Yes, scientists are actually building an elevator to space - Fabio Pacucci

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Jenny Rublevsky

Sending rockets into space requires sacrificing expensive equipment,

שליחת טילים לחלל דורשת הקרבה של ציוד יקר,

burning massive amounts of fuel, and risking potential catastrophe.

שריפת כמות עצומה של דלק, וסיכון קטסטרופות פוטנציאליות.

So in the space race of the 21st century,

אז במרוץ החלל במאה ה 21,

some engineers are abandoning rockets for something much more exciting:

כמה מהנדסים נוטשים טילים לטובת משהו יותר מרגש:

elevators.

מעליות.

Okay, so maybe riding an elevator to the stars

אוקיי, אז אולי נסיעה במעלית לכוכבים

isn't the most thrilling mode of transportation.

היא לא הדרך הכי מרגשת לתעבורה.

But using a fixed structure to send smaller payloads

אבל שימוש במבנים קבועים לשלוח מטענים קטנים יותר

of astronauts and equipment into orbit

של אסטרונאוטים וציוד למסלול

would be safer, easier, and cheaper than conventional rockets.

יהיה בטוח, קל וזול יותר מטילים רגילים.

On a SpaceX Falcon 9 rocket,

על הטיל פאלקון 9 של ספייס אקס,

every kilogram of cargo costs roughly $7,500 to carry into orbit.

כל קילוגרים של מטען עולה בערך 7,500 דולר להעלות למסלול.

Space elevators are projected to reduce that cost by 95%.

מעליות חלל צפויות להפחית את העלות ב 95%.

Researchers have been investigating this idea since 1895,

חוקרים חקרו את הרעיון הזה מאז 1895,

when a visit to what was then the world's tallest structure

כשביקור למה שהיה אז המבנה הגבוה בעולם

inspired Russian scientist Konstantin Tsiolkovsky.

נתן השראה למדען רוסי קונסטנטין טסילקובסקי.

Tsiolkovsky imagined a structure thousands of kilometers tall,

טסילקובסקי דמיין מבנה בגובה אלפי קילומטרים,

but even a century later, no known material is strong enough

אבל אפילו מאה שנים מאוחר יותר, אין חומר חזק מספיק

to support such a building.

כדי לתמוך בכזה מבנה.

Fortunately, the laws of physics offer a promising alternative design.

למרבה המזל, חוקי הפיזיקה מציעים עיצוב חלופי מבטיח.

Imagine hopping on a fast-spinning carousel

דמיינו קפיצה על קרוסלה שמסתובבת במהירות

while holding a rope attached to a rock.

בזמן שאתם מחזיקים חבל שמחובר לסלע.

As long as the carousel keeps spinning, the rock and rope will remain horizontal,

כל עוד הקרוסלה ממשיכה להסתובב, הסלע והחבל נשארים מאוזנים,

kept aloft by centrifugal force.

נשארים באויר בכוח ההתמד.

If you're holding the rope, you'll feel this apparent, inertial acceleration

אם אתם מחזיקים את החבל, אתם תרגישו את ההאצה האינרציאלית הברורה

pulling the rock away from the center of the rotating carousel.

שמושכת את החבל הרחק ממרכז הקרוסלה המסתובבת.

Now, if we replace the carousel with Earth,

עכשיו, אם נחליף את הקרוסלה עם כדור הארץ,

the rope with a long tether, and the rock with a counterweight,

החבל עם חוט ארוך, והסלע עם משקולת נגד,

we have just envisioned the modern space elevator—

כרגע דמיינו את מעלית החלל המודרנית --

a cable pulled into space by the physics of our spinning planet.

כבל שנמשך לחלל על ידי הפיזיקה של הפלנטה המסתובבת שלנו.

For this to work, the counterweight would need to be far enough away

כדי שזה יעבוד, משקולת הנגד תצטרך להיות מספיק רחוק

that the centrifugal force generated by the Earth's spin

שכוח ההתמד שמיוצר על ידי סיבוב כדור הארץ

is greater than the planet's gravitational pull.

גדול מכוח המשיכה של כדור הארץ.

These forces balance out at roughly 36,000 kilometers above the surface,

הכוחות האלו מתאזנים בערך במרחק 36,000 קילומטרים מעל פני השטח,

so the counterweight should be beyond this height.

אז המשקולת צריכה להיות מעבר לגובה הזה.

Objects at this specific distance are in geostationary orbit,

עצמים במרחק הספציפי הזה נמצאים במסלול גאו סינכרוני,

meaning they revolve around Earth at the same rate the planet spins,

מה שאומר שהם מסתובבים סביב כדור הארץ באותו קצב שהפלנטה מסתובבת,

thus appearing motionless in the sky.

ולכן נראים חסרי תנועה בשמיים.

The counterweight itself could be anything,

משקולת הנגד יכולה להיות כל דבר,

even a captured asteroid.

אפילו אסטרואיד שנלכד.

From here, the tether could be released down through the atmosphere

מפה, החוט יכול להיות משוחרר למטה דרך האטמוספירה

and connected to a base station on the planet's surface.

ומחובר לתחנת הבסיס על פני הפלנטה.

To maximize centrifugal acceleration,

כדי למקסם את התאוצה הצנטרפוגלית,

this anchor point should be close to the Equator.

נקודת העיגון הזו צריכה להיות קרובה לקו המשווה.

And by making the loading station a mobile ocean base,

ועל ידי הפיכת נקודת ההעמסה לבסיס ימי נייד,

the entire system could be moved at will,

כל המערכת תוכל לנוע לפי הצורך,

allowing it to maneuver around extreme weather,

מה שיאפשר להתחמק ממזג אויר קיצוני,

and dodge debris and satellites in space.

ולהתחמק מפסולת ולווינים בחלל.

Once established, cargo could be loaded onto devices called climbers,

ברגע שתוקם, מטען יוכל להיות מועמס למתקנים שנקראים מטפסים,

which would pull packages along the cable and into orbit.

שימשכו מטענים לאורך הכבל ולמסלול.

These mechanisms would require huge amounts of electricity,

המנגנונים האלה ידרשו כמויות אדירות של חשמל,

which could be provided by solar panels or potentially even nuclear systems.

שיכול להיות מסופק על ידי תאים סולריים או פוטנציאלית אפילו מערכות גרעיניות.

Current designs estimate that it would take about 8 days

תכנונים עדכניים מעריכים שידרשו בערך 8 ימים

to elevate an object into geostationary orbit.

כדי להעלות עצם למסלול גאוסטציונרי.

And with proper radiation shielding,

ועם הגנת קרינה מתאימה,

humans could theoretically take the ride too.

אנשים יוכלו תאורטית גם הם לנסוע.

So, what's stopping us from building this massive structure?

אז, מה עוצר מבעדנו מלבנות את המבנה העצום הזה?

For one thing, a construction accident could be catastrophic.

דבר ראשון, תאונת בניה יכולה להיות קטסטרופלית.

But the main problem lies in the cable itself.

אבל הבעיה העיקרית נמצאת בכבל עצמו.

In addition to supporting a massive amount of weight,

בנוסף לתמיכה בכמות עצומה של משקל,

the cable's material would have to be strong enough

חומר הכבל יצטרך להיות מספיק חזק

to withstand the counterweight's pull.

לעמוד במשיכת משקולת הנגד.

And because this tension and the force of gravity would vary at different points,

ובגלל שהלחץ וכוח הכבידה ישתנו בנקודות שונות,

its strength and thickness would need to vary as well.

הכוח והעובי יהיו צריכים גם להיות שונים.

Engineered materials like carbon nanotubes and diamond nano-threads

חומרים מהונדסים כמו ננו צינוריות פחמן וננו חוטי יהלום

seem like our best hope for producing materials

נראים כמו התקווה הטובה ביותר ליצור חומרים

strong and light enough for the job.

חזקים וקלים מספיק לעבודה הזו.

But so far,

אבל עד עכשיו,

we've only been able to manufacture very small nanotube chains.

היינו מסוגלים לייצר רק שרשראות ננו צינוריות ממש קטנות.

Another option would be to build one somewhere with weaker gravity.

אופציה אחרת תהיה לבנות מעלית במקום עם כבידה חלשה יותר.

Space elevators based on Mars or the Moon

מעליות חלל שבסיסן במאדים או הירח

are already possible with existing materials.

כבר אפשריות עם חומרים קיימים.

But the huge economic advantage of owning an Earth-based space elevator

אבל היתרון הכלכלי הגדול של בניית מעלית חלל בכדור הארץ

has inspired numerous countries to try and crack this conundrum.

נתנה השראה לאין ספור מדינות לנסות לפצח את הבעיה.

In fact, some companies in China and Japan

למעשה, כמה חברות בסין ויפן

are already planning to complete construction by 2050.

כבר מתכננות להשלים בניה עד 2050.