Climate Change Is Happening. Here's How We Adapt | Alice Bows-Larkin | TED Talks

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

Over our lifetimes,

במהלך חיינו,

we've all contributed to climate change.

כולנו תרמנו לשינויי האקלים.

Actions, choices and behaviors

מעשים, בחירות והתנהגויות מן העבר

will have led to an increase in greenhouse gas emissions.

יובילו אותנו לעלייה בפליטות גזי החממה.

And I think that that's quite a powerful thought.

ולדעתי, זאת מחשבה רבת-עוצמה.

But it does have the potential to make us feel guilty

אבל יש בה כדי לגרום לנו רגשי אשמה

when we think about decisions we might have made

בחושבנו על ההחלטות שהיינו עשויים לקבל,

around where to travel to,

בשאלות כמו: לאן ניסע,

how often and how,

באיזו תדירות ובאילו אמצעים,

about the energy that we choose to use

איזה סוג אנרגיה בחרנו לנצל

in our homes or in our workplaces,

בבתינו או במקומות העבודה שלנו,

or quite simply the lifestyles that we lead and enjoy.

או פשוט סגנונות החיים שאנו מנהלים ונהנים מהם.

But we can also turn that thought on its head,

אבל אנו יכולים גם להפוך מחשבה זו,

and think that if we've had such a profound

ולחשוב שאם עד כה היתה לנו

but a negative impact on our climate already,

השפעה כה עמוקה ושלילית על האקלים שלנו,

then we have an opportunity to influence the amount of future climate change

כי אז יש לנו הזדמנות להשפיע על מידת שינויי האקלים בעתיד

that we will need to adapt to.

שאליהם ניאלץ להסתגל.

So we have a choice.

כך שיש לנו ברירה.

We can either choose to start to take climate change seriously,

באפשרותנו לבחור להתחיל להתייחס ברצינות לשינויי האקלים,

and significantly cut and mitigate our greenhouse gas emissions,

לקצץ ולהקטין באופן ניכר את פליטות גזי החממה שלנו,

and then we will have to adapt to less of the climate change impacts in future.

ואז יהיה עלינו להסתגל להשפעות חמורות פחות של שינויי האקלים בעתיד.

Alternatively, we can continue to really ignore the climate change problem.

לחילופין, נוכל להמשיך להתעלם מבעיית שינויי האקלים.

But if we do that, we are also choosing

אך אם נעשה כן, משמע שאנו בוחרים

to adapt to very much more powerful climate impacts in future.

להסתגל בעתיד לתוצאות עזות יותר של שינויי האקלים.

And not only that.

וזה לא הכל.

As people who live in countries with high per capita emissions,

כמי שחיים בארצות עם פליטות גבוהות לנפש,

we're making that choice on behalf of others as well.

הבחירה שלנו תיעשה גם בשמם של אחרים.

But the choice that we don't have

אבל ברירה שאינה נתונה לנו

is a no climate change future.

היא עתיד ללא שינויי אקלים.

Over the last two decades,

במרוצת שני העשורים האחרונים,

our government negotiators and policymakers have been coming together

מנהלי המו"מ וקובעי המדיניות של ממשלתנו התכנסו

to discuss climate change,

כדי לדון בשינויי האקלים,

and they've been focused on avoiding a two-degree centigrade warming

והם התמקדו במניעת התחממות בת שתי מעלות צלזיוס

above pre-industrial levels.

מעל לרמות העידן הקדם-תעשייתי.

That's the temperature that's associated with dangerous impacts

מדובר בטמפרטורה שקשורה בהשפעות מסוכנות,

across a range of different indicators,

בקשת של סמנים שונים,

to humans and to the environment.

לבני-אדם ולסביבה.

So two degrees centigrade constitutes dangerous climate change.

כלומר, 2 מעלות צלזיוס מייצגות שינויי אקלים מסוכנים.

But dangerous climate change can be subjective.

אבל שינויי אקלים מסוכנים יכולים להיות עניין סובייקטיבי.

So if we think about an extreme weather event

אם תחשבו על אירוע אקלימי קיצוני

that might happen in some part of the world,

שעלול להתרחש באזור כלשהו בעולם,

and if that happens in a part of the world where there is good infrastructure,

ואם הוא קורה באזור שבו קיימת תשתית טובה,

where there are people that are well-insured and so on,

שבו האנשים מבוטחים היטב וכו',

then that impact can be disruptive.

הרי שאותו אירוע עלול לשבש את החיים,

It can cause upset, it could cause cost.

לגרום לצרות, לעלות כסף.

It could even cause some deaths.

הוא אפילו עלול לגרום לתמותה מסוימת.

But if that exact same weather event happens in a part of the world

אבל אם אותו גודל של אירוע אקלימי יתרחש באזור כלשהו בעולם

where there is poor infrastructure,

שבו קיימת תשתית גרועה,

or where people are not well-insured,

או שאין בו ביטוח טוב,

or they're not having good support networks,

או שאין בו רשתות סיוע טובות,

then that same climate change impact could be devastating.

כי אז אותו אירוע אקלימי עלול להיות הרסני.

It could cause a significant loss of home,

הוא עלול לגרום לאובדן ניכר של קורת-גג,

but it could also cause significant amounts of death.

אבל גם לתמותה ניכרת.

So this is a graph of the CO2 emissions at the left-hand side

זהו גרף של פליטות פד"ח

from fossil fuel and industry,

מדלקי מאובנים ומתעשייה,

and time from before the Industrial Revolution

החל מלפני המהפכה התעשייתית

out towards the present day.

ועד עצם היום הזה.

And what's immediately striking about this

ומה שבולט כאן מיד

is that emissions have been growing exponentially.

הוא שהפליטות גדלו באופן מעריכי.

If we focus in on a shorter period of time from 1950,

אם נתמקד בתקופה קצרה יותר, החל מ-1950,

we have established in 1988

ב-1988 הקמנו

the Intergovernmental Panel on Climate Change,

את הצוות הבין-ממשלתי לשינויי האקלים,

the Rio Earth Summit in 1992,

פסגת ריו לענייני כדור הארץ ב-1992,

then rolling on a few years, in 2009 we had the Copenhagen Accord,

וכעבור כמה שנים, ב-2009, היה לנו הסכם קופנהגן,

where it established avoiding a two-degree temperature rise

שבה הוחלט על הימנעות מעליית טמפרטורה של 2 מעלות צלזיוס

in keeping with the science and on the basis of equity.

לפי נתונים מדעיים ועל בסיס שוויוני.

And then in 2012, we had the Rio+20 event.

וב-2012 היה לנו אירוע ריו+20.

And all the way through, during all of these meetings

ולכל אורך הדרך, במקביל לכל הכינוסים האלה

and many others as well,

וכינוסים רבים נוספים,

emissions have continued to rise.

הפליטות המשיכו להתגבר.

And if we focus on our historical emission trend in recent years,

ואם נתמקד במגמה ההיסטורית של הפליטות שלנו בשנים האחרונות,

and we put that together with our understanding

ונחבר לכך את הבנתנו

of the direction of travel in our global economy,

לגבי כיוונה של הכלכלה הגלובלית שלנו,

then we are much more on track

הרי שאנו נמצאים יותר בכיוון

for a four-degree centigrade global warming

של התחממות גלובלית בת 4 מעלות צלזיוס

than we are for the two-degree centigrade.

מאשר 2 מעלות צלזויס.

Now, let's just pause for a moment

כעת, הבה נעצור,

and think about this four-degree global average temperature.

ונחשוב לרגע על טמפרטורה גלובלית ממוצעת זו, של 4 מעלות צלזיוס.

Most of our planet is actually made up of the sea.

מרבית כוכב הלכת שלנו הינו ים.

Now, because the sea has a greater thermal inertia than the land,

והיות שהים הוא בעל אינרציה תרמית גבוהה משל היבשה,

the average temperatures over land are actually going to be higher

הטמפרטורה הממוצעת ביבשה עתידה למעשה להיות גבוהה יותר

than they are over the sea.

מאשר מעל הים.

The second thing is that we as human beings don't experience

העניין השני הוא שאנו, בני האדם, איננו חווים

global average temperatures.

טמפרטורות גלובליות ממוצעות.

We experience hot days, cold days,

אנו חווים ימים חמים, ימים קרים,

ימי גשם, במיוחד אם אתם גרים במנצ'סטר, כמוני.

rainy days, especially if you live in Manchester like me.

So now put yourself in a city center.

אז דמיינו את עצמכם בלב העיר,

Imagine somewhere in the world:

במקום כלשהו בעולם --

Mumbai, Beijing, New York, London.

מומבאי, בייג'ינג, ניו-יורק, לונדון --

It's the hottest day that you've ever experienced.

ביום הכי חם שחוויתם.

השמש קופחת על ראשיכם,

There's sun beating down,

there's concrete and glass all around you.

מסביבכם המון בטון וזכוכית.

Now imagine that same day --

וכעת, דמיינו את אותו היום,

but it's six, eight, maybe 10 to 12 degrees warmer

כשהחום הוא של 6, 8, אולי 10 או 12 מעלות יותר,

on that day during that heat wave.

באותו יום, בעיצומו של גל-חום.

That's the kind of thing we're going to experience

אלה הדברים שאנו עתידים לחוות

under a four-degree global average temperature scenario.

בתרחיש של טמפרטורה גלובלית ממוצעת בת 4 מעלות.

And the problem with these extremes,

והבעייה עם התנאים הקיצוניים האלה,

and not just the temperature extremes,

ולא רק תנאי הטמפרטורה הקיצוניים,

but also the extremes in terms of storms and other climate impacts,

אלא גם תנאים קיצוניים במובן של סופות ואירועי אקלים אחרים,

is our infrastructure is just not set up to deal with these sorts of events.

היא שהתשתית שלנו פשוט לא ערוכה להתמודדות עם אירועים כאלה.

So our roads and our rail networks

רשתות הכבישים ומסילות הברזל שלנו

have been designed to last for a long time

תוכננו לאורך ימים,

and withstand only certain amounts of impacts

תוך התמודדות עם מידה מסוימת בלבד של השפעות

in different parts of the world.

באזורים שונים בעולם.

And this is going to be extremely challenged.

וצפויים להן אתגרים קיצוניים.

Our power stations are expected to be cooled by water

תחנות הכוח שלנו אמורות להיות מקוררות במים

to a certain temperature to remain effective and resilient.

בתחום טמפרטורות מסוים כדי שתישארנה יעילות ועמידות.

And our buildings are designed to be comfortable

והבניינים שלנו תוכננו לנוחות

within a particular temperature range.

בתחום טמפרטורות מסוים.

And this is all going to be significantly challenged

וכל אלה צפויים להיות מאותגרים באופן משמעותי

under a four-degree-type scenario.

בתרחיש של 4 מעלות.

Our infrastructure has not been designed to cope with this.

התשתית שלנו לא תוכננה להתמודד עם זה.

So if we go back, also thinking about four degrees,

אז אם נחזור לזה, עדיין בתרחיש ה-4 מעלות,

it's not just the direct impacts,

לא מדובר רק בהשפעות הישירות,

but also some indirect impacts.

אלא גם בכמה השפעות עקיפות.

So if we take food security, for example.

למשל, בטחון המזון.

Maize and wheat yields

יבולי התירס והחיטה

in some parts of the world

באזורים מסוימים בעולם

are expected to be up to 40 percent lower

צפויים להיות נמוכים בעד 40%

under a four-degree scenario,

בתרחיש 4 מעלות.

rice up to 30 percent lower.

אורז - עד 30% פחות.

This will be absolutely devastating for global food security.

זה יהיה הרסני לחלוטין מבחינת בטחון המזון הגלובלי.

So all in all, the kinds of impacts anticipated

בסך הכל, סוגי ההשפעות הצפויות

under this four-degree centigrade scenario

בתרחיש ה-4 מעלות צלזיוס הזה,

are going to be incompatible with global organized living.

לא תעלינה בקנה אחד עם תנאי החיים המאורגנים בעולם.

So back to our trajectories and our graphs of four degrees and two degrees.

הבה נחזור לתחזיות ולגרפים שלנו, לגבי 4 מעלות ולגבי 2 מעלות.

Is it reasonable still to focus on the two-degree path?

האם עדיין מעשי להתמקד בכיוון של 2 המעלות?

There are quite a lot of my colleagues and other scientists

רבים למדי מעמיתי, ומדענים נוספים,

who would say that it's now too late to avoid a two-degree warming.

טוענים שמאוחר מדי להימנע מהתחממות של 2 מעלות.

But I would just like to draw on my own research

אבל הייתי רוצה להסתמך על המחקר שלי

on energy systems, on food systems,

במערכות אנרגיה, מערכות מזון,

aviation and also shipping,

תעופה וגם ספנות,

just to say that I think there is still a small fighting chance

ולומר שלדעתי, יש עדיין סיכוי קטן

of avoiding this two-degree dangerous climate change.

למנוע את שינויי האקלים המסוכנים האלה, של 2 מעלות.

But we really need to get to grips with the numbers

אבל אנו חייבים להבין את המספרים,

to work out how to do it.

כדי שנוכל למצוא דרכים להצליח בכך.

So if you focus in on this trajectory and these graphs,

אם תתמקדו במתווים ובגרפים האלה,

the yellow circle there highlights that the departure

המעגל הצהוב הזה מדגיש שההתנתקות

from the red four-degree pathway

מהמתווה האדום של 4 מעלות

to the two-degree green pathway is immediate.

למתווה הירוק של 2 מעלות הוא מיידי.

And that's because of cumulative emissions,

וזה בגלל הצטברות הפליטות,

או תקציב הפחמן.

or the carbon budget.

So in other words, because of the lights and the projectors

במלים אחרות, בגלל התאורה והמקרנים

that are on in this room right now,

שפועלים כרגע באולם הזה,

כמות הפד"ח שעולה לאטמוספירה

the CO2 that is going into our atmosphere

כתוצאה מצריכת החשמל הזאת,

as a result of that electricity consumption

lasts a very long time.

תישאר שם במשך זמן רב מאד.

Some of it will be in our atmosphere for a century, maybe much longer.

חלק ממנה יישאר באטמוספירה שלנו במשך מאה שנה, אולי יותר.

It will accumulate, and greenhouse gases tend to be cumulative.

זה יצטבר, וגזי חממה נוטים להצטבר.

And that tells us something about these trajectories.

וזה אומר לנו משהו על המתווים האלה.

First of all, it tells us that it's the area under these curves that matter,

ראשית, זה אומר לנו שהאזור החשוב נמצא מתחת לעקומות אלה,

not where we reach at a particular date in future.

ולא לאן נגיע, במועד מסוים בעתיד.

And that's important, because it doesn't matter

וזה חשוב, כי אין זה משנה

if we come up with some amazing whiz-bang technology

אם נמציא איזו טכנולוגיית זבנג-וגמרנו מדהימה

to sort out our energy problem on the last day of 2049,

שתפתור את בעיית האנרגיה שלנו, ביום האחרון של שנת 2049,

just in the nick of time to sort things out.

ברגע האחרון שבו עוד נוכל לטפל במצב.

Because in the meantime, emissions will have accumulated.

כי בינתיים, הפליטות תצטברנה.

So if we continue on this red, four-degree centigrade scenario pathway,

אז אם נמשיך בכיוון האדום של תרחיש ה-4 מעלות,

the longer we continue on it,

הרי שככל שנמשיך בו,

that will need to be made up for in later years

כך יידרש פיצוי בשנים שלאחר מכן

to keep the same carbon budget, to keep the same area under the curve,

כדי לשמור על אותה רמת תקציב פחמן, כדי שהאזור שמתחת לעקומה לא יגדל.

which means that that trajectory, the red one there, becomes steeper.

וזה אומר שהמתווה האדום הזה, ייעשה תלול יותר.

So in other words, if we don't reduce emissions in the short to medium term,

במלים אחרות, אם לא נפחית את הפליטות בטווח הקצר והבינוני,

then we'll have to make more significant year-on-year emission reductions.

ניאלץ לבצע קיצוצי פליטות קשים יותר מידי שנה בשנה.

We also know that we have to decarbonize our energy system.

ברור לנו גם שעלינו לבטל את הפחמן במערכת האנרגיה שלנו.

But if we don't start to cut emissions in the short to medium term,

אבל אם לא נתחיל לקצץ פליטות בטווח הקצר והבינוני,

ניאלץ לעשות זאת עוד יותר מוקדם.

then we will have to do that even sooner.

So this poses really big challenges for us.

וזה מציב בפנינו אתגרים רציניים מאד.

The other thing it does is tells us something about energy policy.

בנוסף, זה אומר לנו משהו אודות מדיניות האנרגיה.

If you live in a part of the world where per capita emissions are already high,

אם אתם חיים באזור שבו הפליטות לנפש כבר גבוהות,

it points us towards reducing energy demand.

המסקנה היא הפחתת הביקוש לאנרגיה.

And that's because with all the will in the world,

וזה משום שעם כל הרצון הטוב,

the large-scale engineering infrastructure

התשתית ההנדסית רחבת ההיקף

that we need to roll out rapidly

שעלינו לפרוש במהירות

to decarbonize the supply side of our energy system

כדי לבטל את הפחמן בצד המספק של מערכת האנרגיה שלנו -

זה פשוט לא יקרה בזמן.

is just simply not going to happen in time.

So it doesn't matter whether we choose nuclear power

כך שלא משנה אם נעבור לכוח גרעיני,

or carbon capture and storage,

או ננקוט בלכידת ואיחסון פחמן,

נגביר את תפוקת הדלקים הביולוגיים שלנו,

upscale our biofuel production,

or go for a much bigger roll-out of wind turbines and wave turbines.

או נלך על פרישה גדולה בהרבה של טורבינות רוח וגלים.

All of that will take time.

לכל אלה יידרש זמן.

So because it's the area under the curve that matters,

ומכיוון שהאזור החשוב הוא זה שנמצא מתחת לעקומה,

עלינו להתמקד בהתייעלות אנרגטית,

we need to focus on energy efficiency,

but also on energy conservation -- in other words, using less energy.

אך גם בשימור אנרגיה -- במלים אחרות, להשתמש בפחות אנרגיה.

And if we do that, that also means

ואם נעשה זאת, המשמעות תהיה גם

that as we continue to roll out the supply-side technology,

שככל שנמשיך לפרוש את צד אספקת האנרגיה,

we will have less of a job to do if we've actually managed

תישאר לנו פחות מלאכה, אם אכן נצליח

to reduce our energy consumption,

להפחית את צריכת האנרגיה,

because we will then need less infrastructure on the supply side.

כי אז נזדקק לפחות תשתית בצד האספקה.

Another issue that we really need to grapple with

סוגיה נוספת שעלינו להתמודד עימה

is the issue of well-being and equity.

היא סוגיית איכות החיים והשוויון.

There are many parts of the world where the standard of living needs to rise.

בחלקים רבים בעולם רמת החיים צריכה לעלות,

Bbut with energy systems currently reliant on fossil fuel,

אך עם מערכות האנרגיה הנוכחיות שמסתמכות על דלק מאובנים,

as those economies grow so will emissions.

הרי ככל שהכלכלות האלה יצמחו, יתגברו גם הפליטות.

And now, if we're all constrained by the same amount of carbon budget,

וכיום, אם כולנו כבולים ע"י אותו תקציב פחמן,

that means that if some parts of the world's emissions are needing to rise,

משמע שאם הפליטות בחלקים מסוימים בעולם צריכות לעלות,

then other parts of the world's emissions need to reduce.

הרי שבחלקים אחרים בעולם הן צריכות לקטון.

So that poses very significant challenges for wealthy nations.

וזה מציב אתגרים רציניים מאד בפני המדינות העשירות.

Because according to our research,

כי לפי המחקר שלנו,

if you're in a country where per capita emissions are really high --

מי שחי בארץ עם פליטות גבוהות מאד לנפש --

so North America, Europe, Australia --

צפון-אמריקה, אירופה, אוסטרליה --

emissions reductions of the order of 10 percent per year,

הרי שיש צורך בהפחתת פליטות בסדר-גודל של 10% לשנה,

and starting immediately, will be required for a good chance

ויש להתחיל בכך מיד, אם יש עניין בסיכוי טוב

of avoiding the two-degree target.

להימנע מיעד 2 המעלות.

Let me just put that into context.

הבה ואציב זאת בהקשר.

The economist Nicholas Stern

הכלכלן ניקולס סטרן

said that emission reductions of more than one percent per year

אמר שצמצום הפליטות ביותר מ-1% לשנה

קושר בעבר רק למיתון כלכלי או למהומות.

had only ever been associated with economic recession or upheaval.

So this poses huge challenges for the issue of economic growth,

זה מציב אתגרים עצומים בפני הצמיחה הכלכלית,

because if we have our high carbon infrastructure in place,

כי אם יש לנו תשתית פחמנית מפותחת,

it means that if our economies grow,

זה אומר שאם הכלכלה שלנו תצמח,

then so do our emissions.

תעלה גם רמת הפליטות.

So I'd just like to take a quote from a paper

ואני רוצה להביא ציטטה אחת ממאמר

by myself and Kevin Anderson back in 2011

שכתבתי עם קווין אנדרסון כבר ב-2011

where we said that to avoid the two-degree framing of dangerous climate change,

ובו אמרנו שכדי להימנע ממצב של שינויי אקלים מסוכנים של 2 מעלות,

economic growth needs to be exchanged at least temporarily

יש להחליף את הצמיחה הכלכלית, ולו גם באופן זמני,

for a period of planned austerity in wealthy nations.

בתקופות של צנע מתוכנן במדינות העשירות.

This is a really difficult message to take,

זהו מסר קשה מאד לעיכול,

because what it suggests is that we really need to do things differently.

כי המשמעות היא שעלינו לעשות דברים לגמרי אחרת.

This is not about just incremental change.

לא מדובר רק בשינויים של צעד-אחר-צעד,

This is about doing things differently, about whole system change,

אלא ממש בעשייה שונה של דברים, בשינוי כלל-מערכתי,

and sometimes it's about doing less things.

ולעתים - בפחות עשיה.

וזה נוגע לכולנו,

And this applies to all of us,

whatever sphere of influence we have.

תהיה אשר תהיה מידת השפעתנו:

So it could be from writing to our local politician

החל מכתיבת מכתבים אל הפוליטיקאי שמייצג אותנו,

to talking to our boss at work or being the boss at work,

שיחה עם הבוס בעבודה, או בתור הבוס בעבודה,

or talking with our friends and family, or, quite simply, changing our lifestyles.

שיחה עם חברים ובני משפחה, או, פשוט, שינוי סגנון החיים שלנו.

Because we really need to make significant change.

כי אנו ממש מוכרחים לעשות שינוי משמעותי.

At the moment, we're choosing a four-degree scenario.

לפי שעה, התנהלותנו אומרת שאנו בוחרים בתרחיש 4 המעלות.

If we really want to avoid the two-degree scenario,

אם אנו באמת רוצים למנוע את תרחיש 2 המעלות,

there really is no time like the present to act.

הרי שבאמת אין זמן טוב יותר לפעול מן ההווה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Bruno Giussani: Alice, basically what you're saying,

ברונו ג'יוסאני: אליס, מה שאת בעצם אומרת בהרצאתך,

the talk is, unless wealthy nations start cutting 10 percent per year

הוא שאם המדינות העשירות לא יתחילו לקצץ 10% בשנה

the emissions now, this year, not in 2020 or '25,

בפליטות הנוכחיות, השנה, ולא ב-2020 או 25',

we are going to go straight to the four-plus-degree scenario.

אנו צועדים היישר לעבר תרחיש 4 המעלות פלוס.

I am wondering what's your take on the cut by 70 percent for 2070.

אני תוהה מה מסקנתך לגבי קיצוץ 70% עד 2070.

Alice Bows-Larkin: Yeah, it's just nowhere near enough to avoid two degrees.

אליס באו-לארקין: נכון, זה ממש לא מספיק כדי למנוע את 2 המעלות.

One of the things that often --

אחד הדברים, שלעתים קרובות --

when there are these modeling studies that look at what we need to do,

מחקרי המידול האלה, שבודקים מה עלינו לעשות,

is they tend to hugely overestimate how quickly other countries in the world

נוטים להעריך הרבה יותר מדי את המהירות בה ארצות אחרות בעולם

יכולות להתחיל לצמצם את הפליטות.

can start to reduce emissions.

So they make kind of heroic assumptions about that.

הם מניחים הנחות די נועזות בקשר לכך.

The more we do that, because it's the cumulative emissions,

וככל שנעשה זאת יותר, היות שאלה פליטות מצטברות --

the short-term stuff that really matters.

הטווח הקצר, החשוב באמת --

So it does make a huge difference.

כך זה ישנה הרבה יותר.

If a big country like China, for example,

אם מדינה גדולה כמו סין

continues to grow even for just a few extra years,

תמשיך לגדול, ולו למשך עוד שנים ספורות,

that will make a big difference to when we need to decarbonize.

תהיה לכך השפעה עצומה כשניאלץ להתחיל לבטל את הפחמן.

So I don't think we can even say when it will be,

כך שלדעתי, איננו יכולים אפילו לקבוע מתי זה יהיה,

because it all depends on what we have to do in the short term.

כי הכל תלוי במה שעלינו לעשות בטווח הקצר.

But I think we've just got huge scope, and we don't pull those levers

אבל לדעתי יש לנו יכולת עצומה, ואם לא נוריד את המנופים

that allow us to reduce the energy demand, which is a shame.

שיאפשרו לנו להפחית את הביקוש לאנרגיה, זה יהיה חבל.

BG: Alice, thank you for coming to TED and sharing this data.

ב"ג': אליס, תודה לך על שבאת ל-TED ושיתפת אותנו בנתונים האלה.

ABL: Thank you.

(מחיאות כפיים)

(Applause)