Paul Romer: Why the world needs charter cities

מתרגם: Yossi Strassler מבקר: Oren Szekatch

Take a look at this picture.

התבוננו בתמונה הזאת

It poses a very fascinating puzzle for us.

היא מציגה חידה מקסימה עבורנו.

These African students are doing their homework

סטודנטים אפריקניים אלה מכינים את שיעורי הבית שלהם

under streetlights at the airport in the capital city

תחת אורות הרחוב בנמל תעופה בעיר הבירה

because they don't have any electricity at home.

משום שאין להם חשמל בבית.

Now, I haven't met these particular students,

אמנם, לא פגשתי בסטודנטים המסויימים הללו,

but I've met students like them.

אבל פגשתי סטודנטים כמוהם.

Let's just pick one -- for example, the one in the green shirt.

הבה נבחר אחד, למשל, האחד בחולצה הירוקה.

Let's give him a name, too: Nelson.

הבה ניתן לו גם שם: נלסון.

I'll bet Nelson has a cellphone.

אני מתערב שלנלסון יש פלאפון.

So here is the puzzle.

והנה החידה.

Why is it that Nelson has access

מדוע זה שלנלסון יש גישה

to a cutting-edge technology, like the cellphone,

לטכנולוגיה חדשנית, כמו הסלולר,

but doesn't have access to a 100-year-old technology

אבל אין לו גישה לטכנולוגיה בת 100 שנים

for generating electric light in the home?

ליצירת תאורה חשמלית בבית?

Now, in a word, the answer is "rules."

והתשובה במילה אחת היא "חוקים."

Bad rules can prevent the kind of win-win solution that's available

חוקים רעים יכולים למנוע את סוג הפתרון של "כולם מרוויחים" שזמין

when people can bring new technologies in

כאשר אנשים יכולים להביא טכנולוגיות חדשות

and make them available to someone like Nelson.

ולהופכן זמינות למישהו כמו נלסון.

What kinds of rules?

איזה סוג של חוקים?

The electric company in this nation

חברת החשמל במדינה הזאת

operates under a rule, which says that it has to sell

פועלת תחת כלל שאומר שעליה למכור

electricity at a very low, subsidized price --

חשמל תחת מחיר מסובסד נמוך ביותר.

in fact, a price that is so low it loses money on every unit that it sells.

למעשה, מחיר שהוא כל כך נמוך, שהיא מפסידה כסף על כל יחידה שהיא מוכרת.

So it has neither the resources, nor the incentives,

כך שאין לו את המשאבים, וגם לא את התמריצים,

to hook up many other users.

לחבר הרבה משתמשים אחרים.

The president wanted to change this rule.

הנשיא רצה לשנות את הכלל הזה.

He's seen that it's possible to have a different set of rules,

הוא הבחין שזה אפשרי שיהיה אוסף אחר של חוקים,

rules where businesses earn a small profit,

חוקים שבהם עסקים ירוויחו רווח קטן,

so they have an incentive to sign up more customers.

וכך יהיה להם תמריץ לקבל לקוחות נוספים.

That's the kind of rules that the cellphone company

זה אוסף החוקים שחברת הסלולר

that Nelson purchases his telephony from operates under.

שנלסון קונה את הטלפוניה שלו מהם, עובדת תחתם.

The president has seen how those rules worked well.

הנשיא ראה כיצד החוקים הללו פעלו היטב.

So he tried to change the rules for pricing on electricity,

ובכן הוא ניסה לשנות את הכללים לתימחור של חשמל,

but ran into a firestorm of protest

אך הוא נתקל בסערת אש של מחאה

from businesses and consumers

מעסקים ולקוחות,

who wanted to preserve the existing subsidized rates.

שרצו לשמר את התעריפים המסובסדים הקיימים.

So he was stuck with rules that prevented him

ובכן הוא נתקע עם חוקים שמנעו ממנו

from letting the win-win solution help his country.

לאפשר לפתרון של "כולם זוכים" לעזור לארצו.

And Nelson is stuck studying under the streetlights.

ונלסון תקוע תחת פנסי הרחוב.

The real challenge then, is to try to figure out

האתגר האמיתי, אם כך, הוא לגלות

how we can change rules.

כיצד אנחנו יכולים לשנות חוקים.

Are there some rules we can develop for changing rules?

האם ישנם מספר כללים שעלינו לפתח לשינוי כללים?

I want to argue that there is a general abstract insight

ברצוני לטעון שיש תובנה כללית מופשטת

that we can make practical,

שביכולתנו להפוך למעשית,

which is that, if we can give more choices to people,

זאת אומרת, אם ביכולתנו לתת לאנשים יותר אופציות,

and more choices to leaders --

ויותר אופציות למנהיגים,

who, in many countries, are also people.

שהם, במדינות רבות, גם אנשים (מהיישוב).

(Laughter)

(צחוק)

But, it's useful to present the opposition between these two.

אבל, זה שימושי להציג את האופוזיציה בין השניים הללו.

Because the kind of choice you might want to give to a leader,

משום שסוג הבחירה שברצונך להעניק למנהיג,

a choice like giving the president the choice

בחירה, כמו מתן אפשרות בחירה לנשיא

to raise prices on electricity,

להעלות מחירים על חשמל,

takes away a choice that people in the economy want.

גוזלת מהאנשים בחירה כלכלית שהם מעוניינים בה.

They want the choice to be able to continue consuming

הם רוצים את הבחירה להיות מסוגלים להמשיך בצריכת

subsidized electric power.

כוח חשמלי מסובסד.

So if you give just to one side or the other,

כך שאם אתה סתם נותן לצד אחד או לאחר,

you'll have tension or friction.

יווצר לך מתח או חיכוך.

But if we can find ways to give more choices to both,

אבל אם ביכולתנו למצוא דרכים לתת יותר אפשרויות עבור שניהם,

that will give us a set of rules

זה יצור לנו אוסף חוקים

for changing rules that get us out of traps.

לשינוי חוקים שיחלצו אותנו ממלכודות.

Now, Nelson also has access to the Internet.

ובכן, לנלסון יש גישה לאינטרנט.

And he says that if you want to see

והוא אומר שאם ברצונך לראות

the damaging effects of rules,

את ההשפעות המזיקות של חוקים,

the ways that rules can keep people in the dark,

האופן שבו חוקים יכולים לשמור אנשים בחשיכה,

look at the pictures from NASA of the earth at night.

תתבוננו בתמונות מנאס"א של הארץ בלילה.

In particular check out Asia.

תבדקו במיוחד את אסיה.

If you zoom in here,

אם תתקרבו לכאן,

you can see North Korea, in outline here,

תוכלו לראות את קוריאה הצפונית, בקווי המתאר כאן,

which is like a black hole compared to its neighbors.

שהם כמו חור שחור יחסית לשכנותיה.

Now, you won't be surprised to learn

ובכן, לא תופתעו ללמוד

that the rules in North Korea

שהחוקים בקוריאה הצפונית

keep people there in the dark.

משאירים אנשים שם בחשיכה.

But it is important to recognize

אבל חשוב להכיר בכך

that North Korea and South Korea

שקוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית

started out with identical sets of rules

התחילו עם אוסף זהה של חוקים

in both the sense of laws and regulations,

הן במובן המשפטי והן לגבי תקנות.

but also in the deeper senses of understandings,

אבל גם במובנים העמוקים של הבנות,

norms, culture, values and beliefs.

נורמות, תרבויות, ערכים ואמונות.

When they separated, they made choices

כאשר הן נפרדו הן בצעו בחירות

that led to very divergent paths

שהובילו אותן לדרכים מתפצלות

for their sets of rules.

עבור אוסף החוקים שלהן.

So we can change -- we as humans can change the rules

כך שביכולתנו לשנות, אנחנו כבני אדם, יכולים לשנות את החוקים

that we use to interact with each other,

שבהם אנו משתמשים כדי ליצור אינטרקציות האחד עם השני,

for better, or for worse.

לטוב ולרע.

Now let's look at another region, the Caribbean.

הבה נתבונן על איזור אחר, הקאריביים.

Zoom in on Haiti,

נתמקד על האיטי,

in outline here.

שבקווי המתאר שלה כאן.

Haiti is also dark,

גם האיטי חשוכה,

compared to its neighbor here, the Dominican Republic,

בהשוואה לשכנתה כאן, הרפובליקה הדומיניקנית,

which has about the same number of residents.

שלה יש בערך אותו מספר של תושבים.

Both of these countries are dark compared to Puerto Rico,

שני המדינות הללו חשוכות בהשוואה לפורטו ריקו,

which has half as many residents

שלה יש מחצית ממספר התושבים

as either Haiti or the Dominican Republic.

כמו כל אחת מהמדינות, האיטי או הרפובליקה הדומינקנית.

What Haiti warns us is that

האיטי מזהירה אותנו

rules can be bad because governments are weak.

שחוקים יכולים להיות רעים משום שממשלות הינן חלשות.

It's not just that the rules are bad because

זה לא רק שחוקים הינם רעים בגלל

the government is too strong and oppressive, as in North Korea.

שהממשלה יותר מדי חזקה ומדכאת, כמו בקוריאה הצפונית.

So that if we want to create environments with good rules,

כך שאם ברצוננו ליצור סביבות עם חוקים טובים,

we can't just tear down.

אנחנו לא יכולים רק להרוס.

We've got to find ways to build up, as well.

עלינו למצוא דרך לבנות, גם יחד.

Now, China dramatically demonstrates

ובכן, סין מדגימה

both the potential and the challenges

את הפוטנציאל והאתגרים

of working with rules.

של עבודה עם חוקים.

Back in the beginning of the data presented in this chart,

קודם בהתחלה של המידע שהוצג בתרשים זה,

China was the world's high-technology leader.

סין היתה המובילה בטכנולוגיה עילית.

Chinese had pioneered technologies like steel, printing, gunpowder.

לסין היו טכנולוגיות חלוציות כמו מתכת, דפוס, אבק שריפה.

But the Chinese never adopted, at least in that period,

אבל הסינים מעולם לא אמצו, לפחות בתקופה ההיא,

effective rules for encouraging the spread of those ideas --

חוקים אפקטיביים לעידוד הפצת הרעיונות הללו, לדוגמה

a profit motive that could have encouraged the spread.

מעולם לא עודדו מוטיב של רווח שיכול היה לעודד את תפוצת החדשנות.

And they soon adopted rules which

ודי מהר הם אימצו חוקים אשר

slowed down innovation

האטו חדשנות

and cut China off from the rest of the world.

ובודדו את סין משאר העולם.

So as other countries in the world innovated,

כך שבעוד שארצות אחרות חידשו,

in the sense both of developing

במובן של פיתוח

newer technologies,

טכנולוגיות יותר חדשות,

but also developing newer rules,

אבל גם פיתחו כללים חדשים,

the Chinese were cut off from those advances.

הסינים היו מנותקים מההתקדמויות הללו.

Income there stayed stagnant,

ההכנסות שם נותרו קבועות,

as it zoomed ahead in the rest of the world.

בעוד שבשאר העולם ההכנסות צמחו.

This next chart looks at more recent data.

התרשים הבא מתבונן בנתונים עדכניים יותר.

It plots income, average income in China

הוא מציג הכנסה, הכנסה ממוצעת בסין

as a percentage of average income in the United States.

כאחוז מההכנסה הממוצעת בארה"ב.

In the '50s and '60s you can see that it was hovering at about three percent.

תוכלו לראות שבשנות ה -50 וה -60 שהיחס הסתובב סביב כשלושה אחוזים.

But then in the late '70s something changed.

אבל אז בשנות ה- 70 המאוחרות משהו השתנה.

Growth took off in China. The Chinese started catching up

הגידול המריא בסין, הסינים התחילו להדביק

very quickly with the United States.

מהר מאוד את ארה"ב.

If you go back to the map at night, you can get a clue

אם תחזור למפה בלילה, תוכל לקבל מושג

to the process that lead to the dramatic change in rules in China.

לתהליך שהוביל לשינוי הדרמתי בחוקים בסין,

The brightest spot in China,

הנקודה הבהירה ביותר בסין,

which you can see on the edge of the outline here,

אותה תוכל לראות בקצה של קווי המתאר כאן,

is Hong Kong.

היא הונג קונג.

Hong Kong was a small bit of China

הונג קונג היתה פיסה קטנה מסין

that, for most of the 20th century,

אשר עבור רוב המאה העשרים,

operated under a very different set of rules

פעלה תחת אוסף שונה של חוקים

than the rest of mainland China --

מאשר בשאר סין,

rules that were copied

חוקים שהועתקו

from working market economies of the time,

מכלכלות שוק פעילות של זמנן,

and administered by the British.

ונוהלו ע"י הבריטים.

In the 1950s, Hong Kong was a place where

בשנות החמישים, הונג קונג היתה מקום אשר

millions of people could go, from the mainland,

מליונים היו יכולים לצאת, מסין הגדולה,

to start in jobs like sewing shirts, making toys.

ולהתחיל עבודות כמו תפירת חולצות וייצור צעצועים.

But, to get on a process of increasing income,

אבל כדי להתחיל תהליך של הגדלת ההכנסות,

increasing skills

מיומנויות שהשתכללו

led to very rapid growth there.

גרמו לגידול מאוד מהיר שם.

Hong Kong was also the model

הונג קונג היתה גם המודל

which leaders like Deng Xiaoping

שמנהיגים כמו דנג קסיופנג

could copy, when they decided to move

יכלו להעתיק, כאשר הם החליט להניע

all of the mainland towards the market model.

את כל סין הגדולה לעבר מודל השוק.

But Deng Xiaoping instinctively understood

אבל דנג קסיופינג הבין אינסטינקטיבית

the importance of offering choices to his people.

את החשיבות של הצעת אפשרויות חלופיות לאנשיו.

So instead of forcing everyone in China

אז במקום להכריח את כולם בסין

to shift immediately to the market model,

לעבור מיידית למודל השוק,

they proceeded by creating some special zones

הם המשיכו ע"י יצירת מספר אזורים מיוחדים,

that could do, in a sense, what Britain did:

שיכלו לממש, במובן מה, את מה שבריטניה עשתה,

make the opportunity to go work with the market rules

איפשרה לעבוד בסביבה של חוקי השוק

available to the people who wanted to opt in there.

הזמינים לאנשים שרצו להצטרף לשם.

So they created four special economic zones around Hong Kong:

כך הם הקימו 4 אזורים כלכליים מיוחדים סביב הונג קונג.

zones where Chinese could come and work,

אזורים בהם סינים יכלו לבוא ולעבוד,

and cities grew up very rapidly there;

וערים גדלו מהר מאוד שם,

also zones where foreign firms could come in

וגם אזורים שבהן חברות זרות יכלו להגיע

and make things.

ולייצר דברים.

One of the zones next to Hong Kong has a city called Shenzhen.

לאחד מהאזורים הקרוב להונג קונג היתה עיר שנקראה שנזן.

In that city there is a Taiwanese firm

בעיר זאת ישנה חברה טייוונית

that made the iPhone that many of you have,

שייצרה את האייפון שיש לרבים מכם,

and they made it with labor from Chinese

והם ייצרו אותו באמצעות כוח עבודה סיני

who moved there to Shenzhen.

שעבר לשם אל שנזן.

So after the four special zones,

לאחר ארבעת האזורים המיוחדים,

there were 14 coastal cites

היו שם 14 ערי חוף,

that were open in the same sense,

שהיו פתוחות באותו מובן.

and eventually demonstrated successes

ולבסוף עניין זה הדגים הצלחות

in these places that people could opt in to,

במקומות הללו שבהם אנשים יכלו להצטרף,

that they flocked to because of the advantages they offered.

שאליהם הם נהרו בגלל היתרונות שהם הציעו.

Demonstrated successes there led to a consensus for

הם הדגימו הצלחות שהובילו לקונצנזוס עבור

a move toward the market model for the entire economy.

מהלך לקראת מודל השוק עבור כל הכלכלה.

Now the Chinese example shows us several points.

ובכן, הדוגמה הסינית מלמדת אותנו מספר עניינים.

One is: preserve choices for people.

הראשונה: תאפשר מספר אופציות לאנשים.

Two: operate on the right scale.

השניה: תפעל במימדים הנכונים.

If you try to change the rules in a village, you could do that,

אם תנסה לשנות את החוקים בכפר, תוכל לבצע זאת

but a village would be too small

אבל כפר יהיה קטן מדי

to get the kinds of benefits you can get if you have millions of people

כדי להשיג את היתרונות שתוכל להשיג אם יהיו לך מליוני אנשים

all working under good rules.

שכולם פועלים תחת חוקים טובים.

On the other hand, the nation is too big.

מצד שני, האומה גדולה מדי.

If you try to change the rules in the nation,

אם תנסה לשנות את החוקים לכל העם,

you can't give some people a chance

לא תוכל לאפשר לחלק מהאנשים את האפשרות

to hold back, see how things turn out,

להמתין, לראות כיצד העניינים מתפתחים,

and let others zoom ahead and try the new rules.

ולתת לאחרים לשעוט קדימה ולנסות את החוקים החדשים.

But cities give you this opportunity

אבל ערים מאפשרות לך הזדמנות זאת

to create new places,

ליצור מקומות חדשים

with new rules that people can opt in to.

עם חוקים חדשים, שאנשים יכולים להצטרף אליהם.

And they're large enough

והם גדולים מספיק

to get all of the benefits that we can have

כדי להשיג את כל היתרונות שיכולנו להפיק

when millions of us work together under good rules.

כאשר מיליונים מאיתנו פועלים ביחד תחת חוקים טובים.

So the proposal is that we

אם כך ההצעה היא שאנחנו

conceive of something called a charter city.

נפתח משהו שנקרא עיר אמנה.

We start with a charter that specifies

נפתח באמנה המפרטת

all the rules required

את כל החוקים הדרושים

to attract the people who we'll need to build the city.

כדי למשוך את האנשים להם נזדקק כדי לבנות את העיר.

We'll need to attract the investors

נצטרך למשוך את המשקיעים

who will build out the infrastructure --

שיבנו את התשתיות.

the power system, the roads, the port, the airport, the buildings.

את מערכת החשמל, הדרכים, הנמל, שדה התעופה והבניינים.

You'll need to attract firms,

תצטרך למשוך חברות גדולות,

who will come hire the people who move there first.

אשר יגיעו וישכרו לעבודה את הללו אשר יגיעו לשם ראשונים.

And you'll need to attract families,

ויהיו עליך למשוך משפחות,

the residents who will come and live there permanently,

התושבים אשר יגיעו לשם ויחיו שם בקביעות,

raise their children, get an education for their children,

יגדלו את ילדיהם, יקבלו חינוך לילדים שלהם,

and get their first job.

וישיגו את עבודתם הראשונה.

With that charter, people will move there.

עם האמנה הזאת, אנשים יהגרו לשם.

The city can be built.

ניתן יהיה לבנות את העיר.

And we can scale this model.

וניתן להפעיל את המודל הזה במימדים יותר גדולים.

We can go do it over and over again.

ביכולתנו לבצע זאת שוב ושוב.

To make it work, we need good rules. We've already discussed that.

כדי שנגרום לכך לקרות, אנו זקוקים לחוקים טובים; כבר דברנו בנידון.

Those are captured in the charter.

החוקים הללו יכללו באמנה.

We also need the choices for people.

אנו זקוקים גם למתן אפשרויות לאנשים.

That's really built into the model

עניין זה משולב במודל

if we allow for the possibility of building cities

במידה ואנו מאפשרים בניית ערים

on uninhabited land.

על אדמה בלתי מיושבת.

You start from uninhabited territory.

אתה מתחיל מטריטוריה בלתי מיושבת.

People can come live under the new charter,

אנשים יכולים לבוא ולחיות תחת האמנה החדשה.

but no one is forced to live under it.

אבל לא כופים על אף אחד לחיות תחתיה.

The final thing we need are choices for leaders.

הדבר האחרון לו אנו זקוקים הוא אפשרויות למנהיגים.

And, to achieve the kind of choices we want for leaders

וכדי להשיג את סוג האפשרויות שבו אנו מעוניינים למנהיגים

we need to allow for the potential for partnerships between nations:

עלינו לאפשר את הפוטנציאל לשותפויות בין אומות.

cases where nations work together,

מקרים בהם אומות פועלות יחד,

in effect, de facto,

למעשה, דה פקטו,

the way China and Britain worked together

באופן בו סין ובריטניה פעלו במשותף

to build, first a little enclave of the market model,

לבנות תחילה מובלעת קטנה של מודל השוק,

and then scale it throughout China.

ולאחר מכן להפיץ אותו ברחבי סין.

In a sense, Britain, inadvertently,

במובן מסוים, בריטניה, בשוגג,

through its actions in Hong Kong,

דרך פעולותיה בהונג קונג,

did more to reduce world poverty

עשתה יותר כדי להפחית את העוני בעולם

than all the aid programs that we've undertaken

יותר מכל תוכניות הסיוע שלקחנו על עצמנו

in the last century.

במאה האחרונה.

So if we allow for these kind of partnerships

כך שאם נאפשר סוג זה של שותפיות

to replicate this again,

כדי לשכפל זאת שוב,

we can get those kinds of benefits scaled throughout the world.

נוכל לקבל סוג זה של יתרונות דרך כל העולם.

In some cases this will involve a delegation of responsibility,

במקרים מסויימים עניין זה יערב משלחת של חלוקת אחריות,

a delegation of control from one country to another

משלחת של שליטה ממדינה אחת לרעותה

to take over certain kinds of administrative responsibilities.

כדי ליטול אחריות על סוגים מסויימים של אחריות אדמיניסטרטיבית.

Now, when I say that,

עתה, כאשר אני מציג זאת,

some of you are starting to think,

חלקכם מתחיל לחשוב,

"Well, is this just bringing back colonialism?"

"ובכן, האם אין כאן החזרת הקולוניאליזם?"

It's not. But it's important to recognize that the kind of emotions

זה לא. אבל חשוב להכיר שסוג זה של רגשות

that come up when we start to think about these things,

שעולים כאשר אנו מתחילים לחשוב אודות עניינים אלה,

can get in the way, can make us pull back,

יכולים להיכנס באמצע, יכולים לגרום לנו לסגת,

can shut down our ability,

יכולים לחסל את יכולתנו,

and our interest in trying to explore new ideas.

ואת העניין שלנו בלנסות רעיונות חדשים.

Why is this not like colonialism?

מדוע זה אינו דומה לקולוניאליזם?

The thing that was bad about colonialism,

העניין שהיה גרוע בקולוניאליזם,

and the thing which is residually bad in some of our aid programs,

והעניין שבאופן משני רע בכמה מתוכניות הסיוע שלנו,

is that it involved elements of

הוא שהן מערבות מרכיבים של

coercion and condescension.

כפייה והתנשאות.

This model is all about choices,

המודל הזה עניינו באפשרויות,

both for leaders and for the people who will live in these new places.

למנהיגים ולאנשים שיחיו באותם מקומות חדשים, גם יחד.

And, choice is the antidote to coercion and condescension.

ובחירה זה הניגוד לכפייה והתנשאות.

So let's talk about how this could play out in practice.

ובכן הבה נדבר אודות כיצד זה יכול לפעול למעשה.

Let's take a particular leader, Raul Castro, who is the leader of Cuba.

בואו ניקח מנהיג מסוים, ראול קסטרו, שהוא המנהיג של קובה.

It must have occurred to Castro

זה בטח עלה במוחו של קסטרו,

that he has the chance to do for Cuba

שיש לו האפשרות לעשות לקובה

what Deng Xiaoping did for China,

מה שדנג קסיופינג עשה עבור סין,

but he doesn't have a Hong Kong there on the island in Cuba.

אבל אין הונג קונג באי בשליטת קובה.

He does, though, have a little bit of light down in the south

למרות זאת, יש לו טיפה אור במורד בדרום

that has a very special status.

שהיא בעלת מעמד מיוחד.

There is a zone there, around Guantanamo Bay,

יש שם אזור, סביבות מפרץ גואנטנמו,

where a treaty gives the United States

ששם חוזה נותן לארה"ב

administrative responsibility

אחריות אדמיניסטרטיבית

for a piece of land that's about twice the size of Manhattan.

עבור פיסת אדמה בערך פעמיים מגודלה של מנהטן.

Castro goes to the prime minister of Canada

[ראול] קסטרו הולך לראש ממשלת קנדה

and says, "Look, the Yankees have a terrible PR problem.

ואומר תראה "לינקים יש בעיית יחסי ציבור איומה

They want to get out.

הם רוצים לעזוב.

Why don't you, Canada, take over?

מדוע שאתם, קנדה, לא תכנסו במקומם?

Build -- run a special administrative zone.

תפעילו אזור אדמיניסטרטיבי מיוחד.

Allow a new city to be built up there.

תאפשרו לעיר חדשה להיבנות שם.

Allow many people to come in.

תאפשרו לאנשים רבים להגר לשם.

Let us have a Hong Kong nearby.

תאפשרו לנו את ההונג קונג הסמוכה שלנו.

Some of my citizens will move into that city as well.

גם חלק מהאזרחים שלי יעברו לעיר הזאת.

Others will hold back. But this will be

אחרים ימתינו. אבל זה יהיה

the gateway that will connect

השער אשר יחבר

the modern economy and the modern world

את הכלכלה המודרנית והעולם המודרני

to my country."

לארצי".

Now, where else might this model be tried?

ובכן, היכן במקום אחר ניתן לנסות את המודל הזה?

Well, Africa. I've talked with leaders in Africa.

טוב, אפריקה. שוחחתי עם מנהיגים באפריקה.

Many of them totally get the notion of a special zone

רבים מהם מקבלים לחלוטין את הרעיון של אזור מיוחד

that people can opt into as a rule.

שאנשים יכולים להצטרף לשם כחוק.

It's a rule for changing rules.

זה חוק שמטרתו לשנות את החוקים.

It's a way to create new rules, and let people opt-in

זוהי דרך ליצירת חוקים חדשים, ולאפשר לאנשים להצטרף

without coercion, and the opposition that coercion can force.

ללא כפייה, וההתנגדות שהכפייה יכולה לגרום.

They also totally get the idea that in some instances

הם גם לחלוטין מקבלים את הרעיון שבמקרים מסויימים

they can make more credible promises to long-term investors --

הם יוכלו להבטיח הבטחות יותר אמינות למשקיעים לטווח ארוך.

the kind of investors who will come build the port,

אותו סוג של משקיעים שיגיעו כדי לבנות את הנמל,

build the roads, in a new city --

לבנות את הדרכים, בעיר חדשה.

they can make more credible promises

הם יוכלו לתת הבטחות יותר אמינות

if they do it along with a partner nation.

אם הם יעשו זאת בשותפות עם אומה אחרת.

Perhaps even in some arrangement

אולי אפילו בהסכם מסויים

that's a little bit like an escrow account,

שקצת דומה לחשבון נאמנות

where you put land in the escrow account

שאתה מפקיד אדמה בחשבון נאמנות

and the partner nation takes responsibility for it.

והאומה העמיתה נוטלת את האחריות עליה.

There is also lots of land in Africa

באפריקה יש שטחים נרחבים

where new cities could be built.

שבהם ניתן לבנות ערים חדשות.

This is a picture I took when I was flying along the coast.

זוהי תמונה שצילמתי כאשר טסתי לאורך החוף.

There are immense stretches of land like this --

ישנן שטחי אדמה נרחבים כמו השטח הזה,

land where hundreds of millions of people could live.

אדמה שבה מליוני אנשים יכולים לחיות.

Now, if we generalize this and think about

עתה, אם נכליל זאת ונחשוב

not just one or two charter cites, but dozens --

לא רק אודות עיר או זוג ערי אמנה אלא על תריסרים.

cities that will help create places for the

ערים שיאפשרו מקומות עבור

many hundreds of millions, perhaps billions of people

הרבה מאות של מליונים, אולי מיליארדי אנשים

who will move to cities in the coming century --

שיעברו לערים במאה הבאה.

is there enough land for them?

האם יש מספיק קרקע עבורם?

Well, throughout the world, if we look at the lights at night,

ובכן, סביב העולם, אם נתבונן באורות הלילה,

the one thing that's misleading is that, visually, it looks

העניין שמטעה הוא שוויזואלית נראה

like most of the world is already built out.

שרוב העולם כבר בנוי.

So let me show you why that's wrong.

תאפשרו לי להציג לכם מדוע זה לא נכון.

Take this representation of all of the land.

קחו את הייצוג הזה של כל האדמה.

Turn it into a square that stands for

תהפו אותו לריבוע המייצג את כל

all the arable land on Earth.

הקרקעות הראויות לשימוש בכדור הארץ.

And let these dots represent the land that's already taken up

תאפשרו לנקודות הללו לייצג את הקרקע שכבר תפוסה

by the cities that three billion people now live in.

על ידי הערים ששלושה ביליון אנשים חיים בהם עכשיו.

If you move the dots down to the bottom of the rectangle

אם תזיזו את הנקודות לתחתית המלבן

you can see that the cities for the existing three billion urban residents

תראו שהערים עבור שלושה ביליוני תושבי הערים הקיימות

take up only three percent of the arable land on earth.

תופסים רק שלושה אחוזים מהקרקע הראויה לשימוש בכדור הארץ.

So if we wanted to build cities for another billion people,

כך שאם ברצוננו לבנות ערים עבור מיליארד אנשים נוספים,

they would be dots like this.

הם יהיו נקודות כמו אלה.

We'd go from three percent of the arable land, to four percent.

נעבור משלושה אחוזים של קרקע שימושית, לארבע אחוזים.

We'd dramatically reduce the human footprint on Earth

בכך נשנה באופן דרמטי את חתימת האנושות על פני כדור הארץ

by building more cities that people can move to.

על ידי בניית ערים שאליהם יוכלו אנשים לעבור.

And if these are cities governed by good rules,

ואם הערים הללו ישלטו על ידי חוקים טובים,

they can be cities where people are safe from crime,

הם יוכלו להיות ערים שבהם אנשים יהיו מוגנים מפשע,

safe from disease and bad sanitation,

בטוחים ממחלות ותברואה ירודה,

where people have a chance to get a job.

היכן שלאנשים יש סיכוי להשיג עבודה.

They can get basic utilities like electricity.

הם יוכלו לקבל שירותים בסיסיים כמו חשמל.

Their kids can get an education.

ילדיהם יכולים לקבל חינוך.

So what will it take to get started

ובכן מה צריך כדי להתחיל

building the first charter cities,

לבנות את ערי האמנה הראשונות,

scaling this so we build many more?

ולהרחיב זאת כדי שנבנה הרבה יותר?

It would help to have a manual.

יעזור אם יהיה לנו מדריך משתמש.

(Laughter)

(צחוק)

What university professors could do

מה שפרופסורים מהאוניברסיטה יכולים לעשות

is write some details that might go into this manual.

הוא לכתוב מספר פרטים שעשויים להוות חלק מהמדריך הזה.

You wouldn't want to let us run the cities,

לא הייתם מעונינים לאפשר לנו לתפעל את הערים,

go out and design them.

לצאת ולתכנן אותם.

You wouldn't let academics out in the wild. (Laughter)

לא הייתם מאפשרים אקדמאים להתרוצץ בשטח. (צחוק)

But, you could set us to work thinking about questions like,

אבל, תוכלו לגרום לנו לעבוד בלחשוב על שאלות כמו,

suppose it isn't just Canada

נניח שזה לא רק קנדה

that does the deal with Raul Castro.

שמבצעת את העסקה עם ראול קסטרו.

Perhaps Brazil comes in as a participant,

אולי ברזיל מצטרפת כשותפה,

and Spain as well. And perhaps Cuba wants to be

וגם ספרד. ואולי קובה מעוניינת להיות

one of the partners in a four-way joint venture.

אחת מהשותפות במיזם בעל ארבע שותפות.

How would we write the treaty to do that?

כיצד נכתוב את האמנה כדי לבצע זאת?

There is less precedent for that, but that could easily be worked out.

יש פחות תקדימים לכך. אבל אפשר בקלות לפתור זאת.

How would we finance this?

כיצד נוכל לממן זאת?

Turns out Singapore and Hong Kong

מסתבר שסינגפור והונג קונג

are cities that made huge gains

הן ערים שהביאו רווחים אדירים

on the value of the land that they owned when they got started.

על הערך של האדמות בבעלותם כאשר הם יצאו לדרך.

You could use the gains on the value of the land

תוכל להשתמש ברווחים על ערך הקרקע

to pay for things like the police, the courts,

כדי לשלם על דברים כמו המשטרה, בתי המשפט.

but the school system and the health care system too,

אבל גם על מערכת החינוך ומערכת הבריאות,

which make this a more attractive place to live,

הן אלה שהופכות את החיים במקום הזה ליותר אטרקטיביים.

makes this a place where people have higher incomes --

הופכות מקום זה שבו לאנשים יש הכנסות יותר גבוהות,

which, incidentally, makes the land more valuable.

מה שבמקרה הופך את הקרקע ליותר יקרה.

So the incentives for the people helping to construct this zone

כך שהתמריצים לאנשים המסייעים לבניית אזור זה

and build it, and set up the basic rules,

ובונים אותו, וקובעים את החוקים הבסיסיים,

go very much in the right direction.

פונים במידה רבה בכיוון הנכון.

So there are many other details like this.

ישנם פריטי מידע רבים כמו אלו.

How could we have buildings that are

כיצד יכולים להיות לנו בניינים

low cost and affordable for people who work

שבעלות נמוכה ובמחיר סביר שאנשים שעובדים

in a first job, assembling something like an iPhone,

בעבודתם הראשונה, מרכיבים משהו כמו אייפון?

but make those buildings energy efficient,

תבנה את הבניינים הללו יעילים אנרגטיים,

and make sure that they are safe, so they don't fall down

ותודא שהם בטוחים, ושאינם קורסים

in an earthquake or a hurricane.

ברעידת אדמה או בהוריקן.

Many technical details to be worked out,

ישנם הרבה פרטים טכניים שעלינו לעבד,

but those of us who are already starting to pursue these things

אבל אלה מאיתנו שכבר עובדים רעיונות אלו

can already tell that there is no roadblock,

יכולים לספר שאין שום מחסום דרכים,

there's no impediment, other than a failure of imagination,

שום מניעה, מלבד כשל של דמיון,

that will keep us from delivering on

שימנע מאיתנו מתן

a truly global win-win solution.

פתרון כולל אמיתי שבו כולם מרוויחים.

Let me conclude with this picture.

הרשו לי לסיים עם התמונה הזאת.

The reason we can be so well off,

הסיבה שבשלה אנחנו יכולים להיות בעלי אמצעים,

even though there is so many people on earth,

למרות שישנם אנשים כה רבים על פני האדמה,

is because of the power of ideas.

היא בשל כוחם של הרעיונות.

We can share ideas with other people,

אנחנו יכולים לחלוק ברעיונות עם אנשים אחרים,

and when they discover them, they share with us.

וכאשר הם מגלים רעיונות משלהם, הם חולקים אותם עימנו.

It's not like scarce objects,

זה לא דומה לחפצים נדירים,

where sharing means we each get less.

שבהם שותפות מובנה שכל אחד מאיתנו משיג פחות.

When we share ideas we all get more.

כאשר אנו חולקים ברעיונות כולנו מקבלים יותר.

When we think about ideas in that way,

כאשר אנו חושבים על רעיונות באופן הזה,

we usually think about technologies.

בדרך כלל אנו חושבים אודות טכנולוגיות.

But there is another class of ideas:

אבל ישנה קבוצה אחרת של רעיונות:

the rules that govern how we interact with each other;

החוקים השולטים כיצד אנחנו מתקשרים ביננו.

rules like, let's have a tax system

חוקים האומרים, הבה תהיה לנו מערכת מיסוי

that supports a research university

שתתמוך באוניברסיטת מחקר

that gives away certain kinds of knowledge for free.

המעניקה סוגים שונים של ידע בחינם.

Let's have a system where we have ownership of land

הבה נתמוך במערכת שבה יש בעלות על קרקע

that is registered in a government office,

שנרשם במשרד ממשלתי,

that people can pledge as collateral.

שאנשים יכולים לקבל כבטחון.

If we can keep innovating on our space of rules,

אם אנחנו יכולים להמשיך לחדש במרחב החוקים שלנו,

and particularly innovate in the sense

ובמיוחד לחדש במובן של

of coming up with rules for changing rules,

להופיע עם חוקים לשינוי חוקים,

so we don't get stuck with bad rules,

כך שלא ניתקע עם חוקים רעים,

then we can keep moving progress forward

אז נוכל להניע את גלגלי הקידמה קדימה

and truly make the world a better place,

ובאמת להפוך את העולם למקום יותר טוב,

so that people like Nelson and his friends

כך שאנשים כמו נלסון וחבריו

don't have to study any longer under the streetlights. Thank you.

לא עוד יהיו חייבים ללמוד תחת אורות הרחוב. תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)