטביעתה -

just what the "Mary Celeste's" crew feared when they abandoned ship.

ממש כמו שהצוות של ה"מרי סלסט" פחד כשהם נטשו את הספינה.

But the sailors didn't account for fluid dynamics.

אבל המלחים לא התחשבו בדינמיקת נוזלים.

The water stopped flowing at the point of equilibrium,

המים הפסיקו לזרום בנקודת שיווי המשקל,

when it reached the same level as the hull.

כשהם הגיעו לאותו גובה כמו גוף הספינה.

As it turned out, the weight of the water wasn't enough to sink the ship

ומסתבר, שמשקל המים לא הספיק כדי להטביע את הספינה,

and the "Mary Celeste" was found a few days later

וה" מרי סלסט" נמצאה ימים מאוחר יותר

while the unfortunate crew never made it to shore.

בעוד הצוות חסר המזל מעולם לא הגיע לחוף.

Far stranger is the tale of "A. Ernest Mills,"

מוזר בהרבה היה הסיפור של "א. ארנסט מילס,"

a schooner transporting salt,

ספינת מסע שהובילה מלח,

whose crew watched it sink to the sea floor following a collision.

שהצוות שלה צפה בה טובעת לקרקעית הים אחרי התנגשות.

Yet four days later, it was spotted floating on the surface.

אך ארבעה ימים מאוחר יותר, היא נצפתה צפה על פני השטח.

The key to the mystery lay in the ship's heavy cargo of salt.

המפתח לתעלומה נח במטען המלח הכבד של הספינה.

The added weight of the water in the hull made the vessel sink,

המשקל הנוסף של המים בגוף הספינה גרם לספינה לטבוע,

but as the salt dissolved in the water,

אבל כשהמלח נמס במים,

the weight decreased enough

המשקל פחת מספיק

that the force of gravity became less than the buoyant force

שכוח הכבידה הפך לנמוך מכוח הציפה

and the ship floated back to the surface.

והספינה צפה חזרה לפני השטח.

But how do we explain the most enduring aspect of ghost ship legends:

אבל איך אנחנו מסבירים את הפן הכי מתמשך של אגדות ספינות הרפאים:

multiple sightings of the same ships hundreds of miles and several years apart?

צפיות מרובות של אותן ספינות במרחקים של מאות קילומטרים ומספר שנים?

The answer lies in ocean currents,

התשובה נמצאת בזרמי האוקיינוס,

which are like invisible rivers flowing through the ocean.

שהם כמו נהרות בלתי נראים שזורמים דרך האוקיינוסים.

Factors, like temperature,

גורמים כמו טמפרטורה,

salinity,

מליחות,

wind,

רוח,

gravity,

and the Coriolis effect from the Earth's rotation

כוח משיכה,

ואפקט קוריוליס מסיבוב כדור הארץ

create a complex system of water movement.

יוצרים מערכת מורכבת של תנועות מים.

That applies both at the ocean's surface and deep below.

שמשפיעים גם על פני האוקיינוס וגם על המעמקים.

Sailors have always known about currents,

מלחים תמיד ידעו על הזרמים,

but their patterns weren't well known until recently.

אבל התבניות שלהם לא היו ידועות עד לאחרונה.

In fact, tracking abandoned ships was how scientists determined the shape

למעשה, מעקב אחרי ספינות נטושות היתה הדרך בה המדענים קבעו את צורת

and speed of the Atlantic Gyre,

ומהירות הזרם המקיף האטלנטי,

the Gulf Stream,

זרם הגולף,

and related currents in the first place.

והזרמים המקושרים, בהתחלה.

Beginning in 1883, the U.S. Hydrographic Office

החל מ-1883, המשרד ההידרוגרפי האמריקאי

began collecting monthly data that included navigation hazards,

התחיל לאסוף מידע חודשי שכלל סיכוני ניווט,

like derelict ships, whose locations were reported by passing vessels.

כמו ספינות נטושות, שהמיקום שלהן דווח על ידי ספינות עוברות.

So abandoned ships may not be moved by ghost crews or supernatural curses,

אז ספינות נטושות אולי לא נעות על ידי צוותי רוחות רפאים או קללות על-טבעיות,

but they are a real and fascinating phenomenon

אבל הן תופעות אמיתיות ומרתקות

born through the ocean

שנולדו באוקיינוס

and kept afloat by powerful, invisible, scientifically studied forces.

והמשיכו לצוף בעזרת כוחות טבע חזקים, בלתי נראים ומדעיים.