Stop being a bystander in your own life | Tracy Edwards

תרגום: nava yogev עריכה: Ido Dekkers

Being able to navigate is an extraordinary gift,

היכולת לנווט היא מתנה יוצאת דופן,

and there is nothing like it in the world.

דבר בעולם אינו משתווה לזה.

I get no more sense of satisfaction greater than leaving a port

אין תחושה מספקת יותר מעזיבת הנמל

and knowing that I can get my team and my boat

והידיעה שאני מסוגלת להביא את הצוות והסירה

safely from that port to another port,

בבטחה, מנמל זה לנמל אחר,

maybe three, four, five, six thousand miles away.

הנמצא במרחק ששת, שבעת, תעשה אלפי קילומטרים .

Being at sea, for me, is ...

להיות בלב ים , עבורי, זה...

it's total freedom,

חופש מוחלט,

and it is the ultimate opportunity to be you,

זו ההזדמנות הטובה ביותר להיות אתם,

because you can't be anything else.

היות ואינכם יכולים להיות מישהו אחר.

You are naked in front of your peers on a boat.

אתם עומדים חשופים בפני עמיתייכם בסירה.

It is a small area.

זה שטח קטן.

Maiden is 58 feet long.

מיידן היא באורך של כ- 17 מטר,

There's 12 women in a 58-foot boat.

ישנן 12 נשים בסירה באורך 17 מטר.

I mean, you are literally up against each other,

כלומר, למעשה אנחנו צמודות זו לזו,

and so you have to be you.

ואין ברירה אחרת מלהיות עצמך.

The greatest moment for me when I'm sailing

הרגע הגדול מכל עבורי כשאני משייטת

is the moment that the land disappears.

הוא הרגע בו נעלמת האדמה.

It's an indescribable moment of --

זה רגע בלתי ניתן לתיאור של--

(Gasps)

(התנשפות)

adventure and no turning back,

הרפתקאה ואין דרך חזרה,

and just you and the boat and the elements.

רק אתם, הסירה וגורמי הטבע.

I wish everyone could experience this at least once in their lives.

הלוואי וכל אחד היה יכול לחוות זאת לפחות פעם אחת בחייו.

The further you get away from land,

ככל שאתם מתרחקים מהחוף,

the more you kind of fit into yourself.

כך אתם יותר ויותר מתכנסים בעצמכם.

It is you,

זה אתם,

how do we get to the next place,

כיצד נגיע למקום הבא,

how do we stay alive,

כיצד נשארים בחיים,

how do we look after each other

איך שומרים אחד על השני

and what do we do to get to the other side.

ומה עושים כדי להגיע לצד השני.

So the question I get asked the most when I go and do talks

השאלה שאני הכי נשאלת כשאני מעבירה הרצאות

is "How do you become an ocean-racing sailor?"

היא "כיצד הפכת להיות מלחית שמתחרה במרוצים באוקיינוס?"

And that's a really good question.

וזו אכן שאלה טובה.

And I've always wanted to say "I had a vision,

תמיד רציתי להיות מסוגלת לומר "היה לי חזון,

which became a dream,

שהפך לחלום,

which became an obsession,"

שהפך לאובססיה".

but, of course, life's not like that,

אך, כמובן, החיים אינם כאלו,

and one thing I'm really anxious for people to know about me

ודבר אחד שחשוב עבורי שאנשים ידעו לגבי,

is that my life hasn't gone from A to B --

שחיי ממש לא זרמו מנקודה A לנקודה B --

because how many people can say their lives just go from A to B;

כמה אנשים כבר מסוגלים לומר חיי התנהלו מנקודה A לנקודה B ;

they think, "I'm going to do this," and they go and do it?

הם חושבים, "אעשה כך וכך", ואכן הולכים ועושים זאת ?

So I tell the truth.

אז אני מספרת את האמת.

And the truth is that I was expelled from school when I was 15 years old,

והאמת היא שסולקתי מבית ספר בגיל 15.

and my long-suffering headmaster sent a long-suffering note

והמנהלת למודת הסבל ממני שלחה מכתב מייסר

to my long-suffering mother,

לאימי המיוסרת,

basically saying that if Tracy darkens these doors of the school again,

שבבסיסו האזהרה שאם טרייסי תצבע שוב בשחור את דלתות ביה"ס

then we will call the police.

הם יקראו למשטרה.

And my mum took me and she said,

אימי לקחה אותי לשיחה ואמרה,

"Darling, education is not for everyone."

"מתוקה, השכלה אינה מתאימה לכל אחד."

And then she gave me the best piece of advice anyone has ever given me.

ונתנה לי את העצה הטובה ביותר שקבלתי מעודי.

She said, "Every single one of us is good at something,

היא אמרה , "כל אחד ואחד מאיתנו טוב במשהו,

you just have to go and find what that is."

את פשוט צריכה ללכת ולחפש מהו אותו דבר עבורך".

And at the age of 16, she let me go backpacking off to Greece.

ובגיל 16, היא נתנה לי לצאת למסע תרמילאות ליוון.

I ended up working on boats, which was OK --

בסופו של דבר מצאתי עצמי עובדת על ספינות, מה שהיה ממש בסדר--

17 years old, didn't really know what I wanted to do,

בת 17 , לא ידעתי באמת מה רציתי לעשות,

kind of going with the flow.

הלכתי עם הזרם.

And then on my second transatlantic,

ואז, בשייט הטרנסאטלנטי השני שלי,

my skipper said to me, "Can you navigate?"

רב החובל אמר לי , "האם את יכולה לנווט? "

And I said, "Of course I can't navigate,

ואני עניתי, "ודאי שאיני יכולה לנווט,

I was expelled before long division."

סולקתי לפני חילוק ארוך."

And he said, "Don't you think you should be able to navigate?

והוא אמר, "את לא חושבת שכדאי שתהיי מסוגלת לנווט?

What happens if I fall over the side?

מה יקרה אם אני אפול מהספינה?

Stop being a bystander in your own life,

הפסיקי להיות צופה בחייך שלך,

stop looking at what you're doing

הפסיקי להתבונן

and start taking part."

התחילי לקחת חלק."

This day, for me, was the day that my whole life started.

היום ההוא, עבורי, היה היום בו התחילו חיי.

I learned to navigate in two days --

למדתי לנווט ביומיים--

and this is someone who hates numbers

וזאת אחת ששונאת מספרים

and sees them as hieroglyphics.

רואה בהם כתב חרטומים.

It opened up avenues and opportunities to me that I could never have imagined.

זה פתח וסלל בפניי דרכים שאפילו לא יכולתי קודם לדמיין אודותם.

I actually managed to get a ride on a Whitbread Round the World Race boat.

למעשה הצלחתי להצטרף למירוץ יאכטות סביב העולם, הנקרא מרוץ וויטברד.

It was with 17 South African men and me.

היינו 17 גברים דרום אפריקאים ואני.

I was 21 years old,

הייתי בת 21.

and it was the longest nine months of my life.

אלו היו תשעת החודשים הארוכים בחיי.

But I went as a cook,

הצטרפתי כטבחית,

I managed to survive until the end,

הצלחתי לשרוד עד הסיום,

and when I got to end of this race,

וכשהגעתי לסוף המרוץ,

I realized that there were 230 crew in this race,

הבנתי שהיו סה"כ 230 אנשי צוות במרוץ כולו,

and three women,

ושלוש נשים,

and I was one of them.

ואני אחת מהן.

And I'm a lousy cook.

ואני טבחית גרועה.

I'm a really good navigator.

אבל אני נווטת מעולה.

I think the second most profound thought in my entire life was:

אני חושבת שהמחשבה השנייה העמוקה בכל חיי הייתה:

"No man is ever going to allow me to be a navigator on their boat, ever."

"אף גבר לא יאפשר לי להיות נווטת על סירה שלו, לעולם."

And that is still the case today.

וזה עדיין המצב היום.

In 35 years of the Whitbread,

ב-35 שנות מרוץ וויטברד

there's only been two female navigators that haven't been on an all-female cruise,

היו רק שתי נווטות שלא היו חלק מסירה שעליה נשים בלבד.

and that's how Maiden was born.

וכך נולדה מיידן.

That was the moment I thought, "I've got something to fight for."

זה היה הרגע בו חשבתי, "יש לי משהו להלחם עבורו."

And I had no idea that I wanted to have this fight,

ולא היה לי קודם לכן כל מושג שאני רוצה בקרב הזה,

and it was something that I took to like a duck to water.

וזה משהו שקפצתי לתוכו כמו ברווז למים.

I discovered things about myself that I had no idea existed.

גיליתי דברים אודות עצמי שלא ידעתי שקיימים בי.

I discovered I had a fighting spirit,

גיליתי שניחנתי ברוח לחימה.

I discovered I was competitive --

גיליתי שאני תחרותית--

never knew that before --

לא ידעתי זאת קודם--

and I discovered my second passion,

וגיליתי את תשוקתי השנייה,

which was equality.

שיווין זכויות.

I couldn't let this one lie.

לא יכלתי להניח לזה.

And it became not just about me wanting to navigate on a boat

וזה הפך מעבר לרצון לנווט סירה

and having to put my own crew together

לבנות את הצוות שלי

and my own team,

ואת הקבוצה שלי,

raise my own money, find my own boat,

לגייס כספים משלי, למצוא סירה,

so that I could be navigator.

כך שאוכל להיות נווטת.

This was about women everywhere.

זה הפך קשור לנושא מעמד האישה,

And this was when I realized

ואז הבנתי

that this was probably what I was going to spend the rest of my life doing.

שזה הנושא שקרוב לודאי שאקדם במשך שארית חיי.

It took ages for us to find the money

לקח זמן רב לגייס את הכסף

to do the 1989 Whitbread Round the World Race.

כדי להשתתף במרוץ וויטברד סביב העולם בשנת 1989.

And as we looked at all the big,

וכשהתבוננו סביבנו

multimillion pound, all-male projects around us,

אל פרוייקטים בעלות מיליוני פאונד של גברים,

with their brand-new shiny boats designed for the race,

עם כל הספינות הנוצצות והחדשות שעוצבו במיוחד לקראת המרוץ,

we realized this was not going to be us.

הבנו שנאלץ להתנהל אחרת.

We had to make this up as we went along.

היינו צריכים לאלתר תוך כדי תזוזה.

No one had enough faith in us to give us this kind of money.

לאיש לא היה די אמון בנו כדי לתת לנו סכום כסף כזה.

So I mortgaged my house,

אז משכנתי את הבית שלי,

and we found an old wreck with a pedigree,

ומצאנו גרוטאה ישנה עם יוחסין,

an old Whitbread boat --

סירה ישנה של וויטברד--

it had already been around the world twice --

היא כבר הייתה , פעמיים סביב העולם--

in South Africa.

בדרום אפריקה.

We somehow persuaded some guy to put it on a ship

איכשהו שכנענו מישהו להעמיס אותה על אוניה

and bring it back to the UK for us.

ולהחזירה עבורנו לאנגליה.

The girls were horrified at the state of the boat.

הבנות היו מבועתות לאחר שראו את מצב הסירה.

We got a free place in a yard.

מצאנו שטח פנוי

We got her up on the hard and we redesigned her,

העלנו אותה על מספנה ובנינו אותה מחדש,

we ripped her apart,

פרקנו אותה לגורמים,

we did all the work ourselves.

עשינו את כל העבודה בעצמנו.

It was the first time that anyone had ever seen women in a shipyard,

זו היתה הפעם הראשונה שנשים נראו במספנה,

so that was quite entertaining.

אז זה היה די משעשע.

Every morning when we would walk in,

בכל בוקר כשהגענו,

everyone would just gawk at us.

כולם פשוט בהו בנו.

But it also had its advantages, because everyone was so helpful.

אך היו לזה גם יתרונות, כיוון שכולם ניסו לעזור.

We were such a novelty.

היינו חידוש.

You know, we got given a generator, an engine --

אתם יודעים, נתנו לנו גנרטור, מנוע--

"Do you want this old rope?"

"אתן רוצות את החבל הישן ? "

"Yep."

"כן"

"Old sails?"

"מפרשים ישנים?"

"Yep, we'll have those."

"כן, ניקח אותם".

So we really made it up as we went along.

אז לגמרי אילתרנו תוך כדי תנועה.

And I think, actually, one of the huge advantages we had was,

ולמעשה, אני חושבת, שאחד היתרונות הגדולים היה

you know, there was no preconceived idea

שלא היינו כבולים לדעות קודמות

about how an all-female crew would sail around the world.

לגביי איך צוות על טהרת נשים יפליג סביב העולם.

So whatever we did was OK.

אז כל מה שעשינו היה בסדר.

And what it also did was it drew people to it.

ודבר נוסף שקרה הוא משיכת אנשים אלינו,

Not just women --

לא רק נשים--

men, anyone who'd ever been told,

גברים, כל מי שאי פעם נתקל באמירה,

"You can't do something because you're not good enough" --

"אינך מסוגל היות ואינך טוב מספיק"--

the right gender or right race or right color, or whatever.

כי הוא לא שייך למין או לגזע הנכון לצבע הנכון, או כל שיוך אחר.

Maiden became a passion.

מיידן הפכה לתשוקה.

And it was hard to raise the money --

היה מאד קשה לגייס כסף--

hundreds of companies wouldn't sponsor us.

מאות חברות סרבו לממן אותנו.

They told us that we couldn't do it,

הן אמרו שלא נצליח,

people thought we were going to die ...

אנשים חשבו שאנחנו הולכות למות...

You know, guys would literally come up to me and say,

אתם יודעים, אנשים נגשו אלי ואמרו,

"You're going to die."

"אתן הולכות למות."

I'd think, "Well, OK, that's my business, it's not yours."

ואני חשבתי , "בסדר, זה ענייני , לא ענינכם."

In the end, King Hussein of Jordan sponsored Maiden,

לבסוף, מלך ירדן , חוסיין, מימן את מיידן.

and that was an amazing thing --

וזה היה מדהים--

way ahead of his time, all about equality.

הקדים את זמנו, תמיכה בשיוויון.

We sailed around the world with a message of peace and equality.

הפלגנו סביב העולם עם מסר של שלום ושיוויון.

We were the only boat in the race with a message of any kind.

היינו הסירה היחידה במרוץ שנשאה מסר כלשהו.

We won two legs of the Whitbread --

זכינו בשני שלבים של המרוץ--

two of the most difficult legs --

שניים מהקשים ביותר--

and we came second overall.

והגענו במקום השני.

And that is still the best result for a British boat since 1977.

וזהו עדיין השיא עבור סירה בריטית ,מאז 1977.

It annoyed a lot of people.

זה הכעיס אנשים רבים.

And I think what it did at the time --

ואני חושבת שההשלכות של כך

we didn't realize.

היו אז נסתרות מעיננו.

You know, we crossed the finishing line, this incredible finish --

אתם יודעים,חצינו את קו הסיום, הסיום המופלא הזה--

600 boats sailing up the Solent with us;

600 סירות מפליגות במעלה הזרם איתנו;

50,000 people in Ocean Village chanting "Maiden, Maiden" as we sailed in.

50,000 אנשים בכפר האוקיינוס מריעים "מיידן, מיידן" כשאנו מגיעים

And so we knew we'd done something that we wanted to do

אז הבנו שהצלחנו במשהו שמאד רצינו בו

and we hoped we'd achieved something good,

וקיווינו שהשגנו הישג טוב,

but we had no idea at the time how many women's lives we changed.

אך לא היה לנו מושג, בזמנו, כמה נשים, ישתנו חייהן , עקב זאת.

The Southern Ocean is my favorite ocean.

האוקיינוס הדרומי הוא המועדף עלי.

Each ocean has a character.

כל אוקיינוס והאופי שלו.

So the North Atlantic is a yomping ocean.

האוקיינוס האטלנטי הצפוני בעל אופי קופצני.

It's a jolly, go-for-it, heave-ho type of --

אנרגטי, עליז מזמין --

have-fun type of ocean.

כייפי כזה.

The Southern Ocean is a deadly serious ocean.

האוקיינוס הדרומי הוא אוקיינוס רציני ...

And you know the moment when you cross into the Southern Ocean --

ואתם מזהים את הרגע בו נכנסתם לאוקיינוס הדרומי--

the latitude and longitude --

קווי אורך ורוחב--

you know when you're there,

אתם יודעים כשאתם שם,

the waves have been building,

הגלים הולכים ונבנים,

they start getting big whitecaps on the top,

הם הופכים לבנים מקצף בקצותיהם,

it becomes really gray,

הכל הופך אפור,

you start to get sensory deprivation.

אתם מאבדים קישור לחושים.

It is very focused on who you are and what you are

מרוכזים במי ומה אתם

with this massive wilderness around you.

עם כל הפראות הזו שסביבכם.

It is empty.

ריק,

It is so big and so empty.

ענק וריק.

You see albatrosses swirling around the boat.

אתם רואה אלבטרוסים מעופפים סביב הסירה.

It takes about four days to sail through their territory,

זה אורך לפחות 4 ימים לחצות את הטריטוריה שלהם.

so you have the same albatross for four days.

אז אתם מוקפים באותם אלבטרוסים במשך 4 ימים.

And they find us quite a novelty,

הם מוצאים בנו חידוש מרענן,

so they literally windsurf off the wind that comes off the mainsail

הם למעשה גולשים על הרוח שיוצר המפרש הראשי

and they hang behind the boat,

הם מתאספים מאחורי הסירה,

and you feel this presence behind you,

ואתם יכולים לחוש את נוכחותם מאחורייכם,

and you turn around,

אתם מסתובבים,

and it's this albatross just looking at you.

ורואים את השחפים מתבוננים בכם.

We sold Maiden at the end of the race --

מכרנו את מיידן בסוף המרוץ--

we still had no money.

עדיין היינו מרוששות.

And five years ago, we found her,

ולפני 5 שנים, מצאנו אותה,

at the same time as a film director decided

באותו הזמן שבמאי סרטים החליט

he wanted to make a documentary about Maiden.

לעשות סרט דוקומנטרי אודות מיידן.

We found Maiden,

מצאנו את מיידן,

she burst back into my life

היא פרצה שוב לחיי

and reminded me a lot of things I had forgotten, actually,

והזכירה לי דברים רבים שנשתכחו ממני,

over the years,

במהלך השנים.

about following my heart and my gut

כמו ללכת בעקבות הלב ותחושת בטן

and really being part of the universe.

ולהיות חלק מהייקום.

And everything I find important in life,

וכל מה שמצאתי שחשוב בחיים,

Maiden has given back to me.

מיידן החזירה לי זאת.

Again, we rescued her --

שוב, הצלנו אותה --

we did a Crowdfunder --

בעזרת מימון המונים --

we rescued her from the Seychelles.

הצלנו אותה מאיי סיישל.

Princess Haya, King Hussein's daughter,

הנסיכה האיה, בתו של המלך חוסין,

funded the shipping back to the UK and then the restoration.

מימנה את השטתה חזרה לאנגליה ואח"כ את מלאכת השחזור.

All the original crew were involved.

כל הצוות המקורי היה מעורב.

We put the original team back together.

גייסנו את הקבוצה המקורית.

And then we decided, what are we going to do with Maiden?

ואז חשבנו, מה נעשה עם מיידן?

And this, for me, really was the moment of my life

ועבורי, זה היה רגע מכונן בחיים

where I looked back on every single thing that I'd done --

בו התבוננתי אל העבר כל מעשה ומעשה --

every project, every feeling,

כל פרוייקט, רגש,

every passion, every battle, every fight --

כל תשוקה כל מלחמה וקרב --

and I decided that I wanted Maiden to continue that fight

והחלטתי שאני רוצה שמיידן תמשיך להלחם

for the next generation.

עבור הדור הבא.

Maiden is sailing around the world on a five-year world tour.

מיידן משייטת סביב העולם במסלול של 5 שנים.

We are engaging with thousands of girls all over the world.

בפרוייקט מעורבות אלפי בנות ,סביב העולם.

We are supporting community programs that get girls into education.

אנו תומכים בפרוייקטים חברתיים שמקדמים השכלה לבנות.

Education doesn't just mean sitting in a classroom.

השכלה , אינה רק ישיבה בכיתה.

This, for me, is about teaching girls you don't have to look a certain way,

עבורי, משמעותה, ללמד ילדות שאינך חייבת להיראות באופן מסויים,

you don't have to feel a certain way,

להרגיש בדרך מסויימת.

you don't have to behave a certain way.

להתנהג בדרך מסוימת.

You can be successful,

את יכולה להצליח,

you can follow your dreams

ללכת בעקבות חלומותייך

and you can fight for them.

ולהלחם עבורם.

Life doesn't go from A to B.

החיים אינם נקודה A לנקודה B.

It's messy.

הם בלאגן.

My life has been a mess from beginning to end,

חיי היו כאלו מתחילתם ועד סופם,

but somehow I've got to where we're going.

אך איכשהו הצלחתי להגיע לאן שאני.

The future for us and Maiden looks amazing.

העתיד עבורנו ועבור מיידן נראה מדהים.

And for me,

ולגביי,

it is all about closing the circle.

הנושא הוא סגירת מעגל.

It's about closing the circle with Maiden

סגירת מעגל עם מיידן

and using her to tell girls

והיותה דוגמא לילדות

that if just one person believes in you,

שמספיק רק אדם אחד,שיאמין בך

you can do anything.

השמים הם הגבול.