Is marijuana bad for your brain? - Anees Bahji

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

In 1970,

ב-1970, מריחואנה הוגדרה כסם בדרגה 1 בארצות הברית:

marijuana was classified as a schedule 1 drug in the United States:

the strictest designation possible,

ההגדרה הכי קשוחה האפשרית,

meaning it was completely illegal and had no recognized medical uses.

מה שאומר שהיא היתה לגמרי לא חוקית ולא מוכרת לצרכים רפואיים.

For decades, this view persisted

במשך עשורים, התפיסה הזו המשיכה

and set back research on the drug's mechanisms and effects.

ועצרה את המחקר על הפעולה של הסם והשפעתו.

Today, marijuana’s therapeutic benefits are widely acknowledged,

היום, התועלות הרפואיות של מריחואנה מוכרות באופן נרחב,

and some nations have legalized medical use

וכמה אומות הפכו מריחואנה רפואית לחוקית, או נעות לכיוון.

or are moving in that direction.

But a growing recognition for marijuana’s medical value

אבל ההכרה הגוברת בתועלות הרפואיות של מריחואנה לא עונה על השאלה:

doesn’t answer the question:

is recreational marijuana use bad for your brain?

האם מריחואנה למטרות פנאי מזיקה למוח שלכם?

Marijuana acts on the body’s cannabinoid system,

מריחואנה פועלת על המערכת הקנבינואידית של הגוף,

which has receptors all over the brain and body.

שיש לה קולטנים בכל רחבי המוח והגוף.

Molecules native to the body, called endocannabinoids,

מולקולות הנוצרות בגוף, שנקראות אנדו-קנבינואידים,

also act on these receptors.

פועלות על הקולטנים האלה.

We don’t totally understand the cannabinoid system,

אנחנו לא לגמרי מבינים את המערכת הקנבינואידית,

but it has one feature that provides a big clue to its function.

אבל יש לה תכונה אחת שמספקת רמז גדול לפעולה שלה.

Most neurotransmitters travel from one neuron to the next

רוב המעבירים העצביים נעים מויורון אחד לאחר

through a synapse to propagate a message.

דרך הסינפסות כדי להעביר הודעה.

But endocannabinoids travel in the opposite direction.

אבל אנדו-קנבינודיאדים נעים בכיוון ההפוך.

When a message passes from the one neuron to the next,

כשמסר עובר מנוירון אחד לאחר,

the receiving neuron releases endocannabinoids.

הנוירון המקבל משחרר אנדו-קנבינואידים.

Those endocannabinoids travel backward

האנדו-קנבינואידים האלה נעים אחורה כדי להשפיע על הנוירון השולח --

to influence the sending neuron—

essentially giving it feedback from the receiving neuron.

ובצעם נותנים לו משוב מהנוירון המקבל.

This leads scientists to believe that the endocannabinoid system

זה הוביל מדענים להאמין שהמערכת האנדו-קנבינואידית

serves primarily to modulate other kinds of signals—

עובדת בעיקר כדי לווסת אותות אחרים--

amplifying some and diminishing others.

מגבירה כמה ומחלישה אחרים.

Feedback from endocannabinoids slows down rates of neural signaling.

המשוב מאנדו-קנבינואידים מאט את קצב האותות העצביים.

That doesn’t necessarily mean

אבל זה לא בהכרח אומר שזה מאט את ההתנהגות או התפיסה.

it slows down behavior or perception, though.

For example, slowing down a signal that inhibits smell

לדוגמה, האטת אות שמדכא ריח

could actually make smells more intense.

יכולה למעשה להפוך את הריח לחזק יותר.

Marijuana contains two main active compounds,

מריחואנה מכילה שני רכיבים פעילים,

tetrahydrocannabinol or THC, and cannabidiol, or CBD.

טטרה-הידרו-קנאבינול או THC, וקנאבידיאול או CBD.

THC is thought to be primarily responsible for marijuana’s psychoactive effects

THC נחשב לאחראי העיקרי להשפעה הפסיכו-אקטיבית של מריחואנה

on behavior, cognition, and perception,

על ההתנהגות, החשיבה, והתפיסה,

while CBD is responsible for the non-psychoactive effects.

בעוד CBD אחראי להשפעות הלא פסיכו-אקטיביות.

Like endocannabinoids,

בדומה לאנדו-קנבינואידים,

THC slows down signaling by binding to cannabinoid receptors.

THC מאט את האותות על ידי התקשרות לקולטני קנבינואידים.

But it binds to receptors all over this sprawling, diffuse system

אבל הוא נקשר לקולטנים בכל המערכת המפוזרת הזו בבת אחת,

at once,

whereas endocannabinoids are released in a specific place

בעוד שאנדו-קנבינואידים משתחררים רק במקום מסויים

in response to a specific stimulus.

בתגובה לגירוי מסויים.

This widespread activity coupled with the fact

הפעילות המפוזרת הזו יחד עם העובדה שהמערכת הקנבינואידית

that the cannabinoid system indirectly affects many other systems,

משפיעה באופן עקיף על הרבה מערכות אחרות

means that each person’s particular brain chemistry, genetics,

גורמים לכך שהמבנה המוחי, הגנטיקה, ונסיון החיים של כל אדם

and previous life experience

קובעים במידה רבה איך הם מושפעים מהסם.

largely determine how they experience the drug.

That’s true much more so with marijuana than with other drugs

זה נכון יותר עם מריחואנה מאשר עם סמים אחרים

that produce their effects through one or a few specific pathways.

שמייצרים את ההשפעות שלהם במספר מוגבל של דרכים.

So the harmful effects, if any, vary considerably from person to person.

אז ההשפעות המזיקות, אם בכלל, משתנות מאוד מאדם לאדם.

And while we don’t know how exactly how marijuana

ובעוד אנחנו לא יודעים איך בדיוק מריחואנה

produces specific harmful effects,

מייצרת השפעות שליליות מסויימות,

there are clear risk factors that can increase peoples’ likelihood

יש גורמי סיכון ברורים שיכולים להגביר את הסיכוי של אנשים

of experiencing them.

לחוות אותן.

The clearest risk factor is age.

הסיכון הכי ברור הוא גיל.

In people younger than 25,

באנשים צעירים מ-25, יש ריכוז גבוה יותר של קולטני קנבינואידים

cannabinoid receptors are more concentrated in the white matter

בחומר הלבן, מאשר באנשים מעל 25.

than in people over 25.

The white matter is involved in communication,

החומר הלבן מעורב בתקשורת,

learning, memory, and emotions.

למידה, זיכרון, ורגשות.

Frequent marijuana use

שימוש תכוף במריחואנה יכול להפריע להתפתחות נתיבי בחומר הלבן,

can disrupt the development of white matter tracts,

and also affect the brain’s ability to grow new connections.

וגם להשפיע על היכולת של המוח ליצור חיבורים חדשים.

This may damage long-term learning ability and problem solving.

זה יכול לפגוע בלמידה לטווח ארוך ובפתרון בעיות.

For now, it’s unclear how severe this damage can be

עדיין לא ברור כמה חמור הנזק הזה יכול להיות או אם הוא הפיך.

or whether it’s reversible.

וגם בין צעירים, הסיכון גבוה יותר ככל שהאדם צעיר יותר --

And even among young people,

the risk is higher the younger someone is—

much higher for a 15 year old than a 22 year old, for instance.

גבוה בהרבה עבור בני 15 מאשר בני 22 לדוגמה.

Marijuana can also cause hallucinations or paranoid delusions.

מריחואנה יכולה גם לגרום להזיות או אשליות פרנואידיות.

Known as marijuana-induced psychosis,

מה שידוע כפסיכוזה שנגרמת על ידי מריחואנה,

these symptoms usually subside when a person stops using marijuana.

הסימפטומים האלה בדרך כלל שוכחים כשהאדם מפסיק להשתמש במריחואנה.

But in rare cases, psychosis doesn’t subside,

אבל במקרים נדירים, הפסיכוזה לא עוברת,

instead unmasking a persistent psychotic disorder.

ובמקום זאת, נחשפת הפרעה פסיכוטית מתמשכת.

A family history of psychotic disorders, like schizophrenia,

היסטוריה משפחתית של הפרעות פסיכוטיות כמו סכיזופרניה היא גורם הסיכון הכי בולט לכך,

is the clearest, though not the only, risk factor for this effect.

אך לא היחיד.

Marijuana-induced psychosis is also more common among young adults,

פסיכוזה ממריחואנה נפוצה יותר גם בין בוגרים צעירים,

though it’s worth noting that psychotic disorders

למרות שכדאי לציין שהפרעות פסיכוטיות

usually surface in this age range anyway.

בדרך כלל מופיעות בגיל הזה בלי קשר.

What’s unclear in these cases is whether the psychotic disorder

מה שלא ברור במקרים האלה הוא אם ההפרעה הפסיכוטית

would have appeared without marijuana use—

היתה מופיעה בלי שימוש במריחואנה --

whether marijuana use triggers it early,

ואם שימוש במריחואנה הפעיל אותה מוקדם,

is a catalyst for a tipping point that wouldn’t have been crossed otherwise,

האם הוא היה הקש ששבר את גב הגמל, שלא היה נשבר בלעדיו,

or whether the reaction to marijuana is merely an indication

או שהתגובה למריחואנה היא בסך הכל סימן

of an underlying disorder.

להפרעה קיימת.

In all likelihood, marijuana’s role varies from person to person.

כנראה, התפקיד של מריחואנה משתנה מאדם לאדם.

At any age, as with many other drugs,

בכל גיל, כמו עם סמים אחרים,

the brain and body

המוח והגוף הופכים לפחות רגישים למריחואנה אחרי שימוש חוזר,

become less sensitive to marijuana after repeated uses,

meaning it takes more to achieve the same effects.

מה שאומר שנדרש יותר חומר כדי להשיג את אותה תוצאה.

Fortunately, unlike many other drugs,

למרבה המזל, בניגוד לסמים אחרים,

there’s no risk of fatal overdose from marijuana,

אין סיכון של מנת יתר קטלנית ממריחואנה,

and even heavy use doesn’t lead to debilitating

ואפילו שימוש כבד לא מוביל לסימפטומים

or life-threatening withdrawal symptoms if use stops.

מגבילים או מסכני חיים של גמילה אם השימוש נפסק.

There are more subtle forms of marijuana withdrawal, though,

אבל כם ישנם תסמיני גמילה קלים יותר למריחואנה,

including sleep disturbances, irritability, and depressed mood,

כולל הפרעות שינה, עצבנות, ומצב רוח מדוכא,

which pass within a few weeks of stopping use.

שעוברים תוך כמה שבועות מהפסקת השימוש.

So is marijuana bad for your brain?

אז האם מריחואנה גרועה למוח שלכם?

It depends who you are.

זה תלוי במי אתם.

But while some risk factors are easy to identify,

אבל בעוד גורמי הסיכון קלים לזיהוי, אחרים לא מובנים היטב --

others aren’t well understood—

which means there’s still some possibility of experiencing negative effects,

מה שאומר שיש עדיין אפשרות לחוות השפעות שליליות,

even if you don’t have any of the known risk factors.

אפילו אם אין לכם גורמי סיכון ידועים.