A brief history of dogs - David Ian Howe

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

Since their emergence over 200,000 years ago,

מאז הופעתו לפני יותר מ 200,000 שנים,

modern humans have established homes and communities all over the planet.

האדם המודרני הקים בתים וקהילות בכל העולם.

But they didn’t do it alone.

אבל הוא לא עשה זאת לבד.

Whatever corner of the globe you find homo sapiens in today,

בכל פינה על הגלובוס בו אתם מוצאים הומו ספייאנס היום,

you’re likely to find another species nearby:

כנראה תמצאו מין נוסף בקרבתו:

Canis lupus familiaris.

קאניס לופוס פמיליאריס.

Whether they’re herding, hunting, sledding, or slouching

בין אם הם רועים, צדים, מחליקים, או מתרווחים

the sheer variety of domestic dogs is staggering.

המגוון העצום של כלבים מבוייתים מדהים.

But what makes the story of man’s best friend so surprising

אבל מה שהופך את הסיפור של החבר הכי טוב של האדם לכל כך מפתיע

is that they all evolved from a creature

זה שכולם התפתחו מיצור

often seen as one of our oldest rivals:

שהרבה פעמים נראה כאחד היריבים הכי עתיקים שלו:

Canis lupus, or the gray wolf.

קאניס לופוס, או הזאב האפור.

When our Paleolithic ancestors first settled Eurasia roughly 100,000 years ago,

כשאבותינו הפליאוליתיים התיישבו לראשונה באירואסייה לפני בערך 100,000 שנה,

wolves were one of their main rivals at the top of the food chain.

זאבים היו מהיריבים העיקריים שלהם בראש שרשרת המזון.

Able to exert over 300 lbs. of pressure in one bone-crushing bite

כשהם מסוגלים להפעיל יותר מ 135 קג כוח בנשיכה מרסקת עצמות אחת

and sniff out prey more than a mile away,

ולהריח טרף במרחק של יותר מקילומטר וחצי,

these formidable predators didn’t have much competition.

לטורפים המכובדים האלה לא היתה ממש תחרות.

Much like human hunter-gatherers,

בדומה לאנשים ציידים מלקטים,

they lived and hunted in complex social groups

הם חיו וצדו בקבוצות חברותיות מורכבות

consisting of a few nuclear families,

שהכילו כמה משפחות גרעיניות,

and used their social skills to cooperatively take down larger creatures.

והשתמשו בכישורים החברתיים שלהם להביס יצורים גדולים בהרבה.

Using these group tactics,

בשימוש בטקטיקות קבוצתיות,

they operated as effective persistence hunters,

הם פעלו כציידים עקביים ויעילים,

relying not on outrunning their prey,

והסתמכו לא על להשיג את הטרף,

but pursuing it to the point of exhaustion.

אלא לרדוף אחריו עד לנקודת התשישות.

But when pitted against the similar strengths of their invasive new neighbors,

אבל כששמו אותם מול הכוח היחסי הדומה של השכנים הפולשים החדשים שלהם,

wolves found themselves at a crossroads.

זאבים מצאו את עצמם בצומת דרכים.

For most packs,

עבור רוב הלהקות,

these bourgeoning bipeds represented a serious threat to their territory.

הולכי השניים המתפתחים יצגו איום חמור לטריטוריה שלהם.

But for some wolves,

אבל עבור כמה זאבים,

especially those without a pack,

בעיקר אלו בלי להקות,

human camps offered new opportunities.

מחנות אנושיים הציעו הזדמנויות חדשות.

Wolves that showed less aggression towards humans

זאבים שהיו פחות אגרסיביים כלפי האנשים

could come closer to their encampments,

יכלו להתקרב למחנות שלהם,

feeding on leftovers.

לאכול את השאריות.

And as these more docile scavengers outlasted their aggressive brethren,

וכשאוכלי הנבלות היותר רגועים האלה החזיקו יותר מאחייהם האגרסיביים,

their genetic traits were passed on,

התכונות הגנטיות שלהם הועברו,

gradually breeding tamer wolves in areas near human populations.

ולאט לאט הרבו זאבים רגועים יותר באזורים עם אוכלוסיות אנושיות.

Over time humans found a multitude of uses for these docile wolves.

במהלך הזמן אנשים גילו מגוון שימושים לזאבים הרגועים האלו.

They helped to track and hunt prey,

הם עזרו לעקוב אחרי טרף,

and might have served as sentinels to guard camps

ואולי שימשו כזקיפים ששמרו על המחנות

and warn of approaching enemies.

והזהירו בפני אויבים מתקרבים.

Their similar social structure made it easy to integrate with human families

המבנה החברתי הדומה שלהם הקל על ההשתלבות שלהם במשפחות אנושיות

and learn to understand their commands.

וללמוד להבין את פקודותיהם.

Eventually they moved from the fringes of our communities into our homes,

לבסוף הם עברו מהשוליים של הקהילות שלנו לתוך בתינו,

becoming humanity’s first domesticated animal.

והפכו לחיה המבוייתת הראשונה של האנושות.

The earliest of these Proto-Dogs or Wolf-Dogs,

הפרוטו-כלבים או כלבי זאב הראשונים,

seem to have appeared around 33,000 years ago,

נראה שהופיעו לפני בערך 33,000 שנה,

and would not have looked all that different from their wild cousins.

ולא נראו שונים כלכך מבני דודם הפראיים.

They were primarily distinguished by their smaller size

הם אובחנו בעיקר בגודלם הקטן יותר

and a shorter snout full of comparatively smaller teeth.

והאפים הקצרים יותר שמלאים בשיניים קטנות יותר יחסית.

But as human cultures and occupations became more diverse and specialized,

אבל כשהתרבויות האנושיות והמקצועות הפכו ליותר מגווניים ומתמחים,

so did our friends.

כך גם עשו חברינו.

Short stocky dogs to herd livestock by nipping their heels;

כלבים כבדים וקצרים יותר כדי לרעות עדרים על ידי כרסום עקביהם;

elongated dogs to flush badgers and foxes out of burrows;

כלבים מוארכים כדי להוציא גיריות ושועלים ממחילותיהם;

thin and sleek dogs for racing;

רזים וחלקים למירוצים;

and large, muscular dogs for guard duty.

וגדולים ושריריים למשימות שמירה.

With the emergence of kennel clubs and dog shows during England’s Victorian era,

עם העליה של מועדוני כלבים ותערוכות כלבים במהלך העידן הויקטוריאני באנגליה,

these dog types were standardized into breeds,

סוגי הכלבים האלו עברו סטנדרטיזציה לזנים,

with many new ones bred purely for appearance.

עם הרבה זנים חדשים שהורבו לצורך תצוגה בלבד.

Sadly, while all dog breeds are the product of artificial selection,

למרבה הצער, בעוד זני הכלבים הם תוצאה של בחירה מלאכותית,

some are healthier than others.

כמה בריאים יותר מאחרים.

Many of these aesthetic characteristics come with congenital health problems,

הרבה מהתכונות האסתטיות האלו מגיעות עם בעיות בריאותיות מולדות,

such as difficulty breathing or being prone to spinal injuries.

כמו קשיי נשימה או פגיעות לפציעות בעמוד השדרה.

Humanity’s longest experiment in controlled evolution

לניסוי הארוך ביותר של האנושות באבולוציה מבוקרת

has had other side effects as well.

היה גם תופעות לוואי נוספות.

Generations of selection for tameness

דורות של בחירה לטובת ביות

have favored more juvenile and submissive traits

יצרו העדפה לתכונות ילדותיות וכנועות

that were pleasing to humans.

שירצו את בני האדם.

This phenomenon of selecting traits associated with youth is known as neoteny,

התופעה הזו של בחירת תכונות שקשורות לצעירות ידועה כנאוטניה,

and can be seen in many domestic animals.

וניתן לראות אותה בהרבה חיות מבוייתות.

Thousands of years of co-evolution may even have bonded us chemically.

אלפי שנים של אבולוציה משותפת אולי אף קשרה אותנו כימית.

Not only can canines understand our emotions and body language,

לא רק שכלבים יכולים להבין את הרגשות ושפת הגוף שלנו,

but when dogs and humans interact,

אלא כשאנשים וכלבים מתקשרים,

both our bodies release oxytocin;

הגוף של שנינו משחרר אוקסיטוצין;

a hormone commonly associated with feelings of love and protectiveness.

הורמון שמשוייך באופן רגיל להרגשה של אהבה והגנה.

It might be difficult to fathom how every Pomeranian, Chihuahua, and Poodle

זה אולי קשה להבין איך כל פומרניאן, צ'יוואווה ופודל

are descended from fierce wolves.

מקורו בזאבים הקשוחים.

But the diversity of breeds today is the result of a relationship

אבל מגוון המינים היום הוא תוצאה של יחסים

that precedes cities, agriculture,

שקדמו לערים, חקלאות,

and even the disappearance of our Neanderthal cousins.

ואפילו ההיעלמות של בני דודינו הניאנדרטליים.

And it’s heartening to know

וזה מחמם את הלב לדעת

that given enough time,

שבהנתן מספיק זמן,

even our most dangerous rivals can become our fiercest friends.

אפילו יריבינו המסוכנים ביותר יכולים להפוך לחברינו הטובים ביותר.