How people rationalize fraud - Kelly Richmond Pope

איך אנשים מצדיקים הונאה - קלי ריצ'מונד פופ

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

If you ask people whether they think stealing is wrong,

אם אתם שואלים אנשים אם זה בסדר לגנוב,

most of them would answer, "Yes."

רובם יגידו, "לא."

And yet, in 2013, organizations all over the world

ועדיין, ב 2013, ארגונים בכל העולם

lost an estimated total of 3.7 trillion dollars to fraud,

איבדו כ 3.7 טריליון דולר להונאות,

which includes crimes like embezzlement,

שכללו פשעים כמו מעילות,

pyramid schemes,

פירמידות,

and false insurance claims.

ותביעות ביטוח כוזבות.

This wasn't just the work of a few bad apples.

זו לא רק עבודה של כמה תפוחים רקובים.

The truth is that many people are susceptible

האמת היא שהרבה אנשים רגישים

not only to the temptation to commit fraud

לא רק לפיתוי לבצע הונאה

but to convincing themselves that they've done nothing wrong.

אלא לשכנע את עצמם שהם לא עשו משהו לא בסדר.

So why does fraud happen?

אז למה הונאות מתרחשות?

While individual motivations may differ from case to case,

בעוד המוטיבציות הפרטיות משתנות בין מקרה למקרה,

the fraud triangle,

משולש ההונאה,

a model developed by criminologist Donald Cressey,

מודל שפותח על ידי הקרימינולוג דונלד קרסי,

shows three conditions that make fraud likely:

מראה שלושה מצבים שהופכים הונאה לסבירה:

pressure, opportunity, and rationalization.

לחץ, הזדמנות, ורציונליזציה.

Pressure is often what motivates someone to engage in fraud to begin with.

לחץ הרבה פעמם מניע מישהו לבצע הונאה מהתחלה.

It could be a personal debt,

זה יכול להיות חוב אישי,

an addiction,

התמכרות,

an earnings quota,

סף השתכרות,

a sudden job loss,

אובדן עבודה פתאומי,

or an illness in the family.

או מחלה במשפחה.

As for opportunity, many people in both public and private sectors

בנוגע להזדמנות, להרבה אנשים גם במגזר הציבורי וגם בפרטי

have access to tools that enable them to commit and conceal fraud:

יש גישה לכלים שמאפשרים להם לבצע ולהחביא הונאה:

corporate credit cards,

כרטיסי אשראי חברתיים,

internal company data,

מידע חברתי פנימי,

or control over the budget.

או שליטה על תקציב.

The combination of pressure

השילוב של לחץ

and being exposed to such opportunities on a daily basis

ולהיות חשוף לכאלו הזדמנויות על בסיס יום יומי

can create a strong temptation.

יכול ליצור פיתוי חזק.

But even with these two elements,

אבל אפילו עם שני המרכיבים האלה,

most fraud still requires rationalization.

רוב ההונאות עדיין דורשות רציונליזציה.

Many fraudsters are first time offenders,

הרבה מבצעי הונאות הם פושעים פעם ראשונה,

so in order to commit an act most would regard as wrong,

אז כדי להתחייב לביצוע מעשה שרובם יתיחסו אליו כשגוי,

they need to justify it to themselves.

הם צריכים להצדיק אותו לעצמם.

Some feel entitled to the money because they are underpaid and overworked

כמה מרגישים שהם זכאים לכסף מפני שהם לא מקבלים מספיק ועובדים יותר מדי

and others believe their fraud is victimless,

ואחרים מאמינים שההונאה שלהם היא חסרת קורבנות,

perhaps even planning to return the money once their crisis is resolved.

אולי אפילו מתכננים להחזיר את הכסף ברגע שהמשבר יפתר.

Some of the most common types of fraud

כמה מהסוגים הכי נפוצים של הונאה

don't even register as such to the perpetrator.

אפילו לא נראים כך לפושע.

Examples include employees fudging time sheets or expense reports,

הדוגמאות כוללות עובדים שמשנים לוחות זמנים או דוחות הוצאות,

taxpayers failing to report cash earnings,

משלמים מיסים שלא מדווחים על הכנסות במזומן,

or service providers overbilling insurance companies.

או מספקי שרותים שנותנים חיוב יתר לחברות ביטוח.

Though these may seem small,

למרות שאלה אולי נראים קטנים,

and can sometimes only involve hundreds of dollars,

ויכולים לפעמים להיות של מאות דולרים בודדים,

they all contribute to the big picture.

כולם תורמים לתמונה הגדולה.

And then there's fraud on a massive scale.

ואז יש את ההונאות בקנה מידה ענק.

In 2003, Italian dairy food giant Parmalat went bankrupt

ב 2003, ענק המחלבות הענק פרמלאט פשט את הרגל

after it was found to have fabricated a 4 billion dollar bank account

אחרי שהתגלה שהם זייפו חשבון בנק של 4 מיליארד דולר

and falsified financial statements

וזייפו הצהרות הון

to hide the fact that its subsidiaries had been losing money.

כדי להסתיר את העובדה שחברות הבת שלה הפסידו כסף.

Because it was family controlled,

בגלל שהיא היתה בשליטה משפחתית,

corporate governance and regulator supervision were difficult,

השליטה התאגידית וההשגחה רגולציונית היו קשות,

and the company likely hoped that the losses could be recouped

והחברה כנראה קיוותה שההפסדים יוחזרו

before anyone found out.

לפני שמישהו יגלה.

And it's not just corporate greed.

וזה לא רק תאוות בצע תאגידית.

Governments and non-profits are also susceptible to fraud.

ממשלות וארגונים ללא מטרות רווח גם פגיעים להונאות.

During her time as City Comptroller for Dixon, Illinois,

במהלך עבודתה כחשבת של העיר דיקסון, אילינוי,

Rita Crundwell embezzled over 53 million dollars.

ריטה קרונדוול מעלה ביותר מ 53 מליון דולר.

Rita was one of the country's leading quarter horse breeders

ריטה היתה אחת ממגדלי סוסי ההרבעה המובילים במדינה

and winner of 52 world championships.

וזכתה ב 52 אליפויות עולם.

But the cost of maintaining the herd ran to 200,000 dollars per month.

אבל המחיר של שמירה על העדר שלה עלה על 200,000 דולר לחודש.

Because her position gave her complete control over city finances,

בגלל שהמשרה שלה נתנה לה שליטה מלאה על הפיננסים של העיר,

she was easily able to divert money

היא היתה מסוגלת בקלות להטות את הכסף

to an account she used for private expenses,

לחשבון בו השתמשה להוצאות אישיות,

and the scheme went unnoticed for 20 years.

וההונאה לא התגלתה במשך 20 שנה.

It is believed that Crundwell felt entitled to a lavish lifestyle

מאמינים שקרונדוול חשה שמגיע לה אורח חיים ראוותני

based on her position,

בהתבסס על המשרה שלה,

and the notoriety her winnings brought to the city.

וההכרה שהזכיות שלה הביאו לעיר.

It's tempting to think of fraud as a victimless crime

זה מפתה לחשוב על הונאה כפשע ללא קורבנות

because corporations and civic institutions aren't people.

בגלל שחברות ומוסדות אזרחיים הם לא אנשים.

But fraud harms real people in virtually every case:

אבל הונאה פוגעת באנשים אמיתיים כמעט בכל מקרה:

the employees of Parmalat who lost their jobs,

העובדים של פרמלאט איבדו את עבודתם,

the citizens of Dixon whose taxes subsidized horse breeding,

האזרחים של דיקסון שהמיסים שלהם מימנו הרבעת סוסים,

the customers of companies which raise their prices to offset losses.

הלקוחות של חברות שמעלות את המחירים כדי לכסות על ההפסדים.

Sometimes the effects are obvious and devestating,

לפעמים ההשפעות ברורות והרסניות,

like when Bernie Madoff caused thousands of people to lose their life savings.

כמו כשברני מיידוף גרם לאלפי אנשים לאבד את חסכונות חייהם.

But often they're subtle and not easy to untangle.

אבל הרבה פעמים הם עדינות ולא קלות לגילוי.

Yet someone, somewhere is left holding the bill.

ועדיין מישהו, במקום כלשהו נשאר מחזיק את החשבון.