The historic women’s suffrage march on Washington - Michelle Mehrtens

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

On March 3, 1913,

ב 3 במרץ, 1913,

protesters parted for the woman in white:

מפגינים התפצלו בגלל האישה בלבן:

dressed in a flowing cape and sitting astride a white horse,

לבושה בכובע פרחוני ויושבת על סוס לבן,

the activist Inez Milholland was hard to miss.

את האקטיביסטית אינז מילהולנד היה קשה לפספס.

She was riding at the helm of the Women’s Suffrage Parade-

היא רכבה בראש מצעד זכויות ההצבעה לנשים --

the first mass protest for a woman’s right to vote on a national scale.

המחאה ההמונית הראשונה לזכויות הנשים להצביע בקנה מידה לאומי.

After months of strategic planning and controversy,

אחרי חודשים של תכנון אסטרטגי ומחלוקות,

thousands of women gathered in Washington D.C.

אלפי נשים נאספו בוושינגטון הבירה.

Here, they called for a constitutional amendment granting them the right to vote.

פה, הם קראו לתיקון חוקתי שיאפשר להן להצביע.

By 1913, women’s rights activists had been campaigning for decades.

עד 1913, אקטיביסטיות לזכויות הנשים העלו קמפיינים במשך עשורים.

As a disenfranchised group,

כקבוצה מודחקת,

women had no voice in the laws that affected their– or anyone else’s– lives.

לנשים לא היה קול בחוקים שהשפיעו על חייהן -- או על כל אחד אחר.

However, they were struggling to secure broader support for political equality.

עם זאת, הן נאבקו להבטיח תמיכה רחבה יותר לשוויון פוליטי.

They’d achieved no major victories since 1896,

הן לא השיגו נצחונות חשובים מאז 1896,

when Utah and Idaho enfranchised women.

כשיוטה ואיידהו נתנו זכות בחירה לנשים.

That brought the total number of states which recognized a women’s right to vote

זה הביא את מספר המדינות הכללי שהכירו בזכויות הנשים לבחור

to four.

לארבע.

A new, media-savvy spirit arrived in the form of Alice Paul.

רוח חדשה רעבה למדיה בצורה של אליס פול הגיעה.

She was inspired by the British suffragettes,

היא קיבלה השראה מהטוענות לזכויות הצבעה הבריטיות,

who went on hunger strikes and endured imprisonment in the early 1900s.

שיצאו לשביתת רעב וסבלו מאסר בתחילת 1900.

Rather than conduct costly campaigns on a state-by-state basis,

במקום לערוך קמפיינים יקרים על בסיס מדינתי,

Paul sought the long-lasting impact of a constitutional amendment,

פול רצתה את ההשפעה החוקתית ארוכת הטווח של תיקון חוקתי,

which would protect women’s voting rights nationwide.

שיגן על זכויות הנשים להצביע בכל הארץ.

As a member of the National American Women Suffrage Association,

כחברה באיגוד האמריקאי הארצי לזכויות ההצבעה לנשים,

Paul proposed a massive pageant to whip up support and rejuvenate the movement.

פול הציעה מפגן גדול כדי להעלות את התמיכה ולעורר את התנועה.

Washington authorities initially rejected her plan-

הרשויות בוושינגטון בהתחלה דחו את התוכנית --

and then tried to relegate the march to side streets.

ואז ניסו להעביר את המצעד לרחובות הצדדיים.

But Paul got those decisions overturned

אבל פול הצליחה לבטל את ההחלטות האלו

and confirmed a parade for the day before the presidential inauguration

ולאשר את המצעד ליום לפני ההשבעה הנשיאותית

of Woodrow Wilson.

של וודרו ווילסון.

This would maximize media coverage

זה היה מביא למקסימום את הכיסוי התקשורתי

and grab the attention of the crowds who would be in town.

ויתפוס תשומת לב של הקהל שיהיה בעיר.

However, in planning the parade,

עם זאת, בתכנון המצעד,

Paul mainly focused on appealing to white women from all backgrounds,

פול בעיקר התמקדה בלפנות לנשים לבנות מכל הרקעים,

including those who were racist.

כולל אלה שהיו גזעניות.

She actively discouraged African American activists

היא למעשה הניאה נשים אפרו אמריקאיות

and organizations from participating-

וארגונים מלהשתתף --

and stated that those who did so should march in the back.

והצהירה שאלו שיצעדו יהיו מאחור.

But black women would not be made invisible in a national movement

אבל נשים שחורות לא יהפכו בלתי נראות בתנועה הלאומית

they helped shape.

שהן עזרו לעצב.

On the day of the march,

ביום המצעד,

Ida B. Wells-Barnett,

אידה וולס ברנט,

a ground-breaking investigative journalist and anti-lynching advocate,

עיתונאית חוקרת פורצת דרך וטוענת נגד לינצ'ים,

refused to move to the back and proudly marched under the Illinois banner.

סרבה לעבור לאחור וצעדה בגאווה תחת הבאנר של אילינוי.

The co-founder of the NAACP, Mary Church Terrell,

המייסדת השותפה של NAACP מרי צ'רץ' טרל,

joined the parade with the 22 founders of the Delta Sigma Theta Sorority,

הצטרפה למצעד עם 22 מייסדות של אגודת דלתא סיגמא תטא,

an organization created by female students from Howard University.

ארגון שנוצר על ידי נשים סטודנטיות מאוניברסיטת הארוורד.

In these ways and more,

בדרכים אלה ואחרות,

black women persevered despite deep hostility

נשים שחורות המשיכו למרות עוינות עמוקה

from white women in the movement,

מנשים לבנות בתנועה,

and at great political and physical risk.

ותוך סיכון פוליטי ופיזי גדול.

On the day of the parade,

ביום המצעד,

suffragists assembled to create a powerful exhibition.

נשות התנועה התאספו ליצור מצגת חזקה.

The surging sections of the procession included international suffragists,

החלקים הגואים של התהלוכה כללו טוענות לזכויות הבחירה בין לאומיות,

artists, performers and business-owners.

אמניות, מופיעות ובעלות עסקים.

Floats came in the form of golden chariots;

הבמות היו בצורה של מרכבות זהובות;

an enormous Liberty Bell; and a map of enfranchised countries.

פעמון חרות ענק; ומפה של מדינות שהעבירו את החוק.

On the steps of the Treasury Building,

על מדרגות בניין האוצר,

performers acted out the historical achievements of women to a live orchestra.

שחקנים הציגו הישגים היסטוריים של הנשים לצלילי תזמורת חיה.

The marchers carried on even as a mob blocked the route,

הצועדות המשיכו אפילו כשקהלים חסמו את מסלולן,

hurling insults and spitting at women,

צעקו עלבונות וירקו על הנשים,

tossing cigars, and physically assaulting participants.

השליכו סיגרים, ותקפו את המשתתפות פיזית.

The police did not intervene,

המשטרה לא התערבה,

and in the end, over 100 women were hospitalized.

ולבסוף, יותר מ 100 נשים אושפזו.

Their mistreatment, widely reported throughout the country,

היחס הגרוע אליהן דווח בהרחבה במדינה,

catapulted the parade into the public eye—

ושיגר את המצעד לעין הציבור --

and garnered suffragists greater sympathy.

ונתן לטוענות סימפטיה גדולה יותר.

National newspapers lambasted the police,

עיתונים לאומיים גערו במשטרה,

and Congressional hearings investigated their actions during the parade.

ושימועים בקונגרס חקרו את הפעולות במהלך המצעד.

After the protest, the "Women’s Journal" declared,

אחרי המחאות, "ג'ורנל הנשים" הכריז,

“Washington has been disgraced. Equal suffrage has scored a great victory."

"וושינגטון בויישה, זכויות הצבעה שוות זכו בנצחון גדול,"

In this way,

בדרך זו,

the march initiated a surge of support for women’s voting rights

הצעדה החלה גל של תמיכה בזכות הנשים לבחור

that endured in the coming years.

שהמשיכה בשנים הבאות.

Suffragists kept up steady pressure on their representatives,

טוענות לזכות הבחירה המשיכו בלחץ קבוע על הנציגים שלהן,

attended rallies, and petitioned the White House.

השתתפו באספות והפגינו מול הבית הלבן.

Inez Milholland, the woman on the white horse,

אינז מילהולנד, האישה על הסוס הלבן,

campaigned constantly throughout the United States,

המשיכה לנהל מסע ברחבי ארצות הברית,

despite suffering from chronic health problems.

למרות שסבלה מבעיות בריאות כרוניות.

She did not live to see her efforts come to fruition.

היא לא חיה לראות את מאמציה נושאים פרי.

In 1916,

ב 1916,

she collapsed while giving a suffrage speech and died soon after.

היא התמוטטה בעודה נושאת נאום לזכות הבחירה ומתה מעט לאחר מכן.

According to popular reports,

לפי דיווחים פופולריים,

her last words were,

המילים האחרונות שלה היו,

“Mr. President, how long must women wait for liberty?”

"אדוני הנשיא, כמה זמן נשים עוד צריכות לחכות לחרות?"

Though full voting inclusion would take decades,

למרות שזכות בחירה מלאה תיקח עוד עשורים,

in 1920, Congress ratified the 19th amendment,

ב 1920, הקונגרס חוקק את התיקון ה 19,

finally granting women the right to vote.

שלבסוף העניק לנשים את הזכות לבחור.