Theremin, the untouchable music | Pamelia Kurstin

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Shahar Kaiser

(Music)

(מוזיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. Ooh, I'm like, "Phew, phew, calm down. Get back into my body now." (Laughter)

להרגע. לחזור בחזרה לגופי עכשיו.

Usually when I play out, the first thing that happens is

בדרך כלל כשאני מנגנת, הדבר הראשון שקורה הוא,

people scream out, "What's she doing?!"

אנשים צועקים, מה היא עושה?

I'll play at these rock shows, be on stage

אתם יודעים, אני מנגנת בהופעות רוק, אתם יודעים, על הבמה,

standing completely still, and they're like,

עומדת חסרת תנועה כאלה, אתם יודעים, רק עושה את זה.

"What's she doing?! What's she doing?!"

אתם יודעים, כזה, מה היא עושה? מה היא עושה? אתם יודעים.

And then I'll kind of be like -- (Vvvwow!) -- and then they're like, "Whoa!"

ואז אני, סוג של, עושה, כמו -- (וואוו!) -- אתם יודעים ואז, כאילו...

(Laughter)

(צחוק)

I'm sure you're trying to figure out,

וזה, אני בטוחה שאתם מנסים להבין,

"Well, how does this thing work?"

ובכן, איך הדבר הזה עובד?

Well, what I'm doing is

אם כן, מה שאני עושה הוא -- או! --

controlling the pitch with my left hand.

שולטת בגובה הצליל עם ידי השמאלית.

See, the closer I get to this antenna, the higher the note gets --

תראו, ככל שאני מתקרבת לאנטנה הזו, התו נעשה גבוה יותר.

(Portamento) --

(פורטמנטו)

and you can get it really low.

ואתם יכולים להגיע ממש נמוך.

And with this hand I'm controlling the volume,

ועם היד הזו, אני שולטת בעוצמה,

so the further away my right hand gets, the louder it gets.

כך, שככל שאני מרחיקה את ידי הימנית, זה נעשה חזק יותר.

(Tones)

(צלילים)

So basically, with both of your hands

אז, בעיקרון, עם שתי הידיים שלכם

you're controlling pitch and volume and kind of

אתם שולטים בגובה הצליל ובעוצמה, בערך,

trying to create the illusion that you're doing separate notes,

מנסים ליצור את האשליה שאתם יוצרים צלילים נפרדים

when really it's continuously going ...

כשלמעשה, זה צליל מתמשך...

(Flourish ... Beep)

(צלילים)

(Laughter)

(צחוק)

Sometimes I startle myself: I'll forget that I have it on,

לפעמים אני מבהילה את עצמי: אני שוכחת שזה דולק,

and I'll lean over to pick up something,

ואני מתכופפת להרים משהו,

and then it goes like -- (Blip) -- "Oh!"

ואז זה מתחיל, כזה, או! אתם יודעים.

And it's like a funny sound effect that follows you around

וזה כאילו, צליל מצחיק שעוקב אחריכם

if you don't turn the thing off.

אם אתם לא מכבים אותו.

(Laughter)

(צחוק)

Maybe we'll go into the next tune,

אולי נמשיך לנעימה הבאה,

because I totally lost where this is going.

מפני שאני לגמרי איבדתי את הכיוון אליו זה הולך.

We're going to do a song by David Mash called "Listen: the Words Are Gone,"

אנחנו עומדים לבצע שיר של דיוד מאש שנקרא "הקשיבו, המילים נעלמו,"

and maybe I'll have words come back into me afterwards if I can relax.

ואולי המילים יחזרו אלי אחר כך.

(Music)

(מוזיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So, I'm trying to think of some of the questions

אז אני מנסה לחשוב על כמה מהשאלות

that are commonly asked; there are so many.

שנשאלות בתכיפות. יש כה רבות.

And ... Well, I guess I could tell you

ובכן, אני מניחה שאני יכולה לספר לכם

a little of the history of the theremin.

קצת על ההסטוריה של הטרמין.

It was invented around the 1920s, and the inventor, Léon Theremin

הוא הומצא בסביבות 1920, והממציא, לאון טרמין

-- he also was a musician besides an inventor --

-- הוא גם מוזיקאי חוץ מממציא --

he came up with the idea for making the theremin,

הוא העלה את הרעיון ליצירת הטרמין

I think, when he was working on some shortwave radios.

אני חושבת כשהוא עבד על רדיו בגלים קצרים

And there'd be that sound in the signal -- it's like (Screeching) --

והיו צלילים באות הרדיו -- זה כמו -- (צרימות)

and he thought, "Oh, what if I could control that sound

והוא חשב, או, מה אם הייתי יכול לשלוט בצליל הזה

and turn it into an instrument, because there are pitches in it."

ולהפוך אותו לכלי נגינה, מפני שיש לו גבהים שונים לצליל.

And so somehow through developing that,

ואז איכשהו, דרך הפיתוח של זה,

he eventually came to make the theremin the way it is now.

הוא הגיע בסופו של דבר לפיתוח הטרמין בדרך בה הוא בנוי עכשיו.

And a lot of times, even kids nowadays,

והרבה פעמים אפילו ילדים היום,

they'll make reference to a theremin by going, "Whoo-hoo-hoo-hoo,"

הם מתייחסים לטרמין על ידי השמעת וואו וואו הו הו הו,

because in the '50s it was used in the sci-fi horror movies,

מפני שבשנות ה-50 השתמשו בו לסרטי אימה בידיוניים:

that sound that's like ... (Woo-hoo-hoo-hoo)

הצליל ההוא היה כמו.. (וואו-אווו)

(Laughter)

(צחוק)

It's kind of a funny, goofy sound to do.

זה סוג של, הצליל המצחיק ההוא שהם עושים.

And sometimes if I have too much coffee,

ולפעמים אם אני שותה יותר מדי קפה,

then my vibrato gets out of hand.

אז הויברטו שלי יוצא משליטה.

You're really sensitive to your body and its functions

אתם באמת רגישים לגוף שלכם ולפונקציות שלו

when you're behind this thing.

כשאתם מאחורי הדבר הזה.

You have to stay so still if you want to have the most control.

אתם חייבים להשאר דוממים אם אתם רוצים שליטה מלאה.

It reminds me of the balancing act earlier on -- what Michael was doing --

זה מזכיר לי את מופע שיווי המשקל ממקודם, מה שמייקל עשה,

because you're fighting so hard to keep the balance

מפני שאתם נלחמים כל כך קשה לשמור על שיווי המשקל

with what you're playing with and stay in tune, and at the same time

עם מה שאתם מנגנים, ולהשאר מכוונים, ובאותו הזמן

you don't want to focus so much on being in tune all the time;

אתם לא רוצים להתמקד בלהיות מכוונים כל הזמן;

you want to be feeling the music.

אתם רוצים להרגיש את המוזיקה.

And then also, you're trying to stay very, very, very still

ואז, גם, אתם מנסים להשאר מאוד מאוד דוממים,

because little movements with other parts of your body

מפני שתנועות זעירות עם חלקים אחרים של הגוף

will affect the pitch, or sometimes if you're holding a low note -- (Tone rising out of key) --

ישפיעו על גובה הצליל, או שלפעמים אם תחזיקו צליל נמוך,

and breathing will make it ...

ותנשמו, אתם יודעים, זה יעשה את זה... (הצליל מאבד כיוונון)

(Laughter)

(צחוק)

If I pass out on the next song ...

אם אני אתעלף בקטע הבא --

(Laughter)

(צחוק)

I think of it almost like

אבל זה בהחלט, אני חושבת על זה כמעט, כמו,

like a yoga instrument because it makes you so aware

כמו מכשיר יוגה, מפני שזה הופך אתכם לכל כך מודעים

of every little crazy thing your body is doing,

לכל דבר קטן משוגע שגופכם עושה,

or just aware of what you don't want it to be doing

או רק מודעים למה שאתם לא רוצים שיעשה

while you're playing; you don't want to have any sudden movements.

בזמן שאתם מנגנים: אתם יודעים, לעשות תנועות פתאומיות.

And if I go to a club and play a gig, people are like,

ואתם יודעים, אם אני הולכת למועדון ומנגנת קטע, אנשים, כאילו,

"Here, have some drinks on us!"

"הנה, שתי כמה משקאות עלינו!"

And it's like, "Well, I'm about to go on soon;

וזה כאילו, ובכן, אני עומדת לעלות להופיע בקרוב;

I don't want to be like -- (Teetering tones) -- you know?"

אני לא רוצה להיות, כמו, אתם יודעים... (קולות התנדנדות)

It really does reflect the mood that you're in also,

זה באמת משקף את מצב הרוח בו אתם נמצאים, בנוסף,

if you're ...

אם אתם, אתם יודעים, אם אתם --

it's similar to being a vocalist, except

זה דומה ללהיות זמר, חוץ מזה,

instead of it coming out of your throat,

שבמקום שזה יצא מהגרון שלכם,

you're controlling it just in the air

אתם שולטים בזה באויר

and you don't really have a point of reference;

ואין לכם ממש נקודת יחוס;

you're always relying on your ears and adjusting constantly.

אתם תמיד מסתמכים על אוזניכם ומכווננים בעקביות.

You just have to always adjust to what's happening

אתם רק חייבים תמיד להתאים את עצמכם למה שקורה

and realize you'll have bummer notes come here and there

ולהבין שיהיו לכם תווים לא רצוניים שיופעו פה ושם

and listen to it, adjust it, and just move on,

ולהקשיב לזה, להתכוונן, ופשוט להמשיך,

or else you'll get too tied up and go crazy. Like me.

אחרת תתקעו ותשתגעו. כמוני.

I think we will play another tune now.

אני חושבת שאני אנגן עוד מנגינה עכשיו.

I'm going to do "Lush Life." It's one of my favorite tunes to play.

אני עומדת לנגן "חיי שפע": זו אחת מהיצירות שאני הכי אוהבת לנגן.

(Music)

(מוזיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)