Arthur Ganson: Moving sculpture

מתרגם: Dotan Koskas מבקר: Sigal Tifferet

A few words about how I got started,

כמה מילים על איך התחלתי,

and it has a lot to do with happiness, actually.

למעשה יש לזה קשר ישיר לאושר.

When I was a very young child, I was extremely introverted

כילד צעיר, הייתי מאד מופנם

and very much to myself.

ומאד פרטי.

And, kind of as a way of surviving,

וכדי לשרוד

I would go into my own very personal space,

הייתי בורח לעולם שלי

and I would make things.

והייתי מייצר דברים.

I would make things for people

הייתי מייצר דברים לאנשים

as a way of, you know, giving, showing them my love.

כדרך, אתם יודעים לתת ולהראות את אהבתי אליהם.

I would go into these private places,

הייתי נכנס למקומות הפרטיים הללו,

and I would put my ideas and my passions into objects --

והייתי מכניס את הרעיונות והתשוקות שלי לתוך חפצים,

and sort of learning how to speak with my hands.

סוג של ללמוד לדבר עם הידיים.

So, the whole activity of working with my hands and creating objects

כך שכל הפעילות של עבודה עם הידיים ויצירת חפצים

is very much connected with not only the idea realm,

קשורה מאד לא רק לתחום הרעיון,

but also with very much the feeling realm.

אלא גם לתחום הרגש.

And the ideas are very disparate.

והרעיונות מאד שונים.

I'm going to show you many different kinds of pieces,

אני הולך להראות לכם עבודות שונות,

and there's no real connection between one or the other,

ואין באמת קשר בין אחד לשני,

except that they sort of come out of my brain,

חוץ מזה שהם יצאו ממוחי,

and they're all different sort of thoughts that are triggered

והם כולם מחשבות שונות אשר מוצתות

by looking at life, and seeing nature and seeing objects,

מהתבוננות בחיים, והסתכלות על הטבע ועל חפצים,

and just having kind of playful random thoughts about things.

ופשוט לשחק עם מחשבות על דברים.

When I was a child, I started to explore motion.

כשהייתי ילד, התחלתי לחקור תנועה.

I fell in love with the way things moved,

התאהבתי בדרך בה דברים זזים,

so I started to explore motion by making little flipbooks.

אז התחלתי לחקור תנועה דרך ציורים קטנים על דפי ספר.

And this is one that I did, probably like when I was around seventh grade,

וזה דבר אחד שעשיתי ככל הנראה בכיתה ז',

and I remember when I was doing this,

ואני זוכר מתי עשיתי זאת,

I was thinking about that little rock there,

חשבתי על הסלע הקטן שם

and the pathway of the vehicles as they would fly through the air,

והמסלול של המכוניות כשהן עפות באויר,

and how the characters --

ואיך הדמויות -

(Laughter) --

(צחוק)

would come shooting out of the car,

עפות מהמכונית,

so, on my mind, I was thinking about the trajectory of the vehicles.

אז בראשי חשבתי על המסלול של המכוניות.

And of course, when you're a little kid, there's always destruction.

וכמובן, כשאתה ילד קטן, יש תמיד חורבן.

So, it has to end with this --

אז, זה היה צריך להסתיים עם זה -

(Laughter) --

(צחוק)

gratuitous violence.

אלימות מיותרת.

(Laughter)

(צחוק)

So that was how I first started to explore the way things moved,

כך למעשה התחלתי לחקור איך דברים זזים,

and expressed it.

והבעתי את זה.

Now, when I went to college,

כשהלכתי לקולג'

I found myself making fairly complicated, fragile machines.

מצאתי את עצמי יוצר מכונות עדינות ומסובכות.

And this really came about

וזה באמת נבע

from having many different kinds of interests.

מתוך תחומי עניין שונים.

When I was in high school, I loved to program computers,

כשהייתי בבית ספר תיכון, אהבתי לתכנת מחשבים,

so I sort of liked the logical flow of events.

כך שבעצם אהבתי את הזרימה ההגיונית של ארועים.

I was also very interested in perhaps going into surgery

התענייתי גם בניתוחים וחשבתי אולי

and becoming a surgeon,

להיות מנתח,

because it meant working with my hands

כי זה לעבוד עם הידיים שלי

in a very focused, intense way.

בדרך מאד ממוקדת.

So, I started taking art courses,

אז לקחתי קורסים באמנות,

and I found a way to make sculpture

ומצאתי דרך ליצור פסלים

that brought together my love for being very precise with my hands,

אשר איחדו את אהבתי לדיוק עם ידי

with coming up with different kinds of logical flows of energy through a system.

עם המצאת דרכים שונות לזרימה הגיונית של אנרגיה במערכת.

And also, working with wire -- everything that I did

וגם, בעבודה עם חוטים - כל מה שעשיתי

was both a visual and a mechanical engineering decision

הצריך החלטה ויזואלית וגם הנדסית מכנית

at the same time.

בו זמנית.

So, I was able to sort of exercise all of that.

כך שיכולתי להתאמן בכל זה.

Now, this kind of machine is as close as I can get to painting.

מכונה מסוג זה, זה הכי קרוב שאני יכול להגיע לציור.

And it's full of many little trivial end points,

והוא מלא בנקודות קצה טריוויאליות,

like there's a little foot here that just drags around in circles

כאילו שיש רגל קטנה שנגררת במעגלים

and it doesn't really mean anything.

וזה לא באמת אומר משהו.

It's really just for the sort of joy of its own triviality.

למעשה זה סוג של הנאה רק מתוך הטריוויאליות של הדבר.

The connection I have with engineering

הקשר שלי להנדסה

is the same as any other engineer, in that I love to solve problems.

הה לזה של כל מהנדס, אני אוהב לפתור בעיות.

I love to figure things out,

אני אוהב להבין דברים,

but the end result of what I'm doing is really completely ambiguous.

אבל התוצאה הסופית של מעשי למעשה מעורפלת.

(Laughter)

(צחוק)

That's pretty ambiguous.

זה די מעורפל.

(Laughter)

(צחוק)

The next piece that is going to come up

העבודה הבאה שאני אראה

is an example of a kind of machine that is fairly complex.

היא דוגמא למכונה מסובכת למדי.

I gave myself the problem.

הצבתי לעצמי בעיה.

Since I'm always liking to solve problems,

שהרי אני אוהב לפתור בעיות,

I gave myself the problem of turning a crank in one direction,

הצבתי לעצמי בעיה של סיבוב כננת בכיוון אחד,

and solving all of the mechanical problems

ופיתרון כל הבעיות המכניות

for getting this little man to walk back and forth.

שיגרמו לאיש הקטן הזה ללכת קדימה ואחורה.

So, when I started this, I didn't have an overall plan for the machine,

כשהתחלתי, לא היתה לי תוכנית כללית למכונה,

but I did have a sense of the gesture,

אבל היתה לי תחושה של המחווה

and a sense of the shape and how it would occupy space.

ותחושה של הצורה ואיך היא תמלא את החלל.

And then it was a matter of starting from one point

ואז זה היה עניין של להתחיל מנקודה אחת

and sort of building to that final point.

ולהיבנות משם לנקודה הסופית.

That little gear there switches back and forth to change direction.

גלגל השיניים שם מתחלף קדימה ואחורה כדי לשנות כיוון.

And that's a little found object.

זה חפץ קטן שמצאתי.

So a lot of the pieces that I've made,

ברוב העבודות שעשיתי,

they involve found objects.

היו מעורבים חפצים שמצאתי.

And it really -- it's almost like doing visual puns all the time.

ובאמת זה כמו לשחק עם תמונות כל הזמן.

When I see objects, I imagine them in motion.

כשאני רואה חפץ, אני מדמיין אותו בתנועה,

I imagine what can be said with them.

אני מדמיין מה אפשר לומר דרכו.

This next one here, "Machine with Wishbone,"

הדבר הבא, היא מכונה עם עצם בריח,

it came about from playing with this wishbone after dinner.

זה נולד מתוך משחק עם העצם הזאת לאחר ארוחת ערב.

You know, they say, never play with your food --

תמיד אומרים לך לא לשחק עם האוכל -

but I always play with things.

אבל אני תמיד משחק עם דברים.

So, I had this wishbone, and I thought,

אז הייתה לי העצם הזאת, וחשבתי,

it's kind of like a cowboy who's been on his horse for too long.

זה כמו קאובוי שרכב יותר מדי זמן על הסוס.

(Laughter)

(צחוק)

And I started to make him walk across the table,

וגרמתי לו להלך על השולחן,

and I thought, "Oh, I can make a little machine that will do that."

וחשבתי, "הו, אני יכול ליצור מכונה שתעשה את זה."

So, I made this device, linked it up, and the wishbone walks.

אז יצרתי את המכונה הזאת, חיברתי אותה, והעצם התחילה ללכת,

And because the wishbone is bone -- it's animal --

ומפני שעצם הבריח היא עצם - היא חיה -

it's sort of a point where I think we can enter into it.

זה בעצם מכוון לאן אנו נכנסים

And that's the whole piece.

וזוהי המכונה בשלמותה.

(Laughter)

(צחוק)

That's about that big.

זה בערך בגודל כזה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

This kind of work is also very much like puppetry,

עבודה מסוג זה מאד דומה לתאטרון בובות

where the found object is, in a sense, the puppet,

כך שהחפץ הנמצא הוא בעצם הבובה,

and I'm the puppeteer at first, because I'm playing with an object.

ואני מפעיל הבובות, כי אני הוא זה שמשחק עם החפץ,

But then I make the machine, which is sort of the stand-in for me,

אבל אז אני יוצר את המכונה שעושה את זה בשבילי

and it is able to achieve the action that I want.

והיא מסוגלת להשיג את הפעולה שרציתי.

The next piece I'll show you is a much more conceptual thought,

העבודה הבאה שאני רוצה להראות היא יותר מחשבה קונספטואלית,

and it's a little piece called "Cory's Yellow Chair."

והיא עבודה קטנה הנקראת "הכיסא הצהוב של קורי."

I had this image in my mind, when I saw my son's little chair,

הייתה בעיני רוחי תמונה, כשראיתי את הכיסא של בני,

and I saw it explode up and out.

וראיתי אותו מתפוצץ למעלה והחוצה.

And --

ו --

so the way I saw this in my mind at first,

הדרך הראשונה שראיתי זאת בעיני רוחי

was that the pieces would explode up and out with infinite speed,

היא כך שהחלקים התפוצצו למעלה והחוצה במהירות אין סופית,

and the pieces would move far out,

והחלקים התפזרו למרחק,

and then they would begin to be pulled back

ואז יכלו להשאב חזרה,

with a kind of a gravitational feel,

בתחושה של כח המשיכה,

to the point where they would approach infinite speed back to the center.

לנקודה בה יגיעו החלקים במהירות אין סופית למרכז.

And they would coalesce for just a moment,

והם יתמזגו לרגע אחד

so you could perceive that there was a chair there.

כך שיהיה אפשר להבין שהיה כאן כיסא.

For me, it's kind of a feeling about the fleetingness of the present moment,

בשבילי זאת ההרגשה לראות רגע חולף,

and I wanted to express that.

ורציתי להביע זאת.

Now, the machine is -- in this case, it's a real approximation of that,

המכונה הזאת - במקרה זה היא קירוב לזה,

because obviously you can't move physical matter

שהרי ברור אי אפשר להזיז חומר מוצק

infinitely with infinite speed and have it stop instantaneously.

לנצח במהירות אין סופית ולהעצר בבת אחת

This whole thing is about four feet wide,

הדבר כולו הוא בערך ברוחב 120ס"מ

and the chair itself is only about a few inches.

והכיסא עצמו כמה סנטימטרים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, this is a funny sort of conceptual thing,

זה משהו רעיוני משעשע,

and yesterday we were talking about Danny Hillis' "10,000 Year Clock."

אתמול דיברנו על שעון ה - 10,000 שנים של דני היליס.

So, we have a motor here on the left,

יש לנו כאן מנוע משמאל

and it goes through a gear train.

והוא מחובר לשורה של גלגלי שיניים.

There are 12 pairs of 50:1 reductions,

ישנם 12 זוגות של הפחתה פי 50

so that means that the final speed of that gear on the end

כך שמהירות הגלגל האחרון

is so slow that it would take two trillion years to turn once.

כל כך איטית שיקח 2 טריליון שנה לסיבוב אחד

So I've invented it in concrete, because it doesn't really matter.

בניתי זאת מבטון כי זה לא ממש משנה.

(Laughter)

(צחוק)

Because it could run all the time.

כי זה יכול להמשיך לנצח

(Laughter)

(צחוק)

Now, a completely different thought.

מחשבה אחרת לחלוטין -

I'm always imagining myself in different situations.

אני תמיד מדמיין את עצמי במצבים שונים.

I'm imagining myself as a machine.

אני מדמיין את עצמי כמכונה.

What would I love?

מה הייתי אוהב?

I would love to be bathed in oil.

מאד הייתי רוצה לטבול בשמן.

(Laughter)

(צחוק)

So, this machine does nothing but just bathe itself in oil.

המכונה הזו לא עושה כלום חוץ מלטבול את עצמה שמן.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And it's really, just sort of --

וזה באמת רק -

for me, it was just really about the lusciousness of oil.

בשבילי, זה הפיתוי של השמן.

(Laughter)

(צחוק)

And then, I got a call from a friend

ואז קיבלתי שיחה מחברה

who wanted to have a show of erotic art,

שרצתה לקיים תערוכה של אמנות ארוטית,

and I didn't have any pieces.

ולא היו לי עבודות.

But when she suggested to be in the show, this piece came to mind.

אבל כשהיא הציעה לי להציג בתערוכה, חשבתי על העבודה הזו .

So, it's sort of related, but you can see it's much more overtly erotic.

סוג של קשר מסוים, אבל אפשר לראות שהארוטיקה יותר מוחצנת.

And this one I call "Machine with Grease."

לזאת אני קורא "מכונה עם גריז."

It's just continually ejaculating, and it's --

היא כל הזמן פולטת, וזה -

(Laughter) --

(צחוק)

this is a happy machine, I'll tell you.

זוהי מכונה שמחה, אני אומר לכם.

(Laughter)

(צחוק)

It's definitely happy.

היא בטוח שמחה.

From an engineering point of view,

מנקודת מבט הנדסית,

this is just a little four-bar linkage.

זהו חיבור בין ארבעה חלקים

And then again, this is a found object, a little fan that I found.

ושוב, חפץ שמצאתי, מניפה קטנה שמצאתי.

And I thought, what about the gesture of opening the fan,

וחשבתי על המחווה של פתיחת המניפה,

and how simply could I state something.

ובאיזו פשטות אוכל לבטא משהו.

And, in a case like this, I'm trying to make something which is clear

במקרה כזה אני מנסה לעשות משהו ברור

but also not suggestive of any particular kind of animal or plant.

מבלי לרמוז על חיה או צמח כלשהוא.

For me, the process is very important,

בשבילי, התהליך מאד חשוב

because I'm inventing machines,

כי אני ממציא מכונות,

but I'm also inventing tools to make machines,

אבל גם ממציא כלים לייצור המכונות,

and the whole thing is all sort of wrapped up from the beginning.

והכל בעצם מקופל בהתחלה.

So this is a little wire-bending tool.

זהו מכשיר לכיפוף חוט מתכת.

After many years of bending gears with a pair of pliers,

לאחר שנים של כיפוף גלגלי שיניים עם צבת,

I made that tool, and then I made this other tool

בניתי את הכלי הזה, ואז את הכלי השני

for sort of centering gears very quickly --

כדי למרכז גלגלי שיניים מהר יותר,

sort of developing my own little world of technology.

כך שפיתחתי עולם טכנולוגי משלי.

My life completely changed when I found a spot welder.

חיי השתנו כאשר גיליתי את הרתכת הנקודתית.

(Laughter)

(צחוק)

And that was that tool.

וזה היה הכלי הזה.

It completely changed what I could do.

זה שינה לגמרי את היכולות שלי.

Now here, I'm going to do a very poor job of silver soldering.

כאן אני הולך לעשות עבודה די עלובה של ריתוך עם כסף.

This is not the way they teach you to silver solder when you're in school.

לא כך מלמדים בבית ספר לרתך עם כסף.

I just like, throw it in.

אני פשוט אוהב לזרוק את זה פנימה.

I mean, real jewelers put little bits of solder in.

תכשיטנים משתמשים במעט כסף לריתוך.

So, that's a finished gear.

אז הנה גלגל שיניים מוגמר.

When I moved to Boston,

כשעברתי לבוסטון,

I joined a group called the World Sculpture Racing Society.

הצטרפתי לקבוצה הנקראת "החברה העולמית למרוצי פסלים".

(Laughter)

(צחוק)

And the idea, their premise was that we wanted to show

והרעיון היה שאנו רוצים להציג

pieces of sculpture on the street,

עבודות פיסול ברחוב,

and there'd be no subjective decision about what was the best.

ולא תהיה החלטה סובייקטיבית לגבי מי היה הכי טוב.

It would be -- whatever came across the finish line first would be the winner.

מי שיעבור את קו הסיום ראשון יהיה המנצח.

(Laughter)

(צחוק)

So I made -- this is my first racing sculpture,

אז בניתי - זהו פסל המירוץ הראשון שלי,

and I thought, "Oh, I'm going to make a cart,

וחשבתי, "הו, אני הולך ליצור עגלה,

and I'm going to have it --

והיא תעשה -

I'm going to have my hand writing 'faster,'

אני הולך לעשות שהיד שלי תכתוב "מהר יותר,"

so as I run down the street, the cart's going to talk to me

כך שבמורד הרחוב העגלה תדבר אליי

and it's going to go, 'Faster, faster!' "

והיא תגיד "יותר מהר, יותר מהר!"

So, that's what it does.

אז זה מה שהיא עושה.

(Laughter)

(צחוק)

But then in the end, what I decided

אבל בסוף החלטתי,

was every time you finish writing the word,

שלאחר כתיבה של כל מילה,

I would stop and I would give the card to somebody on the side of the road.

אעצור לתת את הגלויה למישהו בצד הדרך.

So I would never win the race because I'm always stopping.

כך שלעולם לא אנצח את המירוץ כי כל הזמן נעצרתי.

But I had a lot of fun.

אבל זה היה מאד מהנה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, I only have two and a half minutes -- I'm going to play this.

נשארו לי שתיים וחצי דקות, אני אריץ את זה.

This is a piece that, for me, is in some ways

זוהי עבודה שבדרכים רבות עבורי

the most complete kind of piece.

היא העבודה הכי שלמה.

Because when I was a kid, I also played a lot of guitar.

כי כשהייתי ילד, ניגנתי גם על גיטרה.

And when I had this thought,

וכשעלתה המחשבה הזו,

I was imagining that I would make --

דימיינתי שאצור -

I would have a whole machine theater evening,

אקיים ערב תאטרון מכני,

where I would -- you would have an audience,

שבו יהיה קהל,

the curtain would open, and you'd be entertained by machines on stage.

הוילון יפתח, והבידור יעשה על ידי מכונות על הבמה.

So, I imagined a very simple gestural dance

דמיינתי ריקוד עם מחוות פשוטות

that would be between a machine and just a very simple chair, and ...

בין המכונה לכיסא פשוט ו ...

When I'm making these pieces, I'm always trying to find a point

כאשר אני יוצר את העבודות הללו אני תמיד מנסה למצוא נקודה

where I'm saying something very clearly and it's very simple,

שבה אני אומר משהו ברור ומאוד פשוט,

but also at the same time it's very ambiguous.

ובאותו הזמן גם דן-משמעי.

And I think there's a point between simplicity and ambiguity

ואני חושב שיש נקודה בין פשטות לדו-משמעות

which can allow a viewer to perhaps take something from it.

שמאפשרת למתבונן לקחת משהו מזה.

And that leads me to the thought that all of these pieces

וזה מוביל אותי למחשבה שכל העבודות

start off in my own mind, in my heart,

מתחילות בעיני רוחי, בלבבי,

and I do my best at finding ways to express them with materials,

ואני עושה כל שביכולתי למצוא דרכים להביע אותם דרך החומרים,

and it always feels really crude.

וזה תמיד מרגיש גס.

It's always a struggle,

זה תמיד מאבק,

but somehow I manage to sort of get this thought

אבל איך שהוא אני מצליח להכניס את המחשבה הזו

out into an object, and then it's there, OK.

לתוך חפץ, ואז הוא שם, טוב.

It means nothing at all.

זה לא אומר כלום.

The object itself just means nothing.

החפץ עצמו לא אומר כלום.

Once it's perceived, and someone brings it into their own mind,

ברגע שזה נתפס, ומישהו מכניס אותו לדמיון שלו,

then there's a cycle that has been completed.

אז המעגל נסגר.

And to me, that's the most important thing

ובשבילי זה הכי חשוב

because, ever since being a kid, I've wanted to communicate my passion and love.

כי מאז שהייתי ילד, רציתי לתקשר דרך תשוקתי ואהבתי,

And that means the complete cycle of coming from inside,

וזה אומר להשלים את המעגל שמתחיל בתוכי

out to the physical, to someone perceiving it.

יוצא החוצה אל העולם החומרי, ומגיע אל מישהו שתופס את זה.

So I'll just let this chair come down.

אני רק אתן לכיסא לרדת.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)