An unsung hero of the civil rights movement - Christina Greer

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

On August 28th, 1963,

ב 28 באוגוסט, 1963,

Martin Luther King Jr. delivered his “I Have a Dream” speech

מרטין לותר קינג נשא את נאומו "יש לי חלום"

at the March on Washington for Jobs and Freedom.

בצעדה לוושינגטון לעבודה וחרות.

That day,

nearly a quarter million people

באותו יום,

כמעט רבע מיליון אנשים

gathered on the national mall

נאספו בנשיונל מול

to demand an end to the discrimination, segregation, violence,

כדי לתבוע סוף לאפליה, להפרדה, לאלימות,

and economic exclusion black people still faced

ולדחיה הכלכלית בפניה אנשים שחורים עדיין עמדו

across the United States.

ברחבי ארצות הברית.

None of it would have been possible without the march’s chief organizer

כל זה לא היה אפשרי בלי המארגן הראשי של הצעדה

– a man named Bayard Rustin.

-- אדם בשם באיירד ראסטין.

Rustin grew up in a Quaker household,

ראסטין גדל בבית קוויקרי,

and began peacefully protesting racial segregation in high school.

והחל למחות בדרכי שלום נגד אפליה גזענית בבית הספר התיכון.

He remained committed to pacifism throughout his life,

הוא נשאר מחוייב לפציפיזם במהלך חייו,

and was jailed in 1944 as a conscientious objector to World War II.

ונאסר ב 1944 כמתנגד מצפון למלחמת העולם השניה.

During his two-year imprisonment,

במהלך מאסרו בן השנתיים,

he protested the segregated facilities from within.

הוא מחה על המתקנים המופרדים מבפנים.

Wherever Rustin went,

להיכן שראסטין הלך,

he organized and advocated,

הוא ארגן וטען,

and was constantly attuned to the methods, groups, and people

והיה כל הזמן קשוב לשיטות, לקבוצות, ולאנשים

who could help further messages of equality.

שיכלו לעזור לקדם מסרים של שוויון.

He joined the Communist Party

הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית

when black American’s civil rights were one of its priorities,

כשזכויות האזרח של השחורים היו אחת מהעדיפויות שלה,

but soon became disillusioned by the party’s authoritarian leanings

אבל במהרה נדחה מהנטיות האוטוריטריות של המפלגה

and left.

ועזב.

In 1948,

ב 1948,

he traveled to India to learn the peaceful resistance strategies

הוא נסע להודו כדי ללמוד את אסטרטגיות ההתנגדות השקטות

of the recently assassinated Mahatma Gandhi.

של מהטמה גאנדי שנרצח לאחרונה.

He returned to the United States

הוא חזר לארצות הברית

armed with strategies for peaceful protest,

חמוש באסטרטגיות למחאה שקטה,

including civil disobedience.

כולל חוסר ציות אזרחי.

He began to work with Martin Luther King Jr in 1955,

הוא החל לעבוד עם מרטין לותר קינג ב 1955,

and shared these ideas with him.

וחלק את הרעיונות האלו איתו.

As King’s prominence increased,

כשהחשיבות של קינג גדלה,

Rustin became his main advisor,

ראסטין הפך ליועץ הראשי שלו,

as well as a key strategist in the broader civil rights movement.

כמו גם אסטרטג המפתח בתנועת האזרח הנרחבת יותר.

He brought his organizing expertise

הוא הביא את מומחיות הארגון שלו

to the 1956 bus boycotts in Montgomery, Alabama

לחרם האוטובוסים של 1956 במונטגומרי, אלבמה

—in fact,

-- למעשה,

he had organized and participated in a transportation protest

הוא ארגן והשתתף במחאת תחבורה

that helped inspire the boycotts almost a decade before.

שעזרה לתת השראה לחרמות כמעט עשור לפני כן.

His largest-scale organizing project came in 1963,

הפרוייקט המאורגן הגדול ביותר שלו הגיע ב 1963,

when he led the planning for the national march on Washington.

כשהוא הוביל את תכנון הצעדה הלאומית בוושינגטון.

The possibility of riots that could injure marchers

האפשרות למהומות שיכלו לפגוע במפגינים

and undermine their message of peaceful protest was a huge concern.

ולחתור תחת המסר שלהם של מחאה שקטה היתה דאגה גדולה.

Rustin not only worked with the DC police and hospitals to prepare,

ראסטין לא רק עבד עם משטרת וושינגטון ובתי חולים כדי להתכונן,

but organized and trained a volunteer force of 2,000 security marshals.

אלא ארגן ואימן כוח מתנדבים של 2000 מרשלי אבטחה.

In spite of his deft management,

למרות הארגון המעולה שלו,

some of the other organizers did not want Rustin to march in front

כמה מהמארגנים האחרים לא רצו שראסטין יצעד בחזית

with other leaders from the south, because of his homosexuality.

עם מובילים אחרים מהדרום, בגלל ההומוסקסואליות שלו.

Despite these slights,

למרות ההתנגדויות האלו,

Rustin maintained his focus, and on the day of the march

ראסטין שמר על המיקוד שלו, וביום הצעדה

he delivered the marchers' demands

הוא סיפק את דרישות הצועדים

in a speech directed at President John F. Kennedy.

בנאום שמופנה לנשיא ג'ון קנדי.

The march itself proceeded smoothly, without any violence.

הצעדה עצמה התנהלה באופן חלק, בלי אלימות.

It has been credited with helping pass the 1964 Civil Rights Act,

היא קיבלה קרדיט שעזרה להעביר את חוק זכויות האזרח ב 1964,

which ended segregation in public places and banned employment discrimination,

שסיים את ההפרדה באזורים ציבוריים ואסר על אפליה בעבודה,

and the 1965 Voting Rights Act,

וחוק זכויות ההצבעה של 1965,

which outlawed discriminatory voting practices.

שהוציא מהחוק מנהגי בחירות מפלים.

In spite of his decades of service,

למרות עשרות שנות השירות שלו,

Rustin’s positions on certain political issues were unpopular among his peers.

העמדות של ראסטין בנושאים פוליטיים מסוימים לא היו פופולריים בין עמיתיו.

Some thought he wasn’t critical enough of the Vietnam War,

חלקם חשבו שהוא לא היה ביקורתי מספיק בנוגע מלחמת ויטנאם,

or that he was too eager to collaborate with the political establishment

או שהוא היה להוט מדי לשתף פעולה עם ממסדים פוליטיים

including the president and congress.

כולל הנשיא והקונגרס.

Others were uncomfortable with his former communist affiliation.

לאחרים לא היה נוח עם הקישור הקומוניסטי שלו בעבר.

But ultimately,

אבל בסופו של דבר,

both his belief in collaboration

גם אמונתו בשיתוף פעולה

with the government and his membership

עם הממשלה והחברות שלו

to the communist party

במפלגה הקומוניסטית

had been driven by his desire to maximize tangible gains

הונעו על ידי התשוקה שלו למקסם את ההשגים המוחשיים

in liberties for black Americans,

בחרויות לשחורים אמריקאים,

and to do so as quickly as possible.

ולעשות זאת במהירות האפשרית.

Rustin was passed over for several influential roles in the 1960s and 70s,

על ראסטין פסחו למספר תפקידים משפיעים בשנות ה 60 וה 70,

but he never stopped his activism.

אבל הוא מעולם לא הפסיק את האקטיביזם שלו.

In the 1980s,

בשנות ה 80,

he publicly came out as gay, and was instrumental

הוא יצא פומבית כהומו, ולקח תפקיד משמעותי

in drawing attention to the AIDS crisis until his death in 1987.

בלהביא לתשומת לב את משבר האיידס עד מותו ב 1987.

In 2013,

ב 2013,

fifty years after the March On Washington,

חמישים שנה אחרי המצעד לוושינגטון,

President Barack Obama posthumously awarded him

הנשיא ברק אובמה העניק לו לאחר מותו

the Presidential Medal of Freedom,

את מדליית החרות הנשיאותית,

praising Rustin’s “march towards true equality,

ושיבח את "הצעדה לשוויון אמיתי,

no matter who we are or who we love.”

לא משנה מי אנחנו או מי אנחנו אוהבים" של ראסטין.