The contributions of female explorers - Courtney Stephens

Transcriber: Andrea McDonough Reviewer: Jessica Ruby

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Zeeva Livshitz

Nowadays, we take curiosity for granted.

כיום אנחנו מקבלים סקרנות כמובנת מאליה.

We believe that if we put in the hard work,

אנחנו מאמינים שאם נשקיע עבודה רבה,

we might one day stand before the pyramids,

אולי יום אחד נעמוד לפני הפירמידות,

discover a new species of flower,

נגלה מינים חדשים של פרחים,

or even go to the moon.

או אפילו נגיע לירח.

But, in the 18th and 19th century,

אבל, במאה ה18 וה19,

female eyes gazed out windows

עיניים נשיות הציצו מחלונות

at a world they were unlikely to ever explore.

בעולם שהן כנראה לא היו חוקרות.

Life for women in the time of Queen Victoria

החיים לנשים בתקופה של המלכה ויקטוריה

was largely relegated to house chores and gossip.

היו בעיקר קשורים למטלות בתוך הבית ולריכולים.

And, although they devoured books on exotic travel,

ולמרות שהן בלעו ספרים על מסעות אקזוטיים,

most would never would leave the places

רובן לעולם לא יעזבו את המקומות

in which they were born.

בהן הן נולדו.

However, there were a few Victorian women, who,

עם זאת, היו כמה נשים ויקטוריאניות,

through privilege,

שדרך זכות,

endurance,

נחישות,

and not taking "no" for an answer,

ולא לקבל לא כתשובה,

did set sail for wilder shores.

כן הפליגו לחופים פראיים.

In 1860, Marianne North,

ב 1860, מריאן נורת',

an amateur gardener and painter,

גננת חובבנית וציירת,

crossed the ocean to America

חצתה את האוקיינוס לאמריקה

with letters of introduction,

עם מכתבי הצגה,

an easel,

כן ציור,

and a love of flowers.

ואהבה לפרחים.

She went on to travel to Jamaica,

היא הלכה לטייל בג'מייקה,

Peru,

Japan,

פרו,

יפן,

India,

הודו,

Australia.

אוסטרליה.

In fact, she went to every continent except Antarctica

למעשה, היא היתה בכל יבשת חוץ מאנטרטיקה

in pursuit of new flowers to paint.

במרדף אחרי פרחים חדשים לצייר.

"I was overwhelmed with the amount

"הייתי המומה מכמות

of subjects to be painted," she wrote.

הפריטים לציור," היא כתבה.

"The hills were marvelously blue,

"הגבעות היו כחולות באופן מופלא,

piled one over the other beyond them.

ערומות אחת מעל השניה מעבר להן.

I never saw such abundance of pure color."

מעולם לא ראיתי כזה שפע של צבע טהור."

With no planes or automobiles

ללא מטוסים ומכוניות

and rarely a paved street,

וכבישים סלולים נדירים,

North rode donkeys,

נורת' רכבה על חמורים,

scaled cliffs,

טיפסה על צוקים,

and crossed swamps

וחצתה ביצות

to reach the plants she wanted.

כדי להגיע לצמחים שהיא רצתה.

And all this in the customary dress of her day,

וכל זה בלבוש הנהוג בתקופה ההיא,

floor-length gowns.

שמלות שמגיעות עד לריצפה.

As photography had not yet been perfected,

מפני שצילום עדיין לא הגיע לשלמות,

Marianne's paintings gave botanists back in Europe

התמונות של מריאן נתנו לבוטניקאים חזרה באירופה

their first glimpses of some of the world's most unusual plants,

את ההצצה הראשונה לכמה מהצמחים המוזרים בעולם,

like the giant pitcher plant of Borneo,

כמו פרח ה"כדנית" הענק של בבורנאו,

the African torch lily,

חבצלת הלפיד האפריקאית,

and the many other species named for her

והמינים האחרים הרבים שנקראו על שמה

as she was the first European to catalog them in the wild.

מאחר והיא היתה הארופאית הראשונה שקיטלגה אותם בטבע.

Meanwhile, back in London,

בינתיים, בחזרה בלונדון,

Miss Mary Kingsley was the sheltered daughter

הגברת מרי קינגסלי היתה בת מוגנת

of a traveling doctor

של רופא נודד

who loved hearing her father's tales

שאהבה לשמוע את הסיפורים של אביה

of native customs in Africa.

על מנהגים ילידיים באפריקה.

Midway through writing a book on the subject,

באמצע כתיבת הספר על הנושא,

her father fell ill and died.

אביה חלה ומת.

So, Kingsley decided she would finish the book for him.

אז, קינגסלי החליטה שהיא תסיים את הספר בשבילו.

Peers of her father advised her not to go,

עמיתים של אביה יעצו לה לא ללכת,

showing her maps of tropical diseases,

והראו לה מפות של מחלות טרופיות,

but she went anyhow,

אבל היא בכל זאת נסעה,

landing in modern-day Sierra Leone in 1896

ונחתה במה שהיום זה סיירה לאון ב 1896

with two large suitcases and a phrase book.

עם שתי מזוודות גדולות וספר מונחים.

Traveling into the jungle,

בנסיעה לתוך הג'ונגל,

she was able to confirm the existence

היא הצליחה לאשר את הקיום

of a then-mythical creature,

של היצור המיתי אז,

the gorilla.

הגורילה.

She recalls fighting with crocodiles,

היא זוכרת שנלחמה בתנינים,

being caught in a tornado,

נתפסה בטורנדו,

and tickling a hippopotamus with her umbrella

ודיגדגה היפופוטם עם המטריה שלה

so that he'd leave the side of her canoe.

כך שהוא יעזוב את הצד של הקנו שלה.

Falling into a spiky pit,

נפלה לתוך בור קוצני,

she was saved from harm by her thick petticoat.

היא ניצלה מפגע על ידי מעיל הקומבניזון העבה שלה.

"A good snake properly cooked

"נחש טוב שמבושל היטב

is one of the best meals one gets out here," she wrote.

הוא אחת מהארוחות הטובות ביותר שמישהו יכול להשיג פה," היא כתבה.

Think Indiana Jones was resourceful?

חושבים שאינדיאנה ג'ונס היה רב תושיה?

Kingsley could out-survive him any day!

קינגסלי יכלה לשרוד טוב ממנו בכל יום!

But when it comes to breaking rules,

אבל כשזה הגיע לשבירת חוקים,

perhaps no female traveler was

אולי אף מטיילת נשית לא היתה

as daring as Alexandra David-Neel.

אמיצה כמו אלכסנדרה דייויד-ניל.

Alexandra, who had studied Eastern religions

אלכסנדרה, שלמדה דתות מזרחיות

at home in France,

בביתה בצרפת,

wanted desperately to prove herself

רצתה נואשות להוכיח את עצמה

to Parisian scholars of the day,

למלומדים פריזאים של זמנה,

all of whom were men.

כולם היו גברים.

She decided the only way to be taken seriously

היא החליטה שהדרך היחידה שהיא תילקח ברצינות

was to visit the fabled city of Lhasa

זה לבקר בעיר האגדית להאסה

in the mountains of Tibet.

בהרים של טיבט.

"People will have to say,

"אנשים יהיו חייבים להגיד,

'This woman lived among the things she's talking about.

'האישה הזו חייתה בתוך הדברים שהיא מדברת עליהם.

She touched them and she saw them alive,'" she wrote.

היא נגעה בהם והיא ראתה אותם חיים," היא כתבה.

When she arrived at the border from India,

כשהיא הגיעה לגבול הודו,

she was forbidden to cross.

נאסר עליה לחצות.

So, she disguised herself as a Tibetan man.

אז, היא הסוותה את עצמה כאיש טיבטי.

Dressed in a yak fur coat

התלבשה במעיל פרוות יאק

and a necklace of carved skulls,

ושרשרת של גולגלות מסותתות,

she hiked through the barren Himilayas

היא טיילה דרך ההימלאיה הצחיחה

all the way to Lhasa,

כל הדרך עד ללהאסה,

where she was subsequently arrested.

שם היא לבסוף נעצרה.

She learned that the harder the journey,

היא למדה שכמה שקשה הדרך,

the better the story,

הסיפור טוב יותר,

and went on to write many books on Tibetan religion,

והמשיכה לכתוב הרבה ספרים על הדת הטיבטית,

which not only made a splash back in Paris

שלא רק הכו גלים בפאריז

but remain important today.

אלא נשארו חשובים עד היום.

These brave women, and others like them,

הנשים האמיצות האלו, ואחרות כמותן,

went all over the world to prove

נסעו בכל העולם כדי להוכיח

that the desire to see for oneself

שהתשוקה לראות בעצמן

not only changes the course of human knowledge,

לא רק משנה את הכיוון של הידע האנושי,

it changes the very idea of what is possible.

זה משנה את הרעיון הבסיסי של מה שאפשרי.

They used the power of curiosity

הן השתמשו בכוח הסקרנות

to try and understand the viewpoints

כדי לנסות ולהבין את נקודת המבט

and peculiarities of other places,

והמוזרויות של מקומות אחרים,

perhaps because they, themselves,

אולי בגלל שהן, עצמן,

were seen as so unusual in their own societies.

נראו כל כך שונות בחברות שלהן.

But their journeys revealed to them

אבל המסעות שלהן גילו להן

something more than the ways of foreign lands,

משהו יותר מהדרכים של ארצות נוכריות,

they revealed something only they, themselves, could find:

הם גילו להן משהו שרק הן, עצמן, יכלו למצוא:

a sense of their own self.

תחושה של העצמי שלהן.