Why you should love statistics | Alan Smith

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: hila scherba

Back in 2003,

ב-2003,

the UK government carried out a survey.

ממשלת אנגליה ערכה סקר.

And it was a survey that measured levels of numeracy

וזה היה סקר שמדד את רמת יכולות החשיבה המתמטית באוכלוסייה.

in the population.

And they were shocked to find out

והם נדהמו לגלות

that for every 100 working age adults in the country,

שעל כל 100 אנשים בגיל העבודה במדינה,

47 of them lacked Level 1 numeracy skills.

ל47 מהם חסרו יכולות מתמטיות ברמה 1.

Now, Level 1 numeracy skills -- that's low-end GCSE score.

עכשיו, יכולות מתמטיות ברמה 1 -- זה הטווח התחתון בציוני מבחני הבגרות.

It's the ability to deal with fractions, percentages and decimals.

זה היכולת להתמודד עם שברים, אחוזים ומספרים עשרוניים.

So this figure prompted a lot of hand-wringing in Whitehall.

אז המספר הזה גרם להרבה לחץ בבית הנבחרים.

Policies were changed,

מדיניות השתנתה,

investments were made,

השקעות נעשו,

and then they ran the survey again in 2011.

ואז הם הריצו את הסקר שוב ב-2011.

So can you guess what happened to this number?

אתם יכולים לנחש מה קרה למספר הזה?

It went up to 49.

הוא עלה ל 49.

(Laughter)

(צחוק)

And in fact, when I reported this figure in the FT,

ולמעשה, כשדיווחתי את המספר הזה ב-FT (מגזין פיננסי),

one of our readers joked and said,

אחד הקוראים שלנו התבדח ואמר,

"This figure is only shocking to 51 percent of the population."

"המספר הזה הוא מזעזע רק ל-51 אחוז מהאוכלוסיה."

(Laughter)

(צחוק)

But I preferred, actually, the reaction of a schoolchild

אבל אני מעדיף, למעשה, את התגובה של התלמיד

when I presented at a school this information,

כשהצגתי את המידע הזה בבית הספר,

who raised their hand and said,

שהרים את ידו ואמר,

"How do we know that the person who made that number

"איך אתם יודעים שהאדם שיצר את המספר הזה

isn't one of the 49 percent either?"

הוא לא גם אחד מה-49 אחוזים?"

(Laughter)

(צחוק)

So clearly, there's a numeracy issue,

אז בברור, יש בעיות ביכולות החשיבה המתמטית,

because these are important skills for life,

בגלל שאלה כישורים חשובים לחיים,

and a lot of the changes that we want to introduce in this century

והרבה מהשינויים האלה שאנחנו רוצים להציג במאה הזו

involve us becoming more comfortable with numbers.

כוללים לגרום לנו להרגיש יותר בנוח עם מספרים.

Now, it's not just an English problem.

עכשיו, זה לא רק בעיה באנגליה.

OECD this year released some figures looking at numeracy in young people,

ה-OECD השנה שחרר כמה מספרים שבודקים יכולות חשיבה מתמטית באנשים צעירים,

and leading the way, the USA --

ומובילה את הדרך, ארצות הברית --

nearly 40 percent of young people in the US have low numeracy.

כמעט ל 40 אחוז מהאנשים הצעירים בארצות הברית יש יכולת חשיבה מתמטית נמוכה.

Now, England is there too,

עכשיו, אנגליה גם שם,

but there are seven OECD countries with figures above 20 percent.

אבל יש שבע מדינות ב-OECD עם מספרים גבוהים מ-20 אחוז.

That is a problem, because it doesn't have to be that way.

זו בעיה, בגלל שזה לא חייב להיות כך.

If you look at the far end of this graph,

אם אתם מביטים בצד הרחוק של הגרף,

you can see the Netherlands and Korea are in single figures.

אתם יכולים לראות את הולנד וקוריאה מחזיקות בספרות בודדות.

So there's definitely a numeracy problem that we want to address.

אז יש בהחלט בעיה ביכולת החשיבה המתמטית שבה אנחנו רוצים לטפל.

Now, as useful as studies like these are,

עכשיו, כמה שלימודים כאלה חשובים,

I think we risk herding people inadvertently into one of two categories;

אני חושב שאנחנו מסתכנים בלרעות אנשים לא בכוונה לאחת הקטגוריות האלו;

that there are two kinds of people:

שיש שני סוגי אנשים:

those people that are comfortable with numbers, that can do numbers,

האנשים שנוח להם עם מספרים, שיכולים לעשות חשבון,

and the people who can't.

והאנשים שלא.

And what I'm trying to talk about here today

ומה שאני מנסה לדבר עליו פה היום

is to say that I believe that is a false dichotomy.

זה שאני מאמין שזו דיכוטומיה שיקרית.

It's not an immutable pairing.

זה לא שילוב בלתי ניתן לשינוי.

I think you don't have to have tremendously high levels of numeracy

אני חושב שלא צריכות להיות לכם יכולות יוצאות דופן בחשיבה מתמטית

to be inspired by numbers,

כדי לקבל השראה ממספרים,

and that should be the starting point to the journey ahead.

וזו צריכה להיות נקודת הפתיחה למסע שלנו קדימה.

And one of the ways in which we can begin that journey, for me,

ואחת הדרכים בהן אנחנו יכולים להתחיל את המסע הזה, בשבילי,

is looking at statistics.

זה להביט בסטטיסטיקות.

Now, I am the first to acknowledge that statistics has got somewhat

עכשיו, אני הראשון להכיר בעובדה שלסטטיסטיקה

יש קצת תדמית בעייתית.

of an image problem.

(Laughter)

(צחוק)

It's the part of mathematics

זה החלק במתמטיקה

that even mathematicians don't particularly like,

שאפילו מתמטיקאים לא ממש אוהבים,

because whereas the rest of maths is all about precision and certainty,

בגלל שבעוד ששאר המתמטיקה נוגעת כולה לדיוק וודאות,

statistics is almost the reverse of that.

סטטיסטיקה היא כמעט ההפך מזה.

But actually, I was a late convert to the world of statistics myself.

אבל למעשה, הומרתי מאוחר לעולם הסטטיסטיקה בעצמי.

If you'd asked my undergraduate professors

אם הייתם שואלים את הפרופסורים שלי לתואר שני

what two subjects would I be least likely to excel in after university,

איזה שני נושאים הכי פחות סביר שאצטיין בהם אחרי האוניברסיטה,

they'd have told you statistics and computer programming,

הם היו אמרים לכם סטטיסטיקה ותכנות,

and yet here I am, about to show you some statistical graphics

ועדיין הנה אני, עומד להראות לכם כמה גרפים סטטיסטיים שתכנתתי.

that I programmed.

So what inspired that change in me?

אז מה נתן השראה לשינוי הזה בי?

What made me think that statistics was actually an interesting thing?

מה גרם לי לחשוב שסטטיסטיקה היתה למעשה משהו מעניין?

It's really because statistics are about us.

זה באמת בגלל שסטטיסטיקה נוגעת לנו.

If you look at the etymology of the word statistics,

אם אתם מביטים באטימולוגיה של המילה סטטיסטיקה,

it's the science of dealing with data

זה המדע של להתמודד עם מידע

about the state or the community that we live in.

שנוגע למדינה או לקהילה בה אנחנו חיים.

So statistics are about us as a group,

אז סטטיסטיקות נוגעות לנו כקבוצה,

not us as individuals.

לא לנו כאנשים בודדים.

And I think as social animals,

ואני חושב שכחיות חברותיות,

we share this fascination about how we as individuals relate to our groups,

אנחנו חולקים את הקסם הזה שנוגע לאיך אנחנו כאנשים מתייחסים לקבוצות שלנו,

to our peers.

לעמיתים שלנו.

And statistics in this way are at their most powerful

וסטטיסטיקה בדרך זו היא הכי חזקה

when they surprise us.

כשהיא מפתיעה אותנו.

And there's been some really wonderful surveys carried out recently

והיו סקרים באמת נפלאים שנערכו לאחרונה

by Ipsos MORI in the last few years.

על ידי איפסוס מורי בשנים האחרונות.

They did a survey of over 1,000 adults in the UK,

הם עשו סקר של יותר מ 1,000 בוגרים באנגליה,

and said, for every 100 people in England and Wales,

ואמרו, עבור כל 100 אנשים באנגליה וווילס,

how many of them are Muslim?

כמה מהם מוסלמים?

Now the average answer from this survey,

עכשיו התשובה הממוצעת לסקר הזה,

which was supposed to be representative of the total population, was 24.

שהיו אמורים להיות מייצגים את כל האוכלוסיה היתה, 24.

That's what people thought.

זה מה שאנשים חשבו.

British people think 24 out of every 100 people in the country are Muslim.

אנשים בריטים חשבו ש 24 מתוך כל 100 אנשים במדינה הם מוסלמים.

Now, official figures reveal that figure to be about five.

עכשיו, מספרים רשמיים גילו שהמספר האמיתי הוא בערך חמישה.

So there's this big variation between what we think, our perception,

אז יש את הגיוון הגדול הזה בין מה שאנחנו חושבים, התפישה שלנו,

and the reality as given by statistics.

והמציאות כמו שניתנה על ידי סטטיסטיקה.

And I think that's interesting.

ואני חושב שזה מעניין.

What could possibly be causing that misperception?

מה יכול לגרום לתפישות המוטעות האלו?

And I was so thrilled with this study,

והתרגשתי כל כך מהמחקר הזה,

I started to take questions out in presentations. I was referring to it.

שהתחלתי לשאול שאלות במצגות, התייחסתי לזה.

Now, I did a presentation

עכשיו, עשיתי מצגת

at St. Paul's School for Girls in Hammersmith,

בבית הספר סיינט פול לבנות בהאמרסמית',

and I had an audience rather like this,

והיה לי קהל די דומה לזה,

except it was comprised entirely of sixth-form girls.

חוץ מזה שהוא היה מורכב לגמרי מבנות בכיתה ו'.

And I said, "Girls,

ואמרתי, "בנות,

how many teenage girls do you think the British public think

כמה בנות עשרה אתן חושבות שהציבור הבריטי חושב

get pregnant every year?"

שנכנסות להריון כל שנה?"

And the girls were apoplectic when I said

והבנות היו סמוקות פנים כשאמרתי

the British public think that 15 out of every 100 teenage girls

הציבור הבריטי חושב ש 15 מתוך כל 100 נערות

get pregnant in the year.

נכנסות להריון כל שנה.

And they had every right to be angry,

והיתה להן כל זכות להתרגז,

because in fact, I'd have to have closer to 200 dots

בגלל שלמעשה, היו צריכות להיות לי יותר קרוב ל 200 נקודות

before I could color one in,

לפני שאני אוכל לצבוע אחת,

in terms of what the official figures tell us.

במונחים של מה שהמספרים האמיתיים אומרים לנו.

And rather like numeracy, this is not just an English problem.

ובדומה ליכולת חשיבה מתמטית, זו לא רק בעיה בריטית.

Ipsos MORI expanded the survey in recent years to go across the world.

איפסוס מורי הרחיבו את הסקר בשנים האחרונות לכל רחבי העולם.

And so, they asked Saudi Arabians,

וכך, הם שאלו סעודים,

for every 100 adults in your country,

לכל 100 בוגרים במדינה שלכם,

how many of them are overweight or obese?

כמה מהם במשקל יתר או עבי בשר?

And the average answer from the Saudis was just over a quarter.

והתשובה הממוצעת מהסעודים היתה יותר מרבע.

That's what they thought.

זה מה שהם חשבו.

Just over a quarter of adults are overweight or obese.

קצת יותר מרבע מהמבוגרים במשקל עודף או עבי בשר.

The official figures show, actually, it's nearer to three-quarters.

המספרים הרשמיים מראים, למעשה, שזה קרוב יותר לשלושה רבעים.

(Laughter)

(צחוק)

So again, a big variation.

אז שוב, הבדל גדול.

And I love this one: they asked in Japan, they asked the Japanese,

ואני אוהב את זה: הם שאלו ביפן, הם שאלו את היפנים,

for every 100 Japanese people,

עבור כל 100 יפנים,

how many of them live in rural areas?

כמה מהם חיים באיזורים כפריים?

The average was about a 50-50 split, just over halfway.

הממוצע היה בערך חלוקה של 50-50, קצת מעל החצי.

They thought 56 out of every 100 Japanese people lived in rural areas.

הם חשבו ש 56 מתוך כל 100 יפנים חיים באזורים כפריים.

The official figure is seven.

המספר הרשמי הוא שבעה.

So extraordinary variations, and surprising to some,

אז הבדלים יוצאי דופן ומפתיעים לכמה,

but not surprising to people who have read the work

אבל לא מפתיעים לאנשים שקראו את העבודה

of Daniel Kahneman, for example, the Nobel-winning economist.

של דניאל כהנמן, לדוגמה, כלכלן זוכה נובל.

He and his colleague, Amos Tversky, spent years researching this disjoint

הוא ועמיתו, עמוס טברסקי, בילו שנים בחקר הנתק הזה

between what people perceive and the reality,

בין מה שאנשים קולטים והמציאות,

the fact that people are actually pretty poor intuitive statisticians.

העובדה שלאנשים למעשה יש אינטואיציה גרועה לסטטיסטיקה.

And there are many reasons for this.

ויש הרבה סיבות לזה.

Individual experiences, certainly, can influence our perceptions,

חוויות אישיות, בהחלט, יכולות להשפיע על התפיסה שלנו,

but so, too, can things like the media reporting things by exception,

אבל כך, גם דברים כמו המדיה שמדווחת על דברים כיוצאי דופן,

rather than what's normal.

במקום מה שנורמלי.

Kahneman had a nice way of referring to that.

לכהנמן היתה דרך יפה להתייחס לזה, הוא אמר -

He said, "We can be blind to the obvious" --

"אנחנו יכולים להיות עיוורים לברור מאליו, זה אומר שיש לנו מספרים לא נכונים,

so we've got the numbers wrong --

"but we can be blind to our blindness about it."

"אבל אנחנו יכולים להיות עוורים גם לעוורון שלנו בנוגע לזה."

And that has enormous repercussions for decision making.

ויש לזה השלכות עצומות לקבלת החלטות.

So at the statistics office while this was all going on,

אז במשרד הסטטיסטיקות בזמן שזה התרחש,

I thought this was really interesting.

חשבתי שזה באמת מעניין.

אמרתי, זו בהחלט בעיה גלובלית,

I said, this is clearly a global problem,

אבל אולי גאוגרפיה היא העניין פה.

but maybe geography is the issue here.

These were questions that were all about, how well do you know your country?

אלה היו שאלות שנגעו לכמה טוב אתם מכירים את המדינה שלכם?

So in this case, it's how well do you know 64 million people?

אז במקרה הזה, זה כמה טוב אתם מכירים 64 מליון אנשים?

Not very well, it turns out. I can't do that.

לא ממש טוב, מסתבר. אני לא יכול לעשות את זה.

So I had an idea,

אז היה לי רעיון,

which was to think about this same sort of approach

שהיה לחשוב על סוג זה של גישה

but to think about it in a very local sense.

אבל לחשוב על זה במובן מאוד מקומי.

Is this a local?

האם זה מקומי?

If we reframe the questions and say,

אם נמסגר מחדש את השאלה ונגיד,

how well do you know your local area,

כמה טוב אתם מכירים את האזור המקומי שלכם,

would your answers be any more accurate?

האם התשובה שלכם תהיה יותר מדוייקת?

So I devised a quiz:

אז חיברתי שאלון:

How well do you know your area?

כמה טוב אתם מכירים את האזור שלכם?

It's a simple Web app.

זו אפליקציה אינטרנטית פשוטה.

You put in a post code

אתם מכניסים את המיקוד

and then it will ask you questions based on census data

ואז זה ישאל אתכם שאלות שמבוססות על מידע מפקד אוכלוסין

for your local area.

לאזור המקומי שלכם.

And I was very conscious in designing this.

והייתי מאוד מודע בעיצוב של זה.

I wanted to make it open to the widest possible range of people,

רציתי לעשות אותה פתוחה למגוון האנשים הרחב ביותר,

not just the 49 percent who can get the numbers.

לא רק 49 אחוז שיכולים לחשב.

I wanted everyone to engage with it.

רציתי שכולם ישתתפו בזה.

אז לעיצוב החידון,

So for the design of the quiz,

I was inspired by the isotypes

קיבלתי השראה ממערכת הסמלים של אוטו נוירת' משנות ה 20 וה30 של המאה ה 20.

of Otto Neurath from the 1920s and '30s.

Now, these are methods for representing numbers

עכשיו, אלה שיטות לייצוג מספרים

using repeating icons.

בשימוש בסמלילים חוזרים.

And the numbers are there, but they sit in the background.

והמספרים שם, אבל הם יושבים ברקע.

So it's a great way of representing quantity

אז זו דרך מעולה ליצג כמות

without resorting to using terms like "percentage,"

בלי להשתמש במונחים כמו "אחוזים,"

"fractions" and "ratios."

"שברים" ו"יחסים."

So here's the quiz.

אז הנה השאלון.

The layout of the quiz is,

הסידור של השאלון הוא,

you have your repeating icons on the left-hand side there,

יש לכם סמלילים חוזרים מצד שמאל שם,

and a map showing you the area we're asking you questions about

ומפה שמראה לכם את האזור עליו אנחנו שואלים אתכם שאלות

מצד ימין.

on the right-hand side.

There are seven questions.

יש שבע שאלות.

Each question, there's a possible answer between zero and a hundred,

לכל שאלה, יש תשובה אפשרית בין אפס למאה,

and at the end of the quiz,

ובסוף השאלון, מקבלים תוצאה כללית בין אפס למאה.

you get an overall score between zero and a hundred.

And so because this is TEDxExeter,

וכך בגלל שזה TEDx אקסטר,

I thought we would have a quick look at the quiz

חשבתי שתהיה לנו הצצה מהירה על החידון

בכמה מהשאלות הראשונות על אקסטר.

for the first few questions of Exeter.

And so the first question is:

וכך השאלה הראשונה היא:

עבור כל 100 אנשים, כמה מתחת לגיל 16?

For every 100 people, how many are aged under 16?

Now, I don't know Exeter very well at all, so I had a guess at this,

עכשיו, אני לא מכיר את אקסטר טוב בכלל, אז היה לי ניחוש בקשר לזה,

but it gives you an idea of how this quiz works.

אבל זה נותן לכם רעיון על איך החידון הזה עובד.

You drag the slider to highlight your icons,

אתם גוררים את הסרגל להאיר את הסמלילים שלכם,

and then just click "Submit" to answer,

ואז פשוט תלחצו "שליחה" כדי לענות,

and we animate away the difference between your answer and reality.

ואנחנו מנפישים את ההבדל בין התשובה שלכם והמציאות.

And it turns out, I was a pretty terrible guess: five.

ומסתבר, הייתי די גרוע בניחוש: חמש.

How about the next question?

מה עם השאלה הבאה?

היא שואלת בנוגע למה הגיל הממוצע,

This is asking about what the average age is,

so the age at which half the population are younger

אז הגיל בו חצי מהאוכלוסיה צעירה יותר

and half the population are older.

וחצי מהאוכלוסיה מבוגרת יותר.

And I thought 35 -- that sounds middle-aged to me.

וחשבתי 35 -- זה נשמע גיל ממוצע בשבילי.

(Laughter)

(צחוק)

Actually, in Exeter, it's incredibly young,

למעשה, באקסטר, זה ממש צעיר,

and I had underestimated the impact of the university in this area.

והערכתי נמוך מדי את ההשפעה של האוניברסיטה באיזור הזה.

The questions get harder as you go through.

השאלה נעשית קשה יותר כשאתם ממשיכים.

So this one's now asking about homeownership:

אז זו שואלת בנוגע לבעלות על בתים:

For every 100 households, how many are owned with a mortgage or loan?

עבור כל 100 בתים, כמה מהם בבעלות עם משכנתה או הלוואה?

And I hedged my bets here,

וגידרתי את ההימור שלי פה,

because I didn't want to be more than 50 out on the answer.

בגלל שלא רציתי להיות בסטייה של יותר מ 50 בתשובה.

(Laughter)

(צחוק)

And actually, these get harder, these questions,

ולמעשה, אלה נעשים קשים יותר, השאלות האלו,

because when you're in an area, when you're in a community,

בגלל שכשאתם באיזור, כשאתם בקהילה,

things like age -- there are clues to whether a population is old or young.

דברים כמו גיל -- יש רמזים לאם האוכלוסיה מבוגרת או צעירה.

Just by looking around the area, you can see it.

רק בלהביט סביב האיזור, אתם יכולים לראות את זה.

Something like homeownership is much more difficult to see,

משהו כמו בעלות על בתים היא הרבה יותר קשה לראות,

so we revert to our own heuristics,

אז אנחנו חוזרים להיוריסטיקה שלנו,

our own biases about how many people we think own their own homes.

הדעות הקדומות שלנו בנוגע לכמה אנשים אנחנו חושבים שהם בעלי הבתים שלהם.

Now the truth is, when we published this quiz,

עכשיו האמת, כשאנחנו מפרסמים את החידון הזה,

the census data that it's based on was already a few years old.

מידע הצנזוס שהוא מבוסס עליו כבר היה בן כמה שנים.

We've had online applications that allow you to put in a post code

היו לנו כניסות ברשת שמאפשרות לכם להכניס את המיקוד

and get statistics back for years.

ולקבל סטטיסטיקות שנים אחורה.

So in some senses,

אז בכמה מובנים,

this was all a little bit old and not necessarily new.

זה היה הכל מעט ישן ולא בהכרח חדש.

But I was interested to see what reaction we might get

אבל התעניינתי לראות איזו תגובה נקבל

by gamifying the data in the way that we have,

בלהפוך את המידע למשחק בדרך בה עשינו,

by using animation

על ידי שימוש באנימציה

and playing on the fact that people have their own preconceptions.

ולשחק על העובדה שלאנשים יש תפישות משלהם.

It turns out, the reaction was, um ...

מסתבר, שהתגובה היתה, אממ...

was more than I could have hoped for.

היתה יותר משהייתי יכול לצפות.

It was a long-held ambition of mine to bring down a statistics website

זו היתה שאיפה ישנה שלי להפיל אתר סטטיסטיקה

due to public demand.

בגלל דרישת הקהל,

(Laughter)

(צחוק)

This URL contains the words "statistics," "gov" and "UK,"

ה URL הזה מכיל את המילים "סטטיסטיקה," "ממשלה" ו"UK,"

which are three of people's least favorite words in a URL.

שהן שלוש מהמילים הכי פחות אהודות ב-URL.

And the amazing thing about this was that the website came down

והדבר המדהים בנוגע לזה היה שהאתר ירד

at quarter to 10 at night,

ברבע ל 10 בערב,

because people were actually engaging with this data

בגלל שאנשים למעשה התחברו למידע

of their own free will,

מרצונם החופשי,

using their own personal time.

בשימוש בזמן האישי שלהם.

I was very interested to see

מאוד התענייתי לראות

that we got something like a quarter of a million people

שקיבלנו משהו כמו רבע מליון אנשים

playing the quiz within the space of 48 hours of launching it.

שמשחקים בחידון תוך 48 שעות מעלייתו.

And it sparked an enormous discussion online, on social media,

והוא הצית דיון עצום ברשת, במדיה החברתית,

which was largely dominated

שנשלט בעיקר

by people having fun with their misconceptions,

של ידי אנשים שנהנים מהתפישות המוטעות שלהם,

which is something that I couldn't have hoped for any better,

שזה משהו שלא יכולתי לקוות לטוב ממנו,

in some respects.

בכמה מובנים.

I also liked the fact that people started sending it to politicians.

אהבתי גם את העובדה שאנשים התחילו לשלוח אותו לפוליטיקאים.

How well do you know the area you claim to represent?

כמה טוב אתם מכירים את האיזור שאתם טוענים שאתם מייצגים?

(Laughter)

(צחוק)

And then just to finish,

ואז רק כדי לסיים,

going back to the two kinds of people,

אם נחזור לשני סוגי האנשים,

I thought it would be really interesting to see

חשבתי שזה יהיה מאוד מעניין לראות איך אנשים שטובים במספרים יצליחו בחידון.

how people who are good with numbers would do on this quiz.

The national statistician of England and Wales, John Pullinger,

הסטטיסטיקאי הלאומי של אנגליה וווילס, ג'ון פולינגר,

הייתם מצפים שהוא יהיה די טוב.

you would expect he would be pretty good.

He got 44 for his own area.

הוא קיבל 44 לאיזור שלו.

(Laughter)

(צחוק)

Jeremy Paxman -- admittedly, after a glass of wine -- 36.

ג'רמי פקסמן -- אם אני אודה, אחרי כוס יין -- 36.

Even worse.

אפילו גרוע מזה.

It just shows you that the numbers can inspire us all.

זה רק מראה לכם שהמספרים יכולים לתת השראה לכולנו.

They can surprise us all.

הם יכולים להפתיע את כולנו.

So very often, we talk about statistics

אז הרבה פעמים, אנחנו מדברים על סטטיסטיקה כמדע של חוסר הביטחון.

as being the science of uncertainty.

My parting thought for today is:

מחשבת הפרידה שלי להיום היא:

actually, statistics is the science of us.

למעשה, סטטיסטיקה היא המדע שלנו.

And that's why we should be fascinated by numbers.

ולכן אנחנו צריכים להיות מוקסמים מהמספרים.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)