John Maeda: Designing for simplicity

מתרגם: Dorit Rieur מבקר: Sigal Tifferet

On simplicity. What a great way to start.

על הפשטות. איזו דרך נהדרת לפתוח.

First of all, I've been watching this trend

ראשית כל, התבוננתי במגמה הזו,

where we have these books like such and such "For Dummies."

שמביאה לנו ספרים כמו "זה-וזה להדיוטות."

Do you know these books, these such and such "For Dummies?"

הידעתם שספרים אלה, "זה-וזה להדיוטות."?

My daughters pointed out that I'm very similar looking, so this is a bit of a problem.

בתי אמרה לי שהם מאד דומים לי, כך שזו בעיה.

(Laughter)

[צחוק]

But I was looking online at Amazon.com for other books like this.

חיפשתי באמזון.קום ספרים נוספים כמו זה.

You know, there's also something called the "Complete Idiot's Guide?"

אתם יודעים, יש גם משהו שקרוי "המדריך השלם לאידיוט"?

There's a sort of business model around being stupid in some sense.

נוצר מין מודל עסקי סביב להיות טיפש.

We like to have technology make us feel bad, for some strange reason.

אנו אוהבים שהטכנולוגיה גורמת לנו להרגיש רע, משום מה.

But I really like that, so I wrote a book called "The Laws of Simplicity."

אך אני באמת אוהב זאת, אז כתבתי ספר בשם "חוקי הפשטות".

I was in Milan last week, for the Italian launch.

הייתי במילאנו בשבוע שעבר, לרגל השקת הספר באיטליה

It's kind of a book about questions, questions about simplicity.

זהו מעין ספר העוסק בשאלות - שאלות בנוגע לפשטות.

Very few answers. I'm also wondering myself, what is simplicity?

מעט מאד תשובות. גם אני תוהה, מהי פשטות?

Is it good? Is it bad? Is complexity better? I'm not sure.

האם זה טוב או רע? האם המורכבות עדיפה? אינני בטוח.

After I wrote "The Laws of Simplicity,"

אחרי שכתבתי את "חוקי הפשטות",

I was very tired of simplicity, as you can imagine.

התעייפתי מאד מעניין הפשטות, כמו שאתם מתארים לעצמכם

And so in my life, I've discovered that

ובחיי האישיים, גיליתי

vacation is the most important skill for any kind of over-achiever.

שחופשה היא מיומנותו החשובה ביותר של כל משיגן-על.

Because your companies will always take away your life,

מקום העבודה יגזול את חייכם,

but they can never take away your vacation -- in theory.

אך אין הוא מסוגל לקחת מכם את חופשתכם - תיאורטית.

(Laughter)

[צחוק]

So, I went to the Cape last summer to hide from simplicity,

אז בקיץ שעבר ירדתי ל"קייפ" כדי להסתתר מהפשטות,

and I went to the Gap, because I only have black pants.

והלכתי ל"גאפ" כי יש לי רק מכנסיים שחורים.

So I went and bought khaki shorts or whatever,

וקניתי לי מכנסי חאקי קצרים, נדמה לי

and unfortunately, their branding was all about "Keep It Simple."

ולרוע המזל כל הפרסום שלהם היה "שמור על פשטות".

(Laughter)

[צחוק]

I opened up a magazine, and Visa's branding was,

פתחתי איזה מגזין, והפרסום של "ויזה" היה,

"Business Takes Simplicity."

"לעסקים נחוצה פשטות."

I develop photographs, and Kodak said, "Keep It Simple."

אני מפתח צילומים, ו"קודאק" אומרת, "שמור על פשטות".

So, I felt kind of weird that simplicity was sort of following me around.

אז הרגשתי קצת מוזר מכך שהפשטות כאילו עוקבת אחרי.

So, I turned on the TV, and I don't watch TV very much,

אז הדלקתי טלוויזיה, ואני לא מרבה לצפות בה,

but you know this person? This is Paris Hilton, apparently.

אבל אתם בטח מכירים אותה - פריס הילטון, מסתבר.

And she has this show, "The Simple Life."

ויש לה תכנית, "החיים הפשוטים."

So I watched this. It's not very simple, a little bit confusing.

אז צפיתי בה. היא לא מאד פשוטה, היא קצת מבלבלת.

(Laughter)

[צחוק]

So, I looked for a different show to watch.

אז חיפשתי תוכנית אחרת לצפות.

So, I opened up this TV Guide thing,

ואני פותח את מדריך הצפייה,

and on the E! channel, this "Simple Life" show is very popular.

ובערוץ הבידור, "החיים הפשוטים" מאד פופולרית.

They'll play it over, and over, and over.

הם מקרינים אותה שוב ושוב ושוב.

(Laughter)

[צחוק]

So it was traumatizing, actually.

זה היה בעצם טראומטי.

So, I wanted to escape again, so I went out to my car.

אז רציתי שוב לברוח, ויצאתי אל המכונית שלי,

And Cape Cod, there are idyllic roads, and all of us can drive in this room.

ובקייפ קוד יש דרכים אידיליות- וכולנו כאן יודעים לנהוג.

And when you drive, these signs are very important.

וכשאתם נוהגים, התמרורים האלה חשובים מאד.

It's a very simple sign, it says, "road" and "road approaching."

זהו תמרור פשוט מאד שאומר "דרך" ו-"דרך מתקרבת".

So I'm mostly driving along, okay, and then I saw this sign.

אני בד"כ נוהג לבדי, ואז אני רואה את התמרור הזה

(Laughter)

[צחוק]

So, I thought complexity was attacking me suddenly,

אז חשבתי שהמורכבות חזרה לפתע לתקוף אותי,

so I thought, "Ah, simplicity. Very important."

אז חשבתי, "אה, פשטות - חשוב מאד."

But then I thought, "Oh, simplicity. What would that be like on a beach?

ואז חשבתי, "פשטות - איך זה ייראה בחוף הים?"

What if the sky was 41 percent gray? Wouldn't that be the perfect sky?"

אילו השמיים היו 41% אפור, הם לא היו שמיים מושלמים?"

I mean that simplicity sky.

כוונתי לשמיים של פשטות.

But in reality, the sky looked like this. It was a beautiful, complex sky.

אך במציאות השמיים נראו כך; שמיים נפלאים ומורכבים.

You know, with the pinks and blues. We can't help but love complexity.

עם כל הורוד והכחול. אי אפשר שלא לאהוב את המורכבות.

We're human beings: we love complex things.

אנו יצורי אנוש; אנו אוהבים דברים מורכבים.

We love relationships -- very complex. So we love this kind of stuff.

אנו אוהבים מערכות יחסים. אנו מורכבים מאד. לכן אנו מאד אוהבים זאת.

I'm at this place called the Media Lab.

אני נמצא במקום הקרוי "מעבדת מדיה".

Maybe some of you guys have heard of this place.

אולי כמה מכם שמעו על המקום הזה.

It's designed by I. M. Pei, one of the premier modernist architects.

הוא תוכנן ע"י איי.אמ. פיי, מטובי האדריכלים המודרניסטיים.

Modernism means white box, and it's a perfect white box.

מודרניזם משמעו קופסה לבנה, וזוהי קופסה לבנה מושלמת.

(Laughter)

[צחוק]

And some of you guys are entrepreneurs, etc., whatever.

ואחדים מכם הם יזמים, וכולי וכולי.

Last month, I was at Google, and, boy, that cafeteria, man.

בחודש שעבר הייתי ב"גוגל", והקפיטריה שלהם, בחיי...

You guys have things here in Silicon Valley like stock options.

לכם כאן בעמק הסיליקון יש דברים כמו אופציות.

See, in academia, we get titles, lots of titles.

אתם מבינים, אנו באקדמיה מקבלים תארים, המון תארים.

Last year at TED, these were all my titles. I had a lot of titles.

בשנה שעברה ב-TED אלה היו תארי. (היו לי המון תארים).

I have a default title as a father of a bunch of daughters.

יש לי תואר ברירת-מחדל של אבא לחבורת בנות.

This year at TED, I'm happy to report that I have new titles,

השנה ב-TED, אני שמח לדווח שיש לי תארים חדשים

in addition to my previous titles.

נוסף על התארים הקודמים שלי.

Another "Associate Director of Research."

עוד "מנהל-שותף למחקר".

And this also happened, so I have five daughters now.

וגם זה קרה, כך שיש לי כעת חמש בנות.

(Laughter)

[צחוק]

That's my baby Reina. (Applause) Thank you.

זאת התינוקת שלי ריינה. תודה לכם.

And so, my life is much more complex because of the baby, actually,

כך שחיי בעצם הרבה יותר מורכבים בגלל התינוקת.

but that's okay. We will still stay married, I think.

אבל זה בסדר. נישאר נשואים. אני חושב.

But looking way back, when I was a child --

אבל - כשהייתי ילד -

you see, I grew up in a tofu factory in Seattle.

גדלתי בבית חרושת לטופו בסיאטל.

Many of you may not like tofu because you haven't had good tofu,

רבים מכם ודאי לא אוהבים טופו כי לא טעמתם טופו טוב,

but tofu's a good food. It's a very simple kind of food.

אך טופו הוא מזון טוב. זהו מזון פשוט מאד.

It's very hard work to make tofu.

קשה מאד להכין טופו.

As a child, we used to wake up at 1 a.m. and work till 6 p.m., six days a week.

כילד, קמנו ב-1 בבוקר ועבדנו עד 6 בערב, 6 ימים בשבוע

My father was kind of like Andy Grove, paranoid of the competition.

אבי, בדומה לאנדי גרוב, פאראנואיד בנוגע למתחרים.

So often, seven days a week. Family business equals child labor.

לעיתים קרובות, 7 ימים בשבוע. עסק משפחתי פירושו העסקת הילדים.

We were a great model. So, I loved going to school.

כך היה גם במשפחתי. אז אהבתי ללכת לבית הספר.

School was great, and maybe going to school

בית הספר היה נהדר, ואולי העובדה שהייתי שם

helped me get to this Media Lab place, I'm not sure.

עזרה לי להגיע למעבדת המדיה, אינני יודע.

(Laughter)

[צחוק]

Thank you.

תודה לכם.

But the Media Lab is an interesting place, and it's important to me

אך מעבדת המדיה היא מקום מעניין, וזה חשוב לי

because as a student, I was a computer science undergrad,

כי בתור סטודנט, הייתי מתלמד במדעי המחשב,

and I discovered design later on in my life.

וגיליתי את העיצוב בשלב מאוחר יותר בחיי.

And there was this person, Muriel Cooper.

והיתה גם מיוריאל קופר.

Who knows Muriel Cooper? Muriel Cooper?

מי מכיר את מיוריאל קופר?

Wasn't she amazing? Muriel Cooper. She was wacky.

נכון שהיתה מדהימה? מיוריאל קופר. היא היתה משוגעת.

And she was a TEDster, exactly, and she showed us,

והיתה גם TED-ית, בדיוק, והיא הראתה לנו -

she showed the world how to make the computer beautiful again.

היא הראתה לעולם איך להחזיר למחשב את יופיו.

And she's very important in my life,

והיא אדם מאד חשוב בחיי,

because she's the one that told me to leave MIT and go to art school.

כי היא זו שאמרה לי לעזוב את אמ.איי.טי וללכת לבי"ס לאמנות.

It was the best advice I ever got. So I went to art school, because of her.

זו היתה העצה הכי טובה שקיבלתי. הודות לה הלכתי לבי"ס לאמנות.

She passed away in 1994,

היא נפטרה ב-1994,

and I was hired back to MIT to try to fill her shoes, but it's so hard.

ו-אמ.איי.טי שכרו אותי כדי שאכנס לנעליה, אבל זה כה קשה.

This amazing person, Muriel Cooper.

אכן אדם מדהים, מיוריאל קופר.

When I was in Japan -- I went to an art school in Japan --

כשהייתי ביפן - למדתי בבי"ס לאמנות ביפן -

I had a nice sort of situation, because somehow I was connected to Paul Rand.

הייתי במצב טוב, כי איכשהו הייתי קשור עם פול ראנד.

Some of you guys know Paul Rand,

אחדים מכם מכירים את פול ראנד,

the greatest graphic designer -- I'm sorry -- out there.

המעצב הגרפי הכי גדול - סליחה - בעולם.

The great graphic designer Paul Rand

המעצב הגרפי הגדול פול ראנד:

designed the IBM logo, the Westinghouse logo.

עיצב את הלוגו של אי.בי.אם, של "ווסטינגהאוז" -

He basically said, "I've designed everything."

הוא בעצם אמר: "אני עיצבתי את הכל."

And also Ikko Tanaka was a very important mentor in my life --

וגם איקו טנאקה היה עבורי מורה רוחני חשוב מאד -

the Paul Rand of Japan. He designed most of the major icons of Japan,

הפול ראנד של יפן. עיצב את רוב הסמלים היפניים החשובים.

like Issey Miyake's brand and also Muji.

כמו הסמלים של "איסי מיאקי" ו-"מוג'י".

When you have mentors -- and yesterday,

כשיש לך מורים רוחניים - ואתמול,

Kareem Abdul-Jabbar talked about mentors,

כארים עבדול ג'באר דיבר על מורים רוחניים,

these people in your life -- the problem with mentors is that they all die.

כשיש אנשים כאלה בחיים שלך- הבעיה איתם, שכולם מתים.

This is a sad thing, but it's actually a happy thing in a way,

זה עצוב, אבל במובן מסוים גם משמח,

because you can remember them in their pure form.

כי אתה יכול לזכור אותם בצורתם הטהורה.

I think that the mentors that we all meet sort of humanize us.

לדעתי, המורים שאנו פוגשים תורמים לאנושיות שלנו.

When you get older, and you're all freaked out, whatever,

כשמתבגרים, ונבהלים מכך, וכל זה,

the mentors calm us down.

המורים הרוחניים מרגיעים אותנו.

And I'm grateful for my mentors, and I'm sure all of you are too.

אני אסיר תודה למורי הרוחניים, ובטוחני שכך גם כולכם.

Because the human thing is very hard when you're at MIT.

כי מאד קשה להיות אנושי באמ.איי.טי.

The T doesn't stand for "human," it stands for "technology."

ה"טי" לא מסמלת "אנושיות" אלא "טכנולוגיה".

And because of that, I always wondered about this human thing.

ולכן תמיד תהיתי בנוגע לעניין האנושי הזה.

So, I've always been Googling this word, "human,"

אז תמיד חיפשתי בגוגל את המילה "אנושי",

to find out how many hits I get.

כדי לראות כמה תוצאות אקבל.

And in 2001, I had 26 million hits, and for "computer,"

ב-2001 קיבלתי 26 מיליון תוצאות, ולמילה "מחשב",

because computers are against humans a bit,

כי מחשבים הם קצת נגד בני האדם,

I have 42 million hits. Let me do an Al Gore here.

היו 42 מליון תוצאות. הבה ואעשה קטע כמו אל גור.

So, if you sort of compare that, like this,

אז אם משווים את זה, ככה,

you'll see that computer versus human --

היחס של מחשב-נגד-האדם -

I've been tracking this for the last year --

עקבתי אחרי זה בשנה האחרונה -

computer versus human over the last year has changed.

היחס מחשב-אדם השתנה במשך השנה האחרונה.

It used to be kind of two to one. Now, humans are catching up.

זה היה בערך 2:1. עכשיו בני האדם סוגרים את הפער.

Very good, us humans! We're catching up with the computers.

יופי לנו, בני האדם! אנו משיגים את המחשבים.

In the simplicity realm, it's also interesting.

זה מעניין גם בהיבט של הפשטות.

So if you compare complexities to simplicity,

אם משווים מורכבויות לדברים פשוטים,

it's also catching up in a way, too.

גם כאן יש מעין סגירה של הפער.

So, somehow humans and simplicity are intertwined, I think.

כך שיש לדעתי זיקה בין בני אדם לפשטות.

I have a confession: I'm not a man of simplicity.

עלי להתוודות: אינני אדם של פשטות.

I spent my entire early career making complex stuff.

ביליתי את כל הקריירה המוקדמת שלי ביצירת דברים מורכבים.

Lots of complex stuff.

המון דברים מורכבים.

I wrote computer programs to make complex graphics like this.

כתבתי תוכנות ליצירת גרפיקה מורכבת כמו זו.

I had clients in Japan to make really complex stuff like this.

היו לי לקוחות ביפן שייצרתי להם דברים מאד מורכבים כאלה

And I've always felt bad about it, in a sense.

ותמיד הרגשתי רע בקשר לכך, במובן מסוים.

So, I hid in a time dimension.

אז הסתתרתי במימד זמן:

I built things in a time-graphics dimension.

בניתי דברים במימד זמן גרפי.

I did this series of calendars for Shiseido.

עשיתי את סדרת לוחות השנה האלה עבור "שיסיידו".

This is a floral theme calendar in 1997,

זהו לוח שנה מ-1997 בנושא פרחים.

and this is a firework calendar. So, you launch the number into space,

וזה לוח שנה על זיקוקים. משגרים את המספר לחלל,

because the Japanese believe that when you see fireworks,

כי היפנים מאמינים שכאשר רואים זיקוקים

you're cooler for some reason.

זה מצנן, משום מה.

This is why they have fireworks in the summer.

בגלל זה יש להם זיקוקים בקיץ.

A very extreme culture.

תרבות מאד שונה.

Lastly, this is a fall-based calendar,

ולבסוף, זה לוח שנה בנושא סתיו,

because I have so many leaves in my yard.

מכיוון שיש לי בחצר המון עלים,

So this is the leaves in my yard, essentially.

אז אלה בעצם העלים שבחצר שלי.

And so I made a lot of these types of things.

אז עשיתי המון דברים כאלה.

I've been lucky to have been there before people made these kind of things,

היה לי מזל שהגעתי לפני שאנשים עשו דברים כאלה,

and so I made all this kind of stuff that messes with your eyes.

אז עשיתי כל מיני דברים כאלה שמשגעים את הראייה.

I feel kind of bad about that.

אני די מצטער על כך.

Tomorrow, Paola Antonelli is speaking. I love Paola.

מחר פאולה אנטונלי תרצה כאן. אני אוהב את פאולה.

She has this show right now at MoMA,

יש לה ממש עכשיו תצוגה ב"מומה"

where some of these early works are here on display at MoMA, on the walls.

וכמה מהעבודות המוקדמות האלה תלויות ב"מומה".

If you're in New York, please go and see that.

אם אתם בניו-יורק, בבקשה לכו לראותן.

But I've had a problem, because I make all this flying stuff

אך היתה לי בעיה כי אני יוצר את כל הדברים המעופפים האלה

and people say, "Oh, I know your work.

ואנשים אומרים, "הו, אני מכיר את עבודתך,

You're the guy that makes eye candy."

אתה זה שעושה ממתקי עיניים."

And when you're told this, you feel kind of weird.

וכשאומרים לך דבר כזה, אתה מרגיש מוזר.

"Eye candy" -- sort of pejorative, don't you think?

"ממתקי עיניים" - קצת מזלזל, לא?

So, I say, "No, I make eye meat," instead.

אז אני אומר, "לא, אני עושה בשר עיניים."

(Laughter)

[צחוק]

And eye meat is something different, something more fibrous,

ובשר עיניים הוא משהו שונה, משהו סיבי יותר,

something more powerful, perhaps. But what could that be, eye meat?

בעל עוצמה, אולי. מהו בעצם בשר עיניים?

I've been interested in computer programs all my life, actually.

למען האמת, התעניינתי בתוכנות מחשב כל חיי.

Computer programs are essentially trees,

למעשה, תוכנות מחשב הן עצים,

and when you make art with a computer program, there's kind of a problem.

וכאשר יוצרים אמנות עם תוכנות מחשב, נוצרת מעין בעיה.

Whenever you make art with a computer program,

כאשר אתה יוצר אומנות בעזרת תוכנת מחשב,

you're always on the tree, and the paradox is that

אתה תמיד על העץ, והפרדוקס הוא

for excellent art, you want to be off the tree.

שכדי ליצור אמנות מצויינת, אתה לא רוצה להיות על העץ.

So, this is sort of a complication I've found.

אז, זה בעצם די מסובך.

So, to get off the tree, I began to use my old computers.

על מנת לרדת מהעץ, חזרתי להשתמש במחשבים הישנים שלי.

I took these to Tokyo in 2001 to make computer objects.

לקחתי אותם לטוקיו ב-2001, כדי ליצור אובייקטים ממוחשבים.

This is a new way to type, on my old, color Classic.

הנה דרך חדשה להדפיס על המחשב הישן שלי.

You can't type very much on this.

אי אפשר להדפיס הרבה בצורה הזו.

I also discovered that an IR mouse responds to CRT emissions

גיליתי גם שעכבר שעובד בטכנולוגית אינפרא-אדום, מגיב לתזוזות על המסך

and starts to move by itself, so this is a self-drawing machine.

ומתחיל לזוז בצורה עצמאית, מכונה שמציירת עצמאית.

And also, one year, the G3 Bondi Blue thing --

ופעם לקחתי את מחשב המקינטוש הישן

that caddy would come out, like, dangerous, like, "whack," like that.

המגש יוצא החוצה, בדחיפה, נראה מסוכן

But I thought, "This is very interesting. What if I make like a car crash test?"

אז חשבתי: "מעניין, מה אם אנסה לדמות התרסקות של מכונית?"

So I have a crash test.

ויצרתי בדיקת התרסקות.

(Laughter)

[צחוק]

And sort of measure the impact. Stuff like this are things I made,

ובעצם מדדתי את ההשפעה. סוגי דברים כאלה ביצעתי

just to sort of understand what these things are.

כדי לנסות להבין מה מטרתם.

(Laughter)

[צחוק]

Shortly after this, 9/11 happened, and I was very depressed.

זמן קצר לאחר מכן, התרחש אירוע ה-9/11 (אסון התאומים), שגרם לי לדכדוך.

I was concerned with contemporary art

חששתי ממה שיקרה לאמנות העכשווית

that was all about piss, and sort of really sad things,

שתדבר על דברים רעים,

and so I wanted to think about something happy.

אז רציתי לחשוב על משהו שמח,

So I focused on food as my area --

התמקדתי באוכל--

these sort of clementine peel things.

לדוגמה קילופי קלמנטינה.

In Japan, it's a wonderful thing to remove the clementine peel

ביפן, נוהגים לקלף את הקלמנטינה

just in one piece. Who's done that before? One-piece clementine?

מבלי לפצל את הקליפה. מי עוד נוהג כך?

Oh, you guys are missing out, if you haven't done it yet.

חבר'ה, אתם מפספסים אם עדיין לא ניסיתם.

It was very good, and I discovered I can make sculptures out of this,

זה נהדר, וגיליתי שאפשר ליצור פסלים מן הקליפה,

actually, in different forms.

בצורות שונות.

If you dry them quick, you can make, like, elephants and steers and stuff,

אם מייבשים אותן במהירות, ניתן ליצור פילים, פרים וכדומה,

and my wife didn't like these, because they mold, so I had to stop that.

אשתי לא אהבה את הרעיון, בגלל שהעלו עובש, הייתי חייב להפסיק.

So, I went back to the computer, and I bought five large fries,

אז חזרתי למחשב, וקניתי חמישה טוגנים גדולים,

and scanned them all. And I was looking for some kind of food theme,

סרקתי אותם. חיפשתי איזשהו רעיון, קונספט בנושא אוכל,

and I wrote some software to automatically lay out french-fry images.

וכתבתי תוכנה, שתמקם טוגנים בצורה אוטומטית.

And as a child, I'd hear that song, you know,

בתור ילד, הייתי שומע את השיר,

"Oh, beautiful, for spacious skies, for amber waves of grain,"

"שמיים נרחבים יפהפיים, גלי דגן ענבריים,"

so I made this amber waves image.

אז יצרתי תמונה של גלי ענבר.

It's sort of a Midwest cornfield out of french fries.

מין שדה תירס של המערב-התיכון, עשוי מטוגנים.

And also, as a child, I was the fattest kid in class,

בתור ילד, הייתי הכי שמן בכיתה,

so I used to love Cheetos. Oh, I love Cheetos, yummy.

אהבתי "צ'יטוס", אני אוהב "צ'יטוס", טעים.

So, I wanted to play with Cheetos in some way.

אז רציתי ליצור עם "צ'יטוס".

I wasn't sure where to go with this. I invented Cheeto paint.

לא הייתי בטוח איך להתחיל. המצאתי מברשת-צ'יטוס.

Cheeto paint is a very simple way to paint with Cheetos.

זוהי דרך מאוד פשוטה לצייר עם "צ'יטוס".

(Laughter)

[צחוק]

I discovered that Cheetos are good, expressive material.

גיליתי שצ'יטוס חומר טוב ליצירה

And with these Cheetos, I began to think,

ואז התחלתי לחשוב,

"What can I make with these Cheetos?"

"מה ניתן ליצור מן הצ'יטוס?"

And so, I began to crinkle up potato chip flecks, and also pretzels.

ואז התחלתי לשחק עם טוגנים וגם עם בייגלה.

I was looking for some kind of form,

ניסיתי להגיע לצורה מסויימת,

and in the end, I made 100 butter-fries. Do you get it?

ובסוף הצלחתי ליצור 100 פרפרים מצ'יפס. מבינים?

(Laughter)

[צחוק]

And each butter-fry is composed of different pieces.

וכל פרפר-צ'יפס מורכב מחלקים שונים.

People ask me how they make the antenna.

אנשים שואלים אותי איך ליצור את המחושים.

Sometimes, they find a hair in the food. That's my hair.

לפעמים מוצאים שערה באוכל; כן זה השיער שלי.

My hair's clean -- it's okay.

זה בסדר, השיער שלי נקי.

I'm a tenured professor, which means, basically, I don't have to work anymore.

אני מרצה בעל קביעות, זאת אומרת, שבעצם אין לי עוד חובה לעבוד.

It's a strange business model. I can come into work everyday

זהו מודל עסקי משונה. אני יכול לבוא לעבודה בכל יום

and staple five pieces of paper and just stare at it with my latte.

להדק חמש פיסות נייר, ופשוט לבהות בהן, בעוד אני שותה את הלאטה שלי.

End of story.

סוף הסיפור.

(Laughter)

[צחוק]

But I realized that life could be very boring,

אבל הבנתי, שהחיים עשויים להיות מאוד משעממים,

so I've been thinking about life, and I notice that my camera --

אז חשבתי על החיים, ולפתע הבחנתי במצלמה שלי --

my digital camera versus my car, a very strange thing.

המצלמה הדיגיטלית שלי לעומת המכונית שלי -- זהו דבר מאוד מוזר.

The car is so big, the camera is so small,

המכונית כל כך גדולה, המצלמה קטנה,

yet the manual for the camera is so much bigger than the car manual.

ואף על פי כן, חוברת הוראות השימוש של המצלמה הרבה יותר גדולה.

It doesn't make any sense.

זה לא נראה הגיוני.

(Laughter)

[צחוק]

So, I was in the Cape one time, and I typed the word "simplicity,"

אז, הייתי ב"קייפ", וכתבתי את המילה "פשטות",

and I discovered, in this weird, M. Night Shyamalan way,

ושם גיליתי, באופן מפתיע ומוזר,

that I discovered [the] letters, M, I, T. You know the word?

גיליתי שצירוף האותיות "MIT", אתם מכירים את המילה?

In the words "simplicity" and "complexity," M, I, T occur in perfect sequence.

צירוף האותיות נמצא במילה "פשטות" וגם ב"סיבוכיות".

It's a bit eerie, isn't it?

קצת מפחיד, הלא כך?

So, I thought, maybe I'll do this for the next twenty years or something.

אז חשבתי שאולי אעשה זאת במשך עשרים השנים הבאות, פחות או יותר.

And I wrote this book, "The Laws of Simplicity."

וכתבתי את הספר הזה, "חוקי הפשטות"--

It's a very short, simple book. There are ten laws and three keys.

זהו ספר קצר ופשוט. ישנם עשרה חוקים ושלושה מפתחות.

The ten laws and three keys -- I won't go over them because that's why I have a book,

לא אעבור עליהם כאן, בשביל זה קיים הספר,

and also that's why it's on the Web for free.

ולכן הוא גם נמצא ברשת, חינם.

But the laws are kind of like sushi in a way: there are all kinds.

אבל החוקים הם כמו סושי במובן מסויים: ישנם סוגים שונים.

In Japan, they say that sushi is challenging.

היפנים טוענים, כי הסושי מאתגר.

You know the uni is the most challenging, so number ten is challenging.

סושי שמכיל קיפוד ים הוא הכי מאתגר, כך גם מנה מספר עשר --

People hate number ten like they hate uni, actually.

למעשה, אנשים שונאים את מנה עשר, כמו את מנת קיפוד הים.

The three keys are easy to eat, so this is anago, cooked already, so easy to eat.

שלושתם קלים לאכילה, כך גם הצלופח, מבושל ומוכן לאכילה.

So enjoy your sushi meal later, with the laws of simplicity.

אז תהנו מהסושי מאוחר יותר, ביחד עם ״חוקי הפשטות״.

Because I want to simplify them for you.

הייתי רוצה לפשט בשבילכם אותם.

Because that's what this is about. I have to simplify this thing.

כי בעצם על זה מדובר; עלי לפשט את העניין.

So, if I simplify the laws of simplicity,

אז, אם אני מפשט את ״חוקי הפשטות״,

I have what's called the cookie versus laundry thing.

יש את העניין של ״עוגיה לעומת כביסה״.

Anyone who has kids knows that if you offer a kid

כל מי שיש לו ילדים יודע שאם תציע לילד

a big cookie or a small cookie,

עוגייה גדולה או עוגייה קטנה,

which cookie are they going to take? The big cookie.

איזה עוגייה הוא ייקח? את העוגייה הגדולה.

You can say the small cookie has Godiva chocolate bits in it,

תוכל לטעון שהעוגייה הקטנה מכילה שוקולד ״גודייבה״,

but it doesn't work. They want the big cookie.

זה לא יעזור. הוא רוצה את העוגייה הגדולה.

But if you offer kids two piles of laundry to fold,

לעומת זאת אם תציע לילד לבחור בין שתי ערימות כביסה לקיפול,

the small pile or the big pile, which will they choose?

ערימה קטנה או גדולה, באיזו מהן יבחרו?

Strangely, not the big pile. So, I think it's as simple as this.

באופן מוזר, לא את הערימה הגדולה. אז, אני חושב שזה פשוט עד כדי כך.

You know, when you want more, it's because you want to enjoy it.

אתם יודעים, כשאתם רוצים עוד, זה מפני שאתם נהנים מכך;

When you want less, it's because it's about work.

כשאתם רוצים פחות, זה מפני שזה קשור לעבודה.

And so, to boil it all down, simplicity is about living life

וככה, אפשר להגיד, שפשטות היא לחיות את החיים

with more enjoyment and less pain.

עם יותר הנאה ופחות כאב.

I think this is sort of simple more versus less.

מעין מקרה פשוט של יותר-לעומת-פחות.

Basically, it always depends.

כי בעיקרון הם תמיד קשורים האחד לשני.

This book I wrote because I want to figure out life.

כתבתי את הספר כי רציתי לקבל מושג על החיים.

I love life. I love being alive. I like to see things.

אני אוהב את החיים. אוהב להיות חי. לראות דברים.

And so life is a big question, I think, in simplicity,

אז אני, בפשטות, חושב שהחיים הם שאלה גדולה,

because you're trying to simplify your life.

כי מנסים כל הזמן לעשות את החיים פשוטים יותר.

And I just love to see the world. The world is an amazing place.

אני פשוט אוהב לראות את העולם. העולם הוא מקום מדהים.

By being at TED, we see so many things at one time.

ב-TED אנחנו רואים הרבה דברים שונים בבת אחת.

And I can't help but enjoy looking at everything in the world.

ונשאר לי רק להנות מכל מה שיש לעולם להציע.

Like everything you see, every time you wake up.

כמו כל מה שאתם רואים, בכל פעם שאתם מתעוררים.

It's such a joy to sort of experience everything in the world.

איזה אושר לחוות את כל מה שיש לעולם להציע.

From everything from a weird hotel lobby,

הכל, מלובי מוזר של מלון,

to Saran wrap placed over your window,

עטיפת ניילון על החלון שלכם,

to this moment where I had my road in front of my house paved dark black,

ואפילו הרגע שבו, על השביל הסלול בשחור לפני הבית שלי,

and this white moth was sitting there dying in the sun.

את העש הלבן, שמת בשמש.

And so, this whole thing has struck me as exciting to be here,

וככה, הכל הביא אותי להבנה שמרתק להיות כאן,

because life is finite.

כי החיים הם סופיים.

This was given to me by the chairman of Shiseido.

הנתונים הבאים ניתנו לי ע"י מנכ"ל "שיסיידו".

He's an expert in aging. This horizontal axis is how old you are --

הוא מומחה בשינויים המתרחשים עם הגיל. הציר האופקי מסמן את הגיל --

twelve years old, twenty-four years old, seventy-four, ninety-six years old --

גיל 12, 24, 74, 96 --

and this is some medical data. So, brain strength increases up to 60,

זהו מידע רפואי כלשהו. אז יכולת המוח עולה עד גיל 60,

and then after 60, it sort of goes down. Kind of depressing in a way.

ואז, אחרי גיל 60, מתחילה לדעוך. זה מדכא במובן מסויים.

Also, if you look at your physical strength.

אם תסתכלו על הכוח הפיסי שלכם.

You know, I have a lot of cocky freshmen at MIT, so I tell them,

אתם יודעים, אני נמצא עם הרבה סטודנטים חדשים ושחצנים ב- MIT, ואני אומר להם,

"Oh, your bodies are really getting stronger and stronger,

"הו, הגוף שלכם באמת מתחזק,

but in your late twenties and mid-thirties, cells, they die."

אבל בסוף שנות העשרים-אמצע השלושים שלכם, התאים, הם מתים."

OK. It gets them to work harder, sometimes.

טוב. לפעמים זה גורם להם לעבוד קשה יותר.

And if you have your vision, vision is interesting.

ואם יש לך חזון, חזון זה דבר מעניין.

As you age from infant age, your vision gets better,

מגיל פעוט, וככל שמתבגרים, החזון הולך ומשתפר,

and maybe in your late teens, early twenties, you're looking for a mate,

ואולי בסוף גיל הנעורים, תחילת שנות העשרים, מחפשים בני זוג,

and your vision goes after that.

והחזון שלנו מתמקד בזה.

(Laughter)

[צחוק]

Your social responsibility is very interesting.

האחריות החברתית היא דבר מעניין.

So, as you get older, you may, like, have kids, whatever.

אז ככל שמתבגרים, אולי, יהיו לכם ילדים.

And then the kids graduate, and you have no responsibility any more --

וכשהילדים מסיימים לימודים, והאחריות שלכם כלפיהם כבר לא קיימת --

that's very good, too.

גם זה טוב מאוד.

But if any of you people ask,

אבל אם מישהו מכם ישאל,

"What actually goes up? Does anything go up?

"מה בעצם עולה? האם אכן משהו עולה?

What's the positive part of this, you know?" I think wisdom always goes up.

מהו החלק החיובי בענין?" אני חושב שכמות החוכמה עולה.

I love these eighty-year-old, ninety-year-old guys and women.

אני אוהב את בני השמונים-תשעים האלו.

They have so many thoughts, and they have so much wisdom,

יש להם כל-כך הרבה מחשבות, וכל-כך הרבה חכמה,

and I think -- you know, this TED thing, I've come here.

ואני חושב -- ה-TED הזה, הגעתי לכאן.

And this is the fourth time, and I come here for this wisdom, I think.

וזאת כבר הפעם הרביעית, והגעתי לכאן בשביל החוכמה, אני חושב.

This whole TED effect, it sort of ups your wisdom, somehow.

כל האפקט של TED, מעלה, איכשהו, את החוכמה שלך.

And I'm so glad to be here, and I'm very grateful to be here, Chris.

ואני כה שמח ואסיר תודה להיות פה.

And this is an amazing experience for me as well.

זוהי חוויה מדהימה גם בשבילי.