Robyn Stein DeLuca: The good news about PMS

מתרגם: hila scherba מבקר: Ido Dekkers

How many people here have heard of PMS?

כמה אנשים כאן שמעו על התסמונת הטרום וסתית (PMS)?

Everybody, right?

כולם, נכון?

Everyone knows that women go a little crazy

כולם יודעים שנשים יכולות להפוך לקצת משוגעות

right before they get their period,

ממש לפני שהן מקבלות את הוסת,

that the menstrual cycle throws them onto an inevitable hormonal roller coaster

שהמחזור החודשי זורק אותם לרכבת הרים הורמונלית בלתי נמנעת של חוסר הגיון ועצבים.

of irrationality and irritability.

There's a general assumption

יש הנחה כללית שתנודות בהורמוני הרבייה גורמות לרגשות קיצוניים

that fluctuations in reproductive hormones cause extreme emotions

and that the great majority of women are affected by this.

ושהרוב הגדול של נשים מושפעות מכך.

Well, I am here to tell you that scientific evidence says

טוב, אז אני כאן כדי להגיד לכם שהראיות המדעיות אומרות

neither of those assumptions is true.

שאף אחת מההנחות האלה היא נכונה.

I'm here to give you the good news about PMS.

אני כאן כדי לתת לכם את החדשות הטובות לגבי התסמונת הטרום וסתית.

But first, let's take a look at how firmly the idea of PMS

אבל, ראשית, בוא נראה איך הרעיון של PMS מושרש חזק בתרבות האמריקנית.

is entrenched in American culture.

If you examine newspaper or magazine articles,

אם אתם בוחנים מאמרים בעיתונים או בכתבי עת,

you'll see how widely assumed it is that everyone gets PMS.

אתם תראו איך זו ההנחה הרווחת שכולן סובלות מ-PMS.

In an article in the magazine Redbook titled "You: PMS Free,"

במאמר במגזין "רדבוק" שנקרא - "את - חופשייה מ-PMS",

readers were informed that between 80 to 90 percent of women suffer from PMS.

הקוראים התוודעו שבין 80 ל-90 אחוז מהנשים סובלות מ-PMS.

L.A. Muscle magazine warned its readers

כתב העת "אל.איי מאסל" הזהיר את קוראיו

that 40 to 50 percent of women suffer from PMS,

שבין 40 ל-50 מהנשים סובלות מ-PMS,

and that it plays a major role in women's mental and physical health,

ושזה משחק תפקיד חשוב בבריאות הנפשית והפיזית של נשים,

and a couple of years ago, even the Wall Street Journal

ולפני שנתיים, אפילו ה"וול סטריט ג'ורנל" פירסם מאמר על סידן כטיפול ל-PMS,

ran an article on calcium as a treatment for PMS,

asking its female readers,

כשהוא שואל את הקוראות שלו - "האם את הופכת למכשפה בכל חודש?"

"Do you turn into a witch every month?"

From all these articles, you would think there must be a mountain of research

מכל המאמרים האלה, אפשר לחשוב שיש הרים של מחקרים

verifying the widespread nature of PMS.

שמאמתים את טבעה הרווח של PMS.

However, after five decades of research,

למרות זאת, לאחר חמישה עשורים של מחקר, אין הסכמה חזקה

there's no strong consensus on the definition, the cause,

על ההגדרה, על הסיבה, על הטיפול או אפילו על הקיום של PMS.

the treatment, or even the existence of PMS.

כפי שמוגדר בצורה הכי שכיחה על ידי פסיכולוגים,

As most commonly defined by psychologists,

PMS involves negative behavioral, cognitive and physical symptoms

PMS כרוכה בהתנהגות שלילית, סימפטומים קוגנטיביים ופיזיים

from the time of ovulation to menstruation.

מזמן הביוץ ועד לוסת.

But here's where it gets tricky.

אבל כאן זה הופך להיות מורכב.

Over 150 different symptoms have been used to diagnose PMS,

יותר מ-150 סימפטומים שונים נמצאים בשימוש לאבחן PMS,

and here are just a few of those.

והנה רק חלק מהם.

Now, I want to be clear here.

עכשיו, אני רוצה להיות ברורה כאן.

I'm not saying women don't get some of these symptoms.

אני לא אומרת שנשים לא מקבלות חלק מהסימפטומים האלו.

What I'm saying is that getting some of these symptoms

מה שאני אומרת זה שלקבל חלק מהסימפטומים האלו לא מסתכם בהפרעה נפשית,

doesn't amount to a mental disorder,

and when psychologists come up with a disorder

וכשפסיכולוגים מעלים הפרעה שמוגדרת באופן כל כך מעורפל,

that's so vaguely defined,

the label eventually becomes meaningless.

התווית בסופו של דבר הופכת להיות חסרת משמעות.

With a list of symptoms this long and wide,

עם רשימת סימפטומים כל כך ארוכה ורחבה,

I could have PMS, you could have PMS,

יכולה להיות לי PMS, יכולה להיות לך PMS,

the guy in the third row here could have PMS,

לבחור בשורה השלישית כאן יכול להיות PMS,

my dog could have PMS. (Laughter)

לכלב שלי יכול להיות PMS.

Some researchers said you had to have five symptoms.

חלק מהחוקרים אמרו שצריכים להיות לך חמישה סימפטומים.

Some said three.

חלק אמרו שלושה.

Other researchers said that symptoms were only meaningful

חוקרים אחרים אמרו שהסימפטומים משמעותיים רק אם הם מפריעים לך בצורה משמעותית,

if they were highly disturbing to you,

but others said minor symptoms were just as important.

אבל אחרים אמרו שסימפטומים קלים חשובים באותה רמה.

For many years, because there was no standardization

למשך שנים רבות, כיוון שלא היתה סטנדרטיזציה בהגדרה של PMS,

in the definition of PMS,

when psychologists tried to report prevalence rates,

כשפסיכולוגים ניסו לדווח על שכיחות התופעה,

their estimates ranged from five percent of women

ההערכות שלהם נעו בין 5 אחוזים מהנשים ל-97 אחוזים מהנשים,

to 97 percent of women,

so at the same time almost no one and almost everyone had PMS.

אז באותו זמן כמעט אף אחת לא סבלה וכמעט כולן כן סבלו מ-PMS.

Overall, the weaknesses in the methods of research on PMS have been considerable.

באופן כללי, החולשות בשיטות המחקר על PMS היו נכבדים.

First, many studies asked women to report their symptoms retrospectively,

ראשית, מחקרים רבים ביקשו מנשים לדווח על הסימפטומים שלהם בדיעבד,

looking to the past and relying on memory,

להסתכל על העבר ולהסתמך על הזיכרון, שידוע שזה מנפח דיווחים על PMS

which is known to inflate reporting of PMS

compared to what's called prospective reporting,

ביחס למה שנקרא דיווח עתידי,

which involves keeping a daily log of symptoms

שמערב תיעוד יומי ביומן של הסימפטומים למשך לפחות שני חודשים ברצף.

for at least two months in a row.

Many studies also exclusively focused on white, middle-class women,

מחקרים רבים התמקדו באופן בלעדי על נשים לבנות ממעמד הביניים,

which makes it problematic to apply study findings to all women.

מה שהופך לבעייתי לייחס את תוצאות המחקר לכל הנשים.

We know there's a strong cultural component to the belief in PMS

אנו יודעים שיש מרכיב תרבותי חזק לאמונה ב-PMS

because it's nearly unheard of outside of Western nations.

כי זה כמעט ולא נשמע מחוץ למדינות המערב.

Third, many studies failed to use control groups.

דבר שלישי, מחקרים רבים לא השתמשו בקבוצות ביקורת.

If we want to understand the specific characteristics

אם אנחנו רוצים להבין מאפיינים ספציפיים של נשים שיש להן PMS.

of women who have PMS,

we need to be able to compare them to women who don't have PMS.

אנו צריכים להיות מסוגלים להשוות אותן לנשים שאין להן PMS.

And finally, many different types of questionnaires were used

ודבר אחרון, היה שימוש בשאלונים רבים מסוגים שונים לאבחן PMS,

to diagnose PMS, focusing on different symptoms,

שהתמקדו בסימפטומים שונים, משך הסימפטום וחומרה שונים.

symptom duration and severity.

To do reliable research on any condition,

על מנת לעשות מחקר מהימן על כל מצב,

scientists must agree on the specific characteristics

מדענים חייבים להסכים על מאפיינים ספציפיים שמרכיבים את המצב הזה

that make up that condition

so they're all talking about the same thing,

כדי שכולם ידברו על אותו הדבר.

and with PMS, this has not been the case.

ועם PMS, זה לא היה המקרה.

However, in 1994,

למרות זאת, ב-1994,

the Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders,

ספר ההדרכה על אבחנה וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות,

known as the DSM, thankfully --

הידוע כ-DSM, לשמחתי,

it's also the manual for mental health professionals --

זה גם המדריך לאנשים העוסקים בבריאות הנפש,

they redefined PMS as PMDD,

הם הגדירו מחדש את ה-PMS כ-PMDD,

Premenstrual Dysphoric Disorder.

הפרעת דיספוריה טרום וסתית.

And dysphoria refers to a feeling of agitation or unease.

ודיספוריה מתייחסת להרגשה של סערת נפש או אי נוחות.

And according to these new DSM guidelines,

ולפי קווי ההנחייה של ה-DSM החדש,

in most menstrual cycles in the last year,

ברוב המחזורים החודשיים בשנה שעברה,

at least five of 11 possible symptoms

לפחות 5 מתוך 11 סימפטומים אפשריים

must appear in the week before menstruation starts;

חייבים להופיע בשבוע לפני שהוסת מתחילה,

the symptoms must improve once menstruation has begun;

הסימפטומים חייבים להשתפר ברגע שהוסת מתחילה,

and the symptoms must be absent the week after menstruation has ended.

והסימפטומים חייבים להיעלם בשבוע לאחר שהוסת מסתיימת.

אחד מהסימפטומים חייב להיות אחד מהארבעה שברשימה הבאה:

One of these symptoms must come from this list of four:

marked mood swings, irritability, anxiety, or depression.

שינויי מצב רוח בולטים, רגזנות, חרדה או דיכאון.

The other symptoms could come from the first slide

הסימפטומים האחרים יכולים להגיע מהשקופית הראשונה

or from those on the second slide,

או מאלו שבשקופית השנייה,

including symptoms like feeling out of control

כולל סימפטומים כמו להרגיש חוסר שליטה ושינויים בשינה או בתיאבון.

and changes in sleep or appetite.

The DSM also required now that the symptoms

ה-DSM גם דרש עכשיו שהסימפטומים צריכים להיות משוייכים למצוקה משמעותית קלינית,

should be associated with clinically significant distress --

there should be some kind of disturbance in work

צריכה להיות איזושהי הפרעה בעבודה או בלימודים או בקשרים החברתיים,

or school or social relationships --

and that symptoms and symptom severity should now be documented

ושהסימפטומים וחומרת הסימפטומים יהיו מתועדים

by keeping a daily log for at least two cycles in a row.

על ידי שמירה של יומן יומי למשך לפחות שני מחזורים ברצף.

And finally, the DSM required that the emotional disturbance

ודבר אחרון, ה-DSM דורש שההפרעה הנפשית צריכה להיות יותר מפשוט החמרה של מצב קיים.

should be more than simply an exacerbation of an already existing disorder.

So scientifically speaking, this is an improvement.

אז מבחינה מדעית, זה שיפור.

We now have a limited number of symptoms,

יש לנו עכשיו מספר מוגבל של סימפטומים,

and a high impact on functioning that's required,

והשפעה רצינית על התפקוד שנדרשת,

and the reporting and timing of symptoms have both become very specific.

והדיווח והתיזמון של הסימפטומים הפכו להיות מאוד ספציפיים.

Well, using this criteria

אם נשתמש באמות המידה האלו ונסתכל על המחקרים האחרונים ביותר,

and looking at most recent studies,

אנחנו רואים שבממוצע, בין 3 ל-8 אחוזים סובלות מ-PMDD.

we see that on average,

three to eight percent of women suffer from PMDD.

Not all women, not most women,

לא כל הנשים, לא רוב הנשים, לא מרבית הנשים, אפילו לא הרבה נשים:

not the majority of women, not even a lot of women:

three to eight percent.

בין 3 ל-8 אחוזים.

For everyone else, variables like stressful events or happy occasions

עבור כל היתר, משתנים כגון אירועים מלחיצים או אירועים שמחים או אפילו יום בשבוע

or even day of the week

are more powerful predictors of mood than time of the month,

הם מנבאים חזקים יותר של מצב הרוח מאשר הזמן בחודש,

and this is the information the scientific community has had

וזה המידע שלקהילת המדע היה מאז שנות התשעים.

since the 1990s.

In 2002, my colleagues and I published an article

ב-2002, עמיתיי ואני פירסמנו מאמר המתאר את מחקר ה-PMS וה-PMDD,

describing the PMS and PMDD research,

and several similar articles have appeared in psychology journals.

ומספר מאמרים נוספים הופיעו במגזיני פסיכולוגיה.

The questions is, why hasn't this information trickled down to the public?

השאלה היא, למה המידע הזה לא זלג לציבור?

Why do these myths persist?

למה המיתוסים האלו ממשיכים?

Well, certainly the onslaught of messages that women receive

טוב, אז בוודאי שמתקפת המסרים שנשים מקבלות

from books, TV, movies, the Internet, that everyone gets PMS

מספרים, טלוויזיה, סרטים, האינטרנט, שכולן מקבלות PMS

go a long way in convincing them it must be true.

הולכת דרך ארוכה בלשכנע אותן שזה חייב להיות נכון.

Research tells us that the more a woman believes that everyone gets PMS,

מחקר מראה לנו שככל שהאישה יותר מאמינה שלכולן יש PMS,

כך יותר סביר שהיא תדווח באופן מוטעה שהיא סובלת מזה.

the more likely she is to erroneously report that she has it.

Let me tell you what I mean by "erroneously."

בואו אני אסביר לכם למה אני מתכוונת כשאני אומרת באופן מוטעה.

You might ask her, "Do you have PMS?"

אתם יכולים לשאול אותה - "יש לך PMS?" והיא תגיד כן,

and she says yes,

but then, when you have her keep a daily log

אבל אז, כשהיא תמלא יומן של הסימפטומים הפסיכולוגיים למשך חודשיים,

of psychological symptoms for two months,

no correlation is found between her symptoms

לא תימצא קורלציה בין הסימפטומים שלה לזמן בחודש.

and time of the month.

Another reason for the persistence of the PMS myth

סיבה נוספת לעקביות של מיתוס ה-PMS קשורה לגבולות הצרים של התפקיד הנשי.

has to do with the narrow boundaries of the feminine role.

Feminist psychologists like Joan Chrisler

פסיכולוגים פמיניסטים, כדוגמת ג'ואן קריסלר, הציעו שלבישת התוית של PMS

have suggested that taking on the label of PMS

allows women to express emotions that would otherwise be considered unladylike.

מאפשר לנשים להביע רגשות שאחרת היו נחשבים ל-לא נשיים.

The near universal definition of a good woman

ההגדרה הכמעט אוניברסלית של אישה טובה

is one who is happy, loving, caring for others,

היא אחת שהיא מאושרת, אוהבת, אכפתית לאחרים,

and taking great satisfaction from that role.

ומקבלת סיפוק אדיר מהתפקיד הזה.

Well, PMS has become a permission slip to be angry, complain, be irritated,

אז PMS הפך למעידה מורשית לכעוס, להתלונן, להיות עצבנית,

without losing the title of good woman.

בלי לאבד את התואר של אישה טובה.

We know that the variables in a woman's environment

אנחנו יודעים שהמשתנים בסביבת האישה

are much more likely to cause her to be angry than her hormones,

יותר סבירים לגרום לה לכעס מאשר ההורמונים שלה,

but when she attributes anger to hormones,

אבל כשהיא מייחסת את הכעס להורמונים, היא פטורה מאחריות או ביקורת.

she's absolved of responsibility or criticism.

"Oh, that's not who she is. It's out of her control."

"הו, זה לא מי שהיא. זה מעבר לשליטתה".

And while this can be a useful tool, it serves to invalidate women's emotions.

ובזמן שזה יכול להיות כלי שימושי, זה משרת את הביטול של הרגשות של נשים.

When people respond to a woman's anger

כשאנשים מגיבים לכעס של אישה עם המחשבה -

with the thought, "Oh, it's just that time of the month,"

"הו, זה פשוט הזמן הזה בחודש."

her ability to be taken seriously or effect change is severely limited.

היכולת שלה להילקח ברצינות או להשפיע לשינוי היא מוגבלת משמעותית.

So who else benefits from the myth of PMS?

אז מי עוד מרוויח מהמיתוס של PMS?

Well, I can tell you that treating PMS

אז אני יכולה להגיד לכם שטיפול ב-PMS הפך להיות תעשייה משגשגת ורווחית.

has become a profitable, thriving industry.

Amazon.com currently offers over 1,900 books on PMS treatment.

אמזון כרגע מציעים יותר מ-1,900 ספרים על טיפול ב-PMS.

A quick Google search will bring up a cornucopia

חיפוש מהיר בגוגל יעלה שפע של מרפאות, סדנאות וסמינרים.

of clinics, workshops and seminars.

Reputable Internet sources of medical information

מקורות מכובדים באינטרנט של מידע רפואי

like WebMD or the Mayo Clinic list PMS as a known disorder.

כמו WebMD או Mayo clinic רושמים את ה-PMS כהפרעה ידועה.

It's not a known disorder, but they list it.

זו לא הפרעה ידועה, אבל הם רושמים אותה.

And they also list the medications that physicians have prescribed to treat it,

והם גם רושמים את התרופות שרופאים רושמים לטפל בה,

like anti-depressants or hormones.

כגון נוגדי דיכאון או הורמונים.

למרות זאת, באופן מעניין, שני האתרים אומרים שההצלחה של תרופות

Interestingly, though, both websites say that the success of medication

in treating PMS symptoms vary from woman to woman.

בטיפול לסימפטומים של PMS משתנה מאישה לאישה.

Well, that doesn't make sense.

טוב, זה לא הגיוני.

If you've got a distinct disorder with a distinct cause,

אם יש לך הפרעה ברורה עם סיבה ברורה,

which PMS is supposed to be,

מה ש-PMS אמורה להיות,

then the treatment should bring improvement for a great number of women.

הטיפול צריך להביא שיפור למספר רב של נשים.

This has not been the case with these treatments,

זה לא היה המקרה בטיפולים האלו,

and FDA regulations say that for a drug to be deemed effective,

ותקנות של מנהל המזון והתרופות האמריקאי אומרות שבכדי שתרופה תיחשב יעילה,

a large portion of the target population

חלק גדול מאוכלוסיית היעד צריך לראות שיפור קליני משמעותי.

should see clinically significant improvement.

So we have not had that at all with these so-called treatments.

אז לא היה לנו את זה בכלל עם הטיפולים לכאורה האלו.

However, the financial gain of perpetuating the myth

למרות זאת, התועלת הכלכלית של הנצחת המיתוס

that PMS is a common mental disorder

ש-PMS היא הפרעה נפשית נפוצה וניתנת לטיפול היא די משמעותית.

and is treatable is quite substantial.

When women are prescribed drugs like anti-depressants or hormones,

כשנשים מקבלות מרשם לתרופות כמו נוגדי דיכאון או הורמונים,

medical protocol requires that they have physician follow-up every three months.

הפרוטוקול הרפואי מצריך שיהיה מעקב רופא בכל 3 חודשים.

That's a lot of doctor visits.

זה הרבה ביקורי רופא.

Pharmaceutical companies reap untold profits

חברות תרופות קוצרות רווחים עצומים

when women are convinced they should take a prescribed medication

כשנשים משוכנעות שהן צריכות לקחת תרופת מרשם

for all of their child-bearing lives.

למשך כל חיי הפוריות שלהן.

Over-the-counter drugs like Midol

תרופות ללא מרשם כמו "מיידול"

even claim to treat PMS symptoms like tension and irritability,

אפילו טוענות לטפל בסימפטומים של PMS כמו מתח וקוצר רוח,

even though they only contain a diuretic, a pain reliever

למרות שהם מכילות רק חומר משלשל, משכך כאבים וקפאין.

and caffeine.

עכשיו, אני האחרונה שתתווכח על כוחות הקסם של קפאין,

Now, far be it from me to argue with the magical powers of caffeine,

but I don't think reducing tension is one of them.

אבל אני לא חושבת שהפגת מתח זה אחד מהם.

Since 2002, Midol has marketed a Teen Midol to adolescents.

מאז 2002, מיידול משווקים "טין מיידול" למתבגרים.

They are aiming at young girls early,

הם מכוונים לנערות צעירות מוקדם,

to convince them that everyone gets PMS and that it will make you a monster,

כדי לשכנע אותן שלכולן יש PMS ושזה יהפוך אותך למפלצת,

but wait, there's something you can do about it:

אבל רגע, יש משהו שאת יכולה לעשות לגבי זה:

Take Midol and you will be a human being again.

קחי מיידול ואת תהיי בת אדם שוב.

In 2013, Midol took in 48 million dollars in sales revenue.

ב-2013, מידול הכניסו 48 מיליון דולרים מרווחי מכירות.

So while perpetuating the myth of PMS has been lucrative for some,

אז בזמן שהנצחת המיתוס של PMS היה משתלם לחלק,

it comes with some serious adverse consequences for women.

זה מגיע עם השלכות מסוכנות לנשים.

First, it contributes to the medicalization

דבר ראשון, זה תורם להתייחסות כעניין רפואי לבריאות הרבייתית של נשים.

of women's reproductive health.

The medical field has a long history of conceptualizing

לתחום הרפואה יש היסטוריה ארוכה של פירוש באופן מושגי

women's reproductive processes as illnesses that require treatment,

של תהליכי הרבייה הנשיים כמחלות שדורשות טיפול,

and this has come at many costs, including excessive Cesarean deliveries,

והיה לזה מחירים רבים, כולל לידות קיסריות עודפות,

hysterectomies and prescribed hormone treatments

ניתוחים לכריתת רחם וטיפולי הורמונים במרשם

that have harmed rather than enhanced women's health.

שגרמו ליותר נזק מאשר תרמו לבריאות הנשים.

Second, the PMS myth also contributes to the stereotype of women

דבר שני, מיתוס ה-PMS תורם גם לסטריאוטיפ של נשים

as irrational and overemotional.

כחסרות הגיון ורגישות יתר.

When the menstrual cycle is described as a hormonal roller coaster

כשהמחזור החודשי מתואר כרכבת הרים הורמונלית שהופכת נשים למפלצות כועסות,

that turns women into angry beasts,

it becomes easy to question the competence of all women.

זה מקל לפקפק בכשירות של כל הנשים.

Women have made tremendous strides in the workforce,

נשים עשו התקדמות גדולה בכוח העבודה,

but still there's a minuscule number of women at the highest echelons

אבל עדיין יש מספר קטן של נשים בדרגים הגבוהים ביותר

of fields like government or business,

בתחומים כמו ממשלה או עסקים,

and when we think about who makes for a good CEO or senator,

וכשאנחנו חושבים על מי יהיה מנכ"ל טוב או סנאטור טוב,

someone who has qualities like rationality, steadiness, competence

מישהו שיש לו תכונות כמו רציונליות, יציבות, כשירות עולה בראשנו,

come to mind,

and in our culture, that sounds more like a man than a woman,

ובתרבות שלנו זה נשמע יותר כמו גבר מאשר אישה,

and the PMS myth contributes to that.

ומיתוס ה-PMS תורם לכך.

Psychologists know that the moods of men and women

פסיכולוגים יודעים שמצבי הרוח של נשים וגברים

are more similar than different.

הם יותר דומים מאשר שונים.

One study followed men and women for four to six months

מחקר אחד עקב אחרי גברים ונשים למשך ארבעה עד שישה חודשים

and found that the number of mood swings they experienced

ומצא שמספר שינויי מצב הרוח שהם חוו וחומרת השינויים הללו, לא היו שונים.

and the severity of those mood swings were no different.

And finally, the PMS myth keeps women from dealing

ולבסוף, מיתוס ה-PMS מונע מנשים מלהתמודד

with the actual issues causing them emotional upset.

עם הסוגיות האמיתיות שגורמות להפרעות הרגשיות.

Individual issues like quality of relationship or work conditions

נושאים פרטיים כמו: איכות מערכת יחסים או תנאים בעבודה או עניינים חברתיים

or societal issues like racism or sexism or the daily grind of poverty

כמו גזענות או אפליה על בסיס מיני, או השחיקה היומית של עוני

are all strongly related to daily mood.

הם כולם קשורים בחוזקה למצב רוח היומיומי.

Sweeping emotions under the rug of PMS

לטאטא רגשות מתחת לשטיח ה-PMS

keeps women from understanding the source of their negative emotions,

מונע מנשים להבין את המקור לרגשות השליליים שלהם,

but it also takes away the opportunity to take any action to change them.

אבל זה גם לוקח את ההזדמנות מלעשות מעשה כדי לשנות אותם.

So the good news about PMS

אז החדשות הטובות על PMS

is that while some women get some symptoms because of the menstrual cycle,

הן שבזמן שנשים מסוימות מקבלות חלק מהסימפטומים בגלל מחזור החודשי,

the great majority don't get a mental disorder.

הרוב המכריע לא סובל מהפרעה נפשית.

They go to work or school, take care of their families,

הן הולכות לעבודה או ללימודים, דואגות למשפחתן,

and function at a normal level.

ומתפקדות ברמה נורמלית.

We know the emotions and moods of men and women

אנחנו יודעים שהרגשות ומצבי הרוח של נשים וגברים

are more similar than different,

הם יותר דומים מאשר שונים,

so let's walk away from the tired old PMS myth of women as witches

אז בואו נתרחק מהמיתוס הישן והעייף שמתאר נשים כמכשפות

and embrace the reality of high emotional and professional functioning

ונקבל את המציאות של תפקוד רגשי ומקצועי גבוה

the great majority of women live every day.

שהרוב המכריע של הנשים חיות בכל יום.

Thank you.

תודה.

(מחיאות כפיים)

(Applause)