Do politics make us irrational? - Jay Van Bavel

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

In 2013, a team of researchers held a math test.

ב-2013, צוות של חוקרים ערך מבחן במתמטיקה.

The exam was administered to over 1,100 American adults,

המבחן ניתן ליותר מ-1,100 אמריקאים בוגרים,

and designed, in part, to test their ability to evaluate sets of data.

ותוכנן, בחלקו, לבחון את יכולתם להעריך מבני נתונים.

Hidden among these math problems were two almost identical questions.

חבויות בין בעיות המתמטיקה האלו היו שתי שאלות כמעט זהות.

Both problems used the same difficult data set,

שתי הבעיות השתמשו באותו מבנה נתונים

and each had one objectively correct answer.

ולכל אחת מהן היתה תשובה אחת נכונה אובייקטיבית.

The first asked about the correlation between rashes and a new skin cream.

הבעיה הראשונה עסקה במתאם בין פריחה לקרם עור חדש.

The second asked about the correlation between crime rates

הבעיה השניה עסקה במתאם בין רמות פשיעה

and gun control legislation.

לחקיקה של בקרת נשק.

Participants with strong math skills

למשתתפים עם כישורי מתמטיקה גבוהים

were much more likely to get the first question correct.

היה סיכוי גבוה בהרבה לענות נכון על השאלה הראשונה.

But despite being mathematically identical,

אבל למרות הזהות המתמטית,

the results for the second question looked totally different.

התוצאה לשאלה השניה היתה שונה לגמרי.

Here, math skills weren’t the best predictor

כאן, כישורי המתמטיקה לא היו המנבא הכי טוב

of which participants answered correctly.

למי יענה נכון.

Instead, another variable the researchers had been tracking came into play:

במקום זאת, היתה השפעה למשתנה אחר אותו מדדו החוקרים:

political identity.

זהות פוליטית.

Participants whose political beliefs

משתתפים שהאמונות הפוליטיות שלהם התאימו

aligned with a correct interpretation of the data

לפירוש הנכון של המידע

were far more likely to answer the problem right.

היו בעלי סיכוי גבוה בהרבה לענות נכון על השאלה.

Even the study’s top mathematicians

אפילו למתמטיקאים הכי טובים במחקר

were 45% more likely to get the second question wrong

היה סיכוי גבוה ב-45% לשגות בשאלה השניה

when the correct answer challenged their political beliefs.

כשהתשובה הנכונה איתגרה את האמונות הפוליטיות שלהם.

What is it about politics that inspires this kind of illogical error?

מה גורם לכך שפוליטיקה מעוררת שגיאות לוגיות כאלה?

Can someone’s political identity actually affect their ability

האם הזהות הפוליטית של אדם משפיעה על יכולתו לעבד מידע?

to process information?

The answer lies in a cognitive phenomenon

התשובה נמצאת בתופעה קוגניטיבית

that has become increasingly visible in public life: partisanship.

שהפכה בולטת יותר בחיים הציבוריים: מפלגתנות.

While it’s often invoked in the context of politics,

מפלגתנות אמנם מופעלת הרבה בהקשר הפוליטי,

partisanship is more broadly defined as a strong preference or bias

אבל היא מוגדרת באופן רחב יותר, כהעדפה חזקה או הטיה

towards any particular group or idea.

כלפי קבוצה מסויימת או רעיון.

Our political, ethnic, religious, and national identities

הזהויות הפוליטיות, האתניות, הדתיות והלאומיות שלנו,

are all different forms of partisanship.

הן כולן צורות שונות של מפלגתנות.

Of course, identifying with social groups

כמובן, הזדהות עם קבוצות חברתיות

is an essential and healthy part of human life.

היא חלק חיוני ובריא בחיים האנושיים.

Our sense of self is defined not only by who we are as individuals,

תחושת העצמי שלנו מוגדרת לא רק על ידי הזהות שלנו כבודדים,

but also by the groups we belong to.

אלא גם על ידי הקבוצות אליהן אנחנו שייכים.

As a result, we’re strongly motivated to defend our group identities,

כתוצאה מכך, יש לנו רצון חזק להגן על הזהות הקבוצתית שלנו,

protecting both our sense of self and our social communities.

ובכך להגן גם על תחושת העצמי וגם על הקהילות החברתיות שלנו.

But this becomes a problem when the group’s beliefs

אבל זה הופך לבעיה כשהאמונות הקבוצתיות

are at odds with reality.

סותרות את המציאות.

Imagine watching your favorite sports team commit a serious foul.

דמיינו שקבוצת הספורט האהודה עליכם מבצעת עבירה חמורה.

You know that’s against the rules,

אתם יודעים שזה לא חוקי,

but your fellow fans think it’s totally acceptable.

אבל שאר האוהדים חושבים שזה לגמרי בסדר.

The tension between these two incompatible thoughts

המתח בין שתי המחשבות הלא תואמות האלו

is called cognitive dissonance,

נקרא דיסוננס קוגניטיבי,

and most people are driven to resolve this uncomfortable state of limbo.

ורוב האנשים ירגישו צורך לפתור את אי הנוחות הזו.

You might start to blame the referee, complain that the other team started it,

אולי תאשימו את השופט, תתלוננו שהקבוצה השניה התחילה,

or even convince yourself there was no foul in the first place.

או אפילו תשכנעו את עצמכם שלא היתה עבירה בכלל.

In a case like this,

במקרה כזה,

people are often more motivated to maintain a positive relationship

יש נטייה להעדיף לשמור על יחס חיובי לקבוצה,

with their group than perceive the world accurately.

ולא לתפוס את המציאות באופן מדוייק.

This behavior is especially dangerous in politics.

ההתנהגות הזו מסוכנת במיוחד בפוליטיקה.

On an individual scale,

בקנה מידה אישי,

allegiance to a party allows people to create a political identity

נאמנות למפלגה מאפשרת לאנשים ליצור זהות פוליטית

and support policies they agree with.

ולתמוך במדיניות איתה הם מסכימים.

But partisan-based cognitive dissonance can lead people to reject evidence

אבל דיסוננס קוגניטיבי מפלגתני עלול להוביל אנשים לדחות עובדות

that’s inconsistent with the party line or discredits party leaders.

שמתנגשות עם הקו המפלגתי, או שמטילות ספק במנהיגי המפלגה.

And when entire groups of people revise the facts in service of partisan beliefs,

וכשקבוצות שלמות של אנשים מתאימים את העובדות לטובת האמונות המפלגתניות,

it can lead to policies that aren’t grounded in truth or reason.

זה עלול להוביל למדיניות שאינה מבוססת על אמת או הגיון.

This problem isn’t new—

הבעיה אינה חדשה --

political identities have been around for centuries.

זהות פוליטית קיימת במשך מאות שנים.

But studies show that partisan polarization

אבל מחקרים מראים שהקיטוב המפלגתני

has increased dramatically in the last few decades.

התגבר משמעותית בעשורים האחרונים.

One theory explaining this increase

תיאוריה אחת מסבירה את העלייה הזו

is the trend towards clustering geographically in like-minded communities.

במגמה להתקבצות גיאוגרפית בקהילות בעלות דפוסי חשיבה דומים.

Another is the growing tendency to rely on partisan news

הסבר אחר הוא הנטייה הגוברת להסתמך על חדשות מפלגתניות

or social media bubbles.

או בועות מדיה חברתית.

These often act like echo chambers,

שפועלות לפעמים כמו תיבות תהודה,

delivering news and ideas from people with similar views.

המספקות לאדם חדשות ורעיונות מאנשים בעלי דעות דומות.

Fortunately, cognitive scientists have uncovered some strategies

למזלנו, מדענים קוגניטיביים גילו כמה אסטרטגיות-נגד

for resisting this distortion filter.

לפילטר המעוות הזה.

One is to remember that you’re probably more biased than you think.

אחת היא לזכור שאתם כנראה יותר מוטים ממה שאתם חושבים.

So when you encounter new information,

אז כשאתם נתקלים במידע,

make a deliberate effort to push through your initial intuition

עשו מאמץ מכוון שלא להיתקע באינטואיציה הראשונית שלכם,

and evaluate it analytically.

והעריכו אותו באופן אנליטי.

In your own groups, try to make fact-checking and questioning assumptions

בקבוצות שלכם, נסו להפוך אימות עובדות והטלת ספק בהנחות

a valued part of the culture.

לחלק מוערך בתרבות.

Warning people that they might have been presented with misinformation

הזהרה של אנשים שאולי הוצג להם מידע מוטעה

can also help.

גם יכולה לעזור.

And when you’re trying to persuade someone else,

וכשאתם מנסים לשכנע מישהו אחר,

affirming their values and framing the issue in their language

אשרו את הערכים שלהם, ומסגרו את הבעיה בשפה שלהם.

can help make people more receptive.

זה יכול לגרום להם להיות יותר פתוחים.

We still have a long way to go before solving the problem of partisanship.

יש לנו עדיין דרך ארוכה לעבור לפני שנפתור את בעיית המפלגתנות.

But hopefully, these tools can help keep us better informed,

אבל אולי הכלים האלה יסייעו לנו להיות מיודעים יותר,

and capable of making evidence-based decisions about our shared reality.

ולהצליח לקבל החלטות מבוססות עדויות בנוגע למציאות המשותפת שלנו.