The poet who painted with his words - Geneviève Emy

איך משורר צרפתי אחד שילב שירה ואמנות ויזואלית - ז'נבייב אמי

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Among the great poets of literary history,

בין המשוררים הגדולים בהסטוריה הספרותית,

certain names like Homer,

מספר שמות כמו הומר,

Shakespeare,

שייקספיר,

Milton,

and Whitman are instantly recognizable.

מילטון,

ווויטמן מוכרים מיד.

However, there's an early 20th century great French poet

עם זאת, יש משורר צרפתי גדול מתחילת המאה ה 20

whose name you may not know:

שאת שמו אתם אולי לא מכירים:

Guillaume Apollinaire.

גייום אפולינר.

He was a close friend and collaborator of artists like Picasso,

הוא היה חבר קרוב ומשתף פעולה עם האמנים פיקאסו,

Rousseau,

רוסו,

and Chagall.

ושגל.

He coined the term surrealism,

הוא טבע את המונח סוראליזם,

and he was even suspected of stealing the Mona Lisa in 1911.

והוא אפילו נחשד בגניבת המונה ליזה ב 1911.

During his short lifetime,

במהלך חייו הקצרים,

he created poetry that combined text and image

הוא יצר שירה ששילבה טקסט ותמונות

in a way that seemingly predicted an artistic revolution to come.

בדךר שנראה שצפתה מהפכה אמנותית שתגיע.

In the late 19th and early 20th century Paris,

בשלהי המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20 בפריז,

the low-rent districts of Montmartre and Montparnasse

הרובעים בעלי השכירות הנמוכה מונטמרטר ומונפרנס

were home to every kind of starving artist.

היו בית לכל סוג של אמן רועב.

It was all they could afford.

זה היה כל מה שהם יכלו להרשות לעצמם.

These painters, writers, and intellectuals,

הציירים, הכותבים, והאינטלקטואלים,

united in their artistic passion and counterculture beliefs,

איחדו את התשוקה האמנותית שלהם ואמונות נוגדות התרבות שלהם,

made up France's bohemian subculture.

יצרו את תת התרבות הצרפתית הבוהמיינית.

And their works of art, literature, and intellect would shake up the world.

ועבודות האמנות שלהם, הספרות, והאינטלקט שלהם ינערו את העולם.

At the turn of the 20th century,

בתחילת המאה ה 20,

within this dynamic scene,

בתוך סצנה דינמית,

art critic, poet, and champion of the avant-garde,

מבקר האמנות, המשורר, ומקדם האבנט גארד,

Guillaume Apollinaire was a well-known fixture.

גייום אפולינר היה דמות ידועה.

As an art critic, Apollinaire explained

כמבקר אמנות, אפולינר הסביר

the cubist and surrealist movements to the world,

את התנועות הקוביסטיות אהסוראליסטיות לעולם,

and rose to the defense of many young artists

ועלה להגנת הרבה אמנים צעירים

in the face of what was often a xenophobic and narrow-minded public.

למול ציבור שהיה הרבה פעמים קסנופובי וצר אופקים.

As a poet, Apollinaire was passionate about all forms of art

כמשורר, אפולינר היה מלא תשוקה לכל צורות האמנות

and a connoisseur of medieval literature,

ומומחה בספרות מימי הביניים,

especially calligraphy and illuminated initials.

בעיקר קליגרפיה ורישיות מפוארות.

As a visionary, Apollinaire saw a gap between two artistic institutions.

כאיש חזון, אפולינר ראה את הפער בין שני מוסדות אמנותיים.

On one side was the popular, highly lauded traditional art forms of the time.

מצד אחד היו צורות האמנות הפופולריות המסורתיות והמאוד מוערכות באותו זמן.

On the other, the forms of artistic expression

מצד שני, צורות הבעת האמנות

made possible through surrealism,

שנעשו אפשריות דרך סוריאליזם,

cubism,

קוביזם,

and new inventions, like the cinema

והמצאות חדשות, כמו הקולנוע

and the phonograph.

והפונוגרף.

Within that divide,

בתוך הפער,

through the creation of his most important contribution to poetry,

דרך היצירה של התרומה הספרותית הכי חשובה שלו,

the calligram,

הקליגרם,

Guillaume Apollinaire built a bridge.

גייום אפולינר בנה גשר.

Apollinaire created the calligram as a poem picture,

אפולינר יצר את הקליגרם כתמונת פואמה,

a written portrait,

פורטרט כתוב,

a thoughts drawing,

ציור מחשבתי,

and he used it to express his modernism

והוא השתמש בו כדי להביע את המודרניזם

and his desire to push poetry beyond the normal bounds of text and verse

ואת התשוקה שלו לדחוף את השירה מעבר לגבולות הנורמליים של הטקסט והפסוק

and into the 20th century.

ולתוך המאה ה 20.

Some of his calligrams are funny,

כמה מהקליגרמות שלו מצחיקות,

like the "Lettre-Océan."

כמו ה"לטרה אושן."

Some of them are dedicated to his young dead friends,

כמה מהן מוקדשות לחבריו הצעירים המתים,

like "La Colombe Poignardée et le jet d'eau."

כמו "לה קולום פוינרדי אה לה ז'ה דו."

Some of them are the expression of an emotional moment,

כמה מהן הן הבעה של רגע רגשי.

as is "Il Pleut":

כמו "איל פלו":

"It's raining women's voices as if they had died even in memory,

"יורד גשם של קולות הנשים כאילו הם מתו אפילו בזיכרון,

and it's raining you as well, Marvellous encounters of my life,

ויורד גשם עליכם גם כן, מפגשים מופלאים של חיי,

o little drops.

או טיפות קטנות.

Those rearing clouds begin to neigh a whole universe of auricular cities.

העננים הבאים האלו מתחילים להצטנף לעולם שלם של ערים מצוייצות.

Listen if it rains while regret and disdain weep to an ancient music.

הקשיבו כשהגשם נופל בעוד חרטה ובוז בוכים למוזיקה עתיקה.

Listen to the bonds fall off which hold you above and below."

הקשיבו לקשרים נופלים שמחזיקים אתכם מעל ומתחת."

Each calligram is intended to allow readers to unchain themselves

כל קליגרם מיועד לאפשר לקוראים לשחרר את עצמם

from the regular experience of poetry,

מחוויה רגילה של שירה,

and feel and see something new.

ולהרגיש ולראות משהו חדש.

"Lettre-Océan" is first an image to be seen before even the words are read.

"לטרה אושן" הוא ראשית תמונה שנראית לפני שאפילו מילה אחת נקראת.

Text-only elements combine with words in shapes and forms.

אלמנטים טקסטואלים בלבד משתלבים עם מילים בצורות ודוגמאות.

Two circular forms, one locked in a square,

שתי צורות מעגליות, אחת נעולה בריבוע,

the other, morph beyond the page in the shape of a spiral.

והאחרת, יוצאת מעבר לדף בצורה של ספירלה.

Together they create a picture that hints towards cubism.

יחד הם יוצרים תמונה שמרמזת לקוביזם.

Then on closer reading of the text,

ואז בקריאת קרובה יותר של הטקסט,

the descriptive words within suggest

מילות התאור בו מציעות

the image of an aerial view of the Eiffel Tower.

תמונה אווירית של מגדל אייפל.

They give tribute to electromagnetic waves of the telegraph,

הן מודות לגלים האלקטו מגנטיים של הטלגרף,

a new form of communication at the time.

צורה חדשה של תקשורת באותו זמן.

Undoubtedly, the deeply layered artistic expressions in Apollinaire's calligrams

ללא ספק, ההבעות המאוד אמנותיות המרובדות של הקליגרמות של אפולינייר

are not just a brilliant display of poetic prowess

הן לא רק תצוגה מבריקה של יכולות פואטיות

from a master of the form.

ממאסטר של צורה.

Each calligram itself is also a snapshot in time,

כל קליגרם בעצמו הוא גם תמונה בזמן,

encapsulating the passion,

עוטף את התשוקה,

the excitement,

and the anticipation of all the bohemian artists of Paris,

ההתרגשות,

והציפיה של כל האמנים הבוהמיינים בפריז,

including Apollinaire,

כולל אפולינר,

most of whom are well ahead of their time,

רובם הרבה לפני זמנם,

and with their innovative work,

ועם העבודה החדשנית שלהם,

eagerly grasping for the future.

תופשים בתשוקה את העתיד.