Why curiosity is the key to science and medicine | Kevin B. Jones

Translator: Joseph Geni Reviewer: Joanna Pietrulewicz

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

Science.

מדע.

The very word for many of you conjures unhappy memories of boredom

המילה עצמה, עבור רבים מכם מעלה זכרונות לא נעימים של שיעמום

in high school biology or physics class.

בשיעורי ביולוגיה, או פיסיקה בתיכון.

אך הרשו לי להבטיח לכם שלדברים שעשיתם שם

But let me assure that what you did there

had very little to do with science.

היה קשר מועט מאוד למדע.

That was really the "what" of science.

למעשה זה היה ה"מה" של המדע

It was the history of what other people had discovered.

זו היתה ההיסטוריה של תגליותיהם של בני אדם אחרים.

What I'm most interested in as a scientist

מה שהכי מעניין אותי כמדען

הוא ה"איך" של המדע.

is the "how" of science.

Because science is knowledge in process.

כי המדע הוא ידע בתהליך.

אנחנו עורכים תצפית, משערים הסבר כלשהו לתצפית זו,

We make an observation, guess an explanation for that observation,

and then make a prediction that we can test

ואז חוזים דבר מה שנוכל לבדוק

with an experiment or other observation.

בעזרת ניסוי או תצפית אחרת.

כמה דוגמאות.

A couple of examples.

First of all, people noticed that the Earth was below, the sky above,

בראש ובראשונה, אנשים הבחינו שכדור הארץ היה מתחת, השמים מעל,

והשמש והירח נדמו כסובבים סביבם.

and both the Sun and the Moon seemed to go around them.

Their guessed explanation

ההסבר המשוער שלהם

was that the Earth must be the center of the universe.

היה שכדור הארץ חייב להיות מרכזו של היקום.

The prediction: everything should circle around the Earth.

החיזוי היה שהכל צריך לסוב סביב כדור הארץ.

זה נבדק למעשה לראשונה

This was first really tested

when Galileo got his hands on one of the first telescopes,

כשגלילאו הניח את ידיו על אחד הטלסקופים הראשונים,

and as he gazed into the night sky,

ובעוד הוא צופה בשמי הלילה,

הדבר שגילה שם היה כוכב הלכת צדק,

what he found there was a planet, Jupiter,

with four moons circling around it.

עם ארבעה ירחים שחגים סביבו.

He then used those moons to follow the path of Jupiter

הוא השתמש בירחים אלה ללכת בדרכו של צדק,

ומצא כי צדק אף הוא אינו סובב סביב כדור הארץ

and found that Jupiter also was not going around the Earth

but around the Sun.

אלא סביב השמש.

אז מבחן החיזוי נכשל.

So the prediction test failed.

And this led to the discarding of the theory

וזה הוביל לדחיית התיאוריה

that the Earth was the center of the universe.

שכדור הארץ היה מרכז היקום.

Another example: Sir Isaac Newton noticed that things fall to the Earth.

דוגמה נוספת: סר אייזיק ניוטון הבחין שדברים נופלים לארץ.

The guessed explanation was gravity,

ההסבר המשוער היה כוח הכבידה,

the prediction that everything should fall to the Earth.

החיזוי הוא שהכל צריך ליפול לכדור הארץ.

But of course, not everything does fall to the Earth.

אבל כמובן, לא הכל נופל לכדור הארץ.

So did we discard gravity?

אז האם דחינו את רעיון הכבידה?

No. We revised the theory and said, gravity pulls things to the Earth

לא. עידכנו את התיאוריה ואמרנו, הכבידה מושכת דברים אל הארץ

unless there is an equal and opposite force in the other direction.

אלא אם יש כוח שווה ומנוגד, בכיוון ההפוך.

זה הוביל אותנו ללמוד משהו חדש.

This led us to learn something new.

We began to pay more attention to the bird and the bird's wings,

התחלנו להקדיש יותר תשומת לב לציפור, ולכנפיים של הציפור,

and just think of all the discoveries

ופשוט חישבו על כל התגליות

that have flown from that line of thinking.

שנבעו מקו זה של מחשבה.

So the test failures, the exceptions, the outliers

אז כשלונות הניסוי, היוצאים מן הכלל, החריגים חשודי הטעות,

teach us what we don't know and lead us to something new.

מלמדים אותנו את מה שאיננו יודעים ומובילים אותנו למשהו חדש.

זה האופן בו המדע נע קדימה, זו הדרך בה הוא לומד.

This is how science moves forward. This is how science learns.

Sometimes in the media, and even more rarely,

לפעמים בתקשורת, ואף נדיר יותר,

לפעמים אפילו מדענים יאמרו

but sometimes even scientists will say

that something or other has been scientifically proven.

שדבר זה או אחר הוכח מדעית.

But I hope that you understand that science never proves anything

אך אני מקווה שאתם מבינים שמדע לעולם אינו מוכיח שום דבר

definitively forever.

לנצח, באופן סופי.

Hopefully science remains curious enough

יש לקוות שהמדע ישאר סקרן מספיק

to look for

כדי לחפש,

and humble enough to recognize

וענוו דיו כדי לזהות

when we have found

כאשר מצאנו

the next outlier,

את הדבר החריג הבא,

את יוצא הדופן הבא,

the next exception,

which, like Jupiter's moons,

אשר כמו הירחים של צדק,

teaches us what we don't actually know.

מלמד אותנו את מה שאנחנו באמת לא יודעים.

אנחנו הולכים להחליף כאן הילוך, לרגע.

We're going to change gears here for a second.

The caduceus, or the symbol of medicine,

הקדוקאוס (מטה הרמס), או סמל הרפואה,

means a lot of different things to different people,

משמעו הרבה דברים שונים לאנשים שונים,

אבל רוב השיח הציבורי שלנו על רפואה

but most of our public discourse on medicine

really turns it into an engineering problem.

באמת הופך אותו לבעיה הנדסית.

We have the hallways of Congress,

יש לנו את מסדרונות הקונגרס,

ואת חדרי הישיבות של חברות הביטוח שמנסים להבין איך לשלם עבור כל אלה.

and the boardrooms of insurance companies that try to figure out how to pay for it.

The ethicists and epidemiologists

אנשי האתיקה והאפידמיולוגים

try to figure out how best to distribute medicine,

מנסים להבין מהי הדרך הטובה ביותר להפיץ רפואה,

ובתי החולים והרופאים לחלוטין אובססיביים

and the hospitals and physicians are absolutely obsessed

with their protocols and checklists,

עם הפרוטוקולים והרשימות שלהם,

trying to figure out how best to safely apply medicine.

מנסים להבין מהי הדרך הטובה ביותר ליישם רפואה בבטחה.

These are all good things.

כל אלה הם דברים טובים.

However, they also all assume

עם זאת, כולם גם מניחים

at some level

ברמה מסוימת

that the textbook of medicine is closed.

שספר לימוד הרפואה חתום.

אנחנו מתחילים למדוד את איכות הטיפול הרפואי שלנו

We start to measure the quality of our health care

by how quickly we can access it.

בהתאם למהירות הגישה אליו.

It doesn't surprise me that in this climate,

זה לא מפתיע אותי שבאווירה הזו,

many of our institutions for the provision of health care

רבים ממוסדותינו למתן טיפול רפואי

start to look a heck of a lot like Jiffy Lube.

מתחילים להיראות מאוד כמו שרות להחלפת שמנים ברכב.

(Laughter)

(צחוק)

The only problem is that when I graduated from medical school,

הבעיה היחידה היא שכשאני סיימתי את לימודי הרפואה,

I didn't get one of those little doohickeys

לא קיבלתי את אותם אביזרים קטנים ולא מוכרים

that your mechanic has to plug into your car

שהמוסכניק שלכם צריך לחבר לתוך מכוניתכם

and find out exactly what's wrong with it,

ומוצא בדיוק מה לא בסדר איתה,

כי ספר לימוד הרפואה

because the textbook of medicine

is not closed.

אינו חתום.

Medicine is science.

רפואה היא מדע.

Medicine is knowledge in process.

רפואה היא ידע בתהליך.

We make an observation,

אנו עושים תצפית,

we guess an explanation of that observation,

אנו משערים הסבר לתצפית זו,

and then we make a prediction that we can test.

ואז מנבאים חיזוי שנוכל לבחון.

Now, the testing ground of most predictions in medicine

כעת, שדה הניסויים של רוב החיזויים ברפואה

הוא אוכלוסיות.

is populations.

And you may remember from those boring days in biology class

ואתם עשויים לזכור מאותם ימים משעממים בשיעורי ביולוגיה

that populations tend to distribute

שאוכלוסיות נוטות להתחלק

around a mean

סביב ממוצע

as a Gaussian or a normal curve.

כמו עקומת גאוס או נורמלית.

Therefore, in medicine,

לכן, ברפואה

after we make a prediction from a guessed explanation,

לאחר שאנו מנבאים חיזוי מהסבר משוער,

we test it in a population.

אנו בוחנים אותו באוכלוסיה.

That means that what we know in medicine,

זה אומר שמה שאנו יודעים ברפואה,

our knowledge and our know-how,

הידע שלנו,

comes from populations

מגיע מאוכלוסיות

but extends only as far

אבל משתרע רק עד

as the next outlier,

החריג הבא,

the next exception,

היוצא מן הכלל הבא,

which, like Jupiter's moons,

אשר, כמו הירחים של צדק,

will teach us what we don't actually know.

ילמד אותנו מה שאנחנו למעשה לא יודעים.

ובכן, אני רופא מנתח

Now, I am a surgeon

who looks after patients with sarcoma.

שמטפל בחולי סרקומה.

Sarcoma is a very rare form of cancer.

סרקומה היא סוג נדיר מאוד של סרטן.

It's the cancer of flesh and bones.

זהו סרטן של בשר ועצמות.

And I would tell you that every one of my patients is an outlier,

והייתי אומר לכם שכל אחד מהמטופלים שלי הוא חריג,

is an exception.

הוא יוצא מן הכלל.

אין ניתוח שאי פעם ביצעתי בחולה סרקומה

There is no surgery I have ever performed for a sarcoma patient

that has ever been guided by a randomized controlled clinical trial,

שהודרך על ידי ניסוי קליני אקראי מבוקר,

what we consider the best kind of population-based evidence in medicine.

שנחשב בעינינו ראייה רפואית מבוססת אוכלוסיה, הטובה ביותר.

People talk about thinking outside the box,

אנשים מדברים על חשיבה מחוץ לקופסה,

but we don't even have a box in sarcoma.

אבל בסרקומה אין לנו אפילו קופסה.

What we do have as we take a bath in the uncertainty

מה שיש לנו כשאנו טובלים באמבט חוסר הודאות

and unknowns and exceptions and outliers that surround us in sarcoma

והנעלמים, והיוצאים מגדר הרגיל, והחריגים, שמקיפים אותנו בסרקומה

הוא גישה נוחה למה שאני מחשיב כשני הערכים החשובים ביותר

is easy access to what I think are those two most important values

for any science:

בכל מדע:

ענווה וסקרנות.

humility and curiosity.

בגלל שאם אני עניו וסקרן,

Because if I am humble and curious,

when a patient asks me a question,

כשמטופל שואל אותי שאלה,

and I don't know the answer,

ואיני יודע את התשובה,

I'll ask a colleague

אשאל עמית

שיש לו אולי מטופל דומה, אם כי שונה, עם סרקומה.

who may have a similar albeit distinct patient with sarcoma.

We'll even establish international collaborations.

אנחנו אפילו נכונן שיתופי פעולה בינלאומיים.

Those patients will start to talk to each other through chat rooms

מטופלים אלה יתחילו לדבר אחד עם השני באמצעות חדרי צ'אט

וקבוצות תמיכה.

and support groups.

It's through this kind of humbly curious communication

באמצעות סוג זה של תקשורת צנועה וסקרנית

that we begin to try and learn new things.

אנחנו מתחילים לנסות וללמוד דברים חדשים.

As an example, this is a patient of mine

כדוגמה, זהו מטופל שלי

who had a cancer near his knee.

שהיה לו סרטן ליד הברך.

Because of humbly curious communication

בגלל תקשורת סקרנית וענווה

in international collaborations,

בשיתופי פעולה בינלאומיים,

למדנו שאנו יכולים להתאים את הקרסול כך שישמש לו כברך

we have learned that we can repurpose the ankle to serve as the knee

when we have to remove the knee with the cancer.

כאשר עלינו להסיר את הברך עם הסרטן.

He can then wear a prosthetic and run and jump and play.

לאחר מכן הוא יכול ללבוש תותב ולרוץ ולקפוץ ולשחק.

This opportunity was available to him

הזדמנות זו הייתה זמינה לו

because of international collaborations.

בגלל שיתופי פעולה בינלאומיים.

It was desirable to him

הוא רצה את זה

because he had contacted other patients who had experienced it.

כי הוא יצר קשר עם מטופלים אחרים שחוו את זה.

And so exceptions and outliers in medicine

וכך יוצאים מן הכלל וחריגים ברפואה

לא רק מלמדים אותנו את מה שאיננו יודעים, אלא גם מובילים אותנו לחשיבה חדשה.

teach us what we don't know, but also lead us to new thinking.

כעת, מאוד חשוב,

Now, very importantly,

all the new thinking that outliers and exceptions lead us to in medicine

כל החשיבה החדשה שחריגים ויוצאי דופן הובילו אותנו אליה ברפואה

does not only apply to the outliers and exceptions.

לא חלים רק על חריגים ויוצאי דופן,

It is not that we only learn from sarcoma patients

זה לא שאנחנו לומדים רק מחולי סרקומה

על דרכים לטפל בחולי סרקומה.

ways to manage sarcoma patients.

Sometimes, the outliers

לפעמים החריגים,

והיוצאים מן הכלל

and the exceptions

teach us things that matter quite a lot to the general population.

מלמדים אותנו דברים שחשובים מאוד לאוכלוסייה הכללית.

Like a tree standing outside a forest,

כמו עץ שעומד מחוץ ליער.

the outliers and the exceptions draw our attention

החריגים והיוצאים מגדר הרגיל מושכים את תשומת הלב שלנו

and lead us into a much greater sense of perhaps what a tree is.

ומובילים אותנו לתחושה גדולה יותר של מהו עץ.

We often talk about losing the forests for the trees,

לעתים קרובות אנו דנים על אובדן היערות למען העצים,

אבל אפשר גם לאבד עץ

but one also loses a tree

בתוככי היער.

within a forest.

אבל העץ שעומד מכוח עצמו

But the tree that stands out by itself

makes those relationships that define a tree,

יוצר את אותם יחסי גומלין שמגדירים עץ.

the relationships between trunk and roots and branches,

מערכת יחסים בין גזע שורשים וענפים,

much more apparent.

הרבה יותר נראית לעין.

Even if that tree is crooked

אפילו אם אותו עץ הוא כפוף

או אפילו אם לאותו עץ יש מערכת יחסים בלתי רגילה

or even if that tree has very unusual relationships

בין גזע שורשים וענפים,

between trunk and roots and branches,

it nonetheless draws our attention

הוא בכל זאת מושך את תשומת לבנו

ומאפשר לנו לבצע תצפיות

and allows us to make observations

שנוכל אחר כך לבדוק באוכלוסיה הכללית.

that we can then test in the general population.

סיפרתי לכם שסרקומות הן נדירות.

I told you that sarcomas are rare.

הן מהוות כאחוז אחד מכל מקרי הסרטן.

They make up about one percent of all cancers.

You also probably know that cancer is considered a genetic disease.

אתם גם ודאי יודעים שסרטן נחשב למחלה גנטית.

By genetic disease we mean that cancer is caused by oncogenes

בכך אנו מתכוונים שסרטן נגרם על ידי אונקוגנים

that are turned on in cancer

שמופעלים בסרטן.

and tumor suppressor genes that are turned off to cause cancer.

וגנים מדכאי גידול, שנכבים וגורמים לסרטן.

אתם עשויים לחשוב שלמדנו על אונקוגנים

You might think that we learned about oncogenes

and tumor suppressor genes from common cancers

וגנים מדכאי גידול מסוגי סרטן שכיחים

like breast cancer and prostate cancer

כמו סרטן השד וסרטן הערמונית

and lung cancer,

וסרטן הריאות,

but you'd be wrong.

אבל אין זה כך.

למדנו על אונקוגנים ועל גנים מדכאי גידול

We learned about oncogenes and tumor suppressor genes

for the first time

לראשונה

מאותו אחוז אחד קטנטן של סרטן מסוג סרקומה.

in that itty-bitty little one percent of cancers called sarcoma.

In 1966, Peyton Rous got the Nobel Prize

ב 1966, פייטון רוס קיבל פרס נובל

for realizing that chickens

כשגילה שלעופות

had a transmissible form of sarcoma.

היתה צורה ברת-העברה של סרקומה.

Thirty years later, Harold Varmus and Mike Bishop discovered

שלושים שנה מאוחר יותר, הרולד ורמוס ומייק בישוף גילו

מה היה האלמנט בר-העברה הזה.

what that transmissible element was.

It was a virus

זה היה נגיף

carrying a gene,

נושא גן,

the src oncogene.

אונקוגן src.

Now, I will not tell you that src is the most important oncogene.

אני לא אומר לכם ש src הוא האונקוגן החשוב ביותר.

I will not tell you

אני לא אומר לכם

that src is the most frequently turned on oncogene in all of cancer.

ש src הוא האונקוגן המופעל בתדירות הגבוהה ביותר בכל סוגי הסרטן .

But it was the first oncogene.

אבל זה היה האונקוגן הראשון.

The exception, the outlier

היוצא מגדר הרגיל, החריג,

drew our attention and led us to something

שמשך את תשומת הלב שלנו והוביל אותנו למשהו

that taught us very important things about the rest of biology.

שלימד אותנו דברים חשובים מאוד לגבי שאר הביולוגיה.

Now, TP53 is the most important tumor suppressor gene.

ובכן, TP53 הוא גן מדכא הגידול החשוב ביותר.

זהו גן מדכא הגידול הנמצא כבוי בתדירות הגבוהה ביותר

It is the most frequently turned off tumor suppressor gene

in almost every kind of cancer.

כמעט בכל סוג של סרטן.

But we didn't learn about it from common cancers.

אבל לא למדנו עליו מסוגי הסרטן השכיחים.

We learned about it when doctors Li and Fraumeni

למדנו על זה כשהרופאים לי ופראומני

בדקו משפחות,

were looking at families,

and they realized that these families

והבינו שבמשפחות אלו

had way too many sarcomas.

היו הרבה מדי מקרי סרקומה.

I told you that sarcoma is rare.

סיפרתי לכם שסרקומה היא נדירה.

Remember that a one in a million diagnosis,

זיכרו שאחת ממיליון אבחנות,

if it happens twice in one family,

אם זה קורה פעמיים במשפחה אחת,

זה נפוץ מדי באותה משפחה.

is way too common in that family.

The very fact that these are rare

עצם העובדה שסוגים אלה נדירים

draws our attention

מושכת את תשומת לבנו

and leads us to new kinds of thinking.

ומובילה אותנו לסוגי חשיבה חדשים.

Now, many of you may say,

ובכן, רבים מכם עשויים לומר,

and may rightly say,

ובצדק,

that yeah, Kevin, that's great,

שכן, קווין, זה נהדר,

but you're not talking about a bird's wing.

אבל אינך מדבר על כנף ציפור.

You're not talking about moons floating around some planet Jupiter.

אינך מדבר על ירחים שמרחפים סביב כוכב הלכת צדק.

This is a person.

זה בן אדם.

חריג זה, יוצא מן הכלל זה, עשוי להוביל לקידום המדע

This outlier, this exception, may lead to the advancement of science,

but this is a person.

אבל זהו אדם.

And all I can say

וכל מה שאני יכול לומר

is that I know that all too well.

הוא שאני יודע כל זה טוב מדי.

I have conversations with these patients with rare and deadly diseases.

אני מקיים שיחות עם חולים במחלות נדירות וקטלניות אלו.

I write about these conversations.

אני כותב על שיחות אלה.

These conversations are terribly fraught.

שיחות אלה הן מאוד טעונות.

הן טעונות במשפטים נוראיים

They're fraught with horrible phrases

like "I have bad news" or "There's nothing more we can do."

כמו "יש לי חדשות רעות" או "אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות."

Sometimes these conversations turn on a single word:

לפעמים שיחות אלו מסתכמות במילה אחת:

"terminal."

"סופני."

Silence can also be rather uncomfortable.

שתיקה יכולה גם היא להיות בלתי נוחה למדי.

Where the blanks are in medicine

הנעלמים שקיימים ברפואה

can be just as important

יכולים להיות חשובים

as the words that we use in these conversations.

כמו המילים בהן אנו משתמשים בשיחות אלו.

מהם הנעלמים?

What are the unknowns?

What are the experiments that are being done?

מהם הניסויים שמתבצעים?

Do this little exercise with me.

תרגלו אתי את התרגיל הקטן הזה.

Up there on the screen, you see this phrase, "no where."

שם למעלה על המסך, אתם רואים את המשפט הזה, "בשום מקום."

Notice where the blank is.

שימו לב היכן החלל הריק.

If we move that blank one space over

אם נעביר אותו מרווח אחד קדימה

"no where"

"שום מקום"

becomes "now here,"

הופך להיות "עכשיו כאן,"

the exact opposite meaning,

המשמעות ההפוכה לגמרי.

just by shifting the blank one space over.

רק על ידי העברת החלל הריק למרווח אחד קדימה.

I'll never forget the night

לעולם לא אשכח את הלילה

that I walked into one of my patients' rooms.

שנכנסתי לתוך חדר של אחד המטופלים שלי.

I had been operating long that day

ניתחתי הרבה זמן באותו יום

but I still wanted to come and see him.

אבל עדיין רציתי לבוא ולראות אותו.

הוא היה ילד שאיבחנתי עם סרטן עצמות כמה ימים לפני כן.

He was a boy I had diagnosed with a bone cancer a few days before.

He and his mother had been meeting with the chemotherapy doctors

הוא ואמו נפגשו עם רופאי הכימותרפיה

earlier that day,

מוקדם באותו יום,

והוא אושפז בבית החולים כדי להתחיל בכימותרפיה.

and he had been admitted to the hospital to begin chemotherapy.

השעה הייתה כמעט חצות כשהגעתי לחדרו.

It was almost midnight when I got to his room.

He was asleep, but I found his mother

הוא ישן, אבל מצאתי את אמו

reading by flashlight

קוראת לאור המנורה

ליד מיטתו.

next to his bed.

She came out in the hall to chat with me for a few minutes.

היא יצאה למסדרון לשוחח איתי במשך כמה דקות.

It turned out that what she had been reading

התברר שמה שהיא קראה

was the protocol that the chemotherapy doctors

היה הדו"ח שרופאי הכימותרפיה

had given her that day.

נתנו לה באותו יום.

She had memorized it.

היא שיננה אותו.

She said, "Dr. Jones, you told me

היא אמרה, "ד"ר ג'ונס, אמרת לי

that we don't always win

שאנחנו לא תמיד מנצחים

with this type of cancer,

עם סוג זה של סרטן,

but I've been studying this protocol, and I think I can do it.

אבל אני למדתי את הפרוטוקול הזה, ואני חושבת שאני יכולה לעשות את זה.

I think I can comply with these very difficult treatments.

אני חושבת שאני יכולה להתמודד עם הטיפולים הקשים מאוד הללו.

I'm going to quit my job. I'm going to move in with my parents.

אני מתכוונת לעזוב את העבודה שלי ולעבור לגור עם ההורים שלי.

I'm going to keep my baby safe."

אני אשמור על שלומו של התינוק שלי."

I didn't tell her.

לא אמרתי לה.

I didn't stop to correct her thinking.

לא עצרתי כדי לתקן את חשיבתה.

She was trusting in a protocol

היא בטחה בפרוטוקול

that even if complied with,

שאפילו אם נוהגים לפיו,

wouldn't necessarily save her son.

לא בהכרח יציל את בנה.

I didn't tell her.

לא אמרתי לה.

I didn't fill in that blank.

לא מילאתי את החלל הזה.

אבל כעבור שנה וחצי

But a year and a half later

הילד שלה בכל זאת נפטר מהסרטן.

her boy nonetheless died of his cancer.

Should I have told her?

האם הייתי צריך לספר לה?

Now, many of you may say, "So what?

כעת, רבים מכם עשויים לומר: "אז מה?

I don't have sarcoma.

אין לי סרקומה.

No one in my family has sarcoma.

לאף אחד במשפחתי אין סרקומה.

And this is all fine and well,

וכל זה טוב ויפה,

but it probably doesn't matter in my life."

אבל זה כנראה לא נוגע לי."

ואתם כנראה צודקים.

And you're probably right.

Sarcoma may not matter a whole lot in your life.

סרקומה לא משנה הרבה בחיים שלכם.

אבל מיקום החללים ברפואה

But where the blanks are in medicine

does matter in your life.

כן משנים בחייכם.

I didn't tell you one dirty little secret.

I told you that in medicine, we test predictions in populations,

סיפרתי לכם שברפואה, אנו בוחנים ניבויים באוכלוסיות,

but I didn't tell you,

אבל לא סיפרתי לכם,

and so often medicine never tells you

ורפואה לעיתים כה קרובות לא מספרת לכם

that every time an individual

שבכל פעם שאדם יחיד

encounters medicine,

נפגש ברפואה,

even if that individual is firmly embedded in the general population,

גם אם יחיד זה מעורה באוכלוסיה הכללית,

neither the individual nor the physician knows

לא היחיד ולא הרופא יודעים

where in that population the individual will land.

היכן באוכלוסיה יחיד זה ינחת.

לפיכך, כל מפגש עם רפואה

Therefore, every encounter with medicine

is an experiment.

הוא ניסוי.

You will be a subject

אתם תשמשו נושא

in an experiment.

בניסוי.

And the outcome will be either a better or a worse result for you.

והתוצאה תהיה או טובה יותר או גרועה יותר בשבילכם.

As long as medicine works well,

כל עוד הרפואה פועלת היטב,

we're fine with fast service,

אנחנו בסדר עם שרות מהיר,

bravado, brimmingly confident conversations.

שיחות נועזות, גדושות ביטחון.

But when things don't work well,

אבל כשהדברים לא מצליחים,

sometimes we want something different.

לפעמים אנחנו רוצים משהו שונה.

A colleague of mine removed a tumor from a patient's limb.

עמית שלי הסיר גידול מאיבר של מטופל.

He was concerned about this tumor.

הוא היה מודאג לגבי הגידול הזה.

In our physician conferences, he talked about his concern

הוא הביע את דאגתו על כך בכנסי הרופאים שלנו,

that this was a type of tumor

שזה היה סוג של גידול

that had a high risk for coming back in the same limb.

ברמת סיכון גבוהה שיחזור באותו איבר.

But his conversations with the patient

אבל שיחותיו עם המטופלת

were exactly what a patient might want:

היו על מה שהמטופלת היתה כנראה רוצה לשמוע:

brimming with confidence.

שופעים ביטחון.

הוא אמר: "הסרתי הכל ואת יכולה ללכת בשלום."

He said, "I got it all and you're good to go."

היא ובעלה היו מאושרים.

She and her husband were thrilled.

They went out, celebrated, fancy dinner, opened a bottle of champagne.

הם יצאו, חגגו, ארוחת ערב מפוארת, פתחו בקבוק שמפניה.

הבעיה היחידה הייתה שכמה שבועות לאחר מכן,

The only problem was a few weeks later,

she started to notice another nodule in the same area.

היא התחילה להבחין בגוש אחר באותו אזור.

It turned out he hadn't gotten it all, and she wasn't good to go.

התברר שהוא לא הסיר את הכל, והיא לא הייתה במצב של ללכת בשלום.

But what happened at this juncture absolutely fascinates me.

אבל מה שקרה בשלב זה, מרתק אותי לחלוטין.

My colleague came to me and said,

העמית שלי בא אלי ואמר,

"Kevin, would you mind looking after this patient for me?"

"קווין, אכפת לך להשגיח על מטופלת זו בשבילי? "

I said, "Why, you know the right thing to do as well as I do.

אמרתי, "למה, אתה יודע לעשות את הדבר הנכון טוב כמוני.

You haven't done anything wrong."

לא עשית שום דבר רע. "

הוא אמר, "בבקשה, רק תעקוב על חולה זו בשבילי."

He said, "Please, just look after this patient for me."

He was embarrassed --

הוא היה נבוך -

not by what he had done,

לא בגלל מה שהוא עשה,

אלא בגלל השיחה שהוא קיים,

but by the conversation that he had had,

by the overconfidence.

בגלל הביטחון העצמי המופרז.

So I performed a much more invasive surgery

אז ביצעתי ניתוח פולשני הרבה יותר

and had a very different conversation with the patient afterwards.

וניהלתי שיחה מאוד שונה עם המטופלת לאחר מכן.

I said, "Most likely I've gotten it all

אמרתי, "סביר להניח שהסרתי את הכל

and you're most likely good to go,

ואת כנראה יכולה ללכת בשלום,

but this is the experiment that we're doing.

אבל זהו ניסוי שאנו עושים.

בזה את אמורה לצפות.

This is what you're going to watch for.

בזה אני אמור לצפות.

This is what I'm going to watch for.

ונעבוד יחד כדי לגלות אם הניתוח הזה יצליח

And we're going to work together to find out if this surgery will work

to get rid of your cancer."

להיפטר מהסרטן שלך."

I can guarantee you, she and her husband

אני יכול להבטיח לכם שהיא ובעלה

did not crack another bottle of champagne after talking to me.

לא פתחו עוד בקבוק שמפניה לאחר שדיברו אתי.

But she was now a scientist,

אבל היא היתה כעת מדענית,

not only a subject in her experiment.

ולא רק נושא בניסוי שלה.

And so I encourage you

וכך אני מעודד אתכם

to seek humility and curiosity

לחפש ענווה וסקרנות

אצל הרופאים שלכם.

in your physicians.

Almost 20 billion times each year,

כמעט 20 מיליארד פעמים בשנה,

a person walks into a doctor's office,

אדם נכנס למשרדו של רופא,

and that person becomes a patient.

והאדם הופך למטופל.

You or someone you love will be that patient sometime very soon.

אתם או מישהו שאתם אוהבים יהיה המטופל הזה מתישהו בקרוב מאוד.

How will you talk to your doctors?

כיצד תדברו עם הרופאים שלכם?

What will you tell them?

מה תאמרו להם?

What will they tell you?

מה הם יאמרו לכם?

They cannot tell you

הם לא יכולים לומר לכם

what they do not know,

מה שהם לא יודעים,

but they can tell you when they don't know

if only you'll ask.

אם רק תשאלו.

אז בבקשה, הצטרפו לשיחה.

So please, join the conversation.

Thank you.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(תשואות)