The psychological traits that shape your political beliefs | Dannagal G. Young

תרגום: yael ring עריכה: Nurit Noy

I'm a political and social psychologist.

אני פסיכולוגית פוליטית וחברתית.

I study how people understand the world

אני חוקרת איך אנשים מבינים את העולם,

and what this means for society and for democracy ...

ומה משמעות הדבר עבור החברה והדמוקרטיה.

which, as it turns out, is quite a lot.

ומסתבר שזה די משמעותי.

Some people see the world as safe and good,

חלק מהאנשים רואים את העולם כבטוח וטוב,

and this allows them to be OK with uncertainty

וזה מאפשר להם לחיות עם חוסר ודאות,

and to take time to explore and play.

ולהקדיש זמן למחקר ולמשחק.

Others are acutely aware of threats in their environment,

אחרים מודעים בחריפות לאיומים בסביבתם,

so they prioritize order and predictability

כך שהם מתעדפים סדר ויכולת חיזוי,

over openness and experimentation.

על פני פתיחות והתנסות.

In my academic research,

במחקר האקדמי שלי,

I study how these two approaches shape how we think and feel

חקרתי איך שתי הגישות הללו מעצבות את האופן בו אנחנו חושבים ומרגישים,

about everything from art to politics.

לגבי כל דבר מאמנות ועד פוליטיקה.

I also explore how political elites

חקרתי גם איך אליטות פוליטיות,

and partisan media use these very differences

והתעמולה המפלגתית מנצלות בדיוק את ההבדלים האלה,

to engender hatred and fear

כדי לעורר שנאה ופחד,

and how the economics of our media system exploit these same divides.

ואיך הכלכלה שמאחורי התקשורת מנצלת את אותם הפערים.

But after studying this,

אבל אחרי שחקרתי את זה

מסקנתי לא היתה שנחרץ גורלנו להיות מפולגים,

I have come away not with a sense that we are doomed to be divided

but that it's up to us to see both sets of traits

אלא שבאחריותנו לראות את שני מערכי התכונות

as necessary and even valuable.

כנחוצים ואפילו בעלי ערך.

Take for example two men who have been so influential in my own life.

קחו לדוגמה שני אנשים שהיו משמעותיים ביותר בחיי הפרטיים.

First, my late husband, Mike.

הראשון, בעלי המנוח מייק.

He was an artist who saw the world as safe and good.

הוא היה אמן שראה את העולם כבטוח וטוב.

He welcomed ambiguity and play in his life.

הוא קידם בברכה חוסר בהירות ומשחק בחייו.

In fact, we met through improv comedy

למעשה, נפגשנו בתיאטרון אימפרוביזציה,

where he taught improvisers to listen and be open

שבו הוא לימד את השחקנים להקשיב ולהיפתח,

and to be comfortable not knowing what was going to happen next.

ולהרגיש נוח עם חוסר הידיעה מה עומד לקרות.

After we got married and had our baby boy,

אחרי שהתחתנו וילדנו את בננו הבכור,

Mike was diagnosed with a brain tumor.

מייק אובחן עם גידול במוח.

And through months of hospitalizations and surgeries,

ובמשך חודשים של אשפוזים וניתוחים,

I followed Mike's lead,

אימצתי את דרכו של מייק,

trying to practice being open,

וניסיתי לתרגל פתיחות,

trying to be OK not knowing what was going to happen next.

וניסיתי להשלים עם חוסר הידיעה מה עומד לקרות.

It was Mike's tolerance for ambiguity

הסובלנות של מייק כלפי אי-בהירות

that allowed me to survive those months of uncertainty,

היא שאיפשרה לי לשרוד את אותם חודשי חוסר הוודאות,

and that helped me explore new ways to rebuild my life after he died.

וגם עזרה לי לחקור דרכים חדשות לבנות מחדש את חיי לאחר שמת.

About a year and a half after Mike passed away,

כשנה וחצי אחרי שמייק נפטר,

I met my current husband, PJ.

פגשתי את בעלי הנוכחי, פי-ג'יי.

PJ is a criminal prosecutor

פי-ג'יי הוא תובע משפטי

who sees the world as potentially good

שרואה את העולם כטוב מבחינה פוטנציאלית,

provided that threats are properly managed.

בתנאי שמנהלים את האיומים באופן מתאים.

He also is someone who embraces order and predictability

הוא גם מישהו שמעדיף סדר ויכולת חיזוי

in his daily routine,

בשגרת היומיום שלו,

in the foods that he eats,

במזון שהוא אוכל,

in his selection of wardrobe.

בבחירת הבגדים שלו.

And PJ has a vicious wit,

ופי-ג'יי גם שנון עד רשעות,

but he's also morally very serious

אבל הוא גם מאוד רציני מבחינה מוסרית,

with a strong sense of duty and purpose.

ובעל תחושה חזקה של חובה ותכלית.

And he values tradition, loyalty and family,

והוא מעריך מסורת, נאמנות ומשפחה.

which is why at the age of 28

ולכן, בגיל 28,

he did not hesitate to marry a widow,

הוא לא היסס להתחתן עם אלמנה,

adopt her baby boy

לאמץ את בנה התינוק,

and raise him as his son.

ולגדל אותו כבנו.

It was PJ's need for certainty and closure

הצורך של פי-ג'יי בוודאות וסגירת מעגל,

that brought stability to our lives.

הוא שהביא יציבות לחיים שלנו.

I share these two stories of Mike and PJ

אני מספרת את שני הסיפורים האלה, על מייק ופי-ג'יי,

not just because they're personal,

לא רק כי הם אישיים,

but because they illustrate two things that I have found in my own research.

אלא כי הם ממחישים שני דברים שגיליתי במחקר שלי.

First, that our psychological traits shape how we engage with the world,

ראשית, שהפסיכולוגיה שלנו מעצבת איך אנחנו מבינים את העולם,

and second,

ושנית,

that both of these approaches make all of our lives possible.

ששתי הגישות האלה, מאפשרות את החיים של כולנו.

Tragically though, political and economic incentives of our media environment

אך לרוע המזל, תמריצים פוליטיים וכלכליים בסביבה התקשורתית שלנו,

seek to exploit these differences

שואפים לנצל את ההבדלים האלו.

to get us angry,

להכעיס אותנו,

to get our attention,

למשוך את תשומת הלב שלנו,

to get clicks

להשיג הקלקות,

and to turn us against one another.

ולהפנות אותנו אלה כנגד אלה.

And it works.

וזה עובד.

It works in part because these same sets of traits

חלקית, זה עובד כי אותן התכונות

are related to core political and cultural beliefs.

קשורות לאמונות פוליטיות וחברתיות בסיסיות.

For years, political psychologists have studied

במשך שנים, פסיכולוגים פוליטיים חקרו

how our psychological traits shape our political beliefs.

איך התכונות הפסיכולוגיות שלנו מעצבות את האמונות הפוליטיות שלנו.

We've conducted experiments to understand

ביצענו ניסויים כדי להבין

how our psychology and our politics shape how we respond to apolitical stimuli.

איך הפסיכולוגיה והפוליטיקה מעצבות את תגובותינו לגירויים א-פוליטיים.

And this research has shown

והמחקר הזה הראה

that those people who are less concerned with threats,

שאנשים שפחות מודאגים מפני איומים,

who are tolerant of ambiguity,

ומקבלים חוסר בהירות,

these people tend to be more culturally and socially liberal

אנשים אלו נוטים להיות יותר ליברלים, תרבותית וחברתית,

on matters like immigration or crime or sexuality.

בנושאים כמו הגירה, פשיעה ומיניות.

And because they're tolerant of ambiguity,

ובגלל שהם סובלנים כלפי חוסר בהירות,

they also tend to be OK with nuance

הם גם נוטים להסתדר עם דקויות,

and they enjoy thinking for the sake of thinking,

והם נהנים מחשיבה לשם חשיבה,

which helps explain why it is

מה שגם מסביר למה

that there are distinct aesthetic preferences on the left and the right,

ישנן העדפות אסטתיות מובהקות בשמאל ובימין.

with liberals more likely than conservatives

סביר שליברלים, יותר משמרנים,

to appreciate things like abstract art

יעריכו דברים כמו אמנות מופשטת,

or even stories that lack a clear ending.

או אפילו סיפורים ללא סוף ברור.

In my experimental work,

בעבודתי המחקרית,

I've also found that these differences help explain

גם גיליתי שאותם הבדלים עוזרים להסביר,

why ironic, political satire is more likely to be appreciated

למה סביר שסטירה פוליטית אירונית תזכה להערכה והבנה

and understood by liberals than conservatives.

בקרב ליברלים, יותר מאשר בקרב שמרנים.

On the other hand,

מצד שני,

those people who are monitoring for threats,

אותם אנשים שנזהרים מפני איומים,

who prefer certainty and closure,

שמעדיפים ודאות וסגירת מעגל,

those tend to be our political, cultural, social conservatives.

אלה נוטים להיות שמרנים מבחינה פוליטית וחברתית.

Because they're on alert,

בגלל שהם עומדים על המשמר,

they also make decisions quickly and efficiently,

הם גם מחליטים במהירות וביעילות,

guided by intuition and emotion.

ומונחים על ידי אינטואיציה ורגש.

And we've found that these traits help explain

וגילינו שתכונות אלה עוזרות להסביר

why conservatives enjoy political opinion talk programming

מדוע שמרנים נהנים בתכניות של דיונים פוליטיים

that clearly and efficiently identifies threats and enemies.

שמזהות בברור וביעילות איומים ואויבים.

What is essential though

אבל חשוב לדעת שהנטיות האלה אינן מוחלטות,

is that these propensities are not absolute --

they're not fixed.

הן אינן מקובעות.

There are liberals who are monitoring for threats

ישנן ליברליים שעוקבים אחר איומים

just as there are conservatives who are tolerant of ambiguity.

בדיוק כמו שישנם שמרנים שסובלניים לחוסר וודאות.

In fact, PJ's political beliefs

למעשה, האמונות הפוליטיות של פי-ג'יי,

are not that radically different from those that Mike held.

אינן שונות בקיצוניות מאלו שהיו למייק.

The link between psychology and politics is contingent on context:

הקשר שבין פסיכולוגיה ופוליטיקה תלוי בהקשר:

who we're with and what's going on around us.

מי נמצא איתנו ומה מתרחש סביבנו.

The problem is that right now,

הבעיה היא שכרגע,

our dominant context,

מבחינת ההקשר העיקרי שלנו

our political and media context,

וההקשר הפוליטי והתקשורתי,

actually needs these differences to be absolute,

חשוב שאותם הבדלים יהיו מוחלטים.

to be reinforced

שיזכו לתגבור

and even to be weaponized.

ואולי אפילו שינוצלו כנשק.

For reasons related to power and profit,

מסיבות הקשורות לכוח ולרווחים,

some in politics and media want us to believe

ישנם גורמים בפוליטיקה ובתקשורת שרוצים שנאמין,

that those people who approach the world differently from us --

שאותם אנשים בעלי גישה שונה לחיים מאתנו,

the Mikes or the PJs --

כמו מייק ופי-ג'יי,

themselves are dangerous.

הם מסוכנים.

And social media platforms use algorithms and microtargeting

ופלטפורמות של מדיה חברתית משתמשות באלגוריתמים ומיקודים,

to deliver divisive messages

כדי להעביר מסרים מפלגים,

in our preferred messaging aesthetic.

באסתטיקת המסרים המועדפת עלינו.

Messages that relate to politics, culture and race.

מסרים שמתייחסים לפוליטיקה, תרבות וגזע.

And we see the devastating effects of these messages every single day.

ואנחנו רואים את ההשפעות ההרסניות של אותם מסרים בכל יום.

Americans who are angry and fearful of the other side.

אזרחים אמריקאים שכועסים וחוששים מפני הצד השני,

Charges of the other side destroying America.

האשמות שהצד השני הורס את אמריקה.

But stop and think for a moment.

אבל עצרו לרגע וחשבו,

What would happen if those differences had never been weaponized?

מה היה אם ההבדלים האלה לא היו משמשים כנשק?

It is liberal inclinations towards openness and flexibility

הנטייה הליברלית לפתיחות וגמישות

that allow us to cope with uncertainty

היא שמאפשרת לנו להתמודד עם חוסר ודאות

and that allow us to explore new paths towards innovation, creativity --

והיא מאפשרת לנו לחקור דרכים חדשות לחדשנות, יצירתיות,

scientific discovery.

גילויים מדעיים.

Think of things like space travel or cures for diseases

חישבו על דברים כמו טיסות לחלל או תרופות למחלות,

or art that imagines and reimagines a better world.

או אמנות שמדמיינת עולם טוב יותר.

And those conservative inclinations towards vigilance and security

ואותן נטיות שמרניות לערנות ובטחון

and tradition.

ומסורת.

These are the things that motivate us

אלה הם הדברים שמניעים אותנו,

to do what must be done

לעשות את מה שנחוץ

for our own protection and stability.

להגנה ולביטחון שלנו.

Think of the safety that's offered by our armed forces

חישבו על הבטחון שהצבא שלנו מספק לנו,

or the security of our banking system.

או על הבטחון שבמערכת הבנקים שלנו.

Or think about the stability

או חישבו על היציבות

that's offered by such democratic institutions as jury duty,

שמציעים לנו מוסדות דמוקרטיים בתור חובת שירות כמושבעים במשפט,

or cultural traditions like fireworks on the Fourth of July.

או מסורות תרבותיות כמו זיקוקים ביום העצמאות האמריקני.

What if the real threat posed to society and democracy

מה אם האיום האמיתי לחברה ולדמוקרטיה,

is not actually posed by the other side?

אינו מגיע מהצד השני?

What if the real danger is posed by political and media elites

מה אם הסכנה האמיתית מגיעה מהאליטות של הפוליטיקה והתקשורת,

who try to get us to think

שמנסות לגרום לנו לחשוב שכדאי לנו להיפטר מהצד השני,

that we'd be better off without the other side

and who use these divisions for their own personal,

ושמנצלות שסעים האלה לטובת הצרכים האישיים, הפוליטיים והכלכליים שלהם?

financial, political benefit?

Mike and PJ engaged with the world very differently,

מייק ופי-ג'יי התמודדו עם העולם בדרכים שונות מאוד,

but these distinct approaches continue to enrich my life every day.

אבל גישותיהם השונות ממשיכות להעשיר את חיי בכל יום.

Instead of our political and media context

במקום שההקשרים הפוליטיים והתקשורתיים שלנו יקבעו לנו שהצד השני הוא האויב,

determining that the other side is the enemy

and lulling us into believing that that's true,

ויגרמו לנו להאמין שזה אכן נכון,

what if we choose to create the context?

מה אם אנחנו נבחר ליצור את ההקשר?

Real people connecting with other real people,

אנשים אמיתיים שיוצרים תקשורת עם אנשים אמיתיים אחרים,

appreciating these two approaches for what they are:

שמכבדים את שתי הגישות האלה בזכות מה שהן:

necessary gifts that can help us all survive and thrive together.

מתנות הכרחיות שיכולות לסייע לנו לשרוד ולפרוח, ביחד.

Thank you.

תודה רבה.