Why isn’t the Netherlands underwater? - Stefan Al

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

In January of 1953, a tidal surge shook the North Sea.

בינואר 1953, גל גאות זיעזע את הים הצפוני.

The titanic waves flooded the Dutch coastline,

הגלים העצומים הציפו את החוף ההולנדי,

killing almost 2,000 people.

והרגו כמעט 2000 אנשים.

54 years later, a similar storm threatened the region.

54 שנים מאוחר יותר, סופה דומה איימה על האזור.

But this time, the Netherlands were ready.

אבל הפעם, הולנד היתה מוכנה.

As the water swelled,

כשהמים עלו,

state-of-the-art computer sensors activated emergency protocols.

מערכות חיישנים חדשניות הפעילו פרוטוקולי חרום.

Over the next 30 minutes,

במשך 30 הדקות הבאות,

a pair of 240-meter steel arms swung shut,

זוג של זרועות פלדה באורך 240 מטר נסגרו,

protecting the channel ahead.

והגנו על התעלה לפניהן.

Using 680-tonne ball joints,

בשימוש במייסבים במשקל 680 טון,

the barrier moved in rhythm with the shifting wind and waves.

המחסום נע בקצב עם הרוח המשתנה והגלים.

By morning, the storm had passed with minimal flooding.

עד הבוקר, הסופה עברה עם הצפות מינימליות.

The first field activation of the Maeslantkering

הפעלת השדה הראשונה של המסלנטקרינג

had been a resounding success.

היתה הצלחה מסחררת.

As one of the planet’s largest mobile structures,

כאחד מהמבנים הניידים הכי גדולים על הפלנטה

this storm surge barrier is a marvel of human engineering.

מחסום הסופה הזה הוא פלא של הנדסה אנושית.

But the Maeslantkering is just one part of a massive,

אבל המאסלאנטקרינג הוא רק חלק אחד

interlocking system of water controls known as the Delta Works—

של מערכת מסיבית משולבת של שליטה במים שידועה כעבודות הדלתה --

the most sophisticated flood prevention project in the world.

פרוייקט מניעת ההצפות הכי משוכלל בעולם.

The Netherlands has a long history with water management.

להולנד יש הסטוריה ארוכה עם ניהול מים.

The country lies along the delta of three major European rivers,

המדינה נמצאת לאורך הדלתה של שלושה נהרות ארופאים מרכזיים,

and nearly a quarter of its territory is below sea level.

וכמעט רבע מהטריטוריה נמצאת מתחת לפני הים.

This geography makes the region extremely prone to flooding.

הגאוגרפיה הזו הופכת את האזור למאוד מועד להצפות.

So much so, that some of the earliest Dutch governing bodies

כל כך, שכמה מגופי הממשל הראשונים בהולנד

were informal “water boards” that coordinated flood protection projects.

היו “מועצות מים” לא רשמיות שתאמו פרוייקטי הגנה מהצפות.

But after the storms of 1953, the Dutch government took more official measures.

אבל אחרי הסערה של 1953, הממשלה ההולנדית לקחה תפקיד יותר רשמי.

הם הקימו את מועצת הדלתה,

They established the Delta Commission,

and tasked them with protecting the entire southwestern region.

והטילו עליהם את הגנת כל האזור הדרום מערבי.

Focusing on densely populated cities,

במיקוד על ערים צפופות,

their aim was to reduce the annual odds of flooding below 1 in 10,000—

המטרה שלהם היתה להפחית את הסיכויים השנתיים של הצפות מתחת ל 1 ל 10,000 --

about 100 times as safe as the average coastal city.

בערך פי 100 יותר בטוח מעיר חופית ממוצעת.

Accomplishing this lofty goal required various infrastructure projects

השגת המטרה הנעלה הזו דרשה פרוייקטי תשתית שונים

along the southwestern coast.

לאורך החוף הדרום מערבי.

The first line of defense was to dam the region’s flood-prone estuaries.

קו ההגנה הראשון היה לסכור את השפך המועד להצפה של האזור.

These large inlets fed many of the country’s rivers into the North Sea,

הכניסות הגדולות האלו הזינו הרבה מהנהרות של המדינה לים הצפוני,

and during storms they allowed flood water to surge inland.

ובמהלך סערות הם אפשרו להצפות לעלות לאדמה.

Using a series of dams, the Delta Commission transformed these estuaries

בשימוש בסדרה של סכרים, מועצת הדלתה הפכה את השפכים האלה

into expansive lakes that serve as nature preserves and community parks.

לאגמים נרחבים שמשמשים כשמורות טבע ופארקים קהילתיים.

However, this solution wouldn’t work for the Nieuwe Waterweg.

עם זאת, הפיתרון הזה לא יעבוד עבור הניוו וואטרווך.

As the lifeblood of the local shipping industry,

כעורק החיים של תעשיית הספנות המקומית,

המעבר הזה צריך להשאר פתוח במצבים בטוחים,

this passage had to be kept open in safe conditions,

and barricaded during storm surges.

וחסום במהלך גאות סערה.

In 1998, the completed Maeslantkering

ב 1998, המאסלאנטקרינג המושלם

provided the flexible protection necessary.

סיפק את ההגנה הגמישה הדרושה.

Alongside additional barriers, like grassy dikes and concrete seawalls,

יחד עם מחסומים נוספים, כמו דייקים עשביים וקירות ים מבטון,

these fortifications made up the bulk of the Delta Works project,

ההגנות האלו יצרו את רוב פרוייקט עבודות הדלתה,

which was primarily focused on holding back ocean storms.

שהתמקד בעיקר בהדיפת סערות אוקיינוס.

But in the following decades, the Dutch pursued additional plans

אבל בעשורים הבאים, ההולנדים ממשו תוכניות נוספות

to complement the Delta Works and protect against floods further inland.

כדי להשלים את עבודות הדלתה ולהגן נגד הצפות פנימיות יותר.

Under the "Room for the River" plan,

תחת תוכנית "מקום לנהר",

farms and dikes were relocated away from the shore.

חוות ודייקים מוקמו מחדש הרחק מהחוף.

This left more space for water to collect in low-lying floodplains,

זה השאיר יותר מקום למים להאסף בשטחי שיטפון נמוכים יותר,

creating reservoirs and habitats for local wildlife.

מה שיוצר מאגרים ואזורי מחיה לחיי הבר המקומיים.

This strategic retreat not only decreased flood risk,

מקום המפלט האסטרטגי הזה לא רק מפחית את הסיכוי להצפות,

but allowed for the redeveloped settlements

אלא מאפשר לאזורים המפותחים מחדש

to be built more densely and sustainably.

להבנות יותר בצפיפות ובקיימות.

Perhaps no city embodies the Netherlands' multi-pronged approach to water management

אולי אף עיר לא מגלמת את הגישה הרב מערכתית בהולנד של ניהול מים

as much as Rotterdam, a thriving city almost entirely below sea level.

יותר מרוטרדם, עיר משגשגת שכמעט כולה מתחת לגובה פני הים.

When a storm threatens,

כשסערות מאיימות,

densely populated older districts are protected by traditional dikes.

שכונות צפופות ישנות יותר מוגנות על ידי דייקים מסורתיים.

Meanwhile, newer districts have been artificially elevated,

ביינתיים אזורים חדשים יותר מוגבהים באופן מלאכותי,

often sporting green roofs that store rainwater.

והרבה פעמים תומכים בגגות ירוקים שאוגרים מי גשם.

Numerous structures around the city transform into water storage facilities,

אין ספור מבנים מסביב לעיר הפכו למתקני אכסון מים,

including parking garages and plazas

כולל חניוני פארקים וכיכרות

which normally serve as theaters and sports arenas.

שבדרך כלל משמשים כתאטראות ומגרשי ספורט.

Meanwhile in the harbor, floating pavilions rise with the water level.

בינתיים בנמל, ביתנים צפים עולים עם מפלס המים.

These are the first of several planned amphibious structures,

אלה הם כמה מהמבנים האמפיביים המתוכננים הראשונים,

כמה מהם מאכלסים מערכות טהור מים וקולטים סולריים.

some of which house water purification systems and solar collectors.

These strategies are just some of the technologies and policies

האסטרטגיות האלו הן רק חלק מהטכנולוגיות והמדיניות

that have put the Netherlands at the cutting edge of water management.

ששמו את הולנד בחזית ניהול המים.

The country continues to find new ways to make cities more resilient

המדינה ממשיכה למצוא דרכים חדשות להפוך את הערים ליותר עמידות

to natural disasters.

לאסונות טבע.

And as the rising sea levels caused by climate change

וכשעליית פני הים שנגרמת בגלל שינוי האקלים

threaten low-lying cities across the world,

מאיימת על ערים נמוכות ברחבי העולם,

the Netherlands offers an exceptional example of how to go with the flow.

הולנד מציעה דוגמה יוצאת דופן לאיך ללכת עם הזרם.