Lisa Margonelli: The political chemistry of oil

מתרגם: Eran Givoni מבקר: Sigal Tifferet

So I'm going to talk to you about you about the political chemistry of oil spills

אני הולכת לדבר איתכם על הכימיה הפוליטית של דליפות נפט.

and why this is an incredibly important,

ולמה הקיץ הזה הוא כל כך חשוב,

long, oily, hot summer,

וארוך, ומלא בנפט, וחם,

and why we need to keep ourselves from getting distracted.

ולמה אסור לנו לתת לשום דבר להסיח את דעתנו.

But before I talk about the political chemistry,

אבל לפני שאתחיל לדבר על הכימיה הפוליטית,

I actually need to talk about the chemistry of oil.

אני רוצה לדבר על הכימיה האמיתית של הנפט.

This is a photograph from when I visited

זאת תמונה מביקור שלי

Prudhoe Bay in Alaska in 2002

במפרץ פרודו באלאסקה ב-2002

to watch the Minerals Management Service

בעת שצפיתי באנשי מנהל המינרלים הפדרלי

testing their ability

בוחנים את יכולתם

to burn oil spills in ice.

לשרוף דליפות נפט בתוך קרח.

And what you see here is, you see a little bit of crude oil,

ומה שאתם רואים כאן זה כמות קטנה של נפט גולמי,

you see some ice cubes,

קצת קוביות קרח,

and you see two sandwich baggies of napalm.

ושתי שקיות נפאלם.

The napalm is burning there quite nicely.

הנפאלם נשרף כאן.

And the thing is, is that

הדבר החשוב הוא,

oil is really an abstraction for us as the American consumer.

שנפט בשביל הצרכן האמריקני הוא דבר מופשט.

We're four percent of the world's population;

אמריקנים מהווים ארבעה אחוזים מאוכלוסיית בעולם;

we use 25 percent of the world's oil production.

ומשתמשים ב-25 אחוזים מכלל תוצרת הנפט העולמית.

And we don't really understand what oil is,

ואנחנו לא מבינים מה זה נפט,

until you check out its molecules,

עד שאנחנו בוחנים את המולקולות שלו,

And you don't really understand that until you see this stuff burn.

וגם את זה לא ממש מבינים עד שרואים את החומר הזה נשרף.

So this is what happens as that burn gets going.

וזה מה שקורה כשנפט נשרף.

It takes off. It's a big woosh.

הלהבה נשרפת וממריאה אל על.

I highly recommend that you get a chance to see crude oil burn someday,

אני ממליצה בחום שתצפו פעם בנפט גולמי נשרף,

because you will never need to hear another poli sci lecture

מכיוון שאחרי זה, לעולם לא תצטרכו לשמוע עוד הרצאה

on the geopolitics of oil again.

על הגיאופוליטיקה של הנפט.

It'll just bake your retinas.

רשתיות העין שלכם פשוט ישרפו.

So there it is; the retinas are baking.

אז הנה זה - הרשתיות נשרפות.

Let me tell you a little bit about this chemistry of oil.

תנו לי לספר לכם על הכימיה הזו של הנפט.

Oil is a stew of hydrocarbon molecules.

נפט הוא תערובת של מולקולות פחמימניות.

It starts of with the very small ones,

החל מהקטנות ביותר,

which are one carbon, four hydrogen --

כלומר חלקיק אחד פחמן וארבעה מימן -

that's methane -- it just floats off.

שמרכיבים ביחד מתאן - שפשוט מרחף לו.

Then there's all sorts of intermediate ones with middle amounts of carbon.

עבור בכאלה בעלות מבנה ממוצע, עם כמויות בינוניות של פחמן.

You've probably heard of benzene rings; they're very carcinogenic.

בטח שמעתם על טבעות בנזין, הן מאוד מסרטנות.

And it goes all the way over

וכלה ביותר גדולות

to these big, thick, galumphy ones that have hundreds of carbons,

שהן גם יותר עבות, מגושמות, ומכילות מאות חלקיקי פחמן,

and they have thousands of hydrogens,

ואלפי חלקיקי מימן,

and they have vanadium and heavy metals and sulfur

והן מכילות גם ונדיום, מתכות כבדות וגופרית

and all kinds of craziness hanging off the sides of them.

וכל מיני דברים משוגעים אחרים.

Those are called the asphaltenes; they're an ingredient in asphalt.

אלה נקראים אספלטינים, והם אחד המרכיבים באספלט.

They're very important in oil spills.

והם מאוד חשובים בדליפות נפט.

Let me tell you a little bit about

תנו לי לספר לכם מעט

the chemistry of oil in water.

על הכימיה של נפט במים.

It is this chemistry that makes oil so disastrous.

זאת הכימיה הזאת שהופכת את הנפט לכל כך הרסני.

Oil doesn't sink, it floats.

נפט לא שוקע, הוא צף.

If it sank, it would be a whole different story as far as an oil spill.

אם נפט היה שוקע, מדובר היה בסיפור אחר לגמרי בדליפות נפט.

And the other thing it does is it spreads out the moment it hits the water.

ועוד דבר שנפט עושה זה להתפשט לכל כיוון ברגע שהוא נוגע במים.

It spreads out to be really thin,

והוא נהיה ממש דק,

so you have a hard time corralling it.

ככה שקשה מאוד להגביל את ההתפשטות שלו.

The next thing that happens

הדבר הבא שקורה

is the light ends evaporate,

זה שהקצוות הדקים מתאדים

and some of the toxic things float into the water column

וחלק מהמרכיבים הרעילים חודרים לתוך המים

and kill fish eggs

והורגים את ביצי הדגים

and smaller fish and things like that, and shrimp.

ואת הדגים היותר קטנים ואת החסילונים.

And then the asphaltenes -- and this is the crucial thing --

ואז קורה החלק הקריטי

the asphaltenes get whipped by the waves

שבו הגלים מקציפים את האספלטינים

into a frothy emulsion, something like mayonnaise.

למין תחליב מוקצף שמזכיר קצת מיונז.

It triples the amount

וזה מכפיל פי שלושה

of oily, messy goo that you have in the water,

את כמות תערובת הנפט על פני המים,

and it makes it very hard to handle.

ולכן קשה מאוד להתמודד עם התערובת הזאת.

It also makes it very viscous.

ולכן היא גם כל כך מסוכנת.

When the Prestige sank off the coast of Spain,

כשמיכלית הדלק "פרסטיג'" שקעה מול חופי ספרד,

there were big, floating cushions the size of sofa cushions

היו "כריות" נפט גדולות שצפו על פני המים

of emulsified oil,

בגודל של כריות ספה,

with the consistency, or the viscosity, of chewing gum.

עם מרקם וצמיגות שמזכירים מסטיק.

It's incredibly hard to clean up.

וזה משהו שקשה מאוד לנקות.

And every single oil is different when it hits water.

וכל זה שונה בכל פעם שנפט פוגע במים.

When the chemistry of the oil and water

וכאשר הכימיה של מים ונפט

also hits our politics,

פוגשת בפוליטיקה,

it's absolutely explosive.

הפיצוץ בלתי נמנע.

For the first time, American consumers

בפעם הראשונה, צרכנים אמריקניים

will kind of see the oil supply chain in front of themselves.

יראו את שרשרת האספקה של הנפט עומדת מולם.

They have a "eureka!" moment,

יש להם רגע של הארה,

when we suddenly understand oil in a different context.

שבו אנו לפתע רואים את הנפט בהקשר אחר לגמרי.

So I'm going to talk just a little bit about the origin of these politics,

אז אני רוצה לדבר קצת על המקור של אותה פוליטיקה,

because it's really crucial to understanding

מכיון שזה מכריע להבנה

why this summer is so important, why we need to stay focused.

לגבי למה הקיץ הזה כל כך חשוב, ולמה אנו חייבים להשאר ממוקדים.

Nobody gets up in the morning and thinks,

אף אחד לא מתעורר בבוקר וחושב לעצמו:

"Wow! I'm going to go buy

"ואוו! אני הולך לקנות קצת

some three-carbon-to-12-carbon molecules to put in my tank

מולקולות שלוש פחמן עד 12 פחמן לשים במיכל דלק

and drive happily to work."

ואז אני הולך לנסוע לעבודה."

No, they think, "Ugh. I have to go buy gas.

לא. אנשים חושבים:" אוף, אני חייב לתדלק.

I'm so angry about it. The oil companies are ripping me off.

איזה עצבים. כל חברות הדלק עובדות עלי.

They set the prices, and I don't even know.

הן קובעות איזה מחיר שבה להן, ולי אין מושג.

I am helpless over this."

אין לי שום השפעה בכלל."

And this is what happens to us at the gas pump --

וזה מה שקורה לנו ליד משאבת הדלק.

and actually, gas pumps are specifically designed

למעשה, משאבת הדלק מעוצבת באופן מיוחד

to diffuse that anger.

לנטרל את רגשות הכעס הללו.

You might notice that many gas pumps, including this one,

שימו לב שמשאבות דלק, כולל זאת פה בתמונה,

are designed to look like ATMs.

מעוצבות כדי שיידמו לכספומטים.

I've talked to engineers. That's specifically to diffuse our anger,

דיברתי עם מהנדסים. העיצוב מכוון כדי לנטרל את הכעס שלנו,

because supposedly we feel good about ATMs.

כי ההנחה היא שבכספומט, אני מרגישים טוב עם עצמנו.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

That shows you how bad it is.

זה רק מראה לכם עד כמה המצב גרוע.

But actually, I mean, this feeling of helplessness

למעשה, אותה הרגשה של חוסר אונים

comes in because most Americans actually feel

נגרמת מכיון שרוב האמריקנים מרגישים

that oil prices are the result of a conspiracy,

שמחירי הנפט הם תוצאה של קונספירציה,

not of the vicissitudes of the world oil market.

ולא של תנודות בשוק הנפט העולמי.

And the thing is, too,

וגם בגלל שאנחנו מרגישים

is that we also feel very helpless about the amount that we consume,

שאין לנו שליטה על כמות הנפט אותה אנו צורכים,

which is somewhat reasonable,

ולמעשה יש בזה הגיון מסוים,

because in fact, we have designed this system

כי למעשה, עיצבנו מערכת שבה,

where, if you want to get a job,

אם אתה רוצה עבודה, ואם אתה רוצה לשמור עליה,

it's much more important to have a car that runs,

זה הרבה יותר חשוב שיהיה לך רכב תקין,

to have a job and keep a job, than to have a GED.

מאשר שתהיה לך תעודת בגרות.

And that's actually very perverse.

ויש משהו מאוד מעוות בזה.

Now there's another perverse thing about the way we buy gas,

ויש עוד משהו מאוד מעוות בדרך בה אנחנו רוכשים דלק,

which is that we'd rather be doing anything else.

והוא שהיינו מעדיפים לעשות כל דבר אחר.

This is BP's gas station

זאת תחנת דלק של BP

in downtown Los Angeles.

במרכז לוס אנג'לס.

It is green. It is a shrine to greenishness.

היא ירוקה. היא מקדש ירוק.

"Now," you think, "why would something so lame

ואתה חושב לעצמך:"למה שמשהו כל כך טפשי

work on people so smart?"

יעבוד על אנשים כל כך חכמים?"

Well, the reason is, is because, when we're buying gas,

ובכן, הסיבה היא שכשאנו קונים דלק,

we're very invested in this sort of cognitive dissonance.

אנחנו שקועים בסוג של דיסוננס קוגניטיבי.

I mean, we're angry at the one hand and we want to be somewhere else.

מצד אחד, אנחנו מאוד כועסים ורוצים להיות בכלל במקום אחר.

We don't want to be buying oil;

ואנחנו ממש לא רוצים לקנות דלק.

we want to be doing something green.

אנחנו רוצים לעשות משהו "ירוק".

And we get kind of in on our own con.

ובמובן מסוים אנחנו עובדים על עצמנו.

I mean -- and this is funny,

וזה קצת מצחיק.

it looks funny here.

לפחות במקרה הזה זה נראה מצחיק.

But in fact, that's why the slogan "beyond petroleum" worked.

וזה למה, למעשה, הסיסמה "יותר מדלק" עובדת.

But it's an inherent part of our energy policy,

אבל זה חלק מהותי במדיניות האנרגיה שלנו,

which is we don't talk about

שכחלק ממנה אנחנו לא מדברים

reducing the amount of oil that we use.

על צמצום כמות הנפט שאנחנו צורכים.

We talk about energy independence. We talk about hydrogen cars.

אנחנו מדברים על עצמאות התחום האנרגיה. אנחנו מדברים על מכוניות מונעות במימן.

We talk about biofuels that haven't been invented yet.

אנחנו מדברים על דלקים ביולוגיים שעדיין לא הומצאו.

And so, cognitive dissonance

וכך, דיסוננס קוגניטיבי

is part and parcel of the way that we deal with oil,

הוא חלק בלתי נפרד מהדרך בה אנו מתמודדים עם נפט,

and it's really important to dealing with this oil spill.

וזה ממש חשוב להתמודדות עם דליפות נפט.

Okay, so the politics of oil

הפוליטיקה של הנפט

are very moral in the United States.

היא מאוד מוסרית בארה"ב.

The oil industry is like a huge, gigantic octopus

תעשיית הנפט היא כמו תמנון ענק

of engineering and finance

של הנדסה ופיננסים

and everything else,

וכל מיני תחומים אחרים,

but we actually see it in very moral terms.

אבל אנחנו תופסים אותה במונחים מאוד מוסריים.

This is an early-on photograph -- you can see, we had these gushers.

זאת תמונה מימיה הראשונים של התעשיה. אפשר לראות את התפרצות הנפט.

Early journalists looked at these spills,

העיתונאים באותה תקופה ראו את ההתפרצויות האלה,

and they said, "This is a filthy industry."

ואמרו לעצמם:"זוהי תעשיה מלוכלכת."

But they also saw in it

אבל הם ראו גם

that people were getting rich for doing nothing.

שאנשים מתעשרים מבלי שעשו דבר.

They weren't farmers, they were just getting rich for stuff coming out of the ground.

הם לא היו חקלאים, הם התעשרו מחומר שסתם יצא מן האדמה.

It's the "Beverly Hillbillies," basically.

קצת כמו הקומדיה "בוורלי הילביליס".

But in the beginning, this was seen as a very morally problematic thing,

אבל בהתחלה, זה נראה כמו תחום מאוד בעייתי מוסרית,

long before it became funny.

הרבה לפני שזה היה מצחיק.

And then, of course, there was John D. Rockefeller.

ואז בא ג'ון ד. רוקפלר.

And the thing about John D. is that

והמעניין אצלו הוא

he went into this chaotic wild-east

שהוא נכנס למין תעשית נפט

of oil industry,

שהיתה דומה למערב הפרוע,

and he rationalized it

והוא הכניס בה הגיון

into a vertically integrated company, a multinational.

והפך אותה לחברה משולבת, בינלאומית.

It was terrifying; you think Walmart is a terrifying business model now,

זה היה מפחיד. אתם חושבים שוול-מרט הוא מודל עסקי מפחיד היום,

imagine what this looked like in the 1860s or 1870s.

תחשבו איך זה נראה במאה ה-19 המאוחרת.

And it also the kind of root

ופה גם טמון השורש

of how we see oil as a conspiracy.

של תאוריות הקשר בתעשיית הנפט.

But what's really amazing is that

אבל מה שבאמת מדהים הוא

Ida Tarbell, the journalist,

העיתונאית אידה טארבל,

went in and did a big exposé of Rockefeller

שחשפה את הכל בכתבה גדולה שעשתה על רוקפלר

and actually got the whole antitrust laws

ובעקבות זאת חוקקו לראשונה

put in place.

חוקי הגבלים עסקיים.

But in many ways,

אבל בהרבה דרכים,

that image of the conspiracy still sticks with us.

אותה תדמית של תאוריית קשר עדיין נשארת אצלינו.

And here's one of the things

והנה משהו שאמרה

that Ida Tarbell said --

אותה אידה טארבל:

she said, "He has a thin nose like a thorn.

"יש לו אף צר כמו קוץ.

There were no lips.

כמעט בלי שפתיים.

There were puffs under the little colorless eyes

ישנן 'שקיות' מתחת לעיניו חסרות הצבע

with creases running from them."

עם קמטים לכל כיוון."

(Laughter)

(הקהל צוחק)

Okay, so that guy is actually still with us.

נו, אז הבחור הזה עדיין איתנו.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

I mean, this is a very pervasive -- this is part of our DNA.

וזה נמצא בכל דבר - כאילו זה חלק מה-DNA שלנו.

And then there's this guy, okay.

ואז יש את הבחור הזה,

So, you might be wondering why it is that,

ואתה מתחיל לתהות

every time we have high oil prices or an oil spill,

למה בכל פעם שיש דליפת נפט,

we call these CEOs down to Washington,

אנחנו קוראים למנכ"לים האלו לוושינגטון

and we sort of pepper them with questions in public and we try to shame them.

ויורים לעברם שאלות בפומבי, ומנסים להביך אותם.

And this is something that we've been doing since 1974,

וזה משהו שאנחנו עושים מאז 1974,

when we first asked them, "Why are there these obscene profits?"

כאשר שאלנו אותם בפעם הראשונה:"מאיפה מגיעים הרווחים המדהימים האלו?"

And we've sort of personalized the whole oil industry

וכך למעשה כל תעשיית הנפט כולה מגולמת בשבילנו,

into these CEOs.

על ידי אותם מנכ"לים.

And we take it as, you know --

ואנחנו תופשים את כל הנושא

we look at it on a moral level,

יותר בצורה מוסרית,

rather than looking at it on a legal and financial level.

ופחות בצורה חוקית או כלכלית.

And so I'm not saying these guys aren't liable to answer questions --

אני לא אומרת שהאנשים האלה לא צריכים לענות על שאלות,

I'm just saying that, when you focus on

מה שאני אומרת זה שאם מתמקדים יותר

whether they are or are not a bunch of greedy bastards,

באם המנכ"לים הם ממזרים חמדנים או לא,

you don't actually get around to the point

לא מגיעים לנקודה החשובה יותר,

of making laws that are either going to either change the way they operate,

של לחוקק את החוקים שאולי ישנו את הדרך בה הם פועלים

or you're going to get around

או שבסופו של דבר

to really reducing the amount of oil

יקטינו את כמות הנפט האנו צורכים

and reducing our dependence on oil.

ויקטינו את התלות שלנו בנפט.

So I'm saying this is kind of a distraction.

אז אני אומרת שמדובר פה בהסחת דעת.

But it makes for good theater,

אבל זה מאוד מבדר,

and it's powerfully cathartic as you probably saw last week.

וזה מאוד קתרטי, כפי שראינו בשבוע שעבר.

So the thing about water oil spills

אז הדבר החשוב בדליפות נפט בים

is that they are very politically galvanizing.

הוא שפוליטית, הן חומר נפץ.

I mean, these pictures -- this is from the Santa Barbara spill.

התמונות האלה - זאת פה היא מהדליפה בסנטה ברברה.

You have these pictures of birds.

כאן יש צילום של ציפורים בנפט.

They really influence people.

התמונות האלה משפיעות על אנשים.

When the Santa Barbara spill happened in 1969,

כשדליפת הנפט קרתה בסנטה ברברה ב-1969,

it formed the environmental movement in its modern form.

היא יצרה גם את התנועה לאיכות הסביבה בצורתה המודרנית.

It started Earth Day.

"יום כדור הארץ" התחיל בגללה.

It also put in place the National Environmental Policy Act,

היא גם היתה מכריעה בחיקוק חוק איכות הסביבה הלאומי,

the Clean Air Act, the Clean Water Act.

חוק האוויר הנקי וחוק המים הנקיים.

Everything that we are really stemmed from this period.

כל כולנו נובע מאותה תקופה.

I think it's important to kind of look at these pictures of the birds

אני חושבת שזה חשוב מאוד להסתכל על התמונות האלו של הציפורים

and understand what happens to us.

ולהבין מה קורה לנו.

Here we are normally;

אנחנו עומדים כרגיל

we're standing at the gas pump, and we're feeling kind of helpless.

מול משאבת הדלק, ומרגישים קצת חסרי אונים.

We look at these pictures

ואנחנו מביטים בתמונות האלה

and we understand, for the first time, our role in this supply chain.

ואנחנו מבינים, בפעם הראשונה, את המקום שלנו בשרשרת האספקה הזו.

We connect the dots in the supply chain.

אחנו מחברים בין הנקודות בשרשרת.

And we have this kind of --

ואנו חווים,

as voters, we have kind of a "eureka!" moment.

כמצביעים, מין רגע הארה.

This is why these moments of these oil spills

ולכן הרגעים האלה בדליפות הנפט

are so important.

הם כל כך חשובים.

But it's also really important that we don't get distracted

אבל זה גם מאוד חשוב שדעתנו לא תוסח

by the theater or the morals of it.

על ידי ההצגה או המוסר שבזה.

We actually need to go in

אנחנו צריכים להפשיל שרוולים

and work on the roots of the problem.

ולהתחיל לטפל בשורש הבעיה.

One of the things that happened with the two previous oil spills

אחד הדברים שקרו בדליפות הנפט הקודמות היה

was that we really worked on some of the symptoms.

שעבדנו על חלק מהסימפטומים.

We were very reactive, as opposed to being proactive

הגבנו לתקלות, במקום לפעול

about what happened.

כדי שהן לא יקרו מלכתחילה.

And so what we did was, actually,

ומה שעשינו היה

we made moratoriums on the east and west coasts on drilling.

אסרנו זמנית על קידוחים בחופים המערבי והמזרחי.

We stopped drilling in ANWR,

הפסקנו לקדוח בשמורת הטבע הארקטית באלסקה,

but we didn't actually reduce the amount of oil that we consumed.

אבל לא ממש הקטנו את כמות הנפט שאנו צורכים.

In fact, it's continued to increase.

למעשה, הכמות רק גדלה.

The only thing that really reduces the amount of oil that we consume

הדבר היחידי שבאמת מקטין את כמות הנפט שאנו צורכים

is much higher prices.

זה עליית מחירים משמעותית.

As you can see, our own production has fallen off

כפי שאתם רואים ייצור הנפט שלנו ירד

as our reservoirs have gotten old and expensive to drill out.

והמאגרים שלנו התיישנו והקידוח בהם נהיה יקר יותר.

We only have two percent of the world's oil reserves;

יש ברשותנו רק שני אחוזים מעתודות הנפט העולמיות.

65 percent of them are in the Persian Gulf.

65 אחוזים נמצאים במפרץ הפרסי.

One of the things that's happened because of this

ואחד הדברים שקרו מאז בגלל זה,

is that, since 1969,

מאז 1969,

the country of Nigeria, or the part of Nigeria that pumps oil,

זה שבניגריה, או לפחות באיזורים בהם יש קידוחי נפט,

which is the delta -- which is two times the size of Maryland --

באיזור הדלתא, שגודלו כפול מגודלה של מדינת מרילנד,

has had thousands of oil spills a year.

קורות אלפי דליפות נפט בשנה.

I mean, we've essentially been exporting oil spills

למעשה, הפכנו למייצאים של דליפות נפט

when we import oil from places

כאשר אנו מייבאים נפט ממקומות

without tight environmental regulations.

בלי רגולציה סביבתית ראויה.

That has been the equivalent of an Exxon Valdez spill

זה אומר למעשה דליפת נפט שווה בגודלה לאקסון וואלדז

every year since 1969.

כל שנה מאז 1969.

And we can wrap our heads around the spills,

ואנחנו יכולים להבין את סדר הגודל של הדליפות הללו

because that's what we see here,

מכיוון שזה מה שאנו רואים כאן,

but in fact, these guys actually live in a war zone.

אבל למעשה, מדובר פה באיזור מלחמה.

There's a thousand battle-related deaths a year

יש שם אלפי קורבנות מלחמה מידי שנה

in this area twice the size of Maryland,

באיזור הזה שכפול בגודלו ממרילנד,

and it's all related to the oil.

והכל בגלל נפט.

And these guys, I mean, if they were in the U.S.,

והאנשים האלה, אם הם היו חיים כאן בארה"ב,

they might be actually here in this room.

היו יכולים לשבת פה בחדר.

They have degrees in political science, degrees in business --

יש להם תארים במדעי המדינה, במנהל עסקים.

they're entrepreneurs. They don't actually want to be doing what they're doing.

הם יזמים. הם לא ממש רוצים לעשות את מה שהם עושים.

And it's sort of one of the other groups of people

והם למעשה אחת מאותן קבוצות אנשים

who pay a price for us.

שמשלמים מחיר בשבילנו.

The other thing that we've done,

הדבר האחר שעשינו,

as we've continued to increase demand,

בזמן שהביקוש גדל,

is that we kind of play a shell game with the costs.

אנחנו קצת מרמים בעלויות.

One of the places we put in a big oil project

אחד מהמקומות שבהם יש לנו קידוחי נפט גדולים

in Chad, with Exxon.

זה בצ'אד, עם אקסון.

So the U.S. taxpayer paid for it;

ומשלם המיסים האמריקני משלם על זה.

the World Bank, Exxon paid for it.

הבנק העולמי ואקסון משלמים על זה.

We put it in. There was a tremendous banditry problem.

ומאז שהתחלנו עם זה, ישנה בעית שודים קשה מאוד באיזור.

I was there in 2003.

הייתי שם ב-2003.

We were driving along this dark, dark road,

נסענו לאורך כביש ארוך וחשוך,

and the guy in the green stepped out,

והבחור הזה, לבוש בירוק, ניגש אלינו,

and I was just like, "Ahhh! This is it."

וחשבתי לעצמי:"זהו, הלך עלינו."

And then the guy in the Exxon uniform stepped out,

ואז הבחור השני עם מדים של אקסון ניגש אלינו,

and we realized it was okay.

והבנו שהכל בסדר.

They have their own private sort of army around them at the oil fields.

יש להם מן צבא פרטי משלהם סביב שדות הנפט.

But at the same time,

ובאותו זמן,

Chad has become much more unstable,

היציבות בצ'אד התערערה,

and we are not paying for that price at the pump.

ועל זה אנחנו לא משלמים במשאבה.

We pay for it in our taxes on April 15th.

אנחנו משלמים על זה במיסים שלנו ב-15 לאפריל.

We do the same thing

ואנחנו עושים אותו דבר

with the price of policing the Persian Gulf

עם מחיר השיטור במפרץ הפרסי

and keeping the shipping lanes open.

ושמירה על נתיבי הספנות פתוחים.

This is 1988 --

התמונה הזאת היא מ-1988.

we actually bombed two Iranian oil platforms that year.

הפצצנו אז שתי אסדות קידוח אירניות.

That was the beginning of an escalating U.S. involvement there

זו היתה ההתחלה השל מעורבות אמריקנית הולכת וגדלה באיזור

that we do not pay for at the pump.

שעליה אנחנו לא משלמים במשאבה.

We pay for it on April 15th,

אנחנו משלמים עליה ב-15 לאפריל,

and we can't even calculate the cost of this involvement.

ואנחנו לא יכולים אפילו לחשב את העלות של המעורבות הזו.

The other place that is sort of supporting our dependence on oil

המקום האחר שדי תומך בתלות שלנו בנפט

and our increased consumption

והצריכה ההולכת וגדלה שלנו

is the Gulf of Mexico,

הוא מפרץ מקסיקו,

which was not part of the moratoriums.

שלא היה חלק מהאיסור על קידוחים.

Now what's happened in the Gulf of Mexico -- as you can see,

מה שקרה במפרץ מקסיקו, כפי שאתם יכולים לראות,

this is the Minerals Management diagram

זה תרשים של מנהל המינרלים

of wells for gas and oil.

של בארות נפט וגז,

It's become this intense industrialized zone.

והאיזור הפך למתועש ביותר.

It doesn't have the same resonance for us

אין לו את אותה תהודה בשבילנו

that the Arctic National Wildlife Refuge has,

כמו שמורת הטבע הארקטית באלסקה,

but it should, I mean, it's a bird sanctuary.

ובלי סיבה, כי גם האיזור הזה הוא מפלט לציפורים.

Also, every time you buy gasoline in the United States,

חוץ מזה, כל פעם שאתם קונים דלק בארה"ב,

half of it is actually being refined along the coast,

חצי ממנו מזוקק לאורך החוף

because the Gulf actually has

מכיון שמפרץ מקסיקו מחזיק

about 50 percent of our refining capacity

בכחצי מיכולת הזיקוק של ארה"ב.

and a lot of our marine terminals as well.

וגם הרבה מהמסופים הימיים שלנו.

So the people of the Gulf have essentially been subsidizing the rest of us

כך שהאנשים במפרץ מקסיקו למעשה מסבסדים אותנו

through a less-clean environment.

באיכות סביבה פחות נקיה.

And finally, American families also pay a price for oil.

ולבסוף, משפחות אמריקניות משלמות גם מחיר על נפט.

Now on the one hand, the price at the pump is not really very high

מצד אחד, המחיר הסופי הוא לא כל כך גבוה

when you consider the actual cost of the oil,

אם מתחשבים בעלויות האמיתיות של נפט,

but on the other hand,

אבל מצד שני,

the fact that people have no other transit options

מכיוון שלאנשים אין שום אפשרויות תחבורה אחרות,

means that they pay a large amount of their income

הם משלמים חלק גדול מההכנסה שלהם

into just getting back and forth to work,

רק כדי להגיע לעבודה וממנה הביתה,

generally in a fairly crummy car.

בדרך כלל במכונית די גרועה.

If you look at people who make $50,000 a year, they have two kids,

אם מסתכלים על אנשים עם שני ילדים, שמרוויחים 50,000 דולר בשנה,

they might have three jobs or more,

יכול להיות שהם יעבדו בשלוש עבודות או יותר,

and then they have to really commute.

ואז הם צריכים לכסות מרחקים עוד יותר גדולים.

They're actually spending more on their car and fuel

למעשה, הם מוציאים יותר כסף על דלק ועל המכונית

than they are on taxes or on health care.

מאשר על מיסים או הוצאות רפואיות.

And the same thing happens

ואותו דבר קורה

at the 50th percentile, around 80,000.

במאיון ה-50, כלומר בהכנסה של בערך 80,000 דולר.

Gasoline costs are a tremendous drain

עלויות הדלק הן כאבן ריחיים

on the American economy,

על צווארה של הכלכלה האמריקנית,

but they're also a drain on individual families

והן גם כאבן ריחיים על משפחות,

and it's kind of terrifying to think about what happens when prices get higher.

וזה די מפחיד לחשוב מה קורה כשהמחירים עולים.

So, what I'm going to talk to you about now is:

אז עכשיו אדבר על:

what do we have to do this time?

מה עלינו לעשות הפעם?

What are the laws? What do we have to do to keep ourselves focused?

אילו חוקים עלינו לחוקק? מה עלינו לעשות על מנת להתמקד?

One thing is -- we need to stay away from the theater.

קודם כל, עלינו להתרחק מההצגה שבעניין.

We need to stay away from the moratoriums.

עלינו להתרחק מאיסורים זמניים.

We need to focus really back again

עלינו להתרכז שוב

on the molecules.

במולקולות.

The moratoriums are fine, but we do need to focus

האיסורים הזמניים הם בסדר גמור כשלעצמם, אבל עלינו להתרכז

on the molecules on the oil.

במולקולות של הנפט.

One of the things that we also need to do,

אחד הדברים האחרים שעלינו לעשות

is we need to try to not kind of fool ourselves

הוא להפסיק לעבוד על עצמנו

into thinking that you can have a green world,

ולחשוב שאפשר לעשות את העולם "ירוק",

before you reduce the amount of oil that we use.

לפני שמקטינים את כמות הנפט שאנו צורכים.

We need to focus on reducing the oil.

עלינו להתרכז בצמצום הנפט.

What you see in this top drawing is a schematic

מה שאתם רואים כאן בתמונה כאן למעלה זה תרשים

of how petroleum gets used in the U.S. economy.

של איך דלק נצרך בכלכלת ארה"ב.

It comes in on the side -- the useful stuff is the dark gray,

הנפט נכנס מהצד, החומרים היעילים מוצגים באפור,

and the un-useful stuff,

והחומרים שאי אפשר להשתמש בהם,

which is called the rejected energy -- the waste,

מה שגם נקרא "אנרגיה דחויה", פסולת,

goes up to the top.

יוצאת מלמעלה.

Now you can see that the waste far outweighs

אפשר לראות שכמות הפסולת עולה עשרות מונים

the actually useful amount.

על כמות החומר השימושי.

And one of the things that we need to do

ואחד הדברים שעלינו לעשות הוא,

is, not only fix the fuel efficiency of our vehicles

לא רק לתקן את יעילות הדלק של הרכבים שלנו

and make them much more efficient,

ולעשות אותם יותר יעילים,

but we also need to fix the economy in general.

אלא לתקן את הכלכלה כולה.

We need to remove the perverse incentives to use more fuel.

עלינו להסיר את את התמריצים המעוותים לשימוש בדלק,

For example, we have an insurance system

יש לנו, לדוגמא, תעשיית ביטוח

where the person who drives 20,000 miles a year

שבה מבוטח שנוסע מעל ל-32,000 ק"מ בשנה

pays the same insurance as somebody who drives 3,000.

משלם אותה פרמייה כמו מבוטח שנוהג פחות מ-5,000 ק"מ בשנה.

We actually encourage people to drive more.

אנחנו למעשה מעודדים אנשים לנהוג יותר.

We have policies that reward sprawl -- we have all kinds of policies.

יש לנו מדיניות שמתגמלת התפשטות. יש לנו הרבה כאלה.

We need to have more mobility choices.

אנחנו צריכים שיהיו לנו יותר אפשרויות תחבורה.

We need to make the gas price

אנחנו צריכים שמחיר הדלק

better reflect the real cost of oil.

ישקף בצורה אמיתית את מחיר הנפט.

And we need to shift subsidies from the oil industry,

ואנחנו צריכים להעביר סובסידיות ממשלתיות מתעשיית הנפט,

which is at least 10 billion dollars a year,

סובסידיות שמגיעות לכ-10 מיליארד דולר בשנה,

into something that allows middle-class people to find better ways to commute.

לתחומים שיאפשרו למעמד הביניים למצוא דרכים טובות יותר לנוע ממקום למקום.

Whether that's getting a much more efficient car

אם זה אומר לבנות רכבים יותר יעילים

and also kind of building markets

ואם זה לבנות שווקים

for new cars and new fuels down the road,

לרכבים חדשים ובהמשך לייצר דלקים חדשים,

this is where we need to be.

לשם אנחנו צריכים לכוון.

We need to kind of rationalize this whole thing,

אנחנו צריכים להכניס הגיון בכל העסק,

and you can find more about this policy.

ואתם יכולים לגלות יותר על המדיניות הזאת.

It's called STRONG, which is "Secure Transportation

שנקראת גם STRONG, ראשי תיבות של

Reducing Oil Needs Gradually,"

"תחבורה בטוחה והקטנת צרכי נפט בהדרגה."

and the idea is instead of being helpless, we need to be more strong.

הרעיון הוא, שבמקום להשאר חסרי אונים, עלינו להיות יותר חזקים.

They're up at NewAmerica.net.

אפשר להכנס לאתר שלהם באינטרנט.

What's important about these

ומה שחשוב בפרויקט הזה,

is that we try to move

זה שאנחנו מנסים להזיז אנשים

from feeling helpless at the pump,

מהרגשת חוסר האונים מול המשאבה,

to actually being active

כדי שהם יהיו יותר פעילים

and to really sort of thinking about who we are,

ויחשבו יותר על עצמם,

having kind of that special moment,

ברגע הזה מול המשאבה,

where we connect the dots actually at the pump.

מכיון שרק מול המשאבה אנחנו מצליחים לחבר את הנקודות.

Now supposedly, oil taxes

הנחת העבודה שלנו היא שמיסוי ענף הנפט

are the third rail of American politics -- the no-fly zone.

היא לוכד הברקים בפוליטיקה האמריקנית - איזור אסור לטיס.

I actually -- I agree that a dollar a gallon on oil

אני מסכימה שמס של דולר לגאלון (3.7 ליטר) דלק

is probably too much,

זה באמת יותר מידי,

but I think that if we started this year

אבל אני חושבת שאם נתחיל השנה

with three cents a gallon on gasoline,

במיסוי של שלושה סנט לגאלון,

and upped it to six cents next year, nine cents the following year,

ונעלה את זה לשישה סנט בשנה הבאה, ותשעה סנט בשנה לאחר מכן,

all the way up to 30 cents by 2020,

נגיע ל-30 סנט ב-2020,

that we could actually significantly reduce our gasoline consumption,

ואז נוכל להוריד באופן משמעותי את צריכת הדלק שלנו,

and at the same time we would give people time to prepare,

ובאותו זמן נוכל לתת לאנשים זמן להתכונן,

time to respond,

זמן להגיב,

and we would be raising money and raising consciousness at the same time.

ונוכל לגייס כספים ולהעלות מודעות באותו זמן.

Let me give you a little sense of how this would work.

תנו לי להמחיש לכם איך זה אמור לעבוד.

This is a gas receipt, hypothetically, for a year from now.

זאת דוגמא לקבלה מתחנת דלק, לכאורה שנה מעכשיו.

The first thing that you have on the tax is --

הדבר הראשון שיש לכם במס הוא

you have a tax for a stronger America -- 33 cents.

"מס לאמריקה חזקה" בגובה 33 סנט.

So you're not helpless at the pump.

אז אתם לא חסרי אונים במשאבה.

And the second thing that you have is a kind of warning sign,

והדבר השני הוא שיש לך מן תוית אזהרה,

very similar to what you would find

מאוד דומה לזו שאפשר למצוא

on a cigarette pack.

על חפיסות סיגריות.

And what it says is, "The National Academy of Sciences

והתווית אומרת: "האקדמיה הלאומית למדעים

estimates that every gallon of gas you burn in your car

מעריכה כי כל גאלון של דלק שמכוניתך צורכת

creates 29 cents in health care costs."

גורר עימו 29 סנט של הוצאות בריאות."

That's a lot.

זה הרבה.

And so this -- you can see that you're paying considerably less

וכך אתם יכולים לראות שאתם משלמים הרבה פחות

than the health care costs on the tax.

מעלויות הבריאות המגולמות במס.

And also, the hope is that

והתקווה היא

you start to be connected to the whole greater system.

שאנשים יתחילו להתחבר למערכת בכללה.

And at the same time, you have a number that you can call

בקבלה מצויין גם מספר טלפון שאפשר להתקשר אליו

to get more information on commuting,

כדי לקבל יותר מידע על תחבורה,

or a low-interest loan on a different kind of car,

או הלוואה בריבית נמוכה על מכונית מסוג אחר,

or whatever it is you're going to need

או מה שאנשים צריכים

to actually reduce your gasoline dependence.

כדי להקטין את התלות שלהם בנפט.

With this whole sort of suite of policies,

עם אותו סט מדיניות

we could actually reduce our gasoline consumption --

אנו יכולים להקטין את צריכת הדלק שלנו,

or our oil consumption --

למעשה את צריכת הנפט שלנו

by 20 percent by 2020.

בכ-20 אחוזים עד 2020.

So, three million barrels a day.

3 מיליון חביות נפט ביום.

But in order to do this,

אבל על מנת לעשות זאת,

one of the things we really need to do, is we need to remember

אחד הדברים שעלינו לעשות זה לזכור

we are people of the hydrocarbon.

זה שאנו אנשי הפחמימנים.

We need to keep or minds on the molecules

אנו חייבים להשאר מרוכזים במולקולות האלו,

and not get distracted by the theater,

ולא לתת לדעתנו להיות מסוחת בבידור שבדבר,

not get distracted by the cognitive dissonance

לא לתת לדעתנו להיות מוסחת בידי הדיסוננס הקוגניטיבי

of the green possibilities that are out there.

של האפשרויות ה"ירוקות" שיש היום.

We need to kind of get down and do the gritty work

אנו חייבים להפשיל שרוולים ולהתחיל בעבודה הקשה

of reducing our dependence upon this fuel and these molecules.

שעלינו לעשות - הקטנת התלות שלנו בדלק הזה ובמולקולות האלה.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)