Smelfies, and other experiments in synthetic biology | Ani Liu

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

What if our plants

מה אם הצמחים שלנו

could sense the toxicity levels in the soil

היו מסוגלים לחוש את רמות הרעילות של האדמה

and express that toxicity through the color of its leaves?

ולבטא אותן באמצעות צבעי העלים שלהם?

What if those plants could also remove those toxins from the soil?

מה אם הצמחים האלה יכלו גם לסלק את הרעלים האלה מהאדמה?

Instead, what if those plants

או מה אם הצמחים יכלו לגדל את האריזות שלהם,

grew their own packaging,

or were designed to only be harvested

או היו מהונדסים להיקצר

by their owners' own patented machines?

רק במכונות מוגנות הפטנט של בעליהם?

What happens when biological design

מה קורה כשמאחורי העיצוב ביולוגי

is driven by the motivations of mass-produced commodities?

עומדת המוטיבציה לייצור המוני של מוצרים?

What kind of world would that be?

איזה מין עולם יהיה זה?

My name is Ani, and I'm a designer and researcher at MIT Media Lab,

שמי אני, ואני מעצבת וחוקרת במעבדת התקשורת של אם-איי-טי,

where I'm part of a relatively new and unique group called Design Fiction,

כחלק מקבוצה ייחודית וחדשה-יחסית בשם "עיצוב בדיוני",

where we're wedged somewhere between science fiction and science fact.

שתקועה איפשהו בין מדע בדיוני למדע עובדתי.

And at MIT, I am lucky enough to rub shoulders with scientists

באם-איי-טי התמזל מזלי לעבוד צד בצד עם מדענים

studying all kinds of cutting edge fields

שחוקרים כל מיני תחומים חדשניים

like synthetic neurobiology,

כמו נוירוביולוגיה סינתטית,

artificial intelligence, artificial life

תבונה מלאכותית, חיים מלאכותיים

and everything in between.

וכל מה שביניהם.

And across campus, there's truly brilliant scientists

בקמפוס עצמו יש מדענים באמת מבריקים

asking questions like, "How can I make the world a better place?"

ששואלים שאלות כמו, "איך אוכל לשפר את העולם?"

And part of what my group likes to ask is, "What is better?"

והשאלות ששואלים בקבוצה שלי הן, "מה טוב יותר?"

What is better for you, for me,

מה טוב יותר בשבילכם, בשבילי,

for a white woman, a gay man,

בשביל אישה לבנה, גבר הומוסקסואלי,

a veteran, a child with a prosthetic?

חייל משוחרר, ילד עם גף מלאכותית?

Technology is never neutral.

הטכנולוגיה לעולם איננה נייטרלית.

It frames a reality

היא יוצרת מציאות

and reflects a context.

ומשקפת הקשר.

Can you imagine what it would say about the work-life balance at your office

אתם מתארים לעצמכם מה היתה המשמעות מבחינת האיזון חיים-עבודה במשרד שלכם

if these were standard issue on the first day?

אם זה היה מונפק לכם כבר ביום הראשון?

(Laughter)

(צחוק)

I believe it's the role of artists and designers

אני מאמינה שתפקידם של אמנים ומעצבים

to raise critical questions.

הוא להעלות שאלות קריטיות.

Art is how you can see and feel the future,

האמנות היא האופן שבו רואים וחשים את העתיד,

and today is an exciting time to be a designer,

וכיום זהו זמן מלהיב לעסוק בעיצוב,

for all the new tools becoming accessible.

עם כל הכלים החדשים שנעשים נגישים.

For instance, synthetic biology

למשל, ביולוגיה מלאכותית

seeks to write biology as a design problem.

שואפת לתאר את הביולוגיה כבעייה עיצובית.

And through these developments,

ובעזרת הפיתוחים האלה,

my lab asks, what are the roles and responsibilities

המעבדה שלי שואלת, מהם התפקידים ותחומי האחריות

of an artist, designer, scientist or businessman?

של אמן, מעצב, מדען או איש-עסקים?

What are the implications

מהן ההשלכות

of synthetic biology, genetic engineering,

של ביולוגיה סינתטית, הנדסה גנטית,

and how are they shaping our notions of what it means to be a human?

ואיך הן מעצבות את רעיונותינו בשאלה מה זה להיות אנושי?

What are the implications of this on society, on evolution

מהן ההשלכות שלהן על החברה, על האבולוציה

and what are the stakes in this game?

ומהם הסיכונים במשחק הזה?

My own speculative design research at the current moment

כרגע, המחקר העיצובי הספקולטיבי שלי

plays with synthetic biology,

משתעשע בביולוגיה סינתטית,

but for more emotionally driven output.

אבל כדי לייצר משהו עם מטען רגשי יותר.

I'm obsessed with olfaction as a design space,

יש לי אובסייה לחוש הריח כמרחב עיצובי,

and this project started with this idea

והמיזם הזה נשען על הרעיון

of what if you could take a smell selfie, a smelfie?

של האפשרות לעשות סלפי ריח.

(Laughter)

(צחוק)

What if you could take your own natural body odor

מה אם יכולתם לקחת את ריח הגוף הטבעי שלכם

and send it to a lover?

ולשלוח אותו למאהב?

Funny enough, I found that this was a 19th century Austrian tradition,

המצחיק הוא שגיליתי שזאת היתה מסורת אוסטרית במאה ה-19:

where couples in courtship would keep a slice of apple

זוגות בתהליך של חיזור נהגו להחזיק פרוסת תפוח

crammed under their armpit during dances,

מתחת לבית השחי בזמן הריקודים,

and at the end of the evening,

ובסוף הערב,

the girl would give the guy she most fancied her used fruit,

הנערה היתה מוסרת לבחור שהכי מצא חן בעיניה

את הפרי המשומש שלה,

and if the feeling was mutual,

ואם הרגשות היו הדדיים,

he would wolf down that stinky apple.

הוא היה טורף את התפוח המסריח הזה.

(Laughter)

(צחוק)

Famously, Napoleon wrote many love letters to Josephine,

ידוע שנפוליאון כתב הרבה מכתבי אהבה לז'וזפין,

but perhaps amongst the most memorable is this brief and urgent note:

אבל אולי הכי בלתי-נשכחת היא ההערה הקצרה והדחופה:

"Home in three days. Don't bathe."

"אגיע בעוד שלושה ימים. אל תתרחצי."

(Laughter)

(צחוק)

Both Napoleon and Josephine adored violets.

נפוליאון וז'וזפין אהבו מאד סיגליות.

Josephine wore violet-scented perfume,

ז'וזפין השתמשה בבושם בניחוח סיגליות ,

carried violets on their wedding day,

נשאה סיגליות ביום נישואיה,

and Napoleon sent her a bouquet of violets

ונפוליאון שלח לה זר סיגליות מידי שנה, ביום הנישואין.

every year on their anniversary.

When Josephine passed away,

כשז'וזפין נפטרה,

he planted violets at her grave,

הוא שתל סיגליות ליד קברה,

and just before his exile,

וממש לפני שיצא לגלות,

he went back to that tomb site,

חזר אל הקבר,

picked some of those flowers, entombed them in a locket

קטף כמה מהפרחים האלה, טמן אותם בתליון משכית

and wore them until the day he died.

שאותו ענד עד ליום מותו.

And I found this so moving,

ובעיני זה כה מרגש,

I thought, could I engineer that violet to smell just like Josephine?

עד שחשבתי לעצמי,

האם אוכל להנדס את הסיגלית כך שתריח בדיוק כמו ז'וזפין?

What if, for the rest of eternity,

מה אם, לעולם ועד,

when you went to visit her site,

כשתלכו לבקר בקברה,

you could smell Josephine just as Napoleon loved her?

תוכלו להריח את ז'וזפין בדיוק כפי שנפוליאון אהב אותה?

Could we engineer new ways of mourning,

האם נוכל להנדס דרכים חדשות להתאבל,

new rituals for remembering?

פולחני זכרון חדשים?

After all, we've engineered transgenic crops

אחרי הכל, כבר הנדסנו גידולים טרנסגניים

to be maximized for profit,

כדי למרב רווחים,

crops that stand up to transport,

גידולים שיעמדו בהובלה,

crops that have a long shelf life,

בעלי חיי-מדף ארוכים,

crops that taste sugary sweet but resist pests,

גידולים שטעמם מתוק כסוכר אבל הם עמידים למזיקים,

sometimes at the expense of nutritional value.

לפעמים, על חשבון הערך התזונתי.

Can we harness these same technologies for an emotionally sensitive output?

האם נוכל לרתום אותן טכנולוגיות למען תוצרת רגישה לרגשות?

So currently in my lab,

כיום, במעבדה שלי,

I'm researching questions like, what makes a human smell like a human?

אני בוחנת שאלות כמו, מה גורם לאדם להריח כמו אדם?

And it turns out it's fairly complicated.

ומסתבר שזה מורכב למדי.

Factors such as your diet, your medications, your lifestyle

גורמים כמו דיאטה, תרופות, סגנון חיים

all factor into the way you smell.

תורמים כולם לריח שלנו.

And I found that our sweat is mostly odorless,

גיליתי שהזיעה שלנו היא ברובה חסרת ריח,

but it's our bacteria and microbiome

אבל הבקטריות והחיידקים שלנו

that's responsible for your smells, your mood, your identity

הם שאחראים לריחות, למצב הרוח, לזהות

and so much beyond.

ועוד הרבה מעבר לכך.

And there's all kinds of molecules that you emit

ויש כל מיני מולקולות שאנו פולטים

but which we only perceive subconsciously.

אבל אנו קולטים אותן באופן תת-הכרתי בלבד.

So I've been cataloging and collecting

אז קיטלגתי ואספתי

bacteria from different sites of my body.

בקטריות מחלקים שונים בגופי.

After talking to a scientist, we thought,

אחרי ששוחחתי עם מדען, חשבנו

maybe the perfect concoction of Ani

שמרקחת הריחות המושלמת של אני

is like 10 percent collarbone, 30 percent underarm,

היא כ-10% עצם הבריח, 30% בית השחי,

40 percent bikini line and so forth,

40% קו הביקיני וכן הלאה,

and occasionally I let researchers from other labs

ומידי פעם איפשרתי לחוקרים ממעבדות אחרות

take a sniff of my samples.

לרחרח את הדגימות שלי.

And it's been interesting to hear how smell of the body

היה מעניין לשמוע איך ריח הגוף

is perceived outside of the context of the body.

נתפש מחוץ להקשר של הגוף.

I've gotten feedback such as,

קיבלתי משובים כמו,

smells like flowers, like chicken,

"ריח של פרחים", "ריח של עוף",

like cornflakes,

"ריח של דגני בוקר",

like beef carnitas.

"ריח של תבשיל בשר בקר".

(Laughter)

(צחוק)

At the same time, I cultivate a set of carnivorous plants

במקביל, גידלתי מספר צמחים טורפים

for their ability to emit fleshlike odors to attract prey,

בשל יכולתם לפלוט ריחות בשריים כדי למשוך טרף,

in an attempt to kind of create this symbiotic relationship

בנסיון ליצור יחסים סימביוטיים

between my bacteria and this organism.

בין הבקטריות שלי לבין האורגניזם הזה.

And as it so happens, I'm at MIT and I'm in a bar,

ואז רצה המקרה, והייתי בבר באם-איי-טי,

and I was talking to a scientist

ושוחחתי עם מדען אחד

who happens to be a chemist and a plant scientist,

שהיה במקרה כימאי ומדען צמחים,

and I was telling him about my project,

וסיפרתי לו על המיזם שלי,

and he was like, "Well, this sounds like botany for lonely women."

והוא אמר, "זה נשמע כמו בוטניקה לנשים בודדות."

(Laughter)

(צחוק)

Unperturbed, I said, "OK."

בלי לחוש מוטרדת, אמרתי, "בסדר,"

I challenged him.

והצבתי לו אתגר.

"האם נוכל להנדס צמח שישיב לי אהבה?"

"Can we engineer a plant that can love me back?"

And for some reason, he was like, "Sure, why not?"

ומשום-מה הוא אמר, "בטח. למה לא?"

So we started with, can we get a plant to grow towards me

אז התחלנו לבדוק אם נוכל לגרום לצמח

like I was the sun?

לגדול לעברי, כאילו אני השמש.

And so we're looking at mechanisms in plants such as phototropism,

בדקנו מנגנונים צמחיים כמו פוטוטרופיזם,

which causes the plant to grow towards the sun

שגורם לצמח לצמוח לכיוון השמש

by producing hormones like auxin,

באמצעות הפקת הורמונים כמו אוקסין,

which causes cell elongation on the shady side.

שגורם להתארכות התאים בצד המוצל.

And right now I'm creating a set of lipsticks

כיום אני יוצרת מערכת שפתונים

that are infused with these chemicals

שספוגים בכימיקלים האלה

שמאפשרים לי אינטראקציה עם צמח בחתימות הכימיות שלו --

that allow me to interact with a plant on its own chemical signatures --

lipsticks that cause plants to grow where I kiss it,

שפתונים שגורמים לצמחים לצמוח במקומות שאני מנשקת אותם,

plants that blossom where I kiss the bloom.

צמחים שפורחים כשאני מנשקת את הפריחה.

And through these projects,

ובאמצעות המיזמים האלה

I'm asking questions like,

אני שואלת שאלות כמו,

how do we define nature?

איך אנו מגדירים "טבע"?

How do we define nature when we can reengineer its properties,

איך אנו מגדירים "טבע" כשאנו יכולים להנדס מחדש את תכונותיו,

and when should we do it?

ומתי עלינו לעשות זאת?

Should we do it for profit, for utility?

האם לצרכי רווח, לצרכים שימושיים?

Can we do it for emotional ends?

האם נוכל לעשות זאת לצרכים רגשיים?

Can biotechnology be used to create work as moving as music?

האם ניתן להשתמש בביוטכנולוגיה ליצירות מרגשות כמו במוסיקה?

What are the thresholds between science

מהם הגבולות בין מדע

and its ability to shape our emotional landscape?

לבין יכולתו לעצב את הנוף הרגשי שלנו?

It's a famous design mantra that form follows function.

מנטרת עיצוב מפורסמת אומרת שהצורה כפופה לתפקוד.

Well, now, wedged somewhere between science, design and art

אז כעת, ממקומי איפשהו בין המדע, העיצוב והאמנות

I get to ask,

אני שואלת,

what if fiction informs fact?

מה אם הבדיון תורם לעובדה?

What kind of R&D lab would that look like

איך תיראה מעבדת מחקר ופיתוח כזאת

and what kind of questions would we ask together?

ואילו שאלות נשאל ביחד?

We often look to technology as the answer,

אנו מרבים לראות בטכנולוגיה את התשובה,

but as an artist and designer,

אבל כאמנית ומעצבת,

I like to ask, but what is the question?

אני אוהבת לשאול, "מהי השאלה?"

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)