What I learned serving time for a crime I didn't commit | Teresa Njoroge

מתרגם: Yael Goraly מבקר: Ido Dekkers

When I heard those bars

כששמעתי את הסורגים

slam hard,

נטרקים בחוזקה

I knew it was for real.

הבנתי שזה באמת קורה.

I feel confused.

אני מבולבלת.

I feel betrayed.

אני נבגדת.

I feel overwhelmed.

אני מוצפת.

I feel silenced.

אני מושתקת.

What just happened?

מה קרה?

How could they send me here?

איך הם יכלו לשלוח אותי לפה?

I don't belong here.

אני לא שייכת לפה.

How could they make such a huge mistake

איך הם יכלו לטעות ככה

without any repercussions whatsoever to their actions?

בלי שום השלכות למעשים שלהם?

I see large groups of women

אני רואה קבוצות גדולות של נשים

in tattered uniforms

במדים מרופטים

surrounded by huge walls and gates,

מוקפות בחומות ענקיות ובשערים,

enclosed by iron barbed wires,

תחומות בגדר תיל,

and I get hit by an awful stench,

ומכה בי צחנה נוראית,

and I ask myself,

ואני שואלת את עצמי,

how did I move

איך הגעתי

from working in the respected financial banking sector,

מלעבוד במגזר הבנקאות הפיננסית המכובד

having worked so hard in school,

מלעבוד כל כך קשה בבית הספר,

to now being locked up

ועכשיו אני כלואה

in the largest correctional facility

בבית הסוהר הגדול ביותר

for women in Kenya?

לנשים בקניה?

My first night

הלילה הראשון שלי

at Langata Women Maximum Security Prison

בבית הסוהר השמור ביותר לנשים "לנגטה"

was the toughest.

היה הקשה ביותר.

In January of 2009,

בינואר 2009

I was informed that I had handled a fraudulent transaction unknowingly

הודיעו לי שטיפלתי בעסקת מרמה בלי ידיעתי

at the bank where I worked.

בבנק שבו עבדתי.

I was shocked, scared and terrified.

הייתי המומה, פחדתי והתמלאתי אימה.

I would lose a career that I loved passionately.

אני אאבד את הקריירה שכל כך אהבתי.

But that was not the worst.

אבל זה לא היה הדבר הגרוע ביותר.

It got even worse than I could have ever imagined.

המצב החמיר יותר משיכולתי לדמיין.

I got arrested,

נעצרתי,

maliciously charged

הואשמתי בזדון

and prosecuted.

והועמדתי לדין.

The absurdity of it all was the arresting officer

האבסורד הכי גדול היה שהשוטר שעצר אותי

asking me to pay him 10,000 US dollars

ביקש ממני לשלם לו 10,000 דולר

and the case would disappear.

והתיק ייעלם.

I refused.

סירבתי.

Two and a half years on,

שנתיים וחצי מאוחר יותר,

in and out of courts,

בתוך בתי משפט ומחוץ להם,

fighting to prove my innocence.

נלחמת להוכיח את חפותי.

It was all over the media,

זה פורסם בכל מקום,

in the newspapers, TV, radio.

בעיתונים, בטלוויזיה וברדיו.

They came to me again.

הם באו אלי שוב.

This time around, said to me,

הפעם הם אמרו לי

"If you give us 50,000 US dollars,

"אם תתני לנו 50,000 דולר

the judgement will be in your favor,"

פסק הדין יהיה לטובתך,"

irrespective of the fact that there was no evidence whatsoever

ולא משנה שלא היו שום ראיות

that I had any wrongdoing

שעשיתי משהו לא בסדר

on the charges that I was up against.

באישומים שעמדו מולי.

I remember the events

אני זוכרת את האירועים

of my conviction

של הרשעתי

six years ago

לפני שש שנים

as if it were yesterday.

כאילו זה היה אתמול.

The cold, hard face of the judge

הפנים הקרים, הקשים של השופטת

as she pronounced my sentence

כאשר היא הכריזה את גזר הדין

on a cold Thursday morning

בבוקר יום חמישי קר

for a crime that I hadn't committed.

בפשע שלא ביצעתי.

I remember holding

אני זוכרת שהחזקתי

my three-month-old beautiful daughter

את בתי היפה, שהייתה בת שלושה חודשים

whom I had just named Oma,

שלא מזמן נתתי לה את השם "אומה",

which in my dialect means "truth and justice,"

אשר בניב שלי משמעותו "אמת וצדק",

as that was what I had longed so much for

כיוון שזה היה הדבר שרציתי יותר מכל

all this time.

כל אותו הזמן.

I dressed her in her favorite purple dress,

הלבשתי אותה בשמלה הסגולה האהובה עליה,

and here she was, about to accompany me

והיא הייתה שם, מוכנה ללוות אותי

to serve this one-year sentence

לרצות עונש של שנה

behind bars.

מאחורי סורג ובריח.

The guards did not seem sensitive to the trauma

הסוהרים נראו אדישים לטראומה

that this experience was causing me.

שהחוויה הזו גורמת לי.

My dignity and humanity disappeared

הכבוד והאנושיות שלי נעלמו

with the admission process.

בתהליך הקליטה.

It involved me being searched for contrabands,

בתהליך הזה חיפשו עלי חפצים אסורים,

changed from my ordinary clothes

החלפתי את הבגדים הרגילים שלי

to the prison uniform,

במדי כלא,

forced to squat on the ground,

הכריחו אותי להשתופף על הרצפה,

a posture that I soon came to learn

תנוחה שדי מהר למדתי להכיר

would form the routine

בתור השגרה

of the thousands of searches,

של אלפי חיפושים,

number counts,

ספירות,

that lay ahead of me.

שהייתי עתידה לעבור.

The women told me,

הנשים אמרו לי

"You'll adjust to this place.

"את תסתגלי לכאן.

You'll fit right in."

את תשתלבי".

I was no longer referred to as Teresa Njoroge.

כבר לא קראו לי תרסה נגורגה

The number 415/11 was my new identity,

המספר 415/11 היה הזהות החדשה שלי.

and I soon learned that was the case with the other women

ודי מהר למדתי שכך זה גם אצל הנשים האחרות

who we were sharing this space with.

שאיתן חלקנו את המרחב הזה.

And adjust I did to life on the inside:

ואכן, הסתגלתי לחיים "בפנים":

the prison food,

האוכל של הכלא,

the prison language,

השפה של הכלא,

the prison life.

חיי הכלא.

Prison is certainly no fairytale world.

הכלא הוא בהחלט לא עולם האגדות.

What I didn't see come my way

הדבר שלא ציפיתי לו

was the women and children

היה הנשים והילדים

whom we served time and shared space with,

שאיתן ריצינו את העונש וחלקנו את החלל,

women who had been imprisoned

נשים שנכלאו

for crimes of the system,

עבור פשעים של המערכת,

the corruption that requires a fall guy,

השחיתות שמחייבת שמישהו ייפול,

a scapegoat,

שעיר לעזאזל,

so that the person who is responsible

כדי שמי שאחראי

could go free,

יוכל להסתובב חופשי,

a broken system that routinely vilifies the vulnerable,

מערכת שבורה שהופכת את חפי הפשע לנבלים באופן שגרתי,

the poorest amongst us,

את הכי עניים

people who cannot afford to pay bail

אנשים שאין להם כסף לשלם ערבות

or bribes.

או שוחד.

And so we moved on.

וכך המשכנו.

As I listened to story after story

בעודי מקשיבה לסיפור אחר סיפור

of these close to 700 women

של קרוב ל-700 הנשים הללו

during that one year in prison,

במהלך אותה שנה בכלא,

I soon realized that crime

מהר מאד הבנתי שהפשע

was not what had brought these women to prison,

לא היה מה שהביא את הנשים האלה לכלא,

most of them,

רובן,

far from it.

רחוק מכך.

It had started with the education system,

זה התחיל במערכת החינוך

whose supply and quality is not equal for all;

שההיצע והאיכות שלה לא שווים לכולם;

lack of economic opportunities

העדר הזדמנויות כלכליות

that pushes these women to petty survival crimes;

שדוחף אותן לפשעים קלים לשם ההישרדות;

the health system,

מערכת הבריאות,

social justice system,

מערכת הצדק החברתי,

the criminal justice system.

מערכת המשפט הפלילי.

If any of these women,

אם מישהי מהנשים האלה,

who were mostly from poor backgrounds,

שהיו כמעט כולן מאוכלוסיה ענייה

fall through the cracks

נפלה בין הכסאות

in the already broken system,

במערכת שהיא כבר שבורה,

the bottom of that chasm is a prison,

בתחתית התהום נמצא הכלא,

period.

נקודה.

By the time I completed my one-year sentence

כשסיימתי לרצות את שנת המאסר

at Langata Women Maximum Prison,

בבית הסוהר השמור ביותר "לנגטה"

I had a burning conviction

בערה בי ההחלטה

to be part of the transformation

להיות חלק מהשינוי

to resolve the injustices

לפתור את חוסר הצדק

that I had witnessed

שראיתי

of women and girls

של נשים ונערות

who were caught up in a revolving door

שנלכדו בדלתות מסתובבות

of a life in and out of prison

של חיים של כניסה לכלא ויציאה ממנו

due to poverty.

בשל עוני.

After my release,

אחרי שהשתחררתי,

I set up Clean Start.

הקמתי את "התחלה חדשה".

Clean Start is a social enterprise

"התחלה חדשה" היא יוזמה חברתית

that seeks to give these women and girls

שרוצה לתת לנשים ולנערות האלה

a second chance.

הזדמנות שנייה.

What we do is we build bridges for them.

אנו בונים עבורן גשרים.

We go into the prisons, train them,

אנחנו נכנסים לבתי הסוהר, מכשירים אותן,

give them skills, tools and support

נותנים להן מיומנויות, כלים ותמיכה

to enable them to be able to change their mindsets,

כדי לאפשר להן לשנות את אורח החשיבה שלהן,

their behaviors and their attitudes.

את ההתנהגות והגישה.

We also build bridges into the prisons

אנו גם בונים גשרים לתוך בתי הסוהר

from the corporate sector --

מהמגזר התאגידי -

individuals, organizations

פרטים, ארגונים

that will partner with Clean Start

שיהיו שותפים של "התחלה חדשה"

to enable us to provide employment,

ויאפשרו לנו לתת תעסוקה,

places to call home,

מקומות שאפשר לקרוא להם בית,

jobs, vocational training,

עבודות, הכשרה מקצועית,

for these women, girls,

עבור הנשים, הנערות האלו,

boys and men,

הנערים והגברים,

upon transition back into society.

במעבר חזרה לחברה.

I never thought

מעולם לא חשבתי

that one day

שיום אחד

I would be giving stories

אני אספר

of the injustices that are so common

על חוסר הצדק שהוא כה נפוץ

within the criminal justice system,

במערכת המשפט הפלילי,

but here I am.

אבל הנה אני כאן.

Every time I go back to prison,

בכל פעם כשאני חוזרת לכלא

I feel a little at home,

אני מרגישה קצת בבית.

but it is the daunting work

אבל זו העבודה המפחידה

to achieve the vision

להשיג את החזון

that keeps me awake at night,

שלא נותנת לי לישון בלילות,

connecting the miles to Louisiana,

מחברת את המרחק ללואיזיאנה

which is deemed as the incarceration capital of the world,

שנחשבת בירת הכליאה של העולם,

carrying with me stories

נושאת עמי סיפורים

of hundreds of women

של מאות נשים

whom I have met within the prisons,

שפגשתי בבתי הסוהר

some of whom are now embracing their second chances,

חלק מאמצות כעת את ההזדמנויות השניות שלהן

and others who are still on that bridge of life's journey.

ואחרות שעדיין חוצות את הגשר למסע של החיים.

I embody a line

אני מגלמת שורה

from the great Maya Angelou.

שכתבה מאיה אנג'לו הגדולה.

"I come as one,

"אני באה כאחת,

but I stand as 10,000."

אבל אני עומדת עבור 10,000".

(Applause)

(מחיאות כפיים)

For my story is singular,

כי הסיפור שלי הוא יחיד

but imagine with me

אבל דמיינו איתי

the millions of people

את מיליוני האנשים

in prisons today,

בבתי הסוהר כיום,

yearning for freedom.

מייחלים לחירות.

Three years post my conviction

שלוש שנים לאחר ההרשעה שלי

and two years post my release,

ושנתיים לאחר שהשתחררתי,

I got cleared by the courts of appeal

בית המשפט לערעורים זיכה אותי

of any wrongdoing.

מכל אשם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Around the same time,

בערך באותו זמן

I got blessed with my son,

בורכתי בבן שלי,

whom I named Uhuru,

אשר קראתי לו "אוהורו"

which in my dialect means "freedom."

מילה שבניב שלי משמעותה "חופש".

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Because I had finally gotten the freedom

כי סוף סוף קיבלתי את החופש

that I so longed for.

שכה ייחלתי לו.

I come as one,

אני באה כאחת,

but I stand as 10,000,

אבל אני עומדת עבור 10,000

encouraged by the hard-edged hope

מעודדת על ידי התקווה הבוהקת

that thousands of us have come together

שאלפים מאיתנו התאחדו

to reform and transform the criminal justice system,

לשנות את מערכת המשפט הפלילי,

encouraged that we are doing our jobs

מעודדת מכך שאנו עושים את עבודתנו

as we are meant to do them.

כפי שנועדנו לעשות אותה.

And let us keep doing them

והלוואי שנמשיך לעשות אותה

with no apology.

ללא התנצלויות.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)