Noah Feldman: Politics and religion are technologies

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

I want to argue to you that in fact, politics and religion,

ברצוני לטעון לפניכם שלמעשה הפוליטיקה והדת,

which are the two primary factors --

שהן שני הגורמים הראשיים--

not the sole, but overwhelmingly, the primary factors --

לא היחידים, אך בצורה מכרעת הגורמים הראשיים--

which are driving towards a war which looks extremely likely --

שדוחפים לקראת מלחמה שנראית סבירה ביותר--

bordering on the inevitable at this point,

על גבול הבלתי-נמנעת, לפי שעה,

whether one is in favor of that or not --

בין אם זה רצוי או לא--

that politics and religion are, in fact, themselves

את הפוליטיקה והדת

better conceptualized as kinds of technology,

ניתן למעשה להמשיג הכי טוב כסוגי טכנולוגיה,

and subject to kinds of questions that we regularly consider

והן כפופות לאותן השאלות שאנו בוחנים דרך קבע

in the space of conceptual design.

במרחב התכנון המושגי.

Here's what I mean. Politics and --

אבהיר את כוונתי. הפוליטיקה ו--

let's focus on the political system in particular question here,

הבה נתמקד במערכת הפוליטית המסוימת כאן,

which is the system of democracy.

שהיא מערכת של דמוקרטיה.

Democracy, as a type of politics, is a technology

הדמוקרטיה, כסוג של פוליטיקה, היא טכנולוגיה

for the control and deployment of power.

לשליטה ולהפעלת כוח.

You can deploy power in a wide range of ways.

אפשר להפעיל כוח במגוון צורות רחב.

The famous ones -- despotism is a good one;

מהמפורסמות ביניהן, עריצות היא צורה טובה.

anarchy is a way to not deploy the power in any organized way,

אנרכיה היא דרך לא להפעיל את הכוח בשום צורה מאורגנת,

to do it in a radically diffused fashion;

לעשות זאת באופן מבוזר קיצונית.

and democracy is a set of technologies,

ודמוקרטיה היא מערך של טכנולוגיות,

which have the effect of, in principle,

שיש להן עקרונית אפקט

diffusing the power source to a large number of people

של ביזור מקור הכוח למספר גדול של אנשים

and then re-concentrating it in a smaller group of people who govern,

ואחר ריכוזו בידי קבוצה קטנה של אנשים ששולטים,

and who themselves are, in principle, authorized to govern

ושהם עצמם, עקרונית, שולטים ברשותו

by virtue of what the broader public has done.

ובחסדו של הציבור הרחב.

Now, consider religion -- in this case Islam,

חישבו כעת על הדת-- האיסלם,במקרה זה,

which is the religion that, in some direct sense,

שהיא דת שבמובן ישיר כלשהו,

can be said to be precipitating what we're about to enter.

ניתן לתארה כמזרזת את מה שמיד נשוחח עליו.

Let me say parenthetically why I think that's the case,

הבה ואציג במאמר מוסגר מדוע לדעתי זהו המקרה

because I think it's a potentially controversial statement.

כי נראה לי שזו עלולה להיות אמירה שנויה במחלוקת.

I would put it in the following equation: no 9/11, no war.

אציג זאת במשוואה הבאה: אין 9.11 - אין מלחמה.

At the beginning of the Bush administration,

בתחילת ימי ממשל בוש,

when President Bush, now President Bush, was running for president,

כשהנשיא בוש עוד רץ לנשיאות,

he made it very clear that he was not interested in intervening broadly in the world.

הוא הבהיר היטב שאין לו עניין להתערב הרבה בענייני העולם.

In fact, the trend was for disengagement with the rest of the world.

למעשה המגמה היתה התנתקות משאר העולם.

That's why we heard about the backing away from the Kyoto protocol, for example.

ולכן שמענו על היציאה מאמנת קיוטו, למשל.

After 9/11, the tables were turned.

אחרי ה-9.11, היוצרות התהפכו.

And the president decided, with his advisors,

והנשיא החליט יחד עם יועציו,

to undertake some kind of an active intervention in the world around us.

לנקוט בהתערבות פעילה כלשהי בעולם שמסביבנו,

That began with Afghanistan,

שהחלה באפגניסטן,

and when Afghanistan went extremely smoothly and quickly,

וכשעניין אפגניסטן עבר מהר ובצורה חלקה,

a decision was made through the technology of democracy --

התקבלה החלטה בעזרת הטכנולוגיה הדמוקרטית--

again, notice, not a perfect technology --

שוב, שימו לב, לא טכנולוגיה מושלמת--

but through the technology of democracy

אך עדיין בעזרת הטכנולוגיה של הדמוקרטיה

that this administration was going to push in the direction of another war --

שהממשל הזה ידחוף לכיוון פתיחת מלחמה נוספת.

this time, a war in Iraq.

והפעם מלחמה בעירק.

Now, the reason I begin by saying "no 9/11, no war"

הסיבה שהתחלתי מ-"אין 9.11 - אין מלחמה"

is that we have to acknowledge that Islam,

היא שעלינו להכיר בכך שהאיסלם,

as interpreted by a very, very small, extremely radical group of people,

לפי פרשנות של קבוצת אנשים זעירה וקיצונית מאד,

was a precipitating cause of the 9/11 attacks --

היווה גורם מזרז בפיגועי ה-9.11--

the precipitating cause of the 9/11 attacks --

הגורם המזרז בפיגועי ה-9.11--

and as a consequence, at one degree of remove,

וכתוצאה מכך, בעליית מדרגה אחת,

the precipitating cause of the coming war that we're about to be engaged in.

הגורם המזרז למלחמה שבקרוב נהיה מעורבים בה.

And I would add that bin Laden and his followers

והייתי מוסיף שבן-לאדן ותומכיו

are consciously devoted to the goal of creating a conflict between democracy,

מסורים ביודעין למטרה של יצירת עימות בין הדמוקרטיה,

or at least capitalist democracy, on the one hand,

או לפחות הדמוקרטיה הקפיטליסטית, מחד,

and the world of Islam as they see and define it.

ועולם האיסלם כפי שהוא נתפס ומוגדר בעיניהם, מאידך.

Now, how is Islam a technology in this conceptual apparatus?

ואיך האיסלם הוא טכנולוגיה במנגנון המושגי הזה?

Well, it's a technology for, first, salvation in its most basic sense.

הוא קודם כל טכנולוגיה לישועה, במובנו הבסיסי ביותר.

It's meant to be a mechanism for construing the universe

הוא אמור להיות מנגנון להבנת היקום

in a way that will bring about the salvation of the individual believer,

בדרך שתחולל את ישועת המאמין הבודד,

but it's also meant by the Islamists --

אך הוא גם אמור, לפי האיסלאמיסטים--

and I use that term to mean people who believe that Islam --

אני משתמש במונח זה עבור מי שמאמינים שהאיסלם--

they follow the slogan, Islam is the answer to a wide range of questions,

בסיסמה שהאיסלם הוא התשובה לקשת שאלות רחבה,

whether they're social, or political, or personal, or spiritual.

בין אם חברתיות, פוליטיות, אישיות או רוחניות.

Within the sphere of people who have that view,

בתוך מעגל האנשים שמחזיקים בחזון הזה,

and it's a large number of people in the Muslim world

ורבים הם האנשים בעולם המוסלמי

who disagree with bin Laden in his application,

שלא מסכימים עם בן-לאדן מבחינה מעשית,

but agree that Islam is the answer.

אך מסכימים שהאיסלם הוא התשובה.

Islam represents a way of engaging the world

האיסלם מייצג דרך של מעורבות בעולם

through which one can achieve certain desirable goals.

המאפשרת לאדם להשיג מטרות רצויות מסוימות.

And the goals from the perspective of Muslims are, in principle,

והמטרות מבחינת המוסלמים הן כעיקרון

peace, justice and equality,

שלום, צדק ושוויון,

but on terms that correspond to traditional Muslim teachings.

אך במובנים שמתאימים למצוות האיסלם המסורתי.

Now, I don't want to leave a misimpression

איני רוצה להותיר רושם מוטעה

by identifying either of these propositions --

ע"י זיהוי כל אחת מההנחות האלה--

rather, either of these phenomena, democracy or Islam -- as technologies.

או כל תופעה כזו, דמוקרטיה או איסלם, כטכנולוגיה.

I don't want to suggest that they are a single thing that you can point to.

אינני בא לומר שמדובר בדבר יחיד שאפשר לנקוב בו.

And I think a good way to prove this

ולדעתי דרך טובה להוכיח זאת

is simply to demonstrate to you what my thought process was

היא פשוט להראות לכם מה היה התהליך המחשבתי שלי

when deciding what to put on the wall behind me when I spoke.

כשהחלטתי מה להציג על הקיר שמאחורי כשאדבר.

And I ran immediately into a conceptual problem:

נקלעתי מיד לבעיה מושגית--

you can't show a picture of democracy.

אי אפשר להראות תמונה של דמוקרטיה.

You can show a slogan, or a symbol, or a sign that stands for democracy.

אפשר להציג סיסמה, סמל או שלט שמסמלים דמוקרטיה.

You can show the Capitol --

אפשר להציג את בניין הקפיטול--

I had the same problem when I was designing the cover

היתה לי אותה בעיה בעיצוב העטיפה

of my forthcoming book, in fact --

לספרי הבא, למעשה--

what do you put on the cover to show democracy?

איך להציג דמוקרטיה על עטיפת ספר?

And the same problem with respect to Islam.

ואותה הבעיה קיימת בנוגע לאיסלם.

You can show a mosque, or you can show worshippers,

אפשר להראות מסגד או מתפללים,

but there's not a straightforward way of depicting Islam.

אך אין דרך ישירה לתיאור האיסלם.

That's because these are the kinds of concepts

וזאת מפני שזהו סוג המושגים

that are not susceptible to easy representation.

שלא קל לייצג אותם.

Now, it follows from that, that they're deeply contestable.

ומכאן נובע שקל מאד לערער עליהם.

It follows from that that all of the people in the world

מכאן נובע שכל אנשי העולם

who say that they are Muslims can, in principle,

שטוענים שהם מוסלמים יכולים, עקרונית,

subscribe to a wide range of different interpretations

להזדהות עם קשת רחבה של פרשנויות שונות

of what Islam really is, and the same is true of democracy.

של האיסלם, וכנ"ל לגבי הדמוקרטיה.

In other words, unlike the word hope,

במלים אחרות, שלא כמו המילה "תקווה",

which one could look up in a dictionary and derive origins for,

שאפשר לחפש במילון ולמצוא את מקורותיה,

and, perhaps, reach some kind of a consensual use analysis,

ואולי להגיע לאיזו הסכמה כללית לגבי השימוש בה,

these are essentially contested concepts.

אלה הם במהותם מושגים מתחרים.

They're ideas about which people disagree in the deepest possible sense.

אלה רעיונות שאנשים חלוקים לגביהם במובן העמוק ביותר.

And as a consequence of this disagreement,

וכתוצאה מאי ההסכמות האלה

it's very, very difficult for anyone to say,

קשה עד מאד למישהו לקבוע,

"I have the right version of Islam."

"אני מחזיק בגירסת האיסלם הנכונה."

You know, post-9/11, we were treated to the amazing phenomenon

לפני ה-9.11 זכינו לחזות בתופעה המופלאה

of George W. Bush saying, "Islam means peace."

של ג'ורג' וו. בוש המצהיר, "איסלם פירושו שלום."

Well, so says George W. Bush.

אז זה מה שג'ורג' וו. בוש אומר.

Other people would say it means something else.

יש מי שיאמרו שפירושו משהו אחר.

Some people would say that Islam means submission.

יש מי שיאמרו שאיסלם משמעו כניעה.

Other people would say it means an acknowledgement

אחרים יאמרו שפירושו קבלה

or recognition of God's sovereignty.

או הכרה בריבונות האל.

There are a wide range of different things that Islam can mean.

יש קשת רחבה של השתמעויות שונות לאיסלם.

And ostensibly, the same is true of democracy.

ולכאורה, אותו הדבר יפה גם לדמוקרטיה.

Some people say that democracy consists basically in elections.

יש שיאמרו שהדמוקרטיה היא ביסודה בחירות.

Other people say no, that's not enough,

אחרים יאמרו שזה לא מספיק,

there have to be basic liberal rights: free speech, free press, equality of citizens.

שנחוצות זכויות יסוד ליברליות: חופש דיבור, עיתונות, שוויון.

These are contested points, and it's impossible to answer them by saying,

אלה נקודות סותרות, ואי אפשר להשיב עליהן:

"Ah ha, I looked in the right place, and I found out what these concepts mean."

"בדקתי במקום הנכון ומצאתי מה פירוש המושגים האלה."

Now, if Islam and democracy are at present

אם האיסלם והדמוקרטיה

in a moment of great confrontation,

נמצאות כרגע במצב עימות קשה,

what does that mean?

מה זה אומר?

Well, you could fit it into a range of different interpretative frameworks.

אפשר להתאים זאת למסגרות פרשנות שונות.

You could begin with the one that we began with a couple of days ago,

אפשר להתחיל מזו שאיתה התחלנו לפני כמה ימים,

which was fear.

שהיתה הפחד.

Fear is not an implausible reaction with a war just around the corner

פחד איננו תגובה לא סבירה כשהמלחמה באופק

and with a very, very high likelihood that many, many people are going to die

ויש סבירות גבוהה מאד להמוני הרוגים

as a consequence of this confrontation --

כתוצאה מעימות כזה--

a confrontation which many, many people

עימות שרבים מאד

in the Muslim world do not want,

בעולם המוסלמי לא רוצים בו,

many, many people in the American democracy do not want,

רבים מאד בדמוקרטיה האמריקאית לא רוצים בו,

many people elsewhere in the world do not want,

רבים מאד בכל העולם לא רוצים בו,

but which nonetheless is favored by a large enough number of people --

אבל מעוניינים בו מספיק אנשים בעולם--

at least in the relevant space, which is the United States --

לפחות במרחב הרוולנטי, שהוא ארה"ב--

to actually go forward. So fear is not a crazy response at all.

שהוא יתפתח. כך שפחד איננו תגובה מטורפת כלל.

And I think that that's, in fact, probably the first appropriate response.

ולדעתי זו למעשה התגובה ההולמת הראשונה.

What I want to suggest to you, though, in the next couple of minutes

אך ברגעים הבאים ברצוני לטעון בפניכם

is that there's also a hopeful response to this.

היא שיש גם תגובה של תקווה לכך.

And the hopeful response derives from recognizing

והתגובה מעוררת התקווה נובעת מההכרה בכך

that Islam and democracy are technologies.

שהאיסלם והדמוקרטיה הן טכנולוגיות.

And by virtue of being technologies, they're manipulable.

ומתוך היותן טכנולוגיות, ניתן לשלוט בהן.

And they're manipulable in ways

ולשלוט בהן בדרכים

that can produce some extremely positive outcomes.

שעשויות להניב כמה תוצאות חיוביות עד מאד.

What do I have in mind?

מה הרעיון שלי?

Well, all over the Muslim world there are people

ובכן, בכל העולם המוסלמי יש אנשים

who take Islam deeply seriously, people who care about Islam,

שמתייחסים לאיסלם מאד ברצינות, שאיכפת להם מהאיסלם,

for whom it's a source either of faith, or of civilization, or of deep values,

שעבורם הוא מקור אמונה, תרבות או ערכים עמוקים,

or just a source of powerful personal identity,

או פשוט מקור לזהות חזקה ואישית,

who think and are saying loudly that Islam and democracy

שחושבים ואומרים בקול שבין האיסלם והדמוקרטיה

are in fact not in conflict, but are in fact deeply compatible.

אין בעצם סתירה, אלא תאימות רבה מאד.

And these Muslims -- and it's the vast majority of Muslims --

והמוסלמים האלה-- ומדובר ברובם הגדול,

disagree profoundly with bin Laden's approach, profoundly.

חלוקים עמוקות עם גישתו של בן-לאדן. עמוקות.

And they furthermore think overwhelmingly --

זאת ועוד, רובם ככולם חושבים--

again one can't speak of every person, but overwhelmingly,

אי אפשר לדבר על כל אדם ואדם, אך רובם ככולם,

and one can find this by reading any of the sources

ואפשר לראות זאת מתוך קריאת המקורות

that they have produced, and they're all over the Internet

שהם מפרסמים בכל האינטרנט

and in all sorts of languages -- one can see that they're saying

בכל מיני שפות-- אפשר לראות שהם אומרים

that their concern in their own countries is primarily to free up themselves

שמה שהכי מעסיק אותם בארצותיהם הוא לשחרר את עצמם

to have choice in the spheres of personal life,

לזכות באפשרויות בחירה בחייהם האישיים,

in the sphere of economics, in the sphere of politics,

בתחום הכלכלי, בפוליטיקה,

and, yes, in the sphere of religion,

וכן, גם בתחום הדת

which is itself closely regulated in most of the Muslim world.

שהיא עצמה נשלטת באורח צמוד ברוב העולם המוסלמי.

And many of these Muslims further say

ורבים מהמוסלמים האלה אומרים גם

that their disagreement with the United States

שחוסר ההסכמה שלהם עם ארה"ב

is that it, in the past and still in the present,

נובע מכך שבעבר, ועדיין בהווה,

has sided with autocratic rulers in the Muslim world

היא צידדה ברודנים של העולם המוסלמי

in order to promote America's short-term interests.

כדי לקדם את האינטרסים קצרי-הטווח של אמריקה.

Now, during the Cold War, that may have been

אז בזמן המלחמה הקרה זו אולי היתה

a defensible position for the United States to take.

עמדה ברת-הגנה עבור ארה"ב.

That's an academic question.

זאת שאלה תיאורטית.

It may be that there was a great war to be fought between West and East,

אולי היתה צפויה מלחמה גדולה בין המערב למזרח,

and it was necessary on the axis of democracy against communism.

וזה היה נחוץ בציר הדמוקרטי נגד הקומוניזם,

And it was necessary in some way for these to contradict each other,

והיה בכך הכרח מסוים מבחינת העמידה נגד היריב,

and as a consequence you have to make friends wherever you can get them.

שמאלצת לקנות ידידים בכל מקום אפשרי.

But now that the Cold War is over,

אך כעת, כשהמלחמה הקרה נגמרה,

there's nearly universal consensus in the Muslim world --

קיימת תמימות דעים כמעט מוחלטת בעולם המוסלמי--

and pretty close to the same here in the United States,

די בדומה לזו שבארה"ב,

if you talk to people and ask them --

אם פונים לאנשים ושואלים אותם,

that in principle, there's no reason that democracy and Islam cannot co-exist.

שכעקרון אין כל סיבה שלא יהיה דו-קיום בין הדמוקרטיה והאיסלם.

And we see this among activist, practical Muslims,

ואנו רואים זאת בקרב מוסלמים פעילים ומעשיים,

like the Muslims who are presently the elected,

כמו המוסלמים שנבחרים בימים אלה,

parliamentary, democratic government of Turkey,

לבית הנבחרים ולממשלה הדמוקרטית בטורקיה,

who are behaving pragmatically, not ideologically,

שמתנהגים בפרגמטיות ולא מתוך אידאולוגיה,

who are promoting their own religious values,

שמקדמים את הערכים הדתיים שלהם,

who are elected by their own people

שנבחרים על ידי עמם

because they were perceived as honest and sincere

כי הם נחשבים אמינים וכנים

because of their religious values,

הודות לערכיהם הדתיים,

but who do not think that Islam and a democratic system of governance

אך אינם חושבים שהאיסלם ומערכת הממשל הדמוקרטית

are fundamentally incompatible.

ביסודם מנוגדים.

Now, you may say, but surely, what we've seen on television about Saudi Islam

אולי תאמרו, הרי מה שראינו בטלוויזיה על האיסלם הסעודי

convinces us that it can't possibly be compatible

שכנע אותנו שהוא אינו יכול לעלות בקנה אחד

with what we consider the core of democracy --

עם מה שבעינינו הוא מהות הדמוקרטיה,

namely, free political choice, basic liberty and basic equality.

דהיינו, בחירה פוליטית חופשית, חירות ושיוויון בסיסיים.

But I'm here to tell you that technologies

אבל הנני ואומר לכם שטכנולוגיות

are more malleable than that.

הן יותר ברות-עיצוב מכך.

I'm here to tell you that many, many Muslims believe --

אני אומר לכם שהרבה מאד מוסלמים מאמינים--

the vast majority, in fact -- in fact I think I would go so far as to say

הרוב הגדול, למעשה-- הייתי מרחיק לכת ואומר

that many Muslims in Saudi Arabia believe that the core values of Islam,

שמוסלמים רבים בסעודיה מאמינים שערכי הליבה של האיסלם,

namely acknowledgement of God's sovereignty

דהיינו הכרה בריבונות האל

and basic human equality before God,

ושוויון בסיסי של בני האדם בפני האל,

are themselves compatible with liberty, equality and free political choice.

עולים בקנה אחד עם חירות, שוויון וחופש בחירה פוליטי.

And there are Muslims, many Muslims out there, who are saying precisely this.

ויש מוסלמים, הרבה מוסלמים, שאומרים בדיוק את זה.

And they're making this argument wherever they're permitted to make it.

והם משמיעים את הטענה הזו בכל עת שמתירים להם.

But their governments, needless to say, are relatively threatened by this.

אך מיותר לציין שממשלותיהם חשות די מאוימות מכך.

And for the most part try to stop them from making this argument.

ובד"כ מנסות למנוע מהם להשמיע את הטיעון הזה.

So, for example, a group of young activists in Egypt

לדוגמה, קבוצת פעילים צעירים במצרים

try to form a party known as the Center Party,

מנסה להקים מפלגה בשם "מפלגת המרכז",

which advocated the compatibility of Islam and democracy.

שדוגלת בתאימות שבין האיסלם והדמוקרטיה.

They weren't even allowed to form a party.

אפילו לא הרשו להם להקים מפלגה.

They were actually blocked from even forming a party

ממש מנעו מהם אפילו להקים מפלגה

under the political system there. Why?

במערכת הפוליטית שם. מדוע?

Because they would have done extraordinarily well.

מפני שהם היו מצליחים מאד.

In the most recent elections in the Muslim world --

ברוב הבחירות האחרונות בעולם המוסלמי--

which are those in Pakistan, those in Morocco

שהיו בפקיסטן, במרוקו

and those in Turkey -- in each case,

ובטורקיה-- בכל מקרה כזה,

people who present themselves to the electorate as Islamic democrats

מי שמציגים עצמם לציבור הבוחרים כדמוקרטים איסלמיים

were far and away the most successful vote-getters

הצליחו מעל ומעבר לגרוף קולות

every place they were allowed to run freely.

בכל מקום בו הותר להם לרוץ לבחירות בחופשיות.

So in Morocco, for example, they finished third in the political race

במרוקו, למשל, הם הגיעו במקום השלישי במירוץ הפוליטי

but they were only allowed to contest half the seats.

אך הותר להם להתמודד רק על מחצית המושבים.

So had they contested a larger number of the seats,

אילו התמודדו על מספר גדול יותר של מושבים,

they would have done even better.

הם היו מצליחים אף יותר.

Now what I want to suggest to you is that the reason for hope in this case

ולטענתי, הסיבה לתקווה במקרה הזה

is that we are on the edge of a real transformation in the Muslim world.

היא שאנו ניצבים על סף שינוי אמיתי בעולם המוסלמי.

And that's a transformation in which many sincerely believing Muslims --

וזה שינוי שמאמינים מוסלמים אמיתיים רבים--

who care very, very deeply about their traditions,

שמאד מאד איכפת להם לגבי מסורותיהם,

who do not want to compromise those values --

שאינם רוצים להתפשר על ערכים אלה--

believe, through the malleability of the technology of democracy

מאמינים, הודות ליכולת לעצב את טכנולוגיית הדמוקרטיה

and the malleability and synthetic capability of the technology of Islam,

וליכולת לעצב את טכנולוגיית האיסלם ולהביאה לסינתזה,

that these two ideas can work together.

ששני רעיונות אלה עשויים להצליח בצוותא.

Now what would that look like?

ואיך זה ייראה?

What does it mean to say that there's an Islamic democracy?

מה זה אומר שתהיה דמורטיה איסלמית?

Well, one thing is, it's not going to look identical

מה שברור, היא לא תהיה זהה

to democracy as we know it in the United States.

לדמוקרטיה שאנחנו מכירים בארה"ב.

That may be a good thing, in light of some of the criticisms we've heard today --

וזה אולי יהיה טוב, לאור כמה מהביקורות ששמענו היום,

for example, in the regulatory context -- of what democracy produces.

למשל, בהקשר של התקנות שיוצרת הדמוקרטיה.

It will also not look exactly the way either the people in this room,

זה גם לא ייראה כמו שאיש מהיושבים כאן באולם,

or Muslims out in the rest of the world --

או מי מהמוסלמים בשאר העולם--

I don't mean to imply there aren't Muslims here, there probably are --

איני רומז שאין כאן מוסלמים, ייתכן שיש--

conceptualize Islam.

תופסים את האיסלם.

It will be transformative of Islam as well.

זה ישנה גם את האיסלם.

And as a result of this convergence,

וכתוצאה מהמיזוג הזה,

this synthetic attempt to make sense of these two ideas together,

נסיון הסינתזה למצוא הגיון בשילוב בין שני רעיונות אלה,

there's a real possibility that, instead of a clash

יש אפשרות ממשית שבמקום התנגשות

of Islamic civilization -- if there is such a thing --

בין התרבות המוסלמית-- אם יש דבר כזה--

and democratic civilization -- if there is such a thing --

לבין התרבות הדמוקרטית-- אם יש דבר כזה--

we'll in fact have close compatibility.

תימצא בעצם תאימות טובה.

Now, I began with the war because it's the elephant in the room,

פתחתי ברעיון המלחמה כי כולם מתאמצים להתעלם ממנו,

and you can't pretend that there isn't about to be a war

ואי אפשר להעמיד פנים כאילו לא מתקרבת מלחמה,

if you're talking about these issues.

אם עוסקים בנושאים האלה.

The war has tremendous risks for the model that I'm describing

המלחמה מסכנת עד מאד את הדגם שאני מתאר

because it's very possible that as a consequence of a war,

כי ייתכן מאד שכתוצאה ממלחמה

many Muslims will conclude that the United States

מוסלמים רבים יגיעו למסקנה שארה"ב

is not the kind of place that they want to emulate

איננה מופת לחיקוי

with respect to its forms of political government.

בכל הנוגע לצורות הממשל הפוליטי.

On the other hand, there's a further possibility that many Americans,

מאידך, יש אפשרות נוספת שאמריקאים רבים,

swept up in the fever of a war, will say, and feel, and think

שייסחפו בלהט המלחמה, יאמרו, יחושו ויחשבו

that Islam is the enemy somehow --

שהאיסלם הוא איכשהו האויב--

that Islam ought to be construed as the enemy.

שיש לראות באיסלם את האויב.

And even though, for political tactical reasons,

וגם אם מסיבות פוליטיות טקטיות

the president has been very, very good about saying that Islam is not the enemy,

הנשיא נהג בהחלט היטב באומרו שהאיסלם איננו האויב,

nonetheless, there's a natural impulse when one enters war

למרות זאת, קיים דחף טבעי כשנכנסים למלחמה

to think of the other side as an enemy.

לראות בצד השני אויב.

And one furthermore has the impulse to generalize, as much as possible,

ויש גם דחף להכללות, רבות ככל האפשר,

in defining who that enemy is.

בהגדרת אותו אויב.

So the risks are very great.

כך שהסיכונים גדולים מאד.

On the other hand, the capacities for positive results in the aftermath of a war

מצד שני, הסיכויים לתוצאות חיוביות בעקבות מלחמה

are also not to be underestimated,

גם בהערכתם אין להמעיט,

even by, and I would say especially by, people

אפילו מצד אנשים - והייתי אומר בפרט מצידם -

who are deeply skeptical about whether we should go to war in the first place.

שמפקפקים מאד בשאלה אם עלינו לצאת למלחמה מלכתחילה.

Those who oppose the war ought to realize that if a war happens,

המתנגדים למלחמה צריכים להבין שאם היא תתחולל

it cannot be the right strategy,

לא תהיה זו האסטרטגיה הנכונה,

either pragmatically, or spiritually, or morally, to say after the war,

מבחינה מעשית, רוחנית או מוסרית, לומר אחרי המלחמה,

"Well, let's let it all run itself out, and play out however it wants to play out,

"טוב, ניתן לזה להיגמר, ומה שיהיה יהיה,

because we opposed the war in the first place."

כי אנו התנגדנו למלחמה מן ההתחלה."

That's not the way human circumstances operate.

לא כך פועלות הנסיבות האנושיות.

You face the circumstances you have in front of you

אדם מתמודד עם הנסיבות,

and you go forward.

וממשיך הלאה.

Well, what I'm here to say then is,

ומה שבאתי לומר לכם,

for people who are skeptical about the war,

לאנשים שמפקפקים בנוגע למלחמה,

it's especially important to recognize that in the aftermath of the war

חשוב במיוחד שתכירו בכך שבעקבות המלחמה

there is a possibility for the government of the United States

קיימת אפשרות שממשלת ארה"ב

and the Muslim peoples with whom it interacts

ועמי האיסלם שעימם היא תיצור יחסי גומלין

to create real forms of government that are truly democratic

יפתחו צורות ממשל חדשות ודמוקרטיות באמת

and also truly Islamic.

אך גם מוסלמיות באמת.

And it is crucial -- it is crucial in a practical, activist way --

והדבר הוא קריטי, קריטי במובן מעשי ופעיל,

for people who care about these issues to make sure

שהאנשים שמודאגים מהסוגיות האלה יוודאו,

that within the technology of democracy, in this system,

במסגרת הטכנולוגיה הדמוקרטית, במערכת זו,

they exercise their preferences, their choices and their voices

שהם משמיעים את העדפותיהם, בחירותיהם וקולותיהם

to encourage that outcome.

כדי לעודד את התרחשות התוצאה הזו.

That's a hopeful message,

זהו מסר של תקווה,

but it's a message that's hopeful only if you understand it

אך זהו מסר של תקווה רק אם הוא יובן

as incurring serious obligation for all of us.

כהתחייבות חמורה שכולנו הבאנו על עצמנו.

And I think that we are capable of taking on that obligation,

לדעתי אנו מסוגלים לעמוד בהתחייבות זו,

but only if we put what we can into it.

אך רק אם נשקיע בה את כל יכולתנו.

And if we do, then I don't think that the hope will be unwarranted altogether.

ואם נעשה זאת, איני חושב שהתקווה היא חסרת בסיס.

Thanks.

תודה.