Did the global response to 9/11 make us safer? | Benedetta Berti

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Ido Dekkers

Almost 20 years have passed since 9/11.

כמעט 20 שנה חלפו מאז ה-11 לספטמבר.

It is time to take stock of where we stand

הגיע העת לבחון לאן הגענו, לעצור ולחשוב.

and stop and think.

It is time to ask ourselves,

הגיע הזמן שנשאל את עצמנו,

have the assumptions and policies

האם ההנחות והגישות המדיניות שפיתחנו בעקבות אותם אירועים טרגיים

we developed in the wake of those tragic events

truly made us more secure?

אכן ביצרו את בטחוננו?

Have they made our societies, both in Europe and in the United States,

האם הם הפכו את החברה שלנו, באירופה וגם בארה"ב

more resilient?

לאיתנה יותר?

I've worked all my life in the field of security and defense,

כל חיי עבדתי בתחום הבטחון וההגנה,

and I am convinced that now, more than ever,

ואני משוכנעת שכעת, יותר מאי-פעם,

עלינו לשנות מן הקצה אל הקצה את חשיבתנו ומעשינו בנוגע לבטחון,

we need to radically reframe the way we think and act about security,

and especially about international security.

ובמיוחד הבטחון הבינלאומי.

By international security, I actually mean what we do,

ב"בטחון בינלאומי" אני מתכוונת למה שאנו עושים,

how we prepare our countries

איך אנו מכינים את ארצותינו

להגיב טוב יותר לאיומים מבחוץ ולמנוע אותם,

to better respond and prevent external threats,

and how we protect our citizens.

ואיך אנו מגינים על אזרחינו.

The key to both

המפתח לשתי השאלות

is to focus on protecting civilians,

הוא ההתמקדות בהגנה על אזרחים,

הן במדינות שלנו

both in our own countries

and in those where we are present in the name of security.

והן במדינות בהן אנו נוכחים בשם הבטחון.

Now, this idea goes against the fixed narrative

הרעיון הזה נוגד את כל הנרטיב המאובן

that we developed over the past 20 years

שפיתחנו ב-20 השנה האחרונות

over what security is and how to get it,

בשאלה מהו בטחון ואיך משיגים אותו,

but that narrative is flawed, and worse, it is counterproductive.

אלא שזהו נרטיב פגום, וגרוע מכך - מזיק.

Over the past 20 years,

ב-20 השנה האחרונות

both in the United States and in Europe,

הן בארה"ב והן באירופה,

we've come to accept that we must talk about security in zero sum terms,

התרגלנו לכך שעל בטחון מדברים במונחי סכום-אפס,

as if the only way to gain more security is by compromising on values and rights:

כאילו שנשיג יותר בטחון רק אם נבגוד בערכים ונפגע בזכויות:

security versus human rights,

בטחון או זכויות האדם,

safety versus freedom and development.

שלוות-נפש או חירות והתפתחות.

This is a false opposition.

ההנגדה הזו כוזבת.

It just doesn't work like that.

זה פשוט לא עובד ככה.

We need to recognize

עלינו להכיר בכך

that security and human rights are not opposite values,

שבטחון וזכויות הפרט אינם ערכים סותרים:

they are intrinsically related.

אדרבא, קיימת ביניהם זיקה מהותית.

After all, the most basic human right

הלא הזכות האנושית הבסיסית ביותר

is the right to live and to be free from violence,

היא הזכות לחיות ללא אלימות

and a state's most basic responsibility

ואחריותה הבסיסית ביותר של כל אומה

is to guarantee that right for its citizens.

היא להבטיח זכות זו לאזרחיה.

Conversely, if we think about communities all over the world

לעומת זאת, אם נחשוב על קהילות ברחבי העולם

affected by war and conflict,

שנפגעות ממלחמה וסכסוך,

it is insecurity and violence

העדר-הבטחון והאלימות

that stops them from achieving their full freedom and development.

הם שמונעים מהן להשיג את מלוא החירות והקידמה.

Now, they need basic security just as much as we do

הן זקוקות לבטחון בסיסי בדיוק כמונו,

and they need it so they can live a normal life

והן זקוקות לו כדי לחיות חיים רגילים

וליהנות מזכויות הפרט שלהן.

and so that they can enjoy their human rights.

This is why we need to shift.

ולכן עלינו לשנות את גישתנו.

We need to acknowledge that sustainable security

עלינו להכיר בכך שבטחון בר-קיימא

מיוסד על זכויות האדם,

builds on a foundation of human rights,

builds on promoting and respecting human rights.

על קידום זכויות האדם וכיבודן.

Also, over the past two decades,

נוסף על כך, בעשרים שנה האחרונות

we have accepted that the best way to guarantee our own security

התרגלנו לכך שהדרך הטובה ביותר להבטיח את בטחוננו

is by defeating our enemies,

היא בהנחלת תבוסה לאויבינו,

וכי לשם כך עלינו להסתמך כמעט אך ורק על הצבא.

and to do that, we need to rely almost exclusively on the military.

Again, this clashes with my work, with my research,

גם זה עומד בסתירה לעבודה שעשיתי, למחקר שלי

with what I see in the field.

ולמה שאני רואה בשטח.

מה שאני רואה הוא שבניית בטחון בר-קיימא

What I see is that building sustainable security

has a lot less to do with crushing enemies,

קשור הרבה פחות למחיצתם של אויבים,

has a lot less to do with winning on the battlefield,

הרבה פחות לנצחון בשדה הקרב,

and has a lot more to do with protecting victims

והרבה יותר להגנה על קורבנות ולבניית יציבות.

and building stability.

And to do that, well, the military alone

ולשם כך, ובכן, הכוח הצבאי לבדו

is simply insufficient.

פשוט איננו מספיק.

This is why I believe we need to shelve the never-ending War on Terror,

ולכן אני מאמינה שעלינו להניח בצד את המלחמה הנצחית בטרור,

ולהחליפה בסדר-יום בטחוני

and we need to replace it with a security agenda

that is driven by the principle of protecting civilians,

שמאחוריו העקרון של הגנה על אזרחים

no matter where they are from, what passport they hold,

ולא משנה מניין הם, איזה דרכון יש להם

והיכן הם חיים:

or where they live:

Vancouver, New York,

ונקובר, ניו-יורק,

קבול, מוסול, חאלב או דומה.

Kabul, Mosul, Aleppo or Douma.

Sustainable security tells us that we're more likely

בטחון בר-קיימא משמעו שסביר יותר שנהנה

to have long-term security at home for ourselves

מבטחון לאורך ימים בביתנו, לעצמנו,

if we focus our engagements abroad on protecting civilians

אם במעורבותנו בחו"ל נתמקד בכך שנגן על אזרחים

and on ensuring their lives are lived in dignity and free from violence.

ונבטיח שהם חיים בכבוד וללא אלימות.

For example, we all know that defeating ISIS

למשל, כולנו יודעים שהנצחון על דאע"ש

הוא הישג בטחוני.

is a security achievement.

Absolutely.

בהחלט.

אבל בניה מחדש של בתים שנהרסו,

But rebuilding destroyed homes,

restoring order,

החזרת הסדר על כנו,

ensuring a representative political system,

כינון מערכת פוליטית ייצוגית

these are just as, if not more important,

חשובים בה-במידה, אם לא יותר,

and not just for the security of civilians in Iraq and in Syria,

ולא רק לבטחונם של תושבי עירק וסוריה,

but for our own security and for global stability.

אלא גם לבטחוננו אנו וליציבות העולמית.

More fundamentally,

מבחינה יסודית יותר,

ISIS's danger should not just be counted in the number of weapons it holds

את הסכנה של דאע"ש אין לכמת רק במספר כלי הנשק שבידיו

אלא גם במספר הילדים שהוא מרחיק מבית הספר

but also in the number of children it has kept out of school

or indoctrinated.

או שוטף את מוחם.

This is from a security perspective.

וזה, מנקודת-ראות בטחונית.

From a security perspective,

מנקודת-ראות בטחונית,

ההשפעה לאורך דורות של מיליוני ילדים בסוריה

the long-term generational impact of having millions of children in Syria

שגדלים מחוץ לבית הספר כשהם מכירים מלחמה בלבד,

growing up knowing only war and out of school,

this is a far more dangerous threat to stability

מהווה איום מסוכן בהרבה על היציבות

than all of ISIS's weapons combined,

מאשר כל כלי הנשק של דאע"ש גם יחד,

and we should spend just as much time and just as much energy to counter this

ועלינו להקדיש אותה מידה של זמן ומרץ להתמודד עם זה

as what we spend when countering ISIS militarily.

כפי שעשינו בהתמודדות הצבאית מול דאע"ש.

Over the past two decades, our security policy has been short-term.

בעשרים השנה האחרונות מדיניות הבטחון שלנו היתה קצרת-טווח.

It has focused on the here and now.

היא התמקדה בכאן ובעכשיו.

It has systematically downplayed the link between what we do today

היא המעיטה באופן שיטתי בערכה של הזיקה בין מעשינו כיום

in the name of security

בשם הבטחון

and the long-term impact of those choices.

לבין ההשפעה לאורך ימים של אותן בחירות.

In the years after 9/11,

בשנים שאחרי ה-11 לספטמבר,

some of the choices,

אחדות מהבחירות הללו,

some of the policies we've implemented

אחדות מהגישות המדיניות שיישמנו,

have probably made us less, not more secure in the long term.

כנראה הפחיתו, ולא הגבירו או בטחוננו לאורך ימים.

Sustainable, civilian-centered security

בטחון בר-קיימא שבמרכזו האזרח

צריך לבחון את מה שקורה בטווח הארוך.

needs to look at what happens in the long term.

Again, for example,

שוב, למשל,

relying on drones to target enemies in faraway countries may be a tool.

ההסתמכות על מזל"טים לפגיעה באויבים בארצות מרוחקות עשויה להיות כלי.

It may be a tool to make sure or to lessen the threat

היא עשויה להיות כלי שימנע או יצמצם את האיום

of an imminent attack on the United States.

של התקפה מיידית על ארה"ב.

But what about the long-term impact?

אבל מה עם ההשפעה לאורך ימים?

If civilians are killed,

כשאזרחים נהרגים,

if communities are targeted,

כשקהילות מטוּוחות,

this will feed a vicious circle

זה ינציח מעגל קסמים

of war, conflict, trauma and radicalization,

של מלחמה, סכסוך, טראומה והקצנה,

and that vicious circle is at the center of so many of the security challenges

ומעגל-קסמים זה עומד במרכזם של אתגרים בטחוניים רבים מאד

we face today.

שאיתם אנו מתמודדים כיום.

This will not make us safer in the long term.

זה לא יגביר את בטחוננו לאורך ימים.

We need civilian security,

אנו זקוקים לבטחון אזרחי,

we need sustainable civilian-centered security,

אנו זקוקים לבטחון בר-קיימא שהאזרחים במרכזו,

and we need it now.

ואנו זקוקים לכך עכשיו.

We need to encourage thinking and research around this concept,

עלינו לעודד את החשיבה והמחקר סביב תפישה זו,

וליישמם.

and to implement it.

We live in a dangerous world.

אנו חיים בעולם מסוכן.

We have many threats to peace and conflict.

רבים הם האיומים על השלום והיציבות.

Much like in the days after 9/11,

כמו בימים שאחרי ה-11 לספטמבר,

we simply cannot afford not to think about international security.

איננו יכולים להרשות לעצמנו שלא להתייחס לבטחון הבינלאומי.

But we have to learn the lessons of the past 20 years.

אבל עלינו ללמוד את לקחי 20 השנה האחרונות.

To get it right, to get security right,

כדי לעשות זאת נכון, כדי ליצור בטחון נכון,

we need to focus on the long term.

עלינו לחשוב על הטווח הארוך.

We need to focus on protecting civilians.

עלינו להתמקד בהגנה על אזרחים.

ועלינו לכבד ולהכיר בעובדה

And we need to respect and acknowledge the fact

that sustainable security builds on a foundation of human rights.

שבטחון בר-קיימא מיוסד על זכויות האדם.

Otherwise, in the name of security,

אחרת, בשם הבטחון,

we risk leaving the world

אנו מסתכנים בכך שנשאיר אחרינו עולם

a far more dangerous and unstable place

הרבה יותר מסוכן ובלתי-יציב

than what we already found it in.

מזה שקיבלנו לידינו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)