Chris Bangle: Great cars are Art

Translator: Jenny Zurawell

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

What I want to talk about is, as background,

מה שאני רוצה לדבר עליו, כרקע,

is the idea that cars are art.

הוא הרעיון שמכוניות הן אמנות.

This is actually quite meaningful to me,

למעשה יש לזה משמעות רבה עבורי,

because car designers tend to be a little bit low on the totem pole --

כי מעצבי מכוניות נוטים להיות קצת בתחתית הסולם,

we don't do coffee table books with just one lamp inside of it --

אנחנו לא עוסקים בשולחנות קפה עם רק מנורה אחת בתוכם,

and cars are thought so much as a product

ותמיד חושבים על מכוניות כעל כמוצר

that it's a little bit difficult to get into the aesthetic side

וקצת קשה לראות את הצד האמנותי שבזה

under the same sort of terminology that one would discuss art.

תחת אותו מינוח שמישהו ידון בו באמנות.

And so cars, as art, brings it into an emotional plane -- if you accept that --

ולכן מכוניות, כאמנות, מביאות אותך לאותו מישור רגשי -- אם תקבל את זה --

that you have to deal with on the same level you would with art with a capital A.

שהיית צריך להתמודד איתו, באותה רמה כמו שהיית מתמודד עם אמנות פרופר.

Now at this point you're going to see a picture of Michelangelo.

כעת בנקודה זו אתם עומדים לראות תמונה של מיכאלאנג'לו.

This is completely different than automobiles.

זה שונה לחלוטין מרכבים.

Automobiles are self-moving things, right? Elevators are automobiles.

רכבים הם דברים שנעים מעצמם, נכון? גם מעליות הן רכבים.

And they're not very emotional; they solve a purpose;

והם לא אמוציונליים, הם משמשים לתכלית מסויימת,

and certainly automobiles have been around for 100 years

ובוודאות רכבים קיימים כבר לפחות 100 שנים

and have made our lives functionally a lot better in many ways;

והפכו את החיים להרבה יותר פונקציונליים, לטובים יותר בהרבה מובנים

they've also been a real pain in the ass,

ובמקביל הם היו קוץ אמיתי בתחת.

because automobiles are really the thing we have to solve.

בגלל שמכונית זה דבר שאנחנו חייבים לפתור.

We have to solve the pollution, we have to solve the congestion --

אנחנו צריכים לפתור את בעית הזיהום, בעיות עומס התנועה

but that's not what interests me in this speech.

אבל זה לא מה שמעניין אותי בנאום הזה

What interests me in this speech is cars. Automobiles may be what you use,

מה שמעניין אותי בהרצאה הזו הן מכוניות. אתם אולי רואים מכוניות,

but cars are what we are, in many ways.

אבל מכוניות הן מה שאנחנו, בהרבה מובנים.

And as long as we can solve the problems of automobiles,

וכל עוד אנחנו יכולים לפתור את הבעיות של רכבים,

and I believe we can, with fuel cells or hydrogen, like BMW is really hip on,

ואני מאמין שאנחנו יכולים, עם תאי דלק או מימן, כמו שBMW מכוונים עכשיו,

and lots of other things, then I think we can look past that

ועוד הרבה דברים, אז אני חושב שנוכל להביט מעבר לזה

and try and understand why this hook is in many of us --

ולנסות להבין למה זה תופס כה רבים מאיתנו --

of this car-y-ness -- and what that means, what we can learn from it.

של תכונת המכוניות הזו -- ומה שזה אומר,

That's what I want to get to. Cars are not a suit of clothes;

לזה אני רוצה להגיע. מכוניות הן לא כסות לבוש,

cars are an avatar. Cars are an expansion of yourself:

מכוניות הן אווטר, מכוניות הן הרחבה שלכם,

they take your thoughts, your ideas, your emotions, and they multiply it --

הן לוקחות את המחשבות שלכם, הרעיונות שלכם, הרגשות שלכם, והן מכפילות אותם --

your anger, whatever. It's an avatar.

את הכעס, כל דבר. זה אווטר.

It's a super-waldo that you happen to be inside of, and if you feel sexy,

זה סופר וולדו שאתם במקרה בתוכו, ואם אתם מרגישים סקסיים,

the car is sexy. And if you're full of road rage,

המכונית סקסית. ואם אתם מלאים זעם כבישים,

you've got a "Chevy: Like a Rock," right?

יש לכם "שברולט: כמו סלע," נכון?

Cars are a sculpture -- did you know this?

מכוניות הן פסלים -- ידעתם את זה?

That every car you see out there is sculpted by hand.

שכל מכונית שאתם רואים מפוסלת ביד.

Many people think, "Well, it's computers,

הרבה אנשים חושבים, "ובכן, אלה מחשבים,

and it's done by machines and stuff like that."

וזה נעשה על ידי מכונות ודברים כאלה."

Well, they reproduce it, but the originals are all done by hand.

ובכן, הן משכפלות את זה, אבל המקור נעשה ביד.

It's done by men and women who believe a lot in their craft.

זה נעשה על ידי גברים ונשים שמאמינים מאוד בעבודתם.

And they put that same kind of tension into the sculpting of a car

והם מקדישים את אותו המאמץ לפיסול המכונית

that you do in a great sculpture that you would go and look at in a museum.

שמושקע בפסל שהייתם הולכים לראות במוזיאון.

That tension between the need to express, the need to discover,

המתח הזה בין הצורך להביע, הצורך לגלות,

then you put something new into it,

ואז אתם שמים משהו חדש בזה,

and at the same time you have bounds of craftsmanship.

ובאותו הזמן יש לכם את גבולות היצירה.

Rules that say, this is how you handle surfaces;

חוקים שאומרים, ככה אתם מטפלים במשטחים,

this is what control is all about; this is how you show you're a master of your craft.

זה מה ששליטה אומרת, זה מה שמראה שאתה שולט ביצירה.

And that tension, that discovery, that push for something new --

והמתח הזה, הגילוי הזה, הדחיפה ההיא למשהו חדש --

and at the same time, that sense of obligation

ובאותו הזמן, תחושת החובה

to the regards of craftsmanship --

לאמנות --

that's as strong in cars as it is in anything.

זה חזק במכוניות כמו בכל דבר אחר.

We work in clay, which hasn't changed much

אנחנו עובדים בחמר, מה שלא השתנה הרבה

since Michelangelo started screwing around with it,

מאז שמיכאלאנג'לו התחיל לשחק עם זה,

and there's a very interesting analogy to that too.

ויש אנלוגיה מעניינת גם לזה.

Real quickly -- Michelangelo once said he's there to "discover the figure within," OK?

ממש בזריזות -- מיכאלאנג'לו פעם אמר שהוא שם כדי "לגלות את הדמות שבפנים," בסדר?

There we go, the automobile.

והנה אנחנו, המכונית.

That was 100 years right there -- did you catch that?

אלה היו 100 שנים ממש שם, תפסתם את זה?

Between that one there, and that one there, it changed a lot didn't it?

בין זו שם, וההיא שם, זה השתנה הרבה לא?

OK, it's not marketing; there's a very interesting car concept here,

אוקיי, זה לא שיווק, יש קונספט מעניין פה,

but the marketing part is not what I want to talk about here.

אבל החלק השיווקי הוא לא מה שאנחנו רוצים לדבר עליו כאן.

I want to talk about this.

אני רוצה לדבר על זה.

Why it means you have to wash a car, what is it, that sensuality

למה זה אומר שאתם צריכים לרחוץ מכונית, מה זה, זו חושניות

you have to touch about it? That's the sculpture that goes into it. That sensuality.

בה אתם חייבים לגעת? זה הפסל שנכנס לזה. החושניות הזו.

And it's done by men and women working just like this, making cars.

וזה נעשה על ידי גברים ונשים שעובדים בדיוק ככה, יוצרים מכוניות.

Now this little quote about sculpture from Henry Moore,

עכשיו הציטוט על פיסול מהנרי מור,

I believe that that "pressure within" that Moore's talking about --

אני מאמין שה"לחץ מבפנים" שמור מדבר עליו --

at least when it comes to cars --

לפחות כשמדובר על מכוניות --

comes right back to this idea of the mean.

מגיע חזרה לרעיון של היכולת.

It's that will to live, that need to survive, to express itself,

זה הרצון לחיות, הצורך לשרוד, לבטא את עצמו,

that comes in a car, and takes over people like me.

שמופיע במכונית, ומשתלט על אנשים כמוני.

And we tell other people, "Do this, do this, do this," until this thing comes alive.

ואנחנו אומרים לאנשים אחרים, "תעשה את זה, תעשה את זה, תעשה את זה," עד שהדברים האלה באים לחיים.

We are completely infected. And beauty can be the result

אנחנו לגמרי נגועים. ויופי יכול להיות התוצאה

of this infectiousness; it's quite wonderful.

של ההדבקות הזו, זה ממש נפלא.

This sculpture is, of course, at the heart of all of it,

הפסל הזה הוא, כמובן, בלב כל העניין,

and it's really what puts the craftsmanship into our cars.

וזה באמת מה שמכניס את היצירה למכוניות שלנו.

And it's not a whole lot different, really, when they're working like this,

וזה לא מאוד שונה, באמת, כשהם עובדים כך,

or when somebody works like this.

או כשמישהו עובד כך.

It's that same kind of commitment, that same kind of beauty.

זו אותה מחיובות, אותו סוג של יופי.

Now, now I get to the point. I want to talk about cars as art.

עכשיו, עכשיו אני מגיע לנקודה. אני רוצה לדבר על מכוניות כאמנות.

Art, in the Platonic sense, is truth; it's beauty, and love.

אמנות, במובן האפלטוני, היא אמת, היא יופי, ואהבה.

Now this is really where designers in car business diverge from the engineers.

עכשיו זה באמת המקום בו מעצבים בתחום הרכב מתפצלים מהמהנדסים.

We don't really have a problem talking about love.

אין לנו באמת בעיה לדבר על אהבה.

We don't have a problem talking about truth or beauty in that sense.

אין לנו בעיה לדבר על אמת או יופי במובן הזה.

That's what we're searching for --

זה מה שאנחנו מחפשים --

when we're working our craft, we are really trying to find that truth out there.

כשאנחנו עובדים ביצירה שלנו, אנחנו באמת מנסים למצוא את האמת שם.

We're not trying to find vanity and beauty.

אנחנו לא מנסים למצוא את היהירות והיופי.

We're trying to find the beauty in the truth.

אנחנו מנסים למצוא את היופי באמת.

However, engineers tend to look at things a little bit more Newtonian,

ובכל זאת, מהנדסים נוטים להביט בדברים בצורה יותר ניוטונית,

instead of this quantum approach.

במקום בצורה הקוונטית.

We're dealing with irrationalisms,

אנחנו מתעסקים בחוסר רציונליות,

and we're dealing with paradoxes that we admit exist,

ואנחנו מתעסקים עם פרדוקסים שאנחנו מודים שקיימים,

and the engineers tend to look things a little bit more like

והמהנדסים נוטים להביט בדברים קצת יותר כמו

two and two is four, and if you get 4.0 it's better, and 4.000 is even better.

שתיים ועוד שתיים זה ארבע, ואם מקבלים 4.0 זה טוב יותר, ו4.0000 זה אפילו טוב יותר.

And that sometimes leads to bit of a divergence

וזה לפעמים מוביל לסוג של סטייה

in why we're doing what we're doing.

בסיבה למה אנחנו עושים מה שאנחנו עושים.

We've pretty much accepted the fact, though,

עם זאת, די קיבלנו את העובדה,

that we are the women in the organization at BMW --

שאנחנו הנשים בארגון כמו BMW --

BMW is a very manly type business, -- men, men, men; it's engineers.

BMW הוא עסק מאוד גברי, -- גברים, גברים, גברים, זה מהנדסים.

And we're kind of the female side to that. That's OK,

ואנחנו סוג של הצד הנשים לזה. זה בסדר,

that's cool. You go off and be manly. We're going to be a little bit more female.

זה מגניב, אתם תלכו ותהיו גבריים, אנחנו נהייה קצת יותר נשיים.

Because what we're interested in is finding form that's more than just a function.

מפני שהדברים בהם אנחנו מתעניינים זה למצוא צורה שהיא יותר מפונקציונליות.

We're interested in finding beauty that's more than just an aesthetic;

אנחנו מתעניינים בלמצוא יופי שהוא יותר מאסטטיקה,

it's really a truth.

זו באמת אמת.

And I think this idea of soul, as being at the heart of great cars,

ואני חושב שהרעיון הזה של נפש, שהיא חלק מהלב של מכוניות דגולות,

is very applicable. You all know it. You know a car when you've seen it,

הוא מאוד ישים. כולכם יודעים את זה. אתם מכירים מכונית כשראיתם אותה,

with soul. You know how strong this is.

עם נפש. אתם יודעים כמה היא חזקה.

Well, this experience of love, and the experience of design, to me,

ובכן, התחושה הזו של אהבה, והתחושה של עיצוב, בשבילי,

are interchangeable. And now I'm coming to my story.

הם חילופיים. ועכשיו אני מגיע לסיפור שלי.

I discovered something about love and design through a project called Deep Blue.

גיליתי משהו על אהבה ועיצוב דרך פרוייקט שנקרא כחול עמוק.

And first of all, you have to go with me for a second, and say,

וראשית, אתם צריכים לבוא איתי לרגע, ולהגיד,

you know, you could take the word "love" out of a lot of things in our society,

אתם יודעים, אתם יכולים לקחת את המילה אהבה מתוך הרבה דברים בחברה שלנו,

put the word "design" in, and it still works,

ולשים את המילה עיצוב במקום, וזה עדיין עובד,

like this quote here, you know. It kind of works, you know?

כמו הציטוט הזה פה, אתם יודעים. זה די עובד, אתם יודעים?

You can understand that. It works in truisms.

אתם יכולים להבין את זה. זה עובד באמיתות.

"All is fair in design and war."

"הכל הוגן בעיצוב ומלחמה."

Certainly we live in a competitive society.

אנחנו בהחלט חיים בחברה תחרותית.

I think this one here, there's a pop song

אני חושב שזה כאן, יש שיר פופ

that really describes Philippe Starck for me, you know, this is like

שממש מתאר את פיליפ סטארק בשבילי, אתם יודעים, זה כמו

you know, this is like puppy love, you know, this is cool right?

אתם יודעים, זה כמו אהבת נעורים, אתם יודעים, זה מגניב נכון?

Toothbrush, cool.

מברשת שיניים, קול.

It really only gets serious when you look at something like this. OK?

זה באמת נעשה רציני רק כשמסתכלים על משהו כזה. בסדר?

(Laughter)

(צחוק)

This is one substitution that I believe

זו החלפה אחת שאני מאמין

all of us, in design management, are guilty of.

שכולנו, בהנהלת עיצוב, אשמים בו.

And this idea that there is more to love,

והרעיון הזה שיש יותר לאהבה,

more to design, when it gets down to your neighbor, your other,

יותר לעיצוב, כשזה מגיע לשכן שלך, האחר שלך,

it can be physical like this, and maybe in the future it will be.

זה יכול להיות פיסי כמו זה, ואולי בעתיד זה יהיה.

But right now it's in dealing with our own people,

אבל עכשיו זה בטיפול באנשים שלנו,

our own teams who are doing the creating. So, to my story.

הצוותים שלנו שיוצרים. אז, לסיפור שלי.

The idea of people-work is what we work with here,

הרעיון של עבודת אנשים הוא מה שאנחנו עובדים איתו כאן,

and I have to make a bond with my designers when we're creating BMWs.

ואני חייב ליצור חיבור עם המעצבים שלי כשאנחנו יוצרים מכוניות BMW.

We have to have a shared intimacy, a shared vision --

צריכה להיות לנו אינטימיות משותפת, חזון משותף

that means we have to work as one family;

זה אומר שאנחנו צריכים לעבוד כמו משפחה,

we have to understand ourselves that way.

אנחנו חייבים להבין את עצמנו בצורה זו.

There's good times; there's interesting times;

יש זמנים טובים, יש זמנים מעניינים,

and there's some stress times too.

ויש גם זמנים לחוצים.

You want to do cars, you've got to go outside.

אתם רוצים ליצור מכוניות, אתם חייבים לצאת החוצה.

You've got to do cars in the rain; you've got to do cars in the snow.

אתם חייבים ליצור מכוניות בגשם, אתם חייבים ליצור מכוניות בשלג.

That's, by the way, is a presentation we made to our board of directors.

זה, דרך אגב, מצגת שיצרנו לחבר המנהלים שלנו.

We haul their butts out in the snow, too. You want to know cars outside?

גררנו גם את התחת שלהם החוצה לשלג. אתם רוצים להכיר מכוניות בחוץ?

Well, you've got to stand outside to do this.

ובכן, אתם צריכים לעמוד בחוץ כדי לעשות את זה.

And because these are artists, they have very artistic temperaments.

ומפני שאלה אמנים, יש להם טמפרמנטים מאוד אמנותיים.

All right? Now one thing about art is, art is discovery,

בסדר? עכשיו דבר אחד לגבי אמנות הוא, אמנות היא גילוי,

and art is discovering yourself through your art. Right?

ואמנות היא לגלות את עצמך דרך האמנות שלך. בסדר?

And one thing about cars is we're all a little bit like Pygmalion,

ודבר אחד בקשר למכוניות זה שכולנו דומים קצת לפיגמליון,

we are completely in love with our own creations.

אנחנו לחלוטין מאוהבים ביצירות שלנו.

This is one of my favorite paintings, it really describes our relationship with cars.

זה אחד מהציורים האהובים עלי, הוא באמת מתאר את היחסים שלנו עם מכוניות.

This is sick beyond belief.

זה חולני מעבר לכל הבנה.

(Laughter)

(צחוק)

But because of this, the intimacy with which we work together as a team

אבל בגלל זה, האינטימיות בה אנחנו עובדים ביחד כצוות

takes on a new dimension, a new meaning.

לוקחת מימד חדש, משמעות חדשה.

We have a shared center; we have a shared focus --

יש לנו מרכז משותף, יש לנו מירכוז משותף,

that car stays at the middle of all our relationships.

שמכוניות נשארות במרכז כל היחסים שלנו.

And it's my job, in the competitive process, to narrow this down.

וזה התפקיד שלי, בתהליך התחרותי, לצמצם את זה.

I heard today about Joseph's death genes

שמעתי היום על גנים המוות של ג'וזף

that have to go in and kill cell reproduction.

שצריכים להכנס ולהרוג את שיכפול התאים.

You know, that's what I have to do sometimes.

אתם יודעים, זה מה שאני צריך לעשות לפעמים.

We start out with 10 cars; we narrow it down to five cars,

אנחנו מתחילים עם 10 מכוניות, אנחנו מצמצמים את זה לחמש מכוניות,

down to three cars, down to two cars, down to one car,

לשלוש מכוניות, לשתיים, ולמכונית אחת,

and I'm in the middle of that killing, basically.

ואני במרכז ההרג הזה, בעיקרון.

Someone's love, someone's baby.

האהבה של מישהו, התינוק שלו.

This is very difficult, and you have to have a bond with your team

זה מאוד קשה, וצריך להיות לכם קשר חזק עם הצוות שלכם

that permits you to do this, because their life is wrapped up in that too.

שמאפשר לכם לעשות את זה, מפני שהחיים שלהם קשורים לזה.

They've got that gene infected in them as well,

יש להם את הגן הזה שנדבק אצלהם גם,

and they want that to live, more than anything else.

והם רוצים שהוא יחיה, יותר מכל דבר אחר.

Well, this project, Deep Blue, put me in contact with my team

ובכן, הפרוייקט הזה, כחול עמוק, שם אותי בקשר עם הצוות שלי

in a way that I never expected, and I want to pass it on to you,

בדרך שלא צפיתי, ואני רוצה להעביר את זה אליכם,

because I want you to reflect on this, perhaps in your own relationships.

מפני שאני רוצה לדבר על זה, אולי ביחסים שלכם.

We wanted to a do a car which was a complete leap of faith for BMW.

רצינו ליצור מכונית שהיא קפיצת אמונה לBMW.

We wanted to do a team which was so removed from the way we'd done it,

רצינו ליצור צוות שהיה כל כך מנותק מהדרך בה עשינו עד עכשיו.

that I only had a phone number that connected me to them.

שהיה לי רק מספר טלפון שקישר אותי אליהם.

So, what we did was: instead of having a staff of artists that are just your wrist,

אז, מה שעשינו היה במקום שיהיה לנו צוות של אמנים שיהיה רק הזרוע שלנו,

we decided to free up a team of creative designers and engineers

החלטנו לשחרר צוות של מעצבים קריאטיביים ומהנדסים

to find out what's the successor to the SUV phenomenon in America.

למצוא מה היורש של תופעת רכב הספורט שטח בארה"ב.

This is 1996 we did this project. And so we sent them off with this team name,

את הפרוייקט עשינו ב1996. אז שלחנו אותם עם שם הצוות הזה,

Deep Blue. Now many people know Deep Blue from IBM --

כחול עמוק. עכשיו הרבה אנשים מכירים את כחול עמוק של IBM,

we actually stole it from them because we figured

אנחנו בעצם גנבנו אותו מהם מפני שחשבנו

if anybody read our faxes they'd think we're talking about computers.

שאם מישהו קורא את הפקסים שלנו הם יחשבו שאנחנו מדברים על מחשבים.

It turned out it was quite clever because Deep Blue,

מסתבר שזה היה די חכם מפני שלכחול עמוק,

in a company like BMW, has a hook -- "Deep Blue," wow, cool name.

בחברה כמו BMW, יש אחיזה -- כחול עמוק, וואו, שם מגניב.

So people get wrapped up in it. And we took a team of designers,

אז אנשים נכנסים לזה. ולקחנו צוות מעצבים,

and we sent them off to America. And we gave them a budget,

ושלחנו אותם לאמריקה. ונתנו להם תקציב,

what we thought was a set of deliverables,

מה שחשבנו שהיה סט של דרישות,

a timetable, and nothing else.

לוח זמנים, וזהו.

Like I said, I just had a phone number that connected me to them.

כמו שאמרתי, היה לי רק מספר טלפון שקישר אותי אליהם.

And a group of engineers worked in Germany,

וקבוצה של מהנדסים עבדה בגרמניה,

and the idea was they would work separately

והרעיון היה שהם יעבדו בנפרד

on this problem of what's the successor to the SUV.

על האתגר הזה של מה יהיה היורש של רכב הספורט שטח,

They would come together, compare notes. Then they would work apart,

הם יפגשו, ישוו רשימות. אז הם יעבדו בנפרד,

come together, and they would produce together

יפגשו, והם יפיקו יחד

a monumental set of diverse opinions that didn't pollute each other's ideas --

סט מונומנטלי של דעות שונות שלא יזהמו את הרעיונות אחד של השני --

but at the same time came together and resolved the problems.

אבל באותו הזמן עבדו יחד ופתרו את הבעיות.

Hopefully, really understand the customer at its heart,

בתקווה, באמת להבין את הלקוח וליבו,

where the customer is, live with them in America. So -- sent the team off,

איפה הלקוח נמצא, לגור איתם באמריקה. אז -- שלחנו את הצוות,

and actually something different happened. They went other places.

ולמעשה משהו שונה קרה. הם הלכו למקומות אחרים.

(Laughter)

(צחוק)

They disappeared, quite honestly, and all I got was postcards.

הם נעלמו, ברצינות, וכל מה שקיבלתי היו גלויות.

Now, I got some postcards of these guys in Las Vegas,

עכשיו קיבלתי כמה גלויות מהחברה האלה בלאס וגאס,

and I got some postcards of these guys in the Grand Canyon,

וקיבלתי כמה תמונות של החברה בגרנד קניון,

and I got these postcards of Niagara Falls,

וקיבלתי גלויות ממפלי הניאגרה,

and pretty soon they're in New York, and I don't know where else.

ומייד לאחר מכן הם היו הניו יורק, ואני לא יודע איפה עוד.

And I'm telling myself, "This is going to be a great car,

ואני אומר לעצמי, "זו עומדת להיות מכונית נפלאה,

they're doing research that I've never even thought about before."

הם עושים תחקיר שאפילו לא חשבתי עליו לפני כן."

Right? And they decided that instead of, like, having a studio,

נכון? והם החליטו שבמקום, לדוגמה, לעבוד בסטודיו,

and six or seven apartments,

ושש או שבע דירות,

it was cheaper to rent Elizabeth Taylor's ex-house in Malibu.

זה יותר זול לשכור את הבית לשעבר של אליזבת טיילור במליבו.

And -- at least they told me it was her house,

ו-- לפחות הם אמרו לי שזה היה הבית שלה,

I guess it was at one time, she had a party there or something.

אני מניח שזה היה פעם, היתה לה שם מסיבה או משהו.

But anyway, this was the house, and they all lived there.

אבל בכל אופן, זה היה הבית, וכולם גרו שם.

Now this is 24/7 living, half-a-dozen people who'd left their --

עכשיו זה חיים של 24/7, שישה אנשים שעזבו את --

some had left their wives behind and families behind,

חלק עזבו את נשותיהם ומשפחותייהם,

and they literally lived in this house

והם ממש חיו בבית הזה

for the entire six months the project was in America,

במשך ששת החודשים שהפרוייקט היה בארה"ב,

but the first three months were the most intensive.

אבל שלושת החודשים הראשונים היו הכי אינטנסיביים.

And one of the young women in the project,

ואחת הנשים הצעירות בפרוייקט,

she was a fantastic lady, she actually built her room in the bathroom.

היא היתה גברת נפלאה, היא בנתה את חדרה למעשה בחדר האמבטיה.

The bathroom was so big, she built the bed over the bathtub --

חדר האמבטיה היה כל כך גדול, שהיא בנתה מיטה מעל לאמבטיה --

it's quite fascinating.

זה די מרתק.

On the other hand, I didn't know anything about this. OK?

מצד שני, לא ידעתי כלום על זה. בסדר?

Nothing. This is all going on, and all I'm getting is postcards

כלום. כל זה קורה, ואני מקבל גלויות

of these guys in Las Vegas, or whatever,

של החברה האלה בלאס וגאס, מה שלא יהיה,

saying, "Don't worry Chris, this is really going to be good." OK?

אומרים, "אל תדאג כריס, זה הולך להיות ממש טוב." בסדר?

So my concept of what a design studio was probably --

אז הקונספט שלי למה זה סטודיו לעיצוב היה כנראה --

I wasn't up to speed on where these guys were.

לא הייתי מעודכן באיפה החברה האלה נמצאים.

However, the engineers back in Munich

ובכל זאת, המהנדסים במינכן

had taken on this kind of Newtonian solution,

פיתחו פיתרון ניוטוני,

and they were trying to find how many cup holders

והם ניסו למצוא כמה מחזיקי כוסות

can dance on the head of a pin, and, you know,

יכולים לרקוד על ראש סיכה, ואתם יודעים,

these really serious questions that are confronting the modern consumer.

שאלות חשובות כאלה שעומדות בפני הצרכן המודרני.

And one was hoping that these two teams would get together,

וקיוותי ששני הצוותים האלה יוכלו להפגש,

and this collusion of incredible creativity,

וההתנגשות הזו של יצירתיות נפלאה,

under these incredible surroundings,

בסביבות המרתקות האלו,

and these incredibly stressed-out engineers,

והמהנדסים הלחוצים להפליא האלה,

would create some incredible solutions.

יצרו פתרונות מדהימים.

Well, what I didn't know was, and what we found out was --

ובכן, מה שלא ידעתי היה, ומה שמצאנו היה --

these guys, they can't even like talk to each other under those conditions.

החברה האלה, אפילו לא יכולים כאילו לדבר אחד עם השני בתנאים האלה.

You get a divergence of Newtonian and quantum thinking at that point,

אתם מקבלים סטיה של חשיבה ניוטונית וקוונטית בנקודה ההיא,

you have a split in your dialog that is so deep, and so far,

יש לכם פיצול בדיאלוג שהוא כה עמוק, וכה רחוק,

that they cannot bring this together at all.

שהם לא יכולים לחבר את זה בכלל.

And so we had our first meeting, after three months, in Tiburon,

אז היתה לנו פגישה ראשונה, אחרי שלושה חודשים, בטיבורון,

which is just up the road from here -- you know Tiburon?

שנמצאת ממש בהמשך הכביש מפה -- אתם מכירים את טיבורון?

And the idea was after the first three months of this independent research

והרעיון היה שאחרי שלושת החודשים הראשונים של המחקר העצמאי

they would present it all to Dr. Goschel --

הם יציגו את הכל לדוקטור גורשל --

who is now my boss, and at that time he was co-mentor on the project --

שהוא עכשיו הבוס שלי, ובאותו הזמן הוא היה המנטור המשותף של הפרוייקט --

and they would present their results.

והם יציגו את התוצאות.

We would see where we were going,

אנחנו נראה לאן אנחנו מתקדמים,

we would see the first indication of what could be

נראה את הסימנים הראשונים של מה שיכול להיות

the successive phenomenon to the SUV in America.

התופעה שתירש את רכב הספורט שטח באמריקה.

And so I had these ideas in my head, that this is going to be great.

אז היו לי את הרעיונות האלה בראש, שזה עומד להיות גדול.

I mean, I'm going to see so much work, it's so intense --

אני מתכוון, אני עומד לראות כל כך הרבה עבודה, זה כל כך אינטנסיבי --

I know probably Las Vegas meant a lot about it,

אני יודע שלאס וגאס כנראה השפיעה הרבה על זה,

and I'm not really sure where the Grand Canyon came in either --

ואני לא ממש בטוח איפה נכנס הגרנד קניון --

but somehow all this is going to come together,

אבל איך שהוא כל זה יתחבר,

and I'm going to see some really great product.

ואני עומד לראות מוצר ממש נפלא.

So we went to Tiburon, after three months,

אז נסענו לטיבורון, אחרי שלושה חודשים,

and the team had gotten together the week before,

והצוות נפגש שבוע לפני,

many days ahead of time.

הרבה ימים לפני הזמן.

The engineers flew over, and designers got together with them,

המהנדסים טסו לשם, והמעצבים נפגשו איתם,

and they put their presentation together.

והם הכינו את המצגת שלהם ביחד.

Well, it turns out that the engineers hadn't done anything.

ובכן, מסתבר שהמהנדסים לא עשו כלום.

And they hadn't done anything because --

והם לא עשו כלום בגלל --

kind of, like in car business, engineers are there to solve problems,

שבעצם, כמו בעסקי המכוניות, מהנדסים נמצאים שם כדי לפתור בעיות,

and we were asking them to create a problem.

ואנחנו ביקשנו מהם ליצור בעיה.

And the engineers were waiting for the designers to say,

והמהנדסים חיכו שהמעצבים יגידו,

"This is the problem that we've created, now help us solve it."

"זו הבעיה שיצרנו, עכשיו תעזרו לנו לפתור אותה."

And they couldn't talk about it. So what happened was,

והם לא יכלו לדבר על זה. אז מה שקרה זה,

the engineers showed up with nothing.

שהמהנדסים הגיעו עם כלום.

And the engineers told the designers,

והמהנדסים אמרו למעצבים,

"If you go in with all your stuff, we'll walk out,

"אם תכנסו עם כל החומר שלכם, אנחנו נעזוב,

we'll walk right out of the project."

אנחנו פשוט נעזוב את הפרוייקט."

So I didn't know any of this,

אז לא ידעתי על כל זה,

and we got a presentation that had an agenda, looked like this.

וקיבלנו מצגת שהיתה לה אג'נדה, שנראתה כמו זה.

There was a whole lot of dialog.

היה הרבה דיאלוג.

We spent four hours being told all about vocabulary

בילינו ארבע שעות כשסיפרו לנו על אוצר המילים

that needs to be built between engineers and designers.

שצריך להיבנות בין מהנדסים והמעצבים.

And here I'm expecting at any moment, "OK, they're going to turn the page,

וכאן אני מצפה שבכל רגע, "אוקיי, הם עומדים להעביר דף,

and I'm going to see the cars, I'm going to see the sketches,

ואני אראה את המכוניות, אני אראה את האיורים,

I'm going to see maybe some idea of where it's going."

אני אראה אולי איזה רעיון לאן זה הולך."

Dialog kept on going, with mental maps of words, and pretty soon

הדיאלוג המשיך, עם מפות מנטליות של מילים, ומיד

it was becoming obvious that instead of being dazzled with brilliance,

זה למעשה ברור שבמקום להיות מוקסם מהגאונות,

I was seriously being baffled with bullshit.

הייתי ממש מופתע מהבולשיט.

And if you can imagine what this is like,

ואם אתם יכולים לתאר איך זה היה,

to have these months of postcard indication of how great this team is working,

אחרי החודשים האלה של אינדיקציות מגלויות על כמה נפלא הצוות עובד,

and they're out there spending all this money, and they're learning,

והם שם בחוץ מבזבזים את כל הכסף הזה, והם לומדים,

and they're doing all this stuff.

והם עושים את כל הדברים האלו.

I went fucking ballistic, right? I went nuts.

אני פשוט התחרפנתי, כן? פשוט השתגעתי.

You can probably remember Tiburon, it used to look like this.

אתם כנראה יכולים לזכור את טיבורון, היא נראתה ככה.

After four hours of this, I stood up, and I took this team apart.

אחרי ארבע שעות של זה, קמתי, ופרקתי את הצוות הזה.

I screamed at them, I yelled at them, "What the hell are you doing?

צרחתי עליהם, צעקתי עליהם, "מה לעזאזל אתם עושים?

You're letting me down, you're my designers,

אתם מאכזבים אותי, אתם המעצבים שלי,

you're supposed to be the creative ones,

אתם אמורים להיות היצירתיים,

what the hell is going on around here?"

מה לעזאזל קורה פה?"

It was probably one of my better tirades, I have some good ones,

זו כנראה היתה אחת מההתפרצויות הטובות שלי, יש לי כמה טובות,

but this was probably one of my better ones. And I went into these people;

אבל זו היתה כמובן אחת מהטובות בהן. ונכנסתי באנשים האלה;

how could they take BMW's money,

איך הם יכלו לקחת את הכסף של BMW,

how could they have a holiday for three months and produce nothing, nothing?

איך הם יכלו לצאת לחופשה לשלושה חודשים ולחזור עם כלום, כלום?

Because of course they didn't tell us that they had three station wagons

מפני שכמובן הם לא אמרו לנו שיש להם שלושה סטיישנים

full of drawings, model concepts, pictures -- everything I wanted,

מלאים בשרטוטים, מודלים תמונות -- כל מה שרציתי,

they'd locked up in the cars, because they had shown solidarity with the engineers --

שהם נעלו במכוניות, מפני שהם הראו סולידריות עם המהנדסים --

and they'd decided not to show me anything,

והם החליטו לא להראות לי כלום.

in order to give the chance for problem solving a chance to start,

כדי לתת צ'אנס לפתרון בעיות צ'אנס להתחיל,

because they hadn't realized, of course,

מפני שהם לא הבינו כמובן,

that they couldn't do problem creating.

שהם לא יכלו לעשות יצירת בעיות.

So we went to lunch --

אז יצאנו לצהריים --

(Laughter)

(צחוק)

And I've got to tell you, this was one seriously quiet lunch.

ואני חייב להגיד לכם, זו היתה חתיכת ארוחת צהריים שקטה.

The engineers all sat at one end of the table,

המהנדסים ישבו כולם בצד אחד של השולחן,

the designers and I sat at the other end of the table, really quiet.

המעצבים ואני ישבנו בצד השני של השולחן, ממש בשקט.

And I was just fucking furious, furious. OK?

ואני פשוט הייתי רותח לגמרי, רותח, אוקיי?

Probably because they had all the fun and I didn't, you know.

כנראה מפני שהיה להם את כל הכיף ולי לא, אתם יודעים.

That's what you get furious about right?

על דבר כזה מתרגזים לא?

And somebody asked me about Catherine, my wife, you know,

ומישהו שאל אותי על קת'רין, אישתי, אתם יודעים,

did she fly out with me or something?

אם היא באה איתי או משהו?

I said, "No," and it triggered a set of thoughts about my wife.

ואמרתי, "לא." וזה גרם לסדרת מחשבות על אישתי.

And I recalled that when Catherine and I were married,

ונזכרתי שכשקת'רין ואני נישאנו,

the priest gave a very nice sermon, and he said something very important.

הכומר נתן דרשה יפה, והוא אמר משהו מאוד חשוב.

He said, "Love is not selfish," he said,

הוא אמר, "אהבה היא לא אנוכית," הוא אמר,

"Love does not mean counting how many times I say, 'I love you.'

"אהבה זה לא לספור כמה פעמים אני אומר, "אני אוהב אותך."

It doesn't mean you had sex this many times this month,

זה לא אומר שעשיתם סקס מספר פעמים החודש,

and it's two times less than last month,

וזה פעמיים פחות מבחודש שעבר,

so that means you don't love me as much.

אז זה אומר שאתה לא אוהב אותי אותו הדבר.

Love is not selfish." And I thought about this, and I thought,

האהבה היא לא אנוכית. "ואני חשבתי על זה, וחשבתי,

"You know, I'm not showing love here. I'm seriously not showing love.

"אתם יודעים, אני לא מראה אהבה פה. אני ממש לא מראה אהבה.

I'm in the air, I'm in the air without trust.

אני באוויר, אני באוויר בלי אמון.

This cannot be. This cannot be that I'm expecting a certain number of sketches,

זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות שאני מצפה למספר מסויים של איורים,

and to me that's my quantification method for qualifying a team.

ובשבילי זו שיטת הכימות להערכת הצוות.

This cannot be."

זה לא יכול להיות."

So I told them this story. I said, "Guys, I'm thinking about something here,

אז סיפרתי להם את הסיפור הזה. אמרתי, "חברה, אני חשבתי על משהו פה,

this isn't right. I can't have a relationship with you guys

זה לא הגיוני. לא יכולים להיות לי יחסית אתכם

based on a premise that is a quantifiable one.

שמבוססים על הנחה ברת כימות.

Based on a dictate premise that says, 'I'm a boss, you do what I say, without trust.'"

מבוססת על הנחת עבודה שאומרת, "אני הבוס, אתם עושים מה שאני אומר, בלי אמון."

I said "This can't be."

אמרתי "זה לא יכול להיות."

Actually, we all broke down into tears, to be quite honest about it,

למעשה, כולנו נשברנו בדמעות, אם להיות כנה בנושא,

because they still could not tell me how much frustration they had built up

מפני שהם עדיין לא היו יכולים לספר לי כמה תיסכול הם אוגרים

inside of them, not being able to show me what I wanted,

בתוכם, לא להיות מסוגלים להראות לי מה שרצו,

and merely having to ask me to trust them that it would come.

ורק מבקשים ממני לבטוח בהם שזה יגיע.

And I think we felt much closer that day,

ואני חושב שהרגשנו הרבה יותר קרובים באותו יום,

we cut a lot of strings that didn't need to be there,

חתכנו הרבה קישורים שלא היו צריכים להיות שם,

and we forged the concept for what real team and creativity is all about.

ואנחנו שוכחים את הרעיון של מה זה צוות ויצירתיות.

We put the car back at the center of our thoughts, and we put love,

שמנו את המכונית בחזרה במרכז מחשביותינו, ושמנו אהבה,

I think, truly back into the center of the process.

אני חושב, באמת בחזרה למרכז התהליך.

By the way, that team went on to create six different concepts

דרך אגב, הצוות הזה המשיך ויצר שישה קונספטים שונים

for the next model of what would be the proposal

למודל הבא של מה שיהיה ההצעה

for the next generation after SUVs in America.

לדור הבא של רכבי הספורט שטח בארה"ב.

One of those was the idea of a crossover coupes --

אחד מאלה היה הרעיון של קופה קרוסאובר --

you see it downstairs, the X Coupe -- they had a lot of fun with that.

אתם יכולים לראות אותו למטה, קופה X -- היה להם הרבה כיף עם זה.

It was the rendition of our motorcycle,

זה היה הרעיון שלנו לאופנוע,

the GS, as Carl Magnusson says, "brute-iful,"

הGS, כמו שקארל מאגנוסון אמר, "יפה-ברוטאלי,"

as the idea of what could be a motorcycle, if you add two more wheels.

כרעיון של מה יכול להיות אופנוע, אם תוסיפו לו שני גלגלים נוספים.

And so, in conclusion, my lesson that I wanted to pass on to you,

וכך, לסיכום, השיעור שרציתי להעביר לכם,

was this one here. I'm also going to steal a little quote out of "Little Prince."

האם זה היה פה, אני גם עומד לגנוב ציטוט קטן מ"הנסיך הקטן."

There's a lot to be said about trust and love,

יש הרבה להגיד על אמון ואהבה,

if you know that those two words are synonymous for design.

אם אתם יודעים ששתי המילים האלו הן נרדפות לעיצוב.

I had a very, very meaningful relationship with my team that day,

היו לי יחסים מאוד, מאוד משמעותיים עם הצוות שלי באותו יום,

and it's stayed that way ever since.

וזה נשאר כך מאז.

And I hope that you too find that there's more to design,

ואני מקווה שגם אתם תמצאו שיש יותר לעיצוב,

and more towards the art of the design, than doing it yourself.

ויותר לכיוון האמנות בעיצוב, מאשר לעשות את זה בעצמך.

It's true that the trust and the love, that makes it worthwhile.

זה נכון שהאמון והאהבה, זה עושה את הכל שווה את זה.

Thanks so much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)