The chaotic brilliance of artist Jean-Michel Basquiat - Jordana Moore Saggese

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

A sky blue canvas ripped open by an enormous skull.

קנווס בצבע כחול שמים נקרע על ידי גולגולת ענקית.

Teeth bared through visceral slashes of oil and spray-paint.

שיניים פעורות דרך קרעים בציור שמן וצבע ספריי.

In 2017,

ב 2017,

this untitled artwork was auctioned off for over 110 million dollars.

אמנות נטולת שם זו נמכרה במכירה פומבית עבור יותר מ 110 מליון דולר.

But it’s not the work of some old master.

אבל זו לא אמנות של מאסטר מבוגר.

These strokes of genius

פיסת הגאונות הזו

belong to 21 year old black Brooklynite Jean-Michel Basquiat –

שייכת לאמן שחור בן 21 מברוקלין בשם ז'אן מישל באסקיאט -

one of America’s most charismatic painters,

אחד הציירים הכי כריזמטיים באמריקה,

and currently, its highest sold.

ובינתיים, המוכר במחיר הכי גבוה.

Born in 1960 to a Haitian father and a Puerto Rican mother,

הוא נולד ב 1960 לאבא מהאיטי ואמא פורטוריקנית,

Basquiat spent his childhood making art and mischief in Boerum Hill.

באסקיאט בילה את ילדותו ביצירת אמנות ומעשי קונדס בבורום היל.

While he never attended art school,

ולמרות שמעולם לא הלך לבית ספר לאמנות,

he learned by wandering through New York galleries,

הוא למד בשיטוט בגלריות של ניו יורק,

and listening to the music his father played at home.

והקשבה למוזיקה שאביו ניגן בבית.

He drew inspiration from unexpected places,

הוא קיבל השראה ממקומות לא צפויים,

scribbling his own versions of cartoons, comic books and biblical scenes

שרבט גרסאות משלו לקריקטורות, ספרי קומיקס וסצנות תנכיות

on scrap paper from his father’s office.

על שאריות נייר ממשרדו של אביו.

But it was a medical encyclopedia that arguably

אבל זו היתה אנציקלופדיה רפואי שללא ספק

exerted the most powerful influence on Basquiat.

השפיעה על בסקיאט הכי הרבה.

When young Jean-Michael was hit by a car,

כשז'אן מישל הצעיר נפגע ממכונית,

his mother brought a copy of "Grey’s Anatomy" to his hospital bed.

אימו הביאה עותק של "האנטומיה של גריי" למיטתו בבית החולים.

It ignited a lifelong fascination with anatomy

זה הצית בו התעניינות באנטומיה לכל חייו

that manifested in the skulls, sinew and guts of his later work –

שהתגשמה בגולגלות, גידים ומעיים בעבודות המאוחרות שלו --

which frequently explores both the power and vulnerability of marginalized bodies.

שהרבה פעמים חוקרים גם את הכוח וגם את הפגיעות של גופות שנדחקו לשוליים.

By 17, he launched his first foray into the art world with his friend Al Diaz.

עד גיל 17, הוא פתח בגיחה הראשונה שלו לעולם האמנות עם חברו אל דיאז.

They spray painted cryptic statements and symbols all over Lower Manhattan,

האמירות הקריפטיות והסמלים שצויירו בצבע ספריי בכל רחבי מנהטן התחתונה,

signed with the mysterious moniker SAMO.

נחתמו בשם המסתורי SAMO.

These humorous, profound, and rebellious declarations

ההצהרות ההומוריסטיות העמוקות והמורדות האלו

were strategically scattered throughout Soho’s art scene.

פוזרו באופן אסטרטגי ברחבי סצנת האמנות בסוהו.

And after revealing himself as the artist,

ואחרי שחשף את עצמו כאמן,

Basquiat leveraged SAMO’s success to enter the scene himself;

באסקיאט השתמש בהצלחת SAMO כדי להכנס לסצנה בעצמו;

selling postcards, playing clubs with his avant-garde band,

מכר גלויות, ניגן במועדונים עם להקת האווגארד שלו,

and boldly seeking out his heroes.

וחיפש באומץ את הגיבורים שלו.

By 21, he’d turned to painting full time.

עד גיל 21, הוא הפך לצייר במשרה מלאה.

His process was a sort of calculated improvisation.

התהליך היה סוג של אלתור מחושב.

Like Beat writers

כמו כותבי ביט

who composed their work by shredding and reassembling scraps of writing,

שחיברו את עבודותיהם על ידי חיתוך והרכבה מחדש של פיסות כתבים,

Basquiat used similar cut-up techniques to remix his materials.

באסקיאט השתמש בשיטות חיתוך דומות כדי לערבב את החמרים שלו.

When he couldn't afford canvases,

כשהוא לא יכל להרשות לעצמו בדי קנווס,

he fashioned them out of discarded wood he found on the street.

הוא יצר אותם מעץ שהוא מצא ברחוב.

He used oil stick, crayons, spray paint and pencil

הוא השתמש במקלות שמן, צבעי פנדה, צבע ספריי ועפרונות

and pulled quotes from the menus, comic books and textbooks

ולקח ציטוטים מהתפריטים, ספרי קומיקס וספרי לימוד

he kept open on the studio floor.

שהחזיק פתוחים על רצפת הסטודיו.

He kept these sources open on his studio floor,

הוא שמר על המקורות האלו פתוחים על רצפת הסטודיו שלו,

often working on multiple projects at once.

והרבה פעמים עבד על פרוייקטים מרובים באותו זמן.

Pulling in splintered anatomy, reimagined historical scenes,

הוא לקח רעיונות מציורי אנטומיה, ודמיין מחדש סצנות הסטוריות,

and skulls transplanted from classical still-lives,

וגולגלות שהושתלו מחיים דוממים קלאסיים,

Basquiat repurposed both present day experiences and art history

באסקיאט השתמש מחדש גם בחוויות יום יומיות ואמנות ההסטוריה

into an inventive visual language.

לשפה המצאתית ויזואלית.

He worked as if inserting himself into the legacy of artists he borrowed from,

הוא עבד כאילו הוא הכניס את עצמו למסורת של האמנים מהם שאל,

producing collages that were just as much in conversation with art history

ויצר קולאג'ים שהיו באותה מידה בשיח עם הסטורית האמנות

as they were with each other.

כמו אחת עם השניה.

For instance, "Toussaint L’Overture versus Savonarola"

לדוגמה, "טוסיינט לאוברטור מול סבנרולה"

and "Undiscovered Genius of the Mississippi Delta"

ו "גאונות חבויה בדלתה של מיסיסיפי"

offer two distinct visions of Basquiat’s historical and contemporary concerns.

מציעים שתי גרסאות מובחנות של הדאגות ההסטוריות והעכשיויות של בסקיאט.

But they echo each other in the details,

אבל הן מהדהדות אחת את השניה בפרטים,

such as the reappearing head that also resurfaces in "PPCD."

כמו ההופעה החוזרת של ראש שגם חוזר ב "PPCD."

All these pieces form a network that offers physical evidence

כל הפיסות האלו יוצרות רשת שמציעה עדות פיזית

of Basquiat’s restless and prolific mind.

של המוח חסר המנוח והפורה של בסקיאט.

These chaotic canvases won rapid acclaim and attention.

הקנווסים הכאוטיים האלה זכו לתהילה מהירה ותשומת לב.

But despite his increasingly mainstream audience,

אבל למרות קהל גדל בזרם המרכזי,

Basquiat insisted on depicting challenging themes

באסקיאט התעקש לתאר נושאים מאתגרים

of identity and oppression.

של זהות ודיכוי.

Marginalized figures take center stage, such as prisoners, cooks and janitors.

דמויות שוליות תופסות את מרכז הבמה, כמו אסירים, טבחים ושרתים.

His obsession with bodies, history, and representation

האובססיה שלו לגוף, הסטוריה וייצוג

can be found in works evoking the Atlantic slave trade and African history,

נמצאות בעבודות שמעוררות את סחר העבדים האטלנטיים וההיסטוריה האפריקאית,

as well as pieces focusing on contemporary race relations.

כמו גם עבודות שהתמקדו ביחסי גזע עכשוויים.

In less than a decade,

תוך פחות מעשור,

Basquiat made thousands of paintings and drawings-

באסקיאט יצר אלפי ציורים ואיורים -

along with sculpture, fragments of poetry and music.

יחד עם פסלים, פיסות שירה ומוזיקה.

His output accelerated alongside his meteoric rise to fame,

התוצרת שלו האיצה יחד עם עלייתו המטאורית לתהילה,

but his life and work were cut tragically short

אבל חייו ועבודתו נחתכו באופן טראגי

when he died from a drug overdose at the age of 27.

כשהוא מת ממנת יתר של סמים בגיל 27.

After his death, Basquiat’s work only increased in value-

אחרי מותו, הערך של עבודתו של באסקיאט רק עלה -

but the energy and flair of his pieces

אבל האנרגיה והתשוקה בעבודתו

have impacted much more than their financial worth.

השפיעו הרבה יותר מערכן הפיננסי.

Today, his influence swirls around us in music, poetry, fashion and film-

היום, ההשפעה שלו מסתחררת סביבנו במוזיקה, שירה, אופנה וקולנוע -

and his art retains the power to shock, inspire, and get under our skin.

והאמנות שלו שומרת על הכוח להמם, לתת השראה ולהכנס תחת עורינו.