Where are all the aliens? | Stephen Webb

תרגום: Bat-Chen Dancziger עריכה: yael ring

I saw a UFO once.

ראיתי עב"ם פעם.

I was eight or nine,

הייתי בן שמונה או תשע,

playing in the street with a friend who was a couple of years older,

שיחקתי ברחוב עם חבר שהיה גדול ממני בכמה שנים,

and we saw a featureless silver disc hovering over the houses.

וראינו דיסקה כסופה וחסרת צורה, מרחפת מעל הבתים.

We watched it for a few seconds,

צפינו בה במשך כמה שניות,

and then it shot away incredibly quickly.

ואז היא התעופפה הרחק במהירות מדהימה.

Even as a kid,

אפילו כילד כעסתי על כך שהיא התעלמה מחוקי הפיזיקה.

I got angry it was ignoring the laws of physics.

We ran inside to tell the grown-ups,

רצנו פנימה כדי לספר למבוגרים,

and they were skeptical --

והם היו ספקניים --

you'd be skeptical too, right?

אתם גם הייתם מגיבים כך, לא?

הרגע שלי הגיע כמה שנים מאוחר יותר

I got my own back a few years later:

one of those grown-ups told me,

כשאחד מאותם מבוגרים סיפר לי,

"Last night I saw a flying saucer.

"אתמול בלילה ראיתי צלחת מעופפת.

I was coming out of the pub after a few drinks."

"יצאתי מהפאב אחרי כמה משקאות."

I stopped him there. I said, "I can explain that sighting."

עצרתי אותו שם. אמרתי, "אני יכול להסביר את המראה."

(Laughter)

(צחוק)

Psychologists have shown we can't trust our brains

פסיכולוגים הראו שאיננו יכולים לסמוך שהמוח שלנו

to tell the truth.

אומר לנו את האמת.

It's easy to fool ourselves.

קל להשלות את עצמנו.

I saw something,

אני ראיתי משהו,

but what's more likely --

אבל מה יותר הגיוני --

that I saw an alien spacecraft,

שראיתי חללית חייזרית,

or that my brain misinterpreted the data my eyes were giving it?

או שהמוח שלי פירש באופן שגוי את הנתונים מהעיניים שלי?

Ever since though I've wondered:

מאז אני תוהה:

Why don't we see flying saucers flitting around?

למה באמת אנחנו לא רואים צלחות מעופפות מסביב?

At the very least,

או לפחות,

למה אנחנו לא רואים חיים בקוסמוס?

why don't we see life out there in the cosmos?

It's a puzzle,

זו חידה,

and I've discussed it with dozens of experts

ושוחחתי עליה עם עשרות מומחים

from different disciplines over the past three decades.

מדיסציפלינות שונות בשלושת העשורים האחרונים.

And there's no consensus.

ואין שום הסכמה רחבה.

Frank Drake began searching for alien signals back in 1960 --

פרנק דרייק התחיל לחפש סימנים לחייזרים כבר ב-1960 --

so far, nothing.

עד היום לא מצאו כלום.

And with each passing year,

ועם כל שנה שחולפת,

this nonobservation,

האי-תצפיות הזה,

this lack of evidence for any alien activity gets more puzzling

המחסור בראייה לפעילות חייזרית כלשהי הופכת למבלבלת יותר.

because we should see them, shouldn't we?

כי אנחנו אמורים לראות אותם, לא?

The universe is 13.8 billion years old,

היקום בן 13.8 מיליארדי שנים,

give or take.

פחות או יותר.

If we represent the age of the universe by one year,

אם אנחנו מייצגים את גילו של היקום כשנה אחת,

then our species came into being about 12 minutes before midnight,

אז הגזע שלנו נוצר שתים עשרה דקות לפני חצות

31st December.

בשלושים ואחת בדצמבר.

Western civilization has existed for a few seconds.

העולם המערבי קיים מזה כמה שניות.

Extraterrestrial civilizations could have started in the summer months.

ציוויליזציות אחרות יכלו להתחיל בחודשי הקיץ.

Imagine a summer civilization

דמיינו ציוויליזציית קיץ.

developing a level of technology more advanced than ours,

מפתחת טכנולוגיה ברמה גבוהה משלנו,

but tech based on accepted physics though,

אבל טכנולוגיה מבוססת על חוקי הפיזיקה,

I'm not talking wormholes or warp drives -- whatever --

אני לא מדבר על חורי תולעת או מנועי עיוות -- לא משנה --

just an extrapolation of the sort of tech that TED celebrates.

רק השלכה על פי הטכנולוגיה מהסוג ש-TED מקדמת.

That civilization could program self-replicating probes

הציוויליזציה הזו יכלה לפתח גשושיות בעלות יכולת שכפול עצמי

to visit every planetary system in the galaxy.

שיבקרו בכל מערכת שמש בגלקסיה.

If they launched the first probes just after midnight one August day,

אם הם שלחו את הגשושיות הראשונות בדיוק אחרי אמצע הלילה ביום אוגוסט אחד,

then before breakfast same day,

אז לפני ארוחת הבוקר באותו יום,

they could have colonized the galaxy.

הם יכלו ליישב את הגלקסיה.

Intergalactic colonization isn't much more difficult,

קולוניאליזם בין-גלקטי אינו קשה בהרבה,

it just takes longer.

הוא פשוט לוקח יותר זמן.

A civilization from any one of millions of galaxies

ציוויליזציה מכל אחת ממיליוני הגלקסיות

could have colonized our galaxy.

יכלה ליישב את הגלקסיה שלנו.

Seems far-fetched?

קשה להניח?

Maybe it is,

יכול להיות,

but wouldn't aliens engage in some recognizable activity --

אבל האם החייזרים לא היו עוסקים בפעילות נראית לעין כלשהי --

put worldlets around a star to capture free sunlight,

מציבים מיני-עולמות סביב שמשות כדי לתפוס עוד קצת אור שמש,

collaborate on a Wikipedia Galactica,

עובדים במשותף על ה"אנציקלופדיה גלקטיקה",

or just shout out to the universe, "We're here"?

או סתם צועקים אל היקום, "אנחנו כאן!"?

So where is everybody?

אז איפה כולם?

It's a puzzle because we do expect these civilizations to exist, don't we?

זו חידה בגלל שאנחנו באמת מצפים שהציוויליזציות האלה יתקיימו, נכון?

After all, there could be a trillion planets in the galaxy --

אחרי הכל, יכולים להיות טריליוני כוכבי-לכת בגלקסיה --

maybe more.

אולי אפילו יותר.

You don't need any special knowledge to consider this question,

אין צורך בידע מיוחד כדי לשקול את השאלה,

and I've explored it with lots of people over the years.

וחקרתי אותה עם הרבה אנשים במהלך השנים.

And I've found they often frame their thinking

ומצאתי שלעיתים קרובות הם ממסגרים את החשיבה שלהם

in terms of the barriers that would need to be cleared

במונחים של מכשולים שכוכב-לכת צריך להתגבר עליהם

if a planet is to host a communicative civilization.

כדי שיוכל לאכלס ציוויליזציה מתקשרת.

And they usually identify four key barriers.

הם בדרך כלל מציינים ארבעה מכשולים עיקריים.

Habitability --

סביבה ראוהי למחייה --

that's the first barrier.

זהו המכשול הראשון.

We need a terrestrial planet in that just right "Goldilocks zone,"

נחוץ לנו כוכב-לכת יבשתי מתאים כמו של זהבה ושלושת הדובים,

where water flows as a liquid.

שבו המים זורמים כנוזל.

They're out there.

יש כאלה.

In 2016, astronomers confirmed there's a planet in the habitable zone

ב 2016, אסטרונומים אישרו שיש כוכב לכת באזור הראוי למחייה

of the closest star,

של השמש הקרובה ביותר,

Proxima Centauri --

פרוקסימה סנטאורי --

so close that Breakthrough Starshot project plans to send probes there.

כל כך קרוב שמיזם "סטארשוט" מתכנן לשלוח לשם גשושיות.

We'd become a starfaring species.

נהפוך לגזע שמתייר כוכבים.

But not all worlds are habitable.

אבל לא כל העולמות ראויים למחייה.

חלקם יהיו קרובים מדי לשמש והם ייצלו,

Some will be too close to a star and they'll fry,

some will be too far away and they'll freeze.

חלקם יהיו רחוקים מדי ויקפאו.

Abiogenesis --

אביוגנסיס --

יצירת חיים מהעדר-חיים --

the creation of life from nonlife --

that's the second barrier.

זה המכשול השני.

The basic building blocks of life aren't unique to Earth:

אבני הבניין הבסיסיות של החיים אינן ייחודיות לכדור הארץ:

amino acids have been found in comets,

חומצות אמינו נמצאו על כוכבי שביט,

complex organic molecules in interstellar dust clouds,

מולקולות אורגניות מורכבות בענני אבק בין-כוכבי,

water in exoplanetary systems.

מים בכוכבי לכת מחוץ למערכת השמש.

The ingredients are there,

המרכיבים קיימים,

we just don't know how they combine to create life,

אנחנו רק לא יודעים איך הם משתלבים ויוצרים חיים,

and presumably there will be worlds on which life doesn't start.

וכנראה יהיו עולמות שבהם לא יתחילו חיים.

The development of technological civilization is a third barrier.

התפתחות ציוויליזציה טכנולוגית הוא המכשול השלישי.

Some say we already share our planet with alien intelligences.

יש האומרים שאנו כבר חולקים את כוכב הלכת שלנו עם אינטליגנציות חייזריות.

A 2011 study showed that elephants can cooperate to solve problems.

מחקר מ-2011 מראה שפילים יכולים לשתף פעולה כדי לפתור בעיות.

A 2010 study showed

מחקר מ-2010 הראה

that an octopus in captivity can recognize different humans.

שתמנונים בשבי יכולים לזהות בני אדם שונים.

2017 studies show that ravens can plan for future events --

מחקרים מ-2017 מראים שעורבים יכולים לתכנן לקראת אירועים עתידיים --

wonderful, clever creatures --

יצורים נפלאים, חכמים --

but they can't contemplate the Breakthrough Starshot project,

אבל הם לא יכולים להגות מיזם כמו "סטארשוט",

and if we vanished today,

ואם היינו נעלמים היום,

they wouldn't go on to implement Breakthrough Starshot --

הם לא היו מממשים את המיזם הזה.

why should they?

למה להם?

Evolution doesn't have space travel as an end goal.

לאבולוציה, המסע הבין-כוכבי הוא לא המטרה המרכזית.

There will be worlds where life doesn't give rise to advanced technology.

יהיו עולמות שבהם החיים לא יפתחו טכנולוגיה מתקדמת.

Communication across space -- that's a fourth barrier.

תקשורת שחוצה את החלל -- זה המכשול הרביעי.

Maybe advanced civilizations choose to explore inner space

אולי ציוויליזציות מתקדמות יבחרו לחקור את המרחב הפנימי

rather than outer space,

ולא את החלל החיצון,

or engineer at small distances rather than large.

או לעסוק בהנדסה במרחקים קטנים ולא גדולים.

Or maybe they just don't want to risk an encounter

או שאולי הם פשוט לא מוכנים להסתכן במפגש

with a potentially more advanced and hostile neighbor.

עם שכנים עוינים בעלי טכנולוגיה מתקדמת יותר.

There'll be worlds where, for whatever reason,

יהיו עולמות שמסיבה כלשהי

civilizations either stay silent or don't spend long trying to communicate.

הציוויליזציות שבהם ישמרו על שקט או לא יבזבזו זמן רב בנסיון לתקשר.

As for the height of the barriers,

באשר לגובה כל מכשול,

your guess is as good as anyone's.

הניחוש שלכם טוב כמו של כל אחד אחר.

In my experience,

למיטב נסיוני, כשאנשים מתיישבים ועושים את החישובים,

when people sit down and do the math,

they typically conclude there are thousands of civilizations in the galaxy.

בדרך כלל המסקנה שלהם היא שיש עוד אלפי ציוויליזציות בגלקסיה.

But then we're back to the puzzle: Where is everybody?

אבל אז אנו חוזרים לאותה חידה: איפה כולם?

בהגדרה, עב"מים -- כולל זה שאני ראיתי --

By definition,

UFOs -- including the one I saw --

are unidentified.

הם עצמים בלתי מזוהים.

We can't simply infer they're spacecraft.

אנחנו לא יכולים פשוט להסיק שהם חלליות.

You can still have some fun playing with the idea aliens are here.

אתם יכולים עדיין להשתעשע במחשבה שיש כאן חייזרים.

Some say a summer civilization did colonize the galaxy

חלק אומרים שציוויליזציית קיץ באמת יישבה את הגלקסיה

and seeded Earth with life ...

וזרעה חיים בכדור הארץ...

others, that we're living in a cosmic wilderness preserve --

אחרים אומרים שאנו חיים בשמורת טבע קוסמית, בגן חיות.

a zoo.

Yet others --

ואחרים --

that we're living in a simulation.

שאנו חיים בתוך סימולציה.

Programmers just haven't revealed the aliens yet.

המתכנתים פשוט טרם חשפו את החייזרים.

Most of my colleagues though argue that E.T. is out there,

חלק מהקולגות שלי גורסים שאי-טי אכן קיים אי-שם,

we just need to keep looking,

ואנחנו רק צריכים להמשיך לחפש,

and this makes sense.

וזה הגיוני.

Space is vast.

החלל הוא עצום.

Identifying a signal is hard,

קשה מאד לזהות אותות,

and we haven't been looking that long.

ואנחנו לא מחפשים מזה זמן רב.

Without doubt, we should spend more on the search.

ללא ספק, אנו צריכים להקדיש יותר לחיפושים.

It's about understanding our place in the universe.

מדובר בהבנת המקום שלנו ביקום.

It's too important a question to ignore.

זו שאלה חשובה מכדי להתעלם ממנה.

But there's an obvious answer:

אבל יש תשובה אחת ברורה:

we're alone.

אנחנו לבד.

It's just us.

רק אנחנו קיימים.

There could be a trillion planets in the galaxy.

יכולים להיות טריליוני כוכבי לכת בגלקסיה.

Is it plausible we're the only creatures capable of contemplating this question?

האם זה אפשרי שאנו היצורים היחידים המסוגלים להרהר בשאלה הזו?

Well, yes, because in this context,

ובכן, כן, כי בהקשר הזה,

we don't know whether a trillion is a big number.

אנחנו לא יודעים אם טריליון הוא מספר גדול.

In 2000, Peter Ward and Don Brownlee proposed the Rare Earth idea.

בשנת 2000 העלו פיטר וורד ודון בראונלי את רעיון "כדור הארץ הנדיר".

Remember those four barriers

זוכרים את ארבעת המכשולים

that people use to estimate the number of civilizations?

שאנשים השתמשו בהם כדי להעריך את מספר הציוויליזציות?

Ward and Brownlee said there might be more.

וורד ובראונלי אמרו שייתכנו מכשולים נוספים.

Let's look at one possible barrier.

בואו נבחן מכשול אפשרי אחד.

It's a recent suggestion by David Waltham,

זו הצעה חדשה של דייוויד וולתהם, גיאופיזיקאי.

a geophysicist.

This is my very simplified version

זו הגרסה המפושטת שלי לטיעון המתוחכם בהרבה של דייב.

of Dave's much more sophisticated argument.

We are able to be here now

אנחנו מסוגלים להיות כאן עכשיו

because Earth's previous inhabitants enjoyed

הודות לכך שהתושבים הקודמים של כדור הארץ

four billion years of good weather --

נהנו מ-4 מיליארד שנים של מזג אוויר טוב --

ups and downs but more or less clement.

היו עליות וירידות אבל רוב הזמן מזג אוויר נוח בערך.

But long-term climate stability is strange,

אבל אקלים יציב לאורך זמן הוא משונה,

if only because astronomical influences

ולו רק בגלל שהשפעות אסטרונומיות יכולות להקפיא או לצלות כוכב-לכת.

can push a planet towards freezing or frying.

There's a hint our moon has helped,

כנראה שהירח שלנו עזר,

and that's interesting

וזה מעניין

because the prevailing theory is

כי התיאוריה הנפוצה היא שהירח נוצר כשתיאה,

that the moon came into being when Theia,

a body the size of Mars,

גוף בגודלו של מאדים,

crashed into a newly formed Earth.

התנגש בכדור הארץ שזה עתה נוצר.

The outcome of that crash could have been a quite different Earth-Moon system.

התוצר של התאונה הזו יכול היה להיות מערכת שמש-ירח שונה לחלוטין.

We ended up with a large moon

אנו קיבלנו ירח גדול,

and that permitted Earth to have both a stable axial tilt

וזה נתן לכדור הארץ גם נטיה צירית יציבה

and a slow rotation rate.

וגם קצב סיבוב איטי.

Both factors influence climate

שני המקדמים הללו משפיעים על האקלים

and the suggestion is that they've helped moderate climate change.

והטיעון אומר שהם עזרו למתן את שינויי האקלים.

Great for us, right?

מעולה בשבילנו, לא?

But Waltham showed that if the moon were just a few miles bigger,

אבל וולתהאם הראה שאם הירח היה גדול רק בכמה קילומטרים,

things would be different.

הדברים היו שונים.

Earth's spin axis would now wander chaotically.

הנטייה הצירית של כדור הארץ היתה אז אקראית.

There'd be episodes of rapid climate change --

היו תקופות של שינויי אקלים מהירים --

not good for complex life.

לא טוב לחיים מורכבים.

The moon is just the right size:

הירח הוא בדיוק בגודל הנכון:

big but not too big.

גדול אבל לא גדול מדי.

A "Goldilocks" moon around a "Goldilocks" planet --

הירח של זהבה סביב כוכב הלכת של זהבה --

a barrier perhaps.

אולי מכשול.

You can imagine more barriers.

אתם יכולים לדמיין מכשולים נוספים.

For instance,

לדוגמא,

simple cells came into being billions of years ago ...

תאים פשוטים נוצרו לפני מיליארדי שנים...

but perhaps the development of complex life

אבל אולי ההתפתחות של חיים מורכבים

needed a series of unlikely events.

דרשה סדרה של אירועים לא סבירים.

Once life on Earth had access to multicellularity

ברגע שלחיים על כדור הארץ היתה גישה לרב-תאיות

and sophisticated genetic structures,

ומבנים גנטיים מתוחכמים,

and sex,

ויחסי מין,

new opportunities opened up:

נפתחו אפשרויות חדשות:

animals became possible.

התאפשרו בעלי החיים.

But maybe it's the fate of many planets

אבל אולי גורלם של כוכבי לכת רבים היה

for life to settle at the level of simple cells.

שהחיים בהם התייצבו על ברמה תאית פשוטה.

Purely for the purposes of illustration,

רק לצורך המחשה,

let me suggest four more barriers to add to the four

הרשו לי להציע ארבעה מכשולים נוספים

that people said blocked the path to communicative civilization.

נוסף לארבעה שעליהם נאמר שימנעו את התפתחותה של ציוויליזציה מתקשרת.

Again, purely for the purposes of illustration,

שוב, רק לצורך המחשה,

suppose there's a one-in-a-thousand chance of making it across each of the barriers.

נניח שיש סיכוי של אחד לאלף לעבור כל אחד מהמכשולים.

Of course there might be different ways of navigating the barriers,

כמובן שיכולות להיות דרכים שונות לעקוף אותם,

and some chances will be better than one in a thousand.

וחלק מהסיכויים יהיו טובים מאחד לאלף.

Equally, there might be more barriers

אבל באותה מידה, ייתכנו מכשולים נוספים.

and some chances might be one in a million.

וחלק מהסיכויים יכולים להיות אחד למיליון.

Let's just see what happens in this picture.

הבה נראה מה קורה בתרחיש הזה.

If the galaxy contains a trillion planets,

אם בגלקסיה יש טריליון כוכבי-לכת,

how many will host a civilization capable of contemplating like us

כמה מהם יארחו ציוויליזציה שמסוגלת לחשוב כמונו

projects such as Breakthrough Starshot?

על מיזמים כמו "סטארשוט"?

Habitability --

סביבה ראויה למחייה --

right sort of planet around the right sort of star --

כוכב-לכת מהסוג הנכון סביב שמש מהסוג הנכון --

the trillion becomes a billion.

הטריליון הופך למיליארד.

Stability --

יציבות --

a climate that stays benign for eons --

אקלים שנותר נעים במשך עידנים --

the billion becomes a million.

הביליון הופך למיליון.

Life must start --

חיים חייבים להתחיל --

the million becomes a thousand.

המיליון הופך לאלף.

Complex life forms must arise --

צורות חיים מורכבות חייבות לצוץ --

the thousand becomes one.

האלף הופכים לאחד.

Sophisticated tool use must develop --

חייבים להתפתח כלים מתוחכמים --

that's one planet in a thousand galaxies.

זה כוכב-לכת אחד באלף גלקסיות.

To understand the universe,

כדי להבין את היקום,

they'll have to develop the techniques of science and mathematics --

יהיו חייבים לפתח בו את השיטות המדעיות והמתמטיות --

זה כוכב-לכת אחד במיליון גלקסיות.

that's one planet in a million galaxies.

To reach the stars, they'll have to be social creatures,

כדי להגיע לכוכבים, יהיו חייבים להיות שם יצורים חברתיים,

המסוגלים להתדיין על נושאים מופשטים אחד עם השני

capable of discussing abstract concepts with each other

using complex grammar --

תוך שימוש בתחביר מורכב --

one planet in a billion galaxies.

כוכב-לכת אחד במיליארד גלקסיות,

And they have to avoid disaster --

והם יהיו חייבים להימנע מאסונות --

not just self-inflicted but from the skies, too.

לא רק כאלה שגרמו להן בעצמם אלא גם כאלה שנופלים מהשמים.

That planet around Proxima Centauri,

כוכב הלכת הזה סביב פרוקסימה סנטאורי,

last year it got blasted by a flare.

עלה בלהבות בשנה שעברה.

One planet in a trillion galaxies,

כוכב לכת אחד בטריליון גלקסיות,

just as in the visible universe.

בדיוק כמו ביקום הנראה.

I think we're alone.

אני חושב שאנחנו לבד.

Those colleagues of mine who agree we're alone

הקולגות שלי שמסכימים שאנו לבד

often see a barrier ahead --

רואים לעיתים קרובות מכשולים נוספים שמצפים לנו --

bioterror,

טרור ביולוגי,

global warming, war.

התחממות גלובלית, מלחמה.

A universe that's silent

יקום ששומר על דממה,

because technology itself forms the barrier

כי הטכנולוגיה עצמה מהווה מכשול

to the development of a truly advanced civilization.

לפיתוח של ציוויליזציה מתקדמת באמת.

Depressing, right?

מדכא, לא?

I'm arguing the exact opposite.

אני טוען בדיוק את ההיפך.

I grew up watching "Star Trek" and "Forbidden Planet,"

גדלתי בעודי צופה ב"מסע בין כוכבים" וב"כוכב הלכת האבוד"

and I saw a UFO once,

ופעם ראיתי עב"ם.

so this idea of cosmic loneliness I certainly find slightly wistful.

אז רעיון הבדידות קוסמית בהחלט עגום בעיני.

But for me,

אבל מבחינתי,

the silence of the universe is shouting,

הדממה של היקום צועקת:

"We're the creatures who got lucky."

שאנחנו היצורים ברי המזל.

All barriers are behind us.

כל המכשולים מאחורינו.

We're the only species that's cleared them --

אנחנו המין היחיד שעבר אותם --

the only species capable of determining its own destiny.

המין היחיד שמסוגל לחרוץ את גורלו.

And if we learn to appreciate how special our planet is,

ואם נלמד להעריך כמה מיוחד כוכב הלכת שלנו,

how important it is to look after our home

כמה חשוב לדאוג לבית שלנו ולמצוא מקומות נוספים לגור בהם,

and to find others,

how incredibly fortunate we all are simply to be aware of the universe,

כמה מזל לא-ייאמן יש לכולנו פשוט להיות מודעים ליקום,

humanity might survive for a while.

האנושות תוכל לשרוד לזמן מה.

And all those amazing things

וכל אותם דברים מדהימים שחלמנו שהחייזרים אולי עשו בעבר,

we dreamed aliens might have done in the past,

that could be our future.

יכולים להיות העתיד שלנו.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)