America’s Forgotten Working Class | J.D. Vance | TED

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

I remember the very first time I went to a nice restaurant,

אני זוכר את הפעם הראשונה שהלכתי למסעדה טובה,

a really nice restaurant.

מסעדה ממש טובה.

It was for a law firm recruitment dinner,

זה היה אירוע גיוס מועמדים של משרד עורכי דין,

and I remember beforehand the waitress walked around

אני זוכר שלפני כן המלצרית הסתובבה בין האנשים

and asked whether we wanted some wine,

ושאלה אם אנו רוצים יין,

so I said, "Sure, I'll take some white wine."

עניתי "בטח, אשמח ליין לבן".

And she immediately said,

והיא מיד אמרה,

"Would you like sauvignon blanc or chardonnay?"

"האם תרצה סוביניון בלאנק או שרדונה?"

And I remember thinking,

ואני זוכר שחשבתי

"Come on, lady, stop with the fancy French words

"באמת, די עם מילים צרפתיות מגונדרות

and just give me some white wine."

ופשוט מזגי לי קצת יין לבן."

But I used my powers of deduction

אבל גייסתי את יכולתי להסיק מסקנות

and recognized that chardonnay and sauvignon blanc

והבנתי ששרדונה וסוביניון בלאנק

were two separate types of white wine,

הם שני סוגים שונים של יין לבן,

and so I told her that I would take the chardonnay,

אז אמרתי לה שאקח את השרדונה,

because frankly that was the easiest one to pronounce for me.

כי למען האמת, זה היה יותר קל בשבילי לבטא.

So I had a lot of experiences like that

היו לי הרבה חוויות כאלה

during my first couple of years as a law student at Yale,

במהלך שנותי הראשונות כסטודנט למשפטים בייל,

because, despite all outward appearances, I'm a cultural outsider.

משום שלמרות המראה החיצוני שלי, אני שונה תרבותית.

I didn't come from the elites.

לא הגעתי מהאליטות.

I didn't come from the Northeast or from San Francisco.

מצפון מזרח המדינה או מסן פרנסיסקו.

I came from a southern Ohio steel town,

הגעתי מעיירת פלדה בדרום אוהיו,

and it's a town that's really struggling in a lot of ways,

עיירה שנאבקת עם קשיים בתחומים רבים,

ways that are indicative of the broader struggles

תחומים שמצביעים על מאבקים גדולים יותר

of America's working class.

של מעמד העובדים האמריקאי.

Heroin has moved in,

ההרואין הגיע לעיירה,

killing a lot of people, people I know.

הרג הרבה אנשים שאני מכיר.

Family violence, domestic violence, and divorce have torn apart families.

אלימות במשפחה וגירושין קרעו משפחות לגזרים.

And there's a very unique sense of pessimism that's moved in.

ותחושת פסימיזם מאד ייחודית סוגרת על הכל.

Think about rising mortality rates in these communities

חישבו על שיעורי התמותה העולים בקהילות אלו

and recognize that for a lot of these folks,

והכירו בכך שלגבי הרבה מאנשים אלה,

the problems that they're seeing

הבעיות שהם נתקלים בהן

are actually causing rising death rates in their own communities,

מעלות את שיעור התמותה בקהילותיהם,

so there's a very real sense of struggle.

אז יש תחושה אמתית מאוד של מאבק.

I had a very front-row seat to that struggle.

היה לי מקום בשורה הראשונה במאבק הזה.

My family has been part of that struggle for a very long time.

משפחתי היא חלק ממאבק זה מזה זמן רב מאוד.

I come from a family that doesn't have a whole lot of money.

אני בא ממשפחה בלי הרבה כסף.

The addiction that plagued my community

הקהילה שלי היתה נגועה בהתמכרות

also plagued my family, and even, sadly, my own mom.

שפגעה גם במשפחתי, ולמרבה הצער, אפילו באמי.

There were a lot of problems that I saw in my own family,

היו הרבה בעיות שראיתי במשפחתי,

problems caused sometimes by a lack of money,

בעיות שנגרמו לפעמים בשל מחסור בכסף,

problems caused sometimes by a lack of access to resources and social capital

בעיות שנגרמות לעיתים בשל חוסר גישה למשאבים והון חברתי

that really affected my life.

שבאמת השפיעו על חיי.

If you had looked at my life when I was 14 years old

לו ראיתם את חיי כשהייתי הן 14

and said, "Well, what's going to happen to this kid?"

ואמרתם, "מה הולך לקרות לילד הזה?"

you would have concluded that I would have struggled

הייתם מסיקים שנאבקתי

with what academics call upward mobility.

עם מה שהאקדמיה קוראת לו ניעות כלפי מעלה.

So upward mobility is an abstract term,

ניעות כלפי מעלה היא מושג מופשט,

but it strikes at something that's very core

אך היא פוגעת בדבר שהוא ליבה של ממש

at the heart of the American Dream.

בלבו של "החלום האמריקאי."

It's the sense,

זוהי התחושה,

and it measures whether kids like me

שמודדת אם לילדים כמוני

who grow up in poor communities are going to live a better life,

שגדלים בעוני יחיו חיים יותר טובים,

whether they're going to have a chance to live a materially better existence,

האם הם יזכו לסיכוי לקיום חומרי טוב יותר,

or whether they're going to stay in the circumstances where they came from.

או יישארו בנסיבות מהן הם באו

And one of the things we've learned, unfortunately,

ואחד הדברים שלמדנו, למרבה הצער,

is that upward mobility isn't as high as we'd like it to be in this country,

הוא שניעות כלפי מעלה אינה גבוהה כפי שרצינו שתהיה במדינה זו.

and interestingly, it's very geographically distributed.

ומעניין שהיא מאוד נחלקת באופן גאוגרפי.

So take Utah, for instance.

קחו את יוטה לדוגמה,

In Utah a poor kid is actually doing OK,

ביוטה ילד עני הוא למעשה בסדר,

very likely to live their share and their part in the American Dream.

סביר שיחיה את החלום האמריקאי ויקבל בו את חלקו.

But if you think of where I'm from,

אבל במקום שממנו אני באתי,

in the South, in Appalachia, in southern Ohio,

בדרום, באפלאצ'יה שבדרום אוהיו,

it's very unlikely that kids like that will rise.

מאד לא סביר שילדים כאלה יתרוממו.

The American Dream in those parts of the country

החלום האמריקאי באותם חלקים של המדינה

is in a very real sense just a dream.

הוא במובן של ממש רק חלום.

So why is that happening?

אז למה זה קורה?

So one reason is obviously economic or structural.

סיבה אחת היא כנראה כלכלית או מבנית.

So you think of these areas.

אז חושבים על תחומים אלה.

They're beset by these terrible economic trends,

שמכות בהם מגמות כלכליות קשות,

built around industries like coal and steel

שבנויות סביב תעשיות כמו פחם ופלדה

that make it harder for folks to get ahead.

מה שמקשה על אנשים להתקדם.

That's certainly one problem.

זו בהחלט בעיה אחת.

There's also the problem of brain drain, where the really talented people,

וגם בעיה של בריחת מוחות, כשאנשים מוכשרים ממש,

because they can't find high-skilled work at home,

מאחר שלא יכולים למצוא עבודה עם מיומנות גבוהה בבית,

end up moving elsewhere,

עוברים בסופו של דבר למקום אחר

so they don't build a business or non-profit where they're from,

ולא מקימים עסק, או פעילות אחרת במקום שהגיעו ממנו,

they end up going elsewhere and taking their talents with them.

ובסופו של דבר הולכים למקום אחר ולוקחים את כישוריהם איתם.

There are failing schools in a lot of these communities,

יש בתי ספר כושלים, בהרבה מקהילות אלו,

failing to give kids the educational leg up

שלא מצליחים להושיט לילדים עזרה

that really makes it possible for kids to have opportunities later in life.

שתאפשר להם לזכות בהזדמנויות לכשיגדלו.

These things are all important.

דברים אלה כולם חשובים.

I don't mean to discount these structural barriers.

אין לזלזל בחסמים מבניים אלה,

But when I look back at my life and my community,

אבל כשאני מסתכל אחורה על החיים שלי והקהילה שלי,

something else was going on, something else mattered.

משהו אחר קורה, משהו אחר היה חשוב.

It's difficult to quantify, but it was no less real.

קשה לכמת את זה אבל זה לא היה פחות אמיתי.

So for starters, there was a very real sense of hopelessness

אז קודם כל, היתה תחושה ממשית מאוד של חוסר תקווה

in the community that I grew up in.

בקהילה שבה גדלתי.

There was a sense that kids had that their choices didn't matter.

הילדים חשו שהבחירות שלהם לא נחשבות.

No matter what happened, no matter how hard they worked,

לא משנה מה קורה, או כמה קשה הם עבדו,

no matter how hard they tried to get ahead,

לא משנה כמה הם התאמצו להתקדם,

nothing good would happen.

שום דבר טוב לא יקרה.

So that's a tough feeling to grow up around.

אז זו תחושה קשה לגדול איתה.

That's a tough mindset to penetrate,

זה הלך רוח שקשה לחדור אליו,

and it leads sometimes to very conspiratorial places.

וזה מניע לפעמים לקונספירציות אפלות.

So let's just take one political issue that's pretty hot,

אז בואו וניקח נושא פוליטי אחד, שהוא די חם,

affirmative action.

העדפה מתקנת.

So depending on your politics, you might think that affirmative action

אתם עשויים לחשוב שהעדפה מתקנת

is either a wise or an unwise way to promote diversity in the workplace

היא דרך חכמה, או לא, לקדם גיוון במקום העבודה

or the classroom.

או בכיתה.

But if you grow up in an area like this,

אבל אם אתה גדל באזור כזה,

you see affirmative action as a tool to hold people like you back.

העדפה מתקנת נראית כלי שמחזיק אנשים כמוך.

That's especially true if you're a member of the white working class.

זה נכון במיוחד אם אתה שייך למעמד הפועלים הלבן.

You see it as something that isn't just about good or bad policy.

אתה רואה בזה משהו שאינו רק עניין של מדיניות טובה או רעה.

You see it as something that's actively conspiring,

אתה רואה את זה כמשהו שחורש מזימות באופן פעיל,

where people with political and financial power

שבו אנשים עם כוח פוליטי ופיננסי

are working against you.

פועלים נגדך.

And there are a lot of ways that you see that conspiracy against you --

ונראות דרכי קונספירציה רבות נגדך

perceived, real, but it's there,

נתפסות, אמיתיות, אבל הן שם,

and it warps expectations.

וזה מעוות את הציפיות.

So if you think about what do you do when you grow up in that world,

ואם אתם חושבים על מה שתעשו כשתגדלו,

you can respond in a couple of ways.

אתם יכולים להגיב בכמה דרכים.

One, you can say, "I'm not going to work hard,

תוכלו לומר "אני לא הולך לעבוד קשה,"

because no matter how hard I work, it's not going to matter."

כי למרות שאני עובד קשה, זה לא ישנה את המצב."

Another thing you might do is say,

עוד דבר שאתם יכולים לעשות זה לומר,

"Well, I'm not going to go after the traditional markers of success,

"אוותר על סממני ההצלחה המסורתיים,

like a university education or a prestigious job,

כמו השכלה אקדמאית או משרה יוקרתית,

because the people who care about those things are unlike me.

כי אלה שאכפת להם מהדברים האלה אינם דומים לי.

They're never going to let me in."

הם אף פעם לא יתנו לי להצטרף."

When I got admitted to Yale, a family member asked me

כשהתקבלתי לייל, בן משפחה שאל אותי

if I had pretended to be a liberal to get by the admissions committee.

אם התחזיתי לליברלי כדי שוועדת הקבלה תקבל אותי.

Seriously.

ברצינות.

And it's obviously not the case that there was a liberal box to check

וזה לא המקרה שהייתה שם תיבה ליברלית

on the application,

על טופס הבקשה,

but it speaks to a very real insecurity in these places

אך זה מעיד על חוסר ביטחון ממשי במקומות כאלה,

that you have to pretend to be somebody you're not

שצריך להעמיד פנים להיות מישהו שאינכם

to get past these various social barriers.

כדי לעקוף את המחסומים החברתיים השונים הללו.

It's a very significant problem.

זו בעיה מאוד משמעותית.

Even if you don't give in to that hopelessness,

גם אם לא תיכנעו לחוסר תקווה זה,

even if you think, let's say,

גם אם אתם חושבים, נניח,

that your choices matter and you want to make the good choices,

שהבחירות שלכם חשובות וברצונכם לבחור נכון

you want to do better for yourself and for your family,

אתם רוצים להיטיב יותר עם עצמכם ומשפחתכם,

it's sometimes hard to even know what those choices are

קשה לפעמים אפילו לדעת מהן הבחירות האלה

when you grow up in a community like I did.

כשאתם גדלים בקהילה בה אני גדלתי.

I didn't know, for example,

לא ידעתי, למשל,

that you had to go to law school to be a lawyer.

שצריך ללכת לבית ספר לעריכת דין כדי להיות עורך דין.

I didn't know that elite universities, as research consistently tells us,

לא ידעתי שאוניברסיטאות עיליות, כפי שמחקר קובע,

are cheaper for low-income kids

זולות יותר לילדים ממשפחות עניות

because these universities have bigger endowments,

כי אוניברסיטאות אלו נהנות ממענקים גדולים,

can offer more generous financial aid.

וביכולתן להציע סיוע כספי נדיב יותר.

I remember I learned this

אני זוכר שלמדתי את זה כשקיבלתי

when I got the financial aid letter from Yale for myself,

מייל את מכתב הסיוע הכספי,

tens of thousands of dollars in need-based aid,

עשרות אלפי דולרים כסיוע מבוסס צורך,

which is a term I had never heard before.

שזה מונח שמעולם לא שמעתי קודם לכן.

But I turned to my aunt when I got that letter and said,

אבל אז פניתי לדודתי ואמרתי,

"You know, I think this just means that for the first time in my life,

"את יודעת, אני חושב שזה אומר שלראשונה בחיי,

being poor has paid really well."

להיות עני השתלם ממש טוב. "

So I didn't have access to that information

אז לא הייתה לי גישה למידע הזה

because the social networks around me didn't have access to that information.

כי לרשתות החברתיות סביבי לא הייתה גישה למידע זה.

I learned from my community how to shoot a gun, how to shoot it well.

למדתי מהקהילה שלי כיצד לירות ברובה, איך לירות היטב.

I learned how to make a damn good biscuit recipe.

למדתי איך לאפות ביסקוויט ממתכון ממש טוב.

The trick, by the way, is frozen butter, not warm butter.

הטריק, אגב, הוא חמאה קפואה, לא חמאה חמה.

But I didn't learn how to get ahead.

אבל לא למדתי איך להתקדם.

I didn't learn how to make the good decisions

לא למדתי איך לקבל את ההחלטות הטובות

about education and opportunity

על חינוך והזדמנות

that you need to make

שצריך לעשות

to actually have a chance in this 21st century knowledge economy.

כדי שיהיה לכם באמת סיכוי בכלכלת הידע של המאה ה -21.

Economists call the value that we gain from our informal networks,

כלכלנים קוראים לערך שאנו משיגים מהרשתות הבלתי פורמליות שלנו,

from our friends and colleagues and family "social capital."

מהחברים והעמיתים שלנו ומבני משפחה "הון חברתי".

The social capital that I had wasn't built for 21st century America,

ההון החברתי שהיה לי לא נבנה עבור אמריקה של המאה ה -21,

and it showed.

וזה נראה.

There's something else that's really important that's going on

יש עוד דבר חשוב שקורה

that our community doesn't like to talk about,

שהקהילה שלנו לא רוצה לדבר עליו,

but it's very real.

אבל זה מאוד אמיתי.

Working-class kids are much more likely

סביר שילדים ממעמד הפועלים יותר

to face what's called adverse childhood experiences,

מתמודדים עם חוויות ילדות שליליות,

which is just a fancy word for childhood trauma:

שהן רק מילים יפות לטראומת ילדות:

getting hit or yelled at, put down by a parent repeatedly,

חוטפים מכות או צעקות, מידי הורה שוב ושוב,

watching someone hit or beat your parent,

צופים במישהו מכה את ההורה שלהם

watching someone do drugs or abuse alcohol.

צופים במישהו צורך סמים או אלכוהול.

These are all instances of childhood trauma,

כל אלה הן חוויות של טראומת ילדות,

and they're pretty commonplace in my family.

והם עניין שבשיגרה במשפחתי.

Importantly, they're not just commonplace in my family right now.

והם לא רק בשיגרה המשפחתית שלי כרגע.

They're also multigenerational.

הם גם רבי-דורות.

So my grandparents,

אז הסבים שלי,

the very first time that they had kids,

בפעם הראשונה שהיו להם ילדים

they expected that they were going to raise them in a way

הם ציפו שיגדלו אותם בצורה

that was uniquely good.

טובה באופן ייחודי.

They were middle class,

הם היו בני המעמד הבינוני,

they were able to earn a good wage in a steel mill.

הם הרוויחו טוב במפעל פלדה.

But what ended up happening

אבל מה שבסופו של דבר קרה זה

is that they exposed their kids to a lot of the childhood trauma

שילדיהם נחשפו לטראומות ילדות רבות

that had gone back many generations.

שחזרו דורות רבים אחורה.

My mom was 12 when she saw my grandma set my grandfather on fire.

אמי היתה בת 12 כשראתה את סבתי מעלה באש את סבי.

His crime was that he came home drunk

פשעו היה שהוא שב הביתה שיכור

after she told him,

לאחר שהיא אמרה לו,

"If you come home drunk, I'm gonna kill you."

כשתשוב שיכור, אהרוג אותך.

And she tried to do it.

והיא ניסתה לעשות זאת.

Think about the way that that affects a child's mind.

חישבו איך זה משפיע על נפש הילד.

And we think of these things as especially rare,

ואנחנו חושבים שהדברים האלה נדירים ביותר,

but a study by the Wisconsin Children's Trust Fund found

אך מחקר של קרן נאמנות לילדים ויסקונסין מצא

that 40 percent of low-income kids face multiple instances of childhood trauma,

ש 40% מהילדים העניים חווים מקרים מרובים של טראומה בילדות

compared to only 29 percent for upper-income kids.

לעומת 29 אחוזים בלבד בילדים ממשפחות מבוססות.

And think about what that really means.

וחישבו על מה שזה באמת אומר.

If you're a low-income kid,

אם אתם ילדים ממשפחות מעוטות הכנסה,

almost half of you face multiple instances of childhood trauma.

כמעט חצי מכם חווים מקרים רבים של טראומה בילדות.

This is not an isolated problem.

זו אינה בעיה מבודדת.

This is a very significant issue.

זוהי נקודה חשובה מאוד.

We know what happens to the kids who experience that life.

אנחנו יודעים מה קורה לילדים שחווים חיים כאלה.

They're more likely to do drugs, more likely to go to jail,

הם נוטים יותר לצרוך סמים, וסביר יותר שיגיעו לכלא,

more likely to drop out of high school,

סביר יותר שינשרו מבית הספר התיכון,

and most importantly,

והכי חשוב,

they're more likely to do to their children

יש סיכוי גדול יותר שיעשו לילדיהם

what their parents did to them.

את מה שהוריהם עשו להם.

This trauma, this chaos in the home,

טראומה זו, הכאוס הזה בבית,

is our culture's very worst gift to our children,

הם המתנה הגרועה ביותר לילדינו מהתרבות שלנו,

and it's a gift that keeps on giving.

וזו מתנה שממשיכה להינתן.

So you combine all that,

אז תשלבו את כל אלה,

the hopelessness, the despair,

את חוסר התקווה, הייאוש,

the cynicism about the future,

הציניות לגבי העתיד,

the childhood trauma,

טראומת הילדות,

the low social capital,

ההון החברתי הנמוך,

and you begin to understand why me,

ותתחילו להבין מדוע אני,

at the age of 14,

בגיל 14,

was ready to become just another statistic,

הייתי מוכן להעשות רק עוד נתון סטטיסטי,

another kid who failed to beat the odds.

עוד ילד שלא הצליח לנצח את הסיכויים.

But something unexpected happened.

אבל קרה משהו בלתי צפוי.

I did beat the odds.

ניצחתי את הסיכויים.

Things turned up for me.

דברים טובים קרו לי.

I graduated from high school, from college, I went to law school,

סיימתי את התיכון, את המכללה, והלכתי ללמוד משפטים,

and I have a pretty good job now.

ויש לי משרה די טובה עכשיו.

So what happened?

אז מה קרה?

Well, one thing that happened is that my grandparents,

דבר אחד שקרה זה שהסבים שלי,

the same grandparents of setting someone on fire fame,

אותם סבים שהציתו אחת את האחר,

they really shaped up by the time I came around.

הם ממש התפתחו בינתיים.

They provided me a stable home,

הם סיפקו לי בית יציב,

a stable family.

משפחה יציבה.

They made sure

הם דאגו לכך שבזמן

that when my parents weren't able to do the things that kids need,

שההורים שלי לא היו מסוגלים לעשות את הדברים שילדים זקוקים להם,

they stepped in and filled that role.

הם נכנסו לתמונה ומילאו תפקידים אלה.

My grandma especially did two things that really matter.

הסבתא שלי במיוחד עשתה שני דברים ממש חשובים .

One, she provided that peaceful home that allowed me to focus on homework

אחד, היא סיפקה בית שליו שאפשר לי להתמקד בשיעורי בית

and the things that kids should be focused on.

ובדברים שילדים צריכים להתמקד בהם.

But she was also this incredibly perceptive woman,

אבל היא גם היתה אשה מהירת תפיסה להפליא,

despite not even having a middle school education.

למרות שאפילו לא למדה בבית ספר תיכון,

She recognized the message that my community had for me,

היא זיהתה את המסר של הקהילה שלי אלי,

that my choices didn't matter,

שהבחירות שלי אינן חשובות,

that the deck was stacked against me.

שהקלפים כולם נגדי.

She once told me,

היא אמרה לי ,

"JD, never be like those losers who think the deck is stacked against them.

"ג'.ד, לעולם אל תהיה כמו המפסידנים שחושבים שהקלפים נגדם.

You can do anything you want to."

אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה."

And yet she recognized that life wasn't fair.

ובכל זאת היא הכירה בכך שהעולם אינו הוגן.

It's hard to strike that balance,

קשה להכות את המאזן הזה,

to tell a kid that life isn't fair,

לספר לילד שהחיים לא הוגנים, וגם

but also recognize and enforce in them the reality that their choices matter.

לזהות ולהחיל עליהם מציאות שבה הבחירות שלהם משנות

But mamaw was able to strike that balance.

אבל סבתה הצליחה להכות את המאזן הזה.

The other thing that really helped was the United States Marine Corps.

הדבר האחר שבאמת עזר היה חיל הנחתים של ארה"ב.

So we think of the Marine Corps as a military outfit, and of course it is,

אז אנחנו חושבים על חיל הנחתים כעל יחידה צבאית, וכמובן שזה כך,

but for me, the US Marine Corps was a four-year crash course

אבל בשבילי, חיל הנחתים היה קורס מזורז של ארבע שנים

in character education.

בעיצוב אופי.

It taught me how to make a bed, how to do laundry,

למדתי לסדר מיטה, לכבס,

how to wake up early, how to manage my finances.

איך לקום מוקדם, כיצד לנהל את הכספים שלי.

These are things my community didn't teach me.

אלה דברים שבקהילה שלי לא לימדו אותי.

I remember when I went to go buy a car for the very first time,

אני זוכר שהלכתי לקנות מכונית בפעם הראשונה,

I was offered a dealer's low, low interest rate of 21.9 percent,

הציעו לי עסקה בריבית מאוד נמוכה של 21.9%,

and I was ready to sign on the dotted line.

והייתי מוכן לחתום על הקו המקווקו.

But I didn't take that deal,

אבל לא לקחתי את העסקה,

because I went and took it to my officer

כי הראיתי אותה לקצין שלי

who told me, "Stop being an idiot,

שאמר לי, "אל תהיה אידיוט,

go to the local credit union, and get a better deal."

באיגוד האשראי המקומי תקבל עסקה טובה יותר."

And so that's what I did.

וזה מה שעשיתי.

But without the Marine Corps,

אבל בלי חיל הנחתים,

I would have never had access to that knowledge.

לא הייתי זוכה לגישה לידע זה.

I would have had a financial calamity, frankly.

הייתי נופל לאסון פיננסי, בכנות.

The last thing I want to say is that I had a lot of good fortune

לסיום אני רוצה לומר שהיה לי הרבה מזל

in the mentors and people

עם מנטורים ואנשים

who have played an important role in my life.

ששיחקו תפקיד חשוב בחיי.

From the Marines, from Ohio State, from Yale,

מחיל הנחתים, ממדינת אוהיו, מאוניברסיטת ייל,

from other places,

ממקומות אחרים,

people have really stepped in

אנשים ממש באו

and ensured that they filled that social capital gap

ודאגו להשלמת הפער בהון החברתי

that it was pretty obvious, apparently, that I had.

שהיה די ברור, כנראה, שהיה לי.

That comes from good fortune,

זה נבע ממזל טוב,

but a lot of children aren't going to have that good fortune,

אך ילדים רבים לא יזכו לכזה מזל,

and I think that raises really important questions for all of us

ואני חושב שזה מעלה שאלות חשובות לכולנו

about how we're going to change that.

על האופן בו נוכל לשנות את זה,

We need to ask questions about how we're going to give low-income kids

עלינו לשאול את עצמנו איך ניתן לילדים עניים

who come from a broken home access to a loving home.

שבאים מבית הרוס גישה לבית חם ואוהב.

We need to ask questions

עלינו לשאול שאלות

about how we're going to teach low-income parents

כיצד נלמד הורים עניים

how to better interact with their children,

איך לתקשר טוב יותר עם ילדיהם,

with their partners.

עם בני הזוג שלהם.

We need to ask questions about how we give social capital,

עלינו לשאול איך נעניק הון חברתי,

mentorship to low-income kids who don't have it.

חונכות לילדים בעלי הכנסה נמוכה שאין להם את זה.

We need to think about how we teach working class children

עלינו לחשוב כיצד ללמד ילדים בני מעמד הפועלים

about not just hard skills,

לא רק מיומנויות קשות,

like reading, mathematics,

כמו קריאה, מתמטיקה,

but also soft skills,

אלא גם מיומנויות רכות, כמו

like conflict resolution and financial management.

פתרון סכסוכים וניהול פיננסי.

Now, I don't have all of the answers.

עכשיו, אין לי את כל התשובות.

I don't know all of the solutions to this problem,

אני לא יודע את כל הפתרונות לבעיה זו,

but I do know this:

אבל אני כן יודע את זה

in southern Ohio right now,

בדרום אוהיו עכשיו,

there's a kid who is anxiously awaiting their dad,

יש ילד שמצפה בכיליון עיניים לאביו,

wondering whether, when he comes through the door,

תוהה אם, כשייכנס מבעד לדלת,

he'll walk calmly or stumble drunkly.

הוא ייכנס בשלווה או ימעד שיכור.

There's a kid

יש ילד

whose mom sticks a needle in her arm

שאמו נועצת מחט בזרועה

and passes out,

ומתעלפת, והוא לא מבין

and he doesn't know why she doesn't cook him dinner,

למה היא לא מבשלת לו ארוחת ערב

and he goes to bed hungry that night.

ובלילה ההוא הוא הולך לישון רעב.

There's a kid who has no hope for the future

יש ילד שאין לו תקווה לעתיד

but desperately wants to live a better life.

אבל רוצה נואשות לחיות חיים טובים יותר.

They just want somebody to show it to them.

הוא רק רוצה שמישהו יראה לו אותם.

I don't have all the answers,

אין לי את כל התשובות,

but I know that unless our society starts asking better questions

אבל אם החברה שלנו לא תתחיל לשאול שאלות טובות יותר

about why I was so lucky

על הנסיבות שגרמו לי להיות כה בר מזל

and about how to get that luck to more of our communities

ועל האופן בו ניתן להביא מזל זה לעוד קהילות

and our country's children,

ולילדי ארצנו,

we're going to continue to have a very significant problem.

נמשיך וניאלץ להתמודד עם בעיה מאוד משמעותית

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)